רומן ללא סוף / שרון קנדריק

דיגיטלי: 39.00

נקה

תיאור

 

שלגי – הוצאה לאור
שנת הוצאה: 2015
מס’ עמודים: 208

 

אשלינג היא אולי ציידת ראשים מעולה בשביל העסק שלו, אך בגלל החליפות החסודות, התסרוקות הרציניות  והנעליים הבלתי אופנתיות שלה, ג’אנלוקה פלאדיו לא מעיף לעברה מבט שני.

אלא שאז, במסיבה באחוזתו הכפרית באיטליה, הוא זוכה לראות את האשה האמיתית שמסתתרת מאחורי חזותה העסקית. אשה משוחררת ופראית שהוא חייב לכבוש…

אבל לילה אחד לא מספק אותו, וג’אנלוקה דורש לילה נוסף…

עושה רושם שהרומן הזה הוא ללא סוף, במיוחד כשגורם בלתי צפוי מצטרף אליו…

טעימה מהספר

 

 1

היא לא רצתה להיות כאן.

למרות משב הרוח הקפוא של המזגן, אשלינג הרגישה זרזיף של זיעה גולש בין שדיה. אבל זו היתה השפעתו עליה. השפעתו על כל הנשים. יש אנשים שקראו לזה קסם, אחרים מניפולציה. בכל מקרה, זה היה חזק רצח.

"אשלינג?"

קולו הנוהם המתובל במבטא של ג'אנלוקה פלאדיו זרם לתוך מחשבותיה כמו משי נוזלי, ואשלינג שמרה על קור רוח כשסבה מעל החלון העצום והנוף המדהים של קו האופק של רומא אל המראה המטריד בהרבה של הגבר כהה-השיער שישב מאחורי המכתבה. הגבר שכונה איל טיגרה– משום שהיה פראי ועוצמתי, ומשום שנהג לצוד לבד...

היום הטפרים האגדיים שלו היו מוסתרים וג'אנלוקה פלאדיו נראה כמו נמר עירוני, בחליפה שצבע הפחם הכהה שלה הדגיש את הרוחב המרשים של כתפיו ואת הגוף הקשה והרזה שמתחתיה. חולצתו היתה כחולה – כחולה כמו השמים הבהירים שמחוץ לחלון – ועניבתו היתה זהובה, כאילו מישהו עיצב אותה ממתכת מומסת ואחר-כך קשר אותה לצווארו. העניבה נראתה כמעט עמומה בהשוואה לברק של עור הזית שלו.

למרות הפעמים הרבות שבהן עבודתה הביאה אותה במגע איתו, העונג המרטיט תסס בגופה של אשלינג בכל מפגש איתו. אך המשיכה היתה מסוכנת, ואשלינג למדה להדחיק אותה. להתנהג באיפוק כפי שעבודתה חייבה. משום כך היא עיקלה את שפתיה בחיוך קריר.

"כן, ג'אנלוקה?"

"היית שקועה במחשבות," העיר רכות, עיניו השחורות בורקות.

"אני רק... התפעלתי מהנוף."

ג'אנלוקה נהנה מנוף פרטי משלו – כי הגב של אשלינג ארמסטרונג היה הרבה יותר מזמין מכפי שרמזה חזיתה המאיימת למדי. כשהיא רכנה קדימה כדי להתבונן בנוף הפנורמי המרהיב, ישבנה נדחק אל החצאית המשעממת להחריד שלבשה ורמז על הבשלות של הגוף המוסתר בקפידה שמתחת.

לשם שינוי היא נראתה כמעט נשית ורכה, אך המחשבה הסתלקה כשאשלינג הסתובבה והציגה לו את הבעתה חמורת הסבר והמאיימת. מצד שני, הוא לא העסיק אותה בגלל היתרונות הדקורטיביים שלה, נכון?

"הנוף נפלא, נכון?" שאל ג'אנלוקה ברוך. "הכי טוב בעולם." היה לו חיוך של גבר שרגיל רק לדברים הכי טובים בעולם, גבר שתמיד השיג את הדברים הללו. עם זאת, ג'אנלוקה הבין את הפלונטר המשונה שקיים בטבע האדם ומונע מאנשים להעריך דברים שהשיגו בקלות רבה מדי.

עיניו השחורות נשלחו בחטף אל מבנה השיש הלבן מרובה-הפרטים שהתנשא מאחוריה, שכלל שורות רבות של עמודי שיש לבנים ושפע של פסלים. ג'אנלוקה זקף את גבותיו הכהות בשאלה אלגנטית. "אולי נהנית במיוחד להביט באנדרטה של ויטוריו עמנואל?" העיר. "הבניין שתושבי רומא אוהבים לשנוא ושאנחנו מכנים 'עוגת החתונה'."

האם עיניו השחורות התגרו בה ושפתיו החושניות ליטפו את המילים האחרונות שאמר כאילו הוא עצמו אוכל פיסת עוגה? או שמא אשלינג פשוט היתה קצת רגישה בעניין החתונה, אחרי שבקיץ השתתפה בחתונות של שלוש מחברותיה ונשארה מבולבלת במקצת – כאילו פספסה אוטובוס שהיא אפילו לא ידעה שחיכתה לו.

היא הישירה אליו מבט ותהתה איך עיניו הצליחו להיראות כמעט רכות אך במקביל בורקות. מקץ רגע רצתה לבעוט בעצמה. תפסיקי, חשבה במשהו שגובל בייאוש. תפסיקי לפנטז עליו. ברור שעיניו היו משגעות. כך גם הפנים שלו. והגוף שלו. ואותו חיוך נדיר ומעניין. כל דבר בו – אפילו אותה יהירות אגבית שבה התעטף כמו גלימה. והוא פלייבוי מיליארדר שגדול עלייך בכמה מספרים, אז תתעוררי, אשלינג.

"חשבתי שרוב תושבי רומא משווים אותו לשיניים תותבות," אמרה בקרירות.

ג'אנלוקה צחק כשהתרווח במושבו והצביע על הכיסא שלפניו. הוא התפעל מעבודתה, ועם הסתייגות קלה התפעל גם מהכישרון המילולי שלה.

הוא לא ציפה להעסיק אישה לתפקיד היוקרתי של ציידת ראשים למלונות שהיו חלק מהארגון העצום בגודלו שלו, אבל היא ללא ספק היתה המועמדת הטובה ביותר. אם כי אשלינג ארמסטרונג היתה האנטיתזה לכל מה שחיפש באישה.

עם שפתיה החשוקות ועיניה הכחולות כקרח, היא היתה לחוצה כמו פקק! נכון שהריסים שלה היו כהים, אבל האם היא לא ידעה שקצת איפור מחמיא אפילו לנשים היפות ביותר? לא שמישהו היה מקטלג את מיז ארמסטרונג הקפואה תחת הקטגוריה הזאת. תכופות הוא תהה למה היא התעקשה להסתיר את שערה ככה. היא אספה אותו בתסרוקת כה חמורת סבר עד שהוא נצמד לראשה כמו קסדה של צנטוריון. איך גורמים לאישה כזאת להתנהג כמו אישה? מצא את עצמו תוהה.

"את משווה את האנדרטה המרשימה הזאת לשיניים תותבות?" שאל ונענע בראשו בזעם מעושה. "אבל אני איטלקי ואני מעדיף את הגרסה הרומנטית יותר. את לא?"

אשלינג לא הגיבה. בהתחשב בכל מה שידעה על סניור פלאדיו, היא חשדה שהוא בלבל בין סקס לרומנטיקה. "לא הקדשתי לזה הרבה מחשבה."

"לא? חשבתי שכל אישה מדמיינת איך תיראה עוגת החתונה שלה, וגם איזו שמלה היא תלבש. זה לא החלום שמעסיק את הנשים מילדות?"

היא היתה משוכנעת שנשים אכן חלמו מילדות איך תיראה החתונה שלהן איתו. לא פלא שהוא היה שחצן בלתי נסבל. וחתיך מדי. והאם זה לא היה חלק גדול ממה שגרם לה להרגיש אי-נוחות שכזאת – שהיא, אשלינג ארמסטרונג הזהירה, התאהבה בגבר נוטף קסם שכמוהו?

"לא במאה הזאת," ענתה ברוגע. "למעשה, הרבה נשים עלולות להיפגע מההנחה שלך שהן אמורות להתמקד בחתונות, כשיש כל-כך הרבה דברים אחרים שאפשר לחשוב עליהם."

"אה! ואת אולי אחת מהנשים הללו? פגעתי בך, אשלינג?"

אשלינג נענעה בראשה. "בכלל לא. תרגיש חופשי להביע איזו דעה שאתה רוצה – גם אם אבד עליה הכלח. אני מסוגלת לגלות סבלנות רבה כלפי עמדות מיושנות. אתה כבר אמור לדעת את זה."

למרות תגובתה הרשמית, או אולי דווקא בגללה, ג'אנלוקה צחק שוב. למעשה, הוא היה משועמם היום, והאפשרות להתנצח עם האישה הזאת שתמיד נראתה כמו ספרנית הצליחה לעורר בו עניין.

הוא החווה בידו על המגש עם הקפה המדיף ריח נפלא שאחת העוזרות שלו הביאה זה עתה והניחה על השולחן. "שבי, ונשתה יחד קפה."

"תודה," אמרה אשלינג ובסתר לבה ייחלה לפתח מילוט. היא הצטערה שנתנה לעוזרת הצעירה שלה חופש להמשך היום, אבל אם סניור פלאדיו רוצה לשתות איתה קפה, היא חייבת להיענות.

"עכשיו, נראה אם אני זוכר," אמר. "בלי חלב ובלי סוכר, סי?"

אשלינג זקפה גבותיה. "מדהים שזכרת."

"אני זוכר את רוב הדברים," מלמל. "במיוחד אצל נשים ששומרות על חשאיות כזאת בחיים שלהן."

"אני מבטיחה לך שאני בכלל לא חשאית, ג'אנלוקה," ענתה בשלווה. "אני פשוט חושבת שזה לא קשור, זה הכול."

הוא ערבב את הקפה שלו. "את לא יודעת שאישה מסתורית מטריפה גברים?"

"לא." היא התפללה שידה לא תרעד כשהרימה את הקפה ואמרה לעצמה שהוא סתם מנסה להוציא אותה משלוותה.

אשלינג שתתה מהמשקה החזק. זה היה החלק בתפקיד שלה שלא היה לרוחה. את שאר חובותיה היא יכלה לבצע תוך עמידה על הראש – כל העניינים מאחורי הקלעים שנלוו לעבודתה כציידת ראשים.

החיפושים השקטים אחר מועסקים אפשריים. עריכת בירורים ולאחר מכן ראיונות כדי למיין בין המתאימים ללא-מתאימים. אבל החלק הזה... החלק שדימה קשר חברתי עם גבר שבמצב רגיל היא לא היתה מתרועעת איתו. גבר שהיה בעיניה מושך ביותר – טוב, זה היה הרבה יותר מסובך.

אמש, במסיבה הפזרנית שהוא ערך כדי לחגוג את השיפוץ של המלון החדש המפואר שלו ברומא, היה לה קל לשמור על מרחק ממנו. הוא היה מוקף בכל התותחים הכבדים והפוליטיקאים שהיו להוטים לדבר עם המיליארדר האיטלקי. כאילו הם קיוו שאבק הכוכבים הבלתי מוגדר שלו ידבק בהם. אם מוסיפים לכך את הקבוצה המתבקשת של נשים יפהפיות שביקשו את תשומת לבו, אפשר להבין למה ג'אנלוקה היה עסוק כל הערב.

אשלינג בילתה את הערב באמירת תודה לכל אותם אנשים שעבדו כמו משוגעים מאחורי הקלעים ותכופות נשכחו. מכיוון שגם היא החלה את דרכה כך, היא הזדהתה איתם יותר מכולם. חוץ מזה, זו היתה גם פרסומת טובה לעסק שלה. היא ידעה שאם מישהו מהעובדים האלה יגיע לאנגליה ויחפש עבודה, הם יזכרו את השם שלה...

אך היום לא היה לה פתח מילוט. לא היה לה במה להביט מלבד בפנים הנאות המחוספסות ובעיניים השחורות הבורקות שכמו צחקו עליה באלם. היא התיישבה בכיסא שמולו ולגמה מהקפה שלה, נזכרת ביום שבו זכתה בעבודה מטעם ג'אנלוקה כאילו זה היה אתמול.

כמעט לפני שנתיים – לאן ברח הזמן? זה היה יום הולדתה העשרים ושמונה, שנראה קרוב להפחיד לציון הדרך של גיל שלושים. והאם לא היה משהו בימי-הולדת שגרם לאנשים להסתכל אחורה, לא רק קדימה, ולהצטער על כל ההזדמנויות שהוחמצו ועל הדלתות השונות שנסגרו בפניהם לנצח?

היא ניסתה אז לא לחשוב על העובדה שהיא תחגוג באותו לילה עם חברות שהיו כולן בשלבים שונים של מחויבות רגשית, ושהיא היתה עסוקה בבניית הקריירה שלה מכדי לפתח חיי אהבה. היא נדהמה לקלוט שלא היה בחייה מישהו שחשוב לה באמת. אמנם היו לה המון חברים, עמיתים לעבודה ושכנים שהכירה היטב. אבל זה הכול. לא היה מישהו מיוחד.

היא זכרה איך הביטה בפניה במראה, חיפשה קמטים דמיוניים ותהתה אם תמצא את עצמה בסוף כאשת-קריירה רווקה – ואם זה לא לטובה. היא יכלה לחשוב על המון דרכים גרועות יותר להעביר את חייה. כמו כן, הנשים שהיא הכירה שלא הוכבדו על-ידי בעלים תובעניים ותינוקות תובעניים בה-במידה בהחלט נראו שלוות למדי.

ואז היא הגיעה למשרד וקיבלה טלפון מאחד העוזרים של ג'אנלוקה. מסתבר שלקוח קיים המליץ עליה בפני המיליארדר האיטלקי, והיתה לו הצעה עבורה, אם כי לא מהסוג שהעסיק אותה כל-כך!

האם אשלינג תרצה לעבוד עבור סניור פלאדיו? למצוא עבורו מנכ"ל למלון הבוטיק החדש שלו בלונדון? בהתחלה היא חשבה שזו בדיחה משום שזו היתה עבודת החלומות שלה.

הסיכוי לזכות בחוזה רווחי כזה היה גורם לבעלים של כל חברה קטנה אחרת להוריק מקנאה. אבל היא עבדה קשה בשביל הזדמנות כזאת. לפעמים נדמה היה שהיא לא עושה דבר מלבד לעבוד, והחוזה של פלאדיו העניק משמעות לכל עבודתה הקשה.

היא אמרה לעצמה שהיא האדם הממוזל ביותר בעולם, אבל אז פגשה את ג'אנלוקה ומשהו בלתי מוסבר ובלתי רצוי התרחש. לבה ביצע מעין סלטה מסובכת ורגליה הפכו לצמר גפן. תסמינים של אהבה או תאווה – איך שלא תרצו לקרוא לזה – שעליהם היא שמעה, אבל שמעולם לא חוותה קודם לכן בהיסטוריית הדייטים הבלתי סדירה שלה.

ובמקביל האינסטינקט אמר לה להיזהר. שהראש של תאגיד פלאדיו מבשר צרות מסוג לא ברור. לא רק משום שג'אנקרלו היה עשיר כקורח וחתיך הורס ומקושר עד כדי פחד ומשום שאף אדם שפוי לא היה מערבב עסקים עם הנאה. אלא היה בו משהו שגרם לאשלינג להרגיש כמעט... האם המילה מפוחדת היתה חזקה מדי?

היו לו מבטים כאלה. העיניים השחורות המלוכסנות סורקות בעצלות כל סנטימטר בגופה כאילו יש להן זכות יהירה לעשות זאת. מחברות אותה אל החושניות שהיא הדחיקה כל חייה – כי היא ידעה היטב אילו סכנות מייצג רעב מיני. האם היא לא ראתה זאת במו-עיניה אצל אמה – איך המיניות הרסה אותה?

אשלינג ידעה שגברים איטלקים נוהגים להתפעל מנשים בגלוי, אבל כשג'אנלוקה עשה זאת, היא הרגישה כאילו הוא מפשיט אותה עם אותה סקירה שחורה מרוכזת.

הוא היה סקסי ומסוכן. מסוג הגברים שאוספים נשים כמו פרסים, נהנים לנפנף בהן, וכשנמאס להם מהן, זורקים אותן לטובת הבאה בתור. גרסה עשירה יותר של הגברים שאליהם אמה נמשכה, ושזרקו אותה שוב ושוב.

ואיך למאהבות הרבות שלו יש קשר אלייך? לעג קול קטן בראשה. הוא הרי לא נוהג לצאת עם נשים שאפשר לסכם את הניסיון שלהן עם המין הגברי על גבו של בול!

אשלינג הדביקה חיוך מנומס לשפתיה וניסתה לא להגיב למבטו הסוקר הנוכחי של ג'אנלוקה.

"אז, אשלינג." הוא עיגל את שפתיו סביב השם כאילו הוא משחק בדובדבן, לפני שינגוס בו. "אני מרוצה. יותר ממרוצה. שוב הצלחת למצוא בדיוק את מה שחיפשתי."

"זו המטרה."

"אני מודה שהבחירה הראשונית שלך במועמדים היתה מפתיעה," גילה בעודו מעביר אצבעות ברישול בשערו השחור הסמיך. "אבל כמו תמיד, המועמד המועדף שלך היה פרפטו."

היא הטתה את ראשה. "תודה."

הוא קימט מצחו. אפילו התודה שלה היתה פושרת! "נהנית מהמסיבה אתמול בלילה?" דרש לדעת.

"מאוד, תודה."

"לא ראיתי אותך עוזבת."

"חמקתי בלי שישימו לב. נראית עסוק."

"היית צריכה להישאר. היו שם כמה אנשים שיכולת להכיר. אחר-כך יצאנו לארוחת ערב – יכולת להצטרף."

"זה ממש מתוק מצדך, ג'אנלוקה, אבל היתה לי עבודת ניירת לסיים."

עיניו של ג'אנלוקה התכווצו. לא מצא חן בעיניו להיות מתואר כמתוק! המילה מתוק התאימה לאותם גברים שעשו מניקור והיו מחוברים לרגשות שלהם. הוא הרהר שוב בעובדה שאי-אפשר לדעת מה עובר לה בראש, לא מהפנים השלוות שתמיד הציגה. היא היתה מסתורית במתכוון, תהה, או שמא זו היתה פשוט מסכה ששימשה אותה בעבודה? ומה קרה כשהמסכה הוסרה? "הולך לך טוב בעסקים?" שאל ברוך.

כדאי לה להגיד לו שהעסקים פורחים? שהשם שלו הביא עמו ערמה של חוזים חדשים? "אוה, אני לא יכולה להתלונן. לא חסרה לי תעסוקה," אמרה ברוך ומשכה אוטומטית את האמרה הכהה של חצאיתה המחויטת, כך שהיא כיסתה את שני הסנטימטרים של ברך שנחשפו.

ג'אנלוקה צפה בתנועה המיותרת. אי-אפשר לומר שהחצאית לא היתה מהוגנת. היא לא ידעה שגברים אוהבים להביט ברגליים של אישה? היא תמיד התנהגה כמו מורה, חשב בחוסר סבלנות. אפילו אתמול בלילה היא לבשה איזו שמלה נוקשה למראה – הולמת אבל משעממת רצח.

ג'אנלוקה מעולם לא פגש אישה כמו אשלינג ארמסטרונג. האם זו היתה הסיבה שהיא עוררה בו סקרנות משונה?

נשים כמעט לא סיקרנו אותו; התגובה שלהן אליו היתה צפויה. הן רצו אותו. הן רצו את העושר שלו ואת השפתיים שלו ואת גופו הרזה והקשה. הן רצו טבעת זהב מבריקה על אצבען והן רצו ממנו תינוקות. כשג'אנלוקה היה בסביבה, לא היו להן שום מעצורים. הן ניסו להרשים אותו עם החצאיות הצמודות שלהן והחולצות החושפניות והשיער שגלש על כתפיים חשופות שעה ששפתותיהן השתרבבו בהזמנה פרובוקטיבית. אבל מסתבר שלא האישה הזאת.

"וזה מה שעושה לך טוב?" הרהר כשפגש את תגובתה העניינית בעיניים שהביעו שאלה עצלה. "מממ? להיות עסוקה כל הזמן? איך אתם אומרים – להתרוצץ מסביב לשעון?"

היא תהתה אם הוא יודע איזו השפעה יש לו עליה – איך היא נתקפה חולשה כשכוונת מבטו התמקדה בה! אשלינג חייכה אליו חיוך מתוח. "אין לי ברירה, ג'אנלוקה. אני בטוחה שאתה יודע טוב מכולם שהצלחה לא מגיעה בלי תג מחיר של עבודה קשה."

"אה, אבל החוכמה היא לדעת מתי לעשות הפסקה, לא?" עיניו הצטמצמו. "תגידי לי, מתי עשית הפסקה בפעם האחרונה?"

"אני לא חושבת שזה–"

"מתי?" לחץ עליה.

"אני לא זוכרת."

"את לא זוכרת? סימן שעבר יותר מדי זמן." ג'אנלוקה הפנה את ראשו כדי להביט החוצה דרך חלונות הקיר שתפסו צד אחד של המשרד הגדול המודרני בראשו של הבניין המרהיב שהיה ממוקם בלב לבה של רומא. "כזה יום יפה," אמר והחווה בידו בגאווה. "תראי איך העיר משגעת כשהיא שטופה באור השמש. מלאת חיים וחופשייה מדאגות – כמו נערה צעירה מאוהבת."

הבעת פניה של אשלינג לא השתנתה. "כן. אני משערת שגם זו דרך לתאר אותה."

גבות שחורות נזקפו. "את אולי מתכננת להישאר כאן?"

"לא. רק עד מחר. אנחנו טסים בחזרה על הבוקר." היא ייחלה שהוא יפסיק להביט בה ככה – כאילו היא דגימה במעבדה שהוא עומד לנתח.

"באמת? חבל." הוא העביר אצבע בהרהור על הקו הקשה של לסתו, שכבר רמזה על צמיחת זיפים חדשה, והביט בפניה החיוורות ובתווי פניה הנוקשים במשהו שגובל בתסכול. "איטליה לא מפתה אותך, אשלינג?" דרש לדעת. "הסיום המוצלח של חוזה רווחי לא גורם לך לרצות לקחת חופש מדי פעם – להשליך את הזהירות לכל הרוחות ולהתענג על יופייה של הארץ הזאת? לחגוג."

"אבל יש לי עסק לנהל. עוד לקוחות כמוך, ג'אנלוקה, שרוצים את תשומת לבי."

"אבל בטח אין אף אחד בדיוק כמוני, קארה," אמר בלעג.

לחרדתה, ההקנטה שלו חיבלה בקור הרוח שלה, ואשלינג הרגישה שרמז לצבע מטפס אל לחייה. חלק מרדני בה רצה לקום ולומר: יופי, גרמת לי להסמיק כמו נערה – אתה מרוצה עכשיו? אלא שהיא היתה משוכנעת שלא תהיה מסוגלת להתמודד עם תשובתו.

"לא," הסכימה ברצינות. "אולי אף אחד לא בדיוק כמוך."

עיניו הוצרו בהרהור כשהוא ראה את הצבע הוורוד החטוף בלחייה אבל הוא לא העיר על כך. אז היא כן מסוגלת להגיב לפלירטוט קל. אולי אשלינג ארמסטרונג הלחוצה היא לא מכונת עבודה רובוטית ויעילה כפי שהיא נראית. "אני לא מצליח לקבוע אם זו מחמאה או לא."

"לא?  טוב,  אני  יודעת  כמה  אתה  נהנה  לפתור  בעיות, ג'אנלוקה – אז אני אניח לך לפתור את זה בכוחות עצמך."

חיוך התגובה של ג'אנלוקה היה מבהיק. אה, סי, היא היתה פיקחית. זו הסיבה שהוא העסיק אותה מלכתחילה ושהעסק שלה הצליח כל-כך. אבל היא לא ידעה שהגישה הקפואה שלה היתה מאתגרת, ושגבר מצליח לא יכול לעמוד בפני האתגר הזה?

היא לא ידעה שאם אישה מקימה חומה, גבר פשוט רוצה להבקיע אותה בידיו החשופות? האם הוא רצה לעשות את זה? הוא הרגיש את פעימת התשוקה כשדחף לעברה צלחת של עוגיות אמרטי די סרונו זעירות, אבל היא נענעה בראשה. "מה את עושה מאוחר יותר?" שאל.

נורות אדומות נדלקו בראשה, ואשלינג קפאה כשספל הקפה בידה. "מאוחר יותר?"

"כן, מאוחר יותר," חזר אחריה בעוקצנות. "הלילה. כשתסיימי לעבוד," הוסיף בסרקסטיות.

"חשבתי להוציא את ג'ייסון לארוחת ערב."

ג'ייסון? הוא קימט רגע מצחו, עד שנזכר בעוזר הכחוש והגמלוני שהביאה איתה והניע ידו בתנועת ביטול קטנה. "למה שלא תבואי איתי למסיבה במקום זה?"

אשלינג קימטה מצחה. "אבל יצאנו למסיבה אתמול בלילה."

אי-השקט הברור שלה יכול היה לשעשע אותו מעצם החידוש שבעניין, אלמלא הבעת האימה שהתלוותה אליו היתה כה מעליבה! "זו היתה עבודה," מלמל. "הלילה זה לא. הלילה אנחנו אמורים... להשתחרר... לפזר את השיער." הוא העיף מבט בסגנון השיער הקפדני שלה. "אולי במשמעות המילולית?"

זו היתה הזמנה בלתי צפויה, ולרגע אחד אשלינג הרשתה לעצמה לשקוע בפנטזיה רומנטית ולדמיין לאן הוא ייקח אותה ואת כל האפשרויות הנפלאות שאליהן ערב כזה יכול להוביל.

עד שהמציאות נחתה עליה כמו מקלחת קרה והיא הניחה את ספל הקפה העדין על השולחן בקול קרקוש. "אני לא יכולה," אמרה ללא שכנוע. "זו העבודה הראשונה של ג'ייסון בחו"ל, ואני לא יכולה להשאיר אותו לבד."

"אבל ג'ייסון הוא ילד גדול, קארה." קולו נעשה חד מעוקצנות, ועיניו השחורות הצטמצמו כעיני חתול. "את לא יכולה להמשיך להחזיק לו את היד לנצח."

"אני לא משאירה את העובדים שלי לבד בעיר זרה, במיוחד כשהם חדשים," אמרה בפסקנות.

"אז תביאי אותו איתך. תבואו במקום זה ליקב שלי." פיו נרגע לחיוך קשה, חיוך שלא ממש הגיע לעיניו. חיוך שאמר לה שהוא לא נוהג להשקיע מאמצים בשכנוע. "זה היה הבציר הכי טוב שהיה לנו בעשר השנים האחרונות ואנחנו מתכוננים לחגוג."

לרגע אשלינג לא הצליחה להבין למה הוא התכוון. אוה, היא ידעה שיש לו יקב – למעשה היו לו שניים. אבל יקבים היו ממוקמים באזורים כפריים, והם היו ממש בלבה של העיר. בחוץ היה הצ'נטרוסטוריקו ההומה והשוקק ומרכז העצבים של רומא עצמה.

"אני לא חושבת–"

"יעשה לך טוב לצאת קצת מהעיר, והבית שלי בכפר נמצא במרחק שעה וחצי נסיעה בלבד," שיסע אותה בקוצר רוח. מספיק! הוא שילם לה משכורת ענקית, והיא תעשה מה שהוא רוצה! הוא שחרר את הקשר של עניבת המשי הזהובה שלו והניח לה לצנוח על השולחן, שם היא נחה מלופפת ומבריקה כמו נחש. עיניו היו קרות וכהות ויציבות כשמיקד בה את מבטו. "אני אשלח את אחד הנהגים שלי למלון כדי לאסוף אותך," ציין. "הייתי מציע לקחת אותך לשם בעצמי, אבל קודם יש לי עניין עסקי להסדיר בפרוג'ה."

"אין לי מה ללבוש," אמרה, בעיקר לעצמה. "זאת אומרת, שום דבר מתאים, ובוודאי לא למסיבה ביקב! באתי מוכנה לעבודה, לא למסיבות ביקבים."

העיניים השחורות רפרפו עליה. סי. הוא יכול היה לראות את זה. ופתאום היה לו חשוב ביותר לראות אותה לבושה כראוי – או בעצם, לראות אותה לבושה לא כראוי – כדי לגלות אם קיימת אישה אמיתית מתחת לרובוט הקריר שטיפל עבורו בעסקים. "לא הבאת איתך ג'ינס?"

לנסיעה עסקית? הוא יצא מדעתו? ג'ינס הזכיר לאשלינג יותר מדי את הילדות. מכנסי ג'ינס נראו לה זולים ומוזנחים, ללא שום רשמיות, דבר שאליו הילדה הקטנה הבודדה ערגה. "לא, לא הבאתי איתי ג'ינס."

"אז תצאי לקניות. החנויות הטובות ביותר בעולם נמצאות כאן לרגלייך. תקני לך זוג! מדונה מיה, אשלינג. למה את מהססת? זו הזדמנות שרוב הנשים היו קופצות עליה."

היא פתחה את פיה כדי לומר שהיא מנסה לא להתנהג כמו רוב הנשים – במיוחד לידו. שהדבר האחרון שהיא רוצה לעשות זה לנסוע ליקב שלו.

ועם זאת...

למה פעימת הציפייה הכבדה החלה לדפוק בלבה? משום שזה היה החומר שממנו קורצו הפנטזיות האסורות שבדרך כלל היא הרשתה לעצמה לטפח רק בלילות נדודים?

זו בסך הכול מסיבה, אמרה לעצמה בהנהון והרגישה שמבטו קודח בה כשקמה על רגליה. אבל אז הוא סב מעליה וחייג מספר בטלפון שלו והחל לדבר באיטלקית מהירה, והיא קלטה שהוא כבר שכח ממנה.

אצבעותיה רעדו כשפתחה את דלת המשרד. היא תהתה מדוע הוא השמיע הצעה כה בלתי צפויה. אליה.

הזמנה שהיא לא יכלה לסרב לה.

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “רומן ללא סוף / שרון קנדריק”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי