האם אתם שואפים לחולל שינוי כלשהו בחייכם? בספרה "שערים לשינוי", גליה נתן אפשטיין חושפת את הכלים והתובנות שאספה לאורך שנים של שינויים משמעותיים בכל תחומי חייה – החל מאישי, דרך מקצועי ועד רוחני.
הספר נכתב במקור עבור ילדיה של גליה, במטרה להעניק להם מדריך לחיים משמעותיים ומאושרים. באמצעות חמישה שערים, המהווים אבני דרך במסע, הספר מציג שיטה מעשית המאפשרת לכל אחד ואחת להוביל שינוי מתוך הקשבה פנימית. תגלו כיצד לזהות את הצורך בשינוי, להתמודד עם האתגרים שבדרך, ולפעול מתוך חיבור למהות הפנימית שלכם.
הספר הינו מדריך מעשי לכל מי שרוצה ליצור שינוי בחייו, בצעדים קטנים או מהפכים גדולים. עם תובנות מעוררות השראה וכלים פרקטיים, תוכלו למצוא את הכוח והתעוזה לפעול, ולהפוך כל חלום למציאות.
גליה נתן אפשטיין היא עורכת דין מעל ל־25 שנה, מטפלת אנרגטית ומאמנת ילדים ונוער. כשהבינה שהכול אנרגיה, פנתה גליה לעולם ההילינג האנרגטי ופתחה מרחב להתפתחות אישית ורוחנית, המאפשר לה לסייע בצורה מעמיקה, מיטבית וקלילה, בעיקר לנשים הנמצאות בצמתים בחייהן להניע שינוי מבוקש ולהפיג כאבים. גליה מחברת הספר "לגלות את עצמי מחדש". זהו ספרה השני.
עורכת דין, מטפלת אנרגטית ומאמנת ילדים ונוער. עורכת דין כבר מעל ל-25 שנה וכשהבינה שהכול אנרגיה, פנתה גליה לעולם ההילינג האנרגטי, המאפשר לה לסייע בצורה מעמיקה, מיטבית וקלה, לנשים בצמתים בחייהן להניע שינוי מבוקש ולהפיג כאבים, כך שהן מרגישות מלאות אנרגיה, בהירות ומיקוד בחייהן, ומגשימות את עצמן.
בגיל 45, ביום אחד בחודש נובמבר, נפלה עליי ההבנה שהכול זה אנרגיה! ה כ ו ל: חלומות, זיכרונות, רגשות, מחשבות – הכול אנרגיה. התובנה הזו הובילה אותי לשינוי מהותי במסלול החיים שלי, הפכתי מעורכת דין למטפלת אנרגטית.
בצומת הזה של חיי הייתי צריכה לבחור האם להמשיך בנתיב שסללתי עבור עצמי במשך עשרים שנה, או לפרוץ לי דרך חדשה. בצומת הזה עמדתי זמן ממושך, עד שהעזתי לפנות לדרך אחרת בה נדרשתי ליכולות ולאיכויות שונות מאלה שהכרתי עד אז.
בעשר השנים, בין שנת 2010 לשנת 2020 שאותן התחלתי כעורכת דין, כשכירה וכאימא לשני בנים, הפכתי לעצמאית, נולדה לי בת, סגרתי את משרד עריכת הדין שלי ונעשיתי למטפלת אנרגטית.
מעולם לא יכולתי לדמיין כאלו תהפוכות בחיי! בשנת 2022 אף הוצאתי ספר הנקרא, כמובן, "לגלות את עצמי מחדש", אותו כתבתי עבור עצמי במהלך המסע הזה, המאגד תובנות מרפאות ומחזקות.
אין יום שבו אני לא מודה לעצמי על הבחירה לחיות את חיי בהקשבה פנימית למה שגורם לי אושר, ומעניק לי משמעות, סיפוק והנאה. אני מודה על היכולת להיות בעלת תעוזה, לממש את התוכניות, הרעיונות והרצונות שלי בחיי, כפי שאני רואה אותם וכפי שאני רוצה לחיות אותם, או בקיצור, להיות פרואקטיבית.
את הספר הראשון שלי כתבתי עבור עצמי והוא היווה עוגן עבורי במסע שלי. את הספר הזה אני כותבת עבור ילדיי. אני רוצה לראות אותם חיים חיי משמעות, שיהיו מאושרים ומסופקים. אני מתפללת שיהיו קשובים ונאמנים לעצמם ולא יפחדו לחיות ולממש את כמיהת ליבם.
כדי לסייע להם במסע חייהם, כתבתי את השיטה ותיעדתי את הצעדים שעזרו לי במשך השנים, ועוזרים גם כיום, להוביל את עצמי לחיים של משמעות והגשמה. מתוך רצון שישאבו מהם השראה ויוכלו למצוא את הדרך שלהם לממש חלומות ולהפוך כל כמיהת לב למציאות.
אני מאמינה שמשתלם להיות אנשים פרואקטיביים, בעלי יוזמה ואחריות אישית – כך אנחנו אחראים על חיינו ויכולים להוביל את עצמנו לאן שנרצה. פרואקטיביות היא היכולת לגרום לדברים לקרות ולא לחכות שהם יקרו, ולא להיות במצב של תגובה למה שיהיה. זה להנהיג את החיים שלכם.
בספרו המצוין "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", כותב סטיבן קובי שההרגל הראשון הוא להיות פרואקטיבי. כשאתם פרואקטיביים, אתם לא ממתינים לאנשים או לנסיבות שיצרו חוויות חיים ויובילו אתכם, אלא אתם מובילים את עצמכם מתוך הקשבה פנימית. אתם יוצרים עבור עצמכם את חוויות החיים שלכם.
זו המהות של הספר הזה – מדריך מעשי שעניינו איך להוביל את עצמכם ולהניע שינויים מתוך הקשבה פנימית, שנובעים משאיפותיכם, כי אם אתם לא תובילו את עצמכם, נסיבות החיים יעשו זאת. ואז, אולי זה יהיה כואב יותר, מורכב יותר ופחות יאפשר לכם לנהל את חייכם כפי שאתם רוצים. חשיבה אפקטיבית ופרואקטיבית היא למעשה חשיבה מניעתית, המאפשרת לא להגיע למשבר או למצב קיצוני כדי לחולל שינוי בחיים.
אני מודה שהתלבטתי לא מעט האם להדפיס רק שלושה עותקים מהספר, אחד לכל ילד, או להוציאו גם לקהל הרחב. בסופו של דבר בחרתי לשתף אותו עם כולכם. כמי שאינה מפחדת להניע שינויים בחיים, לשאול שאלות, לבחון את עצמי, להתבונן ולהיות קשובה למה שעולה בי מול מה שמתרחש מחוצה לי, או בקיצור להיות פרואקטיבית – אני מאפשרת בספר הזה הצצה אל דרך הפעולה שלי. נתיב כניסה אל המוח שלי, דרך החשיבה והפעולה שלי.
דמיינו כאילו אני מרימה את מכסה המנוע של הראש שלי ומאפשרת לכם להתבונן איך הוא פועל. כדי שתראו שזה אפשרי, שזה לא בשמיים, כדי שתחפשו את מנגנון הפעולה שלכם, זה שאִפְשר ומאפשר להניע שינוי בחייכם, וכדי שלא תחששו להניע אותו בהמשך, כשתבחרו בכך. כדי שכולנו נחיה חיים טובים יותר, בעלי משמעות, סיפוק ואושר, כי כך אנחנו מממשים יותר מהפוטנציאל שלנו והופכים את עצמנו ואת העולם למקום טוב יותר. נ ק ו ד ה!
אני משתפת את הדרך שלי כדי שזו תפתח בכם השראה להאמין בעצמכם ובמסרים העולים בחייכם; לחיות חיים שלמים ובריאים יותר, לזהות בעצמכם את הדרך להובלת השינוי, להתמודד עם הקשיים שעולים והחששות שתמיד מלווים תהליך של שינוי, כדי שתהיו פרואקטיביים במסע חייכם זה.
הנרי מילר אמר: "יעדו של אדם הוא לא מקום, אלא דרך חדשה להתבונן על הדברים". זו המטרה של הספר – שתצליחו להתבונן אחרת על החיים ועל מה שאפשרי עבורכן ועבורכם ולפעול בהתאם, למרות הפחד ועם חוסר הוודאות הכרוכים בתהליך שינוי.
בספר הזה אני מזמינה אתכם לעשות עצירה קלה, לנשום עמוק ולהקשיב לחלומות שלכם ולשינויים אותם תרצו להגשים עבור עצמכם. רק כשאנחנו מגשימים את עצמנו, חיינו הופכים בעלי משמעות וגם הסביבה שלנו מרוויחה מכך.
אזהרת מסע – בספר הזה אשתף אתכם בשיטה שלי להנעת שינוי מבפנים החוצה. השיטה שעובדת עבורי, בדגש על "עבורי". הספר הזה מבוסס על הניסיון שלי לאורך השנים והדרך בה אני בוחרת לחיות את חיי. על כן יכול להוות מדריך מעשי למשתמש והשראה לאלו המבקשים לחיות חיים מלאים, מספקים ומאושרים. הוא מכיל כלים רבים ומגוונים היכולים לסייע לכם במסע שלכם.
הספר אינו מיועד למי שאינו מוכן לשנות את מצבו לטובה. למי שאינו מוכן להקשיב פנימה. למי ששמח בחלקו ואינו מחפש להרחיב את הטוב שבחייו. יש תקופות בהן אנחנו מרגישים שהכול טוב ואין לנו צורך להניע שינוי כלשהו ויש תקופות בהן עולה ומתעורר הצורך. הספר אינו מיועד למי שמעדיף להחניק או להתעלם מהמסרים המגיעים, בדרכים שונות, מהגוף או מבחוץ.
השיטה בה אני פועלת מורכבת מחמישה שלבים, שמסודרים כאן בספר בסדר בו אני פועלת. בפועל, אלה חמישה שערים, וכל אחד מכם יכול להיכנס דרכם בכל שלב. הם אינם ליניאריים, אבל אלו חמש אבני דרך שאני ממליצה לעבור דרכן ולאמץ אותן לחיים. בכל שער יש גם מחשבה וגם עשייה.
תלמדו לחפש איך להניע שינוי ומה עוזר לכם לעשות זאת, בנחישות ובאומץ תוך מציאת פתרונות חלופיים לבעיה או לאתגר העומד בפניכם.
את ה"לא" ומה שלא עובד לנו – אנחנו ממילא כבר יודעים.
אשתף אתכם בחמשת השערים דרכם אני עוברת כאשר אני מניעה שינוי והדרך בה אני מנתחת כל מצב, שלטעמי דורש שינוי, ומוציאה אותו לפועל. תלמדו איך להיות בתנועה עם השינוי ומדוע זה חשוב.
לפעמים השינוי מפתיע אותנו ומכריח אותנו לשנות את החיים שלנו. לפעמים אנחנו מניעים את השינוי, לפעמים אנחנו יודעים איזה שינוי אנחנו רוצים לעשות ולפעמים ממש לא.
אם תהיו ממוקדים ומדויקים במה שתרצו להניע בחיים שלכם, אם לא תקפצו מדבר לדבר ולא תקשיבו או תעתיקו מה שאחרים עושים כי זה נראה מוצלח או מצליח להם, אלא תהיו קשובים פנימה למה שמבקש לצאת מכם החוצה לעולם, תוכלו לממש זאת מהר יותר בלי לבזבז אנרגיה ומשאבים אחרים.
שינוי לא חייב להיות קיצוני, של 180 מעלות, הוא יכול להיות מהלך קטן. כל צעד, גדול או זעיר, מצטבר לאורך זמן לדרך משמעותית. למעשה, כל חלום שרוצים להגשים – דורש שינוי כלשהו. כדי להניע כל שינוי, נצטרך לפעול בדרך שונה ולשנות את הדפוסים דרכם התנהלנו עד כה. אחרת, כבר היינו יוצרים את השינוי או שהוא היה קורה לנו בטבעיות, ומופיע בחיינו.
אני כותבת את הספר הזה תוך התבוננות על המקום הזה, על הרגע שבו מניעים שינוי. כדי שלא תפחדו, כדי שתעזו יותר, שתסמכו על עצמכם ולא תחשבו שזה מסוג הדברים שרק אנשים אחרים עושים או יודעים איך. זה לא. זה לגמרי בידיים שלנו, ובספר הזה אשתף אתכם איך אני עושה את זה ואיך תוכלו גם אתם לעשות זאת, כדי שתהיו נשים ואנשים פרואקטיביים, אפקטיביים ותובילו את החיים שלכם, תגשימו את הערכים ואת הכוונות שלכם, במקום להיות אנשים ריאקטיביים – שרק מגיבים לסביבה ולמה שקורה מסביב.
הספר הזה הוא עבורכם.
הבהרות:
הספר כתוב בלשון זכר ונקבה – יש דוגמאות בהן אפנה לנשים ויש דוגמאות בהן אכתוב בלשון זכר, כדי ליצור שוויון. הספר מיועד לכולם.
המידע שבספר הזה הוא מניסיוני האישי ומיועד לתת נקודות מבט, ואינו מהווה תחליף לייעוץ או לטיפול רפואי, ואינו מהווה הצעה, אישית או כללית. אני לא רופאה וגם לא פסיכולוגית. בכל העניינים הנוגעים לבריאותכם עליכם להיוועץ באיש מקצוע מוסמך, לרבות כל שינוי משמעותי במצבכם הגופני. אינני אחראית לכל נזק העלול להיגרם מקריאת הספר ומשימוש במידע שבו.
בהגדרתו הפשוטה שינוי הוא מעבר ממצב מסוים למצב אחר. מבחינתי, ולצורך ספר זה, אני מגדירה שינוי כחלום שאנחנו רוצים להגשים.
חלום הוא לא רק לקפוץ בנג'י או לטייל בעולם. חלום יכול להיות כל דבר שאנו חפצים בו: כלי שאנחנו רוצים ללמוד לנגן עליו, מעבר דירה, תחום מסוים שרוצים ללמוד, לכתוב ספר, מקצוע שרוצים לרכוש, תחביב שרוצים לפתח. הוא יכול להיות גם ערטילאי יותר: להיות שמח יותר, שלמה יותר, בריאה יותר – כל דבר שכרגע לא נוכח, או פחות קיים בחיינו ואנחנו כמהים אליו. כל חלום שטרם הוגשם דורש מאיתנו שינוי כלשהו בחיים כדי שנוכל לפעול להגשמתו.
להגשמת חלום דרושים משאבים. החתירה להגשמת חלום מחייבת אותנו לקחת את המשאבים הקיימים שלנו, הפיזיים, הרגשיים, הנפשיים והרוחניים ולתעל אותם למעבר בין המצב הקיים לבין החלום. כשרוצים להניע משהו חדש יש צורך במשאבים רבים, ועל כן, עולה הצורך לצמצם את המשאבים שלנו ביום יום לטובת הנעה של משהו חדש, לשנות את סדר העדיפויות שלנו. פעמים רבות הפעולה הזאת מעכבת או מונעת מאיתנו להניע את השינוי המיוחל.
שאול פוקס, בספרו "הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי" מציין שככלל אנחנו מתנגדים לכל דבר העלול לגרום לנו מצוקה, הפסד, נזק או כאב. בשינוי אנחנו רואים מייד את ההפסד הנובע משינוי המצב הקיים, ולכן אנו מתנגדים לשינוי. זאת במיוחד אם נראה לנו שבמאזן של רווח והפסד, תוצאת השינוי תהיה שלילית יותר מאשר חיובית.
בספר הזה אעסוק בשינויים פנימיים של התפתחות אישית – כאלה שאנחנו מניעים אותם או רוצים בהם, גם אם נסיבות החיים הפתיעו אותנו. כאלה שחשוב לנו להגשים ולכן אני מדברת על הקשבה פנימית. ללא הקשבה פנימית יהיה לנו קשה להגשים את החלומות הכמוסים שלנו.
שינוי הוא הדרך שלנו להתפתח ולהתקדם. הסביבה ואנחנו משתנים ומתפתחים כל הזמן.
במשך כל חיינו מתרחשים שינויים הנובעים מהתפתחות טבעית, שלא תמיד נשלטת, וכוללת מעברים שונים: מעברים מהגן לבית הספר, גיוס לצבא, מבית הספר למסגרות עבודה, קבלת תואר אקדמי, רכישת מקצוע, שינויים במקום המגורים או העבודה, הגירה לארץ אחרת, שינוי הסטטוס המשפחתי – נישואין, הורות, גירושין, נישואי הילדים ועוד. שינויים אחרים נובעים מהתמודדות עם מצב בריאותי שלנו או של בן משפחה קרוב, כמו פטירה של בן זוג, מחלה של הורים או של האדם עצמו; וכן שינויים במסגרות העבודה כמו פיטורין ופרישה. חלקם טבעיים, חלקם מתוכננים. חלקם עלולים להפתיע אותנו, כמו מגפת הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל".
אנחנו כל הזמן נמצאים במעברים מסוגים שונים, מתפתחים ומשתנים במשך החיים בינינו ובין עצמנו. לכל תקופה יש פרספקטיבה משלה הנסמכת על מטען החיים והניסיון שנצבר עד אליה, ואלה מובילים אותנו להתבוננות מחודשת על עצמנו ועל החיים שאנחנו חיים או רוצים לחיות.
ככה אני חיה את חיי – אני לא מתיימרת להעביר ביקורת או לחנך, אלא לתת נקודות מבט נוספות על תהליך השינוי והמימוש בחיים שלנו, מתוך הניסיון הפרטי שלי והדרך בה אני מובילה את עצמי למימוש מיטבי, ולשתף אתכם בחמשת השלבים שהם מהותיים בעיניי כאשר רוצים לעשות שינוי כלשהו בחיים שלנו.
עבדתי כעורכת דין, עסקתי בתחום מסחרי בין־לאומי וניהלתי עסקאות בין־לאומיות. הייתי חברה בלשכת המסחר הבין־לאומית בפריז וסייעתי בניסוח מסמכים והסכמים משפטיים בין־לאומיים. אם תסתכלו תמצאו את השם שלי מוזכר בכמה מהמסמכים המשפטיים שלהם, הייתי בצוות שעזר לנסח את המסמכים הללו. בנוסף, הייתי גם דירקטורית בחברות.
זה היה העולם המרתק שלי במשך עשרים שנה. מתוכן, כשמונה שנים הייתי עצמאית, והיה לי משרד בוטיק משלי בתחום המשפט המסחרי הבין־לאומי.
בעקבות תהליך השינוי שעברתי, אותו אני משתפת כאן, סגרתי את המשרד והפכתי למטפלת אנרגטית, לארומתרפיסטית מוסמכת ולמאמנת ילדים ונוער. אני מטפלת מרחוק באנשים בארץ ובעולם באמצעות ביואורגונומי, עליו ארחיב בהמשך, והילינג אנרגטי ויש לי גם פרקטיקה בהרצליה.
לכאורה זהו שינוי עצום, אך גיליתי שיש הרבה משותף בין התחומים האלה. כשחושבים על זה, התהליך הוא כמעט זהה: כשאני עורכת הסכם כלשהו, אני, כעורכת דין, צריכה להבין מהם התנאים של ההסכם, מה חשוב ללקוח. וכך גם בטיפול אנרגטי – אני צריכה להבין מה הבעיה של הלקוח ולהכין תוכנית ליווי. כשם שהייתי מדייקת את ההסכם בהתאם להערות שקיבלתי, היום אני מדייקת טיפול על פי הפידבק של הלקוחות. בשני התחומים האלה יש עניין של חיסיון וסודיות, של אתיקה מקצועית ושל אחריות מקצועית. בעולם המשפט אנחנו יודעים איפה ואיך מתחילים את התהליך ואף פעם לא יודעים מה תהיה התוצאה. כך גם בטיפול אנרגטי – מתחילים מנקודה מסוימת ואי אפשר לדעת לאן תלך האנרגיה וכמה מהר זה יקרה. אגלה לכם שאנחנו מביאים את האיכויות שלנו לכל דבר שאנחנו עוסקים בו, וזה בכלל לא משנה מה העיסוק שלנו.
את ההשוואה הזו בין עורכת דין למטפלת אנרגטית עשיתי כתרגיל יצירתי עבור עצמי כאשר קראתי את הספר "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים – קורס מזורז בלכידת הזדמנויות" של טינה סיליג. ספר מומלץ בחום! העובדה שמצאתי כל כך הרבה נקודות השקה הבהירה לי שאני בעצם עובדת באותו האופן, רק עם חוקים שונים.
זה תרגיל מצוין עבור עצמכם לחפש קווי דמיון בין תחומים לא קשורים, או לנסות להבין איך להציג את הכישורים שלכם בצורה אחרת.
כששאלתי את עצמי האם יש דרך רחבה ועמוקה יותר שבה אני יכולה לעשות שינוי ולהשפיע, שאינה כעורכת דין, יצאתי לדרך בה חיפשתי משמעות, ובסופו של דבר, מצאתי אותה במה שאני עוסקת בו כיום.
כשהתחלתי ללמוד משפטים הרגשתי שזה מתאים לי כמו כפפה ליד, התחום הכי חשוב שמקיף כל נושא בחיינו, התחום הכי פרקטי ומשמעותי. מאוד אהבתי את עולם המשפט, אבל הרגשתי שמשהו עדיין חסר.
שתים־עשרה שנים עבדתי כעורכת דין שכירה. באיזשהו שלב בחרתי לצאת לדרך עצמאית כעורכת דין (ועל כך אני מרחיבה בשער השלישי).
אלא שעם העצמאות באה גם שחיקה גדולה. עריכת דין זה מקצוע תובעני. עבדתי שעות רבות מאוד, ונשאתי באחריות גדולה כלפי המשרד, הלקוחות, הפרנסה והשם שלי. התחלתי להרגיש שאני נשחקת והעבודה כשלעצמה כבר לא מספקת אותי במיוחד. בפרק הזמן בו הייתי עצמאית גם ילדתי בשלישית, וזה כבר היה לא פשוט.
לאחר כחמש־עשרה שנים בתחום, התחלתי להרגיש שמיציתי. שכבר אין לי אתגר או פסגה לכבוש. הייתי עורכת דין בעלת משרד עצמאי. לא התפשרתי על תחום העיסוק שלי כשהפכתי לעצמאית, והמשכתי לעבוד בתחום מסחרי בין־לאומי. היו לי קריירה ופרנסה מכובדת, אבל מצאתי את עצמי פחות אנרגטית בבוקר כשיצאתי לעבודה. הרגשתי שהעבודה כבר לא מסיבה לי הנאה או אתגר.
אני רוצה לחדד – את המשרד שלי תפרתי למידותיי. יצרתי את מקום העבודה שתמיד חלמתי עליו. ואולי בגלל זה היה לי קשה לקלוט שאני כבר לא מאושרת שם.
היו לי כל הסיבות להיות מאושרת אבל לא הרגשתי כך. לא חסר לי דבר – היה לי מקצוע מכובד שאני אוהבת וטובה בו, הייתי עצמאית, הייתי (ועדיין) נשואה באושר ואימא לשלושה ילדים שלמים ובריאים – אז מה היה חסר? למה חסרה לי אנרגיה?
לאט לאט הבנתי שאולי המקצוע בו עסקתי ואותו למדתי – אינו הדרך היחידה לממש את עצמי, כי לא הרגשתי שאני חיה חיים מלאי משמעות. ידעתי שאני רוצה להתרגש בכל בוקר שאני קמה ולחיות את חיי מלאת אנרגיה, סיפוק והגשמה ובהרבה הנאה. ולכן תהיתי אם ישנה דרך אחרת, משמעותית יותר ובעלת השפעה רחבה יותר על העולם.
לא ידעתי מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה", ידעתי רק מה אני כבר לא רוצה. החלטתי לצאת למסע חיפוש ולבחון את החיים שלי. לא ידעתי מה אני מחפשת, לא ידעתי איפה נמצא האושר שלי ואם בכלל אמצא אותו. דבר אחד ידעתי – משהו בחיים שלי חייב להשתנות. למרות שאת המשרד שלי בניתי כמשרד בוטיק ותפרתי אותו למידותיי ולאנרגיה שלי, החליפה הזו כבר לא התאימה לי יותר. משהו הלך והשתנה בחיי.
לקח לי המון זמן לשים לב שזה המצב ולהבין את זה. זה היה תהליך ארוך ולא פשוט להפנים שמשהו, שבניתי מאפס, כבר לא מסב לי אושר, ולהיות במקום של חוסר ודאות, של "אם לא עריכת דין, אז מה כן?"
ידעתי שאת התשובה לשאלה הזו אצטרך לחצוב מתוכי. אף אחד אחר לא יכול לתת לי את הפתרון. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים שלי ולא היו אפשרויות נוספות פתוחות, ומשום כך היה ברור לי שקודם כול אני צריכה לייצר עבור עצמי אפשרויות מהן אוכל לבחור, ועד אז להמשיך ולעבוד כעורכת דין.
החלטתי לצאת ללמוד מתוך ההבנה שתנועה יוצרת שינוי ובהירות, ולכן כדאי שאתחיל להניע שינוי כלשהו בחיים שלי. המשכתי לעבוד במשרד שלי כעורכת דין, ובמקביל, למדתי. אלה בדיוק הדברים שהייתי זקוקה להם באותה התקופה. תוך כדי תנועה ועבודה פיניתי זמן ללימודים, להזין את הגוף ואת הנפש בתחומים שאינם קשורים לעריכת דין או לעולם העסקי. לפתוח את הראש.
כנערה רציתי להיות רוקחת. רציתי לשבת במעבדה ולרקוח חומרים. בבגרותי הבנתי שרוקחות לא חייבת לעסוק דווקא במוצרים כימיים ואפשר גם לרקוח מוצרים שונים מהטבע, ובין היתר, זה מה שהוביל אותי ללמוד ארומתרפיה. התחלתי ללמוד ארומתרפיה ויצאתי לסיורי ליקוט של צמחי מאכל ומרפא, כדי להכיר את חוכמת הטבע וכוחות הריפוי שבו ולהתחבר לידע קדום שפעם היה לכולנו.
ארומתרפיה משמעותה ניחוח ("ארומה") המשתלב עם טיפול בגוף, בנפש או ברוח ("תרפיה"). זו שיטה בה משתמשים בשמנים אתריים ובשמני בסיס (כדוגמת חוחובה, שקדים, זית, זרעי ענבים, מקדמיה), המופקים מזיקוק של פרחים ארומטיים, צמחי מרפא, תבלינים, שורשים, שרפים ועצים לטיפול והקלה על מכאובים, מצבים רגשיים, לחץ והתנהלות רוחנית.
הלימודים הצילו אותי ונתנו לי חיזוק של אנרגיה לשעות בהן הייתי מתנתקת מהעולם הגשמי של עריכת הדין ומגיעה הכי קרוב לטבע.
כאשר ישבתי במשרד ועבדתי, הקרבה לטבע הייתה לשתות תה עם נענע. הניחוח החזק של הנענע היה מגרה את קולטני הריח שלי ומחזק את הגעגועים לטבע, ובכל פעם שהרחתי את הנענע הבנתי שהשהות בין קירות המשרד שלי כבר לא ממלאת אותי בסיפוק, במשמעות ובהנאה. הבנתי שאני רוצה משהו אחר, שעדיין לא ידעתי להגדיר אותו.
יום אחד הזמינה אותי חברה לטיפול. כשהגעתי אליה היא הסבירה שזהו טיפול אנרגטי ללא מגע. לא התלהבתי מהרעיון, למה "ללא מגע"? הרי אני אוהבת מאוד טיפולי מגע. אבל זו חברה, וכבר הגעתי, אז זרמתי איתה.
באותו היום לאחר הטיפול משהו בגוף ובנשמה שלי הרגיש אחרת. הרגשתי שמשהו נפתח בי. הטיפול האנרגטי שחוויתי היה רגע מכונן, הרגשתי כאילו התרחש איזה קסם. הבנתי שבעצם הכול זה אנרגיה! הכול: המחשבות, החלומות, השפה, הרגשות, הכוונה. עולם חדש של תובנות נפתח בפניי. אני לא מאמינה במקריות, ובאמת, המפגש הכאילו מקרי הזה כיוון אותי לדרך חדשה.
מאותו רגע בו נפתחה לי תובנה, התחלתי להעמיק ולחקור את עולם האנרגיה ועולם הטיפולים האנרגטיים. היה ברור לי שאם הכול בחיים זה אנרגיה, אני רוצה ללמוד איך להשתמש באנרגיה הזו. כך הגעתי לביואורגונומי, אחת השיטות עימן אני עובדת היום ועליהן אספר בהרחבה בפרק האחרון של הספר הזה.
ביואורגונומי זוהי שיטת טיפול אנרגטית. הביואורגונומי מתבססת על אנרגיית החיים (האורגון), המצויה בכל מקום בו יש חיים. הטיפול הביואורגונומי מאפשר לאדם להבריא את עצמו באופן טבעי באמצעות שחרור אנרגיה חסומה. שחרור האנרגיה החסומה מאפשר לגוף להשתמש בפוטנציאל הטבעי המצוי בו, שנחסם כתוצאה ממחלה, מפחדים או טראומות, כדי לשקם ולהבריא את עצמו.
ככל שהעמקתי ללמוד את תחום הביואורגונומי וגמעתי בשקיקה עוד ועוד ידע בתחום הרחב הזה, התקשיתי לעמוד בעומס העבודה המשרדית, היא כבר לא עניינה אותי, אבל הייתי מחויבת ללקוחות שלי. הרגשתי כלואה, במלכודת.
אם עד עכשיו ידעתי שיש את העולם המודע – הפיזי והרגשי ואת התת־מודע – הנפשי; לפתע גיליתי את העל־מודע – את העולם הרוחני, האנרגטי, הנסתר, האחר. וכשגיליתי את העולם האנרגטי, הקושי להמשיך בעבודה ובחיי היום יום היה קשה מנשוא. הבנתי שהעולם עובד אחרת ממה שהכרתי וחשבתי עד לאותה נקודה בחיים שלי.
ההתעמקות הרוחנית גרמה לי להתרחק מהעולם המקצועי שהכרתי, ועם הזמן הגעתי להבנה שאני צריכה לבחור: האם להישאר בעולם העסקים המוכר והבטוח, עם כל ההישגים שבניתי לי, או לעזוב את הכול ולפנות לנישה שונה וזרה לי לחלוטין – לעולם הטיפולי, בו אין לי ניסיון כלל. שאלתי את עצמי אם אפשר לשלב ביניהם – האם זה אפשרי בכלל? הגעתי לצומת בחיי ותהיתי האם להמשיך ולנסוע במסלול שנסעתי בו עד עכשיו, או לרדת במחלף הזה ולחפש דרך אחרת. עמדתי בצומת הזה תקופה לא קצרה.
מאז שאני מכירה את עצמי אני יודעת שאני אישה פרקטית, אפילו מאוד, ופתאום מצאתי את עצמי בדילמה רצינית: האישה הכי רציונלית והכי פרקטית שתפגשו, עם שתי רגליים על הקרקע, שפתאום הבינה שהכול בעצם הפוך, אחר ושונה.
לאט לאט חלחלה לתוכי ההבנה שאני לא מסוגלת יותר להישאר בעולם העסקי המוכר לי, וגם, שאני לא יכולה לשלב בין שני העולמות. התחלתי להפנים שעליי לתכנן את הפרישה מהמקצוע המכובד והרווחי שלי. הבנתי שאני רוצה לעזוב את העולם העסקי שבו התנהלתי ולבנות משהו חדש לגמרי, כי היה לי קשה מאוד להישאר באותה נישה אחרי שנקודת המבט שלי על העולם השתנתה כל כך!
כל עוד לא הייתי בטוחה באיזה כיוון מקצועי לבחור ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות, המשכתי לעבוד, ובמקביל למדתי והתפתחתי, אבל מהרגע שבחרתי, בבת אחת הפסקתי את מתן השירותים המשפטיים. היה ברור לי שאם אמשיך לעבוד ולהתלבט, אני עלולה להביא מחלה אל גופי ואל חיי, כיוון שלא אהיה שלמה וממומשת. חוסר הוודאות והעימות הפנימי בתוכי היו קשים, אבל היה גם קול פנימי – שלמדתי להקשיב לו.
ועוד, היה ברור לי שאם אנסה לשלב בין שני העולמות, אני תמיד אתפתה לעריכת דין, כי כבר יש לי ניסיון וזו הכנסה גבוהה וקלה יותר כי אני מוכרת בתחום, ולא באמת אתפתח בעולם ההילינג האנרגטי.
ד"ר אנאבלה שקד בספרה "לקפוץ למים" מציינת שאת הפער בין המצוי לרצוי ניתן לחוות בשני אופנים: כזה הניתן לגישור או כתהומי וקבוע. האופן שבו תבחרו לחוות את הפער הזה יכתיב את דרך ההתמודדות שלכם עם הכמיהה לשינוי. אם אתם אנשים פרואקטיביים אתם תפעלו לבנות את הגשר בין המצוי לרצוי, בין המקום בו אתם נמצאים כרגע לבין החלום אותו תרצו לממש. אנשים פסיביים או נמנעים מהתמודדות יוותרו על אפשרות זו ויחוו אותה כבלתי אפשרית. איזה אנשים תרצו להיות?
לכולנו יש רגעים בהם היינו פרואקטיביים ובחרנו בחירות עבור עצמנו. אם אשאל כל אחד מכם על שינויים שעשיתם בחיים, בין אם הם היו יוזמה שלכם (בחירה של מגמה בבית הספר, ללמוד מקצוע או לעזוב עבודה מסוימת) ובין אם נכפו עליכם (שירות בצבא על פי החוק, מעבר מקום מגורים), הייתי שואלת: מה עזר לכם לעשות את השינוי? מה כיוון אתכם ועזר לעשות את הצעד הראשון, או איך התמודדתם עם שינוי שנכפה עליכם? איך בחרתם את האפשרות הטובה ביותר עבור עצמכם? מה עשיתם כאשר נראה שאין באמת אפשרויות לבחירה? איך יצרתם ופתחתם אפשרויות במקומות בהם נראה לכאורה שאין באמת אפשרות לשינוי?
אני מאמינה שכל התשובות היו קשורות לדבר אחד: הקשבה פנימית לכמיהת הלב, שלרוב היא כמוסה. הקשבה לאיזו קריאה פנימית בתוככם, שבחרתם לשמוע או להפסיק להתעלם ממנה. בחרתם לא להתנגד לקריאה הזו ולהתמסר אליה, בדרך ובקצב שלכם. ואם לא בחרתם על פי כמיהת הלב שלכם, אלא לפי מה שנראה לכם משתלם יותר, אז ודאי בטווח הארוך היו לכך מחירים.
אפשר להגדיר את זה בכל מיני דרכים: להיות בשקט. לקלוט. פחות לדבר. להתבונן לעומק. אני קוראת לזה הקשבה אקטיבית, כי רק מעצם ההקשבה וההתבוננות אני מקבלת תמונה רחבה יותר. כשהתמונה רחבה יותר, אני רואה יותר פרטים, אני יכולה לקבל יותר רעיונות ופתרונות. משהו נפתח עבורי.
לעיתים אנחנו בוחרים לעשות מהלך מסוים, לא בעקבות כמיהת לב, אלא כי כך נראה לנו שצריך או ראוי, או כך כולם נוהגים. אנחנו פועלים מהראש. אנחנו נוהגים כך, כי לפעמים, כשאין לנו מושג מה לעשות אנחנו מפעילים את השכל וההיגיון. לפעמים נדמה לנו שזו הדרך שתוביל אותנו לחיים טובים, וזה אכן כך. כל עוד אנחנו קשובים לעצמנו ולמניעים שלנו, אנחנו ערים למה שמוביל אותנו, נוכל גם לתקן בהמשך כשיתעורר הצורך, או כשנשים לב שהמהלך לא ענה על ציפיותינו.
אני תמיד מחפשת מה עוד אפשרי. איך אני יכולה להניע את השינוי שאני כמהה לו באמצעים העומדים לרשותי? איך אני יכולה כבר עכשיו לקדם את החלום שלי? אלה יכולים להיות צעדים קטנים המקרבים אותנו לאן שנרצה להגיע, גם אם לוקח זמן להניע את המהלך כולו. לקח לי כחמש שנים לעבור מעורכת דין למטפלת אנרגטית ולפתוח עסק חדש לחלוטין. זה היה מסע שהתנהל לאיטו ונמשך עד שהייתי שלמה לבחור. מרגע הבחירה וההחלטה לצאת לדרך, נפתח מסע אחר, חדש, ומאתגר לא פחות.
ישנן שתי אמונות המלוות רבים מאיתנו: מחשבה שהמציאות אינה בשליטתנו והידיעה שתודעה יוצרת מציאות. שתיהן משפיעות על היכולת שלנו לערוך שינוי בחיים.
התחושה שהמציאות אינה בשליטתנו והמסוגלות שלנו נמוכה היא תודעה הישרדותית, תודעה שבה יש נטייה להאשים אחרים במה שקורה בחיינו, לתרץ ולספר סיפורים למה אי אפשר, ולדחות ביצוע פעולות החשובות לנו גם אם אנחנו מאוד רוצים בהן. זו אינה תודעה המאפשרת להניע שינוי בקלות כי אנחנו חושבים שהדבר אינו תלוי בנו. נדמה לנו כאילו מידת השליטה שלנו בחיינו נמוכה. זה מצב השואב מאיתנו הרבה אנרגיה ומכניס אותנו לחרדות. לכן בשלב הראשון שימו לב שאינכם בתודעת קורבנות.
במצב קורבני אנחנו מסתכלים על כל מה שאין לנו שליטה עליו כחזות הכול: מזג האוויר היום אינו נתון לשליטתנו, אך העובדה שאין לנו שליטה על כך אינה סותרת את העובדה שאנחנו תמיד יכולים לבחור איך להגיב למזג האוויר: לשמוח, להתבאס, להמשיך בתוכניות שתכננו, לבטל אותן.
אנחנו צריכים למצוא פרשנות או נקודת מבט המיטיבה איתנו. אני יכולה לחשוב ולומר לעצמי: "אני אף פעם לא מצליחה לשווק את הטיפולים שאני מציעה". זה משפט שמכווץ אותי ולא נותן לי כלים או דרך לצאת מהמצב הזה.
אני יכולה לומר לעצמי: "כאשר אני משווקת באופן אישי, בשיחה עם לקוחה פוטנציאלית – אני טובה בשיווק". דרך הפרשנות הזו אני מרימה לעצמי את האנרגיה. אני מחפשת איך כן מצליח לי, אני אקטיבית יותר בפעולות שלי ומחפשת הצלחות שממלאות אותי ולא סיפורים ופרשנויות שאינם מיטיבים איתי, לא מחזקים אותי ובסופו של דבר גם לא מניעים אותי לפעולה. אם אנתח כל הצלחה שלי, אוכל למצוא דרך פעולה או מחשבה שיעזרו לי להביא עבור עצמי את התוצאה הרצויה.
כך גם אצלכם – חִשְׁבוּ על הצלחה או הישג שאתם גאים בו או ששימח אתכם – מה הייתה המחשבה או דרך הפעולה שהובילה אתכם? מה עזר לכם? מה או מי חיזק אתכם ואִפְשֵׁר לכם להמשיך ולהתמיד? דרך החקירה הקטנטנה הזו תגלו מה עוזר לכם לעשות שינוי ואילו חוזקות ויכולות קיימות בכם ומאפשרות זאת. חוזקות ויכולות עשויות להיות גם אנשים ורשת מקצועית (Networking).
ובמילותיו של אלברט איינשטיין – אנחנו יכולים להסתכל על כל דבר כאילו הוא נס או כאילו שום דבר אינו נס. הבחירה היא שלנו.
הדוגמה הכי מעוררת השראה לבחירה איך להגיב לנסיבות היא סיפור חייו של ויקטור פרנקל, המובא בספרו "האדם מחפש משמעות". אחרי תופת של שלוש שנים במחנות ההשמדה, כתב פרנקל שמחובתו של אדם למצוא משמעות לחייו, ולא רק לחפש. האופן שבו התמודד פרנקל עם החיים במחנה ההשמדה מעורר השראה, במיוחד לאור העובדה שחווה את זוועות הנאצים, חי בתנאים קשים ואכזריים במיוחד ושרד כדי לספר וללמד אותנו אמיתות מהחיים. הוא הבין שאנו יכולים לבחור איך להגיב ולפרש את מציאות חיינו. זו בחירה שאי אפשר לקחת מאיתנו, אפילו לא בגיהינום של מחנות ההשמדה. עם זאת, רק אנחנו יכולים לבחור את התגובה שתיתן לנו ערך ומשמעות ואותה עלינו לחצוב מתוכנו. הדרך בה נבחר להגיב למצב כלשהו קשורה במשמעות שנייחס לחיינו.
לטענת פרנקל, היעדר משמעות, או דאגה בדבר כדאיות החיים הם מצוקה רוחנית ולא מחלה נפשית.
כאשר אנחנו מחפשים משמעות אנחנו בהכרח יוצאים מתודעת קורבָּנוּת, כי החיפוש והמימוש של המשמעות הם כוח מניע חזק מאוד. הבחירה איך להגיב בונה את החוסן הפנימי שלנו, את הידיעה והיכולת להתמודד עם כל דבר. בטווח הזה שבין המצב לתגובה שלנו, קיימת הבחירה האישית באופן התגובה. האופן שבו נגיב נגזר מהמשמעות שנייחס לחיים שלנו ולמצב בו אנו נמצאים.
בתודעה זו אנחנו מתמקדים במה שיש לנו השפעה עליו, ובכך הופכים ליוצרים של החיים שלנו. גם כאשר מתרחשים אירועים שאינם בשליטתנו, כדוגמת מגפת הקורונה העולמית או מלחמת "חרבות ברזל", אנחנו תמיד יכולים לבחור איך להגיב. הבחירה הזו נובעת ממה שנתון לשליטתנו. זו התודעה שלנו, המודעות העצמית שלנו, שבעזרתה אנחנו יכולים תמיד לבחור איך להגיב למצב.
איך עושים זאת? אנחנו בודקים מה כן נמצא בשליטתנו: שמירה על עצמנו, על שגרה, על הבריאות, הרגעה עצמית, הפחתת צפייה באמצעי התקשורת ובחדשות, אחריות עצמית ללא קשר למה שאנשים אחרים עושים. התודעה הזו מאפשרת לי להתבונן על המציאות ולבדוק מה אני יכולה לעשות באופן אקטיבי, מה יעזור לי, מה יקדם אותי וממי אני יכולה לבקש עזרה.
גם במקרה הזה החתירה למציאת משמעות מניעה אותנו קדימה, מסייעת לנו לפתח חוסן נפשי ולהתמודד עם מצב תקוע או קשה.
אני מתחילה להקשיב לגוף. אני שמה לב אם משהו מכווץ או משהו כואב שלא הבחנתי בו קודם. לפעמים אגלה תחושת כבדות ש"פתאום" נוחתת עליי או נוכחת לאורך תקופה. אשים לב לתחושות לא נעימות שאני מרגישה. התחושות הללו של חוסר שקט בגוף מסמנות לי שקיים חוסר הלימה פנימי בין תפיסת המציאות שלי לבין הרגש שלי. הן מובילות אותי לשאול שאלות פתוחות, לחקור ולברר מה הבעיה. מה חסר? כמה רחוק צריך ללכת כדי לפתור את הבעיה? למשל אם אני לא מרוצה בעבודה, האם אני מחפשת קידום? האם אני רוצה לעבור לתחום אחר או למחלקה אחרת במשרד? האם זה בהישג ידי? מה אני באמת רוצה?
את התשובה אני חוצבת מבפנים. אף אחד אחר לא יכול לתת לי או לכם את הפתרון. התשובות לא תמיד צצות מייד, אבל אני שואלת ומחכה.
כאשר קשה לי לזהות מה הבעיה או איך לפתור אותה – אני מתייעצת עם אחרים. זה יכול להיות עם חברות, בני משפחה ואנשי מקצוע שונים, לפי העניין. אני לא מתווכחת עם המציאות – זה בזבוז של אנרגיה.
אם אני מרגישה שלא טוב לי מסיבה כלשהי, אני חוקרת ובודקת מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את המצב או לשנות את התחושה.
אם אתם מזהים קונפליקט כלשהו, חוסר שקט, כיווץ בבטן, כאב, רצון לשינוי – אל תחכו שזה יעבור, שתסיימו לעבוד, או תצאו לפנסיה כדי למצוא משמעות וסיפוק. אם זה הגיע עכשיו כדאי להתייחס כי הגוף מבקש מאיתנו משהו.
ניהול אנרגיה מתחיל מלהקשיב לגוף. לכן אני ממליצה להתחיל לחקור את התחושות שלכם: מה עושה לכם טוב? מה מרגיע אתכם? מה ממריץ ומתי אתם מרגישים עייפים יותר? מה שואב מכם אנרגיה?
האם זה מחזורי, נחלש ומתגבר? האם אפשר לצפות את הקושי או התחושה הלא נוחה לפני שהם מתפרצים? כדאי שנדע שרגש פועל במחזוריות, מגיע בגלים, ולכן כדאי לגלוש כשהגלים גבוהים ולנוח כשהם נמוכים.
השאלה מה שואב מאיתנו אנרגיה חשובה מאוד. אנרגיה חייבת להיות בתנועה אבל אין משמעותה שאי אפשר לנוח. זהו עניין של איזון. אנרגיה צריך לנהל, כמו חשבון בנק, על בסיס יום יומי. כשאנחנו בלחץ או במאמץ, לשים לב שאנחנו צורכים הרבה אנרגיה ולכן מנגד להטעין את עצמנו, במקביל ללחץ, לא רק כשהלחץ מסתיים: תזונה מיטיבה, נוגדי חמצון, מדיטציה, פעילות גופנית, יציאה לטבע, האזנה למוזיקה, פעילות יצירתית – כל מה שמטעין אותנו ומאפשר לנו לשחרר מהלחץ שאנו מצויים בו.
כשאנחנו אוגרים כעסים ולא מדברים על מה שמפריע לנו, אז יש לנו אנרגיה שתקועה בגוף וגם זה מוציא אותנו מאיזון ולעיתים אף גורם לנו לכאבים פיזיים שאינם מרפים. לכן חשוב לשחרר את מה שתקוע כדי לאזן את עצמנו.
כאשר יש נושא שמעסיק אותנו, יש לבדוק אם תשומת הלב שאנחנו נותנים לעניין נמצאת בהלימה לחשיבות שלו. אם לא – עלינו לנהל שוב את הקשב ואת האנרגיה שלנו.
אם אנחנו ננהל את האנרגיה שלנו בהלימה לטבע, ונאפשר תקופות של מנוחה וגדילה אז תהיה גם פריחה. הגיוני, נכון?
אם אתם בקונפליקט או חוסר שקט – אל תחכו שזה יעבור אלא הקשיבו לקריאה הזו. אם זה הגיע – זה בא לבקש מכם משהו וכדאי להתייחס אליו.
בעוד רגע אפרוש בפניכם את מפת הדרכים שלי ליצירת שינוי. היא תכלול חמישה שלבים שונים: מזיהוי הצורך בשינוי ועד לביצוע השינוי בפועל. כל שלב מלווה בסיפורים מתוך מסלול השינוי האישי שלי ותובנות שאספתי בתוך המסע אותו צעדתי. כאמור, השלבים הללו מסודרים בסדר בו אני מובילה את השינוי שלי, אבל אין הכרח שזה יהיה הסדר שלכם. לכן הם נקראים שערים – כי לטעמי חשוב לעבור דרכם, בסדר המתאים עבורכם.
אני מזמינה אתכם לקרוא מתוך הקשבה למהות השינוי עבורכם, כבני אדם אינדיבידואליים, ולבחון מה נכון ומה אינו נכון עבורכם.
מוכנים לצאת לדרך?