החולמת

"הָיֹה הָיָה פַּעַם יֶלֶד קָטָן וּשְׁמוֹ תֹּם וְלוֹ חֲבֵרָה – הַמִּפְלֶצֶת הַמַּצְחִיקָה וְהַגְּדוֹלָה נֵסִי מֵאֲגַם נֵס שֶׁבִּסְקוֹטְלַנְד. כָּל יוֹם הֵם שִׂחֲקוּ יַחַד. תֹּם אָהַב לִרְכֹּב עַל הַגַּב שֶׁל נֵסִי, הֵם עָפוּ גָּבוֹהַּ מֵעַל הָעֲנָנִים וּבֵין הֶהָרִים הַתְּלוּלִים שֶׁסְּבִיב הָאֲגַם נֵס. לִפְעָמִים הֵם הִצְלִיחוּ לְהִשְׁתַּחֵל לְתוֹךְ מְעָרוֹת צָרוֹת, צָלְלוּ לַעֲמָקִים מְשֻׁבָּצִים בְּמַרְבַדֵּי דֶּשֶׁא אֵין־סוֹפִיִּים, וְהֶאֱזִינוּ לְהֵד צָהֳלוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהִדְהֵ

בָּעֵמֶק. בְּסוֹף הַיּוֹם, לְאַחַר שֶׁהִתְעַיְּפוּ הֵם הִסְפִּיקוּ לְנַמְנֵם בֵּין עֲצֵי הָאַלּוֹן. לִפְנֵי שֶׁתֹּם חָזַר הַבַּיְתָה הוּא נִפְנֵף בְּיָדוֹ לְשָׁלוֹם לַחֲבֶרְתּוֹ הַטּוֹבָה נֵסִי, שֶׁמִּיָּד לְאַחַר מִכֵּן צָלְלָה לְבֵיתָהּ שֶׁבִּמְצוּלוֹת הָאֲגַם. הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בּוֹ לְאַחַר שֶׁצָּלְלָה הָיוּ שְׁלוֹשׁ הַדַּבָּשׁוֹת שֶׁל נֵסִי שֶׁבָּלְטוּ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם וְאָז נֶעֶלְמוּ בִּמְצוּלוֹת הָאֲגַם הֶעָמֹק. סוֹף הַסִּפּוּר."

"סָבְתָא, סַפְּרִי לִי אֶת זֶה שׁוּב," לָחֲשָׁה נָטָלִי, "בְּבַקָּשָׁה."

"נָטָלִי מְתוּקָה, סִפַּרְתִּי לָךְ אֶת הַסִּפּוּר כְּבָר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים הַיּוֹם, הָאַחִים שֶׁלָּךְ כְּבָר נִרְדְּמוּ וְגַם אַתְּ צְרִיכָה לְנַסּוֹת לְהֵרָדֵם לִפְנֵי שֶׁשּׁוּב תִּפְעַל הָאַזְעָקָה. עִטְפִי אֶת עַצְמֵךְ בַּשְּׂמִיכָה עַד לָאַף וְהַשְׁאִירִי אֶת כּוֹבַע הַצֶּמֶר עַל רֹאשֵׁךְ. שֶׁיִּהְיוּ לָךְ חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים, שֶׁחֲלוֹמוֹתַיִךְ יִקְּחוּ אוֹתָךְ הַרְחֵק מִכָּאן, לִמְדִינוֹת שֶׁבָּהֶן יֵשׁ שֶׁקֶט וְשָׁלוֹם."

"סָבְתָא, הַמִּלְחָמָה תִּסְתַּיֵּם מָחָר?"

"לֹא מָחָר, אֲבָל אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁבְּקָרוֹב."

"מָתַי זֶה בְּקָרוֹב?"

"שְׁאֵלָה מְצֻיֶּנֶת, נֶכְדָּתִי. גַּם מִלְחָמוֹת מִסְתַּיְּמוֹת, הֵן לֹא נִמְשָׁכוֹת לָעַד, כָּךְ הָיָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם וְכָךְ יִהְיֶה גַּם עַכְשָׁו. לְכָל דָּבָר בָּעוֹלָם יֵשׁ סוֹף, גַּם לַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וְגַם לַדְּבָרִים הַפָּחוֹת טוֹבִים," סָבְתָא שֶׁל נָטָלִי נֶאֶנְחָה.

"לְפַהֵק, לְהִתְכַּרְבֵּל, לִנְשֹׁם.

בְּבַקָּשָׁה צָהֹב־כָּחֹל בַּחֲלוֹם.

בְּבַקָּשָׁה שֶׁמִּשְׁאֲלוֹתַי יִתְמַמְּשׁוּ. 

בְּבַקָּשָׁה שֶׁחֲלוֹמוֹתַי יִתְגַּשְּׁמוּ."

נָטָלִי לָחֲשָׁה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה אֶת תְּפִלּוֹתֶיהָ וְנִרְדְּמָה מִיָּד. הִיא חִבְּקָה אֶת הַכָּרִית שֶׁלָּהּ וְגָלְשָׁה לְתוֹךְ חֲלוֹם. בַּחֲלוֹמָהּ הִיא נִמְצֵאת בִּסְקוֹטְלַנְד לְיַד הָאֲגַם נֵס, גָּרָה בְּבַיִת לָבָן עִם גַּג רְעָפִים אָדֹם בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשׁ, סָמוּךְ לַאֲגַם נֵס שֶׁבּוֹ מִתְגּוֹרֶרֶת מִפְלֶצֶת מַפְחִידָה שֶׁהִיא בִּכְלָל מַצְחִיקָה וְחַבְרוּתִית. בַּחֲלוֹמָהּ הִיא בַּבַּיִת לְיַד הָאֲגַם, מְלַטֶּפֶת בַּעֲדִינוּת אֶת הַחֲתוּלָה הַזְּהֻבָּה שֶׁלָּהּ דֻּבְשָׁנִית. הֵן יוֹשְׁבוֹת סָמוּךְ לָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְדֻבְשָׁנִית שָׁרָה לְנָטָלִי שִׁירִים שְׂמֵחִים בִּשְׂפַת הַחֲתוּלוֹת, בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילָהּ.

לְפֶתַע הִרְגִּישָׁה עַל מִצְחָהּ נְשִׁיקָה מְדַגְדֶּגֶת וּרְטֻבָּה שֶׁהֵעִירָה אוֹתָהּ.

"דֻּבְשָׁנִית!" נָטָלִי קָרְאָה, "כֻּלָּם לְהִתְעוֹרֵר! הַחֲתוּלָה שֶׁלָּנוּ חָזְרָה!"

הָאַחִים שֶׁל נָטָלִי, סָבָתָהּ וְאִמָּהּ חִבְּקוּ אֶת הַחֲתוּלָה הַזְּהֻבָּה שֶׁהֵם אָהֲבוּ כָּל כָּךְ. דֻּבְשָׁנִית נֶעֶלְמָה לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים. אֲבָל נָטָלִי שֶׁחָלְמָה עַל דֻּבְשָׁנִית יָדְעָה כָּל הָעֵת שֶׁהִיא תָּשׁוּב וְעוֹדְדָה אֶת אַחֶיהָ.

שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים שֶׁל נָטָלִי הִתְאַסְּפוּ סְבִיב הַחֲתוּלָה וְלִטְּפוּ אוֹתָהּ. הֵם הִתְגַּעְגְּעוּ אֵלֶיהָ וּבָכוּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

"אַתְּ רוֹאָה, סָבְתָא? אֲנִי חִבַּקְתִּי אֶת דֻּבְשָׁנִית בַּחֲלוֹם וְיָדַעְתִּי שֶׁהִיא תַּחְזֹר!"

"בָּרוּר לִי שֶׁיָּדַעְתְּ שֶׁהִיא תַּחְזֹר, מְתוּקָה!"