יוגה טרנסנדנטלית- תרגום וביאור חדש לסוטרות היוגה של פטנג'לי.
"כשמטפס הרים מתחיל להתקדם לקראת פסגת ההר, הנוף הנשקף אליו שונה מהנוף הנפרס לפני מי שכבר הגיע לפסגת ההר. בסוּטְרוֹת היוגה פּטַַנגְ'ַליִ מספק לנו ראייה של מי שהגיע לראש ההר ומתאר את הנוף כדי לעודד את המטפסים ולהנחותם ולשתף עימם את ראייתו הפנורמית. כיבוש הפסגה יכול להתבצע רק בשלבים, לכן הסוּטְרוֹת מתארות את השלבים הקשורים להתפתחות היוגה ולחוויות שמתרגל יוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד להתבססותו במצב קבוע של תודעה טרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי."
סוטרות היוגה של פַּטַנְגָ'לִי נחשבות לטקסט החשוב ביותר בפילוסופיית היוגה. בספרו יוגה טרנסנדנטלית מציג מוטי שפי, תלמידו של מַהַרְשִי מַהֵש יוֹגִי, מי שהביא לעולם את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית (מ"ט), תרגום וביאור חדש של הסוטרות ברוחו של מהרישי. שפי מתרגם מסנסקריט סוטרה אחר סוטרה, מבאר אותן מילולית ורעיונית וסוקר גם ביאורים קלסיים של וְיָאסַה, וָאצַ׳סְפַּטִי מִשְרַה ווִגְיָאנַבְּהִקְשוּ. נוסף על כך הספר דן בשורשים של היוגה בספרות הוודית העתיקה של הודו ומספק עצות מעשיות שיוכלו לסייע לכל אדם לחוות את מצב היוגה ולבסס את ההתנסות הזאת בחיי היום־יום.
מוטי שפי, בעל תואר שני במדע הוודי מטעם האוניברסיטה הוודית של מהרישי בהולנד, למד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. שפי מלמד את טכניקת המ''ט משנת 1979. בשנת 1983 הצטרף לקבוצה בין-לאומית של מורים למדיטציה ובמסגרתה לימד מדיטציה טרנסנדטנלית בהודו, בדרום מזרח אסיה ובארצות הברית. בשנת 2003 חזר לארץ ומאז הוא מלמד מדיטציה טרנסנדטנלית בתל אביב ובכפר סבא.
---
נושאים קשורים: יוגה, מדיטציה, הודו, פילוסופיה, רוחניות.
I.1
अथ योगानुशासनम् ॥१॥
atha yogānuśāsanam
אַטְהַ יוֹגָאנֻשָאסַנַם
אָטְהָה = כעת
יוגה = אחדות, איחוד, מיזוג, חיבור, קשר, תודעה טרנסנדנטלית
אַנֻשָאסַנַם = לימוד, פריסה, הבהרה, הנחיה, כיוון, תחום של מחקר שממשיך מדבר שהתרחש או התקיים בעבר
כעת מתחיל לימוד היוגה
הסוּטְרַה הראשונה והסוּטְרַה האחרונה בסוּטְרוֹת היוגה חשובות ביותר מאחר שהן מציגות את הטווח המלא של הידע המועבר בשיטה זו; הסוּטְרַה הראשונה מתחילה מהתנסות במצב זמני של יוגה, ואילו האחרונה מתארת מצב תודעה שבו ההתנסות ביוגה מבוססת בקביעות.
פַּטַנְגַ'לִי פותח את סוּטְרוֹת היוגה במילה כעת כדי להדגיש את הצורך להתחיל את תרגול היוגה ממצב שבו אנו מתמקדים בכאן ועכשיו, כלומר עלינו לגשת לתרגול היוגה בטבעיות ובתום לב בלי לצפות לתחושות מסוימות. כשננסה לחוות באופן מודע שקט ואי־מוגבלות במדיטציה יאבד התרגול מהאפקטיביות והאותנטיות שלו, וקיימת אפשרות שננסה ליצור מצבים מנטליים מלאכותיים שיפריעו לנו להתנסות בטבעיות וללא מאמץ בתודעה הטהורה של הסַמָאדְהִי.
המילה כעת מדגישה את האוניברסליות של היוגה. אין זה משנה למתרגלי היוגה אם סוּטְרוֹת היוגה נכתבו במאה הרביעית או לפני שבוע, מכיוון שבכל פעם שהם ניגשים לסוּטְרוֹת עליהם לעשות זאת מתוך התייחסות לרגע הנוכחי שבו הם נמצאים. סביר להניח שאם היינו שואלים את פַּטַנְגַ'לִי מתי נוכל לחוות את מצב היוגה, להפסיק לסבול ולהתנסות באושר עילאי שאינו תלוי בגורמים חיצוניים, הוא היה עונה בפשטות: "כעת!"
בכתבים הוֵדִיים משתמשים לעיתים קרובות במילה כעת כדי לציין התחלת מסלול לימודים שאמור לסייע לתלמיד לסלק מגוון ספקות. בהקשר הנוכחי, הספקות של התלמיד יכולים להיות קשורים בתקפות שיטת היוגה וביחס ליכולתו לחוות בצורה ישירה תודעה טרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי. בסוּטְרַה הנוכחית פַּטַנְגַ'לִי מתחיל לפרוס ידע שיאפשר לכל אחד ואחת להתנסות בצורה ישירה בסַמָאדְהִי מתוך הבנה שהתנסות ישירה זו תסלק ספקות ותאפשר התמקדות בתרגול היוגה ובפיתוח מצבי תודעה גבוהים.
פַּטַנְגַ'לִי לא טוען בפתיחה לסוּטְרוֹת היוגה שהוא מתכוון להעביר ידע חדש. הוא משתמש במילה אַנֻשָאסַנַם (לימוד או הבהרה) כדי להדגיש את העובדה שהוא עומד להתחיל ללמד ידע שהיה קיים כבר לפניו.
בפירושו לסוּטְרַה זו התייחס וְיָאסַה להתנסויות שונות בסַמָאדְהִי:
משמעות המילה יוגה היא סַמָאדְהִי, והיא מאפיינת את המיינד בכל המצבים הטבעיים שלו, כלומר אפשר לחוות סַמָאדְהִי מסוג מסוים ללא כל קשר למצב הרוחני שבו האדם נמצא. במיינד יש חמישה מצבים: בלבול, קהות חושים, חוסר מנוחה, מיקוד והפסקת הפעילות המנטלית. מתוכם, בסַמָאדְהִי שמשיג אדם חסר מנוחה, זמן ההתנסות בסַמָאדְהִי תלוי ברגעי חוסר המנוחה. אי אפשר להתייחס למצב זה של סַמָאדְהִי כמצב נעלה של יוגה, אך סַמָאדְהִי המושג על ידי מחשבה ממוקדת מחליש את הסבל, משחרר קשרים קַרְמַתִיים ומוביל להפסקת הפעילות המנטלית. מצב זה נקרא סַמְפְּרַגְיָאטַה־יוֹגָה וכולל חשיבה אנליטית (וִטַרְקַה), הבחנה אינטלקטואלית (וִיצָ׳ארַה), אושר עילאי (אָנַנְדַה) ותחושת עצמיות או אגו (אַסְמִטָא) [...] מצב של סַמָאדְהִי שבו כל המצבים המשתנים של המיינד נרגעים נקרא אסַמְפְּרַגְיָאטַה.
וְיָאסַה טען כאן שכל אחד מאיתנו מסוגל לחוות רמה מסוימת של סַמָאדְהִי בלי קשר למצב המנטלי שבו אנו נמצאים. ההתנסות תהיה שונה מאדם לאדם ותלויה בכמות המתחים והלחצים הקיימים במערכת העצבים ובסַמְסְקָארוֹת שאנו נושאים עימנו. ככל שסַטְּוַה תהיה מרכזית יותר בחיינו והגוף יהיה חופשי יותר ממתחים, תהיה ההתנסות בתודעה הטרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי, ברורה ועמוקה יותר, ונוכל לחוות אי־מוגבלות פנימית החופשית מפעילות מנטלית אחרת. משך הזמן שבו נוכל לחוות סַמָאדְהִי במדיטציה קשור למספר הרגעים שבהם אנו חווים חוסר מנוחה, כלומר ככל שהפעילות המנטלית במדיטציה תהיה חזקה יותר עקב ההשפעה של רַגַ׳ס ושחרור מתח ולחץ במדיטציה, כך נוכל לחוות פחות את הסַמָאדְהִי ולהפך. אולם גם כאשר רַגַ׳ס או טַמַס דומיננטיים בקרבנו נוכל לחוות רמה מסוימת של סַמָאדְהִי, שתלווה בפעילות מנטלית בעת תרגול מדיטציה.
מפירוש זה של וְיָאסַה אפשר להסיק שיוגה היא שיטה אוניברסלית המאפשרת לכל אחד מאיתנו לחוות רמה מסוימת של סַמָאדְהִי כבר בתחילת התרגול ללא קשר למצב המנטלי שבו אנו נמצאים. הבנה זו מנוגדת לחלוטין לפירושים שונים שטענו שרק לאחר תקופה ארוכה של שמירה על עקרונות מוסר שונים (יַמַה ונִיַמַה) אפשר לחוות סַמָאדְהִי.
וְיָאסַה טען שבסוּטְרַה הנוכחית, ולמעשה בכל הפרק הראשון של סוּטְרוֹת היוגה, פַּטַנְגַ'לִי מתייחס להתנסויות הנחוות בעת תרגול היבטים מנטליים של שיטת היוגה, במילים אחרות - תרגול מדיטציה. הוא טען שהמצבים הללו שונים אלו מאלו בפרמטר של רמת הפעילות המנטלית המתלווה לשקט ולאי־מוגבלות הפנימית שאנו חווים במשך התרגול. בפירושו התייחס וְיָאסַה בעקיפין לתהליך של שחרור מתחים המתרחש בעת תרגול המדיטציה. אפשר להניח שלדעתו אורך ההתנסות בסַמָאדְהִי קשור בכמות המתחים והלחצים הנמצאים במערכת העצבים של המתרגל.
כל אחד מאיתנו הוא יחידה פסיכו־פיזיולוגית שבה פעילות מנטלית ופעילות גופנית קשורות זו לזו בצורה הדוקה. המנוחה העמוקה שבה אנו זוכים בעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית מאפשרת למתחים או לרשמים קַרְמַתִיים עמוקים להתפרק. תהליך פירוק המתח יוצר פעילות פיזיולוגית גבוהה יותר, וזו מעוררת בצורה אוטומטית פעילות מנטלית מוגברת, שמתבטאת בעת תרגול המדיטציה במחשבות מגוונות. הגברת הפעילות הפיזיולוגית והמנטלית בזמן המדיטציה אינה מאפשרת למיינד להישאר במצב השקט של סַמָאדְהִי. מתחים ולחצים המצויים במערכת העצבים משפיעים על היכולת לחוות מצבים בהירים של סַמָאדְהִי. תרגול סדיר של מדיטציה טרנסנדנטלית מאפשר סילוק מתחים ולחצים עמוקים, וככל שמערכת העצבים תהיה חופשית יותר ממתח כך נוכל לחוות במדיטציה מצב שקט של סַמָאדְהִי, החופשי מפעילות מנטלית.
מַהַרְשִי מַהֵש יוֹגִי הדגיש שכל אדם יכול לחוות בקלות מצב מסוים של תודעה טרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי, בתחילת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, וטען שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שהנטייה הטבעית של המיינד, של תשומת הלב שלנו, היא לנוע לקראת סיפוק ואושר גדולים יותר. לדוגמה, כשאנו יושבים בבית וקוראים עיתון ומהחלון הסמוך נשמעת מוזיקה נעימה, תשומת הלב שלנו נמשכת בטבעיות וללא מאמץ למוזיקה, מאחר שהיא מסיבה לנו הנאה רבה יותר מהחדשות בעיתון.
לדבריו, הרבדים הפנימיים והעדינים של המיינד מתאפיינים באושר גדול יותר מזה שנחווה בפעילות מנטלית רגילה. בעת תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית, כאשר אנו מאפשרים לתשומת הלב לפנות פנימה באמצעות השימוש במַנְטְרַה, המיינד נמשך בטבעיות וללא מאמץ לחוות בתוכנו את האָנַנְדַה המאפיינת את הסַמָאדְהִי, את מצב היוגה.
כן הדגיש מַהַרְשִי שעל הדרך להגשמה עצמית להיות פשוטה וטבעית מעצם העובדה שהתודעה הטהורה, העצמי הגבוה שלנו, הם מהותנו הפנימית:
הדרך להגשמה עצמית פשוטה מכיוון שמדובר בהגשמה של ההוויה העצמית של האדם, שאינה רחוקה מעצמו ותמיד זמינה. לא קיים מרחק בדרך אל ה'אני', זוהי דרך ללא דרך. אדם אינו יכול לחשוב על מרחק כלשהו כשהוא מנסה למצוא את עצמו. עליו רק להיות, ואז הוא מוצא את העצמי. וכשלא קיים מרחק לא יכול להיות שום קושי בדרך. העצמי נמצא בעצמו בלי דרך, בלי שביל ובלי מכשולים וקשיים.
המרכיב המהותי של כל דבר נמצא בכל מקום, במתנסה ובאובייקט ההתנסות. הטבע המהותי של המתנסה נקרא העצמי של המתנסה. מלידתו ראוי האדם להגשים את העצמי שלו, שאינו נפרד או רחוק ממנו. עליו לבלות את חייו בהגשמה עצמית, זאת באופן טבעי וללא כל מאמץ. כל אחד יכול לומר 'אני הינני' ואף אחד אינו יכול לומר 'אינני קיים'. לא נחוץ זמן רב כדי להגשים את העצמי הגבוה של האדם, ואיננו רחוקים ממנו, בלי קשר לדברים הפוכים לכך שנאמרו או הורגשו על ידי אנשים אחרים. מי לא ראה אדם עם משקפיים שחושב שהוא איבד את משקפיו ומתחיל לחפשם כשהם נמצאים על עיניו כל הזמן?
החיפוש להגשמה נעשה באמצעות משקפי הנוכחות התמידית של העצמי. אדם שאיבד את משקפיו רק צריך להיות מודע לכך שהם נמצאים על עיניו — וחיפושו יסתיים. האלוהי שבתוכנו לא הלך לאיבוד; אין צורך להביאו בחזרה ממקום כלשהו, הוא לא נמצא ברקיע השביעי או בכל רקיע אחר, ואיננו צריכים למות כדי להיות מודעים אליו. מורים מכל הדורות וכל הדתות חזרו ואמרו מקדמת דנא: 'מלכות הרקיע נמצאת בתוככם'. פשוטו כמשמעו, הם לא התכוונו בכך לומר שמלכות הרקיע נמצאת במקום חיצוני או שאי אפשר להגיע אליה או שהיא קיימת מעבר למוות. הדרך למלכות הרקיע, מה שהוא העצמי הגבוה, ההיבט המעודן ביותר של הטבע האנושי, נקראת 'דרך ללא דרך' רק מכיוון שלא קיים מרחק בין המתנסה לבין העצמי.
מפרשים רבים לא הקדישו תשומת לב רבה לפסוק הראשון, אולם הוא חשוב ביותר מכיוון שהוא מספק את העיקרון הבסיסי לסוּטְרוֹת הבאות בעקבותיו; העיקרון מדגיש את הקלות והטבעיות הרבה הקשורות בתרגול נכון של מדיטציה — ההיבט המנטלי של יוגה — ואת העובדה שכל אדם מסוגל לחוות רמה מסוימת של סַמָאדְהִי כבר בתחילת התרגול.
כשקראתי לראשונה את הפירוש של וְיָאסַה לסוּטְרַה הנוכחית הוא אימת עבורי חוויות שעברתי פעמים רבות כמורה למדיטציה טרנסנדנטלית בשנים שבהן לימדתי יותר מארבעת אלפים איש את הטכניקה. שוב ושוב נהניתי לראות כיצד אנשים מתרבויות, השכלה, אמונה ורקע שונים מתנסים כבר בתחילת התרגול בשקט ורגיעה, ומתארים לאחר מכן חוויה עמוקה של אי־מוגבלות פנימית המתאימה לחלוטין לטיעון של וְיָאסַה, שכל אדם מסוגל להתנסות בסוג מסוים של סַמָאדְהִי כבר בתחילת התרגול, ללא כל קשר למצב המנטלי שבו הוא נמצא.
I.2
योगश्चित्तवृत्तिनिरोधः ॥२॥
yogaścittavṛttinirodhaḥ
יוֹגַשְ צִ'יטַּ־וְרְטִּ־נִרוֹדְהַהְ
יוגה = אחדות, איחוד, מיזוג, חיבור, קשר
צִ'יטַּ־ = מיינד, תודעה, רוח, הכרה, מחשבה, אינטליגנציה
וְרְטִּי־ = פעילות, תנודה מנטלית, נטייה, שינוי
נִרוֹדְהַהְ = הפסקה, עצירה, הגבלה, בלימה, סגירה
צִ'יטַּ־וְרְטִּ־נִרוֹדְהַהְ = מצב מנטלי מרוסן, כלומר נטול מחשבות
יוגה היא מצב שבו תנודות המיינד מפסיקות לחלוטין
בסוטרה זו מתחיל פַּטַנְגַ'לִי לאפיין את מצב היוגה או הסַמָאדְהִי. הוא משתמש במילה צִ׳טַּה כדי לתאר את המיינד. המילה נגזרת מהשורש צִ'יט, שהוראתו לתפוס, לדעת או לצפות, והיא מתייחסת להיבטים המודע, התת־מודע והלא־מודע של התפקוד המנטלי שלנו. מושג זה לקוח מפילוסופיית הסָאנְקְהְיַה. המיינד מתואר שם כמורכב משלושה היבטים:
מַנַס (הרוח החושבת) — היבט האחראי לרישום או לקליטת מידע המובא באמצעות החושים. באמצעות מַנַס אנו יוצרים קשר עם אובייקטים חיצוניים.
בּוּדְּהִי (אינטלקט) — היבט האחראי ליכולת ההבחנה של המיינד. בּוּדְּהִי מתייחס לרשמים חושיים הנקלטים במַנַס. הוא משווה את הרשמים החדשים לרשמים קודמים אחרים, ובתהליך של הבחנה אינטלקטואלית מארגן אותם בקטגוריות מסוימות ומאפשר להם להיות מאוחסנים במיינד כך שיהיה אפשר להשתמש בהם בעתיד. בּוּדְּהִי נחשב לתוצר ראשוני וטהור ביותר של פְּרַקְרְטִי ומשמש חולייה המחברת בין פֻּרֻשַה לפְּרַקְרְטִי. מבּוּדְּהִי נובעים אַהַנְקָארַה (האגו), שלוש הגֻנוֹת, החושים והיסודות העדינים והגסים.
אַהַנְקָארַה (אגו) — היבט של המיינד התובע ומשייך לעצמו רשמים המגיעים מהמַנַס ומהבּוּדְּהִי. הוא דוחס פעילויות מנטליות שונות ומחבר ביניהן כדי ליצור מיינד אינדיווידואלי נפרד. בכך הוא מונע מאיתנו להכיר את התודעה הטרנסנדנטלית הטהורה של הפֻּרֻשַה כמהותנו האמיתית, ומטפח בנו ציפיות ותשוקות שונות. האגו יוצר פחדים, כעס, קנאה וחוסר ביטחון, וכן אחראי לסבל ולבערות שאנו חשים בחיים. המטרה הראשונית של תרגול היוגה היא לסלק בצורה טבעית אנוכיות וקטנוניות הקשורות לאגו חזק. אך גם כשהאגו מטוהר הוא עדיין יוצר תחושת נפרדוּת, האחראית לבערות ולסבל, ולכן המטרה הסופית של היוגה היא לאפשר לנו לעבור בטבעיות וללא מאמץ מעבר לאגו ולהתבסס באי־המוגבלות הטרנסנדנטלית של העצמי הגבוה שלנו.
תנודות מנטליות (וְרְטִּים) כוללות מחשבות, רעיונות, תמונות מנטליות או פעילות קוגניטיבית שמתבצעת על ידי המיינד, האינטלקט או האגו, או כל מצב מנטלי משתנה, כולל שינה עמוקה. המילה נגזרת מהשורש וְרִט שפירושו להרהר, לפנות, להמשיך, לנוע, והוא מדגיש את ההיבט הפעיל של המיינד שנמצא בתנועה וגורם לעיתים קרובות לחוסר שקט ולסערות פנימיות. כשאנו מזדהים עם התנודות האלה אנו יוצרים מגבלות ופיצול פנימי באחדות ובהרמוניה שמאפיינים את עצמיותנו הבלתי מוגבלת, ואנו מאבדים את שלוותנו הפנימית. אפשר לדמות את הוְרְטִּים לגלים בים סוער: כשאנו נמצאים בסירה בים ומתחילות רוחות חזקות נראה לנו שגלים מקיפים אותנו מכל הכיוונים, אך אם נתבונן בקרקעית הים נראה שהכול שקט. באופן דומה אנו חווים בחיים לחצים וסערות מנטליות, אולם עמוק בתוך כל אחד מאיתנו קיימת תודעה טרנסנדנטלית שקטה ובלתי מוגבלת הזהה למצב היוגה, סַמָאדְהִי.
מפרשים רבים תרגמו את המילה נִרוֹדְהַהְ כעצירה, הגבלה או בלימה, ובהתאם לכך הדגישו בתרגום סוּטְרַה זו שכדי לחוות את מצב היוגה יש לתרגל מדיטציה הכוללת הגבלה, דיכוי ושליטה מנטלית. רעיון זה מבוסס על ההנחה שהנטייה הטבעית של המיינד היא לנדוד בחוסר שקט מאובייקט חושי אחד לאחר. במסורת הבודהיסטית נהוג לדמות זאת לקוף הקופץ בתזזיתיות מענף לענף. כלומר כדי לחוות מצב שקט של סַמָאדְהִי יש צורך להגביל את המיינד ולשלוט בתנועתו באמצעות טכניקות של מדיטציה המשתמשות באלמנט של ריכוז.
לעומת זאת, אם נבחר לתרגם את המילה נִרוֹדְהַהְ כהפסקה נוכל להניח שהסוּטְרַה מתייחסת לחוויה שבה אנו מפנים במדיטציה את תשומת הלב פנימה ומתנסים במצב של תודעה טרנסנדנטלית שבה התנודות המנטליות מפסיקות לחלוטין. בהתאם לפירוש זה אין כל צורך להשתמש במדיטציה בריכוז או בשליטה מנטלית, מכיוון שהנטייה הטבעית של המיינד לנוע לקראת יותר אושר תאפשר לפעילות המנטלית להתעדן ללא מאמץ ולחוות את מצב היוגה שמתאפיין באָנַנְדַה.
המורה של מַהַרְשִי, סְוָאמִי בְּרַהְמָאָנַנְדַה סָארַסְוַטִי, התייחס לפסוק זה וטען שלפי האֻפָּאָאסַנַה־קָאנְדַה של הוֵדַה (הפרק בודַה שדן במדיטציה) השקטת תנודות התודעה היא יוגה. המטרה הסופית של יוגה היא להשקיט באמצעות תרגול את תנודות המיינד כדי להגיע להתנסות בעצמי העליון (פַּרַמָאטְמָא).
כפי שאדם יכול לראות את פניו משתקפים על פני מים שקטים שאין בהם גלים או תנועה, כך, לדעתו של בְּרַהְמָאָנַנְדַה סָארַסְוַטִי, השקטת תנודת התודעה מאפשרת לאדם לחזות בבירור בהשתקפות העצמי (אָאטְמָא) המוחלט בהכרתו. במצב זה הוא חווה את העצמי העליון.
I.3
तदा द्रष्टुः स्वरूपेऽवस्थानम् ॥३॥
tadā draṣṭuḥ svarūpe'vasthānam
טַדָא דְרַשְתֻהְ סְוַרוּפֵּ'וַסְטְהָאנַם
תַדָא = אז, בזמן זה, במקרה זה, מילה שמתייחסת לדבר שהוזכר קודם
דְרַשְטוּהְ = של הרואה, של הצופה
סְוַרוּפֵּה = בטבעו שלו, בעצמיותו, בצורתו המהותית
אַוַסְטְהָאנַה = מתייצב, מבוסס, מופיע, מראה את עצמו, נפרד ממשהו או ממצב קודם
אז הרואה מבוסס בטבעו שלו
הרואה בסוּטְרַה זו הוא התודעה הטרנסנדנטלית, הסַמָאדְהִי. פַּטַנְגַ'לִי מתייחס למושג זה גם בפרק II, פסוק 20: "הרואה (הסובייקט) הוא תודעה טהורה. למרות היותו טהור הוא מזהה את עצמו עם מצבים משתנים של פעילות מנטלית."
החושים מפנים על פי רוב את תשומת הלב שלנו לעולם החיצוני, ובאמצעותם אנו מתייחסים לעצמים חיצוניים. בהתבוננות החוצה אנו מוצלים לעיתים קרובות ממגוון חוויות, ועקב כך חווים מתחים ואי־שקט מנטלי. במצב זה איננו מחוברים לפֻּרֻשַה, התודעה הטרנסנדנטלית, מהותנו האמיתית הקיימת בנו תמיד. במדיטציה טרנסנדנטלית אנו מאפשרים למיינד לפנות פנימה ולנטוש את הפעילות החושית. כשאנו עוברים במדיטציה מעבר לכל פעילות מנטלית אנו מתנסים בתודעה טרנסנדנטלית שמתאפיינת בשקט ורגיעה. בסוּטְרַה הנוכחית פַּטַנְגַ'לִי מאפיין את ההתנסות הזאת כמצב שבו אנו מתייחסים לעצמי האמיתי הגבוה שלנו.
כדי להתנסות במצב של התייחסות עצמית מלאה אין צורך להגביל את המיינד או לשלוט בו. מַהַרְשִי טען שתרגול מדיטציה שבו ייעשה מאמץ לשלוט במחשבות יגביר את הפעילות המנטלית ויחסום את האפשרות לעדן בטבעיות את הפעילות המחשבתית.
טכניקות מדיטציה שבהן נדרש ריכוז מבוססות על ההנחה שיש להכריח את המיינד להתנסות בסַמָאדְהִי, תודעה טרנסנדנטלית, כאילו מצב זה זר לנו. בפועל, המאמץ מגביר את הפעילות המנטלית ומרחיק אותנו ממהותנו הרוחנית הפנימית. אם לא מפריעים למדיטציה ומאפשרים לה להתנהל מעצמה בתום לב, המיינד יחליק לעצמי (הגבוה). אך אם נפעיל בדרך כלשהי לחץ או כוח כדי לרסן את המיינד או כדי לשלוט בתהליך נסיט את המיינד מהמהלך הטבעי שלו, כפי שהסביר מַהַרְשִי:
כשהמיינד עשה את המסע שלו מעבר להיבט המעודן ביותר בתחום הנגלה של החיים, כשההתנסות של ראייה, צליל או טעם התעדנו לנקודה הטרנסנדנטלית והמתנסה נשאר לבדו, אנו קוראים למצב הזה יוגה. פַּטַנְגַ'לִי מגדיר יוגה כמצב שבו המיינד מפסיק לנדוד, וזוהי האחדות של הטבע הנמוך עם הטבע הגבוה — האחדות של האדם עם אלוהים.
זה נשמע טוב, אך עולה השאלה: בשינה לדוגמה המיינד נרגע ומפסיק לנדוד. האם זהו מצב של יוגה? כדי להבהיר את ההגדרה הזאת פַּטַנְגַ'לִי מוסיף: "במצב של יוגה, המתנסה נשאר מבוסס בעצמו. כשהמתנסה נשאר מבוסס בעצמו לא נשאר עבורו דבר להתנסות בו, והמיינד האינדיווידואלי הופך להיות המיינד הקוסמי. אולם כל עוד יש משהו שאפשר להתנסות בו, המתנסה שומר על האינדיווידואליות שלו. האינדיווידואליות שלו מאפשרת למתנסה לחוות דברים בעולם האובייקטיבי. כל עוד קיים יחס משולש ונפרד של התנסות, מתנסה ומנגנון ההתנסות — נשמרת האינדיווידואליות, והמיינד משתהה בתחום של הבריאה האובייקטיבית. אך כשההתנסות והמתנסה מתאחדים, כשהאובייקט מתמזג ונספג בתוך הסובייקט, היחס המשולש פותח פתח לאחדות של הוויה טהורה. החומר ששלט ברוח נשלט כעת בידי הרוח. הישג זה הוא הניצחון של המיינד, הרוח, על החומר."
ידע פורח כשהיודע בא במגע עם אובייקט הידע. תהליך הידיעה הוא המחבר את היודע עם אובייקט הידע. ידע פורח במצב מאוחד של היודע, תהליך הידיעה והידוע — ידע הוא האחדות של היודע, תהליך הידיעה והידוע. מצב מאוחד של הסובייקט (היודע) האובייקט (הידוע) והיחס הקיים ביניהם (תהליך הידיעה) מתקיים לחלוטין כאשר התודעה נמצאת בייחוס עצמי, כלומר במצב שבו היא יודעת את עצמה ושום דבר אחר.
לדעת מַהַרְשִי ייחוס עצמי הוא מושג המאפיין הן את ההתנסות בתודעה הטרנסנדנטלית הן את העיקרון הקוסמי העומד בבסיס התפקוד של הטבע. כשאנו חווים מצב של התייחסות עצמית, סַמָאדְהִי, המיינד שלנו דומה לפני השטח של אגם רגוע וצלול שבו עצמים שונים יכולים להשתקף כמו במראה. בהתנסות זו הסובייקט (היודע), האובייקט (הנודע) ותהליך הידיעה המחבר ביניהם מאוחדים במצב של הוויה טהורה, קיום מוחלט.
ההיבטים הסובייקטיביים של החיים מייצגים אינטליגנציה ותבונה. האובייקטים המגוונים קשורים לכל ההיבטים החומריים הקיימים מסביבנו, והתהליך המקשר את האובייקטים לסובייקט מייצג אנרגייה הפועלת בכל תחומי הבריאה. שלושת ההיבטים — אינטליגנציה, חומר ואנרגייה — מייצגים באופן מרוכז את כל חוקי הטבע המנהלים והמכוונים את היקום כולו. כשאנו חווים במדיטציה מצב של התייחסות עצמית או תודעה טרנסנדנטלית, שלושת ההיבטים הללו מאוחדים לגמרי, ולכן אפשר לומר שבהתנסות זו אנו חווים בתוכנו את הפוטנציאל המלא של כל חוקי הטבע.
התודעה חוזרת בחזרה לעצמה וזוכה במצב ממוזג מכיוון שתודעה כשלעצמה היא לגמרי ממוזגת. זוהי תודעה טהורה, תודעה טרנסנדנטלית. כל תחומי הקיום וכל סוגי האינטליגנציה מופיעים מרמת חיים בסיסית זאת [...]
מצב הייחוס העצמי של התודעה הוא האלמנט האחד בטבע שעל בסיסו מופיע, גדל ונהרס ברציפות הגיוון האין־סופי בבריאה. כל התחומים המשתנים מופיעים משדה זה שאינו משתנה, ממצב תודעה אלמותי זה המתייחס לעצמו ואינו משתנה. אינטראקציה בין מרכיביו של מצב תודעה מאוחד זה המתייחס לעצמו היא הפעילות החזקה ביותר הקיימת ברמה הבסיסית ביותר של הטבע. פעילות זאת אחראית לרבגוניות העצומה של החיים בעולם, לזרמי האינטליגנציה העצומים המתבטאים בבריאה. אם מצב תודעה זה או מצב זה של פעילות הטבע יכול להיות מובא לרמה של חיי היום יום, יהיו אז החיים מסודרים ומלאים באופן טבעי בכל האפשריות — כמו הטבע של מצב הייחוס העצמי הזה של תודעה.
כשאנו מתייחסים לגמרי לעצמנו המיינד שלנו דומה לחץ שמשוך על מיתר הקשת. החץ שקט וחסר פעילות, אולם עם זאת מלא באנרגייה פוטנציאלית, וזאת משתחררת כשאנו מרפים מהמיתר ומאפשרים לחץ להישלח. באופן דומה התנסות במצב שקט של התייחסות עצמית מכינה אותנו לפעילות דינמית שאותה אנו מבצעים בתחום החיצוני של החיים לאחר תרגול המדיטציה. פעילות זו תזכה בתמיכת כל חוקי הטבע ותאפשר לנו להגשים את שאיפותינו בכל תחומי החיים.
בסוּטְרַה IV.34 נוכל לראות כיצד ההתנסות הטרנסנדנטלית שמתוארת בסוּטְרַה הנוכחית מתבססת בקביעות.