נקמת נישואין

נעלם.
הכל נעלם.
כל הכסף בוזבז מזמן. במהלך השנה האחרונה נעלמה גם דירתו בלונדון, הווילה בצרפת ומכונית הפרארי האדומה שלו. הוא הפסיד את הכל בסיבוב הרולטה.
הייתה זו מחלה; הוא היה מודע לכך. אך למרות שניסה בכל כוחו, נדמה שהייתה זו מחלה שלא היה בכוחו למצוא את התרופה עבורה.
אמש הוא הפסיד את הדבר היחיד שנשבע שלעולם לא יממן את משחקי ההימורים שלו, והוא אכזב את משפחתו בצורה מחפירה.
אלוהים ישמור…!
הוא הידק את אחיזתו בהגה המכונית – מכונית שכורה; לא נותר לו כסף לרכוש מכונית משלו. הוא ניווט את המכונית בטבעיות בעודו משייט בעיקולי הדרך ההררית שהובילה אותו הרחק ממונטה קרלו, כחול התכלת של הים התיכון מנצנץ בהזמנה הרחק מלמטה. היה זה מסע שהוא ידע, חרף מאמציו להיאבק בדחף, שיערוך שוב הערב, כאשר לא יצליח לשאת את ההתרגשות וישוב פעם נוספת לשולחנות ההימורים השובים בקסמם.
כיצד יוכל להביט שוב בעיני אביו ורובין ולהתוודות על מעשיו? כיצד יוכל להסביר את בגידתו?
הוא לא מסוגל. לאחר כל כאב הלב שכבר גרם להם, הוא באמת לא מסוגל!
והים הכחלחל מתחת נראה כה מזמין…
אולי בעיקול החד הבא הוא לא יטרח לסובב את ההגה. אולי זו התשובה למחלה שכבשה אותו, כמו קדחת בדמו, מושכת אותו שוב ושוב בחזרה אל גברת המזל.
גברת שנטשה אותו לגמרי.
נגמר.
הכל נגמר.
כעת, כשידעה שפייר מעולם לא אהב אותה, לא היה טעם בתקוותיה ובחלומותיה. אין ספק שמעולם לא היה בכוונתו לעזוב את אשתו עבורה.
לפני שנה, כשהצהיר בפניה על אהבתו, היא האמינה לו. לא הפריע לה שמדובר בגבר נשוי. היא רצתה רק להיות איתו, שיאהב אותה ושתאהב אותו בחזרה.
היא הייתה בטוחה שכניסתה להיריון, לפני שלושה חודשים, תהיה הזרז שיגרום לו לעזוב את אשתו. אך הפחדן בחר להתוודות בפני אשתו, להתחנן למחילתה על מנת להישאר לצדה.
בנה הקטן והמסכן.
מרקו שלה.
בכך שהביאה אותו לעולם, היא המיטה על משפחתה חרפה ובושה. והכל היה לחינם. פייר לא אהב אותה. אמש, בזמן ששכבה מסופקת בזרועותיו לאחר שהתעלסו, והתחננה בפניו שיבוא לבקר אותה ואת בנם הקטן, הוא סיפר לה את האמת – שמעולם לא אהב אותה, ושהיא בסך הכל הייתה הסחת דעת, כיבוש נוסף ברשימה ארוכה של פרשיות אהבים מסוג זה.
דמעות הצליפו בפניה בזמן שנסעה בדרך ההררית המובילה אל מונטה קרלו ולבית המלון שבבעלות משפחתה. אל בנה. אל בנה הקטן, היפה ונטול האב.
יהיה מוטב לו בלעדיה!
כעת לא נותר דבר מלבה – היא ידעה שהוא נשבר לשניים, שלעולם לא יהיה ניתן לתקנו.
אם היא כבר לא תהיה בחיים, אחיה סיזר יטפל במרקו. הוא יגן עליו מפני אות הקלון שדבק בו בלידתו. הוא יגן עליו כעל ילדו, ישמור עליו, כך ששום דבר ושום אדם לעולם לא יפגעו בו.
האם היא יכולה לעשות זאת? האם היא יכולה לסיים את זה עכשיו?
לשים קץ לכאב שחוותה לאחר שפייר דחה אותה?
שקריו גרמו לה להרגיש את הייאוש הזה.
בגידתו באהבה שבעיניה הייתה כה יפה ומושלמת…!
כן, היא השלימה עם גורלה, בעודה מביטה בים התיכון הרחק מתחתיה, המנצנץ ומפתה אותה בקסמיו, כמו יהלום. כן, היא יכולה לעשות זאת. היא יכולה לנסוע מקצה הצוק הזה ואחת ולתמיד לשים קץ לכאב…