פיתויו של ואלקז

ז'אנר: רומן רומנטי הוצאה לאור: שלגי הוצאת ספרים עמודים: כ-208 כשהיא עומדת מחוץ למועדון לילה בלאס וגאס המושחתת, דייזי וויינדהאם המורה התמימה מעולם לא הרגישה כל כך שלא במקומה. וזה היה עוד לפני ששחקן הפולו הארגנטינאי והחושני לואיס ואלקז יצא לעזרתה מול התקשורת העולמית, דבר שהוביל לדיווחים על אירוסיהם... זה משחק מסוכן, אבל כזה ששניהם מוכנים לשחק! לואיס יכול לנער את דמוי הפלייבוי שלו ודייזי יכולה להשליך מעליה את חינוכה המבודד. כשלואיס עושה כמיטב יכולתו להיות טוב ודייזי מנסה להיות רעה, זה רק עניין של זמן עד שאחד מהם ייכנע.  

1
נדרשו לדייזי וויינדהאם רק שלושה וחצי רחובות, כדי להתנער משומר הראש של אביה. היא גיחכה, כשהצטרפה לשתי חברותיה במועדון הלילה הלוהט בלאס וגאס, שם תכננו לפתוח בחופשת הסמסטר שלהן, לפני שתתחדש תקופת הלימודים בלונדון. "רואות?" היא נתנה כיף לבלינדה ואז לקייט. "אמרתי לכן, שאגיע לפני סבב המשקאות הראשון. זה גם שיא חדש. בדרך כלל, לוקח לי לפחות חמישה רחובות כדי לאבד את ברונו, כשאני בחו"ל."

קייט, שמונתה למורה בכיתה ג', הושיטה לה כוס שמפניה, קמט נחרש על מצחה. "זה יקרה בכל ערב, כשנהיה כאן בחופשה?"

בלינדה, מכיתה ד', גלגלה את עיניה. "הזהרתי אותך, קייט. נסיעה לחו"ל עם דייז, פירושה מטען עודף בדמות בחור גדול, מפחיד ושעיר, שנושא נשק מוסתר. תתרגלי לזה. זה לא ישתנה בקרוב."

"אה, זה כן." דייזי התיישבה בכיסאה, בתנוחה נחושה. "נמאס לי שמתייחסים אליי כאל ילדה קטנה. אני מספיק מבוגרת, כדי לשמור על עצמי. והחופשה הזו היא ההזדמנות המושלמת להוכיח את זה."

אחת ולתמיד.

אביה יצטרך להתגבר על זה. היא רצתה לחיות את חייה כפי שהיא רצתה לחיותם. לא להיות מחויבת להסביר את עצמה לאביה, שחשב שהיא עדיין בת שתיים-עשרה.

"מדוע אביך מגונן כל כך?" שאלה קייט.

דייזי לגמה מהמשקה שלה, לפני שענתה. היא לא סיפרה לאיש על הקשר הקודם והקצר, לשמחתה, של אביה עם העולם התחתון. היה הרבה יותר קל להעמיד פנים, שהוא מגונן מדי משום שהיא נעלמה פעם לחצי שעה בילדותה. זה לא היה משנה, שהיעלמותה לא הייתה יותר מאשר מקרה שבו התחבאה לאימהּ מאחורי מדף שמלות, במרקס אנד ספנסר. "אבי צופה יותר מדי בסרטים מפחידים. הוא חושב שברגע שאני נכנסת למדינה זרה, מישהו יחטוף אותי וידרוש כופר."

קייט הרימה את גבותיה. "הבנתי שאת ממשפחה עם כסף, אבל – "

"מלא, מלא כסף." בלינדה הושיטה את הכוס שלה למילוי נוסף. "את צריכה לראות את האחוזה של אביה בסארי. ענקית. יש לו וילות באיטליה ובדרום צרפת. לא ידעתי שראיית חשבון יכולה להיות משתלמת כל כך. אולי הייתי צריכה לעשות את זה, במקום הוראה."

דייזי לעסה את שפתה התחתונה. היא תמיד האמינה שעושרו של אביה הושג באמצעות עבודה קשה ומשמעת, לאחר שבנה את משרד רואי החשבון הלונדוני שלו מאפס. היא עדיין האמינה בזה... בערך. איך היא יכולה להאמין למשהו אחר? הוא היה אבא אוהב, שקידש את האדמה עליה דרכה. אז מה, אם הוא עשה פעם אחת עבודת חשבונאות עבור בוס המאפייה? זה לא הפך אותו לפושע. הוא הבטיח לה, שזה היה לפני שנים ושלא הייתה שום סיבה לדאגה כעת. אם כך, מדוע התעקש שתהיה לה אבטחה ברמה הגבוהה ביותר בדירתה ותמיד יהיה לה שומר ראש, כשהיא נוסעת לחו"ל? דבר שגרם לה לתחושת אי שקט, אם תהיה כנה לגמרי. אבל זה היה משהו שתמיד סבלה בשקט, כי זה היה קל יותר מאשר להתווכח איתו על כך. להתווכח עם אביה היה סיפור מתיש וחסר טעם, שאימהּ, רוז, גילתה בדרך הקשה, כשניסתה להתגרש ממנו.

"אם יש לך כל כך הרבה כסף, למה לטרוח ללמד?" שאלה קייט.

"אני אוהבת ללמד," אמרה דייזי וחשבה על כיתת הגן שלה, עם הפרצופים הקטנים והחמודים שלהם. "הילדים כל כך תמימים ו – "

בלינדה חצי נחרה, חצי צחקה, כשהיא מנגבת את הבועות מעל לכוסה בקצות אצבעותיה. "כן, כמוך."

דייזי שלחה לה מבט זועף מדומה. "רק בגלל שטכנית, אני עדיין בתולה, לא אומר – "

"טכנית?" קייט קימטה את מצחה בתמיהה. "מה? את מתכוונת, שבאמת לא שכבת עם גבר?"

הנה זה בא, נאנחה דייזי בתוכה. מדוע להיות בתולה, זה דבר כל כך מוזר בימינו? המון בנות לא התפרפרו. מה עם בנות כת האמיש? או בנות בעלות אמונות דתיות אחרות? נזירות, למשל. בכל אופן, לגדול עם אב מגונן מדי, היה כמו לגדול במנזר. הוא ממש ערך חיפוש אצל כל מחזר שהיה לה. הוא אף ביצע בדיקות רקע. זה היה מביך להחריד. כך הגיעה לגיל עשרים-ושש, בלי לעשות את הדבר.

אבל החופשה הזאת הולכת לשנות את כל זה. כך לפחות קיוותה. הרחק מעינו של אביה, היא תוכל לפרוש את כנפיה ולצאת עם מישהו. לפלרטט מעט. להירגע, במקום להיות לחוצה מכל התהליך, למקרה שאביה יופיע פתאום, וינופף צו מעצר לדייט שלה.

"עדיין לא," אמרה דייזי. "אבל אני לא אעשה זאת, כך סתם. אני רוצה שתהיה לזה משמעות. אני רוצה שתהיה לזה משמעות, גם עבור הבחור."

"אני שונאת להיות זו שתגיד לך את זה, אבל לא סביר שתמצאי את חבר הנפש שלך, בווגאס," אמרה קייט.

"אל תצטערי מדי עבורה," אמרה בלינדה בחיוך שובב. "לדייזי שלנו יש צעצוע. נתתי לה אותו במשחק הגמד והענק עם צוות בית הספר, בשנה שעברה. נכון, דייז?"

דייזי צחקה על כך, אבל שנאה שהיא מסמיקה בגלל צעצוע המין העלוב הזה. היא הוציאה אותו מהקופסה רק כמה פעמים... בסדר, טוב, אולי יותר מכמה פעמים. האמת, היא לא החזירה אותו לקופסה. הוא היה כרגע בתיק האיפור שלה בחדר המלון שלה, מכיוון שלא רצתה שהשותפה שלה החטטנית והחדשה תמצא אותו במגירת השידה שלה, בזמן שהיא בחו"ל. בכל אופן, היה לו חיבור עיסוי מעולה לחלוטין, שהיה ממש שימושי כשהצוואר והכתפיים שלה היו מתוחים.

"היי, הביטו בשעה שתיים." בלינדה הטתה את ראשה, לעבר הקצה הימני של הבר. "הבחור שעומד ליד הבחורה, בשמלה שנראית כמו נייר אלומיניום. אתן יודעות מי זה?"

דייזי בחנה את הגבר בעל השיער השחור והגבוה, שנשען בעצלתיים על הבר, כשהוא משוחח עם אישה צעירה לבושה בשמלה מנצנצת, שנצמדה לכל קימור בגוף הדוגמנית המושלם שלה. חולצתו הפתוחה בצוואר הייתה צחה אל מול השיזוף העמוק שלו ועיניו היו כהות, עד שנראו שחורות כמו הלילה. שערו היה ארוך דיו להתכרבל בצווארונו והיה סתור, כאילו לא מזמן יצא מהמיטה או העביר בו את ידיו, או שניהם. פיו היה מהפנט. עיקול שפתיים חושני ומפוסל, מוקף בזיפים בני יום או יומיים, השפה העליונה מתעקלת כלפי מעלה, בחיוך שנראה ציני יותר מאשר משועשע, ושפה תחתונה שרמזה על תיאבון מיני בריא. למרות החום במועדון הלילה הצפוף, חשה דייזי ברעד לא רצוני חולף על בשרה. "לא, מי זה?"

"לואיס ואלקז," אמרה בלינדה. "הוא שחקן פולו ארגנטינאי מפורסם. מכנים אותו, מלך הסטוצים-ללילה-אחד. אין פלייבוי שיכול להחליף בנות זוג, מהר כמוהו. למעשה, הוא הפך את זה לספורט. ממש לוהט בטירוף."

לוהט אפילו לא התחיל להסביר את זה, חשבה דייזי. היא מעולם לא ראתה גבר שנראה כה עוצר נשימה ביופיו, כמוהו. הוא נראה כמו אחד מהדוגמנים מירחוני הגברים, אלה שפרסמו משקפי שמש או אפטרשייב יקר. מלא בטסטוסטרון וסקס אפיל. נוטף אנרגיה חושנית, שקרנה ממנו בגלים חסרי קול. נראה שהיא לא יכלה לגרור את מבטה חזרה אל חברותיה. מבטה נותר דבוק לגבר, כאילו שחוטים בלתי נראים קושרים את גלגלי עיניה. היה בו משהו שהיה כל כך... מהפנט. שובה לב. זה לא היה רק יופי-מראהו המדהים. היה סוג של ביטחון עילאי בהילה שלו, שסקרן אותה. היא יכלה לראות את זה בהטיית ראשו השחצני, בלהב אפו דמוי הנץ, במבט האינטליגנטי. זה היה כאילו שהוא יודע שהוא מפקד על החדר ומחכה לרגע בו ידגים זאת.

"תפסיקי להזיל ריר, דייז," אמרה בלינדה. "הוא לא מתחבר לבנות תמותה כמונו. הוא יוצא רק עם דוגמניות-על או כוכבות הוליווד."

דייזי עמדה להסיט את מבטה, כשפתאום הוא סובב את ראשו ועיניו הכהות-כלילה פגשו את עיניה, מעבר למועדון הלילה הצפוף. טלטלה מחשמלת נורתה בה, כשגבותיו השחורות התרוממו בהערכה גברית בוטה. תחושה חמה התפרצה בין רגליה והיא כמעט נפלה משרפרף הבר שעליו ישבה. היא שילבה במהירות את רגליה, אך מבטו עקב אחר ירכה הימנית, כשעלתה מעל לירכה השמאלית. ואז עלה מבטו בעצלתיים לכל אורכו של גופה, מהקרסול לירך, ממותניה לשדיה, נעצר שם לרגע, לפני שעלה לפיה.

הוא שוב עצר. הפעם, לזמן רב יותר.

דייזי הרגישה ששפתיה בוערות, כאילו שהוא לחץ אליהן ברזל מלובן במבטו הסקסי. לאחר מכן, העביר את מבטו מפיה לשערה הערמוני, אותו אספה בחציו על קודקודה, וחציו נפל על כתפיה.

ואז חזר מבטו אל עיניה.

דייזי שמעה פעמים רבות את הביטוי 'הזמן עמד מלכת'. היא אפילו השתמשה בו לפעמים. היא ידעה שזה לא אפשרי מבחינה הגיונית, אך הפעם הוא באמת עצר. היא הרגישה את זה. זה היה כאילו כל שעון במועדון, כל שעון בכל טלפון נייד, כל שעון על כל שורש כף יד נרעד ואז נעצר.

תק. תק. עצור.

בלינדה הקישה באצבעותיה מול פניה של דייזי. "כדור הארץ לדייז."

"הו, אלוהים אדירים." קייט דחפה את דייזי בצלעות. "הוא בא לכאן!"

דייזי ישבה כשליבה הולם, כמו בוכנה במנוע עייף ושחוק. עורה עקצץ בכל מקום. היא יכלה אפילו להרגיש את גב ברכיה תוסס. היא הרגישה מסוחררת. היא נאלצה לאחוז בשולי הבר, כדי שלא ליפול לרצפה בערמה מגושמת.

היא לא יכלה לזכור מקרה, שבו גבר הביט בה כמו... ככה. כאילו שהיא האישה היחידה בחדר. כאילו שהוא יכול לראות לתוך שמלתה השחורה הקטנה, אל החזייה השחורה ותחתוני התחרה שלבשה מתחת. כאילו שהוא יכול לראות איך גופה מגיב אליו מרצונו החופשי, כאילו שהטיל עליה איזשהו קסם. זה היה מזעזע ועם זאת מרגש, להרגיש כאילו שאין לה שליטה על גופה או על חושיה. זה היה כאילו היקום שמע את לחישת רצונה לפרוש מנעלי הילדה הטובה שלה, והציע לה את הבחור הרע והמפתה ביותר על פני כדור הארץ. איש מעולם לא סימן אותה כך, באופן מיני וביוהרה. איש מעולם לא עורר בה צורך ראשוני כל כך. צורך שפעל על גופה כמו סטרואיד חזק, מה שהפך אותה מודעת לכל סנטימטר בבשרה.

כשהוא חלף על פני רחבת הריקודים, נזכרה דייזי במשה שחצה את ים סוף. לא שמשה הספציפי הזה יגלה עניין בעשרת הדיברות, חשבה באירוניה. ככל הנראה, הוא עבר על כולן לפני ארוחת הבוקר. היא התבוננה כשאנשים נסוגו לאחור, כמו גל מקסיקני, ואפילו נדמה היה שהתאורה המהבהבת מדגישה את התקדמותו, כאילו התקרבותו לדבר איתה הייתה האירוע המרכזי של הערב.

הוא הגיע ונעמד מולה, קרוב כל כך שירכה כמעט נגעה ברוכסן מכנסיו. הברך שלה החלה להתעוות, העצבים שמתחת לעורה מתהפכים בסלטות קטנות ותזזיתיות, למחשבה להתחכך באותו גוף גברי, חזק וקשה.

פיו התעקל כפי מעלה, בחיוך כל כך סקסי, שהיה צריך לקבל דירוג למבוגרים בלבד. "הולה."

דייזי ממש נמסה לבריכת שעווה מותכת לרגליו, כששמעה את קול הבריטון העמוק שלו, מברך אותה בשפת האם שלו. ספרדית הייתה שפה מענגת לשמיעה מכל פה, אך לעולם לא כמו מפיו של ארגנטינאי. ההשפעה על ארגנטינה, מהגירות גדולות של איטלקים במאה התשע-עשרה, העניקה למבטא באזורים מסוימים סגנון איטלקי, שהיה לירי כמו מוסיקה. אולם קריאת מידע זה במדריך טיולים לא הכינה אותה לדבר האמיתי.

היא ישבה, מרותקת והמומה, במשך חמש שניות שלמות, כשצליל קולו חולף בגופה כמו ליטוף מפתה. היא חשה בסומק איטי מתגנב אל לחייה ולבסוף, הצליחה לגרום לקולה לצאת מגרונה. הוא נשמע קצת כמו ציוץ של עכבר, אבל בכל זאת... "היי... אהם... שלום."

עיניו של לואיס ואלקז היו כהות עוד יותר, מקרוב. היא לא הצליחה להבחין באישוניו, בים הנוצץ הזה של השחור. פיו היה מפתה עוד יותר, כעת משיכלה לראות את קווי המתאר שלו בצורה כה אינטימית. הרווח בין אפו לשפתו העליונה היה כה מוגדר, שהיא יכלה להניח את קצה הזרת שלה בין קוויו המוקפים בזיפים. היא עיקלה את אצבעותיה בידה, כדי שלא ממש לעשות זאת. שדה הכוח של גופו היה כה חזק, עד שהיא הרגישה כמו ברזל מיקרוסקופי מול מגנט תעשייתי חזק. מושך. מושך. מושך. זה כל מה שיכלה לעשות, כדי להישאר זקופה על כיסא הבר.

"תרצי לרקוד?" הוא שאל את השאלה באנגלית, אך עם אותו מבטא ייחודי, שעטף כל מילה ושגרם לעמוד שדרתה להרגיש כאילו שמישהו משחרר כל חוליה בו.

אבל הביטחון העצמי, ממנו התפעלה ממש לפני רגע, התחיל לעצבן אותה. הוא ציפה שהיא תגיד כן. קייט ובלינדה ציפו שהיא תגיד כן. כל קהל מועדון הלילה ציפה שהיא תגיד כן.

מבחינה פיזית, היא רצתה להגיד כן, אבל המוח הרציונלי שלה חזר להקשבה, כמו חייל שנעמד על עקביו לפני רס"ר. הדבר שתיעבה ביותר בדייט פוטנציאלי, היה יהירות. מי לעזאזל הוא חשב שהוא? הוא יכול לנקוש באצבעו הקטנה במקום אחר. אם וכאשר תהיה מעורבת עם מישהו, זה יהיה מישהו שתהיה לו ההגינות להתייחס אליה כאל שווה, לא כמו איזו גרופי קטנה, שמחפשת נואשות זיון עם מישהו מפורסם.

"לא." דייזי ריככה את סירובה בחיוך קצר, שלא הראה את שיניה. "תודה, בכל מקרה."

משהו בעיניו השחורות התחדד. נחיריו התרחבו, כאילו האתגר לשנות את דעתה ריגש אותו. עם זאת, החיוך המקסים שלו לא ירד. "את נמצאת כאן עם מישהו?"

"לא... כלומר, כן. החברות שלי מבית הספר. בית הספר, שבו אני מלמדת. שאנחנו מלמדות בו. בלונדון." דייזי הצביעה על חברותיה, אך גילתה שהן לא היו שם. הן ירדו מכיסאות הבר שלצידה ורקדו כרגע ברחבת הריקודים, עם שני גברים שראתה אותן מפטפטות איתם כשנכנסה למועדון, לאחר שהתנערה משומר הראש שלה.

תודה רבה, בנות.

הוא עקב אחר מבטה. "נראה שהן נהנות."

למה הוא התכוון? שהיא לא? שהיא עצורה ולחוצה מכדי ליהנות? ייתכן שהיא לא רגילה לצאת מהשורות, אבל היא חידדה את העפרונות שלה. אבל היא התכוונה להשתמש בהם, עם מישהו קצת פחות בטוח בעצמו ממנו. "כן, נכון." סנטרה עלה. "גם אני."

מבטו החום-שחור הצטלב עם מבטה הכחול, וזה הרגיש כמו הלם חשמלי במערכת גופה. כל גופה הגיב בתסיסה, שחלפה בכל דמה כמו טיל. "האם זו הפעם הראשונה שלך?"

דייזי הרגישה שהסומק שלה מתפשט עוד יותר, עד שכל גופה הרגיש כאילו שהוא עולה באש. איך הוא יכול היה לדעת את זה? איך ייתכן שהוא יודע את זה? "אהם.. בווגאס, אתה מתכוון?"

חיוכו האיטי הטה את צידי פיו. הוא הטה אף את בטנה, כמו סירה מנייר מעל לגל. "סי."

הו, אלוהים, בבקשה אל תמשיך לדבר בספרדית, או שאני אשכב איתך. כאן. על הרצפה ממש לפני כולם. "זו הפעם הראשונה שלי בארה"ב, וכן, גם בווגאס."

"מה את חושבת על זה, עד כה?"

דייזי הותירה את מבטה נעול על מבטו, לא שהייתה לה ברירה בעניין. עיניה לא הגיבו להודעה ממוחה, להפסיק לבהות בו כמו מעריצה המומה מול כוכב הוליוודי. "זה נועז ובוטה. וגאס, הכוונה. לא ארה"ב באופן כללי. לא הייתי בשום מקום אחר, פרט ללוס אנג'לס, וזה היה רק כשנחתנו בשדה-התעופה."

"טסתן או נהגתן לכאן?"

"באנו באוטובוס."

חצי חיוכו עדיין עשה דברים מוזרים ומרגשים בתוך גופה. הניחוח שלו עשה דברים מוזרים ומרגשים לא פחות לחושיה. מי הקולון שלו בריח הדרים, עם ניחוח של יער אורנים לאחר הגשם, היה משכר בעוצמתו. לרגע קטנטן, תהתה דייזי אם עשתה את הדבר הנכון, כשסירבה להצעה שלו לריקוד. היא הייתה אמורה לנפנף בכנפיה המפלרטטות. איזו דרך טובה יותר הייתה לעמוד על רגליה, מאשר עם ילד רע שלא עשה דבר מלבד לפלרטט וליהנות? אך אז היא ראתה את הברק המצפה על פניו. הוא חשב שהיא בכיס שלו – אהם, במיטה שלו. לעזאזל איתו.

"כמה זמן תישארי בווגאס?" הוא שאל.

"ארבעה ימים."

עיניו עברו שוב על פניה, כאילו שיננו את תוויה. הוא השתהה מעט יותר מדי על פיה, גורם לה לרצות לשלוח את לשונה, להרטיב את שפתיה. דייזי מעולם לא הייתה מודעת יותר לשפת הגוף שלה. היא ידעה שיש לזה פוטנציאל לסתור כל מילה שאמרה. אם זה לא קרה כבר.

"אם תשני את דעתך בנוגע לריקוד ההוא, אני אהיה שם." הוא הניד את ראשו, לעבר אזור הבר ממנו הגיע.

היא הרימה שוב את סנטרה והביטה בו במבט מכוון. "עם הדייט שלך?"

הוא הרים ברשלנות את אחת מכתפיו הרחבות. "היא מישהי שרק הכרתי."

"ותשכב איתה רק פעם אחת, לפני שתעבור למועמדת הבאה?"

חיוכו התרחב. "שמעת עליי?"

דייזי העניקה לו מבט, שהייתה מעניקה לאחד הבנים השובבים בכיתת הגן שלה. "זה לא מוניטין שיש מה להתגאות בו. לשכב עם חבורה של נשים חסרות שם, שלא תראה שוב."

עיניו נצצו בזדוניות. "זו עבודה קשה, אבל למישהו צריך להיות כושר עמידות לעשות אותה."

לעשות אותה. המילים עוררו שטף של מחשבות ארוטיות במוחה. הוא עושה את זה. היא עושה את זה. איתו. גופיהם העירומים כרוכים זה בזה, ירכיו המחוספסות והשעירות עוטפות את ירכיה, ידיו חופנות את שדיה, נוגעות באותו עמק סודי שבין ירכיה.

דייזי דיכאה צמרמורת, שומרת איכשהו על מסכת פנים של מורה. אבל כשהביטה בעיניו השחורות המרצדות, חשדה שהוא יודע בדיוק את ההשפעה שיש לו עליה. זו הייתה אותה השפעה שהייתה לו על כל אישה עם דופק. הוא היה משגע לחלוטין. סופר סקסי. מפתה להחריד.

היא העניקה לו עוד אחד מחיוכיה הנוקשים, להסוות את ייסורי הפיתוי שעלו בה. "תסלח לי? אני בפיגור אחר החברות שלי, בלעשות כיף."

הוא לא זז מילימטר, מה שאומר שהיא נאלצה להחליק מהשרפרף ולהתחכך בגופו השרירי והגבוה. חיכוך גופה על גופו היה כמו לבוא במגע עם גדר חשמלית. היא הרימה את מבטה אל ברק הצחוק של מבטו, וסומק לוהט שטף שוב את כל גופה.

"מילת עצה, לפני שאת הולכת."

דייזי קפצה את שפתיה. "בסדר." אם אתה מוכרח. היא לא אמרה את זה בקול רם. היא לא הייתה צריכה. זרועותיה השלובות וגבותיה המורמות אמרו זאת בשבילה.

הוא הצביע על המשקה שהשאירה מאחוריה. "אל תשאירי את המשקאות שלך ללא השגחה."

היא הביטה בו במבט מרוגז. כמה מרגיז, שהוא חושב שתפקידו להשגיח עליה. זה גרם לה להרגיש טיפשה ומגושמת. "יצאתי לבלות בלילה בעבר."

"אולי, אבל לחלק ממועדוני הלילה ברצועה היו בעיות, עם סמים במשקאות. עדיף להיות זהיר, מאשר להצטער אחר כך."

"אני יודעת להשגיח על עצמי."

לעיניו היה ההרגל המעצבן ביותר להביט בפיה, דבר שגרם לה לרצות לבהות בפה שלו. היא נלחמה בדחף, אך כעבור שנייה עקב מבטה אחר התפר החושני, שכבר לא חייך אלא היה רציני יותר כעת. משום מה, זה גרם לו להיראות מהמם יותר. היא שאפה אוויר בחדות. המוסיקה הפועמת באוזניה דעכה לרקע. הקהל המיוזע על רחבת הריקודים יכול היה להיות במדינה אחרת, מבחינת תשומת הלב שייחדה לו. למרות כל האפטרשייב והבשמים היקרים, היא בכל זאת יכלה להריח אותו. הניחוח החריף של מי הקולון שלו הוטבע במוחה והיא ידעה שלעולם לא תוכל לעבור על פני עץ הדר, מבלי לרצות לחבק אותו. חבל שהוא היה כה יהיר. זה היה יכול להיות כיף, לספר לבנות על רומן קצר עם מישהו כמוהו, כשתחזור הביתה.

אבל סטוץ-ללילה-אחד?

לא בא בחשבון.

דייזי הרימה את גבה לעברו. "האם יש לי שפתון על השיניים או משהו?"

"למה שלא תחייכי, כדי שאוכל לבדוק?"

היא לחצה את שפתיה זו לזו. מה עם איזו תגובה שובבה ושנונה, כשהיא נזקקה לאחת? "מדוע באת לדבר איתי?"

עיניו נצצו כשהן אחזו בעיניה. "ראיתי אותך בוהה בי."

"לא בהיתי!" התפרצה דייזי. "החברות שלי הצביעו עליך ורק הסתכלתי, לראות אם אני מזהה אותך, ולא זיהיתי. סליחה אם זה פוגע באגו שלך." היא לא הצטערה.

רמז לחיוך עדיין ארב בעיניו השחורות כדיו. "זה לא."

"לא, אני מתארת לעצמי שלא." היא ידעה שהיא נשמעת חסודה עד כדי גיחוך, אבל נראה שהיא לא יכלה למנוע את זה. המילים המשיכו לצאת בזרם קבוע – נשמעות באופן מפחיד כמו מיס אדית קסידי, המנהלת המעומלנת של בית הספר בו עבדה. "אני מניחה שאתה רגיל, שנשים צעירות בכל רחבי העולם מתעלפות כשהן רואות אותך, אבל אני לא מתרשמת ממראה חיצוני."

"מה כן מרשים אותך?"

דייזי השתתקה, כשחשבה על זה. "אהם..."

הוא נשען לאחור על הבר ושילב קרסול מעל קרסול, כאילו היה מוכן להתמקם ללילה. "כסף?"

היא הזעיפה את פניה. "ודאי שלא."

פיו התעקל בקשת צינית. "אז מה?"

"נימוסים. אינטלקט. מוסר."

חיוכו הפך לגיחוך משועשע. "נערה מיושנת מסתובבת בווגאס. מי היה מאמין?"

דייזי הייתה בטוחה שיהיו לה קמטים סביב פיה, מכל קפיצת השפתיים הזו. "האם נולדת דוחה, או שזה משהו שעבדת עליו, לאורך השנים?"

הוא הרחיק את עצמו מהבר והעביר קצה אצבע עצלה לאורך זרועה החשופה, מכתפה אל מפרק כף ידה, עדיין עם החיוך המלגלג שעיקל את פיו. "שמרי את הריקוד האחרון בשבילי, קרידה."

דייזי שלחה בו מבט מזלזל, כשהיא חלפה על פניו כדי להצטרף לחברותיה. "תמשיך לחלום."

 

לואיס החליט לעזוב את מועדון הלילה בשעה שלוש בלילה. הוא לא ראה יותר את הנערה האנגליה, לאחר שעצר לשוחח עם מישהו שהכיר במעגל הפולו. כששב והסתובב, היא נעלמה. הוא סירב להכיר בדקירת האכזבה המוזרה בבטנו. מה שבא בקלות, הולך בקלות. היו עוד הרבה בנות שיוכל לבחור בהן, אם ירצה.

הוא לא ידע מה היה בה, שריתק אותו כל כך. היא לא הייתה הטיפוס הרגיל שלו, עם מראה הנערה הטובה והחסודה. אבל לשיער הערמוני שלה היו גוונים שהאירו כמו זהב ועיניה הכחולות עם ריסיה הכהים הזכירו לו את הים האגאי. עורה היה ורוד וקרם, שנשים אנגליות היו מפורסמות בו, והפה שלה היה נדיב ומלא, מה שרמז על טבע מלא תשוקה, מאחורי ההילה של 'אני-טובה-מדי-לאנשים-כמוך' שהייתה לה.

הוא העביר את רוב שעות הערב בציפייה בה צופה בו. זה שעשע אותו, לראות אותה מנסה להסוות את העניין שלה. מסתתרת מאחורי משקה שבקושי נגעה בו, או מאחורי הכתף של אחת מחברותיה. מעמידה פנים שהיא מבלה, כשברור שסצנת מועדון הלילה לא הייתה המגרש הביתי שלה. למרות שלבשה שמלה שחורה קטנה ונעלי עקב, היא נראתה שלא במקומה. היא הזכירה לו במבי, שהתחזתה לוונדר וומן.

לואיס חזר לחדר המלון שלו לבדו. היו לו המון הצעות אבל לא היה לו חשק. הוא עדיין סבל מג'ט-לג, מכיוון שטס לארגנטינה, שם בילה זמן מה עם אחיו הגדול ואשתו החדשה, טדי. לראות את אחיו כה מאושר, עורר בו תחושה חסרת מנוח, שלא יכול היה להדחיק עם מסיבות אינסופיות. פעם זה היה רק הוא ואלחנדרו. הם היו צוות. האחים ואלקז רודפי התענוגות, הידועים לשמצה בכל רחבי העולם. נשים נהרו אחריהם, לאן שהלכו.

כעת היה לואיס לבדו, משוטט ברחבי העולם, בחיפוש אחר הניצחון הבא במגרש הפולו. גביע אחר גביע, נערמו על מדפי הספרים בווילה שלו – הווילה שהוא ביקר בה, רק כשלוח הזמנים של הפולו אפשר לו. הוא חי על תיק לילה. הוא לא נשאר מספיק זמן במקום אחד, כדי להצדיק מזוודה. הוא נכנס ויצא ממלונות, כמו שהוא נכנס ויצא ממערכות יחסים. סטוצים-ללילה-אחד היו המומחיות שלו. מה הטעם לחכות שמישהו יעזוב אותך? הוא ראה את אימו עושה זאת לאביו. הוא ראה את אחיו סובל מהשפלה פומבית, כשננטש על מזבח החתונה לפני עשור שנים. נכון, אלחנדרו מאושר עכשיו, וטדי נראתה כמו בחורה טובה, אבל מחויבות מסוג זה לא הייתה בשבילו.

לאף אחד, לעולם, לא יהיה הכוח לפגוע בו. שוב.

לואיס היה במרחק חמש דלתות מהסוויטה שלו, כשראה אותה – את הנערה האנגליה עם המבטא המלוטש. היא הייתה עם גבר, שהוביל אותה ביד לעבר חדר בצד השני בהמשך המסדרון. עם זאת, משהו בתמונה לא נראה נכון. הנערה האנגליה לא הייתה יציבה על רגליה ועיניה הכחולות כבר לא היו צלולות, אלא מזוגגות ומבולבלות.

"על מה אתה מסתכל?" הגבר שאיתה נהם אל לואיס.

לואיס הציץ בבחורה האנגליה. "את בסדר, קרידה?"

הנערה הביטה בו במבט ריק, ראשה נוטה לצד. "אני צריכה ללכת למיטה..."

"מכאן, מותק," אמר האיש, כשפתח את דלת חדרו.

לואיס הניח את זרועו על משקוף הדלת, חוסם את הדרך. "אתה רוצה שאתקשר למשטרה, או שתתן לה ללכת בשקט?"

האיש נשף אדי אלכוהול על פניו של לואיס. "היא רוצה להיות איתי. היא אמרה את זה קודם."

לואיס רצה להכות בשיניו של האיש. "היא לא מסוגלת לומר דבר ואתה יודע זאת היטב. אתה עשית לה את זה? שמת משהו במשקה שלה, כדי לגרום לה לבוא איתך?"

האיש הביט בו במבט קר. "היי, גבר, מה הבעיה שלך? היא שלך או משהו?"

לואיס חש טעם חמצמץ עולה בפיו. כעס שטף אותו, נע בגופו כמו גל. איזה מין גבר מתייחס לאישה, כאילו שהיא צעצוע שהוא יכול לקחת כרצונו? אתה, קול קטן צייץ בתוכו. הוא הסיט הצידה את דקירת מצפונו וכיוון את זעפו למקום בו היה שייך כרגע. "אני שואל אותך שוב. האם אתה עשית לה את זה?"

עיניו של הבחור נורו לעבר המסדרון. "האם זה תרגיל או משהו? אתה שוטר מוסווה?"

לואיס תפס את האיש בגרונו ודחף אותו אל הקיר, חזק כל כך שכל התמונות התלויות במסדרון הזדעזעו במסגרותיהן. "אני נותן לך שלוש דקות לצאת מהמלון הזה. אחרי זה, אני אתקשר למשטרה. הבנת?"

האיש בלע את רוקו מתחת לידו של לואיס. "לא עשיתי את זה. זה היה חבר שלי. הוא אמר שזה לא יפגע בה. הוא הכניס כמה שוטים נוספים של וודקה למשקה שלה, כשהיא לא הסתכלה. רציתי שהיא תשתחרר קצת. היא התנהגה כמו סנובית מתנשאת. אמרה שהיא לא מעוניינת, אבל אני יודע שהיא כן. כולן כך, בווגאס. זו הסיבה שהן כאן. ליהנות."

לואיס חשף את שיניו, כמו זאב מול יריב. "אם תתקרב אליה שוב, אני אוודא שתשתה את הארוחות שלך בקש, למשך שארית חייך. הבנת?"

האיש הנהן, כשהוא משפשף את גרונו ונמלט כמו חיה מבוהלת, עד שנעלם באחת המעליות.

לואיס מלמל קללה והתכופף, למקום בו הנערה האנגליה צנחה לרצפה. הוא נגע בצד לחייה המשיית בקצה אצבעו. היא הייתה בגוון מחריד של לבן ועורה היה לח, אך נשימתה הייתה תקינה. "את שוהה כאן?" שאל.

היא מצמצה אליו בבלבול. "האם נפגשנו קודם?"

"בקצרה."

היא הטתה את מבטה וצמצמה את מבטו אליו, כאילו שהיא מנסה למקם אותו. "אתה נראה מוכר..."

"מה מספר החדר שלך?" שאל.

מצחה נחרש קמטים, כשהוא עזר לה לקום על רגליה. לואיס השתדל לא לשים לב לאופן בו עור ידה על ידו, היה רך כמו עלי כותרת של פרח המגנוליה.

"אני חושבת שיש בזה את הספרה שבע." היא חייכה אליו חיוך מאיר. "זה מספר המזל שלי. זכיתי פעם בחבילת ספא ליום, בהגרלה שהייתה לנו בבית הספר. זה היה כל כך מרגיע, שלא רציתי לעזוב. זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי הסרת שיער ברזילאית. בלינדה שכנעה אותי לעשות את זה. זה כאב נורא. הדבר המצחיק הוא, שעכשיו אני עושה את זה כל הזמן. אני מניחה שסף הכאב שלי עלה או משהו. בדרך כלל, אני הפחדנית הכי גדולה שיש. אני בוכה כשאני מורידה פלסטר. זה פתטי." החיוך המסנוור שלה דעך מעט, כשהוסיפה, "אני מאשימה את העובדה שאיבדתי את אימי בגיל צעיר כל כך. היא מתה בתאונה, כשהייתי בת עשר..."

"אני מצטער לשמוע את זה – "

"אבי מעולם לא נישא שוב," היא המשיכה, כאילו לא דיבר. "חשבתי שהוא יחליף אותה ברגע שיוכל, אך לא. הוא מעולם לא עשה זאת. לא שלא היו לו מאהבות. היו לו המון. אף אחד לא אוהב לחשוב על הוריו עושים את זה, נכון? זה דוחה. אבי בן יותר משישים. כאילו, מה הוא חושב לעצמו? האם לא הגיע הזמן, שהוא יפסיק עם השטויות?"

"אני מניח שבנים נשארים בנים, לא משנה מה גילם."

היא הביטה בו במבט זוויתי. "האם אני מעכבת אותך ממשהו? ממישהו?"

"לא."

"אין דייט לוהט?"

"לצערי, לא."

היא חבטה במצחה. "למה לא?"

"ביקשתי מאישה לרקוד איתי, אבל היא דחתה אותי."

היא השמיעה צליל אוהד. "אוי, מסכן אחד. האם היית מאוד שבור?"

"באופן בלתי הפיך."

היא הניחה יד על זרועו, שולחת זעזוע חשמלי היישר למפשעתו. "לא משנה. אני בטוחה שתמצא מישהי, יום אחד. אני חושבת שלכל אחד יש נפש תאומה, אי שם. אנחנו רק צריכים להיות סבלניים ולחכות עד שזה יקרה. או לפחות, זה מה שאני אומרת לעצמי, כל הזמן."

לואיס איבד לרגע את חוט המחשבה שלו, כשהביט בקשת פיה הרך והנדיב. שפתיה היו עדיין מבריקות משפתון שחודש לאחרונה, שגרם להן להיראות עוד יותר מפתות. הוא יכול היה להריח את הניחוח הפרחוני של הבושם שלה, תערובת של גרדניה ויערת הדבש, שהקניט את נחיריו וגרם לו לחשוב על לילות קיץ לוהטים. "כמה שתית?" הוא שאל.

"מעט מאוד. אני לא שתיינית גדולה. אני מדברת יותר מדי, כשאני שותה יין. אני מניחה שזו הסיבה שזה נקרא סם אמת, אה? נכנס יין יצא סוד." היא חייכה אליו חיוך נוסף של מגה-וואט. "זו הסיבה שדבקתי בוודקה. שוט אחד עם מיץ תפוזים ואפילו לא הספקתי לסיים אותו, כי הייתי עסוקה מדי בריקודים. ראית אותי? זה היה מדהים. מעולם לא הצלחתי לעשות את המקרנה, עד עכשיו."

לואיס הרגיש כמו הורה, שמתמודד עם נערה סוררת לאחר בילוי לילי בעיר. "יש לך את מפתח החדר שלך?"

היא חיפשה בארנקה, מצחה שוב מתקמט, שיניה חופרות בשפתה התחתונה. לאחר חיפוש עקר, היא הורידה את ארנקה והושיטה את ידה אל החזייה שלה, מוציאה את כרטיס המפתח שלה בחיוך רחב נוסף. "ידעתי ששמתי את זה במקום בטוח."

לואיס הרגיש את חום שדהּ על הכרטיס. אצבעותיו נעו על פני שטחו בליטוף, כשנעל את מבטו במבטה. "הכרטיס הזה אינו של המלון הזה. את יודעת באיזה מלון את שוהה?"

היא קימטה את אפה, כמו ילדה שמסרבת לאכול תרד. "אני לא רוצה ללכת לשם. המלון הזה הרבה יותר נחמד."

"את יודעת היכן את? באיזה קומה את?"

היא הביטה בו במבט ערפילי, חובטת בריסיה הארוכים שלה. "אני בקומה שלך."

הוא התעלם מהרמיזה המפתה במבטה, מתוך עיקרון. הוא יכול היה להיות עם איזו אישה שרצה. הוא לא היה צריך לרדת לרמה של שיכורות או מסטוליות. אולי הוא נחשב להולל, אבל אפילו לו היו סטנדרטים. "תשמעי, קרידה, את צריכה לשכב בחדר חשוך, עד שתתפכחי."

היא שרבבה את שפתיה. "אני לא שיכורה. תראה, אני יכולה ללכת בקו ישר." היא המשיכה ללכת לאורך המסדרון, זרועות פשוטות לצדדים כדי לייצבה. היא הסתובבה וחזרה לעברו, אך הצעד הרביעי הכשיל אותה. רגליה הסתבכו לפתע והיא קרסה, והייתה נופלת בחבטה קשה, לולא תפס אותה בזמן.

הוא אסף את גופה הדק בזרועותיו, מנסה שלא להבחין בריח הקינמון המתוק של נשימתה על פניו, כשהיא התכרבלה אליו וזרועותיה הונפו סביב צווארו. "אני כל כך עייפה..." היא פיהקה פיהוק גדול והפילה את ראשה על קיר חזהו, עוצמת את עיניה באנחה קטנה ורכה.

הוא טלטל אותה בעדינות. "היי, לא אמרת לי את שמך."

היא השמיעה עוד צליל רך והתכרבלה קרוב יותר לחזהו. "צריכה לישון עכשיו..."

לואיס ראה את עצמו נושא את ה'עלמה במצוקה', באחת מהמראות המוזהבות התלויות במסדרון. שערה הנוצץ באורך הכתפיים התנדנד בענן רך מעל לאחת מזרועותיו, מדגדג את העור במקום בו הפשיל את שרוולו. שמלתה השחורה והשמרנית עלתה מעט למעלה, חושפת רגליים רזות וקרסוליים צרים, חיוך חולמני מעקל את פיה, כאשר לחייה נחה על ליבו הפועם, כאילו סוף סוף מצאה את ביתה.

הוא פלט קריאה נמוכה, "מה עכשיו, סר גלהאד?"