הספר משקף דרך עיניה של ילדה בת אחת-עשרה את התקופה היפה ואת המציאות שבה חיו פעם בארץ בראשית ימי המדינה: האווירה המיוחדת ששררה באותם ימים, דלתות הבתים הפתוחות גם ביום וגם בלילה, תחושת האחווה בין כולם, עזרה הדדית, את רמת החיים הנמוכה והצנע ואף על פי כן, רמת ערכים ושיתוף גבוהה מאוד. הספר פונה לקוראים שלא הכירו את עולם היום יום של השנים אחרי מלחמת השחרור - בני נוער, עולים ומבוגרים ולחלקם יזכיר את נופי ילדותם.
"על מחצלת הקש בצבע חיטה,
ישבה ובתמונות עלעלה לאיטה.
בעמוד השישי ראשה נרכן -
לתצלום בגווני חום לא שחור ולבן;
לבושה הייתה בשמלת משי עם פרחים
וסביבה חבריה צוהלים ושמחים.
כבר שנתיים חלפו מאז הונח באלבום,
אך היא זוכרת הכול כאילו היה זה היום".
עמ' ראשונים:
פרק א
בוקר רגיל מאוד
בתחילתו של אותו בוקר, דבר לא העיד על השינוי שיחול בחייה
של תמרה בזמן הקרוב, ולו ברמז הדק ביותר: פח הנפט עמד
בתחתית גרם המדרגות, שק הקנבס שבו נעטף בלוק הקרח, היה
מקופל על המשטח העליון של הארונית בפרוזדור, ומעליו היו
המלקחיים תלויים על וו.
בקבוקי החלב הריקים, העשויים זכוכית, ניצבו בגומחה
שבקיר המבואה, שפתח לה לשני כיוונים למטבח ולדלת הכניסה
לבית, ושתי דלתות מרובעות לבנות וזעירות הסתירו אותה מעין
רואה. החלבן יבוא ויחליפם בבקבוקים מלאים, וישאיר שם גם
שני גביעי לבניה.
עוד בטרם הכניסה את הבקבוקים למקרר, הייתה מורידה את
מכסה האלומיניום מראשם, וטובלת אצבעה בשמנת שהצטברה
בפתחם, אף על פי שגערו בה ובקשו שתחדל מכך.
לא פעם תפס אותה אברום קליין החלבן, הניד בראשו ואמר:
"נו, נו... את והחתול אותו דבר..." אף שמעולם לא שמעה מישהו
מנסה לשנות התנהגותו של בעל חיים כי זה הרגל נפסד...
בעוד היא מסרקת שערה, כבר עמד בפיה טעמה של פרוסת
הלחם שעוד מעט תאכל, לאחר שתזדרז לרדת לחנות המכולת
של יוסף ארזאני שנהג לחבוש טורבן כל ימות השנה, לקנות
חצי כיכר טרייה של לחם שחור ואונקיית חלבה, שאותה ישקול
עבורה על כפות המאזניים.
מהרדיו בקע קולו של השדרן, מיכאל בן חנן, מלווה בצלילי
פסנתר שבישרו על התעמלות הבוקר, והוציאה משרעפיה.
"אתם המתעמלים — היכון!"
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
