שותפים אמיתיים של אלוהים / אמיר בר יוחאי

דיגיטלי : ₪36.00
מודפס : ₪80.00
קינדל : ₪35.00

נקה

תיאור

אמיר בר יוחאי – שותפים אמיתיים של אלוהים

תאריך הוצאה לאור: 2017-12

ז'אנר:  סיפורת / עיון

מס' עמודים: 134

 

איש אחד, היה שותף של אלוהים. לא שותף אמיתי, אלא שותף, רגיל כמו כולנו  – יכול להשמיד כל חי אשר על פני האדמה או בשפתו של אלוהים: "ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי פני האדמה מאדם ועד בהמה עד רמש ועד כי עשיתם (בראשית, ו' ז'). את זה גם אנחנו יכולים, לכן אנחנו שותפים, לא בחרנו בזה, אלא נולדנו בתקופה שבה יש לאדם האמצעים לכך. שותפים הבוחרים בחיים.

 

האיש שכבר מת לא היה שותף אמיתי אבל היה מוכשר מאוד: קצין צנחנים מצטיין, סטודנט מבריק, איש עסקים מצליח, נשוי באושר. כל אלה לא עזרו לו כאשר ראה את העוול שההצלחה שלו גרמה לילד קטן בקצה השני של העולם. מצפונו לא אפשר לו להמשיך להיות סתם שותף, והוא הפך לשותף אמיתי. המחיר ששילם היה גבוה: עסקיו קרסו, נישואיו התמוטטו וחייו הסתיימו. לפני שמת הספיק לגבש דרך  שאינה כרוכה באובדן ומאפשרת למי שחפץ בכך להפוך מסתם שותף של אלוהים לשותף אמיתי. גיבורי הספר לומדים את הדרך ומנסים גם הם להיות שותפים אמיתיים.

לא רק של עצמם אלא של כולם ולא רק עכשיו אלא לתמיד, הם שותפים אמיתיים.

 

מחיר דיגיטלי: 36 ש"ח.

מחיר מודפס: 65 + 15 דמי משלוח בדואר.

טעימה מהספר

קמתי מהספסל והלכתי הביתה, ממשיך להרהר בדבריו של היועץ.

באותו לילה ישנתי מצוין.

 

***

"בוקר טוב. מה קורה היום?"

היועץ המתין לי בפתח הבית.

"הולכים למוזאון המדע," הוא הודיע.

"החדש? הוא עוד בהרצה."

"כן, החדש."

"הולכים ברגל? זה די רחוק. בוא ניסע," ביקשתי.

"לא, הולכים," הוא קבע.

"אוקיי, אוקיי," השבתי בלי לזכור את הלקחים מאתמול, "לא צריך לחשוב על זה כל כך הרבה. בוא נלך."

"העיקר הוא לחשוב על זה," ענה בטון חמור והזכיר לי את הלקחים. "אבל נדבר על זה בהמשך."

לא עושים שום דבר בלי לחשוב על זה. לא עושים שום דבר בלי לחשוב על זה, שיננתי לעצמי.

"זה פשוט, אבל כולם נוטים לשכוח את זה," אמר היועץ כאילו שב והתיישב בתוך מוחי.

"למה אנחנו הולכים למוזאון?" שאלתי אותו בזמן שהלכנו.

"כדי ללמוד איך לא הורסים," השיב.

"טוב, זה ברור. זיהום אוויר, כריתת יערות, התחממות..."

"שום דבר לא ברור," הוא שב לטון החמור.

השתתקתי. משהו מהביטחון שחשתי אתמול, כשהיה ברור לי שאני לא רוצה שנהרוס את כל מה שסביבנו, נמוג.

"תסביר," ביקשתי.

"צדקת בקשר לזיהום האוויר, ההתחממות, אבל לא מדובר רק בזה. ואגב, מצבנו בעניין הזה של הסביבה טוב יחסית. לא כי יש פתרון, אלא כי יש הבנה די רחבה שחייבים להגיע לפתרון."

"נו, אז אם מבינים, זה בסדר..."

"ממש לא. יש עוד שני תחומים שאין מספיק הבנה בנוגע לכוח ההרס שלהם, ובעיקר אין הבנה שהשינוי הנדרש חייב לבוא מהבנה, ומהרבה מאוד פעולות קטנות של המוני אנשים, ולא מהחלטות 'גדולות' של מנהיגים ו..."

הוא הפסיק לרגע.

"נסחפתי?" הוא שאל.

"קצת. תתחיל בבקשה בשני התחומים הנוספים."

"טוב, אז זה כבר ידוע שהרס הסביבה מסוכן. בוא נוסיף תחום שהמודעות לו עדיין לא יצרה את השינוי הנדרש...

"...השנאה," הוא הוסיף כעבור רגע.

"מה?"

"השנאה. אנחנו לא יכולים להרשות אותה לעצמנו."

"כאן כבר איבדתי אותך."

"אני אסביר. לפני חמש מאות שנה, כשהייתה יריבות בין קבוצות, שבט, מדינה, דת - מה שתרצה, זה היה מתפתח למלחמה. הצדדים היו שולפים חרבות ונלחמים, ובסוף המלחמה היה מנצח ומנוצח. לא הייתה סכנה שהפעלת הנשק תוביל להשמדה ולהרס בקנה מידה גלובלי."

"אוקיי."

"כל זה השתנה בשישה באוגוסט 1945."

הסתכלתי בו במבט שואל.

"הירושימה, פצצת האטום הראשונה."

"אה."

"המשמעות של התאריך הזה היא שכאשר השנאה שלנו מתעוררת, אנחנו מסוגלים להפעיל כלים שעלולים לגרום הרס רב. זה מצב חדש. השנאה גייסה לשורותיה כלים שאסור שיופעלו. היא הפכה למסוכנת לכולנו, באופן שאנחנו לא יכולים להרשות אותה לעצמנו. ו... אפרופו המגש במקדונלד'ס..."

"מה בקשר למגש?"

"הוא קשור ישירות לשנאה. במרד ההרואי שלנו באותו יום, כשהשארנו אותו על השולחן, הגדלנו קצת, ממש קצת, את הצורך להעסיק עובדים. הפעולה הזאת היא דוגמה לשימוש טוב בדרך שבה אנחנו מוציאים את הכסף שלנו, צמצמנו את האבטלה. ואבטלה, כפי שאתה יודע, היא מקור חזק מאוד להגברת התסכול והשנאה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם האבטלה בגרמניה הייתה אחת הסיבות המרכזיות שאפשרו את עלייתו, הדמוקרטית, של גדול השונאים בהיסטוריה."

"טוב, אבל..."

"עזוב עכשיו," הוא קטע את דבריי, "נתעמק בזה בהמשך. בוא נעבור לתחום השני שדיברתי עליו."

הוא חיכה רגע.

"הגיוון," הוא אמר, "אין מספיק הבנה עד כמה זה הרסני כשאנחנו מסלקים את הגיוון מהעולם. הטבע מתמודד עם סכנות על ידי גיוון. אנחנו, לעומת זאת, בעיקר בעידן המודרני, נוטים לייצור המוני. אנחנו אוכלים אותו הדבר, מתלבשים אותו הדבר, מבלים אותו הדבר. אפילו השפות מפנות יותר ויותר את מקומן לשפה דומיננטית אחת."

"וזה רע?" שאלתי.

"זה רע מאוד, אבל נרחיב על זה מאוחר יותר. כרגע חשוב שתדע שיש שלושה דברים שמסכנים את האפשרות להמשך הקיום בכדור שלנו: פגי..."

"פגיעה בסביבה," המשכתי, "שנאה, שעלולה להוביל לשימוש בכלים עם יכולת השמדה, וחוסר גיוון, שפוגע ביכולת שלנו להתמודד עם מצבים משתנים."

"יפה. ברגע שהגדרנו את שלוש הסכנות שהאדם יוצר, מיקדנו את הבעיה ופתחנו פתח לטיפול בהן. לדעתי יש בכך תקווה."

"ומה עכשיו?" שאלתי.

"עכשיו לומדים. במרץ. נתחיל בסביבה," אמר בדיוק כשהגענו לתור שמשתרך בפתח המוזאון למדע.

מעל דלת הכניסה היה תלוי שלט גדול: "המוזאון החדש למדע מנהל תחרות לתואר השותף הראשון של אלוהים."

"אתה יודע..." התחלתי להגיד ולא סיימתי, כי פתאום שמתי לב שהאישה עם התינוק עומדת בתור לפנינו.

היועץ חייך אליהם. הוא לא נראה מופתע כלל.

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שותפים אמיתיים של אלוהים / אמיר בר יוחאי”

מידע נוסף

בחר את סוג הספר

דיגיטלי, מודפס, קינדל