מבחן סיבולת / ג’ורג’יה קטס

דיגיטלי : ₪35.00
מודפס : ₪69.00

נקה

תיאור

ג’ורג’יה קטס – מבחן סיבולת

הוצאת לאור: אדל הוצאת ספרים
שנת הוצאה: אוקטובר 2018
מס’ עמודים: כ- 400

ז’אנר: רומן רומנטי | רומן עכשווי | רומן פשע

 

“גברים באחווה הם ממזרים רכושניים כשמדובר בנשים שלהם, ונשים מתחלקות לשלושה סוגים: שוות זיון, שוות תביעה, שוות נישואין. אם נהיה יחד, ומישהו יגלה, תהיי מוכתמת בעיניו. ככה זה עובד. אף אחד לא יעשה את הצעד ויציע את עצמו אם ידע ששכבתי איתך. לא אחרוץ כך את הגורל שלך.”

 

ג’יימי ברקנרידג’ הוא רופא. מאפיונר. רוצח. בחורה טהורה כמו אליסון מקאליסטר איננה בשבילו. הוא מרחיק את עצמו ממנה, שומר את תשוקתו כלפיה קבורה עמוק. הוא עושה את זה עבורה מפני שהיא תתקבל לאחווה בקרוב. היא תהיה של אחר וזה הורג אותו.
אם ישכב איתה, יכתים אותה ואת עתידה, אך הוא איננו יכול לדרוש אותה לעצמו כל עוד אינו מסוגל להבטיח לה את העתיד שלו היא ראויה.

 

אליסון מקאליסטר מגיעה לסקוטלנד בעקבות אחותה האהובה, בלו, בת המשפחה היחידה שנותרה לה. לאחר שנחשפה לארגון האחווה, היא אינה יכולה לעזוב. עליה למות או להצטרף לאחווה על ידי נישואין עם מישהו מחבריה. אליסון מאוהבת בג’יימי, אך ג’יימי מסרב לדרוש אותה לעצמו. האם בסופו של דבר יעמוד ג’יימי במבחן הקשה מכול כדי להוכיח לאליסון את אהבתו ואת נאמנותו?

 

מבחן סיבולת מאת הסופרת ג’ורג’יה קטס, הוא סיפור על ההקרבה הגדולה ביותר שיכול לעשות גבר עבור אהובתו. הספר נכתב על דמויות מתוך טרילוגיית החטאים אך יכול להיקרא גם כספר בודד. טרילוגיית החטאים ראתה אור בהוצאת אדל וזכתה להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים.

  • הספר במכירה מוקדמת ועתיד להישלח לרוכשים ב- 5.11.18

 

לספרים נוספים של הסופרת: ג’ורג’יה קטס

לספרים דומים: אדל הוצאה לאור

טעימה מהספר

פרולוג

אליסון מקאליסטר

השארתי את הכול מאחור. הכול. את התשוקות שלי. את הקריירה. את החברים. את העבר. את ההווה.

את העתיד שלי.

החלפתי במגפי גומי את נעלי הבד שנעלתי במסדרונות בית החולים, את המכנסיים הקצרים והגופיות במעילים ובצעיפים ואת קרם ההגנה במטרייה.

זה תשעה חודשים שאני קוראת לסקוטלנד היפהפייה בית. בחמשת השבועות הראשונים חייתי בתוך בועה שנשלטה על ידי אחותי, ובה עולם הפשע הידוע בתור האחווה לא היה קיים. חשבתי שבלו וסין הם כמו כל אישה ובעל אחרים שמצפים ללידת תינוקם, אם כי הם ציפו לא לבואו של תינוק אחד, אלא לבואם של שני תינוקות אשר עמדו להצטרף אל התינוקת היקרה שאותה אימצו. הם היו בעיניי משפחה מדהימה. סיפור אגדה חי ונושם. הוא היה האביר הסקוטי העשיר ויפה התואר שלה, כאשר את הסוס הלבן החליפה מכונית יוקרתית בצבע שחור. היא הייתה הנסיכה הקשוחה והיפהפייה שלו, הנושאת בכליה אקדח, אך בכל זאת זקוקה לישועה.

קינאתי בהם בטירוף.

ואז הבועה התפוצצה.

זה קרה כמעט לפני שמונה חודשים. הכול השתנה. למדתי על עולם הפשע המאורגן של האחווה. לפחות למדתי את כל מה שאדם זר רשאי ללמוד בלי שיבתרו, ישרפו או יקצצו אותו. אני לא יודעת מה משמעות המילה הזאת, אבל שמעתי את סין משתמש בה בנימה כועסת יותר מפעם אחת, כשדיבר עם אחד האחים באחווה. לא שאלתי, אבל אני די בטוחה שהמשמעות היא שמישהו שפישל בגדול הולך לחטוף.

השיעור הראשון שקיבלתי על האחווה היה בנושא שקרים, מרמה, גניבה, רצח. זו הייתה הרשימה המקוצרת בלבד. קיבלתי רק את התקציר, אבל זה לא שינה את דעתי על המשך שהותי באדינבורו. שום דבר בעולם לא עמד להפריד ביני לבין אחותי או התינוקות היקרים שלה.

סין סוף כל סוף קיבל את החלטתי להפוך לחלק מהאחווה. הערב, בפעם הראשונה, הוא הסכים לתת לי להשתתף באירוע רשמי של האחווה. טקס הקידוש של התינוקות – כניסתם הרשמית אל הארגון, שבמהלכו בלו וסין נשבעו לחנך את ילדיהם על פי דרכי האחווה.

באופן מוזר, כשנכחתי בטקס הקידוש מוקדם יותר הערב, לא הרגשתי מוקפת בשקרנים, ברמאים, בגנבים וברוצחים. הרגשתי את האהבה העמוקה שחברי האחווה חשו כלפי סין, בלו ושלושת התינוקות שלהם. האהדה שלהם בערה כמו אש ופלטה אור וחום. זה היה מדהים. עם זאת, לניצוץ בודד אחד בלתי מרוסן יש את הכוח לשרוף את כל הנקרה בדרכו.

אחותי מכנה את האנשים המסוכנים האלה משפחה.

כך גם אני אעשה, בקרוב.

אם מישהו שלא נולד בתוך האחווה רוצה להפוך לחבר, הנוהל המקובל עבורו הוא לעמוד במבחן סיבולת. גבר שמעוניין להצטרף חייב להוכיח שהוא חזק מספיק כדי לעמוד בעינוי גופני נוראי שיביא אותו כה קרוב אל שערי הגיהינום עד שהוא יחזור עם גבות שרופות.

זה ברברי.

עבור אישה המצב שונה. אף אישה מעולם לא עברה בעצמה מבחן סיבולת. אפילו לא אחותי, שהייתה סוכנת קשוחה באף־בי־איי. סין התנדב לקחת את מקומה כדי שהיא לא תיפגע. הוא הוכה עד זוב דם כדי שאנשיו יקבלו את האישה שהוא אוהב בתור אחת משלהם. היא הייתה הראשונה מסוגה שאומצה על ידי האחים בשיטה הזאת. אם אני רוצה להתקבל לאחווה, כמוה, זה בדיוק מה שגבר, אח באחווה, יצטרך לעשות למעני.

בלו אומרת שזה מעשה הקרבה הנובע מאהבה בצורתה הטהורה ביותר. לי זה נשמע יותר כמו מעשה של טיפשות, אבל מסתבר שזה טמטום נדרש אם אני רוצה להישאר.

אין צדק בכך שגבר חף מפשע – במובן המופשט ביותר של המילה – ייאלץ לעבור כזה סבל כדי שאוכל להיות עם בני משפחתי. כך או אחרת, אינני חושבת שהאנשים האלה מבינים בכלל את מהות המושג 'צדק'. הם לא בדיוק יושבים בביתם ומצחצחים את ההילות שלהם.

אני מסכימה עם דבר אחד שבלו אומרת. אף גבר לא יתנדב לעבור במקומי משהו כה ברברי אם לא יהיה מאוהב בי עד מעל הראש. גברים הם ממזרים חרמנים, אבל אני לא מכירה אפילו גבר אחד שיתנדב לעמוד במבחן סיבולת רק כדי להיכנס לי לתחתונים. אם יהיה מישהו כזה, זה אומר שהוא באמת אוהב אותי, ואף אחד באחווה לעולם לא יפקפק בכך.

לא הורשיתי ליצור קשר עם אף אחד מהאחים מלבד ג'יימי, ליית' ומיטץ'. סין אומר שצריך להציג אותי כראוי בפני חברי האחווה לפני שזה יקרה. הוא רוצה שהאחים ידעו ויבינו בדיוק מי אני וכיצד הוא מצפה מהם להתייחס אליי. הוא מתנהג כלפיי כמו אח גדול שמעולם לא היה לי. זה מוצא חן בעיניי; זה מתוק. אני כמעט מרגישה מחויבת לומר לו שזה לא הכרחי. אני יודעת להסתדר עם גברים גם אם אין להם מושג איך להסתדר איתי. אפשר לקרוא לי 'הלוחשת לגברים'.

תיין ואיזבל מתכננים לערוך בביתם מעין מסיבה כדי להציג אותי בפני האחים. זה מזכיר לי מאוד מסיבת שידוכים שמטרתה לשדך לי אח, אך זה לא יכול לקרות עד שכל הסיפור עם ההשתלטות על האויבים שלהם, המסדר, יגיע לסיומו. המשמעות היא שנותרו לי בסך הכול חודשיים עד שיציגו אותי בפני כולם וישדכו אותי לגבר שיתבע עליי בעלות. בעלי לעתיד.

כל הדאגה וחוסר הוודאות האלה היו מיותרים לחלוטין אם הבחור המדהים שמסיע אותי הביתה מטקס הקידוש היה פוקח את עיניו ורואה את מה שנמצא מולו: אותי, ניצבת מולו ומושיטה לו את ליבי. אני אולי שקטה, אך משתוקקת בכל ליבי להעניק לו את כל מה שיש לי להציע.

ג'יימי ברקנרידג'. הממזר העיוור פשוט לא רואה אותי. אבל איך הוא יראה אותי אם הוא אף פעם לא מסתכל לכיווני? אני בלתי נראית כמו האוויר שסובב אותו. אני קיימת, אני עומדת לצידו, ובכל זאת בלתי נראית.

אני ניצבת בצומת דרכים בין 'לעזאזל עם זה' לבין 'תמשיכי לרדוף אחריו', וכעת הגיע הזמן לבחור את המסלול שלי. אני נוטה לכיוון הוויתור, אבל זה הורג אותי. אני אליסון מקאליסטר, דגל לבן פשוט לא חלק מהפריטים באוסף שלי, בדרך כלל.

אלה החיים שלי ואי אפשר לחיות אותם מחדש. אני לא יכולה לקבל כל גבר שיפול לחיקי, או בין רגליי.

"בקרוב יציגו אותי בפני האחים," אני אומרת לחלל המכונית, "אני בלחץ מכך שמישהו יתבע עליי בעלות." ג'יימי בוהה קדימה בעודו נוהג, לא אומר דבר. אפס תגובה. אלא אם היעדר תגובתו הוא למעשה מענה? "אני תוהה... מה יקרה אחרי שאח יכריז עליי כעל שלו?"

"את צריכה לדבר על זה עם אחותך."

הוא חושב שהוא יכול להתחמק משאלתי בכזאת קלות? "בלו היא לא גבר, אין לה דרך לדעת מה עשוי אח באחווה לצפות ממני לאחר שיתבע עליי בעלות. לך יש דרך לדעת."

"מעולם לא תבעתי בעלות על אישה."

וטוב שכך. "נכון, אבל יום אחד תעשה את זה, אז בטח כבר חשבת על מה שיהיה." המקל שבו אני משתמשת כדי לדקור את ג'יימי מבעד לכלוב שלו אינו ארוך מספיק. אצטרך למתוח את ידי למרחק רב יותר אם אני רוצה לדקור אותו בתחת. "אלא אם אתה אוהב גברים."

"מובן שחשבתי על מה שיהיה. עם אישה."

אני נלחמת בצחקוק בגרוני שעושה את דרכו כלפי מעלה ומאיים לברוח. במהלך המאבק גיחוך קטן נפלט מפי ואני מנסה להסוות אותו בשיעול.

"אתה חושב על זה הרבה? עם אישה, אני מתכוונת."

הוא מהסס לפני שהוא עונה והייתי רוצה להיכנס אל תוך ראשו ולעקוב אחרי כל המחשבות הסודיות שמתרוצצות בתוכו. האם ייתכן שתמונות ומחשבות עליי מרצדות מאחורי עיני הענבר המדהימות שלו?

"כן."

"ספר לי על זה – למה אתה מצפה? רק כדי שאוכל לבנות מערכת ציפיות משלי לאחר שיתבעו עליי בעלות."

ג'יימי מביט קדימה ולא אומר דבר, למרות שאני בטוחה שהוא שמע אותי. "ג'יימי?"

"כן?"

"אני רוצה לדעת הכול על אודות האישה שאותה אתה דורש בדמיון שלך."

עוד היסוס. למה הוא כל־כך סודי לגבי זה?

"היא נחמדה. נבונה. מעניינת. יהיה לנו הרבה במשותף."

"אתה חושב שתאהב אותה?"

"מובן שאוהב אותה."

"היא יפה?"

"יופי הוא דבר סובייקטיבי, אבל כן. לדעתי, היא עוצרת נשימה."

יופי הוא דבר סובייקטיבי. טוב, אני בבירור לא יפה בעיניו. כל מה שאני רואה בעיניו כשהוא מביט בי הוא אדישות. "היא תהיה האחת שאיתה תרצה להתחתן?"

"לא אתבע לעצמי אישה אם אין לי כוונה להתחתן איתה."

אני אוהבת את העובדה שג'יימי לא היסס. הוא השקיע בכך מספיק מחשבה כדי להחליט שהוא יהיה מחויב במלואו.

"מה תעשה איתה אחרי שתתבע עליה בעלות?"

אני מצליחה לראות את שפתיו של ג'יימי באופן חלקי בלבד, אבל מזהה את חיוכו השובב. "מה את חושבת שאעשה איתה, אליסון?"

הוא חושב שהוא יכול להפוך את היוצרות? זה חמוד, אבל הוא יצטרך לעשות עבודה טובה יותר. "תן לי לנסח את זה מחדש. תעשה איתה אהבה ברכות כאילו הייתה בובת חרסינה שברירית, או שתזיין אותה חזק עד שהיא תישבר למיליוני רסיסים?"

ג'יימי מכחכח בגרונו ונע בחוסר נוחות במושבו. "אני מניח שזה יהיה תלוי במה שהיא תרצה."

מה שהיא תרצה? "הייתי מצפה מחבר אחווה קשוח שיגיד לי שהוא יזיין אותה חזק עד שהיא תתפוצץ כמו פצצה. זה מה שאני הייתי רוצה. זכר אלפא שלוקח את מה שהוא רוצה בלי להתנצל."

לפחות אני חושבת שזה מה שאני משתוקקת אליו. עדיין לא חוויתי את זה, אבל אני חושבת שזה יהיה לוהט בטירוף. טוב יותר מהרגע שבו החבר שלך מבקש ממך לעשות שלישייה ואת חושדת שהוא מעוניין בגבר השני יותר מאשר בך.

ישנה הפסקה בשיחה ואי אפשר להתעלם מהאופן שבו ג'יימי אוחז בהגה. "זכר אלפא, הא? אזכור את זה."

סקס יהיה דבר נהדר, אבל זו לא המטרה הסופית שלי. "אמרת שלעולם לא תתבע בעלות על מישהי אם אין בכוונתך להתחתן איתה. זה דפוס החשיבה של מרבית האחים?"

"כן."

אני צריכה שג'יימי יחשוב על העתיד וכיצד הוא עשוי להיראות איתי. "אני מניחה שזה אומר שבקרוב אתחתן. אולי אפילו אכנס להיריון עם תינוק האחווה הראשון שלי." אני מסיטה את מבטי כדי להתבונן מבעד לחלון, נותנת לו זמן לחשוב על כך לפני שאני ממשיכה בתכסיסי הפיתוי שלי. "נישואין בשידוך יכולים להיות מוצלחים, נכון?"

"כן. הם נפוצים בקרב האנשים שלנו. אני מכיר הרבה זוגות מאושרים שלא בחרו זה בזה."

"לא ככה תיארתי לעצמי את חיי, אבל אני מתכוונת להפיק מזה את המיטב." אתחיל בכך שאבחר את הגורל שלי בעצמי. אני חושבת שאוכל להיות מאושרת עם ג'יימי בתור בעלי. "אני מקווה שאקבל מישהו שיתייחס אליי כראוי. אני מקווה שיום אחד אצליח לאהוב אותו. יהיה נורא להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעיניי."

"אני גדלתי עם הורים ששנאו זה את זה וזה היה בדיוק כך: נורא. בייחוד עבור אחותי ועבורי." אני מביטה בג'יימי. הוא מסיט לרגע את מבטו מהכביש כדי להתבונן בי. קשר העין שנוצר בינינו ברגע הגורלי הזה מותיר אותי חסרת נשימה. "מה קרה?" הוא שואל.

אבא אמר לי לא להתפשר על פחות ממה שמגיע לי: הכי טוב שיש. ג'יימי הוא האחד בשבילי. אני יודעת את זה. "אצלי זה היה הפוך. אהבתם של הוריי הייתה כה עמוקה, שהאוקיינוס היה יכול לקנא בה. הדבר היחיד שהיה חזק מספיק להפריד ביניהם הוא המוות. אני לא חושבת שאצליח לקיים חיי נישואין שיהיו נעדרי אהבה כזאת. זה לא יתאים לי."

"סין לא ייתן לזה לקרות."

סין לא ייתן לזה לקרות. מילותיו של ג'יימי מזכירות לי שלגיסי יש השפעה רבה יותר על ההחלטה בנוגע לגבר שאיתו אתחתן מאשר לי. אף אח לא יתקרב אליי אם לא יעבור קודם את הסינון שלו.

בכלל לא רומנטי.

בכלל לא הנישואין שעליהם חלמתי.

בכלל לא אורח החיים שדמיינתי לעצמי.

לפתע השיחה מקבלת תפנית לא צפויה. אני כבר לא רוצה לשחק במשחק שאותו התחלתי, ושמחה כשאנחנו מגיעים אל דירתי.

"השארת את האורות דולקים כשיצאת?"

"כנראה. הייתי באיחור ויצאתי מהר."

ג'יימי מכבה את המנוע של הריינג' רובר שלו וליבי הולם בחזי. זה אומר שהוא נכנס פנימה, נכון? אחרת למה שיכבה את המנוע?

"אני צריך להיכנס ולבדוק את הדירה." הוא צריך. התקווה הרגעית שניצתת בי מתה כמו להבה שאינה מקבלת חמצן. "בסך הכול נוקט מהלכי זהירות, מפני שהשתתפת באירוע של האחווה הערב. אל תפחדי."

אין זה פחד, הרגש המופיע בפניי. זו אכזבה. "אני לא מפחדת."

ג'יימי יוצא, אך אני לא מנסה לפתוח את הדלת. הוא אמר בבירור כשנכנסנו אל המכונית שהוא יהיה זה שיפתח ויסגור את דלת הנוסע. חשבתי שהוא נוהג כמו ג'נטלמן עד שהוא הסביר שזה נועד לצורכי הבטיחות שלי ובהתאם להוראותיו של סין. אני מודה שחשתי מעט כאב כששמעתי שהוא לא עושה זאת כדי להרשים ולספק אותי.

אני פותחת את דלת הכניסה. הוא משחיל את ידו אל תוך מעילו כדי להוציא אקדח מהנרתיק התלוי לצד גופו. "נטרלי את האזעקה וחכי במסדרון. אל תיכנסי לדירה עד שאגיד לך שהשטח נקי."

אני מקישה את הסיסמה בפאנל מערכת האבטחה. "כן, אדוני."

ג'יימי.

עם אקדח.

מגן עליי.

מסכן את ביטחונו כדי להבטיח את ביטחוני.

לוהט. לוהט. לוהט.

אני דוחקת הצידה את מחשבותיי על ג'יימי הנושא אקדח בידו וחושבת על הפן הרציני של התרחיש הזה. כך זה יהיה כשאהפוך לחלק מהאחווה. תמיד בכוננות. תמיד מצפה שהאויב יכה בכל רגע. תמיד תלויה בגבר שישמור על ביטחוני.

אחותי סיפרה לי שלמסדר יש הרגל מגונה לתקוף את האחווה דרך הנשים. חטיפות. מכות. אונס. כמה נשים – בעצם ילדות מתבגרות – הזדקקו לניתוחים לצורך תיקון הנזקים שהמסדר גרם להן. חלקן לא שרדו. רבות מאלה שכן, היו מעדיפות לא לשרוד.

בקרוב אהפוך לאחת מאותן הנשים שנמצאות בסיכון. אהיה כמו הסטר פרין[1], רק שבמקום אות קלון אענוד סימן מטרה בצבעי אדום ולבן. אני גיסתו של מנהיג האחווה; לא אוכל ללכת ברחוב בלי להיות נתונה בסכנה.

לאחווה נמאס מהמסדר. הם מוכנים למלחמה כוללת על שליטה, אם זה מה שיביא ביטחון לנשותיהם.

כנראה יצאתי מדעתי אם אני בוחרת בחיים כאלה.

אולי לא כדאי שאעשה זאת.

אולי אני לא מתאימה לעולם הפשע.

אולי אני צריכה לעזוב את אדינבורו ולחזור לארצות הברית.

ג'יימי פותח את הדלת ומחזיק אותה עבורי. "הכול נקי."

אני מתחככת בו קלות בעודי חולפת על פניו. "כזה ג'נטלמן. כל האחים באחווה מנומסים כמוך?"

צחוקו מספיק כדי לענות על שאלתי. "ממש לא, אבל הם מנומסים אלייך. סין יתלה אותם בביצים אם הם לא יתייחסו אלייך כראוי."

"אני מניחה שזה צריך לעודד אותי, אבל יש לי נטייה להימשך לבחורים רעים. בחורים נחמדים משעממים אותי."

סיפור אמיתי. תמיד רדפתי אחרי בחורים שלא התאימו לי כלל. אני מניחה שזאת הסיבה לכך שמעולם לא התאהבתי.

ג'יימי צוחק שוב. "תאמיני לי, לא תסבלי משעמום אם תהיי עם אח מהאחווה. אנחנו לא... נחמדים."

"סין נחמד."

"בלו הייתה הורגת אותו אם הוא לא היה נחמד, אבל אף פעם אל תטעי בו; הוא בן־זונה חסר רחמים."

"ככה חשבתי." כבר כמה פעמים הזדמן לי להיכנס לחדר בזמן שסין היה שקוע בשיחה עם מישהו מהאחווה. הם לא דנו בשלום עולמי.

"סין מוכרח להיות חיית טרף. מנהיגים חלשים אינם שורדים הרבה זמן באורח חיים כזה."

להרוג או להיהרג. החזק ביותר שורד. מלך הג'ונגל. לסין אין ברירה. "ידעתי שהוא בטח קשוח, אם אחותי נמשכת אליו. היא לא בדיוק פרח עדין."

"בלו קשוחה לגמרי. הם מתאימים זה לזה בצורה מושלמת."

"היא תמיד הייתה כזאת, אפילו כשלבשה חצאית טוטו. ועכשיו היא אימא לשלושה ילדים."

אני זורקת את התיק שלי על השולחן במבואה ונאחזת בו לתמיכה בעודי חולצת את נעלי העקב ובועטת אותן הצידה. "אני שמחה לחלוץ אותן סוף־סוף. הן הרגו לי את הרגליים."

עכשיו אני נמוכה בעשרה סנטימטרים בערך מכפי שהייתי קודם, וכך ג'יימי גבוה ממני בשלושים סנטימטרים כמעט. אני אוהבת גברים גבוהים. בייחוד כשהם נראים ומריחים כמוהו.

"רוצה להישאר לכוסית ויסקי? יש לי ג'וני ווקר בלק לייבל." הבקבוק נשאר בדירה כשסין ובלו עברו לביתם החדש. לעולם לא אשתה ממנו לבד, לכן מוטב שאשתמש בו כדי לגרום לג'יימי להתעכב כאן לזמן מה.

"אני מעריך את ההצעה, אבל עליי להיות במקום כלשהו."

הוא צריך להיות במקום כלשהו. עם מישהו או מישהי שאינם אני. עוד הוכחה לכך שהבחור פשוט לא בקטע שלי.

שידרתי את כל הרמזים הנכונים במשך חודשים וג'יימי לא הביע שמץ של התעניינות. מה שעשיתי הערב במכונית גובל בפתטי. הגיע הזמן ללמוד לקבל 'לא' כתשובה. אני מפסיקה לנסות. ביי, חבר.

"בטח." אני עוקפת אותו כדי לפתוח עבורו את הדלת. "תודה על ההסעה, ועל כך שבדקת את הדירה שלי. זה עזר לי להרגיש טוב יותר לגבי העובדה שאעביר כאן לבד את הלילה."

הוא עומד בלי לזוז בעודו מביט בי. הדלת הפתוחה, חבר. נתיב המילוט שלך פנוי. רוץ אל החופש.

"תנעלי אחריי את הדלת ותפעילי את האזעקה."

הא ממשיך לעמוד בכניסה, הבעת פניו לא ברורה, ואני מרגישה צורך למלא במילים את החלל השקט. "בסדר."

"החלונות. לא נעלתי אותם."

"זה בסדר, ג'יימי. אני יודעת שאתה רוצה כבר ללכת. אני יכולה לבדוק אותם בעצמי." יש רק שמונה. זה לא כזה סיפור.

"לא. אני חייב לעשות את זה."

ג'יימי בוחן את ארבעת החלונות במטבח ובסלון, ולאחר מכן אני הולכת בעקבותיו אל חדר השינה שלי. אי אפשר לדעת מה הוא עלול לראות שם. זרקתי דברים בכל מקום כשמיהרתי לצאת בזמן לאירוע האחווה הראשון שלי.

לחיי לוהטות כשאני רואה את תחתוני התחרה השחורים ליד מיטתי. לעזאזל. אני אף פעם לא משאירה דברים כאלה על הרצפה, אבל הסרתי אותם ברגע האחרון מפני שקו התחתונים היה נראה לעין. הם נחתו לרצפה כשבעטתי אותם הצידה ונשארו שם. הוא נעצר על מקומו כשהוא מבחין בהם על הרצפה. "אלוהים. אני מצטערת על זה. לא ציפיתי למבקר בחדר השינה שלי הלילה."

או בכל לילה אחר, לצערי.

אני מתכופפת במהירות, מרימה את פיסת התחרה ומקפלת אותה לתוך אגרופי, המוסתר מאחורי גבי.

עיניו פוגשות את עיניי ועקצוצים פשוטים בגופי. אני די בטוחה שחום גופי עלה כרגע, בהסתמך על לחיי הבוערות.

אנחנו עומדים במרכז חדר השינה, עינינו נעוצות אלה באלה, המבוכה גוברת עם כל רגע שחולף. אני שונאת את השתיקה המביכה.

"זו הייתה החלטה של הרגע האחרון ללכת בלי תחתונים, כדי שלא יראו את שולי התחתונים מבעד לשמלה."

לכל הרוחות, אליסון. זה היה משפט מטומטם.

ג'יימי פוסע לעברי, הודף אותי אל הקיר ופיו מתנגש בפי בחוזקה. הוא מצמיד אותי לקיר בעזרת ירכיו ואני לכודה. אין לאן לברוח – לא שהייתי מנסה.

שפתיי מתחילות לפעום מייד מהתקיפה הפתאומית בעודי נאנחת בצמוד אל פיו. אין שום דבר עדין בנשיקה הזאת. היא עזה. משלהבת. מטריפה. הוא עבר מחוסר מעש לשתלטנות בתוך שנייה. לכל הרוחות, הבחור יודע לנשק.

ידו אוחזת בשקע גבי ומקרבת אותי אל גופו, מבטיחה שאשאר שבויה באחיזתו. הוא מצמיד את גופו אל גופי ואני מצליחה בקלות להרגיש כמה הוא קשה לכבודי.

ידו של ג'יימי אוחזת בחוזקה בירכי כשפיו עוזב את פי ומתחכך בפניי בעודו עושה את דרכו אל אוזני. "זכר אלפא שלוקח את מה שהוא רוצה בלי להתנצל..." הוא ממלמל, "את בטוחה שזה מה שאת רוצה, אליסון?"

אפשר לשמוע בבירור כיצד נשימתי נעתקת כשתגובתי – צוף טהור של פיתוי – נאגרת בין ירכיי. הוא מצליח להחליש את ברכיי וגופי כבר אינו נתון לשליטתי. הוא שייך לו, לעשות בו כרצונו.

"כן..." אני לא יודעת למי שייך הקול הזה, אך הוא בכלל לא דומה לקולי – אלא לקולה של אישה נואשת.

אני מרגישה את מה שעתיד לבוא. אני מרגישה זאת בעצמותיי. במפשעתי. אני בוערת מבפנים ומבחוץ. הוא מתכוון לגעת בי שם.

אני רוצה את זה.

אני מוכנה לזה.

אני מתחננת לזה בשקט.

ידו של ג'יימי נוטשת את מותניי ומחליקה במורד חלקן הקדמי של ירכיי, מתקרבת אל הנקודה שמשתוקקת להרגיש את המגע שלו. כן. בבקשה. שם. אל תעצור.

"ג'יימי..." המילה נלחשת מפי בקול חלש, ברכות, בעדינות. אך תגובתו למשמע שמו יוצא מבין שפתיי אינה כזאת כלל.

ידיו מחליקות אל חלקן האחורי של ירכיי והוא מרים אותי וכך רגליי עוטפות אותו. אני מחבקת את כתפיו בחוזקה בעודו נושא אותי לאורך החדר לכיוון המיטה.

"כל־כך סקסית." קולו צרוד. גברי. מגורה.

הוא מוריד אותי אל המיטה ואנחנו נופלים עליה יחד, רגליי חובקות את מותניו. הוא מסיט את שערי אל מעבר לאחת מכתפיי, מצמיד את שפתיו אל עור צווארי החשוף ומנחית נשיקות חמות ורטובות במורד כתפי. "אני לא יכול להתאפק. ניסיתי בכל הכוח, אבל אני לא יכול לעשות את זה יותר."

לא יכול לעשות את זה יותר? האם זה אומר שהוא נאבק במשיכה שלו כלפיי? ברגשות? אולי רגשות זהים לאלה שאני חשה כלפיו?

אני רוצה להגיד שאף פעם לא רציתי שיתאפק. שרציתי את זה – אותו – בכל מאודי, אבל אני מפחדת לעשות את הצעד הזה.

ג'יימי אוחז באגרופו בשולי שמלתי ומרים אותה וכך גופי נותר חשוף מהמותניים ומטה. "לעזאזל, אליסון. הייתי יוצא מדעתי אם הייתי יודע מוקדם יותר הערב שאת לא לובשת תחתונים."

כף ידו מחליקה על אחד מלחיי ישבני וקצות אצבעותיו מתחפרים בבשרי, "לכל הרוחות, אני לא צריך להיות כאן. אסור לי לעשות את זה."

דמיינתי את ג'יימי ואותי במצב כזה במשך חודשים ועכשיו, אחרי שקיבלתי טעימה, אין סיכוי בעולם שאתן לו לשכנע את עצמו לא לעשות זאת.

אני תופסת אותו בחוזקה כאילו אני עומדת על קצה צוק ועלולה למעוד בכל רגע. "אני בטוחה במאה אחוזים שאתה צריך לעשות את זה."

הוא מצמיד את מצחו אל מצחי. "אין לי זכות לגעת בך. את לא שלי."

הוא מתרחק ממני ואני זזה איתו. "אולי לא, אבל אני יכולה להיות שלך." אני רוצה להיות.

הוא מסיר את זרועותיי מכתפיו ומתיישב על קצה המיטה. "לא, אליסון, את לא יכולה."

מה, לעזאזל? "אני לא מבינה."

"אסור לי להניח עלייך את הידיים שלי. אם אכתים אותך הסיכוי שלך למצוא בן זוג טוב עשוי להיפגע."

יכתים אותי?

סין לקח את בתוליה של בלו. אני בטוחה שהוא התרברב בפני חבריו הטובים על כך שהוא הגבר היחיד שאי פעם נגע בה. אני מקווה שזה לא הכניס לראשו של ג'יימי ציפיות לא מציאותיות לגביי. הוא יהיה מאוכזב מאוד אם הוא חושב שאני עדיין טהורה.

"ג'יימי... אני לא בתולה, וכבר די מזמן."

"אני לא מדבר על זה."

ראשו נשמט והוא משלב את אצבעותיו מאחורי ראשו. "את תהיי שייכת לאחד האחים שלי."

לא. זה לא מה שאני רוצה.

"גברים באחווה הם ממזרים רכושניים כשמדובר בנשים שלהם, ונשים מתחלקות לשלושה סוגים: שוות זיון, שוות תביעה, שוות נישואין. אם נהיה יחד ומישהו יגלה, תהיי מוכתמת בעיניו."

אז הגברים יכולים לזיין כמה שבא להם, אבל הנשים מוכרחות להישאר טהורות? "זה סקסיסטי לגמרי."

"אולי, אבל ככה זה עובד. אף אחד לא יעשה את הצעד ויציע את עצמו אם ידע ששכבתי איתך. לא אחרוץ כך את הגורל שלך."

אם רק היה מבין כמה אני רוצה שכך גורלי ייחרץ. יחד איתו. "אז תציע את עצמך." אני בולעת רוק לפני שאני מושיטה את ידי אל שולי שמלתי ומושכת אותה אל מעל ראשי. "תתבע אותי לעצמך, ג'יימי. תעשה את זה עכשיו. תהפוך אותי לשלך."

"אני לא יכול."

לא יכול. אני נדהמת ממידת הכאב ששתי המילים האלה מסבות לי. אני מתרחקת ממנו ומשתמשת בשמלתי כדי לכסות את גופי העירום.

אני מושפלת.

הוא מסתובב ומושיט את ידו אל זרועי אך אני מתרחקת ממנו במהירות כאילו נכוויתי, מפני שכך אני מרגישה.

"אני לא אומר זאת מפני שאני לא רוצה אותך."

הוא ידע שהוא לא מתכוון לתבוע עליי בעלות כשהוא נכנס אל חדר השינה שלי. הוא ידע זאת כשדחף אותי לעבר הקיר ונישק אותי באופן שבו כל אישה חולמת שינשקו אותה. הוא ידע זאת כשנשא אותי אל המיטה.

הוא כבר ידע.

"אני לא רוצה לשמוע את זה. פשוט לך מכאן."

"בבקשה, אליסון. אל תהיי כזאת."

הוא צוחק עליי? לא להיות כזאת? לא להיות עצבנית? בטח שאני עצבנית. "ידעת שאין לך כל כוונה לתבוע אותי לעצמך, ובכל זאת נישקת אותי ונגעת בי כאילו זאת כוונתך. אני מניחה שאני צריכה להודות על כך שלא זיינת אותי ורק אחרי זה בישרת לי את החדשות."

"לפחות תני לי להסביר."

"מה הטעם להסביר? אתה לא רוצה אותי? לא יכול לקחת אותי? לא משנה מה הסיבה, התוצאה היא אותה תוצאה. אהיה עם מישהו שהוא לא אתה."

"את חושבת שלא יהרוג אותי לראות אותך עם מישהו אחר? אחד האחים שלי באחווה? לדעת שהוא נוגע בך... ומעבר לזה? מייסר, אליסון. זה הולך להיות מייסר."

שום דבר לא חרות באבן, בינתיים. "תעשה עם זה משהו לפני שיהיה מאוחר מדי."

"את לא מבינה איך האחווה פועלת. זה לא כל־כך פשוט. את גיסתו של מנהיג האחווה. את תהיי חדשה בארגון ומעמדך יהיה גבוה, מה שיהפוך אותך למטרה ענקית. זה אומר שצריך לתבוע אותך מישהו שיהיה מסוגל להגן עלייך."

"אתה יכול להגן עליי."

אני בטוחה לחלוטין ביכולותיו. גידל אותי גבר שידע להשתמש באקדח כאילו נולד איתו. אני מזהה בג'יימי את אותו הטבע השני בדיוק.

"לימודי הרפואה מחייבים אותי להיעדר הרבה מהבית. לא אהיה בסביבה כדי להגן עלייך."

בעיה זמנית. הוא כמעט סיים את ההתמחות. הוא יכול לתבוע אותי לעצמו עכשיו ונוכל להתחתן אחרי שיסיים את לימודיו.

אני יודעת שהרצון להתחתן עם גבר שאותו אני מכירה רק כמה חודשים נשמע מטורף, ואפילו לא יצאתי איתו בתקופה הזאת, אבל אני מרגישה שאני מכירה אותו. ראיתי את ליבו האדיב. את ידיו העדינות. את האהבה שהוא חש כלפי חבריו ומשפחתו. הוא איש טוב. מעולם לא הכרתי מישהו כמוהו, מלבד אבי.

אני מאוהבת בו. הייתי רוצה אותו גם אם הנסיבות היו שונות.

"ברגע שאאייש את תפקידי בתור רופא במשרה מלאה באחווה, יזמנו אותי פעמים רבות באמצע הלילה, לפעמים לכמה שעות. לא תמיד אהיה בבית כדי להגן עלייך. את זקוקה למישהו שיהיה בסביבה כדי שיוכל להבטיח את שלומך."

האם זה אומר שהוא חשב עלינו?

לא יכול להיות שזה קורה. סוף כל סוף הוא מודה בכך שהוא רוצה את זה – אותנו – אחרי כל הזמן הזה, ואז מייד מתרחק ממני.

"אני יכולה להגן על עצמי כשתיקרא לטפל במקרי חירום. אבא שלי היה סוכן באף־בי־איי. הוא לימד אותי להשתמש באקדח." אולי אינני יכולה להפיל גבר אל הרצפה ולחנוק אותו עד שנשמתו תצא כמו בלו, אבל אני יכולה להשתמש בכל אקדח שיניחו בידי. בלו היא לא הבחורה הקשוחה היחידה במשפחה.

"תזדקקי לגבר שיהיה לצידך בכל עת."

אין גבר שיצליח להיות לצידי כל הזמן, בייחוד לא אם הוא אח באחווה. "סין לא נמצא לצידה של בלו בכל עת."

"סין הוא המנהיג שלנו. בלו והתינוקות מוקפים בשומרים חמושים סביב השעון, כאלה שמוכנים להקריב את חייהם למען בני משפחתו של מנהיגם."

"זו החלטה סופית? אפילו לא תשקול את האפשרות שנהיה יחד?"

"לעולם לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו, אז זו החלטה סופית."

פגיון בלב היה מכאיב לי פחות מלשמוע אותו אומר לי שלעולם לא נהיה יחד.

אני מבינה את רצונו של ג'יימי לשמור על ביטחוני, אך זה לא עוצר את הכאב בחזי, או את תחושת הדחייה.

הדמעות הנאגרות בעיניי מאיימות לזלוג במורד לחיי ואני מסובבת את ראשי. אני לא רוצה שהוא יראה אותי בוכה.

"לעזאזל. אל תעשי את זה, אליסון. אני לא יכול להתמודד עם זה."

"אז כנראה כדאי שתלך." מפני שעוד מעט תצטייר על פניי הבעת בכי מכוערת למדי.

הוא מתקרב אליי – אני לא יודעת מה הוא מתכוון לעשות – אך הפעם אני זו שמרחיקה אותו. "תפסיק."

"הדבר האחרון שאני רוצה לעשות הוא לפגוע בך. נשבע לך שאני עושה את זה לטובתך."

"לעולם לא תצליח לשכנע אותי שיש בכל זה משהו טוב."

לפני חמש דקות חשבתי שאקבל את מבוקשי. חשבתי שהעתיד שלי אינו קודר עוד. חשבתי שסוף כל סוף אהיה מאושרת. ועכשיו... ליבי נשבר לשניים.

אני יודעת את זה מפני שהכאב בחזי פשוט בלתי נסבל.

 

 

פרק 1

ג'יימי ברקנרידג'

כעבור שישה שבועות

 

אני נוקש על דלת משרדו הביתי של סין, כשאינו מבחין בי עומד בפתחה. "עובד בסוף שבוע, הא?"

"ועוד איך. ביום שני התיק של הנדרסון יעבור לבית המשפט והמניאק דחק אותי לפינה עם כל הפשלות שלו. הראיות מוצקות. יהיה בלתי אפשרי להוציא אותו מהחרא הזה. הוא ישב בכלא."

"חבל מאוד." לדגלאס הנדרסון יש אישה ושני ילדים, אחד מהם בן פחות משנה.

"עקשן מזוין. אמרתי לו בדיוק מה לעשות ואיך לעשות את זה, אבל הוא חשב שהדרך שלו תהיה טובה יותר. מתי המפגרים האלה ילמדו שיש סיבה לכך שהם מקבלים הוראות מדויקות?" סין מסמן לי בידו להיכנס. "אני צריך לשמוע חדשות טובות. היכנס וספר לי על התובנה שלך."

אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה תובנה. 'מזימה' זו כנראה מילה מתאימה יותר. "יצא לי לחשוב הרבה על המצור לאחרונה." כמעט ללא הרף בששת השבועות האחרונים, אך לא מהסיבה הנכונה. אני לא יכול להפסיק לחשוב על האירוע שיתקיים בסיום המצור.

מצבו הבריאותי של תיין אינו טוב, לכן ההשתלטות שלנו על המסדר נדחתה. אי אפשר לצאת למלחמה כשהמנהיג אינו במיטבו. אני לא מרוצה מכך שדודי חולה, אבל אסיר תודה על הדחייה. המצור מקרב אותנו לניצחון הסופי על אויבנו, שזה דבר נהדר עבור האחווה, אבל לא טוב עבור הדבר שאותו אני רוצה יותר מכול.

הגיע הזמן להוציא לפועל את התוכנית שלי.

"לא משנה כמה טוב האחווה תתכונן, אצטרך לטפל בפצעי ירי ובחתכים במהלך המתקפה. אני מוכרח שיעמוד לרשותי מקום בטוח, הרחק מעין הציבור, שבו אוכל להעניק טיפול לאחים שלנו. אזדקק לאספקה רבה, לתרופות ולציוד. אני חושב שהגיע הזמן לשקול לסדר עבורי מקום שבו אוכל לעבוד. לא רק לצורך ההשתלטות. שיהיה לי מקום קבוע שבו אוכל לטפל באחים. מרפאה של האחווה."

סין מגחך. "כבר נמאס לך לתפור ולהוציא קליעים לאור פנס? חשבתי שאתה אוהב אתגרים, אחי."

אף רופא לא אמור לתפור על הספה שלו כל־כך הרבה מטופלים כמו שאני תפרתי, אפילו לא רופא של האחווה. "זה היה מהנה מאוד, אבל הספיק לי. יהיה נחמד לבצע טיפולים רפואיים כאילו אני חי במאה העשרים ואחת."

"נשמע הגיוני. חשבת על מקום?"

הוא לא סירב. עד כה, הכול בסדר. "חשבתי שבית פרטי יהיה מקום מושלם. אוכל לעבור להתגורר בו באופן קבוע כדי להיות זמין בכל עת שיתעורר הצורך." אני מקווה שסין לא יציע שנמקם את המרפאה במחסן או בבניין מסחרי.

"הגיוני. הרעיון מוצא חן בעיניי." סין מוציא את הטלפון מכיסו. "תוכל ללכת לבחון בתים בבוקר, אם אנני תוכל למצוא את הזמן לפגוש אותך?"

תודה לאל שהוא זורם עם הרעיון שלי. "מתאים לי בבוקר, כל עוד זה יהיה אחרי השעה עשר. יש לי תוכניות."

"כמו להתגנב החוצה ממיטתה של איזו בחורה מהאחווה לפני שהיא תתעורר ותרצה שתישאר להתכרבל?"

הלוואי. רק שהאישה שאותה אני משתוקק לחבק מדי בוקר היא לא בחורה מהאחווה. עדיין לא, לפחות. "אני בטוח שאתה מתכרבל לא מעט."

"תאמין לי שאני מנסה, אבל בכל פעם, ללא יוצא מן הכלל, אחד הילדים שם לזה קץ."

הורסים זיונים לסינקלייר ברקנרידג'. מצחיק בטירוף. "מה ציפית מלהיות אבא לילדה בת שישה חודשים ולתאומים בני שלושה חודשים?"

אני עדיין לא מאמין שסין נתן לבלו לשכנע אותו לאמץ תינוקת יתומה כשהם היו במרחק של חודשים ספורים מלידת תאומים. שלושה תינוקות. החיים שלהם מטורפים, אבל אני מניח שהם מצליחים להסתדר, איכשהו.

"ידעתי שיהיה קשה עם שלושה קטנטנים, אבל חשבתי שאלוהי הזיונים ירחם עליי מדי פעם." סין מחייך בעודו מצביע על תמונת ילדיו הניצבת על שולחנו. "רואה את שלושת אלה? הם שובבים ומתוקים, אבל הם לא ישנים, לכל הרוחות. לא באותו הזמן, בכל אופן."

"אלוהי הזיונים לא מתייחס אליי טוב יותר. התוכניות שלי לא כוללות התכרבלות עם בחורה בבוקר. אני מוזמן לארוחת בוקר עם אימא, עם איוונה ועם וסטלין."

"לא החברה הנשית שהיית רוצה לראות על הבוקר, אני מבין?"

"בכלל לא. אימא משגעת אותי."

אימא שלי נעשתה תלותית מאז מותו של אבא. ידעתי שהוא היה הרודן של המשפחה, אבל לא היה לי מושג באיזו מידה הוא שלט בהתנהגותה של אימי עד שהוא הפסיק לנבוח פקודות.

"טורי זקוקה להסחת דעת."

"אני מסכים." מיום ליום נהיה קשה יותר ויותר לסבול את אימא. "אני פתוח להצעות."

"נכד יעשה לה פלאים."

נכד? "כדאי שתמצא בעלים לאחיות שלי."

"לא דיברתי עליהן. הגיע הזמן שתמצא את גברת ברקנרידג' שלך ותקים משפחה." סין מצחקק בעודו מצביע על מסך הטלפון שלו ולאחר מכן מקרב אותו אל אוזנו. "בוקר טוב, אנני. זה סינקלייר ברקנרידג'."

לעזאזל. אני עדיין מנסה למצוא דרך להשיג את הבחורה שאני רוצה. בלעדיה, אני לא בטוח שאי פעם תהיה גברת ברקנרידג', או תינוקות.

בדקות הבאות אני מקשיב למנהיג שלי מפעיל את קסמיו על סוכנת הנדל"ן כדי לקבוע פגישה, מפני שהיא בבירור לא הייתה פנויה כשסין התקשר. אני לא חושב שיש אישה שהוא לא יכול להקסים.

"קבענו. היא תפגוש אותך מחר, בשעה אחת עשרה."

"אשתך יודעת שאתה משתמש בתכסיסים שלך על נשים אחרות?"

אני שומע מאחוריי צחקוק נשי לפני שבלו נכנסת אל המשרד. "אשתו בהחלט יודעת. איזו אישה מסכנה הוא הקסים הפעם עם התכסיסים הערמומיים שלו?"

"את אנני, סוכנת הנדל"ן," אומר סין. "ד"ר ברקנרידג' זקוק למקום שאותו יוכל להפוך לחדר מיון כדי לטפל באחים. נמאס לו כבר לטפל במטופלים על הספה שלו."

"מקום לטיפול בנפגעים אחרי המצור." בלו נאנחת בעודה מתיישבת על פינת שולחנו של סין. "ככל שאני שונאת לחשוב על זה, זה למעשה רעיון חכם. נזדקק למקום כזה. זו הצעה נבונה. לאחווה יש מזל שאתה מצליח לצפות מראש צרכים כאלה."

למעשה, אני שמח מאוד שבלו נכנסה הרגע למשרד. אשתו של המנהיג שלי לא מתארת לעצמה כמה היא עשויה להועיל לי. "אני צופה מראש גם צרכים נוספים. חדר מיון מאולתר ומצויד יהיה חסר ערך אם לא אקבל עזרה. למדתי את זה היטב בפעם הקודמת שבה התנהל קרב יריות בינינו לבין המסדר."

זה היה בלגן נוראי. בכלל לא הייתי מוכן לאסון שהצריך טיפול בפצועים בדירתי עם כמות מזערית של ציוד וחומרים.

"זה רעיון טוב. ג'יימי הוא רק אדם אחד. לא משנה כמה הוא מוכשר, אי אפשר לצפות ממנו לעשות את זה לבד. תהיה כמות גדולה של מטופלים שתדרוש טיפול במקביל, הוא יזדקק לעזרה." נראה שאשתו של הבוס שלי נמצאת לצידי. זה לא יזיק.

"מה לגבי הבת של לורי? בשנה שעברה אבא נתן לה אישור ללכת ללמוד סיעוד בתור התרומה שלה."

היא לא האחת שאותה אני רוצה. "אדיירה התנדבה לעבוד בתור אחות רק כדי להתקרב אליי. היא בסך הכול רוצה שאתבע עליה בעלות. לבחורה אין כל עניין בעבודה."

אני מתנהג כמו מניאק כשאני זורק את אדיירה אל מתחת לגלגלים, אבל סין יהרוס את התוכנית שלי אם יבחר בה בתור העוזרת שלי.

"אז אני מניח שהיא לא תעזור."

תחושת הלחץ בחזי שוככת. "לאחווה יש אחות מוכשרת מאוד עם רקע עשיר בעבודה בחדרי מיון ובטיפול נמרץ," אומרת בלו. "יש לה אפילו מעט ניסיון בעבודה בחדרי ניתוח. אפשרות טובה בהרבה מתלמידת סיעוד חסרת ניסיון."

תודה לך, בלו ברקנרידג'. אשתו החכמה במיוחד של סין מקלה עליי מאוד.

האם היא עוזרת לי במתכוון? היא ואחותה קרובות. יש סיכוי שאליסון סיפרה לה על מה שקרה בינינו, בלילה שבו הסעתי אותה הביתה מטקס הקידוש של התינוקות?

"נכון. לאליסון יש הרבה ניסיון מעשי. למעשה, יותר ממני. הבחורה מבינה בפצעי ירי ויודעת איך לטפל בהם. אפשר להגיד שהיא עמדה מעל הכתף שלי ואמרה לי איך לטפל בליית'. הידע והניסיון שלה יהיו נכס אמיתי לאחווה."

"עזרה לג'יימי במרפאה יכולה להיות התרומה של אלי," בלו מציעה.

"עזרתה של אליסון במרפאה לא תימשך זמן רב. אין לי ספק שבן זוגה ירצה שהיא תפסיק לעבוד ברגע שיתבע עליה בעלות באופן רשמי."

כל־כך נמאס לי לשמוע ולחשוב על השידוך של אליסון.

"נכון. בעלה לא ירצה שהיא תעבוד שם, אבל היא עדיין לא נשואה. עד שזה יקרה, אחותי יכולה להשתמש בכישוריה לטובת האחווה. היא מתגעגעת לעבודה. אני בטוחה שהיא תשמח לחזור לעבודה מרגשת ומלאת דם."

"עבודה בשירות האחווה תציב את אליסון בסכנה. היא כבר לא תישאר מחוץ לטווח ראייה. היא תזדקק להגנה מיידית אם תסכים לעשות את זה."

סין מדבר על הקצאה של שומר שישגיח עליה. לכל הרוחות. הכול ייהרס אם אחד האחים יתבע אותה לעצמו עכשיו.

"אליסון יכולה גם לעבור לגור במרפאה. היא תהיה בטוחה שם, איתי. בכל מקרה יהיה נוח אם היא תתגורר שם מפני שאצטרך שהיא תהיה זמינה בכל עת."

סין הוא המנהיג וחברי הטוב. הוא חכם מאוד ויש לו חוש שישי לזיהוי זיבולי מוח. האם הוא יכול לראות שאני במתח? לזהות את התרמית שלי? להריח את הפחד שלי?

"אם אליסון תגור איתך עלולה להתעורר בעיה עם השידוך שלה."

סין צודק.

כל עוד לאליסון אין שידוך, היא תישאר תחת הגנתו של סין – המקום הכי בטוח עבורה, ומחוץ למיטה של כל אחד מהאחים שלי. אני לא יכול להגיד שאני מצטער על כך.

"אליסון תעשה את העבודה שלה – זו שהמנהיג שלה הקצה לה. אף אח לא יהיה מסוגל לזקוף זאת לחובתה."

בעוד המילים יוצאות מפי, אני יודע שהן אינן נכונות. האחים מכבדים את הוראותיו של סין, אבל כל אחד מהם יחשיב אישה כראויה לנישואין רק אם אף אח אחר לא נגע בה. זו עובדה. כאלה אנחנו.

"אני לא רואה בעיה בסידור הזה," אומרת בלו. "זו עבודה מכובדת ללא קשר להסדר המגורים. כל אידיוט יכול לראות את זה, ואם המיועד לה לא יראה את העניין באופן הזה, אני לא חושבת שארצה שהוא יתחתן עם אחותי."

אני נשבע שאני חושב שבלו הסוכנת עלתה עליי ועל התוכנית שלי. אני חושב שהיא עוזרת לי.

"אשתי מאשרת. נראה שאתה הולך לקבל את הבית ואת העזרה שתזדקק לה כדי להקים את המרפאה. יש עוד משהו שאני יכול לעשות עבורך?"

"אני חושב שלא. אני מעריך את הכול." סין לא מתאר לעצמו כמה הדבר חשוב עבורי.

הגבה של בלו מתרוממת בעודה מחייכת באופן שמרמז על כך שהיא יודעת עליי ועל אליסון. "אני דווקא חושבת שאתה ואליסון תהיו צוות נהדר."

אנחנו נהיה זוג נהדר, נקודה. "גם אני חושב ככה."

"אולי סין יכול להתקשר אליה ולהגיד לה שתגיע בערב כדי לשוחח על זה?"

רעיון לא רע. אני חושב שהביקור שלי יתקבל בצורה טובה יותר אם ייקבע מראש על ידי המנהיג שלה ויוגדר כשיחה מקצועית. "כן."

לשכנע את סין ובלו לזרום עם התוכנית שלי היה רק חלק מהתוכנית. לשכנע את אליסון להסכים, יכול להיות לא כל־כך פשוט אחרי המפגש האחרון שלנו. היא נפגעה כשאמרתי לה שאני לא יכול לתבוע אותה לעצמי. היא לעולם לא תדע כמה אני משתוקק להפוך אותה לשלי לנצח.

לא ראיתי אותה במשך שישה שבועות. אין לי מושג איך היא תגיב למפגש הפתאומי הזה.

היא עלולה לחשוב שהתוכנית שלי נועדה לטמון לה מארב. או שאולי, בדיוק כמוני, גם היא נואשת לראות אותי.

תחושה שטמנו לך מלכודת לעומת תחושת נואשות... אף אחת מהאפשרויות איננה מושלמת, אבל אני נשבע שאם היא תיתן לי את האפשרות, אמחק כל זכר לכעס, לתסכול ולכאב שהיא חשה. היא תדע שהיא נאהבת.

[1] דמות מתוך הסרט 'אות קלון'.

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מבחן סיבולת / ג’ורג’יה קטס”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס