דני סופרין שכל את בתו נטע בשנת 1995 בפיגוע חבלני ברצועת עזה, בעת ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. הספר פותח צוהר להתמודדותה של משפחה שכולה עם האובדן והאבל, כפי שחווה אותם הסופר בחייו האישיים ובמפגשים עם משפחות נוספות. הספר מתמקד במעמדה של “החברה השכולה", שנאלצת להתמודד לבדה עם אבלה הכבד והמיוחד, ללא תמיכת המסגרות התומכות במשפחתו האורגנית של החלל.