דף הבית > טעימות מדע

טעימות מדע

         
תקציר
תאריך הוצאה לאור: 2019-04 ז'אנר: עיון / מדע מס' עמודים: 147   המאות האחרונות מתאפיינות בהתפתחותו המהירה והמלהיבה של המדע, המעצב כיום יותר מתמיד את חיי האנושות. בספר זה מגיש ד"ר הרלב בקצרה ובבהירות טעימות מתחומי מדע שונים. טעימות מדע פותח צוהר אל העולם המרתק של המדע, במטרה ליצור משיכה ראשונית אצל קוראים, צעירים ומבוגרים, כדי שימשיכו וידלו ממקורות נוספים, ירחיבו אופקיהם ויפתחו תחומי התעניינות מתרחבים והולכים.
פרק ראשון

תגלית פיצוצית 1

 

המדען כריסטיאַן שוֺנבֵיין (Christian Friedrich Schönbein) שחי במאה ה–19 ידוע כמי שגילה את גז האוזון ואת עיקרון פעולתם של תאי דלק. פחות ידועה העובדה שהוא גילה גם את הנִיטרוצֶלוּלוז, המהווה בסיס לחומרי נפץ הודפים בפגזים וכדורים וגם להנעה רקֶטית. לרשותו של שונבֵיין אמנם עמדה מעבדה באוניברסיטה, אך בזמנו הפנוי אהב גם לערוך ניסויים בביתו - במטבח - על אף האיסור החד–משמעי של אשתו.

יום אחד, בהעדרה מן הבית, חזר שונבֵיין לניסוייו החביבים ובטעות שפך על השולחן תערובת המורכבת מחומצה חנקתית וחומצה גפריתנית. ללא שהיות חטף את פיסת הבד הקרובה ביותר - במקרה חלוק המטבח של אשתו(!) - ניקה בה את הנוזל ותלה את החלוק לייבוש ליד האח הבוערת (היה זה בחורף), אך לא במגע ישיר עם האש. תוך זמן קצר נוצרה התלקחות ספונטנית חריפה ובתוך שנייה נעלם החלוק ללא השארת עקבות.

שונביין היה אדם בעל עין בוחנת. לא הייתה זו התלקחות רגילה. מהירותה ועוצמתה הפתיעו אותו. הוא החל לבצע ניסויים (הפעם, לשם שינוי, לא בבית אלא במעבדה, תוך כדי נקיטת כל אמצעי הזהירות הנדרשים) והגיע למסקנה שהחומר הצלולוזי שבחלוק (העשוי בד כותנה) עבר תגובת נִיטרציה והפך לצלולוז–נִיטרט, או בשמו היותר מקובל היום ניטרוצלולוז. בתגובת הניטרציה נוצר במקרה דנן קשר כימי בין מולקולת הצלולוז לקבוצות ניטרו (NO2) שמקורן היה בחומצה החנקתית, והללו גם סיפקו את החמצן הנדרש לבעירה. הייתה זו תגובה מהירה מאוד, שכן מקור החמצן עבורה אינו האוויר, אלא נמצא במולקולה עצמה.

שונביין הבין מיד את משמעות התגלית שנפלה לידיו באקראי. חומר העובר בעירה מהירה יוצר במהירות נפח גדול של גז, וכאשר הבעירה, בנוסף, גם אינה דורשת חמצן מן האוויר, הרי שיכול הוא לשמש כחומר הודף בתרמילי פגזים וכדורים.

מאז המצאת הנשק החם ועד לימיו של שונביין, החומר ההודף בתותחים ורובים היה אבק שריפה שחור. השימוש בו לא רק שהצריך ניקוי תכוף של הקנה, אלא שבעת הירי נוצרים היו ענני עשן שגילו את מיקום העמדות היורות. הבעירה של הניטרוצלולוז, לעומת זאת, הייתה נקייה כמעט לחלוטין, והתברר שגם עוצמתו של חומר זה (כוח ההדף שהוא יוצר) גדולה בהרבה מזו של אבק שריפה שחור.

הניסיונות לפתח חומר נפץ הודף על בסיס תגליתו של שונביין לא צלחו בתחילה, שכן מתקני הייצור נטו להתפוצץ. רק בהדרגה פותח חומר הודף לא מעשן לנשק חם על בסיס ניטרוצלולוז, יעיל ובטוח בייצור ושימוש, הנקרא קורדִיט.

לא נמסר ברשוּמות על תגובתה של גב' שונביין כשלא מצאה את החלוק שלה.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 26 ₪
מודפס 88 ₪
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
קינדל38 ₪ 30.4 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
עוד ספרים של ספרי ניב - הוצאה לאור
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 97 ₪
דיגיטלי 40 ₪
מודפס 104 ₪
דיגיטלי 50 ₪
מודפס 123 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 97 ₪
עוד ספרים של אלי הרלב
דיגיטלי10 ₪ חינם
קינדל10 ₪ 5 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il