משחק השקרים

תקציר

טורקיה של ימינו, הדוהרת לעבר האסלאם הקיצוני, משמשת רקעה מדויק ואותנטי לרומן ריגול מהיר ויחיד במינו, שמערב את כל השחקנים הבוחשים בקלחת האזורית: ממשלת טורקיה ההולכת
ומקצינה, הסי.איי.אי, אירגוני הטרור ועוד.

במרכזה של רשת התככים הבינלאומית הסבוכה ניצבת פֶ ני קסלר, מתמחה צעירה בשגרירות האמריקנית באנקרה, בירת טורקיה, שבחגיגת הארבעה ביולי בשגרירות הפכה שלא בטובתה לסמל,
“הנערה עם הדגל.”

כשפצצה אדירה מתפוצצת בעיצומה של החגיגה וקוטלת מאות חוגגים, מתחילה שרשרת של אירועים מסחררים, ופני, הגיבורה לשעבר, הופכת לנרדפת על חייה. רכבת ההרים של ניסיונותיה של פני
לשרוד לוקחת אותה למקומות מסכני־חיים כסוריה, ומחייבת אותה לגייס כל פירור של יכולותיה כדי להתחמק מרודפיה רבי העוצמה, חלקם מתוך המחנה שלה עצמה.

זהו רומן הביכורים של אוגוסט תומס, והיא החלה לכתוב אותו בגיל 23 בלבד. היא מעורה היטב בתרבות הטורקית, ובעלת תארים אקדמיים מאוניברסיטאות באיסטנבול, אדינבורג ומסצ’וסטס. דוברת טורקית שוטפת ומתגוררת היום במסצ’וסטס.

***

“העלילה הג’יימס־בונדית סוחפת את הקורא…” הסקוטסמן

“מהמם… רומן שמעביר את המסורת של ג’ון לה־קארה וקן פולט למאה ה־21 “. אייריש אינדיפנדנט

פרק ראשון

”הנר של השקרן מאיר רק עד רדת החשיכה“
פתגם טורקי

פרק 1
הנערה בשמלה הלבנה
אנקרה, טורקיה
זמן מקומי 45:14
בבית-החולים הממשלתי ”אולוס“ שבלב אנקרה, בחדר פרטי
שמספרו 309 ,שוכבת אישה אמריקנית צעירה, מחוסרת הכרה.
סקלת-כאב מצופה שכבת למינציה בוהקת תלויה על הקיר הוורדרד
שמאחוריה, מ - אִ יים )בטורקית: ”טוב“( מלווה באיור פנים חייכני
נוסח סמיילי, ועד פנים מעוותות נוסח זרבובית, צ‘וֹק קוֹטוֹ )בטורקית:
”רע מאוד“(, אבל היא שקועה עמוק מדי בתרדמת מכדי שתחוש
עתה במשהו. אין לחדר חלונות, שיאפשרו כניסת אור של שעות
אחר הצהריים המוקדמות.
בגיליון החולה שלה מצוין כי היא סובלת מפגיעת ראש בשל הדף
רב עוצמה, ששמה הוא פני; שהיא בת 21 .פגיעה כפי שהיא נראית
עתה, היא יכולה להיות בת טיפש עשרה. לחייה מכוסות נמשי שמש,
לאחר שהות של שישה שבועות בשמש הטורקית, ועכשיו חתוכות
בשריטות משברי זכוכית. התחבושת העבה הכרוכה סביב שיערה
הכהה נראית כמו סרט ראש של שושבינה בחתונה, עשוי בטעם
רע, אלמלא הדם המבצבץ דרכו. הצמיד השברירי שעל פרק ידה
השמאלית, חרוז כחול זעיר נגד עין הרע מושחל על שרוך אדום
ודק, שרד בפיצוץ.
מחוץ לדלת ניצבים שני סוכנים מיוחדים של שירות הביטחון
הדיפלומטי, לבושים שחורים, ומאבטחים את הכניסה לחדר. מחלקת
המדינה לא נוטלת שום סיכונים, לא אחרי אירועי ליל אמש.
האישה בגיל העמידה, שפניה מביעות החלטיות, היושבת על הכסא
לצד המיטה, יכוה להיות האימא של פני, אלא שהיא לא. אימא לא
תלבש חליפת מכנסיים מבריקה, שסיכת דגל אמריקני נעוצה בה,
בבואה לזהות את בתה במחלקת הטיפול הנמרץ. למעשה, לברנדה

יש שני ילדים משלה, שתמונותיהם המבריקות מבית הספר תחובות
בארנקה. בית-החולים לא ממוזג. החליפה ההדוקה גורמת לה להזיע.
האם ברנדה חשה פרץ של רגש אימהי, כשהיא מתבוננת עתה
במתמחה שעבדה תחתיה? האם היא נזכרת בששת השבועות
האחרונים, בפניה הוורודות והמנומשות של פני, בבלייזרים
המשומשים שלבשה, בנכונותה המשתוקקת של סטודנטית מצטיינת
למצוא חן ולרצות את כולם? הנערה הוכיחה עצמה כיעילה יותר
מרוב המתמחים של ימות הקיץ, שולטת כמעט לגמרי בטורקית,
מתרגמת מלידה. בעלת תואר באנתרופולוגיה – רגישה מדי, רכה
מדי. פעם הגיעה לעבודה כששיערה שזור בצמות, ונדמה היה שהיא
עומדת לפרוץ בבכי כשברנדה נזפה בה ואמרה לה שעליה להתלבש
ולהיראות כמו אישה בוגרת, לעזאזל.
אבל כל זה לא עולה במוחה של ברנדה עכשיו. היא מקלידה מברק
על מקשי הבלקברי שלה.
אנקרה 113529
פלצ‘יה #7611352900
X05-האם
2541150 יול
מאת: שגרירות ארה“ב, אנקרה
אל: מזכיר המדינה, וושינגטון די.סי. דחיפות מיידית
סודי ביותר, אנקרה
הנושא: בית-החולים הממשלתי, ביקור אצל אזרחית ארה“ב, פני
קסלר
מסווג על-ידי: יועצת מדינית ברנדה פלצ‘יה, סעיפים 1.4( בי.
סי.די.ג‘י.(
1 .פני קסלר )מתמחה מטעם מחלקת המדינה, המחלקה המדינית,
השגרירות באנקרה( עדיין במצב קשה אך יציב בביה“ח אולוס
באנקרה. היא אובחנה כסובלת מפגיעת ראש, ומטופלת במשככי
כאבים.

2 .צילומי מצלמות האבטחה מאשרים שקסלר ניצבה קרוב מאוד
לחשוד דאווט מהמטוגלו ולקצין הביון זאקרי רובסון בגן השגרירות,
02 שניות לפני הפיצוץ.
3 .עד שפני תשוב להכרתה, אי-אפשר לחקור אותה באשר
למהמטוגלו ולסייענים אפשריים.
4 .נכון לעכשיו, קסלר לא מסוגלת למסור הצהרה כלשהי בעניין
מיקומו האפשרי של זאקרי רובסון.
ברנדה עושה אתנחתא. ”לחקור“ נשמע רע. היא מחליפה ב“לתחקר“,
לוחצת על ”הצפנה“, ואז על ”שלח“.
הידית מסתובבת, וגבר תקיף נכנס פנימה, מקרין נמרצוּת, חליפתו
עדיין מקומטת מטיסת 11 השעות. יש לו את המראה הכאילו-
שרירי הזה, חושבת ברנדה, של פקידי דסק רכרוכיים, שמגלים בגיל
העמידה שיגעון שאינו בר-שליטה לרכיבה על אופניים, כאילו בגדי
לייקרה צמודים ונעלי ספורט עוזרים להם, איכשהו, להתגבר על
פגעי הזמן. עוזרו גבוה בהרבה, צעיר בהרבה, בוודאות איש צבא
לשעבר – הולך מאחוריו, נושא את תיק המסמכים שלו.
הגבר התקיף מושיט את ידו. ”ברנדה פלצ‘יה? אני פרנק לרמן“.
היא יודעת מי הוא. כולם במחלקת המדינה יודעים. היא יכולה
לדמיין את מזכיר המדינה ווינטרופ באירוע הברביקיו שלו לרגל יום
העצמאות האמריקני – ווינטרופ במכנסי ברמודה קצרים, והשיער
דמוי פלסטיק. עוזריו קוטעים את האירוע כדי לדווח לו על הפיגוע
באנקרה. ”תשלחו את פרנק“ הן המלים הראשונות שהוא אומר.
ברנדה יכולה לדמיין שהוא מוסיף: ”אני לא מוכן לעוד בנגאזי על
הידיים שלי“. בכך יתכוון ווינטרופ להיבט היח“צני של הפיגוע,
משום ש-256 אנשים כבר נהרגו, 312 נפצעו )כולל פני(, ואין שום
דבר שאפילו פרנק יכול לשנות בעניין.
”חשבתי שתתייצב קודם לצידה של אלמנת השגריר“,החלה ברנדה
לומר.
פרנק לרמן לא מקשיב. הוא בוחן את הנערה הישנה. ”זו היא, ללא
ספק“, הוא מאשר לעוזר. ואז, לברנדה: ”היא בקוֹמה?“

”תחת משככי כאבים“. ברנדה מתקשה להסתיר את הפתעתה. ”אתה
מכיר את פני?“
פרנק מגחך. ”כולם מכירים את פני. לא ראית את העיתונים?“
ברנדה מתקשחת. ”הייתי בבית-החולים מאז הפיצוץ“.
פרנק פונה לעוזרו. ”התיק“. הצעיר גבה-הקומה מושיט לו אותו.
פרנק שולף צרור של עיתונים צבעוניים. ”הוריתי לו לקנות עותק
מכולם“.
”אתה קורא טורקית?“
”אין צורך. תסתכלי“.
הכותרות מגוונות, מזו האוהדת של העיתון ”הוּרייט“, ”אפוקליפסה
בשגרירות ארה“ב“, לזו של העיתון ”סאבח“, שופרה של המפלגה
השלטת, ”נקמה באמריקה האימפריאליסטית?“ פרנק הביא גם
עותק של המהדורה הבינלאומית של ”וול סטריט ג‘ורנל“. בכל
העמודים הראשונים מתנוססת אותה תמונה.
אישה צעירה בשמלת נשף לבנה, מוכתמת בדם מראשה, מושכת
דגל אמריקני ענק מבין שברי ההריסות של מסיבת ה-4 ביולי
בשגרירות. זו תמונה מהסוג שזוכה בפרסים, ומופיעה בענק על שער
מגזין ”טיים“, כפי שיקרה בגיליון של השבוע הבא, ושוב ביום השנה
העשירי, וביום השנה ה-50 לטרגדיה הזו. זו תעמולה אנינת טעם,
כמעט מושלמת מכדי להיות אמיתית. שש שניות לאחר שהעדשה
מצמצה והנציחה את התמונה הזו, פני התמוטטה.
”אלוהים אדירים“.
”יש לי שלושים עיתונאים שמחכים למטה לדבר איתה“.
”ברור שזה בלתי אפשרי“.
”אנחנו צריכים לזרוק להם משהו, לפני שמישהו מתחיל לדבר על
זאקרי רובסון. הגיבורה האמיצה והטראגית. אמריקה תתגבר, בלה
בלה. חייבים להעיר אותה“.
לראשונה, ברנדה חשה כמעט מגוננת על פני; רכושנית, לכל הפחות.
פני שייכת לה. ”מר לרמן...“
פרנק לוחץ על לחצן המצוקה האדום, כדי להזעיק את האחות.
בהוראתו של פרנק )מתורגמת באי-רצון על-ידי ברנדה(, מוזמן

הרופא. דקה לאחר מכן נכנס לחדר גבר רזה, מטופח, בשנות ה-40
לחייו, עיניו מטושטשות לאחר משמרת בת 15 שעות.
הרופא ממהר אל צידה של פני, עיניו הכהות מתמקדות במוניטור,
בשקית העירוי, בתחבושת של פני. האם היא...?
הנערה במצב יציב, ממהרת האחות לעדכן בטורקית, אבל האנשים
האלה...
פרנק מושיט את ידו, אבל ברנדה מהירה ממנו. היא לא מתכוונת
לאפשר לפרנק לרמן לתפוס שליטה במצב. ”בֶּן )בטורקית: ”אני“(
ברנדה פלצ‘יה, דוקטור ּבֶ יי )”אדוני הרופא“(, לעונג לפגוש אותך.
צ‘וֹק ֶממנּון אֹולדּום“ )”אני מאוד שמחה לשמוע“(.
הרופא מחייך קצת למשמע המבטא שלה. ”עלי דניצ‘י. העונג כולו
שלי. מתנצל, אבל יש לנו יותר ממאה מטופלים בטיפול נמרץ. אם
זה לא מצב חירום –“
”ואני פרנק לרמן. האנגלית שלך מצויינת“. החיוך המתרפס הזה
שעל פני פרנק עובד כמעט תמיד על כולם.
ד“ר דניצ‘י אינו יוצא דופן. ”כך היא אמורה להיות. אוניברסיטת
ג‘ונס הופקינס, מחזור 98.“’
”מה אתה אומר! אחי היה שם במחזור 79 ,’הרבה לפני זמנך“. פרנק
נצמד אל הרופא. ”תראה, דוקטור. העמיתה שלי אומרת שהנערה
תחת השפעת תרופות...“
”כן, אחרי פציעת ראש כזו...“
”האם אתה יכול להעיר אותה?“
חיוכו של הרופא נמחק. ”להעיר אותה?“
”זה חשוב מאוד“. פרנק שולף את הבלקברי המגושם, הרשמי שלו,
זהה למכשיר של ברנדה, ורוטן בעודו ממתין שייפתח: ”אצל מקינזי,
אפילו אנליסט עלוב נפש בן 24 מקבל נייד חכם הכי טוב. וזו,
מחלקת המדינה בשבילך“. הוא נראה דרוך. ”האבא של פני חייב
לדבר איתה. מוקדם ככל האפשר“.
”היא עלולה לא להיות צלולה, מר לרמן. אובדן זיכרון חלקי הוא
תסמין סביר ביותר, לפחות בטווח הקצר. ויכאב לה, מאוד“.
”אנא. רק לדקות מעטות. אם הוא יוכל לשמוע את קולה...“

כולם“. ברנדה הנמיכה את קולה, כדי שלא ייסדק. ”היכרתי את
כולם“.
”האם אי-פעם הוא הזכיר את מהמטוגלו כמקור אפשרי?“
”אני לא ממש האדם לענות על השאלה הזו“.
נימה של האשמה נשמעת בקולו של פרנק; ראשו המזיע, המגולח
)דרך להסוות התקרחות( בוהק בזוהר הלבן-כחלחל של מנורות
הניאון שמעליו. ”זאקרי היה איש הקשר שלך“.
”איש הקשר שלי איתם“. ברנדה ממקדת את מבטה בנערה, קולה
נמוך מכדי שהאחות תוכל לצותת. ”כך שאם אתה רוצה לדעת על
המשימות האחרות של זאק, אני מציעה שתיצור קשר עם כריסטינה
אקדאהל ב‘סי.איי.אי.‘“.
”היא אמרה שזאקרי רובסון מעולם לא הזכיר קשר עם מהמטוגלו“.
”מעולם לא אמר גם לי“.
”גברת פלצ‘יה, מישהו הכניס את שמו של מהמטוגלו לרשימת
המוזמנים“.
”הרבה סימני שאלה, מר לרמן“. ברנדה זקפה גבה מטופחת היטב.
היא תתמודד על תפקיד סגן ראש הנציגות לתפקידה הבא, ובדרגה
כה בכירה בשירות החוץ, לאסתטיקה יש תפקיד חשוב. ”האם לא
באת לכאן כדי לטפל בתקשורת?“
”זה עוזר, לדעת מה באמת קרה“.
שפתיה של ברנדה מתהדקות. בעבר, בשנות ה-30 לחייה, היא
אימנה את עצמה שלא לעקם את השפתיים; היא חששה שתירש
את הקמטים של אימה. אבל עכשיו זה היה מהלך נכון יותר להמשך
הקריירה, מאשר להגיד לפרנק ללכת לקצה תהום, ולפסוע עוד צעד
אחד קדימה.
הוא מניד ראשו לעבר המיטה. ”האם היא עבדה ישירות עם רובסון?“
”פעם או פעמיים. היתה לה נגישות לרשימת מקורות, והיא תרגמה
מטורקית עבור כל הצוות“.
”את חושבת שהוא גייס אותה ל‘סי.איי.אי.‘?“
ברנדה פלטה נחרת בוז. ”פני?“. היא הנידה ראשה בשלילה, נזכרת
לרגע בחולצת הטי שירט סרת הטעם ועליה הכתובת ”הצילו את

קופי הלמור בעלי טבעות הזנב“, שפני לבשה ביום ששי, שבו באים
לעבודה בבגדי פנאי. ”אין מצב“.
גניחה קלה נשמעת, לא רצונית, קולו של מישהו חלש, חסר ישע.
ברנדה ופרנק מתקרבים קצת יותר למיטה. האחות אוחזת בפרק ידה
של פני. המוניטור מצביע על קצב גובר של הלב.
”היא מתעוררת?“ ברנדה מגייסת לעזרתה את הטורקית הטובה
ביותר שלמדה ב“מכון לשירות במדינות חוץ“. ”אּויאנִ יור מּו?“
האחות מחייכת, מנידה בראשה לאישור.

מה חשבו הקוראים? 1 ביקורות

פני קסלר מתמחה בשגרירות ארהב בטורקיה. במהלך מסיבת יום העצמאות מתפוצצת פצצה בשגרירות. פני נאלצת לחשוף בכוחות עצמה את האמת מאחורי הפיגוע קונור, סוכן CIA נחלץ לעזרתה . העלילה הולכת ומסתבכת ככל שהסיפור מתקדם, הכל סוגר סביבם עד שכבר קשה לדעת במי אפשר לבטוח ובמי לא. העלילה משאירה אותך דרוך לאורך כל הספר.