היהלום הגדול / לורן בלייקלי

מודפס : ₪79.00
דיגיטלי : ₪35.00

נקה

תיאור

אדל – הוצאה לאור 
שנת הוצאה: ספטמבר 2017
מס' עמודים: כ- 250

היהלום הגדול / לורן בלייקלי

נעים להכיר

לא מדובר רק בתנועת הגלים, בנות. גודל הספינה חשוב לא פחות, ואני מצטיין בשני התחומים. למעשה, יש לי את כל הנכסים הנכונים, אני חתיך כחטא, עשיר כמו הכוכבים שבשמיים, חכם בטירוף ומצויד כמו סוס. אתן עשויות לחשוב שאני מנוול. אני נשמע כזה, נכון? אבל לא, אני לא וזה הופך אותי ליותר שווה אם זה אפשרי בכלל.

כמה משקיעים שמרניים מנהלים משא ומתן עם אבא שלי, לקנות את חנות הדגל של רשת תכשיטים שבבעלותו, בשדרה החמישית. הוא צריך שאירגע לזמן מה ויותר מזה שאתמסד. בסופו של דבר, עליי להודות לו על הנכסים המשפחתיים, ולכן אני מבקש מידידתי הטובה ושותפתי לעסק, שרלוט, להיות ארוסתי לשבוע. היא מסכימה לענוד על אצבעה את היהלום הגדול, יש לה את הסיבות שלה.

לפני שאני מצליח להבין איך זה קרה, בפומבי אנחנו מעמידים פנים, אבל את מה שקורה בחדר המיטות בין הסדינים, כשאני מביא אותה לשיאים חדשים, היא פשוט לא יכולה לזייף. נראה שגם אני לא מצליח לזייף את העובדה שאולי אני מתחיל להרגיש כלפיה משהו אמיתי.

לאן לכל הרוחות הכנסתי את עצמי עם… היהלום הגדול הזה?

הספר שייך לסדרת גברים לוהטים. כל הספרים בסדרה על זוגות שונים ואפשר לקרוא אותם כספרים יחידים.

היהלום הגדול הוא ספר שנון, חצוף וממכר שברגע שתסיימו אותו תרצו להתחיל לקרוא אותו שוב. הספר כיכב במקום הראשון ברשימות רבי המכר של עיתון New York Times ושל Wall Street Journal ובצמרת הרשימות בעיתון USA Today ואתר Amazon מאת הסופרת לורן בלייקלי.

 

ספרים נוספים בסדרת גברים לוהטים

ספרים נוספים של הסופרת לורן בלייקלי

טעימה מהספר

פרולוג

 

הזין שלי פשוט מדהים.

אל תסמכו על מילתי בלבד. תחשבו על כל ההישגים שלו.

קודם כול, בואו נתחיל עם הדבר הברור מאליו.

גודל.

כמובן, אנשים מסוימים יגידו לכן שהגודל לא קובע. אתן יודעות מה אני אגיד לכן? הם משקרים.

אתן לא רוצות יהלום זעיר על האצבע שלכן כשאתן יכולות לקבל שלושה קראט. אתן לא רוצות שטר של דולר כשאתן יכולות לקבל שטר של מאה. אתן לא רוצות לרכוב על פוני קטנטן כשאתן יכולות לרכוב על זין תותח ברודאו התענוגות שלכן.

למה? כי גדול יותר הוא טוב יותר. הוא מהנה יותר. תשאלנה כל אישה שאי פעם נאלצה לבטא את השאלה האיומה, "הוא כבר בפנים?"

אף אישה מעולם לא נאלצה לשאול אותי את השאלה הזאת.

אז עכשיו אתן בטח תוהות – עד כמה בדיוק הוא גדול?

בחייכן. ג'נטלמן לא מספר. אולי אני מזיין כמו אל, אבל אני בכל זאת ג'נטלמן. אפתח את הדלת בפניכן לפני שאפתח את רגליכן. אחזיק עבורכן את המעיל, אשלם עבור ארוחת הערב ואתייחס לכל אחת מכן כמו אל מלכה, מחוץ למיטה ובתוכה.

אני מבין. אתן רוצות תמונה בראש שלכן, גודל בסנטימטרים שיגרום לכן להזיל ריר. בסדר. דמיינו את הדבר הבא. דמיינו את זין החלומות שלכן. אז שלי גדול יותר.

נעבור אל המראה החיצוני. בואו נהיה כנים, איברי מין מסוימים פשוט מזוויעים. לא אכנס לכל הסיבות לכך. אתן יודעות מה הן וכשמדובר בנכס הטוב ביותר שלי, כל מה שאני רוצה שתחשבו עליו, אלה המילים הבאות: ארוך, עבה, חלק, קשה. אילו אומני הרנסנס היו מגלפים פסלים של איברי מין, שלי היה יכול לשמש מודל לכולם.

למען האמת, לדבר מכך לא הייתה חשיבות אילו הזין שלי לא היה ניחן בתכונה החשובה מכולן.

ביצועים.

בסופו של דבר, זין הוא איבר שצריך להימדד לפי כמות האורגזמות שאותן הוא מספק. אני לא מדבר על 'טיסות יחיד'. זאת רמאות. אני מדבר על אורגזמות שיכולות לגרום לגבה של האישה להתעקל בקשת, לאצבעותיה להתפתל, לחלונותיה להתנפץ... לעולמה לרעוד.

כמה הנאה הזין שלי סיפק? אני לא מנשק ומספר, אך אשאיר אתכן עם זה. הזין שלי צבר שורת הישגים מרשימה.

לכן, מבאס נורא שהוא צריך לקחת פסק זמן.

 

1

 

 

גברים לא מבינים נשים.

זו פשוט עובדת החיים.

כמו הבחור ההוא.

הבחור שם למטה בפינת הבר שלי. מרפקו מונח על דלפק המתכת בתנוחה שמביעה נכון שאני נינוח ומגניב. הוא מלטף את שפמו המסולסל, מתנהג כאילו הוא המאזין הטוב ביותר בעולם בעודו מדבר עם ברונטית מושכת שמרכיבה משקפיים מרובעים בצבע אדום.

העניין הוא, שהוא בוהה בחזה שלה.

טוב, לברונטית יש ציצים לא רעים. ובאומרי "לא רעים", אני מתכוון לכך שהם יכולים לתפוס אזור מיקוד משלהם.

אבל בחייך, גבר.

העיניים שלה נמצאות שם למעלה. אתה צריך להסתכל עליהן או שהאישה תלך.

אני מסיים למזוג 'פייל אייל' עבור אחד הלקוחות הקבועים שלנו, איש עסקים שמבקר פעם בשבוע. יש לו פרצוף של "הבוס שלי חרא כי הוא מכריח אותי לעשות נסיעות". טוב, אני יכול לעזור לו בעניין השתייה.

"זה על חשבון הבית, תהנה," אני אומר, מחליק את הכוס לכיוונו.

"החדשות הכי טובות ששמעתי היום," הוא משיב תוך עיקום קל של שפתיו, שותה במהירות חצי מהבירה ושולף טיפ של שלושה דולרים.

נחמד. הברמנים כאן, אלה שתלויים בטיפים, יעריכו את זה.

הערב, ג'ני נאלצה לצאת מוקדם משום שאחותה עוברת משבר כלשהו, אז אני מטפל בלקוחות האחרונים, בעוד שותפתי לעסק, שרלוט, מנהלת את החשבונות.

כששפם מסולסל רוכן קדימה ומתקרב אל משקפיים-מרובעים-אדומים, היא נסוגה, מנענעת בראשה, לוקחת את תיקה ופונה אל היציאה.

כן. הייתי יכול להיות מגיד עתידות, אילו המומחיות שלי הייתה לנבא מתי גבר ישיג בחורה ומתי לא. רוב הזמן, הסיכויים הם בהחלט לא לטובת הבחור. הוא הרי עושה את טעויות הבר הנפוצות ביותר. כמו להתחיל שיחה במשפט פתיחה טיפשי, "ילדונת, את גורמת לציוד הרך שלי להתקשות" או "את צריכה למכור נקניקיות חמות, כי את בהחלט יודעת לגרום להן לעמוד".

 כן, גם אני לא האמנתי למשמע אוזניי.

 רגע, מה לגבי הטעות הזאת? בחור שיש לו עיניים מטיילות לא יכול להפסיק להסתכל על "אטרקציות" אחרות. איזו אישה תראה בכך מחמאה?

אם כי חטא הבר החמור ביותר, הוא להניח הנחות.

להניח שהיא רוצה לדבר איתך. להניח שהיא תלך איתך הביתה. להניח שאתה יכול לנשק אותה ללא רשותה.

אתן יודעות מה אומרים שקורה כשמניחים הנחות.

אבל אני?

תסתכלו על תעודת הגמר שלי. למדתי במכללה תואר כפול, אחד בכלכלה ואחר בשפת הנשים – וסיימתי בהצטיינות יתרה. יש לי הבנה אנציקלופדית במה שאישה רוצה, ובלספק לה את זה. השגתי שליטה מלאה בשפת גוף של נשים, ברמזים ובמחוות שלהן.

כמו עכשיו.

שרלוט מקלידה במחשב הנייד שלה ונושכת את קצה שפתה בריכוז. תרגום: אני באמצע העבודה, אז אל תפריע לי או שאחטיף לך אגרוף בגרון.

טוב, בסדר. היא לא באמת מחטיפה אגרופים בגרון, אך הנקודה היא, ששרלוט משדרת תחושה ברורה מאוד שאסור להפריע לה.

נראה ששפם מסולסל לא יודע לקרוא, לכתוב או לדבר בשפת הנשים. הוא מתהלך לאורך הבר, מתכנן לבצע מהלך, חושב שיש לו סיכוי איתה.

אני מנגב כוסות, וממקומי מאחורי הבר, אני כמעט יכול לשמוע אותו מכחכח בגרונו, מתכונן לומר שלום לשרלוט.

אני מבין מדוע ידידתי הטובה נמצאת על הכוונת של הבחור. שרלוט היא כמו אלה מדרגה ראשונה. קודם כול, יש לה שיער בלונדיני גלי, בשילוב עם עיניים חומות ועמוקות. למרבית הבלונדיניות יש עיניים כחולות, כך ששרלוט מקבלת נקודות זכות עבור השילוב ההפוך והקטלני הזה, שפשוט מכה בך בסקסיות המוחלטת והבלתי צפויה שלו.

הלאה, היא ניחנת בחוש הומור יבש ופנטסטי.

כמו כן, היא מבריקה.

שפם מסולסל לא יודע את שני הדברים האחרונים האלה. הוא רק מודע לכך שהיא מהממת, אז הוא עומד לבצע את המהלך שלו. הוא מתיישב על הכיסא שלידה ומחייך, חושף שיניים. היא נרתעת, מופתעת מכך שהבחור הזה פלש למרחב עבודתה האטום.

שרלוט לגמרי יכולה לדאוג לעצמה, אבל לפני זמן רב כרתנו ברית והארכנו את החוזה כשנכנסנו לעסק משותף בבר הזה. אם אחד מאיתנו זקוק לבת או בן זוג מזויף כדי לצאת בחינניות ממצב רגיש, נשבענו להתערב ולשחק את התפקיד.

זה משחק שאנחנו משחקים בו עוד מימי הלימודים באוניברסיטה, והוא עובד כמו קסם.

הוא עובד גם משום ששרלוט ואני לעולם לא נהיה זוג אמיתי. אני יותר מדי זקוק לה בתור ידידה, ובהתחשב בכמות הפעמים שבהן היא צחקה איתי או בכתה על כתפי, היא גם זקוקה לי. מה שמשמש סיבה נוספת לכך שהטקטיקה הזאת נהדרת – שנינו יודעים שתמיד נישאר ידידים בלבד.

אני מקיף את הבר והולך ישירות אל שרלוט, בדיוק כששפם מסולסל מתקרב אליה, אומר את שמו ושואל לשמה.

אני ניגש ומעביר את ידי על גבה התחתון, כאילו היא שלי. כאילו אני הגבר שזוכה לגעת בגוף הזה, להעביר את אצבעותיי בשיערה ולהתבונן בעיניים האלה. אני מטה את ראשי וחושף בפניו את החיוך המרוח הרחב ביותר שקיים, משום שאני הבן-זונה בן המזל שהולך איתה הביתה בתרחיש הזה. "שמה של ארוסתי הוא שרלוט. נעים להכיר אותך, אני ספנסר," אני מושיט את ידי ללחיצה.

הבחור מקמט את אפו כמו ארנב, מבין כי הוא שוב נכשל הערב.

"שיהיה לך לילה טוב," הוא ממלמל ומסתלק.

שרלוט פונה אליי ומהנהנת לאישור. "תראו אותו. קפטן ארוס נחלץ לעזרה," היא מעבירה את ידה לאורך זרועי ולוחצת על שריר הזרוע שלי. "בכלל לא ראיתי שהוא התחיל איתי."

"בשביל זה יש לך אותי. יש לי עיניים בכל מקום."

אני נועל את הדלת הראשית. כעת הבר ריק. זה רק אנחנו, כפי שקורה במשך לילות כה רבים בשעת הסגירה.

"בדרך כלל, המציצנים האלה עסוקים בחיפוש אחר נשים פנויות," היא מעיפה לעברי מבט שאומר אני מכירה אותך כל-כך טוב.

"מה אגיד? גם אני אוהב לאמן את העיניים שלי היטב – בדיוק כמו את יתר הגוף שלי," אני טופח על בטני השטוחה כמו לוח.

היא מפהקת.

"לכי למיטה," אני אומר.

"גם לך כדאי. אה, חכה. בטח יש לך דייט."

היא לא רחוקה מהאמת. בדרך כלל יש לי.

בתחילת החודש, פגשתי חתיכה אמיתית בחדר הכושר. היא התאמנה קשה ואחרי זה התאמנה קשה אף יותר איתי כשכופפתי אותה מעל משענת הספה בדירתי. למחרת, היא שלחה לי הודעה וסיפרה לי עד כמה ירכיה כואבות ושהיא אוהבת את זה. היא ביקשה שאם אי פעם אגיע ללוס אנג'לס, אצור איתה קשר. היא הרי שוב רוצה לרכוב עליי.

מובן שהיא רוצה. לאחר שטועמים פילה מיניון, לא רוצים לחזור למנה אינסטנט.

שמרתי את המספר שלה. אף פעם אי אפשר לדעת, נכון? אין שום דבר רע בשני מבוגרים שנהנים מהלילה, ובבוקר כל אחד הולך לדרכו בצעדים עליזים הודות לאורגזמות המרובות שסופקו.

כך זה צריך להיות. זהו הכלל הראשון בדייטים – קודם כול, תמיד תספק את האישה פעם אחת, ולאחר מכן, באופן אידאלי, פעם נוספת לפני שאתה מקבל את שלך. שני הכללים הבאים פשוטים באותה המידה – אל תיקשר, ולעולם, לעולם אל תהיה מניאק. אני מקפיד על הכללים שלי והם

 

מספקים לי חיים טובים. אני בן עשרים ושמונה, רווק, עשיר, חתיך וג'נטלמן. כאילו זה מפתיע שאני משיג זיונים.

אך הלילה, הזין שלי לא בתפקיד. שעת שינה מוקדמת.

אני ממשיך לנקות את הדלפקים ומנענע בראשי בתגובה לשאלתה של שרלוט, "לא, יש לי מחר ארוחת בוקר בשבע וחצי עם אבא שלי ובחור כלשהו שהוא מנסה למכור לו את החנות. אני צריך להיות רענן ומרשים."

היא מצביעה לכיוון הדלת. "לך לישון את שנת היופי שלך, ספנסר. אני אסגור."

"לא נראה לי. באתי למלא את מקומה של ג'ני. את לכי הביתה. אתפוס לך מונית."

"אתה יודע שאני מתגוררת בניו-יורק כבר חמש שנים, נכון? אני יודעת איך לתפוס מונית מאוחר בלילה."

"אני מודע היטב לדרכים העצמאיות שלך, אבל לא אכפת לי. אני שולח אותך הביתה. את מה שאת עושה כאן, את יכולה לעשות בדירה שלך." אני זורק את מטלית הניקוי אל הכיור. "חכי. את לא מודאגת שברדלי המניאק הולך לשוטט בלובי בניסיון לתת לך פרחים בשעה הזאת בלילה?"

"לא. הוא בדרך כלל מתכנן את מארבי ההתנצלות שלו בשעות היום. אתמול, הוא שלח לי דובי בגובה של מטר שמחזיק לב אדום מסטן ואומר, בבקשה תסלחי לי. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם זה?"

"תשלחי לו אותו בחזרה. למשרד שלו. עם אודם אדום על הלב שמאיית ל.א." בן זוגה לשעבר של שרלוט הוא מניאק ממעלה ראשונה והממזר שלעולם לא יצליח להחזיר אותה אליו. אני מרים את ידי, "חכי. יש סיכוי שלדוב הזה יש אצבע אמצעית על כף היד שלו?"

היא צוחקת. "עכשיו, זה רעיון טוב. רק הייתי שמחה אם כל הבניין לא היה מתערב בעניינים שלי."

"אני יודע. הלוואי שלא תאלצי להיתקל בו שוב מעתה ועד עולם."

אני עוצר מונית עבורה, מנשק אותה על הלחי ושולח אותה הביתה. אני סוגר את הדלת והולך אל דירתי בווסט ויליג' – קומה שישית בבניין מגניב מאבן חומה עם מרפסת שיש שמשקיפה על כל מנהטן התחתית. מושלם עבור ליל יוני שכזה.

אני זורק את המפתחות שלי על השולחן בכניסה וגולל בהודעות האחרונות בטלפון שלי. אני צוחק כשאחותי, הרפר, שולחת לי תמונה מעיתון רכילות, מלפני כמה שבועות, שבה רואים אותי יוצא עם אישה סקסית מחדר הכושר. מסתבר שהיא מאמנת מפורסמת מתוכנית ריאליטי כלשהי בטלוויזיה ואני ה"פלייבוי הנודע של ניו יורק" – בדיוק כפי שכינה אותי כתב העת כשיצאתי בחודש שעבר עם שפית חדשה וחתיכה בפתיחת מסעדה במיאמי.

אך הלילה, אני ילד טוב.

אני לא מבטיח שום הבטחות לגבי מחר.

 

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “היהלום הגדול / לורן בלייקלי”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס, איסוף עצמי