בטווח הסכנה / לינדה מזרחי ופאני רצר

מודפס : ₪59.00
דיגיטלי : ₪29.00

נקה

תיאור

יהלומים – הוצאה לאור
שנת הוצאה: ינואר 2017
מס' עמודים: כ-200

*משלוח עם שליח עד הבית.

"אתה לא אוהב שנוגעים בך?" שאלתי בתעוזה, מכיוון שהתעלמת מידה המושטת של סיגל וגם כי זכרתי טוב מדי את הרגע המביך שבו סירבת ללחוץ את ידי במוסך.

דממה השתררה בינינו. דממה שהביכה אותי אבל לא אותך. נראה היה שהיא אינה מפריעה לך. למעשה נראית נינוח לחלוטין לשתוק במשך זמן ממושך וליצור מתח מסוים בעודי ממתינה למוצא פיך.

"אני לא נוגע בדברים שלא שייכים לי," אמרת לבסוף בנימה מלאת הבטחה. ציפייה. טון קולך הצרוד התגנב מתחת לעורי ושלח צמרמורות נעימות לכל קצוות גופי. הושטת את ידך.

"נעים מאוד להכיר אותך, גברת תמרה."

 

היום שהתחיל הכי גרוע בחייה של תמרה הופך באחת ליום הכי טוב, כיוון שהשתלשלות האירועים מובילה אותה למוסך של יריב. תמרה בטוחה שמצאה את אהבת חייה, אך ביום אחד בהיר וארור חייה מקבלים תפנית חדשה. סודות מהעבר של יריב חוזרים לנקום אך הוא בעולם משלו ותמרה נותרת לבדה בטווח הסכנה.

 

'בטווח הסכנה' רומן מתח מרתק על רשת סבוכה של סודות, שקרים ומסע נקמה אחד, שנכתב בשיתוף פעולה של שתי סופרות, לינדה מזרחי ופאני רצר. זהו ספרה החמישי של לינדה מזרחי, שהוציאה לאור את 'טרילוגיית גולד' המצליחה ואת 'בין המילים'. זהו ספרה השלישי של פאני רצר, שהוציאה לאור את הדואט המרתק 'עד הקצה' ו'עד שניפול'.

טעימה מהספר

פרולוג

 

נקמה היא יצר אפל המחזיק את נשמתנו מאחורי סורג ובריח.

הנקמה יושבת בשקט, ניזונה מהרצון לצדק, ניזונה מהעוול שעשו לנו, מקננת בתוכנו.

 עד שמגיע הרגע שבו היא מתפרצת החוצה ואז היא בלתי ניתנת לעצירה.

אנחנו יכולים לעצום את עינינו אבל איננו יכולים למחוק את הזיכרונות. הם תופסים אותנו בכל פינה עד שהם משתלטים על גופנו, כמו שדים העולים ממעמקי האופל.

אנחנו הופכים עיוורים.

הנקמה, כמו עץ, נוטעת שורשים בנשמתנו.

הנקמה הורסת כל טיפה של עונג עד שהיא הופכת בעצמה למסע תענוגות מסמר שער שאין ממנו דרך חזרה.

'הזמן הוא דבר שאיננו חוזר'. אי אפשר לחזור אחורה בזמן ולתקן את הדברים. אז אנחנו מדחיקים.

הבחירות שאנחנו לפעמים עושים לא תלויות בנו, אלא בכוח להמשיך קדימה, השגרה תופסת את המושכות ומשתלטת על חיינו.

אנחנו הופכים להיות נשלטים.

אנחנו מתחילים לאבד קשר עם המציאות.

אנחנו נושמים, עובדים, יוצאים, מבלים, ישנים. אבל לא חיים. אנחנו הופכים למתחזים. לשחקנים ראשיים בהצגה של עצמנו. מסכה עוטפת אותנו, לופתת את הווייתנו כזרועות תמנון.

ואז משהו מפעיל אותו ויצר הנקמה מתעורר. תופס אותנו. סוחט מאתנו את טיפת האוויר האחרונה. אנחנו לא חוזרים להיות עצמנו לעולם.

אנחנו אבודים.

אנחנו רוצים נקמה.

  

 הירייה שנשמעה מחוץ לכותלי הבית, הדהדה והתפשטה במעגלים הולכים ומתרחבים עד שפגעה בגופי. רעד זעזע אותי. לא ידעתי שפחד כזה קיים. פחד שמאבן איברים, נועל את השרירים, חודר אל העצמות. קפאתי במקומי. ידעתי שגם אם אתאמץ מאוד, לא אוכל לזוז. הייתי משותקת. לרגע ארוך אחד חיי חלפו מול עיניי כמו סרט נע.

'הפחדנים לעולם לא מתחילים. החלשים לעולם לא מסיימים. החזקים לעולם לא מוותרים.'

המשפט הזה, שמלווה אותי מגיל צעיר, היה למנטרה שנטעה את דגלה בהווייתי, אך דווקא ברגעים הגורליים ביותר, המנטרה הזאת לא סייעה לי. צעקות השוטרים שנשמעו מחוץ לבית צרמו באוזניי כמו פסקול שנלקח מתוך סרט אימה. הן התערבבו עם הלמות לבי והתפללתי שאם אלו רגעי חיי האחרונים, שאזכה לראות את זיו פניך בפעם האחרונה.

 

  

1

אני יושבת לצדך בטיפול נמרץ בבית החולים ומלטפת את ידך בעדינות שוב ושוב. החדר קר ושקט למעט צפצופי מכשירי ההחייאה. אני מביטה בפניך היפות והקפואות, דמעות זולגות על פניי ומרטיבות את לחיי. כבר מהפעם הראשונה שבה נחו עיניי עליך, ידעתי שאתה הגבר שלי. בלבי שמעתי את הקליק הזה, שמשמיע מפתח שמסתובב במנעול. קלאק והדלת נפתחת.

הנחתי את מצחי על זרועך מחוסרת החיים, שעד לא מזמן הייתה חזקה ואיתנה, נזכרת איך היית מניף אותי באוויר כאילו הייתי קלה כנוצה. בין זרועותיך, בחיבוקיך החזקים, תמיד הרגשתי בטוחה.

"שלום תמרה," מברכת אותי האחות שנכנסה לחדר. היא מכירה אותי, כל האחיות מכירות אותי. "מה שלומנו היום?"

היא בודקת את המדדים שלך במוניטור שלצד המיטה ואז מחייכת אליי. בעיניה אני רואה רחמים וחמלה. גם אני ריחמתי על עצמי. הגבר שאני אוהבת שוכב פה מחוסר הכרה כבר יותר משבועיים והפחד שלעולם לא תפקח את עיניך היפות שוב כרסם את דרכו בלבי.

"אולי תגידי לי את. יש שיפור במצבו?" אני שואלת בתקווה. היא מזינה את הנתונים מהמוניטור בלוח שהיא מחזיקה בידה.

"אבקש מהרופא להיכנס ולעדכן אותך."

"תודה," אני אומרת באכזבה אף על פי שאני יודעת שהיא תתחמק מלתת לי מענה. לאחיות אין סמכות לעדכן את בני המשפחה במצבם של החולים, אבל אני תמיד מנסה בכל זאת את מזלי ושואלת.

"את צריכה עוד משהו?" היא מסיימת להקליד ומצמידה את הלוח למקומו למרגלות המיטה.

"כן," אני לוחשת, "אני צריכה שהוא יתעורר."

"מתוקה, אני מצטערת." הכנות ניבטת מעיניה.

"אני בסדר." אני לוחשת.

"אם תצטרכי משהו, אני בקבלה."

"תודה."

היא יוצאת מהחדר. רעשי הצפצופים שוב מתגנבים לאוזניי.

"אתה חייב להתעורר, יריב. חייב. אסור לך להשאיר אותי לבד, פשוט אסור," אני מתחננת. "אני לא יכולה לחיות בלעדיך."

אני קורסת על גופך, עוצמת את עיניי ובוכה בקול, לא מצליחה להתאפק עוד. הזיכרונות מציפים אותי. אני מחליטה לדבר אליך, לספר לך את סיפור אהבתנו. אני מרגישה שמישהו או משהו מחזיק אותך אי שם ולא רוצה לשחרר, אבל אני בטוחה שאם אזכיר לך כמה האהבה שלנו חזקה זה יעודד אותך לחזור אליי מהעולם שבו אתה נמצא. אתה חייב לחזור אליי, פשוט חייב.

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בטווח הסכנה / לינדה מזרחי ופאני רצר”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס