טוי בוי / גל ברקן

מדורגים 4.50 מתוך 5 מבוסס על 2 דירוגים של לקוחות
(2 חוות דעת לקוח)

מודפס : ₪80.00
קינדל : ₪24.00
דיגיטלי : ₪25.00

נקה

תיאור

טוי בוי / גל ברקן

ז’אנר: רומן רומנטי | רומן אירוטי

עמודים: 358

הוצאה לאור: הוצאה עצמית

 

מה קורה כשאת לוקחת את הגבר המושלם… ומשדרגת אותו?

לסופי, עורכת דין בת 35, יש בעיה.

היא כרתה ברית עם החברות שלה, שאם אחת מהן תגיע אי פעם לגיל 35 בלי מערכת יחסים והריון באופק, היא תעשה ילד לבד, וכל החברות יהיו שם לעזור לה לגדל אותו.

עכשיו מלאו לסופי 35, וליום ההולדת שלה החברות קנו לה טוי-בוי, הויברטור החדשני ביותר, שהוא גם מתקן הפריה, שהיה אמור להיראות, להישמע ולהרגיש בדיוק כמו גבר – הגבר המושלם של סופי, רק יותר טוב.

לרוע המזל, חל בלבול, ומה שסופי קיבלה היה בדיוק ההיפך מכל מה שהיא אי פעם אהבה בגבר…

הבעיה היא שלג’ק, הטוי-בוי, קרתה תקלה שאיש לא יכול היה לחזות – הוא פיתח תבונה, מחשבה עצמאית, חוש הומור, ולמעשה הפך לצורת החיים הלא אורגנית הראשונה, וסופי מצאה את עצמה מאוהבת בו עד מעל הראש.

מה המשמעות של החיים או אהבה לאנדרואיד?

האם יכולה להיות אהבת אמת למישהו שמעולם לא היתה לו זכות לבחור במי הוא מתאהב?

איך תגיב החברה לסיפור אהבה שכמותו לא ראתה עוד?

האם אצבע רטט זה באמת דבר כל כך טוב?

סופי, הריאלית, וג’ק, החולם, יצטרכו להשיב על השאלות הללו ולהתגבר יחד על מכשולים אם הם רוצים שאהבתם תמשיך לחיות, ואתם יכולים להצטרף אליהם למסע העמוק, המצחיק והסופר-סקסי הזה לתוך נפש האדם.

 

לספרים נוספים של הסופרת גל ברקן

טעימה מהספר

1. מסיבה

 

אני לא הייתי בעניין בכלל.

מאז ומעולם האמנתי בדברים הפשוטים והטבעיים: באהבה ממבט ראשון, בלישון כפיות ובגבר אחד לכל החיים. הבעיה היתה שלא התאהבתי, לא במבט ראשון ולא בשני, והגבר הנכון ההוא סירב להגיע.

זאת היתה בטח הדר שהחליטה על המסיבה, או אולי יפעת.

זה התאים ליפעת לחשוב על זה. חודשיים אחרי החתונה ובחודש שמיני, יפעת הסתובבה עם חיוך שדרש סטירה ובטן קטנה וסקסית. כולם חשבו שהיא תפסה את אלוהים בביצים.

כולנו היינו בנות מחזור אחד, והיינו חברות עוד מאז התיכון. כולנו חלמנו יחד על שמלת כלה לבנה ונפוחה ועל תינוקות שאותם ניקח יחד לשחק בגן השעשועים. לקראת גיל עשרים וחמש הבנו כבר שהחיים לא כאלה פשוטים, אהבות אמת לא מתגלגלות ברחובות, על מערכות יחסים צריך לעבוד ותינוק הוא לפעמים חלום רחוק.

בערב אחד, רווי אלכוהול, כרתנו ברית. הבטחנו זו לזו שאם עד גיל שלושים וחמש לא נמצא את האביר על הסוס הלבן, או לפחות עם איזו הונדה, כל אחת תעשה ילד לבד, וכל היתר יעזרו לה ויתמכו בה.

בינינו, תמיד ידעתי שבסוף אני אהיה זו שתצטרך לעשות ילד לבד. זה לא שאני מכוערת, טיפשה, או שקשה להסתדר איתי. זה גם לא שאני בררנית במיוחד. זאת פשוט הרגשה שהיתה לי מאז ומעולם, ותחושות מהסוג הזה לא מאכזבות אף פעם. היה לי חבר למשך שנה וחצי, שאותן סחבתי בקושי, עד שבסוף הוא הרגיש מיותר ועזב. אחריו היה יואל, שאף אחד לא הבין מה אני מוצאת בו, אבל אני הייתי מוכנה להישרף באש הגיהינום למענו למשך כמה זמן. כשזה נגמר הייתי שבורה במשך כמעט שנה. אחר כך הפסקתי לנסות, אבל אולי המשכתי לקוות.

כמעט לכל החברות כבר היה ילד, לנעה ואביגיל היו שניים, יפעת היתה בהריון, ואפילו הדר, ההוללת הנצחית, עברה לגור עם החבר שלה, והם התחילו לעשות סקס לא רק בהתלהבות, אלא גם עם מטרה. להדס לא היה שום דבר רציני, כרגע, אבל היא היתה צעירה ממני בשנה והיה לה עוד זמן להתארגן על זה לפני שהיא מתחילה לדבר עם בנקי זרע. רק לי היו  קריירה פורחת, דירה, חיי חברה ומנוי למכון כושר, אבל עוד לא נראה באופק שום סיכוי לילד. וכך קרה שמסיבת יום ההולדת השלושים וחמש שלי הוכרזה כ"מסיבת אני עושה ילד לבד".

אם להודות על האמת, כבר עשיתי את כל הבירורים. ילד זה לא דבר שעושים סתם כך. קיבלתי חומר כתוב ממכון להפרייה מלאכותית והחלטתי לנסות הזרעה לפני שאני מגיעה להפריית מבחנה. היתה לי הרגשה שהריון ייקלט אצלי מיד. לא היה לזה שום ביסוס במציאות, אבל עם תחושות לא מתווכחים.

ביום המסיבה, שעתיים לפני השעה היעודה, התייצבו אצלי בסלון יפעת, עם הבטן המעצבנת שלה, ואביגיל, שהשאירה את התאומים עם בעלה, ושמחה לצאת קצת מהבית. הן גירדו אותי מהספה ושלחו אותי להתקלח ולהתלבש יפה.

"אתן מביאות חשפן או משהו?" שאלתי אותן, "כי אם לא, אלו רק אני ואתן. מה רע בטריינינג?"

"מה קשור חשפן?" אמרה אביגיל. "אנחנו עושות לך מסיבה. המינימום שנדרש מצידך זה להתלבש יפה, ולא תזיק לך טיפת איפור. יאללה, כנסי לאמבטיה ותני לנו לסדר פה."

לקחתי את הזמן. מילאתי לי אמבטיה ונשכבתי במים החמימים. התחלתי לחשוב על החיים, על איך שהם לא דומים בשיט לפנטזיות שלנו. יואל, החבר האחרון שהיה לי, הוכיח לי את זה לגמרי. הוא היה מבוגר ממני בעשר שנים, והוא גם לא היה חתיך הורס כמו כל אלה שבאו לפניו. הטעם שלי בגברים השתנה לגמרי ביום שפגשתי אותו. הוא היה גבוה, כמו שתמיד אהבתי, אבל הוא היה בהיר שיער ותכול עיניים, מוצק על גבול המלא ופרוותי לגמרי, כמו בובה ענקית של אריה. תהרגו אותי, עד היום אני אוהבת בשר על הגברים שלי. אפילו כרס קטנה זה סקסי בעיניי. יואל היה סקסי מאד בעיניי, לא שבעתי מלהסתכל עליו, לגעת בו, והוא לא איכזב. היה לנו סקס מדהים.

וזהו.

אי אפשר היה להחליף איתו מילה על כלום. אם היה איזה משהו שדורש תיקון הוא היה אלוף, אבל סתם לדבר – אין סיכוי. ניסיתי הכל: להתעניין בספורט, לדבר על העבודה שלו, לדבר מלוכלך... כלום. דברי אל הקיר. הוא היה עונה תשובות של מילה או שתיים, וחוץ מזה, דממה. וזה לא שהוא היה טיפש או שטחי. אמא שלו עשתה עבודה נהדרת בלהשתיק אותו, כנראה.

טוב, בנאדם לא מגיע לגיל שלו ונשאר רווק סתם ככה. לפחות זה מה שאמא שלי אמרה. בסוף התייאשתי והפסקתי לדבר איתו. זה היה לו מאד נוח, ואני בטוחה שהוא היה מתחתן איתי, אבל ראבאק! אני נגמרתי מזה!

עשיתי לו שיחת "זה לא אתה, זאת אני" ועזבתי. אני בכיתי. הוא שתק.

אחרי יואל לא היה אפילו גבר שעניין אותי, ומאז שהתחלתי לברר בעניין התינוק זה נעשה פתאום הרבה פחות חשוב. אומרים שילדים הם האהבה הגדולה שלנו, שרק כשיש לך ילד את מבינה פתאום מה זאת אהבה אמיתית. אולי ככה זה מתחיל.

יצאתי מהאמבטיה, כרכתי סביבי מגבת והלכתי לבחור שמלה. אם הן רוצות שאהיה לבושה יפה, אני כבר אתן להן יפה. לבשתי את השחורה הסקסית עם הגב הפתוח ונעליים עם עקבי סיכה. לפני שהתחלתי להתאפר צעקתי לבנות לשאול מה קורה. בליל קולות, שאמר לי שכמעט כל החבורה כבר שם, ענה לי לא לצאת עוד, שהן לא מוכנות. התיישבתי להתאפר בקפידה. תמיד אמרו לי שעם טיפת איפור אני מהממת, וחשבתי שאולי באמת הגיע הזמן שאתחיל להתאפר לא רק לדייטים, אלא בשביל עצמי. אי אפשר שלתינוק תהיה אמא מוזנחת, נכון?

***

הסלון היה מלא כולו בלונים בוורוד ותכלת, דובונים, בובות ובקבוקי תינוק, שבדיקה מקרוב העלתה שהכילו אלכוהול. יופי, בנות.

ברקע התנגן הפלייליסט האהוב עלינו עוד מימי התיכון, וכשנכנסתי, שרו נערות מזג האוויר על גשם של גברים. זה היה טיפה אירוני, כי זה בדיוק מה שאצטרך לוותר עליו כשאהיה בהריון עוד מעט, וגם אחר כך, כשיהיה לי תינוק קטן. איכשהו, זה לא נראה לי כל כך נורא.

התחבקנו, סיפרנו זו לזו מה חדש, נעה ואביגיל הראו תמונות של הילדים, והרמנו כוסית לחיי כל אחד מהם, ולחיי התינוק העתידי של יפעת, שלא שתתה, ושלי, ששתיתי גם בשבילה. דיברנו על גברים, ועל איך פנטזיות לחוד ומציאות לחוד, וכל אחת תיארה מה הגבר האידיאלי שלה. שלי נראה כמו יואל, אריה שמנמן ובהיר, אבל שלא כמו יואל היה דומיננטי מאד, חריף, מהיר מחשבה ואיש שיחה. נעה תיארה גבר שהיה כל כך שונה ממאיר, בעלה, שכולנו התפוצצנו מצחוק והיא פקחה עלינו עיניים: "מה?!?"

בסביבות חצות נשמעה דפיקה בדלת.

"בכל זאת הבאתן חשפן?" שאלתי, כשהלכתי לפתוח את הדלת, "מה אני, ילדה מתלהבת? לא נסחפנו?"

בפתח עמד איש במדי חברת שליחויות, שאם הוא היה חשפן אז הוא לא היה מאד מוצלח, כי במקום לקרוע את המדים הוא נתן לי לחתום על המשלוח והשאיר קופסה ענקית, שגם ממנה לא קפץ שום דבר. רציתי להזיז אותה לסלון, אבל היא היתה כבדה מדי בשבילי.

"בנות," צעקתי לסלון, "מה זה אמור להביע? אתן אחראיות לזה?"

כל השש נכנסו למבואה בקושי, עם הארגז הענק הזה ששכב על הרצפה, והן הביטו אחת בשניה בכזאת התרגשות שהיה ברור שהן אחראיות.

"קדימה, תפתחי!" אמרה נעה.

קרעתי מהקופסה את הנייר החום ובפנים התגלתה אריזה שעליה נכתב באותיות אדומות גדולות ומסולסלות: TOY BOY

רציתי להרוג אותן.

"אחלוש!" אמרתי, "אם זאת בדיחה, זאת בדיחה מאד יקרה. החלטתן שמה שחסר לי בחיים זה ויברטור יותר מתוחכם? תודה רבה באמת."

הטוי-בוי היה הצעקה האחרונה בתחום אביזרי המין. הוא היה אנדרואיד דמוי אנוש כל כך שאנשים התבלבלו. הוא עלה סכום עתק, כי הוא היה מיוצר בדיוק לפי העדפות הקונה – צבע שיער, צבע עיניים, גובה, גיל, מבנה גוף  ואפילו אופי. חוץ מלהיראות ולהישמע כמו הגבר האידיאלי התיימרו המפתחים שהוא מושלם במיטה, גם זה לפי העדפות הקונה, והוא היה מצוייד בשכלולים שלא היו לאף גבר בשר ודם, כמו אצבע רטט, למשל.

לא התלהבתי.

מעולם לא היתה לי בעיה להשיג פרטנר נחמד למיטה. הבעיה התחילה כשניסיתי לבנות איתם מערכת יחסים. איך בדיוק היה אמור לעזור לי ויברטור, משוכלל ככל שיהיה?

משום מה, המבט הלא מתעלף על הפרצוף שלי לא הצליח לקלקל לבנות את ההתרגשות.

"תביני," אמרה הדס, שהיתה סמנכ"לית פיתוח בחברה גדולה, "זה לא סתם טוי-בוי. זה לא ויברטור."

"אז מה זה, מיקסר? זה מה שכתוב על האריזה."

"לא, זה טוי-בוי, אבל לא הרגיל. תקשיבי רגע פעם אחת בחיים שלך. ריגלנו אחרייך קצת ויצרנו קשר עם בנק הזרע שדיברת איתו, כלומר לא אנחנו, חברת קריוג'ניקס, שמייצרת את הטוי-בוי. הבייבי החמוד הזה מצוייד יותר מאחרים. יש לו מתקן קריוגני בפנים שמחזיק את הזרע שביקשת במצב קפוא. כל פעם שאת מזדיינת איתו הוא בודק אם את במצב אידיאלי להפריה, ואם כן, משחרר לתוכך את הזרע. את לא צריכה למדוד חום או לספור ימים. את לא צריכה לעשות כלום חוץ מלהנות, והטוי-בוי ידאג לכל היתר. והכי חמוד? נתנו לחברה רשימה שלמה של כל מה שאת אוהבת בגבר. הוא אמור להיות פשוט מושלם."

כנראה שעמדתי שם זמן די ארוך בעיניים ופה פעורים, כי הדר אמרה: "על לא דבר!" וכולן צחקו.

ואז הדס הוסיפה: "אל תפתחי עכשיו. הם בנויים לעשות החתמה ברגע שאת פותחת את הקופסה והוא מופעל. זה אומר שהוא יתאהב בך מיד. אני לא רוצה שהכמות של הנקבות בחדר תבלבל אותו."

הצלחתי למצמץ.

...

אני לא זוכרת איך נגמר הערב או מתי הבנות הלכו. אולי זה היה בגלל ההלם, או אולי בגלל ששתיתי כמויות של אלכוהול. אני זוכרת שחשבתי שאני מקווה שהטוי-בוי לא ימצא אותי כשירה להפריה באותו לילה. לא הרגשתי כשירה לשום דבר. החלטתי לא לפתוח את הקופסה.

2 ביקורות עבור טוי בוי / גל ברקן

  1. דורג 4 מתוך 5

    ענת כהן

    “טוי בוי”
    והוא הונח לפני, ספרה של גל ברקן.
    התלהבתי מהכריכה עוד לפני שפתחתי את הספר, אמרתי לעצמי….”מסקרן….”, הספר מתחיל בהצגת הדמויות חבורה של נשים שהיו חברות עוד מצעירותן ופנטזו שיום בהיר אחד הן יהיו נשואות יחד הריוניות יחד אמהות יחד…. אך המציאות היתה מעט שונה, חלקן נשואות, חלקן הריוניות, חלקן עדיין מחפשות אהבה….. סופי הדמות הראשית מספרת את סיפורה.
    יצאתי הבוקר למסע בין המילים של גל…. לא האמנתי למה שקראתי….איך אפשר ליצור מזה סיפור???
    המשכתי לקרוא ומצאתי את עצמי מחייכת מאוזן לאוזן, היא מבריקה (גל)….נעים מאוד “ג’ק הכרתי אותו ונכנסתי לעולם של סופי וג’ק.
    צחקתי… אויי כמה שצחקתי, התאהבתי התאהבתי בחלומה של כל אישה, ג’ק.
    הרבה דברים יש בספר הזה לא הנחתי אותו עד שסיימתי לקרוא הכל. נהנתי מהקשר בין הדמויות,
    נהנתי מהחבריותהתרגשתי והתלהבתי כשהיה צריך…
    נעצבתי ברגעים פחות נעימים, התענגתי על רשימת ההשמעה… ולא נשכח הסקס… יש הרבה ממנו ואיכותי.
    לסיכום אם לא הבנתן….אני ממליצה בחום על הספר הזה פשוט לקרוא להנות ולפנטז.
    טוי בוי בהחלט מרענן ומרומם את מצב הרוח.
    גל ברקן תודה על ספר מקסים ביותר

  2. דורג 5 מתוך 5

    sara44

    “טוי-בוי”/גל ברקן
    ז’אנר- רומן רומנטי אירוטי

    *גילוי נאות 1- הייתי קוראת בטא של הספר.*
    *גילוי נאות 2- אני מאוהבת בגל הזאת. היא אשה אמיתית, חכמה, משעשעת אותי ואני חושבת שהיא בין היחידות שיכולה לכתוב אירוטי מבלי שארגיש מבוכה למרות התיאורים הגרפיים. ולעזאזל, היא כותבת על סקס בצורה כזו מושכת ומהפנטת.*

    זה לא סוד שאני תומכת ומעדיפה ספרות מקור.
    וכשיש לנו סופרת משלנו שפאקינג כותבת אירוטי בצורה מופלאה- אז כפרה עליכם- תפרגנו ותקראו ספרות מקור. כי עם כל הכבוד לסופרות הבינלאומיות- יש להן קהל עצום. תנו במה לאחת משלנו, תקראו ספרות טובה משלנו, ספרות שכשהיא ערוכה היטב- היא מעמידה את גל בשורה אחת אם לא מעל הספרות הבינלאומית.
    כי #היא_משלנו וכי #מגיע_לה!!!!

    בדרך כלל אני שמה את תמונת כריכת הספר.
    אני חושבת שזו הדרך האפקטיבית ביותר להעלות מודעות לאיך הספר נראה, לכוון את הקורא העתידי בחיפושיו אחרי הספר. אבלללללל לא במקרה הזה!
    כבר כשקראתי את הספר כלקטורית ידעתי שספר מיוחד כזה צריך תמונה מיוחדת. כבר אז רצה לי בראש הסקירה אבל חיכיתי שהספר ייצא, קראתי אותו שוב ומה אגיד לכם? התמוגגתי ונהניתי ממנו בשנית.

    “שום דבר אצל ג’ק לא היה סטנדרטי. הוא נוצר בתור מכשיר לאהבה, וזה השפיע על כל הקיום שלו כנראה. בעבודה הוא עשה אהבה עם המחשבים, בבית הוא עשה אהבה עם אוכל, ובמיטה הוא עשה אהבה עם כל חלק בגוף שלי בנפרד, ועם כולי ביחד.”
    (עמוד 207).

    תקשיבו לי- גל עלתה פה על סטראט-אפ ייחודי במינו.
    כשקראתי את הקובץ כלקטורית- אמרתי לעצמי- וואט דה פאק, גל הקדמת את זמננו. עלית כאן על רעיון כביר!
    תתארו לכם עולם בו היה אפשר ליצור את גבר חלומותינו לפי הרצונות והצרכים שלנו. גבר ללא עבר מיני, גבר שאוהב רק אותנו, גבר שיודע לענג אותנו כמו שצריך, שבנוסף לכישורי מיטה פנומנליים גם מתקתק את הבית כולל בישול, יש לו אצבע רטט מיוחדת שמעיפה את האורגזמות שלנו לשמיים, אין לו משפחה שאנחנו צריכות להרשים ( אין חמות שזה בונוס ע נ ק) ובנוסף לכל-
    הוא הורסססססס.

    אז על מה הספר?
    או, טוב ששאלתם.
    סופי היא עורכת דין בת 35. רווקה.
    החברות שלה קנו לה ליום הולדתה טוי-בוי.
    וויברטור חדשני ביותר שמגיע עם מתקן הפריה טעון בזרע שסופי בעצמה בחרה. וויברטור שנראה כמו גבר רגיל רק בלי הבולשיט של הגברים. הן הזמינו ייצור מיוחד של טוי-בוי שנראה בדיוק כמו החלום של סופי על הגבר המושלם והאידיאלי.
    הטוי-בוי אמור להיות מוחתם על הבחורה הראשונה שהוא רואה. כלומר- להתאהב באותה בחורה. לא לראות מהצדדים, מהעורף ומכל כיוון אשה אחרת. נאמן לראשונה שהוא רואה.
    הטוי-בוי האנדרואידי הזה כמו גבר שמוחתם על הכתובה- אמור לספק את כל מאוויה של סופי. את שארה, כסותה ועונתה. טוב אולי את עונתה קצת יותר. כלומר- לספק אותה במיטה ולדאוג שהזרע שנמצא במתקן ההפריה ייצא בעיתוי הנכון ויפרה אותה. וכמו אנדרואיד רובוטי דומם- הוא חסר רגשות. פועל על אוטומט. חסר יכולת להרגיש ולחוות.
    בינינו- לא שונה מרוב הגברים שאני מכירה.
    אבל כבר למחרת כשסופי פותחת את הקופסה שבה שוכן אחר כבוד הוויברטור המשוכלל שלה-
    היא מבינה שחל כאן בלבול. הוא לא הסטריאוטיפ של מה שהיא אוהבת בגבר. הוא בדיוק הפוך!
    הוא חטוב ושרירי, אין לו פלומת שיער והוא כל כך יפה ומאצ’ו. והאיבר שלו- נראה אלוהי ומבטיח כל כך.אבל הוא כבר פוקח את עיניו ומוחתם על סופי.
    בנוסף- קרתה לו ‘תקלה מופלאה’ והוא מפותח עם חוש הומור ותבונה אנושית. לפני שסופי מספיקה להגיד ג’ק רובינזון- היא כבר מאוהבת בו עד מעל הראש.
    הטוי-בוי הזה מואנש בכל התכונות הנכונות-
    הוא פשוט שיגעון במיטה,
    הוא מצחצח את הבית,
    מבשל ארוחות גורמה,
    אפשר להגיד לו שהיום לא בא לי סקס ולא צריך לזייף כאב-ראש בכדי להתחמק מהמטלה הזאת והוא יהיה קול עם זה ולא יכעס,
    גם סתם רק לישון כפיות זה בסדר,
    והוא גם מאוהב בסופי!
    פשוט גבר החלומות.
    אז עד שסופי מצאה את האחד והיחיד-
    יש בעיה קטנה, פעוטה ממש-
    הוא ר ו ב ו ט!
    איך סופי וג’ק יתמודדו עם הנסיבות האלו מול החברה?
    האם יש סיכוי להפי-אנד בסיפור מוטרף שכזה?
    מה והאם יש בכלל משמעות לסיפור אהבה לאנדרואיד משגע שכזה?

    “אתה יכול לבחור לחיות את החיים שלך במחשבה מה יגידו אבל אתה יכול לבחור לחיות אותם כאילו הם מתנה חד פעמית שניתנה לך. לי לא היו אמורים להיות חיים באמת. אני רואה מסביבי אנדרואידים אחרים. הם מחשבים על רגליים. אין להם רצון חופשי. הם לא אוהבים. אין שניה בחיים האלה שאני לא מודה עליהם, שאני לא מודה על הזכות שניתנה לי לאהוב ולהיות נאהב, על זה שקיבלתי את סופי. לי זה מספיק.”
    (עמוד 286).

    טוב, אז מעבר לרומן האירוטי גל מציבה בפנינו מראה.
    מראה לדור הזה רווי הגאדג’טים, עתיר הסמארטפונים, דור שלא זז בלי הטלפון הנייד שלו, שמחובר תמיד און-ליין לדיווחים ואפליקציות.
    שמציג בפייסבוק חיים מושלמים.
    דור שצוקי ברא. צוקי הוא האלוהים החדש שלנו.
    צוקי שגרם לנו לחיות כרובוטים חסרי אנושיות ורגשות, להציג מציאות מתיפייפית, זה כבר לא הדשא של השכן ירוק יותר אלא המכשיר של השכן חדיש ומשוכלל יותר. אנחנו רק רצים קדימה, חלולים בנשמה, משועבדים לטכנולוגיות ולאפליקציות החדשות, פייסבוק, אינסטגרם, עוד סלפי, עוד תמונה מאושרת כביכול אבל לא עוצרים לרגע להביט בנפש פנימה. בנשמה האמיתית שמסתתרת בתוכנו. נשמה שזועקת לאהבה ומגע אנושי.
    ג’ק הוא המראה שלנו, הוא הנשמה הטהורה והאמיתית שמסתתרת מתחת לשופוני ולמניירות שמוצגות ברשתות החברתיות.
    ג’ק יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו.
    תניחו את הסמארטפונים בצד,
    תביעו רגשות,
    תנו לבן או בת הזוג את ההרגשה שהם היחידים בעולמכם ושבלעדיהם חייכם הם לא חיים,
    תחוו את סיפור האהבה ביניכם בצורה מושלמת, חיה ובועטת, אמרו אחד לשני אני אוהב/ת אותך ולא בצורת מסרון או אימוג’י בוואטסאפ.

    הסוף של הסיפור קורע מצחוק…..
    אם זה היה מסתיים בצורה אחרת-
    הייתי יושבת לגל על הווריד לספר המשך.
    בעצם- גם עכשיו בא לי המשך.
    מה את אומרת גל?
    אבל קודם תסיימי את החוב הישן שלך ותשחררי את הפרק האחרון על דן-דן!!
    חיכינו מספיק!!

    שורה תחתונה-
    את הספר הזה אסור שתפספסו.
    גם מי שלא אוהבת את הז’אנר האירוטי תתאהב בטוי-בוי המשגע הזה. כי אי אפשר פשוט שלא לאהוב אותו!
    “Our love is like a story book story”

    לספר מצורף פלייליסט משגע וגם אני שלא מתחברת למוזיקה לועזית נהניתי מהבחירות המצויינות של גל.
    וזה אחד מהשירים בפלייליסט וציפור לחשה לי שגל אוהבת במיוחד את השיר הזה.
    תהנו מהספר ומהשיר.
    https://youtu.be/8ifSUhwmIMU

הוסף חוות דעת

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, קינדל, מודפס