נשמרת ממך / נשודה רוז

מודפס : ₪69.00
דיגיטלי : ₪35.00

נקה

תיאור

הוצאה לאור: אדל הוצאת ספרים
שנת הוצאה: פברואר 2018
מס’ עמודים: כ- 550
ז’אנר: רומן רומנטי | רומן אופל
נשמרת ממך הוא ספר שני בסדרת “קרועים לגזרים” – כל ספר יכול להיקרא כספר יחיד.

 

אהבה היא דבר מכוער, וסודות עלולים לשבור אותך.

קאת

 

אני לא מתחננת.

אני לא בוכה.

ואני לא נותנת הזדמנות שנייה.

 

לרים, הגיטריסט הראשי של להקת הרוק קרועים לגזרים, מגיעה שתי מדליות זהב על המהלכים המלוכלכים ביותר – על כך שהוא ברח ממני אחרי יומיים של סקס לוהט ברגע שגילה את סודי, ועל הבחורה שהוא הביא למסיבה שנערכה לכבודי כשחזרתי מבית החולים – אחרי שנוריתי.

שנאתי אותו.

 

עד לרגע ש… גופו בן מטר-השמונים הגיח מתוך מכונית עם שובו ממסע הופעות בן שמונה חודשים. לא יכולתי להתיק ממנו את מבטי. להגנתי יאמר שאף בחורה לא הייתה מצליחה לעשות את זה. זו כמעט גסות רוח לא להסתכל עליו, מפני שרים הוא מסוג הגברים שמתבלטים בשטח. ולא בגלל שהוא צועק או מתנהג בגסות. לא, הוא מתבלט מפני שהוא ההפך הגמור מזה. מעודן ושקט באופן מסוכן.

 

ואז…

 

רים אמר לי שהוא לא זקוק להזדמנות שנייה, מפני שהוא עדיין עובד על הראשונה.

 

 

רים

 

סקס הוא אקט מכוער. אקט שכרוך בניצול אדם אחר לטובת התאוות הנרקיסיסטיות שלך. עשיתי סקס, אבל שנאתי את זה – עד שהיא הגיעה. היא הייתה לא-צפויה-בעליל. אלא שאני פשוט הייתי  מוכרח להרוס את תחילת הקשר שלנו עם העבר הדפוק שלי. היא טובה מדי בשבילי, אבל הייתי אנוכי מספיק כדי לתבוע אותה לעצמי בכל זאת. זה מי שאני, ואני כבר לא אשתנה.

 

 

נשמרת ממך הוא ספר שני בסדרת קרועים לגזרים, מאת סופרת רבי המכר של עיתון ה- New York Times וה- USA Today, ושל אתר Amazon – נשודה רוז. הספר הראשון, איתך ונקרעת ממך, זכה להצלחה רבה וכיכב במקום הראשון ברשימות רבי המכר בארץ.

 

לרכישת הספר הראשון + הנובלה:

איתך + נקרעת ממך

לכל הספרים של הסופרת נשודה רוז

לקריאת סדרת הספרים קרועים לגזרים

טעימה מהספר

נשמרת ממך

 

פרולוג

 

הנפתי את הפסל והטחתי אותו על גולגולתו שוב ושוב.

העצם התרסקה והתפצחה, והצליל הדהד ברחבי החדר.

נתזי דם כיסו את חולצת הטי הירוקה שלי כמו ערפל של טיפות גשם.

לא היה לי אכפת. אפילו לא קצת.

הוא הרס אותה.

זה הגיע לו.

ראיתי את החבלות ואת סימני המחט על זרועותיה וראייתי התערפלה.

היא הסתכלה עליי הורג אותו.

היא ישבה על הרצפה, מטושטשת, ומבטה מזוגג.

זאת הייתה אשמתי.

הנחתי לזה לקרות. לא הגנתי עליה.

השלכתי את הפסל הצידה. הוא נחת על רצפת העץ בחבטה קולנית, והיא נרתעה בבהלה. העפתי מבט חטוף במחטים שנחו על השולחן לצד המיטה.

לצידם הייתה רצועה אלסטית צהובה.

שמחתי שהוא מת.

ניגשתי אליה והרמתי את גופה השברירי וחסר המשקל וברחתי.

יופייה גווע. מלאך שלי. זו אשמתי.

 

 

 

 

 

 

רִים

 

 

"מותק... את עוד תהרגי אותי, לעזאזל." כל גופי התכווץ וגנחתי כשהזין שלי זע בפיה. "אהה, אלוהים." היא התרוממה, סחררה את לשונה סביב הקצה וידה חפנה את הביצים שלי, אחת מאצבעותיה ממשיכה בדרכה מטה ומלטפת בין לחיי ישבני. לכל הרוחות, מעולם לא מצצו לי ככה – מעולם. שיט, על מי אני עובד? מעולם לא הנחתי לאף אישה לשלוט בי ככה. מפני שבפעמים שהייתה להן שליטה עליי... לא אהבתי להיזכר בזה.

חום פיה הקיף אותי שוב, והיא הכניסה את כולי לתוכה אט־אט עד ששפתיה נגעו באשכים שלי. כמעט גמרתי באותו רגע, סיננתי קללה וידי שאחזה בשערה נקפצה לאגרוף.

"מותק."

רטיבותה המשיית עטפה אותי כמו קטיפה. היא גלשה לאחור באיטיות וידי לפתה את הסדין כשהלחץ התגבר, עד שהחלקתי מתוך פיה. היא לקחה נשימה ובלעה אותי שוב. הייתי כל כך מגורה, עד שבקושי הצלחתי לחשוב. כשהסתכלתי עליה טורפת אותי כך... אלוהים, איך לעזאזל גמרתי לפני שהיא נכנסה לחיי?

ראשה עלה וירד מהר יותר, ואז חזק יותר, ולא שמעתי דבר פרט לפיה המתוק כשהיא מצצה את הזין שלי כמו קרטיב.

עצמתי את עיניי. אלוהים, לא רציתי שזה ייגמר לעולם.

חזק יותר. תמצצי אותי, חזק יותר.

עיניי נפקחו לרווחה וגופי נדרך. לא. אל תהרוס את זה. לעזאזל.

אלא שזה תמיד נהרס.

תתנהג יפה וזה לא יכאב.

נשימתי הייתה כבדה מדי. גופי מתוח מדי. זה כואב יותר כשאני מתוח.

פלאק.

תבקש עוד.

לא. לא, עוד.

פלאק.

תבקש ממני יפה.

עו... ד. בבק... שה.

פאק, לא. אלוהים, למה?

משום ששנאתי את זה והייתי חייב לשים לזה סוף ולהסתלק מפה – ומהר. טעיתי כשנתתי לה לרדת לי. אני אף פעם לא מניח לבחורות לשים עליי את הפה שלהן. אוף, מה עבר לי בראש? חשבתי שזה יהיה שונה אחרי השבועיים שביליתי איתה. היא מצאה חן בעיניי, לעזאזל. אבל בכל זאת לא יכולתי לעשות את זה.

אחזתי בכתפיה. "רדי ממני."

עיניה הכחולות והמפתות נפערו, והרגשתי את ידה נעה קלות על הזין שלי. "מה?"

"אמרתי לך לעוף ממני, לכל הרוחות." ידיי התהדקו על כתפיה והרגשתי את הבחילה המוכרת בקיבתי. הייתי מוכרח לעוף מכאן. לא הייתי צריך לעשות את זה איתה. בכל הנוגע לנשים, לא הייתי מתוק ואיטי, אלא מהיר וחזק, ויצאתי משם לפני שהבולשיט שלי הספיק לצוף ולהכות בי.

ניסיתי להתגלגל מתחתיה, אך היא תפסה את ידי, שעדיין אחזה בסדין באחיזת ברזל. אצבעותיה שחררו ופתחו את אגרופי לאט, ואז היא שילבה אותן בשלי ולחצה את ידי.

הורדתי אליה את מבטי, ולרגע חשבתי שאולי אוכל... "לא." אומנם אמרתי את המילה, אבל לא זזתי ממקומי.

היא הרכינה את ראשה, ולשונה שיחקה בראש הזין שלי, בלי שהיא תסיר ממני את מבטה. היא נישקה אותו, נשיקה רכה ועדינה, כפי שמעולם לא נישקו אותי. ואף על פי שרציתי, לא נתתי לנשים למצוץ לי את הזין, זה היה מחוץ לתחום. ברגע שהכוח היה בידיהן, השדים שלי הסתננו שוב פנימה.

גנחתי כשלשונה רפרפה על פני הקצה הרגיש. אצבעותיי ננעצו בבשרה ונלחמתי בדחף להעיף אותה מעליי, ובו־בזמן לדחוף את ראשה מטה על הזין שלי ולהכריח אותה להכניס אותי עמוק יותר לתוכה.

"אני רוצה לטעום אותך. תגמור בשבילי," אמרה.

לא יכולתי. לא ככה. היא כבר קיבלה יותר מדי ממני. לעזאזל עם זה. שילך הכול לעזאזל. דחפתי אותה מעליי וידה החליקה מהזין שלי כשהיא נפלה על צידה.

"רים?"

התעלמתי ממנה, ובמקום לענות התיישבתי והורדתי את רגליי מהמיטה. עמדתי לקום כשזרועותיה נכרכו סביב צווארי.

"מה אתה צריך?"

"ללכת." הושטתי את ידיי לעבר מכנסי הג'ינס שלי, שהיו על הרצפה. זה היה טיפשי. בכלל לא הייתי צריך לשכב איתה. היא הייתה חברתה הטובה ביותר של החברה של אחד מחברי הלהקה שניגנתי בה.

עמדתי לקום, אך היא תפסה את זרועי, משכה אותי לאחור והשכיבה אותי על המיטה. "נו, באמת. אני לא רוצה לזיין אותך, קאת." אבל ידעתי שזה שקר כי ממש רציתי לזיין את הבחורה הזאת.

ביליתי איתה שבועיים בחווה כשחיכינו לשמוע חדשות מאמילי ולוגאן. פרקנו את כל הארגזים, צבענו את החדרים, תיקנו את הגדרות של חצרות הסוסים, אפילו שתלנו פרחים בגינה. טוב, בעצם היא זאת שעשתה את זה, אני רק הסתכלתי עליה ושתיתי בירה.

לא היה לי כל ספק שקאת לוהטת – רגליים ארוכות, שיער בלונדיני, עיניים כחולות בהירות ויפהפיות, וזווית הלסת שלה שיוותה לה מראה קשוח ועז, אבל קאת הייתה גם... כיפית. אף שדאגנו לשלום חברינו, קאת לא הפכה למצבור רגשות יבבני. למען האמת, לא ראיתי אותה בוכה אפילו פעם אחת.

כשראיתי אותה מהבמה, באותו לילה בבר כשאמילי נחטפה, חשבתי שהיא כלבה סנובית, אבל היא הייתה שווה, אז רציתי לזיין אותה. כנראה הייתי עושה את זה אלמלא כל מה שקרה לאמילי.

במהלך אותם שבועיים גיליתי שקאת לא מתאימה לתווית שהדבקתי לה. לעזאזל, הבחורה הייתה חזקה אפילו יותר ממני.

נגררתי בחזרה להווה כשקאת רכנה מעליי ומבטינו נפגשו. זוויות פיה התעקלו אט מעלה באותו חיוך מתוק וחצוף. "בולשיט," אמרה. ידה מצאה שוב את איברי הפועם והעניקה לו ליטוף יחיד. "זה," היא לחצה, ונאנחתי כשהדם זרם במהירות לראש, "רוצה אותי. אז, ספר לי מה אתה צריך?"

מעולם לא דיברתי עם נשים כשהייתי איתן במיטה, ובטח שלא היה לי זמן לדון במה לעזאזל אני צריך, מפני שפשוט לקחתי מהן את מה שאני צריך והסתלקתי משם. זה תמיד היה מהיר, חזק, וזה נגמר לפני שהאפלה שבתוכי הספיקה לשחק לי עם הראש.

אבל היא כבר הצליחה להגיע הרבה יותר רחוק מהבחורות שאיתן שכבתי בעבר. בדרך כלל לא שכבתי עם מישהי יותר מפעם אחת, ולמרות זאת מצאתי את עצמי מזיין אותה שוב ושוב, ואם לא די בכך, גם הנחתי לה למצוץ לי את הזין. מה עבר לי בראש? לא חשבתי, לכן זה הגיע רחוק כל כך.

אבל קאת הוציאה אותי מתוך האפלה הפנימית, בלי שהיא ידעה על קיומה כלל, והרחיקה אותה ממני. כלומר, עד שהיא ירדה לי והכול התפקשש שוב.

פעם אחת בחיים שלי רציתי להיות עם מישהי... ולא רק כדי לגמור. לא היו לי ייסורי מצפון כשזרקתי בחורות מהמיטה שלי, הרי עשיתי את זה פעמים רבות כל כך עד שרגשותיי נאטמו בפני הכאב שראיתי על פניהן. הרי אמרתי להן ישירות במה מדובר עוד לפני שהן פתחו את הרגליים. הייתי דיסקרטי לגבי מי שזיינתי ולא נקשרתי אליהן רגשית; זה היה בלתי אפשרי. מעולם לא נועדתי להעריך נשים. האפשרות הזאת נלקחה ממני לפני זמן רב.

אבל קאת... קאת הייתה אחרת. היא נתנה לי מה שהייתי צריך. היא לא נדבקה אליי ולא העריצה אותי, שלא כמו הגרופיות של הלהקה. שנאתי את זה.

"אני רוצה אותך בתוכי שוב." קאת התיישבה עליי בפישוק רגליים וברגע שהיא עשתה את זה, אחזתי במותניה והפכתי אותה על גבה. היא צווחה. נשכבתי מעליה והצמדתי אותה למיטה.

"המקום שלך הוא תחתיי, יפהפייה." כך הרגשתי בטוח. כשהיא מתחתיי. בתנוחה שאפשרה לי לקום וללכת, אם רק ארצה. בתנוחה שאפשרה לי לשלוט בה. נזקקתי לשליטה. זו הייתה האפשרות היחידה מבחינתי.

קאת צחקה ועיניה נצצו כמו אבני חן כחולות. קפאתי במקומי והבטתי באישה שלכדתי תחתיי. כל זה היה לא צפוי. שנינו החלטנו שזה יהיה עניין חד־פעמי, אם כי מבחינה טכנית כבר חלפו שני לילות. איך זה קרה לנו? שאלתי את עצמי את השאלה, אבל כבר ידעתי את התשובה. הרגשתי כאילו היא העירה חלק בתוכי שהיה רדום זה שנים. הכנות והקלילות שלה, תנועותיה שהיו מלאות ביטחון. היא לא הייתה מרוכזת בעצמה... לא, היא הייתה טהורה. תכונה שכבר נעלמה ממני לחלוטין.

לעזאזל, אני זה שהתעוררתי הבוקר כשזרועי כרוכה סביב מותניה. ההלם שהיכה בי גרם לי לעשות את הדבר היחיד שיכולתי לעשות כדי להיפטר ממנו... הפכתי אותה על גבה, כרכתי את רגליה סביב מותניי ושקעתי בתוכה, בחוזקה ובעוצמה.

היא התעוררה באנחה וקישתה את מותניה כדי לפגוש את תנועותיי. גמרתי תוך שניות ספורות. היא לא גמרה, והייתה זו הפעם הראשונה שהרגשתי אשמה אחרי שזיינתי מישהי בלי לדאוג גם לה. אבל קאת פשוט נישקה אותי וקמה לחדר האמבטיה, שם שמעתי אותה פותחת את זרם המים במקלחת.

נשכבתי בחזרה והמחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה אם כדאי לי להיכנס למקלחת ולהצטרף אליה. דמיינתי את עצמי מלקק את הכוס שלה, גורם לה להתחנן, טועם את המתיקות שלה ושומע אותה גונחת תחת המתקפה שלי.

אבל לא עשיתי את זה. הייתי זקוק למרחק הזה כדי להחזיר לידיי את השליטה ברגשותיי. אז במקום זאת הקשבתי לזרם המים ודמיינתי את ידיה מלטפות את כל גופה עד שנרדמתי שוב.

וכשהתעוררתי היא מצצה לי את הזין.

"המקום שלי?" גבותיה התרוממו, ורציתי לנשק אותה ולמחות את המבט החצוף מפרצופה.

ידעתי שההערה לא תמצא חן בעיניה. לא היה לי כל ספק שיהיו בינינו חיכוכים; הביטחון העצמי שלה ולשונה החדה, הצורך שלי להיות תמיד בשליטה, אותו צורך שלא סופק בילדותי ועתה ניכר בכל חלק בחיי. בגלל זה הלהקה סמכה עליי שאוכל לטפל במשא ומתן. דבר לא נעלם מעיניי, לא עירבתי רגשות בעסקים, ואף פעם לא פחדתי להסתובב וללכת במקרה שלא קיבלתי את מבוקשי.

"זה מה יש." זו הייתה אמת קשה, אבל לא היה מנוס ממנה. ועדיף שקאת תדע את זה כבר עכשיו.

צמצמתי את עיניי כשצחוק בקע מבין שפתיה הפשוקות והיא ניסתה לחמוק מתחתיי. אחזתי בה מתחת לזרועותיה ולכדתי אותה. היא חשבה שאני מקניט אותה – היא טעתה. "מקומך הוא במקום שאני אומר שהוא, ואני אומר שמקומך הוא מתחתיי ומקומי מעלייך, דוחף את הזין שלי עמוק לתוך הרטיבות המתוקה וההדוקה שלך. ושלא תטעי, הגוף שלך מתחנן לזה, קיט־קאת."

"מתחנן?" היא ליקקה את שפתיה.

רכנתי לעברה, ופי היה כה קרוב לפיה עד שהיינו במרחק נשימה עמוקה מלגעת זה בזה. החזה שלה הפסיק לנוע עם נשימותיה.

עדיין לא, יפהפייה.

ציפייה הייתה עניין של שליטה. יכולתי לשלוט במצב. ידעתי כיצד לגרום לאישה לחשוק בי כל כך עד שהיא תעשה הכול רק כדי לספק את הצורך שלה. לא הייתי גאה בזה, אבל הייתה זו מיומנות שרכשתי והתכוונתי להשתמש בה כדי להכפיף את קאת לרצונותיי. אם היא תבין את זה, אולי אשקול לתת לה להישאר במיטתי עוד קצת.

נשימתה הייתה משב רוח חמים שהלהיט את עורי. היטיתי את ראשי לצד וליטפתי את עורה בזיפים בני היומיים שצמחו על פניי. נאנחתי כששמעתי את הקול... את השאיפה החדה שלקחה כשרעד עבר בה.

"תתחנני בפניי." הייתי רגיל להיות זה שנכפה עליו להתחנן. ועכשיו... עכשיו היה בי צורך לעשות את זה לאחרים.

"אף פעם," השיבה.

יכולתי לגרום לה לעשות כרצוני תוך דקות, אבל ההתכווצות שחשתי בחזי הזכירה לי את מה שניסיתי לשכוח בכל יום בחיי. שעליי לשים לזה סוף.

או־קיי, עוד פעם אחת, ואז אלך. היא ידעה שהיינו יחד רק כדי לספק את צרכינו. לא תהיה לה בעיה עם זה. השאלה היא האם לי תהיה בעיה עם זה? והיא הכתה בי כמו שור זועם. קברתי את השאלה חזק ומהר, בדיוק כפי שקברתי את הזין שלי בין רגליה של אישה.

"אוי, מותק, תשובה לא נכונה." הרמתי את ידיי למפרקי ידיה, החזקתי את זרועותיה מעל לראשה וריתקתי אותן במקומן לפני שהיא הספיקה למחות. אומנם כבר לא אצליח לגרום לה להתחנן, לא היה לי זמן לזה, אבל בכל זאת אוכל לגרום לה לגנוח ולהתפתל תחתיי.

"רים, שחרר אותי."

ידעתי שאחיזתי תשאיר סימנים, אבל לא רציתי שהיא תזוז. נזקקתי לכניעה שלה, הסיוטים היו קרובים מכדי שאוכל להניח לה לגעת בי. כבשתי את פיה כדי להשתיק אותה ודחפתי את לשוני מבעד לשיניה, נשיקתי הכוחנית והעזה סותמת את הגולל על המילים שעמדו לבקוע מפיה.

היא התנועעה במחאה, גופה העסיסי עוד לח מהמקלחת. שפתיה היו נעימות כשנעו לעומת שלי ברצון והיא ענתה על תוקפנותי באותה מטבע, על אף התנגדותה. הפסקתי את הנשיקה. "תתחנני בפניי."

"לא," התנשמה, ונאבקה לשחרר את ידיה. "שחרר אותי."

אלוהים אדירים, היא הייתה לוהטת. שדיה קיפצו והתנודדו וגופה התפרע לעומתי. הזוהר הרך והחמים שעלה בלחייה שיווה לה מראה מפתה עוד יותר, ולשנייה אני זה שאיבדתי את השליטה כשהציפייה לשקוע בתוכה שוב גברה על רצוני לנצח.

קאת כמעט חבטה בצווארי כשהרפיתי ממנה קצת ואחת מזרועותיה השתחררה. המרפק שלה עף מול פניי ונאלצתי לזנק לאחור. "אני לא מתחננת. אף פעם."

הזין שלי פעם בין רגליה וכבר לא היה כל סיכוי שאתן לה ללכת. הרצון שלי לגמור כבר לא היה חשוב. רציתי לתת לה לנצח ולבצע בה את זממי בו־בזמן. העוגן שהחזיק אותי למטה בחשכת עברי הדפוק החל לעלות ולצוף כשהבטתי בה מתנשמת תחתיי, עיניה פעורות וכמעט... מפוחדות?

לעזאזל. מה אני עושה?

"אני אשחרר אותך, אבל יש לי כללים חדשים, אסור לך לגעת בי." המתנתי שתניד בראשה ואז שחררתי את מפרקי ידיה. גל של רגשות אשם שטף אותי כשחשבתי על  החבורות שידיי בוודאי השאירו עליה. לא התכוונתי להכאיב לה, אבל קאת גרמה לי לאבד שליטה, והייתי מוכרח להחזיר אותה לידיי. לא הכרתי אף דרך אחרת.

החזה שלה עלה וירד עם נשימותיה ופטמותיה הזקופות התחככו בחזי עם כל נשימה שנשמה. "רים, למה אתה –"

קטעתי אותה לפני שהייתה לה ההזדמנות לשאול אותי שאלות. שאלות שעליהן לעולם לא אענה לה. בגלל זה זו טעות לזיין את אותה הבחורה יותר מפעם אחת. הן התקרבו אליי יותר מדי. שאלו שאלות. רצו יותר מזיון מהיר וחזק.

פי נצמד בחוזקה אל פיה והחניק כל אפשרות למחאה. אף על פי שבמהלך ארבעים ושמונה השעות שבילינו יחד במיטה, קאת לא התנגדה לדבר שעשיתי לה. ושמחתי על כך.

היא נאנחה תחת מתקפתי, וידיה גלשו לתוך שערי. רעד קר חדר מבעד לתשוקה שהרגשתי וקפאתי במקומי. "לא! תאחזי בראש המיטה." אצבעותיה הרפו משערי ונשענתי עליה בכל כובד גופי, מחכך את הזין המגורה שלי בין רגליה.

היא רק עוד זיון. רק עוד זיון.

בחורות היו חפצים מבחינתי. השתמשתי בהן והן השתמשו בי. תמיד הייתי ישיר באשר לכוונותיי ומעולם לא הרשיתי לאף אחת לבלות אצלי את הלילה. מעולם לא התכרבלתי איתן ומעולם לא רציתי להתכרבל איתן... עד שפגשתי את קאת.

השדים עוד היו שם, אבל איתה... היא לא הייתה רק כוסית שזיינתי כדי לנסות ולמחוק את העבר. איתה הרגשתי כמו אדם אמיתי לשם שינוי, במקום כמו מכונה שמזיינת רק כדי להוכיח לעצמי שאני רוצה לזיין.

אבל רק כל עוד יכולתי לעשות את זה בדרך שלי. אם היא תוכל לציית לחוקים, אולי השדים ישמרו על מרחק ויהיה לנו סיכוי. יהיה לי סיכוי. לעזאזל, רציתי שיהיה לי סיכוי איתה.

אחרי השבועיים האחרונים שביליתי בחברתה, עוד לפני שבכלל נגעתי בכוס שלה, כבר ידעתי שהפעם זה יהיה שונה. שקאת שונה. היא הייתה חזקה וישירה, וזה היה ממש מרענן. היא לא הייתה סתם עוד נקבה רגשנית שנכרכה אחר כל תו שניגנתי בגיטרה או אחרי הזין שלי. כל חיי ניצלו אותי, אבל איתה סוף־סוף לא הרגשתי מנוצל, ורציתי שההרגשה תימשך. עדיין לא הייתי מוכן לתת לה ללכת. העברתי את קצות אצבעותיי במורד פניה. "את פאקינג שלי, קיט־קאת."

עיניה נפערו. כן, הבהלתי את עצמי, ולא הבנתי את זה עד שהמילים חמקו מפי. אבל התכוונתי לתבוע את הבחורה הזאת לעצמי... לפחות עד שאסיים איתה.

"מותק?"

היא היססה ונדרכתי כשראיתי את חוסר הנוחות שהבזיק בעיניה, אך החשש נעלם מהן במהירות ובמקומו עיניה הכחולות נמלאו בפלרטטנות יוקדת. "אני לא שלך."

כן, ניחשתי שהיא תגיד משהו בסגנון. בניגוד לאופן שבו היא הזדיינה, באישיותה היא הייתה מרוחקת.

"אבל אתה יכול לנסות לשכנע אותי," אמרה קאת.

זה בהחלט היה אפשרי. נישקתי אותה שוב – חזק, ללא רחם, כאילו ניסיתי להוכיח לעצמי שזה סתם עוד זיון רגיל, אף שזה לא היה. ידעתי את זה. ידעתי את זה עוד לפני שנישקתי אותה.

כשסיימתי את הנשיקה, עיניה נצצו בתשוקה. היא רצתה אותי – מאוד, ולעזאזל, אהבתי את העובדה שיכולתי לגרום לה להרגיש ככה. מצצתי את הפטמה שלה ונישקתי אותה כשאני ממשיך לרדת במורד גופה, נעצרתי בהיסוס מעל לעגיל שהיה לה בטבור וסחררתי את היהלום הקטן בלשוני. הבטתי בה, עיניה היו עצומות ושריריה נקפצו בציפייה להרגיש את לשוני על הדגדגן שלה. הייתי קצר רוח לטעום אותה שוב, לשלוט בה, לגרום לה לצעוק מרוב עונג. ירדתי לנשים רק לעיתים נדירות, זה ארך יותר מדי זמן, אבל את קאת טעמתי כבר פעמיים וזכיתי לראות אותה מתפתלת תחת לשוני.

ידיה נחתו על כתפיי ואצבעותיה שקעו בעורי.

נדרכתי. "תורידי ידיים."

עפעפיה נפקחו באחת. "מה הבעיה?"

ידיה ליטפו את עורי והקולות חלחלו פנימה כמו ערפל שחור וסמיך שעמד לעטוף אותי ולהרוס את הכול. "אל. תגעי. בי." זזתי לאחור ועמדתי ללכת, אך היא הזיזה את ידיה לאט ואחזה שוב במיטה. "רים?"

אלוהים, אהבתי לשמוע אותה אומרת את שמי. כשאמרה אותו היה קולה נמוך יותר והצליל כמו בקע ממעמקי חזהּ בוויברציות. נאנחתי והמתח התפוגג. "כן, מותק?"

"רים... זיין אותי."

את זה יכולתי לעשות. "זאת התוכנית."

העברתי את אצבעי על הגבעה המגולחת שבין רגליה והצטערתי על כך שלא אוכל לטעום אותה שוב, זה לא היה הזמן הנכון. במקום זאת, החלקתי את הזין שלי לתוך הרטיבות שבין ירכיה.

"אלוהים, את רטובה."

היא חייכה וגלגלה את לשונה מעל לשפתה העליונה. "הממ. והכול בשבילך. תכניס אותו לתוכי."

הרמתי אותה ממותניה, החלקתי את ידיי מתחת לישבנה ונכנסתי עד הסוף, חזק ומהר.

 

 

הנעתי את מברשת הצבע במעלה ובמורד הקיר, תוך שאני מאזין לצליל הקצבי שהיא הפיקה, מעלה, מטה. שנאתי לצבוע, ועוד יותר שנאתי לצבוע את קירותיה של החווה הלא ממוזגת באמצע הקיץ. העפתי מבט בקאת, שעמדה על הסולם וצבעה את מסגרת החלון. כלומר, היא הייתה אמורה לצבוע אותה. במקום זאת תפסתי אותה מביטה בי, ידה הייתה קפואה במקומה ושערות המברשת נמחצו על זגוגית החלון והשאירו כתם גדול וצהוב.

זה היה חמוד. שיט, קאת הייתה חמודה. לא במראה, לא, המראה שלה היה מלכותי יותר משהיה חמוד, אבל האישיות שלה הייתה חמודה. היא שידרה מין כנות שכזו ולא היה לה אכפת אם היא הסתובבה בלי איפור או אם היא מלוכלכת, אם כי בלילה שבו פגשתי אותה באוואלנץ' היא הייתה לבושה בהידור ונראתה סקסית בטירוף בשמלתה הקצרה והפלרטטנית, באיפור המעושן שעל עיניה המלוכסנות ובשפתיה האדומות והמלאות.

כשהיא עברה להתגורר בחווה נהגתי לבוא לבקר אותה מפני ש... ובכן, לכל הרוחות, החברה הכי טובה שלה נעלמה וחייה נעקרו ממקומם בידי סולן הלהקה שלי. עזרתי לה מפני שהייתי חייב ללוגאן טובה, אלא שבסופו של דבר החוויה קיבלה עבורי משמעות עמוקה יותר ונשארתי כדי לעזור, לא בשביל לוגאן, אלא בשביל קאת.

היא הייתה כה נחושה ושלווה לנוכח כל מה שקרה. לעזאזל, הבחורה אפילו נכנסה מתחת לטרקטור כדי להחליף שמן. לא היה לה מושג מה היא עושה, ובסוף נאלצתי לזחול מתחת למכונה המטונפת כדי להראות לה מה לעשות. אומנם לא ידעתי דבר על טרקטורים, אבל ידעתי מה לעשות עם מכוניות, ואם כי קאת נראתה חמודה כשהייתה מכוסה בכתמי גריז, המחשבה שהיא עלולה להיפצע לא שימחה אותי במיוחד. ההרגשה הייתה משונה – מעולם לא היה אכפת ממישהי.

זרקתי את מברשת הרולר לתוך מגש הצבע, צעדתי לעברה ושלפתי את חולצתי ממקומה בכיס האחורי של מכנסיי כדי לנגב את כתם הצבע מהחלון. היא המשיכה להסתכל עליי, אך מבטה לא התמקד בחזי העירום, אלא בפניי, כאילו ראתה שם דבר מה שלא ראתה בעבר. לא היה לי מושג מה בדיוק קרה באותו רגע, אבל הכול השתנה.

הקפתי את ירכיה באחת מזרועותיי ועזרתי לה לרדת מהסולם, לקחתי את המברשת מתוך כף ידה והנחתי לה ליפול על יריעת הפלסטיק שכיסתה את הרצפה.

"בואי נאכל. אני אבשל." אחזתי בידה והובלתי אותה למטה, למטבח. הושבתי אותה על כיסא הבר והתחלתי להוציא דברים מהמקרר ומארונות המטבח.

"אני אעזור." היא כבר הייתה על רגליה כשהרמתי אליה את מבטי מאריזת העוף שבידיי. הבנתי שקאת אדם פעלתן; היא לא הייתה מסוג הבחורות שממתינות לאיזה גבר שישרת אותן או יגן עליהן. אלא שהנטייה שלי הייתה לגונן על האנשים היקרים לי.

הדחף התעורר בי אחרי שאיבדתי אותה. לא הייתי מוכן להסתכן ולתת למשהו כזה לקרות שוב, ולכן לא נהגתי להתקרב לנשים – עד שקאת נכנסה לחיי.

"שבי," פקדתי עליה. היה לי צורך עז לקבל את מבוקשי, כנראה מתוך דחף מופרז לפצות על החוסר שחוויתי בילדותי. לא כנראה – בטוח.

בין קאת לביני הייתה מין תחושת נינוחות, היה לנו טוב יחד, היה בינינו קליק. רציתי לבלות איתה, לראות אותה מחייכת, לשמוע אותה צוחקת... לעזאזל, מה עבר לי בראש? לא יכולתי להיכנס למערכת יחסים, לעולם. לא יכולתי אפילו לשכב עם אותה בחורה פעמיים. כשכן שכבתי עם מישהי, רק רציתי שזה ייגמר כבר. יכול להיות שעם קאת ארגיש אחרת? לא. היה בעברי יותר מדי בולשיט.

קאת לקחה את קרש החיתוך שליד המיקרוגל והניחה אותו על הדלפק לידי בזמן שבישלתי את העוף במחבת, ואז שטפה את ידיה, לקחה את הירקות והחלה לקצוץ אותם. היה עליי לדעת שהיא תתעלם ממני, אולי זה בדיוק מה שהייתי צריך. בחורה שמסוגלת להתמודד עם השטויות שלי.

היא החלה לזמזם בשקט שיר של מארון 5, ומשהו גאה בתוכי. לא בין רגליי, אלא במקום בכלל לא צפוי, בחזי... ולכל הרוחות, זו הייתה הרגשה ממש נחמדה.

באנג.

הקצתי ממחשבותיי כששמעתי את הדלת נטרקת. התהפכתי במיטה בציפייה להרגיש את חום הגוף שזיינתי במהלך ארבעים ושמונה השעות האחרונות, אך לצידי היה חלל ריק. התיישבתי ושפשפתי את ראשי, וחשבתי לעצמי איך אגרור אותה למקלחת, שם אוכל ליהנות ממנה שוב לפני ארוחת הבוקר. היא בהחלט לא הביעה התנגדות להעדפות שלי, כך שלא יקרה כלום אם אשמור אותה לעצמי עוד קצת זמן. אחרי הכול, הקולות חזרו רק פעם אחת, כשהנחתי לה לרדת לי.

במקום זאת, ראיתי אותה נכנסת למכנסי הג'ינס שלה. "מה לעזאזל? לאן את הולכת?"

"יש לי תוכניות." היא לבשה את חולצתה והרימה את תיק היד שלה.

"תוכניות?" חזרתי על דבריה וקימטתי את מצחי. "התכוונת להעיר אותי?"

"לא. אתה יכול להישאר כאן. אני אחזור עוד כמה שעות. יש לי פגישה."

היינו בדירה של אחיה, מאט, ולא הייתה לי כוונה להישאר שם בלעדיה. מאט בילה את רוב זמנו בבר שלו, אוואלנץ', אבל אין זה אומר שהוא לא עלול לקפוץ לדירה בהפתעה ולמצוא אותי עירום במיטה של אחותו. אלוהים, זה בדיוק מה שהייתי צריך.

הורדתי את רגליי מהמיטה וצעדתי אליה במהירות. היא לא זעה ממקומה כשהקפתי את מותניה בזרועי, הרמתי אותה על כתפי וסטרתי לישבנה.

"רים!" קאת צעקה. התיק שלה נשמט לרצפה כשהיא אחזה במותניי כדי לא לאבד את שיווי המשקל.

"תבטלי." רציתי אותה עוד פעם אחת. אחר כך נוכל ללכת כל אחד לדרכו.

"רים, אני לא יכולה. זה חשוב." קולה עלה באוקטבה במילה האחרונה מפני שזרקתי אותה על המיטה.

הזין שלי התקשה כשהסתכלתי עליה שוכבת שם, שערה הבלונדיני סתור, הגלוס הוורוד שמרחה על שפתיה שיווה להן מראה של קטיפה מבריקה.

היא מיהרה לזחול לצד המיטה, אבל תפסתי אותה לפני שהיא הצליחה לחמוק ממני. "לא סיימתי איתך," אמרתי. ולפתע כבר לא הייתי בטוח אם אי פעם אסיים איתה. אלוהים... מה, לכל הרוחות? הכרתי אותה שבועיים בסך הכול וכבר שקלתי לפצוח במין מערכת יחסים? מערכת יחסים שמעולם לא הייתה לי. שמעולם לא רציתי או שקלתי להיכנס אליה. לא רציתי בחורה משלי, אבל קאת... קאת חזקה. היא תוכל להתמודד עם הזבל שלי. והזבל שלי היה ממש רע.

אולי זה היה אפשרי? או שאותן תחושות בחילה וגועל ישתלטו עליי גם כשאהיה איתה?

"רים, אני רצינית. אני לא יכולה לפספס את הפגישה הזאת."

אם אניח לה לחמוק מבין אצבעותיי, האם שוב לא ארגיש דבר בזמן סקס? האם הקרירות חסרת הרגש תחזור ותחלחל אליי ותותיר אותי מת מבפנים? לעזאזל, לא יכולתי לעשות את זה. כבר לא רציתי להיות כזה והייתי מוכן לעשות הכול כדי להמשיך להרגיש.

קירבתי את גופי העירום לשלה והרגשתי את בד מכנסיה הגס מתחכך בזין שלי. הייתי מוכרח להיפטר מהבגדים הארורים שלה בהקדם האפשרי. "תקבעי מחדש."

פניתי לפתוח את מכנסיה אך היא דחפה אותי בחזה וניסתה להדוף אותי מעליה. "אני לא יכולה. רים, ברצינות." היא חבטה בכתפי באגרופה והפעם הרמתי את מבטי וידיי השתהו על הרוכסן שלה.

הושטתי את ידי לשולחן שליד המיטה ולקחתי את הטלפון שלי. "אקבע לך תור חדש למחר. מה המספר?" הנחתי שהיה לה תור למספרה או למניקור. בחורות מתנהגות מוזר בקשר לשטויות שכאלה.

היא גלגלה את עיניה. "אחזור תוך שעתיים בערך."

"לא." חפנתי את האזור שבין רגליה וחצי חיוך עלה על פניי למשמע אנחתה. אך לאכזבתי, זה לא נמשך והיא חמקה מתחתיי וקמה.

צנחתי בחזרה על המיטה ועצמתי את עיניי. "את ואני עדיין לא סיימנו, קאת." ממש לא. לא רציתי לחזור שוב לאותה הרגשה כבויה שהייתה לי כשזיינתי סתם עוד בחורה שלא שמתי עליה זין.

"אממ... כן." היא השתתקה ושמעתי אותה גוררת רגליים. "אדבר איתך מאוחר יותר." קולה היה גבוה מדי וכשהתיישבתי גיליתי שהיא ירדה על ידיה וברכיה כדי לאסוף את כל מה שנפל מהתיק שלה כשהשלכתי אותה על כתפי.

ירדתי מהמיטה כדי לעזור לה ואז ראיתי אותו.

נעצתי בו את מבטי ותחושת חוסר אמון מוחצת אפפה אותי.

היא קפאה במקומה.

שנינו עטנו על החפץ באותו זמן, אך הוא היה קרוב יותר אליי, וכך אני תפסתי אותו קודם.

"מה לכל הרוחות?" ליבי פעם בחמת זעם ובאכזבה. פאק. ידעתי שהסיפור הזה היה טוב מדי. אלוהים. אצבעותיי נסגרו סביב המזרק והבטתי בה בכעס. אלוהים. לעזאזל. למה? למה החרא הזה חייב ליפול עליי בכל היבט בחיי?

"רים, זה לא מה שאתה חושב." היא הושיטה לי את ידה. "תחזיר לי אותו."

"זה מה שכולם אומרים, לא?" דחפתי אותה מדרכי. לעזאזל. איזה בזבוז ארור.

הבחילה שהרגשתי עמוק בבטני התערבלה בפראות, כמו איזו מכונת כביסה מחורבנת. מבט אחד במחט וכבר רציתי להקיא. הרגשתי כאילו מישהו סטר לי בפרצוף עם מגבת רטובה.

הרגשתי את ידה העדינה אוחזת בזרועי, אז משכתי את עצמי מתוך אחיזתה ופניתי לפתוח את דלת השירותים.

היא הרימה את קולה. "רים, לא."

היא נכנסה לפניקה. כמובן. נרקומנית מזוינת ששונאת כשהחומר שלה מתבזבז. לא רציתי או נזקקתי לבולשיט הזה. לא היה שום סיכוי ארור שאחזור שוב על אותה טעות.

הסרתי את הפקק מהמזרק.

"לעזאזל, רים. שלא תעז!" היא ניסתה לחטוף את המזרק מידי והוא עף והחליק לאורך המרצפות.

שנינו זינקנו לעברו בו־בזמן, ברכיי צנחו על הרצפה וקאת נחתה עליי. משקלה לא הכביד עליי ולו במעט. הדפתי אותה מעליי בנקל והיא נפלה לאחור על ישבנה.

תפסתי את המזרק, קמתי על רגליי ונעצתי בה מבט זועם בזמן שנענעתי את ראשי. "מעוררת רחמים. בחיי." הסרתי את הפקק ולחצתי על הבוכנה כדי לשחרר מתוכו את הנוזל השקוף לתוך האסלה. אחרי שהורדתי את המים, החזרתי את הפקק למקומו וזרקתי את המזרק הריק על הדלפק. אלוהים, אפילו לא יכולתי להסתכל עליה, עד כדי כך נגעלתי. היא הגעילה אותי. "אני לא מזיין נרקומניות. נקודה. אני עף מכאן." לעזאזל. איך פספסתי את זה? הכרתי את הסימנים, אבל איתה פשוט פספסתי אותם.

"בן זונה!"

האש שבערה בעיניה הפתיעה אותי - למה לכל הרוחות היא עצבנית עליי? לה יש בעיה, לא לי. כלבה מטורפת. למה אני בכלל מופתע?

היא התאמצה לקום על רגליה, התקרבה אליי ודחפה אותי בחזה פעמים אחדות עד שמעדתי לאחור לעבר הקיר. לא יכולתי לעשות דבר אלא לסבול את מתקפתה, מפני שלא הייתה לי כל כוונה להכות אישה, אפילו לא כזו שהתעצבנה עליי בגלל מנה אחת.

לא היה לי ספק שהפגישה שלה הייתה עם סוחר סמים.

"אלוהים, אתה כזה מניאק." היא דחפה אותי חזק כל כך בשתי ידיה עד שנחבטתי בקיר חדר האמבטיה. "תודה על הזיון, מניאק. עוף מכאן."

לא היססתי. חזרתי לחדר השינה, לבשתי את מכנסיי, לקחתי את חולצת הטי שלי ולבשתי אותה בדרכי לדלת הכניסה.

ואז עצרתי. העברתי את אצבעי על הקעקוע שעיטר את זרועי הימנית, הפרפר. בגלל זה הייתי מוכרח לצאת משם. סמים. לעזאזל. הכאב בחזי היה מייסר והרגשתי כאילו ליבי נתון במלחציים שסגרו עליו חזק כל כך עד שהוא עלול היה להתפוצץ בכל רגע נתון. נזקקתי לאוויר – ומהר. זיכרונות מהֵייבֶן[1] אפפו והטביעו אותי, וידעתי שאקיא אם לא אצא מכאן.

"אם תספר למישהו אני אסרס אותך."

כשהסתובבתי וצעדתי בחזרה אליה ראיתי בהלה מבזיקה בעיניה. קאת הייתה חסרת פחד, או לפחות כך חשבתי. לפתּי את זרועותיה לפני שהיא הצליחה לחמוק ממני.

"למה?" צעקתי. הייתי מוכרח לדעת. "אלוהים, למה?" למה היא הייתה חייבת להרוס את זה?

לא התכוונתי להרפות ממנה עד שתספר לי. הייתי צריך לשמוע אותה אומרת את המילים. נראה שהיא ידעה את זה, מפני שהתשובה נפלטה מפיה.

שחררתי אותה מייד. היא המשיכה לדבר, אבל המוח שלי התמלא מי שופכין שחורים ועכורים וכבר לא באמת שמעתי אותה.

לא. פאק, לא.

התחלתי לאבד שליטה ונתקפתי בדחף עז לצאת משם – ומהר. לא יכולתי לנשום. נחנקתי. המצב היה מחוץ לשליטתי וזה עמד להרוג אותי. לא יכולתי לעצור את הרגשות שהיכו בי בעוצמה. מעולם לא ציפיתי שיהיה לי אכפת, אבל באותו רגע ידעתי שקאת היא יותר מסתם זיון של ארבעים ושמונה שעות.

ועכשיו... עכשיו כל מה שהיה בינינו נסדק. מילותיה ריסקו את שביב התקווה האחרון שטיפחתי שיום אחד אוכל להרים עוגן ולצאת לחופשי.

לא אמרתי דבר, מפני שבאמת הייתי דפוק מכדי לומר משהו. ואז יצאתי משם.

[1]  מאנגלית: חוף מבטחים.

 

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נשמרת ממך / נשודה רוז”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס