החופש הכלכלי שלך

היקום פועל ומדייק מאד בחוקיו בסדר המופתי שלו. אבל האם אנחנו באמת מכירים את חוקי היקום? האם אנחנו מאמינים בהם?

כשנסעתי בכביש במהלך ימי מלחמה, הנסיעה הייתה שקטה וכל הנהגים כיבדו זה את זה ואת חוקי הנהיגה. כשפועלים על פי חוקים, אין צורך לדבר. חשבתי, מה יקרה אם נהג אחד לא יפעל לפי החוק? מייד יתחילו הדיבורים והכעסים בין הנהגים. זה הזכיר לי את שתיקת היקום, או את שתיקת אלוהים. כמה פעמים שמענו את השאלה: “מדוע אלוהים שותק?” אולי היקום שותק כי יש לו סדר מסוים?

כששואלים אותנו, “מה נשמע?” אנחנו עונים, “הכול ב-סדר”. אבל מהו אותו סדר?

עזי ירמיהו, מאמן אישי לחופש כלכלי, מנסה להכיר את חוקי היקום דרך התבוננות פנימית. הוא מזמין אתכם לחדור אל המקדש הפנימי שלכם, להשקיע בעצמכם ולהעלות את ערככם כבני אדם. השפע קיים אצל כל אחד מאיתנו, צריך רק להתבונן פנימה ולא לחפש אותו בחוץ.

מתוך השקט הפנימי שלנו, השקעה רוחנית בעצמנו תוביל אותנו לחופש האמיתי שלנו – החופש הכלכלי. זהו החופש לבחור באמת מה היינו רוצים לעשות, ללא מגבלות כלכליות. לכולנו מגיע שפע. הדרך אליו קיימת, והיא מתחילה בהתבוננות פנימה, דרך רצון הנשמה האלוהית המשתלבת עם חוקי היקום. כולנו זכאים לשפע.

מבוא

לאורך חיי, עד לפני שלוש שנים, עבדתי אצל הרבה מעסיקים כשכיר. בשלב מסוים הבחנתי שתקופת הזמן הארוכה ביותר שבה עבדתי ברציפות אצל מעסיק, הייתה כשבע שנים. אצל מעסיקים אחרים עבדתי תקופות קצרות יותר; שלוש שנים, שנתיים ולפעמים אפילו רק כמה חודשים.

עד שהחלטתי לעצור.

ההמתנה הזאת הייתה בשבילי מתנה, משום שהיא העניקה לי פסק זמן לשאול שאלות ולהגיע להרבה תובנות משמעותיות.

כששאלתי את עצמי בכנות מה גרם לי להישאר שבע שנים אצל אותו מעסיק, התשובה הפתיעה אותי מאוד כי היא לא הייתה קשורה בכלל לכסף או לתנאי העבודה. אומנם מדובר בגורמים חשובים, אך הם לא מה שהשאירו אותי בעבודה הזו תקופה ארוכה.

בזמנו התקשיתי להצביע על הגורם שכן גרם לי להישאר שם, אך היום אני יודע ללא ספק שאלה היו הערכים – קודם כול הערכים שלי, ואחר כך הערכים של המעסיק.

כשאדם מחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה, מעסיקים לרוב רואים בכך חוסר יציבות. אולם אנשים שיש להם אמונה חזקה בעצמם וערכים גבוהים של משמעת, התמדה, נחישות ואומץ – הם לא יראו בכך חוסר יציבות אלא דרך למצוא את ייעודם ולהגיע לחופש כלכלי שבעזרתו יוכלו להגשים את חלומם.

בכל ראיון עבודה נשאלתי מדוע עזבתי את מקום העבודה האחרון, ותמיד הנחו אותי מה לא להגיד ומה כן להגיד, אבל באף ריאיון לא נעשה ניסיון לרדת לשורש האמת. הסיבה האמיתית שבגללה עזבתי מקומות עבודה, הייתה שהערכים של המעסיק לא תאמו את ערכיי; שמנהיגותו לא תאמה את התכונות המרכזיות שאני מחפש בהנהגה (ראו נספח 1: 15 תכונות מנהיגות).

האם אתם מסוגלים לשתף את המראיין בסיבה האמיתית הזו? ככל הנראה רובכם הייתם מעדיפים להימנע מכך ולהגיע עם כל מיני תשובות מוכנות מהבית.

אך האמיצים שבכם היו אומרים:

“אני מודע ליכולת שלי להצליח, ואני ראוי למעסיק שהוא מנהיג, שיהיה מוכן לעבוד איתי בשיתוף פעולה ובהרמוניה, שיכיר בסמכותי ויקבל אחריות מלאה על פעולותיו וגם על פעולותיי”.

שום מקום עבודה אינו מושלם, אבל כשיש צמיחה, למידה והתפתחות – זה מקום טוב להתחיל בו. אנשים שבטוחים בעצמם ופועלים על פי הערכים שלהם, זה מה שמניע אותם, וזה גם מה שיאפשר להם להגיע לחופש כלכלי.

מקום עבודה שמעניק לנו הכנסה ופרנסה הוא חשוב, וכמובן מי שמחובר למקום עבודתו ואוהב אותו – רצוי שיתמיד בו, אבל תמיד יש לנו יכולת בחירה, וקיימות אפשרויות נוספות למצוא את האמת – את מה שבאמת היינו רוצים לעשות.

מעט מאוד מעסיקים שאלו אותי בראיון עבודה אם יש לי תוכנית מובנית להצלחה בתפקיד; מהן הפעולות שהייתי נוקט עם הכניסה לתפקיד, או אם יש לי מטרה מוגדרת ביחס אליו.

היה לי מקום עבודה קבוע ומסודר, אפילו דירה צנועה, אבל משהו תמיד הפריע לי בתבנית החיים המסודרת והנוחה הזו. באחד הימים הייתה לי “התנגשות ערכים” עם אחת העובדות. המזכירה, שהייתה יד ימינו של המנכ”ל, אמרה לנו: “מה קרה לכם, שניכם? תירגעו! שניכם צריכים את הכסף, לא?”

האם זו האמת?  האם הצורך במשכורת או בכסף זה מה שהפריע לי? אבל כן הייתי צריך את הערך. הדבר הזה הלך והתעצם, ובלי להיות מודע לכך חיפשתי דרכים אחרות מאלה שהסביבה הקרובה שלי ניתבה אותי אליהן. התחלתי ללמוד בכל מיני קורסים – קורס מדריכי כדורגל לנוער, קורס אימון אישי (קואצ’ינג), קורס הדרכת חדר כושר ועוד – ולמעשה הייתי בחיפוש אחר הייעוד שלי.

ברוב הקורסים לא הייתה כל התייחסות לדרך שעברתי ולמאמץ הרב שהשקעתי, אלא רק למבחן התוצאה. הגדיל לעשות רכז הקורס בחדר הכושר, ששלט בכל תרגילי הכושר והפגין ידע רב בחוקי כוח המשיכה, אך לא ידע להעביר זאת לתלמידיו ובפרט לאלו שהתקשו, ולא טרח לבדוק אם בכלל התלמידים הבינו את הסבריו. מורה שאינו יודע להעביר את הידע שלו לתלמידיו, שאינו מעריך התמדה, השקעה ומאמץ, אלא ממוקד בתוצאה – אינו ראוי לדעתי לעסוק בהוראה. ספורט במהותו הוא גם רוחני, יש בו דרך, ערכים של התמדה, הוא מעצים אנשים ומחזק את ביטחונם, אולם הקורס הזה הפך את הספורט לעסק מסחרי לחלוטין, ללא שום רוח, ובמקרה זה רוח ספורט שבלעדיה הספורט הופך לעסק מסחרי נטו.

הקורס שבו הרגשתי שאני נמצא במקום הנכון, היה הקורס של אימון אישי. הוא נמשך שנתיים ונתן לי בסיס להמשך ההתפתחות האישית שלי. זה היה הקורס היחיד שעסק גם בדרך; בחיפוש אחר הערכים, הנכסים והחוזקות שלי, ולא רק בתוצאה.

כך התחלתי להבין שאם לא אטפח את הערכים שלי ואחזק אותם, לא אמצא את ייעודי.

ועם זאת לאט לאט עשיתי כברת דרך, דרך שהייתה רצופה במכשולים ובקשיים, אולם הייתה מלווה באור קטן – חיפוש אחר האמת שלי , ולא אחר מה שכולם אומרים לי שהוא האמת. ואז החלה להתגבש בתוכי ההחלטה שזהו זה, וצמצמתי את מרחב האפשרויות שלי לשתיים:

אעבוד במקום עבודה שעולה בקנה אחד עם ערכיי ואציג בפני המעסיק תוכנית עבודה מסודרת  לצורך השגת המטרה שלי בתפקיד.

אפעל בכל הכוח כדי להשיג חופש כלכלי מוחלט וכדי להגשים את ייעודי.

בחרתי באפשרות השנייה, ולמרבה ההפתעה לא הייתי צריך כסף בשביל זה – אפילו לא שקל אחד.

אולי בעצם הייתי צריך רק כ-120 שקל, כדי לרכוש:

ספר אחד

עט

ושתי מחברות.