חטא אחד אחרון / ג’ורג’יה קטס

מודפס : ₪69.00
דיגיטלי : ₪35.00

נקה

תיאור

ג’ורג’יה קטס – חטא אחד אחרון

הוצאה לאור: אדל הוצאת ספרים
ז’אנר: רומן רומנטי | רומן עכשווי | רומן פשע
שנת הוצאה: יולי 2018
סופרת: ג’ורג’יה קטס
מס’ עמודים:  300

 

ג’ורג’יה קטס – חטא אחד אחרון

“את לא הולכת לעשות את זה לבד. נעבור את זה יחד. אני מבטיח.”

“ימלאו לנו שנה וחצי של היכרות כשנהפוך להורים לשני ילדים. זה מפחיד בטירוף.”

המגף שלי מחליק בפעם השנייה וסין מציל אותי מנפילה במורד השיפוע המרוצף. “לעולם לא אתן לך ליפול.”

אני מתיישרת כדי להביט בו. “תן לי לנסח מחדש את מה שאמרתי כרגע. אני מפחדת בטירוף מכך שנהפוך להורים, אבל אני לא יכולה לחשוב על אף אדם אחר שהייתי רוצה לפחד איתו.”

 

גורלה של בלו מקאליסטר נתון בידי האויב. נסיבות מורכבות הותירו אותה ללא היכולת להימלט מטופרי ‘המסדר’ והיא מוכרחה לחכות לאביר על הסוס השחור שלה, שיבוא להצילה.

המצב חוזר לקדמותו כשבלו שוב נמצאת בזרועותיו של אהובה עד שנחשפים סודות שנקברו מזמן, סודות שלשמם הגיעה לסקוטלנד מלכתחילה, אך חשיפת סודות אלה בלו מגלה לא רק את הרוצח של אימה, אלא עוד הרבה מעבר לכל מה שיכלה לדמיין. האם תצליח לחיות באושר עם בעלה שמוכן לעשות כל מה שיידרש ממנו כדי לשמור על ביטחונה, גם אם זה אומר לשלול ממנה הדבר היחיד שאליו היא משתוקקת יותר מכול?

 

חטא אחד אחרון מאת סופרת רבי המכר ג’ורג’יה קטס, הוא רומן מתח הממשיך את סיפורם המרתק והמרגש של בלו וסין בעולמה של האחווה הסקוטית המסתורית ולוקח את הקוראים למסע מסמר שיער של סודות וגילויים עד לסוף המרתק.

 

חטא אחד אחרון הוא הספר השלישי בטרילוגיית החטאים שעוסקת בנקמה, באהבה בלתי צפויה ובשקרים… הרבה שקרים. הספר הראשון, חטא הכרחי, והספר השני, החטא הבא, כיכבו ברשימות רבי המכר ברחבי העולם וסחפו אחריהם קהל קוראים נאמן.

 

לרכישת הטרילוגיה בנפרד ולקריאת פרקים ראשונים: טרילוגיית החטאים

הספר הראשון בטרילוגיה: חטא הכרחי

הספר השני בטרילוגיה: חטא הבא

הספר השלישי בטרילוגיה: חטא אחד אחרון

טעימה מהספר

 

בלו ברקנרידג'

הו, סטלה בלו. הפעם את שקועה עמוק בתוך החרא.

אני לכודה במושב האחורי בין שניים מתוך שלושת האנשים שחטפו אותי: ברודן וחבר מסדר שנועץ בצלעותיי אקדח. הייתי רוצה לראות כמה הוא קשוח בלי אקדח בידו. אני בטוחה שהייתי מצליחה לכסח אותו. אבל אני בהיריון. אני לא יכולה לסכן את התינוקות שלי.

"אתה יודע, האקדח יעשה בדיוק את אותה העבודה אם פשוט תכוון אותו אליי."

הוא נועץ אותו בצלעותיי חזק יותר. "תסתמי."

למרות חוסר ניסיונו המובהק של הבריון, המצב לא יכול להיות גרוע יותר. זרועותיי כבולות וראשי מכוסה בברדס. אני מתרכזת בנשימות שלי, משכנעת את עצמי לא להיכנס להתקף חרדה. שאיפה איטית ועמוקה. נשיפה יציבה והדרגתית.

ברודן והבריונים שלו לא מאפשרים לי לעשות דבר מלבד לשבת, לחכות ולראות מה הם תכננו עבורי. אני לא טובה באף אחת מהפעולות האלה.

למה הם לא הכניסו אותי אל תא המטען? אז לפחות הייתי יכולה לנסות לפרוץ את המנעול ולברוח.

נכון. זאת הסיבה.

חוטפיי מסיעים אותי כעשרים דקות לפני שאנחנו מגיעים אל התחנה הסופית. ברודן אוחז בחלקה העליון של זרועי ומוציא אותי בגסות מתוך המכונית. זה מרגיז אותי. אני מושכת את זרועי מאחיזתו ברגע שאני מצליחה להחזיר את שיווי משקלי. "אני יכולה ללכת. אתה לא צריך לגרור אותי כמו בובת סמרטוטים."

"לעזאזל, את כלבה קטנה וקשקשנית. אני בטוח שאת עושה לסינקלייר את המוות."

הוא מסיר את כיסוי הראש מעליי. אנחנו נמצאים במחסן נטוש. אני לא מזהה את הסביבה, אז אני לומדת את הפרטים, אלה שמדברים ללא מילים. גדר מתכת מבריקה שעדיין לא התחמצנה מאיתני הטבע מקיפה את הבניין והבניין עצמו חדש, מה שאומר שהשטח כנראה נרכש לאחרונה. זה עלול להוות בעיה, רק שסין שכר את שירותיה של דברה כדי שתעקוב אחרי כל צעד של המסדר, כולל רכישת נכסים חדשים. זה מעודד.

חזית הבניין מרושתת היטב במצלמות אבטחה. בכוונתם לשמור היטב על מה שנמצא בפנים.

מוליכים אותי במהירות אל תוך מחסן תחת השגחתו הצמודה של ברודן. אני בוחנת את ארגזי העץ שעל פניהם אני חולפת בעודי חוצה את הבניין. מופיעים עליהם סמלים בשפה שאינה אנגלית.

יעדי הסופי הוא חלל זעיר וחשוך בקצה המחסן. כנראה היה חדר אחסון פעם. אני לא נאבקת בעודי נכנסת אל תוך החדר, המאבק יהיה חסר תכלית.

אני נכנסת מבעד לדלת כשברודן דוחף אותי בעוצמה בגבי. אני מסובבת את גופי בעודי נופלת כדי לא ליפול על בטני. כאב חד ניצת בכתפי ובירכי.

אני לא פותחת את פי על אף הכאב. אם אצעק, אסב להם סיפוק רב מדי.

גבר בשם ראובן משתמש בכף רגלו כדי לסובב אותי על גבי כדי שיוכל לאזוק את קרסוליי. מאוד לא נוח לשכב על ידיים כבולות, אך תלונותיי ייפלו על אוזניים ערלות.

"אנחנו לא יכולים לתת לך לברוח. מר גריב לא יהיה מרוצה."

ברודן עומד מעלינו, מפקח על עבודתו של ראובן. "חזק יותר, אידיוט."

כשהוא מסיים, אני מסתובבת על הצד כדי להחזיר תחושה לידיי. "בלי ניסיונות בריחה, גברת ברקנרידג'. אני מבטיח לך שלא נהסס להרוג אותך עכשיו במקום אחר־כך."

להרוג אותי עכשיו ולא אחר־כך?

יש בחטיפה שלי יותר מאשר חילופי שבויים תמורת רכיבי פצצות. הם מתכננים להרוג אותי בלי קשר לעסקת החליפין.

אם אמות, התינוקות שלי ימותו איתי. אסור שזה יקרה.

אזיקונים הם חסרי תועלת אם משתמשים בהם על אנשים מסוימים. מרבית האנשים לא מבינים שככל שהם הדוקים יותר, כך הם מעניקים יתרון רב יותר למי שנאזק בהם. למזלי, ראובן וברודן הידקו את האזיקונים שלי חזק במיוחד.

אחרי שהם הולכים, אני מסתובבת אל בטני ומתנועעת עד שאני כורעת על ברכיי. אני ממקמת את קשר האזיקונים בין פרקי ידיי כך שהוא פונה כלפי חוץ מאחר שזאת הנקודה החלשה ביותר שלו. אני מרימה את זרועותיי ומפילה אותן בחוזקה על ישבני, מרחיבה את מרפקיי בעת המכה. פעם אחת. פעמיים. שוב ושוב, שש פעמים לפני שסוף כל סוף קשר האזיקונים נשבר.

אני נעמדת ומקפצת כמו ארנב לעבר הדלת. אני נשכבת ומרימה את רגליי, דופקת את קשר האזיקונים על המסגרת עד שאני שוברת את הרצועות שסביב קרסוליי.

אני בוחנת את הדלת. הידית מסתובבת אך חסומה מהצד השני. זה לא מפתיע. אין לי דרך לצאת מכאן. אין דבר שיש באפשרותי לעשות מלבד לחכות.

אני יושבת שעות על רצפת הבטון עד שחוטפיי חוזרים עם גבר רביעי שאותו טרם פגשתי, אך אין צורך להכיר בינינו. תחושת הבטן שלי אומרת לי מי הוא. זה טורנס גריב.

הוא גבוה ורזה, גבו מעט מכופף וכתפו שמוטה. ראשו חלק כבצל, אך יש לו זקן תיש אפור ושחור שדורש טיפוח. הוא מחייך בלעג. "תראו, תראו. את בחורה ממש פיקחית."

אני לא מגיבה.

"גברת ברקנרידג'. אני בטוח שאת מודעת לכך שהשעה עשר כבר חלפה."

אני לא עונדת שעון, אבל חשדתי בכך. במסר המדמם שהשארתי על הקיר נכתב שאני עשויה לשרוד את הלילה אם סין יחזיר את רכיבי הפצצות למחסן שממנו נלקחו עד השעה עשר. "באת לקחת אותי אל בעלי לצורך החילופים?"

הוא מניד בראשו. "בעלך לא הגיע."

הוא משקר. סין לא היה משאיר אותי בידי המסדר. "אני לא מאמינה לך."

"תיין הגיע במקום בנו. הוא אמר לנו שסינקלייר נקלע לבלגן לא קטן בדרכו לכאן. נראה שהוא נתקל בחוקר ביוקנן ונעצר על רצח."

"של מי?"

"אחד משלכם. מלקולם משהו, אני חושב."

לא. לא. לא. לא יכולים להאשים את סין ברצח של מלקולם אירווין. זו הייתי אני. אני רצחתי אותו.

"חמך הציע עסקת חליפין תמורתך. הוא היה מוכן להחליף את כל נכסי האחווה תמורת אשתו של בנו. זה גרם לי לתהות מה הופך אותך לכל־כך מיוחדת. כל־כך יקרת ערך."

"ואני תוהה למה שתסרב להצעה כל־כך נדיבה."

"תיין הוא לא האיש שאיתו אני רוצה לנהל עסקים."

צדקתי. זה קשור לסין. גריב מתכנן לגרום לסין לסבול על כך שרצח את בנו, ג'ייסון. טורנס צריך להבין מה קרה. "ג'ייסון דקר את סין מאחור. הוא ירה בו לפני שהבין שהתוקף שלו כל־כך צעיר. הוא לא הרג את הבן שלך במכוון."

טורנס נראה אדיש. "כוונה לא משנה את העובדה שבני היחיד קבור שני מטרים מתחת לאדמה. זה מצער עבורך, מפני שבעלך אוהב אותך. האהבה שלו נותנת לי יתרון. יתרון גדול. את תזכי בכבוד למות בגלל הטעות שהוא עשה, בזמן שהוא יסתכל. הוא יזכה להעביר את שארית חייו במחשבה על מותך וכיצד הוא היה זה שגרם לכך."

אני האדם החכם ביותר בחדר עם הסיבה הגדולה ביותר לחיות. התינוקות שלי. זה אומר שאני צריכה לשנות את המצב לטובתי.

ניגשתי אל טורנס מהזווית הלא נכונה. עכשיו אני מבינה את הטעות שלי. אני מקווה שהוא לא הבין אותה. "אתה טועה. סינקלייר ברקנרידג' מתעב אותי. הנישואין שלנו אורגנו כדי לאחד בין המשפחות שלנו. אין דבר שהוא יאהב יותר מלראות אותי מתה. אתה תעשה לו טובה. תיין הוא זה שרוצה אותי בחזרה."

"מפני שאת בעלת ערך עבור האחווה?"

"כדי שאבי לא ירדוף אחריו."

"מי המשפחה שלך?"

הייתי סוכנת באף־בי־איי. כחלק מהקריירה שלי, נהייתי בקיאה בארגוני הפשע בארצות הברית. חקרתי אותם בקפידה כדי שאוכל להכיר את ההרגלים שלהם. הידע הזה יועיל לי מאוד.

אני בוחרת באחת הכנופיות האמריקאיות־איריות הידועות ביותר לשמצה בארצות הברית. אחת שלעומד בה יש בת בגילי. "אני קסידי אַבַּן, בתו של קריק אבן. כולם מכנים אותו ראש המנזר הקטן. אני בטוחה ששמעת עליו."

דֶרִי אבן ייסד את כנופיית ארבע המשפחות. כיום, בנו, קריק אבן, הוא המנהיג. אני בטוחה שאדם במעמדו של טורנס מכיר היטב את משפחת אבן.

"קוראים לך בלו."

"נכון. קסידי בלו אבן. אני מעדיפה להיקרא בשמי האמצעי."

זה סיפור כיסוי טוב. כזה שהוא לא יכול לאמת ללא בדיקה. אם הוא יחליט לבדוק, אספיק לברוח מכאן לפני שהוא יבין שאני משקרת.

"אם זה נכון, אני בטוח שתיין ישלח את בנו להציל אותך. אין לו כוונה לפתוח במלחמה עם ראש המנזר הקטן."

אני מקווה שזה אומר שטורנס מאמין לי וגם לא מתכנן לפתוח במלחמה.

גריב מנופף בידו לכיווני. "התוכניות השתנו. נראה שנחזיק את גברת ברקנרידג' זמן ממושך יותר מכפי שציפינו מפני שסינקלייר לא יבוא להציל אותה עד שישוחרר מהכלא. אנחנו לא יכולים להשאיר אותה כאן מאחר שהיא הוכיחה שהיא מסוגלת להשתחרר מאזיקונים. אנחנו נעביר אותה לקוטג' עם לייני עד שבעלה ישוחרר."

מעצרו של סין שיבש את תוכניתו של טורנס. אני חושבת שכרגע הצלחתי להתחמק ממוות. בינתיים.

הברדס שוב מכסה את ראשי ואזיקונים חדשים נכרכים סביב פרקי ידיי. "תשברי אותם פעם נוספת ותאבדי את הידיים."

אנחנו נוסעים כעשרים דקות לפני שהברדס מוסר מראשי שוב. אני נלקחת לקוטג' ישן עשוי אבן. שוב, דוחפים אותי מבעד לדלת. אותו הסיפור חוזר על עצמו. רק שהפעם אני שומרת על שיווי משקלי.

החדר שאליו אנחנו נכנסים ריק מרהיטים. הקירות לבנים ומלאים בסדקים וגם הטיח סדוק. לוחות עץ ישנים מכסים את הרצפה, רובם רקובים ועקומים.

החלל קר על אף האש הבוערת. באוויר יש צחנה. מזכירה לי ריקבון. אני מקווה שזה שרץ מת ולא גופה.

ברודן מתקרב אליי, מוציא סכין מכיסו. מרבית האנשים היו נבהלים. אולי כדאי שגם אני אבהל, אך אני נוטה לחשוב שהוא כבר היה הורג אותי אם זאת הייתה המטרה שלו. "ידיים."

הוא מחדיר את הקצה החד של הסכין בין עורי לבין האזיקון ומשחרר את זרועותיי בתנועה חלקה אחת. "גברת ברקנרידג'. תכירי את בת הלוויה שלך, לייני גריב."

גריב. היא בטח בתו של טורנס. רק שלא ידעתי שיש לו בת. חשבתי שג'ייסון היה בנו היחיד.

אף אחד מהגברים לא אומר מילה נוספת לפני שהם עוזבים. צליל הלחיצה מצידה השני של הדלת מאשר שאני נעולה בפנים.

הם השאירו אותי לא כבולה עם הבחורה הזאת שאמורה להשגיח עליי?

האישה קטנה ובלונדינית עם תווי פנים ילדותיים. פניה עגולות. עיניה חומות וגדולות. היא רזה ושברירית, אולי אפילו חולה. לא נראה שיש בכוחה להדוף יתוש. אני לא רואה שהיא נושאת כלי נשק. אני כמעט נעלבת מכך שהם חושבים שהיא מסוגלת להשגיח עליי.

לך על זה, גריב. תמשיך לזלזל בי. תמשיך לעשות טעויות כאלה ותראה לאן זה יוביל אותך.

עם זאת, לא יהיה חכם מצידי לזלזל באישה הזאת. כדאי להיזהר, רק ליתר ביטחון. אולי היא זיקית.

אחד הכללים הראשונים בחטיפה: לגרום לחוטף להתייחס אליך כאל בן אנוש כדי שיהיה לו קשה יותר לפגוע בך. אני צריכה לפתח אצל לייני יחס של קרבה כלפיי. "שלום. אני בלו ברקנרידג', אבל אני מניחה שאת כבר יודעת את זה."

"למה את חושבת שאני יודעת מי את?" לייני ממשיכה לאכול את הכריך שלה בלי להרים את מבטה, קולה חדגוני וחסר רגש.

משהו כאן מוזר. "הנחתי שברודן או אחד האחרים עדכנו אותך מראש על בואי."

"את גברת ברקנרידג'. אני יודעת את זה מפני שכך ברודן קרא לך וכרגע אמרת לי את שמך. לפי שמך, אני מניחה שאת מהאחווה. מעבר לזה, אני לא יודעת דבר."

האישה הזאת בכלל לא נראית כאילו היא נמצאת במצב כוננות. אני יכולה לתקוף ולהרוג אותה בידיי החשופות בזה הרגע. "הם לא סיפרו לך עליי שום דבר?"

"למה שהם יספרו?"

"את לא אמורה להשגיח עליי?"

היא פוצחת בצחוק. "לא. גם אני שבויה, בדיוק כמוך."

היא קשורה לטורנס מפני שהם חולקים את אותו שם המשפחה. ציפיתי שהיא תהיה בראש סולם ההיררכיה ולא בתחתיתו. "אבל את ממשפחת גריב."

צחוקה נמוג. "אל תזכירי לי."

האישה הזאת בבירור לא מרוצה מכך שטורנס הוא בן משפחתה. זה יכול לפעול לטובתי אם אשתמש בזה נכון. "איזו השתלשלות אירועים הפכה אותך לשבויה כאן?"

היא מתכווצת אל תוך עצמה ומסיטה את מבטה, לא אומרת דבר. לאחר שתי דקות היכרות איתה, אני מצליחה לקרוא את שפת גופה ולראות שהיא בבירור עברה התעללות. "מה הם עשו לך?"

"אני בטוחה שידוע לך על מותו של בנו היחיד של טורנס."

"כן." ידוע לי היטב.

"אשתו של טורנס, קורדליה, התקשתה ללדת ילדים. היא חוותה הפלות רבות לפני שילדה את ג'ייסון. היא כמעט מתה במהלך הלידה והרופאים אמרו לה שלעולם לא תוכל להרות שוב. מפני שהיא השלימה את תפקידה ונתנה לטורנס בן, זאת לא הייתה בעיה, עד שג'ייסון נרצח. טורנס נותר ללא יורש ואשתו לא הצליחה ללדת לו יורש נוסף. מהר מאוד זה נעשה בעיה אדירה, אז הוא הרג את קורדליה והחליף אותה באישה צעירה ופורה. בי."

אלוהים אדירים.

"הוריי ארגנו את הנישואין שלנו תוך שהם יודעים שהוא הרג את קורדליה בגלל חוסר היכולת שלה ללדת לו בן נוסף. אני תוהה מה הם חושבים שהוא יעשה לי אם גם אני לא אצליח ללדת לו בן."

"אני מצטערת." באמת. זה לא משנה אם האישה הזאת היא חלק מהמסדר. אף אחת לא צריכה לספוג יחס כזה.

"אני לא יותר ממכונת פריון עבור היורש הבא שלו. תאמיני לי כשאני אומרת שהוא מזכיר לי את זה על בסיס יומי."

"את בהיריון?"

היא מנידה בראשה. "חודשיים ברצף ללא הצלחה." אני לא יודעת אם אני שומעת בקולה הקלה או חרטה.

"לא יכול להיות שחודשיים נחשבים כחוסר הצלחה."

"נסי להגיד לו את זה. הוא חסר סבלנות ועצבני. אומר שהוא הצליח להכניס את קורדליה להיריון בכל פעם שניסה אז נראה שזה קורה באשמתי. אני מפחדת מכישלון נוסף. אני לא יודעת מה הוא עלול לעשות לי."

כנראה היא באמת צריכה לפחד ממה שהוא עלול לעשות לה אם לא תיכנס להיריון.

טורנס מזדקן, אז הוא בטח נואש לבן בהקדם האפשרי. גם אם הבחורה הזאת תיכנס להיריון עכשיו, הילד יצטרך להגיע לגיל בגרות לפני שיתפוס את מקומו כמנהיג המסדר. זה חסר היגיון. הוא צריך לבחור במישהו אחר בתור יורשו.

"אני לא רוצה את השרץ שלו בתוכי, אבל אני כמעט מייחלת לכך שאכנס להיריון. לפחות אז הוא יפסיק לבוא לכאן ולכפות את עצמו עליי."

לייני זעירה. אני בטוחה שהוא גובר עליה בקלות. סביר להניח שזה אחד הגורמים שגרמו לו לבחור בה. אישה עם כוח תהיה קשה יותר להכנעה.

אני חשה בחילה.

טורנס גריב הוא מפלצת. יש לי דעות ברורות מאוד לגבי מה שצריך לקרות לטיפוסים כמוהו. "למה את שבויה במקום הזה? הוא התחתן איתך. המעט שהוא צריך לעשות זה לדאוג לך בביתו."

"ידעתי שהוא שטן, אז ברחתי אחרי שהוריי מכרו אותי. הוא רתח מזעם ולכן זה עונשי. ללא שום קשר עם חבריי או בני משפחתי. אני תקועה כאן."

מה שקרה לאישה הזאת זה אסון. היא כל־כך עצובה וזה מעורר בי רצון להציל אותה. קודם כול אני מוכרחה להתרכז בהצלתי ובהצלת התינוקות שלי.

"היית בורחת שוב אם הייתה לך אפשרות?"

 

"ללא ספק. ובפעם הבאה אעשה עבודה טובה יותר. אבל לא תהיה לי הזדמנות נוספת. טורנס דאג לכך."

הוא הכניע אותה. "תמיד יש דרך החוצה."

"אם יש, לא מצאתי אותה במהלך החודשיים שאני נמצאת כאן." היא ניגשת אל החלון ומסיטה את הווילון הפרחוני המיושן, חושפת זכוכית מכוסה בקרשי עץ. "חשוך כאן, לכן לא ראית את זה כשהביאו אותך לכאן. הם מותקנים מבחוץ. אין דרך לצאת."

היא ניגשת אל דלת הכניסה, מסובבת את הידית ומושכת. "נעולה מבחוץ. תאמיני לי, ניסיתי. אי אפשר לפתוח אותה מהצד הזה."

לייני היא חברת מסדר, אבל אני לא רואה אותה בתור אויבת. אם כבר, הנפש המעונה הזאת היא בת ברית. אני לא מפחדת או מתביישת להשתמש בכך לטובתי. "יש לנו מטרה משותפת: לצאת מכאן בחיים. את מוכנה להניח בצד את הנאמנות שלך למסדר אם זה אומר שתוכלי לברוח?"

"אין לי נאמנות למסדר. אפילו לא טיפה. כל תחושת מחויבות שהייתה לי הסתיימה ביום שבו הוריי מכרו אותי לגבר שאונס אותי ללא הרף ושוקל להרוג אותי אם לא אצליח ללדת לו בן. אני רוצה לצאת מכאן ומוכנה לעשות הכול כדי שזה יקרה."

היא אולי שבורה, אבל כועסת. אני יכולה להשתמש בזה. "בסדר גמור. ספרי לי על שגרת היום שלהם."

"ברודן וראובן מבקרים כל יומיים. דיקון מביא אוכל ומצרכים כל ארבעה ימים."

זה שם חדש. "מי זה דיקון?"

"חבר של אחי. הוא נחמד. בכלל לא כמו האחרים. שמורה בליבו פינה חמה עבורי."

אה. טמונה בכך אפשרות טובה. "האם הפינה החמה הזאת גדולה מספיק כדי לשחרר אותך?"

"לא. הוא לא מוכן למות כדי שאוכל לברוח."

לא התשובה שרציתי לקבל. "באיזו תדירות טורנס מבקר?"

"רק כשאני מבייצת."

הוא צריך להישרף על מה שהוא עושה לה. "מתי זה יקרה?"

"נותרו ארבעה ימים עד שהוא יתחיל לבוא אליי במשך חמישה לילות רצופים. ורק שתדעי, אני לא נאבקת בו מפני שזה עלול להביא למותי, אבל זה לא אומר שאני מסכימה." עיניה הופכות מרוחקות בעודה בוהה בקיר הטיח הסדוק. "אני לא יכולה לעבור את זה שוב. אהרוג את עצמי לפני שאתן לו לגעת בי פעם נוספת. יש לי אפילו תוכנית בנוגע לאופן שבו אעשה את זה."

האיום שלה אינו ריק מתוכן. אם היא תכננה תוכנית, היא מועמדת רצינית להתאבדות.

היא זקוקה לעידוד, היא צריכה לדעת שיש דרך לצאת מכאן. "בעלי יגיע. אני לא חושבת שתתבצע עסקת חליפין שקטה, אז נראה שאנחנו צריכות להתכונן לאקדחים שלופים. בכל מקרה, לא אשאיר אותך מאחור."

היא מזדקפת, ראשה מסתובב לכיווני. עיניה השקועות מתרחבות. היא מצמידה את ידיה אל שפתיה בתנוחת תפילה וממלמלת דבר מה שאותו אני לא מצליחה לפרש לפני שהיא שוב מניחה את ידיה על ירכיה. "תישבעי לי."

"אני נשבעת לך שאקח אותך איתי."

אני מצפה למלחמה כוללת כשסין יבוא להציל אותי. אנחנו צריכות להיות מוכנות.

"חמי ניסה לבצע תמורתי עסקת חליפין, אבל טורנס לא הסכים להחלפה. תיין הציע לו את כל מה שיש לנו ובכל זאת טורנס סירב להחזיר אותי."

"מתרחש כאן משהו גדול יותר. טורנס אוהב כסף ושליטה יותר מדי מכדי לסרב להצעה כה נדיבה," לייני אומרת.

"הוא רוצה לנקום את מותו של ג'ייסון יותר משהוא רוצה לקבל את הדברים האלה."

לייני מרימה גבה ומהנהנת. "כן. עכשיו זה הגיוני."

אני מתפללת שסין גם יחשוד בכך כשאביו יספר לו שטורנס דחה את העסקה.

"למה בעלך לא הגיע כדי להתמקח על החזרתך?" היא שואלת.

"אמרו לי שהוא במעצר. בעקבות אירועי הערב, אני חושבת שהמעצר שלו הציל את חיי. אני מקווה שסין לא ייצור קשר עם טורנס לצורך ביצוע עסקת חליפין."

"מה הוא יעשה במקום זאת?"

"אני מקווה שהוא והאחים יפשטו על המקום הזה ברגע שהוא ישתחרר מהכלא. אנחנו צריכות להיות מוכנות לפעול במהירות." אנחנו לא יכולות לבזבז זמן. "את יודעת להיאבק?"

היא נוחרת. "אני נראית לך כמו מישהי שהולכת מכות?"

מראה חיצוני יכול להשלות. היא לא נראית כמו מישהי שיכולה להדוף שקית נייר רטובה, אבל אפילו האדם הקטן ביותר יכול ללמוד לתת מכות עוצמתיות. "אני הולכת להראות לך כמה מהלכי הגנה והתקפה." אני קמה על רגליי. "מה התנועה הכי נפוצה שלו?"

היא מושכת בכתפיה.

"תראי לי איך הוא מרסן אותך בדרך כלל."

היא מתקרבת ועוטפת את ידיה סביב צווארי. בהיותי מטר שישים ושמונה, אני גבוהה ממנה בכמה סנטימטרים ומתבוננת עליה מלמעלה. "הוא חונק אותך?"

"תמיד."

אני מביטה בצווארה ורואה את שרידי מתקפתו האחרונה בצורת כתמים צהובים דהויים. בריון מזוין.

"תעקבי אחר התנועות שלי." אני מרימה את זרועותיי מעל לראשי ומסובבת את גופי, מנחיתה באיטיות את זרועי השמאלית על פרקי כפות ידיה ומורידה אותם בכוח מצווארי. אני משתמשת בידי הימנית כדי לאחוז בפרקי כפות ידיה ולהדגים לה כיצד לעקל אותם.

"תראי לי שוב," היא אומרת.

אני מדגימה עוד כמה פעמים לפני שאנחנו מחליפות תפקידים. היא לומדת מהר.

"מכה והחמצה דורשות כמות כוח כפולה ממכה ופגיעה. את ימנית?"

"כן."

אני טופחת על כתפי הימנית. "תושיטי את הידיים ותניחי אותן כאן. תמשכי אותי באלכסון כלפי מטה אל צידך הימני." אני מכופפת את מותניי כדי להראות לה למה אני מתכוונת. "תרימי את הברך הימנית כדי לתת לו מכה בפנים. תעשי את זה מהר וחזק."

"מתי לעצור?"

"אף פעם."

 

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חטא אחד אחרון / ג’ורג’יה קטס”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס