לפני שאת הולכת

  -  פרק בונוס  -

 

פטריק

המטוס מנמיך לאט, חולף בין העננים עד שקו החוף של סן דייגו נגלה לפנינו. אני מלכסן את מבטי אל סבא שלי שיושב במושב הסמוך ומבחין שעיניו נעוצות בפניי.

"אז מה בדיוק התוכניות שלנו?" אני שואל.

"שום דבר שצריך לעניין אותך," הוא עונה בקצרה. "אתה צריך רק לברר איפה מקנזי נמצאת, ותסמוך עליי שאעשה מה שנכון בשבילך. בשביל שניכם." אני משעין את ראשי בחזרה על המושב ועוצם את עיניי, מחכה שהמטוס ינחת.

 

***

 

השבועות האחרונים בבית היו מהמוזרים ביותר שאני זוכר. אחרי שהסערה האדירה נרגעה, משפחת סטוקס נעצרה וידעתי שניקו נמצא במסלול בטוח להחלמה, החלטתי לקחת פסק זמן מכל מה שקרה. מיניתי את רוס למנכ"ל זמני בחברת גלובל וחזרתי הביתה.

בימים הראשונים הסתגרתי בבית. לא מצאתי את הכוח או הרצון לעסוק בענייני פוקס נדל"ן. מדי יום יצרתי קשר עם ניקו, שהבטיח לי שהוא עצבני על כל העולם, כולל עליי, אבל שהוא מחלים ותוך זמן קצר יחזור למסעדה שלו. ניקו היה חכם מספיק לספר לי מה קורה עם מקנזי גם בלי ששאלתי. זאת הייתה הדרך היחידה שלי להישאר בחייה של מקנזי באופן כלשהו.

רק אחרי כמה ימים נפגשתי עם טיאנה וקודי. הפעם, לשם שינוי, טיאנה החליטה להיות אחות נורמלית ולא לקרוע אותי לגזרים כפי שאיימה בתקופה האחרונה. היא שיתפה אותי בכך שניסתה לשמור על קשר כלשהו עם מקנזי, אבל נדחתה על ידה בעדינות פעם אחר פעם.

"יש לי משהו להראות לך," טיאנה אמרה.

"מה?"

"ניסיתי לשמור על קשר עם מקנזי. באמת שניסיתי. רציתי איכשהו לשמור איתה על קשר כדי שלא תיעלם לנו. כדי שאולי..." היא השפילה את מבטה כדי להסתיר את הברק בעיניה.

"טיה, זאת לא האחריות שלך לתקן את הדברים בשבילי. אני אמצא את הדרך."

"אתה מתכוון לזה? כי נראה שוויתרת."

"לא ויתרתי. הייתי צריך להחליט מה לעשות. אני לא מתכוון לוותר עליה, אבל היינו צריכים את המרחק ואת הזמן."

"אני מבינה אותך."

"מה רצית להראות לי?" החזרתי אותה למה שהתחילה לומר.

"זאת ההודעה שמקנזי שלחה לי היום. אני חושבת שאני צריכה להניח לה." היא החליקה את האצבע על צג הטלפון שלה והעבירה אותו אליי. יכולתי להעלות על דעתי את הקושי הנפשי שבו היא הייתה כשכתבה אותה.

 

'טיאנה היקרה,

אתחיל בלכתוב לך כמה אני אוהבת אותך. היית החברה הראשונה והיחידה בחיי. אין מילים שיוכלו להסביר עד כמה החברות איתך הייתה משמעותית עבורי.

ביום שבו פטריק, וכולכם בעצם, נכנסתם לחיי קיבלתי פסק זמן ממציאות משעממת, עצובה ואפרורית. הכנסתם לחיי אור ושמחה בדמות משפחה, חברות ואהבה, דבר שמעולם לא העליתי על דעתי שיוכל לקרות לי.

החודשים הללו היו עבורי חלום מתוק מתוק שהתחיל כמו קרן שמש בהירה, אך הפך עד מהרה לסיוט. נכנסתם לחיי בנסיבות שבהן נאלצתי להתחיל ולהתמודד עם מציאות שהייתה חדשה לי, והנוכחות שלכם הייתה תקווה של ממש שמכל משבר יוכל לצמוח משהו טוב.

לצערי המשבר הגדול שהכניס אתכם לחיי הלך ותפח לממדים גדולים כל כך עד שבלע כל מה שסביבו. גם הטוב המעט שהיה לי הסתחרר לתוך המשבר ונטמע בו עד שאבד.

פטריק מסמל עבורי את הטוב ואת הרע גם יחד. הקושי לפתוח את ליבי ולהכניס אותו לחיי היה קושי עצום, וכשהגיע הרגע, ונאלצתי להיפרד ממנו, הרגשתי כאילו העולם חזר לנוע על צירו. חזרתי לשגרה המוכרת.

זה מטופש, אני יודעת, אבל למי שכמוני שרויה בבדידות ארוכה, אין כמעט דרך אחרת. הסיוט מבחינתי הסתיים ואת הפרק הזה אני משאירה מאחוריי.

 

אוהבת,

מקנזי

 

החזרתי לטיאנה את הטלפון שלה. "עצוב לומר, אבל אני מבין בדיוק למה היא מתכוונת."

"אני יודעת. אני לא יכולה להמשיך להציק לה."

"את גם לא צריכה. יש רק דבר אחד שאני צריך שתעשי בשבילי, ובזה אני משחרר אותך."

"כל דבר!"

צירפתי שיר להודעה חדשה ושלחתי לטיאנה. "תעבירי לה את זה ותכתבי לה שזה ממני."

 

***

 

המטוס עוצר ונגיעה רכה בכתף מעוררת אותי מהנמנום הקצרצר. "היי, ילד, אנחנו יכולים לרדת." אני קם ופוסע אחריו החוצה. בטרמינל אני מחכה לשתי המזוודות הגדולות שארזתי בבית, וכשהן מגיעות אנחנו יוצאים לשמש הקיצית של סן דייגו.

"אנחנו נוסעים למשרדים של גלובל?"

"לא. אתה מתקשר עכשיו למזכירה שלך ומנסה לברר איפה היא נמצאת."

"אוקיי."

כצפוי, ליבי לא יודעת איפה מקנזי. אחרי שטיפה ארוכה בטלפון וכמה עקיצות אני מסיים את השיחה.

סבא שלי פורץ בצחוק, "אני מבין שהצלחת להרגיז הרבה מאוד אנשים כאן."

"נראה ככה," אני ממלמל.

 

"זאת הבעיה שלך! עכשיו, מי יכול לעזור לך?" הקול שלו רועם וכל מי שנמצא סביבנו נועץ בנו מבטים. אני בטוח שמקנזי תשמע אותו, לא משנה איפה היא נמצאת עכשיו.

"ניקו. רק ניקו."

"אז קדימה, דבר איתו."

"בשעות כאלה הוא לא יענה לטלפון. נצטרך לנסוע אליו."

"הדור שלכם, הכול תמיד מסובך כל כך!" הוא שואג.

אני עוצר את המונית הראשונה שעוברת ואחרי חצי שעה אנחנו נעצרים מול המסעדה של ניקו. "תישאר כאן," סבא שלי מורה לנהג ויוצא אחריי.

המסעדה כבר מתחילה להתמלא בשעות הצהריים העמוסות. אנחנו נכנסים ישירות למטבח. לא קשה להבחין בשף העצבני. זרועו חבושה ומקובעת סמוך לגופו. הוא עומד במרכז המטבח וצועק בקולי קולות על כל מי שעובר בזווית העין שלו.

"אני כבר מחבב אותו," סבא שלי אומר.

אני מגלגל את העיניים. "אני ממש לא מופתע."

"קדימה, פטריק. אני רוצה לחזור עוד היום הביתה."

"ניקו."

הוא מסתובב אליי, המבט שלו מתחלף במהירות מהפתעה, לשמחה, ובחזרה לחוסר הסבלנות הרגיל שלו.

"אתה שוב במטבח שלי, פוקס. כדאי שתהיה לך סיבה מספיק טובה."

סבא שלי מתקרב אלינו, טופח בעוצמה על כתפו של ניקו ומעורר בוודאות גל של כאב בזרוע המקובעת. הוא מחכה לתגובה מניקו וכשזו לא מגיעה הוא אומר, "אמרתי לך שאני מחבב אותו."

ניקו פורץ בצחוק. "שמעתי עליך הרבה, מר קאנון."

"אז אתה מבין למה אנחנו פה. אתה יודע איפה מקנזי?"

"בהאנגר. היא צריכה לסיים בקרוב."

"טוב מאוד. תתקשרו לשם ותוודאו שהיא תישאר שם. אני רוצה להזמין טיסה."

"סבא!" אני מתחלחל.

הוא מסתכל עליי באדישות. "הכול יהיה בסדר. אתה תחכה לה בבית. ואתה," הוא מסתכל על ניקו. "תזמין לי טיסה. זה יום המזל של הנהג שמחכה לנו בחוץ."

 

***

 

למעלה משעתיים חולפות עד שאני שומע את דלת הבית נפתחת. היא נכנסת ונשכבת על הספה. אני יוצא מחדר השינה ומתקרב אליה. היא פוקחת את עיניה, מבטה הנדהם פוגש בשלי. היא מתיישבת וממצמצת כמה פעמים, כאילו לבדוק שאני עדיין כאן.

"אני אוהב אותך," אני אומר בפעם הראשונה, וזה נכון כל כך. מקנזי עדיין שותקת. היא קמה וניגשת אליי. אני עוטף אותה בזרועותיי בכל הכוח. "אני אוהב אותך," אני שוב אומר.

היא מרימה את פניה מעט ובמבט אחד אני יודע, היא שלי ותישאר שלי. שפתיי פוגשות בשלה בתחילה באיטיות, מגששות אחרי החום העמוק. אבל עד מהרה החומות שסביבה מתרסקות ואני נותן לה את כל מה שנתתי בעבר, ובעיקר את מה שלא נתתי מעולם.

שעות ארוכות אני חוקר כל פינה בגופה, מבטיח לה במילים ובמעשים שאני כאן כדי להישאר, שהעבר נשאר מאחור ושהעתיד שלנו רק מתחיל. מקנזי מעניקה לי את הדבר שהיה חשוב לי יותר מכול לקבל, את הסליחה שלה והאמון שלה.

 

***

 

כעבור כמה שבועות

 

מקנזי חומקת מהמיטה בשקט. "לאן בדיוק את הולכת בשעה כזאת?"

"טיסת לילה ללוס אנג'לס."

"למה, לעזאזל, את עושה את זה? מילא באור יום, אבל בלילה?"

"זאת העבודה שלי, פטריק, ואני נהנית מכל רגע!" היא מחייכת אליי.

"יש לי הצעה טובה יותר בשבילך." אני מסיט את השמיכה וטופח על המיטה.

"תשמור את המחשבה הזאת לעוד כמה שעות."

"אשתדל."

היא מתלבשת, נושקת לי עמוקות ויוצאת.

רק כשאני שומע שהמכונית שלה מתרחקת אני יוצא המיטה, שולח לניקו הודעה שהוא יכול להיכנס ומתקשר לארון, מנהל חברת המסוקים.

"אתה מופרע," הוא אומר. "מקנזי תפרק אותי."

"זה למטרה טובה."

"בהצלחה," הוא אומר ומסיים את השיחה.

ניקו נכנס ומייד מתחיל לערוך את השולחן הקטן. הוא מניח בקבוק שמפניה בתוך דלי מלא בקרח ומכניס לתנור שלל מאפים טריים. הוא מחבק אותי בחום, מאחל בהצלחה ויוצא.

ארון שולח לי הודעה שמקנזי בדרך הביתה 'אחרי שהטיסה בוטלה'.

אני מתקלח במהירות, מדליק נרות, ולובש ג'ינס וטישירט אחרי שטיאנה איימה עליי שלא אישאר בתחתוני בוקסר.

מקנזי נכנסת לבית. "אני מקווה שלא נרדמת, הטיסה שלי בוט –" היא נעצרת במקומה, בוחנת את החדר ושואפת עמוק. "מה קורה פה? ניקו פה?"

            "הפיצות והפוקצ'ות של ניקו פה. הוא בבית."

"פטריק?"

אני מתקרב אליה, אוחז בידה ומרים אל שפתיי.

"יש לי הרגשה שאתה אחראי להתרוצצות שלי באמצע הלילה," היא אומרת, רמז לחיוך על שפתיה.

"יש לי הרגשה שאת צודקת."

"היית פשוט צריך להגיד שמתחשק לך ערב רומנטי."

"לא בדיוק."

"לי זה נראה כמו ערב רומנטי."

"את צודקת."

"אז למה היית צריך להוציא אותי מהבית?"

אני מכניס את היד לכיס, שולף שקיק קטיפה קטן ומוציא ממנו טבעת דקיקה משובצת רסיסי יהלומים. "בשביל זה."

מקנזי שואפת בחדות.

אני מוביל אותה לספה, כורע ברך מולה ועונד את הטבעת על אצבעה. "זאת הטבעת שסבא שלי קנה לפני יותר מחמישים שנה למריאלה. אני יודע שהוא סיפר לך את מה שכולנו למדנו רק בחודשים האחרונים. הוא שמר אותה ולמריאלה הוא קנה טבעת חדשה. כשביקשתי את העצה שלו הוא נתן לי את הטבעת הזאת והזהיר אותי לא לחזור על טעויות שלפעמים לוקח שנים ארוכות לתקן, ולפעמים כלל אי אפשר לתקן." אני נושם נשימה עמוקה. "אני לא מתכוון לחזור על הטעויות שלי. ואני מתכוון ללמוד מטעויות של אחרים. אני אוהב אותך, מקנזי. החודשים שלנו יחד היו רק ההתחלה, תני לי את ההמשך."

החיוך על פניה מתרחב. "אני לא הולכת לשום מקום."

אני אוסף אותה אליי ומנשק אותה עד שעולה הבוקר.

.

לרכישת הספר המלא במחיר בהנחה הזינו את הקוד קופון: KAN

לרכישת הספר לחצו כאן -> לפני שאת הולכת

לרשימת כל הספרים של הסופרת לחצו כאן -> סנדרה הבה