העוצמה שבמבט

לילה אחד של תשוקה בלתי נשלטת משאיר את מייקל אנדרסון בלי מלים. הוא תמיד ידע שיש לו חיוך קטלני, שגורם לכל אישה לנטוש את התחתונים שלה בכניסה. אבל אף פעם הוא לא הרגיש כזאת תשוקה בלתי נשלטת לאף אחת. הוא מופתע מהעוצמה של תשוקתו כלפי הסטוץ החד פעמי. כל כך מופתע, שהוא לא יכול לחכות לחוות זאת שוב. חבל שהיא נעלמה. כמה חודשים, וכמה אלפי קילומטרים, מאוחר יותר. בפאב שממנו עכשיו רכש אחוזים, הוא נתקל בה שוב. וגם הפעם, התשוקה כמעט יוצאת משליטה. כמעט מאכלת את שניהם. הוא בטוח שהפעם תפס אותה. עד שהיא נעלמת לו שוב. האם החוזה העסקי החדש שלו יצליח להסיח את דעתו מהאלילה הסקסית שמתעקשת לעזוב אותו לאנחות?

לבקי הנסון אמנם יש אבא מיליונר שיתן לה כל מה שהיא תבקש, אבל היא ממש לא מפונקת. היא אישה חושנית ומצליחה, שלא נותנת למוסכמות לעצור אותה. וכשהיא רואה את הזר המהמם עם העיניים הירוקות, היא יודעת שהוא תענוג שהיא לא מתכוונת להשאיר לאחרות, אך כשיגיע הבוקר, היא גם לא מתכוונת להישאר. איך בדיוק היא אמורה להוציא אותו מהראש, עם העיניים הלוהטות והמגע המטריף שלו? מייקל מגיע לפגישה עם השותף העסקי החדש שלו, ומנהלת השיווק של השותף, ונדהם לגלות מולו את זו ששולטת בדמיונות שלו כבר לילות רבים. בקי לא יודעת מה לעשות עם עצמה עכשיו שהיא רואה אותו מולה. הם נפגשים והניצוצות עפים…

פרולוג

"ויסקי, נקי", אני מבקש מהברמנית, שלא מפסיקה לעפעף את הריסים שלה לעברי. אוף, זה כבר נהיה מעיק, אני חייב לצאת מפה. למה אני פה בכלל? אה, כן, כי אני אחד מהתורמים העיקריים שלהם, ורובין, היחצ"ן שלי, דרש זאת בכל תוקף.

אני מרגיש חשמל סטטי באוויר, מסובב את ראשי ונעצר על זוג עיניים שבולעות אותי. אני נמשך אליהן ולא יכול להתיק את מבטי. אלוהים אדירים, היא מדהימה!

עינינו נפגשות, ואני מחייך את החיוך הממיס שאני יודע שירעיד אותה. החיוך הזה עבד על כל בחורה אחרת, לא פעם ולא פעמיים. כבר מצאתי את עצמי במיטה עם מישהי רק בזכותו.

אני לא מצליח להפסיק להסתכל עליה. הברמנית מדברת אליי ואני מסתובב, לא מבין מה היא רוצה.

"המשקה שלך, חתיך", היא מחייכת בפלרטטנות, מוציאה את הלשון ומעבירה אותה על השפה התחתונה שלה.

"תודה", אני מסתובב לכיוון הטרף שלי, הזין שלי עדיין עומד וזה כבר כואב. שיט, היא נעלמה. אני מביט לכל כיוון אפשרי, מחפש אותה. היא לא פה.

אני שומע נהימה ואני די בטוח שהיא באה ממני.

"היי, חתיך, מה קרה? הכל בסדר?" הברמנית עוד לידי, למה היא פה? אין עוד אנשים שרוצים לשתות? אני עושה את הדבר המנומס ופונה אליה, מחייך ועונה, "הכל בסדר גמור, מתוקה". היא מתמוגגת מהכינוי ואני רואה אותה בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש.

העיניים שלה נעצרות על המפשעה שלי, "זה בשבילי?"

היא לא מסיטה את המבט שלה מהזין שלי, אני מגלגל את עיניי, "לא, אבל את בהחלט תספיקי". היא מחייכת, הולכת אחורה מבלי להסתובב ומסמנת לי לבוא אחריה. היא יוצאת מדלת השירות,  ואני אחריה, בדיסקרטיות עד כמה שניתן. דלת השירות עוד לא נסגרה וכבר היא עליי, "אני לא לובשת תחתונים".

אני נוהם, תופס לה את התחת ומרים אותה גבוה, החצאית מטפסת לה על הירכיים והיא כורכת את הרגליים שלה סביב מותניי. אני פותח את המכנסיים ומשחרר את הזין הפועם שלי, מוציא את מה שאני צריך מהכיס ומשחרר את המכנסיים ליפול לקרסוליי, אני מגיש לפיה את עטיפת הקונדום והיא קורעת אותו עם השיניים.
"תחזיקי בי חזק", אני מוריד ממנה את הידיים והיא לא מפסיקה ללקק ולנשק אותי. אני מגלגל את הקונדום, תופס בה וחודר לתוכה במכה אחת, עוצם את העיניים ומזיין כמו שבחיים לא זיינתי, פה, בחוץ, בסמטה חשוכה, מצמיד אותה לקיר ומזיין חזק ופראי וכל הזמן רואה במחשבותיי אותה, את המבט שלה.

פרק 1

-בקי-

"זה מה שאת לובשת?" דניאל בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש. דניאל לופז היא החברה הכי טובה שלי מגיל חמש והיא יפיפייה אמתית, ממש מעוררת קנאה. היא רזה, גובהה כמטר שמונים, יש לה שיער בלונדיני, חלק וארוך שמגיע לה עד לאמצע הגב ועיניים גדולות וכחולות. אנחנו חברות מאז שאבא שלי ואני עברנו לגור בשכנות אליה, לאחר שאמי נפטרה. דניאל ואני התחברנו מיד. זה רק עוזר שהטעם שלנו בגברים שונה לחלוטין.

"מה רע במה שאני לובשת?" אני מקמטת את האף.

"בקי, את יודעת שאני מתה עלייך, אבל אחרי הפרידה מהאפס הזה, ג'ון, פשוט לא חזרת לעצמך. כבר שנים שאת שקועה בעבודה ולא נכנסת למערכות יחסים. הצלחת כמו שלא חלמת מעולם, אבל עכשיו הגיע הזמן לצאת וליהנות, להכיר מישהו חדש, להזדיין, ואולי להתאהב. אני ממש לא חושבת שבמקום שאליו אנחנו הולכות תצליחי לעשות את זה, לבושה בג'ינס, חולצה מרושלת ושיער פזור. זה לא בר שכונתי, את יודעת. חוץ מזה, ככה לא מתלבשת מי שמככבת במקום הראשון ברשימת הרווקות הכי נחשקות מתחת לגיל שלושים", היא מצחקקת וזורקת עליי את העיתון בו התפרסמה הרשימה השנתית של עשרים הרווקות העשירות והנחשקות. לתדהמתי, דורגתי במקום הראשון, זו השנה השלישית ברציפות. החיוך של דניאל מסנוור, אפשר לראות שהיא באמת דואגת לי. הפרידה מג'ון הייתה קשה וריסקה אותי לרסיסים. למרות הקושי, נתתי למישהו אחר להוביל, ואז מצאתי את עצמי עזובה ולבד. היינו חברים מגיל שש-עשרה ותכננו להתחתן. הוא היה חתיך מהמם ומסוקס, מסוג הגברים שרק מסתכלים עליהם ומיד רוצים לזנק עליהם. שיער משיי מלא, עיניים חומות וגוף בנוי לתלפיות שמחלל אותו קעקוע שבטי על הזרוע. לא הבנתי מה הוא מצא בי והייתי אסירת תודה על כך שבכלל הסתכל לכיווני. הייתי מאוהבת וכל כך מסונוורת שלא שמתי לב שבגד בי בכל הזדמנות שהייתה לו, עד שתפסתי אותו בשעת מעשה.

"היי, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו יוצאות, ועם כל הכבוד, עד עכשיו כשרציתי למצוא זיון, מצאתי. גם עם הבגדים האלה", אני מחייכת חיוך ממזרי. היא יודעת בדיוק למה אני מתכוונת. מאז הפרדה מג'ון כבר יצא לי לחזור הביתה עם סטוץ חד פעמי, והפעם האחרונה שהתלבשתי ככה הייתה כשהיינו במיאמי, אחרי שהשתתפתי באירוע התרמה לילדים חולים. האירוע היה נוצץ כמו תמיד ולבשתי שמלה שחורה אלגנטית, אחת השמלות שוורה וואנג עיצבה ותפרה לי במיוחד. שם ראיתי אותו, הגבר הכי חתיך עלי אדמות. זכר אלפא עם שיער קצוץ ועיניים ירוקות. ממש אל בחליפה שחורה קלאסית, חולצה לבנה ועניבה שחורה. כל הערב החלפנו מבטים, הרגשתי שהוא שואב אותי לתוכו בכוח המבט בלבד. למרות זאת, לא התקרבנו. הברמנית לא זזה ממנו, וכשהוא התחיל לפלרטט אתה בחזרה, הסתובבתי ויצאתי. הרגשתי דקירה בלב, וזה היה מוזר, כי לא ידעתי אפילו את שמו.

כאשר הסתיים אירוע ההתרמה, דניאל ואני החלטנו להישאר לחופשת סוף שבוע. תפסנו שני חדרים באחד מהמלונות שבבעלות אבי, ידענו שאחת מאתנו בוודאי תרצה להעלות מישהו לחדר. בערב האחרון של החופשה, דניאל שכנעה אותי לרדת לבר שבמלון, למרות שלא ממש רציתי. לכן התלבשתי בפשטות. ישבתי על הבר כדי לסיים את הסנגרייה שהתחלתי לשתות, לאחר שדניאל פגשה מישהו ופרשה לחדרה, כשהוא התיישב לידי. אני עדיין יכולה להריח את הריח שלו, הוא היה מהמם, נוטף סקס אפיל עם עיניים ירוקות וחודרות, ושיער קצוץ. זה היה הגבר מאירוע ההתרמה. כל כך חתיך, שזה לא להאמין. הוא לבש ג'ינס וחולצה צמודה שהבליטה את הגוף שמתחת. היה חשמל באוויר ורציתי אותו עליי.

פתאום הוא פנה אליי, "היי, זאת את". הקול שלו, חזק ובטוח, שלח זרמים אל גופי.

"היי, זה אתה", החיוך המטופש לא עזב לי את הפנים. שוחחנו מעט, אך לא החלפנו שמות או טלפונים. הוא התעקש לשלם על המשקאות שלי, וכשהלכתי, השארתי לו את מספר החדר שלי על מפית, מאפשרת לגורל להחליט. האמנתי שאם הוא באמת מעוניין, הוא יעלה, והבטחתי לעצמי שבמידה ולא – אני אשכח ממנו. למען האמת, הופתעתי כשתוך פחות מעשרים דקות שמעתי דפיקה, וכשפתחתי את הדלת הוא עמד מולי. לא יכולתי להתאפק, זינקתי עליו ותקפתי אותו בנשיקה לוהטת. אחרי שהתנתקנו, הסתכלתי אל תוך עיניו המהפנטות ורציתי אותו עליי, בתוכי, בכל מקום אפשרי בגופי. הייתה בינינו משיכה מהפנטת, מעולם לא הרגשתי ככה. "וואו, זו קבלת פנים שכל גבר היה רוצה לקבל", הוא חייך את החיוך ההורס שלו. לא רציתי משחקים, רציתי אותו עירום ומיד, "תשתוק ותתפשט". הוא הסתכל עליי בגבה מורמת והתחיל לפתוח את כפתורי החולצה, יותר מדי לאט לטעמי. כדי לעזור לו, שחררתי את חגורתו ופתחתי את כפתור מכנסיו. הוא הניח עלי את ידו, עוצר בעדי. מה לעזאזל הוא עושה? הוא אחז בידיי והרים אותן מעל ראשי, מדביק אותי לקיר. הרגשתי את זקפתו נלחצת אל בטני. אלוהים אדירים, הוא מצויד ממש כמו שצריך. בלעתי רוק כשהוא תפס את שתי ידיי ביד אחת ובשנייה התחיל ללטף אותי ברעבתנות יוקדת, "את כל כך רכה, והריח שלך משגע אותי".

הוא סובב אותי וזקפתו נלחצה לגבי. "ידיים על הקיר, ואל תזיזי אותן מהמקום", הוא פקד, וידעתי שאני חייבת לציית. הנחתי את ידיי על הקיר, הרגשתי אותו מלטף אותי ונרעדתי. "מה שאני הולך לעשות לך". היות וכבר התארגנתי לשינה, לבשתי כותונת משי קצרה בצבע שחור. הרגשתי את ידיו מחליקות במורד רגליי ועולות בחזרה למעלה, מושכות איתן את הכותונת ומפשיטות אותי. נשארתי בגבי אליו, לבושה אך ורק בחוטיני מתחרה. הוא ליטף את גבי ואחז בעכוזי בעוצמה שידעתי שתשאיר סימן, אבל לא היה לי אכפת. הוא הוריד ממני את פיסת הבד הקטנטנה והתרחק מעט. כשהוא חזר הרגשתי שהוא עירום. רציתי לראות אותו, לגעת בו. "אני לא יכול לחכות להיות בתוכך", הוא לחש לתוך אוזני והחליק אצבע אחת לתוך קפליי, "את כל כך רטובה בשבילי". הוא החליק פנימה אצבע נוספת, סובב את אצבעותיו ומתח אותי, "את צריכה להיות מוכנה בשבילי, אני לא רוצה להכאיב לך", ויכולתי להישבע ששמעתי אותו לוחש את המילה 'עדיין'. שפתיו נישקו את עורפי, שולחות בי צמרמורות. הוא התחיל לסובב את אגודלו סביב הנקודה המתוקה שלי, והרגשתי שאני עומדת לגמור. "את קרובה, אבל את גומרת רק כשהזין שלי נמצא בתוכך, לא לפני כן". לא ידעתי איך אצליח לשלוט בעצמי כשהוא המשיך בעינוי המתוק שלו.

"אני רוצה להסתכל עלייך", הרגשתי אותו מחייך סביב עורפי. הוא סובב אותי ותפס את שתי ידיי מאחורי גבי. ראיתי את פניו היפות ואת עיניו הבוערות מתשוקה והרגשתי שאני מאבדת את עצמי. פיו מצא את פי ובנשיקה הזו הוא לא לקח שבויים. אם רצה שאהפוך לשלולית הוא בהחלט הצליח. הרגשתי שרגליי קורסות תחתיי, הוא הרים אותי וכרכתי את רגליי סביב מותניו. גם מתוך ערפול החושים שלי, ידעתי שאחרי הלילה הזה לא אראה אותו שוב והייתי אחראית, "קונדום, במגירה ליד השידה". הוא לא הפסיק לנשק אותי והשאיר אותי כרוכה סביבו, והלך לכיוון השידה. הוא הניח אותי על המיטה ופנה לשידה, הוציא משם קונדום, פתח את אריזת האלומיניום והחליק את הקונדום לכל אורכו. וואו, הוא גדול, יאמי. הוא נשכב מעליי והרים שוב את ידיי מעל ראשי, "אני רוצה אותך ככה, פתוחה בשבילי, מקבלת כל מה שאתן לך. אני מבטיח שאתן לך עונג כזה שלא תשכחי ממני כל כך מהר".

ביום למחרת, כשהוא עדיין ישן והדברים שלי כבר היו ארוזים, לקחתי את המזוודות ועזבתי את מיאמי. הוא צדק. שלושה חודשים עברו מאז, ולפעמים הוא עדיין מופיע בחלומות שלי.

"ברור, את מהממת. גם אם תצאי לבלות לבושה בפיג'מה, תוכלי לחזור הביתה עם סטוץ. אבל, אני רוצה שתפתחי את הלב. לא היית כזאת סגורה לפני ג'ון, ומה שאת לובשת פשוט לא יספיק למקום שאליו אנחנו מתכננות ללכת. בואי, תני לי לסדר אותך, אני מבטיחה לך שתהיי יותר מהממת ממה שאת כבר", היא קובעת, ואני מחייכת בנימוס. למה זה טוב, לפתוח את הלב? כבר שנים שאני בשליטה מלאה על החיים שלי ואני מעדיפה את זה ככה, כשאני שליטת העולם שלי. אהבה זה לחלשים ואני ממש לא כזו.

לאחר כשעה אני מסתכלת במראה ולא מזהה את עצמי. השיער האדמוני הלוהט שלי, שהוא גלי בדרך כלל, הוחלק, הפוני שלי הוסט לצדדים ועכשיו הוא נותן מסגרת יפה לפנים. העור הלבן שלי כבר לא נראה חיוור, עיני הדבש שלי מעושנות, על שפתיי אודם אדום ומבריק, ושמלת המיני השחורה של ורסאצ'ה מחבקת את הקימורים הסקסיים שלי. אני אוהבת את איך שאני נראית סקסית, אני מרגישה כאילו מישהי אחרת מסתכלת עליי מהמראה.

"נגיעה אחרונה, קחי", דניאל יוצאת מהארון שלי ומושיטה לי את עקבי הסטילטו השחורים עם הרצועות הכסופות ואת עגילי החישוק עם נגיעות היהלומים, שנלקחו מהמגירה שלי, "יהלומים הם חבריה הטובים של כל אישה, לא כך?!"  היא מחייכת. אני אוהבת את העגילים ובהחלט יכולתי להרשות לעצמי לקנות אותם, בלי קשר לכך שאבא שלי, ברוס הנסון, הוא אחד הגברים העשירים ביותר בלוס אנג'לס. כבר בגיל שלושים ושתיים אבא שלי הרוויח הון לאחר שמכר במיליארד דולר את פיתוח הסטארט-אפ שלו בתחום האינטרנט,  והקים את חברת "הנסון-טק". כמובן, היו לו עוד עסקים צדדיים, כמו פאבים, מסעדות ומלונות. אבא של דניאל היה יד ימינו, מה שעזר לחיבור בינינו ולכך שהפכנו לכמעט משפחה. כיוון שאימא שלי לא הספיקה ליהנות מהעושר של אבא שלי, הורעף עליי כסף מילדות.

"אני אוהבת אותך, את אחות בשבילי. תודה שאת דואגת לי, אני מעריכה את זה מאוד".

"ברור שאני אדאג לך. בואי, אדם צריך להגיע", היא מחייכת. אדם, אחיה התאום של דניאל. אלוהים, הוא כל כך חתיך. הוא מטפח את השרירים שלו על בסיס יומי, יש לו מבט חודר ועיניים כחולות, הוא כל כך דומה לה. פעם כמעט קרה בינינו משהו, אבל הצלחנו לעצור את עצמנו בזמן... עכשיו, כשאני חושבת על זה, חבל. יכול היה להיות מעניין.

הטלפון מצלצל, "יפהפיות שלי, אתן מוכנות?" אדם שואל את דניאל. 

"כן, אנחנו יוצאות".

"טוב, אני בשביל הגישה. תוך דקה אני אצלכן בבית".

הבית שלנו הוא בית פרטי בעל שלושה אגפים. הוא משתרע על פני שטח עצום של אלפיים מטרים רבועים, הוא בנוי ברובו מלבנים, והעיצוב שלו חמים, ביתי ומזמין. הוא מקושט באומנות מינימליסטית, תמונות של נופים ועצמים דוממים במבואות, ופסלים שמעטרים חלק מהבית. באגף הראשי ישנם חמישה חדרי שינה, ספריה גדולה, חדר אוכל, מטבח גורמה מאובזר למשעי, חדר קולנוע והסלון, ממנו יוצא מסדרון המוביל לבריכה שבחצר הגדולה והירוקה. הבית ממוקם בשכונה יוקרתית והוא תחום בגדר גבוהה עם שער כניסה מתכתי וגדול. את הבית קיבלתי במתנה מאבא שלי, לכבוד החתונה שלא התקיימה, עם ג'ון. לא סיפרתי לאבא שלי מה קרה. אין לי ספק שהוא היה הורג אותו אם היה יודע. אני בבת-עינו והוא לא היה מאפשר לאף אחד לפגוע בי. למרות שלג'ון לא היה כסף, אבא שלי הבין וכיבד את מערכת היחסים שלנו. היינו צעירים מאוד, אך הוא לא התערב וקיבל בהבנה את רצוננו להתחתן ואת כל החלטותיי. כאשר ג'ון ואני נפרדנו, הזמנתי את דניאל לגור איתי. היא עזרה לי לשמור על שפיות וחיזקה אותי כשנשברתי. היא יודעת עליי הכל, גם את הסודות הכי כמוסים שלי. ותאמינו לי, יש לי כאלה.

"היי, אדם", אני מחייכת כשאנחנו יוצאות לכיוון האוטו. אדם יוצא מהאוטו ופותח לנו את הדלת. אין ספק ששנים של נימוסין השתלמו. הוא נראה מרשים ביותר, לבוש באלגנטיות קלילה, מכנס שחור וחולצה מכופתרת שנצמדת אל גופו החטוב.

הוא רואה אותי ומחייך, "וואו, בקי, את נראית... וואו". המילים שלו מעלות בי חיוך. הבטחון העצמי שלי היה צריך אישור.

"תודה".

"אהמ, אהמ, גם אני פה", דניאל רוטנת.

"גם את מהממת, אחותי. אבל בקי... את יושבת ליידי, כן?"

"אדם!!" דניאל צועקת עליו בשעשוע.