ארגמן במערב / אורית מוטעי

קינדל : ₪34.00
דיגיטלי : ₪35.00

נקה

תיאור

אורית מוטעי – ארגמן במערב

הוצאה לאור: הוצאה עצמית
ז’אנר: רומן | רומן רומנטי
מספר עמודים: 226
סופרת: אורית מוטעי שכתבה ספרים גם בשם העת קתרין אוורסון

 

ארגמן במערב

רומן  עוצר נשימה, מדהים בעוצמתו, מלא בסודות אפלים נקמה ותשוקה, המגולל את סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של אמילי וטיילור.

הסיפור מתרחש בויומינג . לאחר סיום מלחמת האזרחים בארצות הברית, הארץ שסועה וחרבה, מלאה בתככים סכסוכים ושאיפות, ומתפרש על פני המרחבים של המערב הפרוע, המסוכן והפראי.

אמילי שנולדה לזונה, וגודלה בידי מיטשל המשוגע, כילדת פרא יפהפייה ותמימה, כשהם משוטטים בהרי הרוקי. כעת שבויה בידיו של טיילור ברקהארט הבוקר הקשוח. בנו ויורשו של בעל החוות העשיר והחזק באזור.

המפגש בין טיילור לאמילי יוצר פיצוץ, מוות ומוביל לנקמה אכזרית. טיילור נשבע שינקום בכל מחיר!

אמילי שונאת את טיילור בכל ישותה, ואחר מתאהבת בו אהבה אנושה ובלתי אפשרית.

הרומן משרטט בתאורים חיים, סערות, יצרים גועשים, מאבקים, אהבות ושנאות, של הדמויות השזורות יחדיו בסבך בעיות וסכסוכים. בתקופה טעונה במלחמות האדם הלבן, על טריטוריות בארצות הברית מול העמים האמרינדים.

המדאם, שסודות אפלים מעברה, כובלים אותה במציאות אכזרית. האצ’ר המתבודד. ג’והן המאוהב בקסנדרה. מיטשל, המאבד את שפיות דעתו לאחר נקמת האינדיאנים. ג’וזף העבד המשוחרר. ברברה השטנית. וב. באואר, איש עסקים עשיר ומושחת, שאינו בוחל בדבר כדי להשיג את מטרתו.

“ארגמן במערב”, ספר סוחף ורב תהפוכות, על התמודדותה של אישה אחת מול גורלה, הוא ספרה השמיני של אורית מוטעי. ספריה הקודמים יצאו תחת שם העט קתרין אוורסון, וזכו להצלחה מדהימה.

 

הסופרת אורית מוטעי אשר ידועה גם בשם העט קתרין אוורסון

ספרים נוספים: לכודים, 14 ימים באיסלנד, האוצר.

טעימה מהספר

פרולוג
שנות החמישים של המאה ה19 ויומינג
דבר לא זז בשעת צהריים מאוחרת, האויר היה חם ומהביל. עלים יבשים
בגוון של נחושת וארד היו פזורים על האדמה. מאותם ימים של יובש
קיצוני. כל רעש לא נשמע, מלבד קול שקשוק גלגלי העגלות המתנהלות
בעצלתיים, מובלות על ידי סוסי משא עייפים. מאחורי הרי ויומינג, היתה
תלויה החמה, כדור עגול וכתום. פסי בורדו וסגול נפרשו על המרחבים,
ושמי המערב נצבעו ארגמן עמוק. העגלות קיפצו על האדמה, לעיתים
חרקו, הכיסוי הלבן היה מאובק מימי מסע ארוכים ומלאי תלאות.
מתוך הפתח העגול בצבצו ראשיהם של ילדים סקרנים, בנים למשפחות
שחיפשו עתיד בארץ הנבנית.
"חבורת ברברים," אמר ב. באואר וכמעט וירק על שטיח הבורדו. שבט
האינדיאנים שאיין היה שבט גדול מאוד, בעל לוחמים חזקים עשויים
ללא חת. הם השבו מלחמה שערה על השתלטות הלבנים על אדמתם.
אך אם הם חושבים שהוא מתכוון להתקפל, טעות בידם. הם לא יודעים
עם מי הם התעסקו. ב. באואר, האיש שהתכוון להיות בעל עמדה וכוח
בשאיין בירת ויומינג, ולצבור הון רציני, לא היה גבר שמוכן לוותר. הם
חיו על אדמה זו, הוא ידע את זה. אך מבחינתו היה חייב לסלקם. הוא
רצה באדמה לתוכניות שלו. הם היו כמו קוץ התקוע עמוק בגרונו. כבר
לפני כמה שנים החל מאבק לדיכוי האינדיאנים, וקרבות קשים נטשו.
אך לעזאזל שבט זה היה לוחמני וחזק מאוד. כעת כעסו הלך וגבר עד
לכדי חמה ממשית. לא את ב. באואר או את בעלי שררה אחרים היה

12 | אורית מוטעי
מעניין רצון האינדיאנים. הבהלה לזהב, ויישוב הארץ, במטרה לעשיית
כסף וגריפת רווחים, היתה חזקה מכל. הצבא הדף ככל יכולתו את
האינדיאנים מאדמתם. את ב. באואר עניינה מסילת הברזל שתיבנה. הוא
לא התכוון לבחול באמצעים כדי להשיג את יעדו.
השבט ישב בחלק מהאזור שבו היתה אמורה לעבור המסילה. אך
הארורים סרבו לזוז ממקומם. היחיד ששיתף איתו פעולה במשא ומתן
להעברת השבט, היה אינדיאני בשם ליטל וולף. אך לב. באואר נגמרה
הסבלנות. הוא לא התכוון לחכות לליטל וולף, או לארור אחר שיחליף
אותו. הוא היה חייב לפעול מייד.
"או פרימיטיבים מקוללים!" פלט באואר בכעס והסתובב בחדר
העבודה שלו, כשהוא מדמיין כיצד הוא שוחט את את עורם האדום של
האינדיאנים השנואים עליו. הם עמדו בינו ובין עושרו! הוא היה חייב
לעשות משהו. הוא צלצל בפעמון וקרא לעוזרו האישי.
לא עברו שתי שניות, וגבר כחוש בעל עור חיווריין, מיהר להתייצב לצד
שולחנו. הוא היה נמוך קומה יחסית, עיניו היו עגולות, וצבען היה ירוק
חיוור מאוד. המבט שניבט מהן היה כשל ארנבת מפוחדת. הוא הסתכל
בב. באואר בציפייה כנועה.
"יוסטון," אמר ב. באואר בקולו הרועם, "כפי הידוע לך האינדיאנים
של שבט שאיין מפריעים לתוכניות שלי, אני בהחלט לא מתכוון לעבור
על כך בשתיקה!"
"כן, אדוני." מיהר יוסטון להגיד.
"אני רוצה שתארגן את הצוות שלנו, ותקרא לי כשהם יהיו מוכנים.
תוך יום יומיים אני רוצה שיפשטו על הכפר האינדיאני הגדול של שבט
השאיין."
"הממ... כן אדוני," אמר יוסטון שתפקד כבובה על חוטים של ב.
באואר. אם היתה לו דעה, פחד מבאואר פחד ממשי, ומעולם לא העז
להביע אותה.

ארגמן במערב | 13
"אבל שים לב טוב טוב למה שאני אומר לך יוסטון," המשיך באואר.
הוא לקח סיגר מאצל שולחנו והתעסק בהדלקתו, "אני רוצה שהגברים
יראו כמותם." מלמל.
"כמו מי אדוני?" יוסטון נראה מבולבל.
"כמו האינדיאנים המזופתים של שאיין כמובן."
יוסטון כחכח בגרונו, פניו האדימו תוך שניות, "למה את מתכוון
אדוני?"
"אני מתכוון יוסטון," הוא משך את ההברות לאט, כמו הוא מסביר
דבר מה לילד קטן. להשפיל מישהו כמו יוסטון היה חלק משגרה עבורו,
ולא הזיז במאום לעורו העבה כשל פיל. "שהם יתחפשו." קולו העמוק
רעם, אחר חייך חיוך זדוני. הוא מצץ את הסיגר שבידו ונשף את העשן
בחשיבות. "בצורה זו נוכל לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. נכה בהם,
והם יחפשו להתנקם באחד השבטים האחרים. מבין?" עיניו של ב.
באואר נדדו אל כיוון החלון, ונראו נחושות וקשות כצור. "שאיין האלו
עשו יד אחת וכרתו ברית עם שבט לקוטה, אני רוצה לסכסך ביניהם. אתה
יודע איך הסמלים של לקוטה נראים יוסטון?"
יוסטון רצה לומר לו שיש שם נשים וילדים, שזה פשוט לא בסדר. אך
כתמיד האומץ זנח אותו. המילים נתקעו בגרונו והוא לא הצליח לדבר.
הוא ידע מה קורה למי שמכעיס את באואר. באואר היה גבר ממולח
ומפולפל, בעל קירבה לאנשים 'הנכונים'. מלבד זאת אותם אנשים היו
חייבים לו הרבה טובות. באואר דאג שכך יהיה. והוא? הוא היה אף אחד.
סתם עובד זוטר, שבשל אופיו הכנוע הצליח להגיע למשרת עוזרו האישי,
של מי שלדעת הכלל, עומד להיות אחד האנשים העשירים והחזקים
בשאיין. הוא לא היה טיפש, וידע שכל עוד הוא עושה כל שנאמר לו,
ומבצע את העבודה השחורה של באואר, הוא נשאר בתפקיד. מספיק
טעות קטנה מצידו, ובאואר בועט בישבנו ומעיף אותו לכל הרוחות. הוא
היה תלוי במשכורתו זו, לפרנס את אימו החולה שעברה את גיל שבעים.

14 | אורית מוטעי
"כן אדוני," אמר שוב יוסטון שידיו קצת רעדו. מכל תחבולותיו של ב.
באואר, היתה זו השפלה מכל. כשראשו שחוח יצא יוסטון לעשות את
הנדרש ממנו.
באישון לילה, עשרים ושבעה גברים, לבושים חלקית כאינדיאנים של
שבט הלקוטה, וצבועים בצבעי מלחמה על פניהם, יצאו אל עבר מקום
משכנו של שבט השאיין. בסימן מוסכם של המפקד הם הבעירו לפידים
והסתערו.
הלמות הפרסות השועטות על האדמה התערבבו עם צרחות הנשים
והילדים האינדיאנים. הכפר היה גדול מאוד, רבים הצליחו לברוח.
הלוחמים של שאיין השבו מלחמה שערה, אך רבים נרצחו בדם קר.
חלקם היו נשים וילדים קטנים שהופרעו משנתם. בפשיטה על הכפר
נרצחו שבעה גברים, חמישה קשישים, שמונה נשים ושישה ילדים. סך
הכל עשרים ושישה תושבים מהכפר האינדיאני של שאיין, נטבחו בדם
קר.
המכה לאנשי שאיין היתה עצומה, אסון שלא ידע השבט כמותו מעולם.
האבדות נחרתו בליבם לנצח. לאחר שלושה שבועות, מפאת חוסר ברירה
עקרו האינדיאנים למקום מרוחק יותר.
רוח הלילה הקרירה שנשבה, פיזרה את העשן שהתנשא מאוהלי
האינדיאנים, בכפר החדש שהוקם בעמל על ידי אנשי שאיין. שאיין נודעו
כשבט חזק. הגברים היו מיומנים בדברים רבים. אך היו ידועים בעיקר
כציידים גדולים, ותמיד היתה להם אספקת בשר טובה. הלוחמים אצלם
לא נתפסו כחיילים, אלא כגברים בעלי כבוד. המקום היה גבוה יותר
הפעם, וכך קשה יותר להגעה. רוח של מרמור ותסיסה שררה באותם
ימים נוראים שלאחר הטבח על ידי האדם הלבן. אך הדבר שהעסיק את
לב כולם, היה הדאגה לעתידם עם התפשטות והתחזקות האדם הלבן.
מנהיג השבט לא אווה להשתהות יותר, ובאותו הערב קרא להתכנסות

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ארגמן במערב / אורית מוטעי”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, קינדל