החיים הטובים / קרול מורטימר

קינדל : ₪38.00
דיגיטלי : ₪39.00

נקה

תיאור

שלגי – הוצאה לאור
שנת הוצאה: 2011
מס’ עמודים: כ- 210

 

קרול מורטימר – החיים הטובים

 

הזדמנות לחופשה חלומית נחתה בחיקה של טיה האמונד, והיא לא הייתה מסוגלת להתנגד

לה. המלצרית התמימה הושלכה לפתע מחייה השקטים באנגליה אל החיים הזוהרים

והמסוקרים של האליטות הניו-יורקיות.

טיה, שתפסה את עינו של איל העסקים הבינלאומי, לוסיין סטיל, ידעה שיש לה דבר או שניים

ללמוד על אהבה במסלול המהיר. ובפעם הראשונה בחייה המאופקים היא שוקלת את

האפשרות לא לבחור במסלול הבטוח, אלא במה שהיא רוצה באמת…

 

טעימה מהספר

1

"נהנית מהנוף...?"

טיה נדרכה, צמרמורת של מודעות עברה לאורך גופה לשמע הקול העמוק שהגיע מהחשיכה שמאחוריה, ואז פנתה במהירות וחיפשה בין הצללים את האדם שדיבר אליה.

אור הירח אפשר לה לראות דמות גבוהה במרחק מטרים ספורים ממקום עמידתה, לבד על המרפסת שהקיפה את דירת הגג המפוארת בקומה הארבעים של אחד מהבניינים המרשימים ביותר בקו הרקיע הניו יורקי. רק תאורה עמומה נשפכה מהדלתות הצרפתיות הפתוחות של הדירה – ביחד עם קולות צחוק ודיבור של חמישים איש בערך, אורחי המסיבה שעדיין נמשכה בפנים – כך שטיה לא הצליחה לראות יותר מאשר העובדה שהגבר היה גבוה מאוד, כהה ורחב כתפיים. בצורה יוצאת דופן.

בצורה מסוכנת...?

החשדנות שעדיין זמזמה בגופה בתגובה לטונים העמוקים והמפתים של קולו אמרה כן החלטי!

אצבעותיה של טיה נסגרו על המעקה שלפניה. "נהניתי, כן..." היא ענתה.

"את בריטית," הוא אמר.

"מלונדון," טיה אישרה קצרות, מקווה שיבחין בתמציתיות שלה וישאיר אותה בבדידותה.

קו הרקיע של ניו יורק, מדהים ככל שהיה, לא היה הסיבה העיקרית לכך שטיה יצאה אל אוויר הערב הנעים לפני חמש עשרה דקות, בזמן ששאר האורחים היו עסוקים בהתרגשות של הגעתו של לוסיין סטיל, איש עסקים אמריקאי, מיליארדר, ואורח הכבוד של המסיבה. העובדה שכל כך הרבה שחקנים, שחקניות, ופוליטיקאים – כולם בעלי פרופיל גבוה – הגיעו אל האירוע רק הראתה כמה כוח היה לאיש.

אחרי כל הדיבורים של ג'ונתן עליו, טיה נאלצה להודות שהיא לא מצאה שהוא כה מרשים – גבר בגיל העמידה ובגובה בינוני, קצת מלא ומקריח. אבל אולי הכוח והכסף הפכו אותו מושך? בכל מקרה, טיה הכירה תודה על כך שהגיע לבסוף – ולו רק בגלל שזה אפשר לה להתגנב החוצה ולהיות לבדה – במקום רק להרגיש בודדה.

טיה בהחלט לא התכוונה למצוא את עצמה לבד על המרפסת עם גבר שהקרין מידה כזו של כוח ומשיכה מינית עד שכמעט יכלה לטעום אותם...

"בריטית, מלונדון, שמתחמקת מהמסיבה בפנים...?" הקול העמוק ניחש בשעשוע יבש.

מאחר שטיה כבר היתה בשלוש מסיבות אחרות זהות בדיוק לזו במשך ארבעת הימים שחלפו מאז הגעתה לני יורק, היה עליה להודות שהיא קצת השתעממה, או שמא פשוט איבדה בהן עניין. הראשונה היתה כיף – היתה מרגשת אפילו – לפגוש אנשים שעד כה ראתה רק על המסך הגדול או הקטן, שחקנים ושחקניות מפורסמים ופוליטיקאים ידועים. אבל המלאכותיות הפכה קצת דומה עכשיו. השיחות חזרו על עצמן והיו קולניות מדי, הצחוק עוד יותר, ונדמה שכולם היו נחושים להרשים או להצליח יותר מהאחרים, וניתן לומר שהפגינו בצורה בוטה את עושרם המופרז.

סבב המסיבות המתמיד הזה הביא לכך שהיה לה מעט מאוד זמן או הזדמנות לשיחה פרטית או לבילוי זמן בנפרד עם ג'ונתן, הגבר שבאה לניו יורק כדי לפגוש...

ג'ונתן מילר, הכוכב האנגלי של "נטוורק", סדרת מתח אמריקאית חדשה הממוקמת בניו יורק, שמביים אותה המארח של המסיבה הערב, פליקס קרואו, וכיכבה בה אשתו הצעירה והסקסית סימון בתור אהובתו של הגיבור.

הסדרה הפכה במהירות ללהיט, וכרגע ג'ונתן היה יקירם של האנשים היפים בניו יורק – וכפי שטיה גילתה במשך שלושת או ארבעת הימים האחרונים – היו אנשים יפים רבים בניו יורק!

ולאף אחד מהם לא היו נקיפות מצפון כלשהן באשר להתעלמותם מהאישה שהיתה לצדו של ג'ונתן בערבים הללו, אחרי שגילו שלטיה אין כל ערך חברתי או פוליטי עבורם.

לא שהיה לטיה אכפת שהתעלמו ממנה. היא גילתה במהירות שלא היה לה יותר במשותף עם העילית של ניו יורק מכפי שהיה להם איתה.

היא שמחה על ההצלחה של ג'ונתן, כמובן. שניהם הכירו זה את זה כבר שנתיים, אחרי שנפגשו במסעדה בלונדון שבה עבדה טיה תמיד במשמרת המאוחרת, דבר שאפשר לה ללמוד באוניברסיטה בשעות היום.

היא וג'ונתן נפגשו די באקראי, כשהופיע בהצגה בתיאטרון שמול המסעדה והתחיל להגיע מאוחר בערב כמה פעמים בשבוע, אחרי שהתיאטרון נסגר ללילה.

הם שוחחו בערבים ההם, ואז יצאו בצורה לא מחייבת במשך כמה שבועות. אבל לא היה ניצוץ ביניהם ומערכת היחסים הפכה במהירות לידידות בלבד. ואז, לפני ארבעה חודשים, ג'ונתן זכה בתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה כאן, וטיה השלימה עם העובדה שאפילו הידידות תסתיים אחרי שג'ונתן יעקור לניו יורק.

הוא צלצל כמה פעמים בחודשים הבאים, רק לשיחות קלילות וידידותיות, שבה התעדכנו באשר לחיים אחד של השני, ואז לפני חודש ג'ונתן טס לאנגליה לסוף שבוע, והתעקש שהתגעגע אליה ורצה לבלות את כל זמנו במולדת איתה. וזה היה כיף. טיה דאגה לקבל סוף שבוע חופשי מהעבודה כך שיכלו לצאת לארוחת ערב יחד, ביקרו במוזיאונים וטיילו בפארקים במשך היום, לפני שג'ונתן טס בחזרה לניו יורק כדי להתחיל לצלם שוב ביום שני.

אבל אף אחד לא הופתע יותר מטיה כשיומיים מאוחר יותר נמסר לה על ידי שליח כרטיס טיסה במחלקה ראשונה לשהייה בת שבוע בניו יורק!

היא התקשרה אל ג'ונתן מיד, כמובן, ואמרה לו שהיא לא יכולה בשום אופן לקבל נדיבות כזו מצדו. אבל הוא התעקש, אמר שרצה לראות אותה שוב. הוא רצה להראות לה את ניו יורק, ושניו יורק תראה אותה.

גאוותה של טיה אמרה לה שעליה להמשיך לסרב, אבל ג'ונתן היה מאוד משכנע, ומאחר שלא יכלה להרשות לעצמה לצאת לחופשה במשך שנים, הפיתוי היה גדול מדי. אבל היא הסכימה, בתנאי שיבטל את הכרטיסים למחלקה הראשונה ויחליף אותם בכרטיסים רגילים. בזבוז סכום כסף כה גדול על הטיסה נראה לה מעשה מגונה, בהינתן הבעיות הכספיות שלה.

ג'ונתן הבטיח לה שיהיה לה חדר שינה משלה בדירתו, ושהוא רק רצה שתבוא ותיהנה מניו יורק איתו. והיא אפילו יצאה ובזבזה חלק מהחסכונות שעבדה עבורם קשה בקניית כמה בגדים חדשים לנסיעה!

אלא שהרעיון של ג'ונתן באשר להנאה מניו יורק יחד היה שונה מאוד מהרעיון שלה. הם השתתפו בכל ערב במסיבה כמו זו של הערב, וג'ונתן פוגג את ההשפעות של הלילה בשינה עד שעת בוקר מאוחרת. ובינתיים שעות אחר הצהריים המאוחרות ושעות הערב המוקדמות עברו בדרך כלל בעודו מתבודד עם סימון קרואו, כדי לעבור על התסריט יחד.

מאחר שראתה את ג'ונתן כל כך מעט במשך היום, ובילתה איתו במסיבות בערב, טיה התחילה לתהות מדוע בכלל טרח להזמין אותה לכאן.

ועכשיו היא מצאה את עצמה מעוצבנת על כך שפעם נוספת הוא נעלם עם סימון קרואו זמן קצר אחרי שהגיעו אל המסיבה שטען שהיתה כה חשובה לו בגלל נוכחותו של לוסיין סטיל, הבעלים האמריקאי המיליארדר של תחנת הטלוויזיה האחראית על "נטוורק". הנטישה הותירה את טיה חשופה להתחלות מצדם של גברים, כמו זה שעמד בצללים מאחוריה...

ובכן... אולי לא בדיוק כמו הגבר הזה. נדמה היה כאילו שלט אפילו באוויר סביבו, וזה אמר לה שהיא מעולם לא פגשה גבר דומה לו אי פעם...

"יפה..." הגבר מלמל בצרידות כשצעד קדימה ונעמד סמוך למעקה לצדה.

לבה של טיה דילג על פעימה, קצות עצביה נכנסו לכוננות גבוהה כשחושיה הציפו אותה בריח לימונים – מי הקולון שלו? –ביחד עם ריח גברי שהיה כנראה הריח הטבעי והטיפוסי לו.

היא פנתה להסתכל עליו, היטתה את ראשה לאחור כשקלטה עד כמה היתמר מעליה, אפילו בעקבי העשרה סנטימטרים של הנעליים הפרובוקטיביות שלה. גבוה, עם כתפיים רחבות במיוחד, שיער כהה שהגיע עד קצה צווארון חולצתו הלבנה ומקטורן הערב השחור שלו. פניו נראו כמכלול של זוויות קשות באור הירח: לסת חזקה, שפתיים מפוסלות, אף ארוך ונשרי, עצמות לחיים גבוהות. והעיניים הבהירות והמתנוצצות –

עיניים נוקבות, שהבינה לפתע כי התבוננו בהערצה בה ולא בקו הרקיע של ניו יורק.

טיה כבשה צמרמורת נוספת של מודעות על כך שהגבר התבונן בה בריכוז כזה, והבינה שהיא לגמרי לבד כאן, עם גבר שכלל לא הכירה.

"האם כולם הפסיקו כבר ללקק את הנעליים האיטלקיות, העשויות בעבודת יד, של לוסיין סטיל, אתה חושב?" היא שאלה בעצבנותה, והעוותה פנים בכאב על החריפות הלא אופיינית לה. "אני מצטערת – זו היתה גסות רוח איומה מצדי." היא התכווצה, בידיעה כמה חשוב היה הרצון הטוב של לוסיין סטיל להצלחתו של ג'ונתן בארה"ב. הוא בהחלט הדגיש זאת מספיק בנסיעה לכאן.

"אבל זה נכון?" הגבר שאל ביובש.

"אולי," היא הנהנה. "אבל אני בטוחה שמר סטיל הרוויח את ההערצה שממטירים עליו בשפע כזה."

שיניים לבנות התנוצצו בחשיכה כשהגבר חייך חיוך קשה וחסר הומור. "או אולי הוא פשוט כה עשיר וחזק שאף אחד לא מעז לומר לו משהו אחר?"

"אולי," היא הסכימה בתוגה. "סינתיה האמונד." היא הושיטה את ידה בניסיון להחדיר קצת נורמליות לשיחה. "אבל כולם קוראים לי טיה."

הוא לקח בעלות על ידה – לא היתה דרך אחרת לתאר את הצורה שבה ידה החיוורת נעלמה בתוך העוצמה הארוכה והשחומה של ידו. וטיה לא יכלה להתעלם ממכת החשמל ששרפה את אצבעותיה וזרועה למגע עורו החם...

"מעולם לא אהבתי במיוחד להיות חלק ממה שכל האחרים עושים," הוא מלמל בקול גרוני. "אז אני חושב שאני אקרא לך סין..."

רק הצורה בה אמר את המילה, בקול העמוק והסקסי שלו, הספיקה כדי לשלוח עוד צמרמורות מודעות במורד גווה של טיה. שדיה עקצצו, פטמותיה הזדקרו ונלחצו כמו גרגרי יער רגישים אל הבד הדק של השמלה הכחולה והנצמדת שלבשה והגיעה עד קרסוליה.

וזו היתה תגובה לגמרי לא נאותה לזר מוחלט!

ג'ונתן אולי נעלם שוב עם סימון לפני ארבעים דקות, אבל זה בהחלט לא אומר שטיה תעמוד כאן ותניח לעצמה להתפתות על ידי חתיך כהה שיער, שנראה נפלא בחליפה היקרה שלו, אבל בינתיים לא היה מנומס דיו על מנת להציג את עצמו.

"ואתה הוא...?"

השיניים התנוצצו לבנות עוד יותר בחשיכה כשחייך חיוך זאב. "לוסיין סטיל."

טיה השמיעה קול נחרה. "אני לא חושבת כך!" היא לגלגה.

"לא?" הוא נשמע משועשע מהספקנות שלה.

"לא," היא חזרה בהחלטיות.

הוא הרים גבה כהה. "למה לא?"

היא נשמה בחוסר סבלנות. "קודם כל, אתה צעיר מדי בכדי להיות המיליארד בכוחות עצמו שהוא לוסיין סטיל." היא העריכה שהגבר הזה היה בטווח שבין תחילת לאמצע שנות השלושים לחייו, כעשר או שתים עשרה שנה מבוגר יותר מעשרים ושלוש שנותיה, והיא ידעה ממה שג'ונתן סיפר לה שלוסיין סטיל היה לא רק האיש העשיר ביותר בניו יורק, אלא גם בעל ההשפעה הרבה ביותר.

הוא משך באדישות בכתפיו הרחבות. "מה אני יכול לומר? הוריי היו עשירים מלכתחילה, ואני עשיתי את המיליון הראשון שלי בגיל עשרים ואחת."

"חוץ מזה," טיה המשיכה בנחישות, "ראיתי את מר סטיל כשהגיע."

זה היה בלתי אפשרי להחמיץ את יראת הכבוד שהפגינו האורחים האחרים. האנשים היפים והעשירים מאוד השתתקו לחלוטין ברגע שלוסיין סטיל נראה בפתח הדלת. ופליקס קרואו, איש חזק בעצמו, כמעט התרפס כשחצה במהירות את החדר כדי לברך את האורח.

טיה הנידה בראשה בתוגה. "לוסיין סטיל הוא בשנות הארבעים המוקדמות שלו, נמוך ממך בצורה ניכרת, וחסון, עם ראש מגולח." בעצם, ממבט ראשון האיש דמה יותר לבריון מאשר לאיש החזק ביותר בניו יורק!

"זה דקס."

"דקס...?" היא הדהדה בפקפוק.

"מממ." הגבר שלידה הנהן בנינוחות. "הוא לוקח את החובות שלו כשומר הראש שלי מאוד ברצינות – כך שהוא תמיד מתעקש להיכנס לחדר לפני. אני לא בטוח למה," הוא אמר בהרהור. "אולי הוא מצפה למצוא מתנקש מצדה השני של כל דלת."

בטנה התכווצה בתגובה לטון הפוטר והמשועשע של האיש הזה – של לוסיין סטיל? היא לחלחה את שפתיה לפני שדיברה. "ואיפה דקס עכשיו?"

"כנראה עומד על המשמר מהצד השני של הדלתות הצרפתיות." הוא הנהן בראשו אל אותן דלתות שטיה חמקה דרכן אל המרפסת לפני דקות מספר.

והאם דקס מוודא שאיש לא ייצא החוצה או אולי שטיה לא תוכל לחזור פנימה עד שהגבר הזה ירצה שתעשה זאת...?

היא הקדירה מצח והסתכלה על הגבר שעמד עכשיו כה קרוב אליה עד שיכלה לחוש בחום המוקרן מגופו על פני כתפיה וזרועותיה החשופות. פעם נוספת היא הבחינה באווירה המולדת של עוצמה ויהירות שבהן חשה מההתחלה.

ברור שהתרגל שכל העולם מלקק את נעליו האיטלקיות והמצוחצחות...

 

לוסיין המשיך לאחוז את ידה הרועדת עכשיו של סין וחיכה בדממה שתתעשת, כשהסתכלה עליו מבעד לריסים ארוכים ומשיים ועיניים בצבע כחול עמוק ומסתורי.

העיניים הללו הוצלו בחשש כשלחלחה שוב את שפתיה המלאות והמושלמות בלשונה הקטנה והוורודה. "אותו לוסיין סטיל שהוא הבעלים של סטיל טכנולוגיות, סטיל מדיה, סטיל קווי תעופה אטלנטיים וסטיל תעשיות, כמו גם סטיל כזה או אחר נוספים?" היא מלמלה חלושות.

הוא משך בכתפיו. "גיוון נראה לי רעיון טוב."

היא משכה בנחישות את ידה מאחיזתו ואז לפתה חזק את המעקה. "אותו לוסיין סטיל שהוא מיליארדר?"

"אני חושב שכבר אמרת זאת..." לוסיין הנהן.

היא נשמה עמוק ובבירור לא היתה מודעת איך זה גרם להיצמדות אריג השמלה על שדיה והדגשת הפטמות – המגורות? האם היו בצבע ורדרד או ורוד עמוק? מה שלא יהיה צבען, הוא היה בטוח שטעמן נפלא. מתוקות ועסיסיות, מתמסרות ובשלות כשילקק וימצוץ אותן.

הוא הבחין באישה שעכשיו הכיר כסינתיה האמונד, ברגע שנכנס אל דירת הגג של פליקס וסימון קרואו לפני זמן קצר. זה היה בלתי אפשרי שלא להבחין בה מאחר שעמדה לבדה בקצה החדר המפואר, שערה חלק ובוהק ונפל כמשי שחור על כתפיה, עיניה בצבע כחול קובלט התבלטו בעדינות הבהירה של פניה.

היא לבשה שמלה חסרת כתפיות באורך הקרסול באותו צבע כחול עמוק, כך שכתפיה וזרועותיה היו חשופות לגמרי. עורה החלק היה בצבע לבן פניני ולא דמה למה שראה אי פעם: שנהב בהיר עם גוון ורדרד וקורן. עור עדין ובהיר שאצבעותיו ממש עקצצו מהצורך לגעת בו וללטפו.

הסגנון הפשוט של השמלה הכחולה אפשר לה להיצמד לכל סנטימטר של שדיה המלאים ומותניה הצרים, כך שלוסיין פקפק אם לבשה משהו מתחתיה.

הוא עדיין פקפק בכך...

אבל מה שגרם לו באמת להבחין בה, אפילו יותר מיופייה הטבעי או השלמות החיוורת של עורה, היתה העובדה שבמקום לנוע לקראתו, כפי שעשה כל אדם אחר בחדר, האישה היפה והעדינה הזו ניצלה את בואו על מנת להתגנב מהחדר בשקט ולצאת אל המרפסת.

והיא גם לא חזרה עד שהצליח לחלץ את עצמו מ – איך היא קראה לזה לפני רגעים ספורים? מהליקוקים של "נעלי העור האיטלקיות והמצוחצחות שלו". סקרנותו התעוררה – ומעט מאוד גירה את חכו המשועמם בימים אלו! – לוסיין לא הצליח להתאפק ויצא אל המרפסת לחפש אותה, ברגע שהצליח להתחמק מתשומת הלב הדביקה.

לפני שדיברה, לקחה שוב נשימה עמוקה, וגרמה לשדיה המלאים לתפוח בצורה מענגת מתחת לחלק העליון הצמוד של שמלתה.

"אני באמת מתנצלת על גסותי, מר סטיל. זה לא תירוץ, אבל באמת לא היה לי ערב טוב במיוחד – וגסות הרוח שלי אליך רק מעידה שהערב הפך גרוע עוד יותר!" היא אמרה ונרתעה בצורה בלתי רצונית. "אבל זו באמת לא סיבה לגסותי באשר אליך."

הוא זקר גבה כהה. "אני לא חושב שאת מכירה אותי מספיק בינתיים כדי לדבר בסמכותיות אם אני ראוי או לא לגסות שלך," הוא לגלג.

"ובכן, לא," היא התבלבלה בגלל השימוש שלו במילה בינתיים. "אבל – " היא הנידה בראשה, וגרמה לשיער המשיי והחלק שלה להחליק על כתפיה החשופות וללטף בצורה מפתה את פסגות שדיה. "ובכל זאת לא הייתי צריכה להיות כה בוטה באשר למישהו שאני מכירה רק מהתקשורת."

"במיוחד כשכולנו יודעים עד כמה התקשורת לא מדייקת?" הוא אמר באירוניה.

"בדיוק!" היא הנהנה בהתלהבות ומיד הפסיקה והתבוננה בו בחשש. "האם אתה לא בעלים של בערך תשעים אחוז מהתקשורת העולמית?"

"זה יהיה מנוגד לרגולציה באשר  להגדרת מונופול," הוא פטר אותה.

"האם מיליארדרים מוטרדים מזוטות כגון רגולציה?" היא הקניטה.

הוא צחקק בצרידות. "הם מוטרדים אם הם לא רוצים למצוא את ישבנם היקר בבית המשפט."

זה כבר הפך לתחושה מוכרת, הרטט שעבר בגופה לשמע צחוקו הגרוני של הגבר הזה. כפי שהכירה גם בעובדה שלא משנה כמה זה בלבל אותה, היא בהחלט נהנתה – אולי בפעם הראשונה מאז שהגיעה לניו יורק.

"קר לך?"

טיה לא הספיקה להודות או להכחיש, לפני שלוסיין סטיל פשט את מקטורנו והניח אותו על כתפיה. הוא הגיע כמעט עד ברכיה, ובו בזמן שהחום עטף אותה, נלוו אליו גם ריח הלימון הרענן והריח החמקמק אך הארצי יותר של הגבר עצמו.

"לא, באמת – "

"תשאירי אותו." שתי ידיו ירדו על כתפי המקטורן כשעמדה לפשוט אותו.

טיה רעדה מחדש כשהרגישה את חומן של הידיים הארוכות והאלגנטיות שחלחל דרך האריג. צמרמורת שנבעה לגמרי מנוכחותו של הגבר המרשים הזה – מה שהיה גם הסיבה לרטט הקודם – ולא צינה באוויר הערב החמים.

ידיו עזבו באי רצון את כתפיה והוא נע לעמוד שוב לידה, המבט הבהיר – הכסוף? – שוב התמקד בפניה. החולצה הצמודה שלו גילתה שכתפיו היו באמת רחבות, חזהו שרירי, מותניו דקים ורגליו ארוכות; היה ברור שלוסיין סטיל לא בילה את כל זמנו בישיבה בחדרי ישיבות ובספירת המיליארדים שלו.

"למה זה לא ערב טוב בשבילך?" הוא שאל בשקט.

למה? בגלל שהביקור בניו יורק התגלה כשונה בתכלית מציפיותיה. בגלל שפעם נוספת היא הובאה למסיבה וננטשה במהירות על ידי – נו, ג'ונתן בהחלט לא היה בן הזוג שלה, אבל היא חשבה עליו כחבר. חבר שנעלם עם המארחת שלהם תוך דקות מהגעתם, והשאיר אותה לרחמיהם של הקהל הניו יורקי המובחר.

וזה לא היה ערב טוב גם בגלל שהיתה מודעת יותר מדי לגבר שעמד לצדה – והחום והריח של מקטורנו הכרוך על כתפיה גרמו לה להרגיש כאילו היא אפופה בגבר עצמו.

ולבסוף, בגלל שלא היה לטיה מושג איך להתמודד עם תחושות הגירוי שהתפשטו עכשיו בגופה!

היא משכה בכתפיה. "אני לא נהנית ממסיבות כאלו."

"למה לא?"

היא העוותה פנים, נזהרת לא להעליב את הגבר הזה בפעם השנייה הערב. "זו פשוט העדפה אישית."

הוא הנהן. "ואיך את משתלבת בקהל הזה? האם את שחקנית?"

"אלוהים, לא!"

"מעריצה?"

"סליחה...?"

הוא משך בכתפיו הרחבות. "האם את רוצה להיות שחקנית?"

"אה, אני מבינה." היא חייכה בעצב. "לא, אין לי כל עניין להפוך לשחקנית."

"דוגמנית?"

היא נחרה. "ממש. ללא עקבים, גובהי הוא בסך הכול מטר חמישים ושבעה!"

"את לא עוזרת במיוחד, סין." היה גוון של קוצר רוח בטון המשועשע. טיה ראתה יותר מדי תגובות מצדם של בני האליטות הניו יורקית כך שידעה שלא היה להם כל עניין בחברתה של סטודנטית ומלצרית. גם לוסיין סטיל לא יגלה בה כל עניין נוסף ברגע שיידע. ואולי זה לא יהיה דבר רע...

סנטרה הזדקר בנחישות. "אני סתם אחת שמבקרת בניו יורק."

לוסיין לחלוטין לא הסכים את ההכרזה. סינתיה האמונד בהחלט היתה מישהי. מישהי – אישה – שיופיה והשיחה איתה התגלו כמסקרנים בדיוק כפי שקיווה...

היא הרימה גבות כהות. "אני חושבת שזה האות בשבילך להתנצל בנימוס ולעזוב?"

עיניו הוצרו. "ולמה שארצה לעשות זאת?"

היא משכה בכתפיה מתחת למקטורנו. "זה מה שכל אחד אחר שפגשתי בניו יורק עשה אחרי שקלט שאין בי כל שימוש עבורו."

כן, זה בהחלט נראה ללוסיין סביר, מאחר שהכיר את החברה הגבוהה בניו יורק כפי שהכיר, שאנשיה לא יהססו להבהיר את היעדר העניין שלהם. "אני חושב שכבר הצהרתי שאני מעדיף לא להיות כמו כולם."

"והאם זו לא האמת? אני מתכוונת – " סומק ענוג צבע את לחייה החיוורות כשעצמה לרגע את עיניה והסתכלה עליו בהתנצלות. "אני מתנצלת שוב. זה באמת לא ערב מוצלח!" והיא נאנחה.

הוא הנהן. "את רוצה לעזוב? אנחנו יכולים ללכת למקום שקט ולשבת לשתות יחד?"

סין מצמצה בריסיה הארוכים. "סליחה...?"

לוסיין חייך חיוך קשה וחסר הומור. "גם אני שונא מסיבות כאלו."

"אבל אתה אורח הכבוד!"

הוא העווה את פניו. "אני שונא במיוחד מסיבות שבהן אני אורח הכבוד."

טיה הסתכלה עליו במבט בוחן, לא בטוחה אם הוא משחק איתה או לא. לא בטוחה מדוע הוא טורח, אם זה אכן המצב!

היציבות של מבט עיניו הבהירות והחומרה בהבעתו אמרו לה שזה גבר ששיחק לעתים נדירות, אם בכלל.

הוא באמת מבקש ממנה לעזוב את המסיבה ביחד אתו...

 

 

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “החיים הטובים / קרול מורטימר”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, קינדל