מיהו לא אלוהים

"עשרות פעמים בחיי נכחתי בבריתות מילה, בריתות של אלו שרק נולדו. בכל הבריתות שנכחתי בעבר לא עצרתי לחשוב אפילו לרגע על מהות הברית, או מדוע נקראת הברית – ברית מילה?

השיחות השכיחות בברית היו כמה עלתה המנה בצוהריים, למי דומה הרך הנולד ואיך רזתה או לא היולדת. חוץ משיחות החולין בטקס, המשמעות הרווחת למילה "מילה" היא חיתוך העורלה, וסביב אירוע מרגש זה תמיד הייתה כל ההילולה.

אם נחתם הסכם כלשהו ביני ובין אלוהים, ומתקיימת ברית בינינו, התחייבות מסוימת, מדוע זוכה התחייבות זו להיקרא בשם מילה"?

הספר מיהו לא אלוהים הינו דו שיח מתמשך של הסופר עם עצמו. דרך התורה הוא חוקר ומגלה מיהו כן אלוהים יותר מאשר מיהו לא. אלוהים מתגלה כמושג המגדיר ישות חיה המורכבת מגוף והוויה. לישות האלוהית היכולת לעשות ליצור ולברוא ובכך

להכיר את הווייתה דרך כל שחוותה. כה גדולה מתגלה הווייתה עד כדי היכולת ליצור את שחוותה אך במילתה.

מבוא

קרא את המילה אלוהים בסדר הפוך ותגלה מיהו לא.

מה אם אלוהים, כפי שמעיד שמו, הוא לא מי שעד כה חשבת שהוא?

כמה פעמים ביום אתה שומע את המילה אלוהים? כמה אתה משתמש בה? עד כמה אתה יודע מיהו? האם אתה מעוניין לדעת יותר?

האלוהים האחד, כמונח, מוכר יותר מאשר בשפה אחת, ובכל שפה הוא נקרא אחרת. אלוהים - בעברית, גוד - באנגלית, אללה - בערבית. בעברית, מעבר למונח, יש לו גם שם פרטי.

אך מה יש מעבר למונח שהושרש בכל כך הרבה שפות, מיהו באמת האחד, והאם באמת הוא אחד?

אם יתגלה שהוא אכן אחד, הכיצד נוצרו כל כך הרבה גרסאות?

מי יכול לענות על שאלות כאלה חוץ ממנו, האחד והיחיד?

היום, לצערי, אין הוכחות חותכות למציאותו. לעומת זאת, התנ"ך מעיד שבעבר הרחוק היו אבותינו משוחחים עימו, ומעטים מהם אף זכו להיפגש איתו פנים אל מול פנים. אז הוא היה מחולל ניסים מרשימים, ואלו בוודאי הדברים שגרמו לכך שיהיה בו קל יותר להאמין.

מדוע זכו הדורות הקודמים להכיר אותו יותר? מדוע אי אפשר איתו היום לדבר?

שאלות כאלה ועוד רבות הנוגעות לאלוהים העסיקו אותי תמיד. העניין בו והרצון להכיר אותו מלווה אותי עוד מילדות. מעולם לא היה לי ספק בקיומו, כך היה מיום שנולדתי, וכך חונכתי לאורך השנים - להאמין שהוא קיים!

כילד אני זוכר את עצמי יושב מול הספסל בבית הכנסת השכונתי ומביט בקמע גדול התלוי על הקיר. בראש הקמע היה כתוב שמו של האלוהים, יהוה. אני מביט בשם ותוהה, מי יכול לדעת את שמו של אלוהים? מי נפגש עימו כדי לדעת את שמו? כיצד הוא נראה? מדוע אסור לומר את שמו הקדוש? השאלות הדהדו באוויר, ולא יותר.

כילד וכנער ואף כבוגר קיבל אצלי אלוהים משמעות של אב משגיח, מיטיב ומעניש...

אני פונה אליו בשאלות, בבקשות, בתלונות ובתודות. לכל המתרחש בעולמי במודעותי וגם ללא מודעותי, אם לטוב ואם לרע, אני רואה בו את האחראי האחד והישיר.

ככל שאני מתבגר, אני עד ליותר ויותר אנשים הטוענים טענות שנוגדות את השקפתי, שהוא אינו קיים, או שהוא רק צופה, שהוא לא מתערב, ועוד מתגלים לי סודות אחרים, שאני חלק ממנו, והוא בי ואני בו...

לצערי, בצעירותי לא העמקתי כלל בקריאה בתורה, ובוודאי לא בחקירת מהותו של האל. הקריאה בתורה במסגרת לימודי התורה והתנ"ך בבית הספר לא השפיעו עליי יותר מדי, לא גיליתי עניין רב בכתובים ואל הדת המסורתית שהייתה תמיד בסביבתי, לא ממש התחברתי. כל זאת עד לרגע אחד משמעותי בחיי, עד לחג פסח אחד שבו כבר מלאו לי שלושים. ליום הולדתי קיבלתי במתנה ספר מאחי, רב־מכר ושמו "שיחות עם אלוהים". עבורי, הקריאה בו הייתה כיציאה מעבדות לחירות.

אני קיבלתי מאחי את הספר הראשון, ואת השאר בסדרה רכשתי בעצמי. לאלה שלא יצא לקרוא את הסדרה, אספר שמדובר בדו־שיח מתמשך של שאלות ותשובות בין הסופר ניל דונלד וולש, אמריקאי נוצרי, לבין אלוהים. במקרה זה אלוהים הוא לא אחר מאשר קולו הפנימי, הלך מחשבותיו או דמיונו הפורה של הסופר, ואולי גם כולם יחד.

אף על פי שהייתי מודע לדבר, לאורך כל הספר התקבל אצלי הרושם שהסופר אכן משוחח עם ישות חיצונית, וזאת מתוך התשובות המרשימות שקיבל הסופר לשאלותיו, ומההארה הממכרת שבאה בעקבותיהן.

משם, מקריאת סדרת ספרים זו, כמעט הכול נראה אחרת. הרעיון שאלוהים לא נמצא רחוק כל כך אלא טמון בכל אחד ואחת מאיתנו, ואפשר בקלות לשוחח עימו, קסם לי מאוד והחלטתי ליישם אותו בדו־שיח משלי.

אני מקיים את הדו־שיח כבר זמן רב, והוא מעיר אותי, מאיר אותי ומוביל אותי במסע ארוך של היכרות עצמית והיכרות עם אלוהים.

אני ישראלי, נולדתי להורים יהודיים חילוניים־מסורתיים. הבית המסורתי שגדלתי בו אפשר לי רק במעט הצצה אל תוך העולם הדתי. אם היה לי קשר כלשהו לעולם הדתי אז הוא בא לידי ביטוי באופן מועט בשולחן מכונס בשבתות, בקידוש, ומדי פעם בפעם בחגים - בביקור בבית הכנסת. בבית הספר היסודי ובתיכון, כאמור, למדתי תנ"ך, ויש בידי אף תעודת בגרות.

בקריאה של "שיחות עם אלוהים" מצאתי כי אף שקיים קשר לסיפורי התנ"ך בהקשרים שונים, לאורך הספר הדו־שיח מוצג יותר ממשקפי האמונה והדת הנוצרית, ועל אף החידושים שהספר מציג, הרגשתי שמשהו חסר.

קראתי שוב ושוב את דברי האלוהים בספר, ובד בבד קראתי לא מעט בספר הספרים. נוסף לכך הייתי הולך לחוגי תורה, וכל זאת כדי למצוא את התשובה לשאלה החדשה שנוצרה ולא הרפתה ממני - מיהו אלוהים?

האם האל המוצג בספרו של ניל הוא אלוהים אחר מזה אשר הכרתי עד הלום? האם כשאשוחח עם עצמי ועם דמיוני אמצא אל אחר? האם הוא לא אחר מאשר אני, או שמא באמת הוא אי שם למעלה צופה, משגיח, מנהל וחורץ את גורלי? ובהקשר העברי היהודי, השאלה החזקה ביותר שמהדהדת היא מיהו אותו האל הממשי המופיע בסיפורי התנ"ך, פנים מול פנים, ולו דמות ושם?

התשובות לשאלות אינן פשוטות, המשמעויות המתקבלות בכל אפשרות מרחיקות לכת.

את האלוהים הפנימי, את הקול הפנימי, אני מוצא תמיד בקלות. הוא שם תמיד כדי לתת את התשובה לשאלה. מנגד, האלוהים של מעלה לא ממש עונה, ועוד לא ירד מטה כדי להיפגש.

אני פונה למקורות, אל ספר הספרים, כדי לחפש הוכחות לקיומו של האלוהים של מעלה. בקריאות חוזרות ונשנות בתורה אני מגלה דברים מעניינים. ההארה וההתפתחות שאני חווה מאז אני משוחח עם עצמי, גורמים לי לראות דברים שהיו נסתרים, ולהבין המון דברים שהיו סתומים.

וההפתעה הגדולה מכול היא שדווקא מספר זה, שנראה כי הוא זה שיצר את אותו האלוהים של מעלה, מתגלה האפשרות להבין שייתכן שאלוהים הוא גם אני וגם אתה, כאן, סוג של אלוהים של מטה.