חלק ממני / אם. אן. אלן

מודפס : ₪79.00
דיגיטלי : ₪35.00

נקה

תיאור

יהלומים – הוצאה לאור
שנת הוצאה: אוקטובר 2017
מס' עמודים: כ – 400

*מחיר המודפס כולל שליח עד הבית.

חלק ממני – רומן רומנטי:

״אני לא האישה הקטנה שזקוקה לעזרה מהאביר החתיך.״

דני מניח את ידו הימנית על החזה מעל ליבו וצוחק. ״אז ג'סיקה היפהפייה חושבת שאני חתיך?"חשבתי לעשו

אני נושכת את שפתיי כמעט עד זוב דם, ומנסה לחשוב על תשובה מתוחכמת, אבל דבר לא עולה בראשי.

 

ג'סיקה ווקר מנהלת חיים בטוחים ולא מאפשרת לאף אחד להתקרב יותר מדי. מפגש אקראי עם גבר עוצמתי מערער אותה, גורם לה לקחת סיכון ולפתוח את ליבה לאהבה.

דני וודס הוא איש עסקים מצליח וגבר מפתה שחוזר לעיר הגדולה כדי להשתלט על החברה שהורישו לו הוריו. דבר לא מכין אותו למפגש עם ג'סיקה וברגע שמבטיהם ננעלים הוא מחליט שתהיה שלו.

לאחר שחומות ההגנה שהציבו סביבם נופלות, הם מגלים בדרך הקשה שלגורל יש תוכניות אחרות. ג'סיקה מוצאת את עצמה ניצבת חשופה מול העבר שחוזר ומכה שוב, אכזרי מתמיד ובלתי ניתן לעצירה.

האם היא חזקה מספיק כדי לשרוד?

האם דני יעמוד בהבטחתו להיות לצידה תמיד, או שייקח חלק ממנה לעד?

חלק ממני הוא ספר ראשון בדואט מאת הסופרת אם. אן. אלן.

רומן דרמה סוחף ומטלטל מתחילתו ועד סופו.

 

לרכישת החלק השני בדואט: חלק ממך

לרכישת ספרים נוספים של הסופרת אם. אן. אלן

טעימה מהספר

פרולוג

 

 

"ג'סיקה ווקר?"

"כן?"

"את יכולה להיכנס עכשיו," המזכירה מודיעה לי בלקוניות, לא מרימה את ראשה מהמחשב.

אני ממלמלת "תודה", צועדת לעבר המשרד ופותחת את הדלת. בפנים ממתינה לי אישה לבושה ברשמיות ומסורקת בקפידה, יושבת על כורסה שחורה מעור, משקפיים גדולים בעלי מסגרת כחולה ועבה מונחים על קצה אפה.

"שלום ג'סיקה, אני ג'ולי." היא מחייכת אליי ושולחת לעברי את ידה המטופחת ללחיצה. אני לוקחת את ידה ולוחצת אותה קלות.

"נעים מאוד להכיר אותך, ג'ולי."

"בואי, שבי." היא מחווה בידה לעבר כורסה ירוקה ומכוערת. אני מניחה עליה את התיק ומתיישבת.

אני לא רוצה להיות כאן, אני לא רוצה לדבר על זה. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה.

אני רוצה לברוח מכאן, אני רוצה שהכאב ייעלם, זה חייב להיגמר.

חבל שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים.

"ג'סיקה, נתחיל עם כמה שאלות כלליות, כדי שנכיר זו את זו, זה בסדר?"

אני מהנהנת.

"בת כמה את?"

"בת עשרים ושש."

"את רווקה? נשואה? אלמנה?"

"רווקה."

"היכן את עובדת וכמה זמן את עובדת שם?"

"אני עובדת בחברת 'ויז'ן תקשורת', כבר שנה וחצי."

היא משרבטת משהו במחברתה הגדולה ושבה להביט בי. "מה את עושה שם?"

"אני העוזרת האישית של סמנכ"ל השיווק."

"את אוהבת לעבוד שם?"

"מאוד."

"יש לך תחביבים או תחומי עניין שאת רוצה לספר לי עליהם?"

אני מנידה בראשי לשלילה. לא הגעתי לכאן כדי לדבר על התחביבים שלי.

"יש משהו שאת רוצה לשאול אותי?"

אני משפילה את מבטי ולוחשת, "לא."

"או. קיי. חשוב לי שתדעי שבחדר הזה אין מי שישפוט אותך וכל מה שתאמרי יישאר כמובן בינינו. בסדר?"

"בסדר."

"יופי. אז ספרי לי, למה הגעת אליי היום, ג'סיקה? תתחילי בבקשה מההתחלה."

 

 

1

 

שישה חודשים קודם

 

תיק תק, תיק תק, תיק תק.

המחוגים בשעון העגול התלוי על הקיר מתקתקים באיטיות מענה. אני מביטה בו בייאוש ונאנחת. עוד יום בעבודה המשעממת שלי, בחברת 'ויז'ן תקשורת' שבה אני עובדת כבר שנה, עומד להסתיים.

אלכס, הבוס שלי, הוא בנו היחיד והמפונק של ג'ון ברייטמן, המנכ"ל והבעלים של החברה.

בפעם הראשונה שפגשתי אותו הוא נראה מכובד ורציני.

הייתי בטוחה שהוא בוס קשוח וקפדן ושאקרע את התחת בעבודה קשה. טעיתי.

כמה ימים לאחר שהתקבלתי לעבודה, הוא זימן אותי לשיחה אישית ונזף בי שאני מייצרת לו עבודה מיותרת, ודרש שאפסיק לשלוח לו מיילים עם הצעות לשיפור ותוכניות עבודה.

הוא התוודה ששכר אותי רק מפני שאני יפה ובעלת תואר מאוניברסיטה יוקרתית.

ניסיתי לשכנע אותו שהחברה תוכל להצליח יותר אם יתאמץ, אבל הוא סירב בטענה שהחברה רווחית מספיק וסיפר שהוא עובד ב׳ויז'ן תקשורת׳ רק כדי שאבא שלו לא ינשל אותו מהצוואה.

הייתי כל כך מאוכזבת ואפילו שקלתי להתפטר. ככל שהזמן חלף אלכס ואני התקרבנו והפכנו לחברים טובים.

בזמן שאני אוספת את חפציי, סמנתה מתקשרת אליי.

״ג׳סיקה!״ היא נשמעת נרגשת מעברו השני של הקו, ״אני מתרגשת שאנחנו יוצאות הערב!״

״גם אני ממש מצפה לזה.״ אני מכבה את האורות ומניחה את התיק על כתפי.

״מתי בכלל יצאת למועדון בפעם האחרונה?״

אם זה היה תלוי בסמנתה, הייתי יוצאת מדי ערב ומחליפה גברים כמו גרביים. ״לפני כמה חודשים, עם ג׳רמי.״

״אל תזכירי את שמו בנוכחותי, האוזניים שלי מצלצלות!״

״שאלת, אז עניתי. באיזו שעה להיות מוכנה?״

״בעשר. מאט יפגוש אותנו שם. מה את מתכוונת ללבוש?״

״אלבש את השמלה הלבנה.״

״מעולה! היא תעשה את העבודה. חייבת לסיים, הבוס המעצבן שלי מתקרב. נתראה בעשר. ביי.״

״ביי.״

 

*

 

 

ג'רמי: ג'סיקה, בבקשה תחזרי אליי. אני כל כך מצטער ומתגעגע אלייך.

 

אני מגלגלת את עיניי ונאנחת. ג'רמי היה טעות.

לא הייתי צריכה לצאת איתו מלכתחילה. הוא לא היה הטיפוס שלי בכלל.

לא הופתעתי שהוא בגד בי עם בחורה אקראית שהכיר בכנס. אפילו לא הצלחתי לכעוס עליו.

אחרי שנפרדנו, הבנתי שאני חייבת לכבות את מנוע ההרס העצמי שלי ולהפסיק לצאת עם בחורים שאין לי סיכוי לפתח כלפיהם רגשות. שמרתי על עצמי רק כדי לא להיפגע.

עצם המחשבה על לצאת עם גברים שמוצאים חן בעיניי, הפחידה אותי למוות.

אבל לא התכוונתי לשנות את ההחלטה שלי. הגיע הזמן שלי להיות מאושרת.

 

ג'סיקה: תמחק את המספר שלי.  

 

אני משנה את שמו באנשי הקשר ל'לא לענות' ומחייגת ללוקאס.

״ערב טוב לרווק המושבע."

"ערב טוב, אחותי הקטנה, מה שלומך?"

"שלומי מצוין, ומה שלומך?"

"התגעגעתי לפרצוף המכוער שלך. למה את לא באה לבקר את אחיך הגדול?"

יש לכך סיבה טובה מאוד והוא יודע את זה.

״יש לי סיוטים מהביקור האחרון."

"זאת לא אשמתי שנכנסת בלי לדפוק." הוא מציין בשעשוע.

"לא תיארתי לעצמי שאתקל בשתי בחורות עירומות, שוכבות בסלון. מזל שהיית במקלחת, אחרת הייתי נאלצת לעקור לעצמי את העיניים." אני אומרת בחלחלה.

מצידו השני של הקו נשמע צחוק מתגלגל. "זו הייתה טעות לתת לך מפתח. להבא, תודיעי לפני שאת קופצת לביקור. הכורסאות עברו חיטוי, אל דאגה."

"מתי כבר תתאהב ותפסיק עם החגיגות?"

״אני מתאהב בכל ערב מחדש, ג'סיקה.״

'בעיית מחויבות שלום, מדבר לוקאס, לשירותכם'. בעצם מי אני שאשפוט? לוקאס ואני חולקים את אותה הבעיה, רק שאצלי הסימפטומים שונים.

"אולי תקפצי למועדון? לא יצאת לבלות מאז הפרידה שלך מהזין ההוא.״

״כבר חשבתי שנצליח לנהל שיחה אחת בלי שתקלל."

"תפסיקי להתחכם, מכשפה, אני מקווה שאת לא נשארת שוב בבית."

"אני לא נשארת בבית. קבעתי עם סמנתה ועם מאט לצאת למועדון 'התחרה'."

״הללויה! תישארי צמודה אליהם ואל תעזבי את הכוס שלך בשום מקום."

אני מפזרת סומק על עצמות לחיי ורוטנת, "אני לא תינוקת, לוקאס. אני יודעת לשמור על עצמי." לוקאס לוקה קשות בסינדרום האח הגדול, והוא יכול להוציא אותי מדעתי. אני בת עשרים וחמש, לא בת שבע.

"למה את מתעצבנת? הוא מרים את קולו, "אסור לי לדאוג לך? את פאקינג אחותי הקטנה!"

"אתה חושב שאני לא מסוגלת להסתדר לבד וזה משגע אותי." אני עונה באותו הטון.

"גברים הם חארות וברגע שהם רואים בחורה יפה הם חושבים רק על דבר אחד."

אני נושכת את שפתיי ומתאפקת לא לצחוק, מתלבטת אם לבשר לו שאני מזמן כבר לא בתולה ויודעת מה גברים חושבים. גם נשים חושבות על אותם דברים, רק לא כל הזמן.

"אני רואה את זה בכל ערב. אלכוהול, מוזיקה והורמונים משתוללים, הם שילוב מסוכן.״

"אל תדאג, מבטיחה להיזהר."

"דיברת עם אבא היום?"

"ברור, הוא הודיע לי שיגיע לביקור אחרי התערוכה."

"אני יודע. מה עם מדיסון?"

"היה לה יום מטורף בעבודה ואחר הצהריים היא לקחה את התאומים לרופא השיניים."

"אני יוצא למועדון, אבל זמין אם תצטרכי משהו, תיהני."

"תודה, עבודה נעימה, נדבר מחר."

אני מסיימת להתאפר, לובשת את השמלה הלבנה שמבליטה את נכסיי החיוניים ומביטה בשעון. סמנתה שוב מאחרת.

 

"אל תכעסי, נדרש לי זמן להתארגן כדי להיות כזאת מהממת." היא ממהרת להגיד שאני נכנסת למונית.

״אני לא כועסת, כבר התרגלתי." אני מהדקת את החגורה ונאנחת.

״אז תני לי לראות את החיוך הכי יפה שלך."

אני חורצת לשון ומחייכת. "הגעתי למסקנה שאני צריכה לצאת יותר, אני בת עשרים וחמש ומתנהגת כמו בפנסיה."

היא מצחקקת. "בוקר טוב ג'סיקה, באמת הגיע הזמן שתתנהגי כמו בחורה בגילך. לידיעתך, הכוונה לצריכה מוגברת של סקס, מוזיקה טובה ואלכוהול."

"מתחייבת לצרוך הערב שניים מתוך שלושה."

״לאיזה שניים מתוך השלושה את מתכוונת?״ היא זוקפת שתי אצבעות ארוכות וממתינה לתשובה.

"מוזיקה ואלכוהול."

"מה עם סקס? הוא חשוב יותר! לא מתחשק לך לעשות סקס שיעיף לך את המוח ויפרק אותך לחתיכות?"

"תסתמי, הוא יכול לשמוע אותך." אני לוחשת, מחווה בראשי לכיוון הנהג.

"אל תתחמקי, תעני לשאלה." היא מנמיכה את קולה.

"תרדי מזה, סמנתה."

"שאלה פשוטה, ג'סיקה. כן או לא?"

"כן."

היא שולחת לי נשיקה באוויר ומתחילה להתלונן על הבוס שלה.

 

"תראי איזה עומס!" אני מצביעה לעבר טור האנשים המשתרך לאורך הרחוב.

"אל תדאגי." היא תופסת בידי ואנחנו מתקדמות לעבר הכניסה. "תני לי להראות לך איך אנחנו נכנסות במהירות. אל תגידי כלום, רק תחייכי."

היא נעצרת מול הסלקטור הגדול והמבהיל שעומד שם, נעמדת על קצות אצבעותיה ולוחשת משהו באוזנו. ההבעה הקשוחה נעלמת מפניו ובמקומה מופיע מבט אפל.

"בחורות יפות כמוכן נכנסות למועדון 'התחרה' בלי לחכות." הוא פותח את חבל הקטיפה ומאפשר לנו להיכנס.

"זונת מועדונים," אני לוחשת באוזנה בשעשוע. היא מסתובבת לעברי ומחייכת בגאווה. ״מה אמרת לו בכלל?״

״זה סוד."

״אנחנו החברות הכי טובות מגיל שבע. אין בינינו סודות.״

״את צודקת, אספר לך בהזדמנות. בואי.״ היא מצביעה על הרחבה העמוסה. "נרקוד קצת וניכנס לאווירה ואז נעלה לבר לשתות משהו."

אנחנו מוצאות מקום פנוי על הרחבה ומתחילות לרקוד בהתלהבות.

 

"היי סקסית, איך קוראים לך?״ בחור לא מוכר נעמד קרוב אליי ובוהה בי בעיניים מזוגגות.

"לא מעוניינת." אני עונה ומתרחקת ממנו. הוא אוחז בזרועי ומושך אותי לעברו. "לאן את הולכת? לא סיימנו.״ שיערו פרוע וחולצתו מקומטת, ריחות של אלכוהול ושל זיעה חודרים לנחיריי וגורמים לי לקמט את אפי בגועל.

"תוריד את הידיים שלך.״ אני מושכת את זרועי ומנסה להשתחרר מאחיזתו.  

בחור גבוה ושרירי בחולצה שחורה ובמכנסי ג'ינס שחורים נעמד מולו, אומר לו משהו באוזן ואז משחרר את אחיזתו מזרועי ומרחיק אותו. אני לא מצליחה לראות את פניו כי הוא עומד בגבו אליי. רגע לפני שהוא נעלם, אני מבחינה בקעקוע של שעון חול שחור על זרועו.

"מה קרה?" סמנתה מניחה את ידה על כתפי. אני ממהרת לספר לה.

"בן זונה, סוטה," היא מסננת בכעס, "למה לא קראת לי? הייתי מבריחה אותו."

"גבר מסתורי סילק אותו."

"איפה הוא?" היא מרימה את ראשה ומסתכלת מסביב.

"נעלם."

"את בסדר?"

אני מהנהנת. "כן, בואי נלך לשתות משהו."

אנחנו נשענות על הבר ואני מגחכת בשעשוע למראה הברמנים הלובשים תחתוני בוקסר לבנים. "אם שכחת איפה אנחנו נמצאות, רק תסתכלי על הישבנים של הברמנים."

סמנתה מסיטה את ראשה ובוחנת את הכיתוב בעניין.

"ג'סיקה הכיפית, כמה התגעגעתי אלייך, את בקושי מגיעה לבקר, חסרת לי מאוד. אנחנו הולכות למצוא לך זיון הלילה, איזה ישבן מצא חן בעינייך יותר?״

"אני רק מסתכלת. מישהו צריך להעריך את העבודה הקשה שלהם בחדר הכושר."

אחד הברמנים נשען על הבר ונועץ בי מבטים סקרניים "היי, יפה. מה למזוג לך?"

"תן לנו שני שוטים של המשקה הכי טוב שלך!" סמנתה עונה במקומי.

הוא מניח במיומנות שלוש כוסות של שוטים על הבר ומוזג לתוכן נוזל שקוף ושמנוני.

אני מוציאה מהתיק שטר של עשרים דולר ומושיטה לו. הוא מסמן לי להתקרב. אני נשענת על הבר ונעמדת על קצות אצבעותיי.

"זה על חשבון הבית. אני מסיים לעבוד בשלוש, אם מתחשק לך לקפוץ אליי למשקה.״

הוא לוגם מהשוט שלו ולא מסיר ממני את המבט.

״תודה על ההצעה ועל המשקה, אבל אני לא מעוניינת. שמור על העודף." אני מניחה את השטר על הבר ומסתובבת לעבר סמנתה.

"שובבה קטנה, לכדת את הברמן הכי חתיך פה בלי להתאמץ." היא מביטה בי בגאווה. ״בואי נשתה את הרעל שהזמנתי ונחזור לרחבה!"

אנחנו משיקות את הכוסות הקטנות זו בזו ושותות את תכולתן במהירות.

"אנשים יפים, זה הזמן לחגוג! מועדון 'התחרה', יום שישי, אני רוצה לשמוע אתכם."

הדי. ג'י. צועק. הקהל עונה בהתרגשות ומרים את ידיו באוויר, כשהשיר של ריהאנה,This Is What You Came For , מתחיל להתנגן.

"השיר מוקדש לכל הרווקות היפות שמחכות למצוא את האחד שלהן, אולי זה יקרה לכן במועדון 'התחרה'." סמנתה מצביעה עליי ומנענעת את ישבנה, אני מחייכת ומרימה את ידיי באוויר.

"תודה שהתעקשת שנצא, הייתי צריכה את זה.״

היא מחבקת את כתפי ״מתי שתרצי."

"יש פה בחור שבוחן את הישבן הקטן שלך בלי סוף." אני מחווה בראשי לעבר בחור בלונדיני שרוקד לידינו. היא משחקת בשיערה הארוך ואומרת, ״אני יודעת. אגב, את נראית מושלם! אנחנו נשגע את כל הגברים במועדון הלילה."

"איפה מאט? מתי קבעת איתו? כבר מאוחר." אני מוציאה את הנייד מהתיק כדי לחייג אליו ורואה שהוא שלח הודעה כבר לפני חצי שעה.

 

מאט: ג'סיקה, אני לא מגיע בסוף. יש לי חום וכאבי גרון, תנסי ליהנות בלעדי, עם המעצבנת.

ג'סיקה: זה לא יהיה פשוט תרגיש טוב, מאטי. נדבר מחר.

 

"בואי נשתה עוד שוט ונדפוק את הראש."

סמנתה מסרקת באצבעותיה את שיערה הבלונדיני ואוספת אותו בגומייה שחורה. "תזמיני שני שוטים ושני קוקטיילים. מתחשק לי משהו מתוק."

שני קוקטיילים וארבעה שוטים לאחר מכן, סמנתה מתלוננת שהיא חייבת לנוח. אני מתנדבת להביא לנו מים ועולה אל הבר ובזמן שאני ממתינה בסבלנות שאחד הברמנים יתפנה, אני מתופפת באצבעותיי על הבר ומזמזמת בהנאה את השיר שמתנגן ברקע.

זוג חמוד נעמד לידי. הבחורה מחייכת אליי, אני מחייכת לעברה בחזרה ומבחינה שבן זוגה מלטף את ישבנה. היא מניחה את ראשה על כתפו ותוחבת את ידה לתוך מכנסיו.

אני מצחקקת במבוכה ומסיטה את ראשי.

"מה כל כך מצחיק?" קול צרוד וסקסי נשמע לידי. אני מרימה את הראש ומשתנקת.

אפשר להודיע לתקשורת, פלא עולם שמיני נחזה במועדון ה׳תחרה׳.

 אני בוהה בו בהערצה, ממלמלת "שום דבר" ומסמנת לברמן שאני רוצה להזמין.

"שני בקבוקי מים, בבקשה." אני מבקשת מהברמן שנראה מותש.

״מייד מגיע.״ הוא צועק, מנגב את כפות ידיו במגבת שחורה וכשהוא מסיים הוא משליך אותה על כתפו במיומנות.

אני מתחלחלת שידיים זרות מחבקות אותי מאחור ומסתובבת במהירות, רואה את השיכור שהציק לי על הרחבה. מה הקטע של אנשים שיכורים שהם פשוט לא מצליחים לשמור על הידיים שלהם לעצמם ומתעקשים שלא להבין את המילה ׳לא׳?!

"הפריעו לנו קודם אבל חזרתי." הוא צועק אליי.

״תעזוב אותי! אני לא מעוניינת.״ אני מעיפה את ידיו ממותניי ומסתובבת חזרה אל הבר.

״את מכירה אותו?״ פלא-עולם-שמיני שואל ואני מנידה בראשי לשלילה.

הוא אוחז בזרועו של השיכור ואומר בטון מקפיא ״תתרחק ממנה!״ הוא רחב ומסיבי, וכך השיכור מביט בו בבהלה ומתנדף במהירות. "את בסדר? הוא הכאיב לך?" הוא בוחן אותי בדאגה כאילו אני בובת חרסינה יקרה שהתרסקה על הרצפה.

"אני בסדר, תודה על העזרה.״

"אני דני.״ הוא שולח לעברי כף יד גדולה ומקועקעת.

"נעים מאוד דני, אני ג'סיקה." אני טומנת את כף ידי בשלו ומרגישה שחום הגוף שלי מטפס.

"את כאן לבד?" הוא שואל. אם זו דאגה, או שהוא מנסה להתחיל איתי? אני מעדיפה את האפשרות השנייה.

״אני כאן עם חברה, ואתה?"

הוא רוכן לעברי כך שרק סנטימטרים ספורים מפרידים בן שפתיו לשפתיי.

"הגעתי לכאן עם אחי כדי לחפש את אחותי. היא נכנסה למועדון עם תעודת זהות מזויפת."

״בת כמה אחותך?"

"היא תהיה בת עשרים ואחת בעוד ארבעה חודשים."

"כולם עושים שטויות בגיל הזה.״ אני מניפה את ידי בביטול, ״אל תכעס עליה יותר מדי."

הוא מעביר את אצבעותיו בזיפים הקצרים שעל סנטרו ומקמט את מצחו.

נדמה שנזכר בשטויות שעולל שהיה בגילה. עיניו הכחולות מתבהרות וחיוך מפתה מתעקל על שפתיו הבשרניות.

"את צודקת, אני נוטה לשכוח את זה, כשמדובר באחותי הקטנה.״

״זה קטע של אחים גדולים, אל תרגיש רע עם עצמך.״ אני בטוחה שלוקאס גרוע יותר ממנו.

״את מקסימה.״

אני מחייכת כמו ילדה שנכנסה לחנות צעצועים עם שובר מתנה ללא הגבלת סכום. ״בשעות מסוימות של היממה.״

הוא מרים את גבותיו וצוחק. "ומשעשעת, אני חייב לזוז."

 אני מהנהנת באכזבה. "לילה טוב, מקווה שתמצא אותה במהרה."

הוא מתקרב אליי, נשימתו מלטפת את לחיי, ריחו הנקי מסתנן לנחיריי והדופק שלי משתולל כמו אחרי ריצת מרתון.

״לילה טוב, ג׳סיקה היפהפייה, הישמרי מסוטים.״

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חלק ממני / אם. אן. אלן”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס, איסוף עצמי