עוזרתו האישית ביותר

התאהבות בגבר זה מזיקה ללב! אזהרה זו הייתה אמורה להיות חרוטה על מצחו של מרטין מייטלנד. קית באה מכנה לקרב כאשר מונתה לעוזרת האישית של הבוס הנאה שלה. אם חליפות חמורות סבר, משקפי קרן ותספורת שמרנית לא יגנו עליה, הרי שהפגנת קרירות בסגנון אל-תיגע-בי ושוויון נפש, הם שיעשו את העבודה. אולם, במשך שבוע עבודה מחוץ לעיר, כשרק דלת – נטולת מפתח – מפרידה בין חדרה לחדרו, לא היה דבר שמנה ממרקוס להיות אישי עם העוזרת האישית שלו... בלי משקפיים ובלי בגדים נוקשים ומשעממים.

1
"הייתי חונק את האשה הזאת באחת ממחרוזות היהלומים שלה!"

קית הרימה ראשה משנפתחה דלת משרדה, ונרתעה לאחור משזו נחבטה בכוח כנגד הקיר. היא הקפידה לשמור על הבעת פנים שלווה, מפני שכלפי חוץ, תמיד, נותרה קית אותה עוזרת אישית רגועה ויעילה... היא זקפה גבותיה במבט חוקר לעבר הבוס שלה, מרקוס מייטלנד, שצעד בצעדים רחבים ונחושים לאורך המסדרון אל עבר משרדו וזרק לעברה מבט מכווץ נוכח מבטה החקרני, פניו נוקשות וחמורות.

"אינני רוצה שיפריעו לי," סינן משפתח בחוזקה את דלת משרדו, "אף אחד," והדף את הדלת אחריו.

קית נשמה באיטיות משפנתה אל לואיס גרנט, עורך הדין של מייטלנד אחזקות, שנכנס אל החדר. "אני מבינה שהפגישה עם אנגוס ג'רארד לא התנהלה כמתוכנן," שאלה ברכות.

"לא בדיוק." רטן לואיס והתיישב על קצה שולחנה של קית, בוהה בדלת שזה עתה נטרקה בפניהם. הוא היה גבוה, בלונדיני, בתחילת שנות השלושים שלו. מרקוס ולואיס התכוננו לפגישה עם אגנוס ג'רארד מתוך הנחה שהשתלטות על אימפריית העיתונות של ג'רארד היא עניין טכני בלבד. ואכן, המסמכים נחתמו, אבל, קית חשה, לא היה מדובר בעניין טכני בלבד בפגישה, נוכח כעסו המופגן של מרקוס ודבריו, כשנכנס בסערה למשרדה.

"לא משהו שעשית, אני מקווה," אמרה, מכיוון שלאחר שישה חודשי עבודה בתור העוזרת האישית של מרקוס, ידעה שמרקוס, שעובד קשה כל כך, מצפה מהעובדים להשקיע לא פחות ממנו ולא מוכן היה לסבול טעויות מאף אחד. לא שיכלה להאשים אותו; כמולטימיליונר שבבעלותו מגוון חברות ואחזקות, לא היו לו זמן וסבלנות לטעויות של אחרים.

"לא – תודה לאל!" רטן לואיס.

"האשה שהוא רוצה לחנוק במחרוזת היהלומים שלה?" לחשה קית בידענות.

לואיס נד בראשו לאישור. "קתרין גריינג'ר."

קית תיארה לעצמה שמרקוס התכוון בדבריו לאשה הזאת, אך קיוותה שלא. היא לא ידעה כשהחלה לעבוד עבור מרקוס מייטלנד, שיש יריבות מרה בין מייטלנד אחזקות לגריינג'ר אינטרנשיונל. קתרין גריינג'ר החזיקה ברוב מניותיה של גריינג'ר אינטרנשיונל ועמדה בראש הפירמה. במשך ששת החודשים בהם עבדה קית עבור מרקוס מייטלנד, הייתה זו הפעם השלישית בה ניסו השניים – מרקוס וקתרין – להשתלט על אותו מיכרז.

קית העוותה את פניה. "מה קרה הפעם?"

לואיס נאנח. "היא הציעה הצעה טובה יותר מאיתנו. אגנוס ג'רארד חתם איתה אתמול על חוזה," הסביר בעוד קית מתבוננת בו.

"אופס!" נשמה עמוקות.

"אכן, אופס," הסכים לואיס והמשיך לבהות באותה דלת שמרקוס טרק מאחוריו לפני דקה. "את יודעת," אמר באיטיות, "מרקוס אמר שזו הפעם השלישית שדבר כזה קורה בחודשים האחרונים."

קית הביטה בו במבט שואל, בעוד מילותיו האחרונות מהדהדות בדיוק את מה שחשבה רגע לפני כן.

"זה בטח לא רציני." פטר לואיס את העניין כשקם. "ברור שאין טעם שאמשיך להיות פה" – חייך במרירות – "כך שמוטב שאשוב למשרדי – ולו רק כדי לגרוס את החוזים חסרי התועלת האלה!" הוא הרים את תיקו שהיה מונח לצד שולחנה של קית לפני שפנה לעבר משרדו, בהמשך המסדרון המכוסה בשטיח מקיר לקיר.

קית ליוותה אותו במבט טרוד. האם מרקוס מייטלנד הפסיד עיסקה נוספת מפני שקתרין גריינג'ר הצליחה לגבור עליו...? אין ספק שזו הסיבה, מפני שלהטיל אשמה על מישהו אחר כגורם לכישלון העיסקה, פירושו להטיל ספק ביושרה של כל מי שעובד בצמידות למרקוס מייטלנד. כולל אותה.

"חולמת בהקיץ, העלמה מק'גוואייר?" שאל קול נשי ברשעות. "האם פירוש הדבר שמרקוס עדיין לא חזר?" הוסיפה אנדראה רוול, כשנכנסה בניחותא למשרדה של קית, בלא הודעה מוקדמת, מביאה עימה את ריחו הכבד של הבושם שלה.

קית שמרה על ארשת פנים שלווה, מכיוון שידעה שאין זו אשמתה של מזכירתה, לאורה, שהאשה הזו הצליחה לחדור אל משרדה. בהיותה האשה האחרונה ברשימת הנשים הארוכה של מרקוס, האמינה אנדראה, שככל שזה נוגע לה, יש לנקוט מדיניות שונה כשהיא באה לבקר את מרקוס.

אנדראה היתה יפה בצורה יוצאת דופן, בשערה הבלונדיני הבהיר, בעיני השקד הירוקות ובגיזרתה, שגרמה לכל הגברים בקירבתה להתבונן בה בהערצה, במיוחד מאחר שנהגה ללבוש בגדי מעצבים מהממים ביופיים. כקניינית אופנה עבור אחת מחנויות היוקרה הידועות בעיר, לא היתה לאנדראה כל בעיה למצוא או לקנות בגדים שכאלה. עם זאת, הייתה אנדראה אחת הנשים הבלתי נעימות ביותר שקית פגשה מימיה, ובעלת אופי קשה כפלדה. לפחות כך הייתה כשמרקוס לא היה בסביבה. בנוכחותו הייתה אנדראה הופכת באחת לקטנה, פגיעה ונשית לחלוטין. מכל מקום, קית סירבה שאנדראה או כל אחד אחר יציק לה בהערות עוקצניות מסוג זה ולא הסכימה שמישהו יטען שהיא חולמת לה בהקיץ כשהבוס שלה נמצא מחוץ למשרד.

"למען האמת, הוא חזר – "

"הו, יופי," חייכה אנדראה ופנתה לעבר משרדו של מרקוס, חושפת שני טורי שיניים תואמים, יפים ולבנים, מאחורי ליפסטיק אדום ומבריק, אותו התאימה לחצאית הקטנה והאדומה שלבשה.

"אבל, הוא ביקש שלא יפריעו לו," הוסיפה קית בנחישות וקמה על רגליה.

אנדראה נתנה בה מבט מזלזל. "הוא ירצה לראות אותי," אמרה בביטחון והושיטה ידה לעבר ידית הדלת. "לכי מפה," נזפה בקית בקוצר רוח, כאשר קית ניסתה לעמוד לפניה ולחסום את דרכה. "את מתייחסת לתפקיד העוזרת האישית של מרקוס ברצינות רבה מדי," הוסיפה בחריפות. "למעשה, אמרתי זאת למרקוס במספר הזדמנויות."

קית הזדקפה למלוא אורכם של מאה ושמונים הסנטימטרים שלה והביטה מטה כלפי אנדראה, שעמדה סמוך מאוד אליה, נושמת בכבדות במאמץ למנוע ממענה נוקב והולם לחמוק מבין שפתיה. יכול להיות שאנדראה תיעלם מחייו של מרקוס בעוד כמה חודשים – למעשה, למרות התנגדותה של קית, הפקידות בחברה התערבו ביניהן כמה זמן תימשך מערכת היחסים הזו – אבל בינתיים, על קית להשתדל ולנהוג בנימוס כלפי אנדראה. גם אם מדי פעם התחשק לה למחוק את החיוך המתנשא שהתנוסס על פניה!

"לא נראה לי שדברייך השפיעו על מעסיקי הנוכחי," השיבה לה קית לבסוף, בנימה נינוחה – אך לא הצליחה להסתיר לגמרי את הסתייגותה מן האשה האחרת.

עיניה הירוקות של אנדראה ננעצו בה במבט ארסי. "את..."

"רק אשאל את מר מייטלנד אם הוא יכול לראות אותך עכשיו," המשיכה קית בקלילות. היא פתחה את דלת משרדו של מרקוס וסגרה אותה בתקיפות מאחוריה. אחרי הכל, לא היה דבר אישי במעשיה, היא רק ביצעה את עבודתה. אך אין ספק, היה זה אחד מנסיונותיה הפחות מוצלחים עם אנדראה רוול, נזפה בעצמה. מרקוס הרים מבטו והתבונן בה בכעס נוכח כניסתה הבלתי צפויה, והמפריעה בעליל, למשרדו.

בן שלושים ותשע, היה מרקוס הגבר הנאה ביותר שקית ראתה מעודה, בשערו השחור כלילה ועיניו בעלות הגוון הכחול עמוק. אפו היה ישר, שפתיו מפוסלות, סנטרו רבוע ונחוש. אך קית הקפידה תמיד לנהוג בקירבתו בקרירות מרוחקת. כל זאת, מפני שאנג'י דיוור, העוזרת האישית הקודמת של מרקוס, הזהירה אותה כשקית באה אליה לראיון עבודה לפני שבעה חודשים, שהדבר הגרוע ביותר שקית יכולה לעשות לעצמה הוא להתאהב במרקוס – שידוע שאף פעם לא היה מאוהב באף אחת מן הנשים עימן יצא ושקשריו עם נשים החזיקו בדרך כלל מעמד חודשיים בלבד.

בהתחשב בנסיבות שגרמו לקית לעזוב את מקום עבודתה הקודם – הבוס שלה חשב שהמדיניות המקובלת במקום העבודה היא להתעסק עם העוזרת האישית שלו – לא היו לה כל כוונות להתאהב במרקוס. זאת, עד שפגשה את מרקוס עצמו. או אז חשבה לעצמה, כי כל אישה ברדיוס של שלושים ק"מ ממנו, לא יכלה להימנע מלהרגיש שהיא נמשכת אליו! 'גבוה, שחרחר ונאה', היה תיאור שהלם בהחלט את מרקוס מייטלנד, אבל מעבר למראה החיצוני, היו בו כל כך הרבה דברים אחרים מושכים. למשל – כשלא רתח מכעס, כמו הבוקר, הוא יכול היה להמיס את הקשה בלבבות, ועושרו והצלחתו העניקו לו ביטחון עצמי, שגרם לו להתבלט בכל מקום. בקיצור, מרקוס מייטלנד היה פשוט מקסים! אבל קית הקפידה שהוא אף פעם לא ידע ולא ירגיש מה חשבה עליו באמת.

חוץ מזה, קית התייחסה ברצינות לאזהרתה של אנג'י דיוור וניסתה למשוך כמה שפחות תשומת לב כשבאה לעבודה. היא אספה את שערה, שצבעו היה כצבע הנחושת, מאחורי ראשה במהודק, כמעט שלא התאפרה, והמירה את עדשות המגע שלה במשקפי קרן עבי מסגרת, כדי לנסות להסתיר את מבט עיניה האפור-כהה, שהיו מוקפות בריסים כהים ועבותים. חליפות העסקים הכהות שלבשה היו חסרות צורה, החצאיות היו תמיד מתחת לקו הברך ונעליה שטוחות. אין סיכוי, חשבה כשהתבוננה בדמותה במראה בבוקרו של יום העבודה הראשון במייטלנד אחזקות, שאיזשהו גבר יחשוב שחלק משיגרת העבודה שלה אמורה לכלול גם את חימום מיטתו, אם יעלה הצורך והיא תיאלץ להצטרף לבוס שלה לנסיעת עסקים.

קית, לצערה, כבר הכירה את הרוטינה הזו של ריצה מסביב לשולחנות ומסביב למיטות בתי מלון, כשניסתה לחמוק מנסיונות ההתקרבות הבלתי רצויים של הבוס הקודם שלה, והיא בהחלט ביקשה להימנע שמקרה שכזה יחזור ויתרחש גם כאן, במקום עבודתה החדש. למרות שכבר פגשה פעם אחת את מרקוס מייטלנד ולא הייתה כל כך בטוחה בקשר לזה...! עם זאת, בכוונה בחרה להציג עצמה במקום העבודה כקית מק'גווייר הצנועה, הפשוטה, חסרת הצורה וחסרת הגיזרה, ועד עתה עמדה בהחלטתה זו. אבל, עוד כמה שיחות בסגנון כזה שהתרחש עתה עם אנדראה רוול והיא תסיר מעליה לכל הרוחות את מעטה הזהירות ו –

לא, היא לא תעשה זאת, נזפה בעצמה בעדינות; היא נהנתה מעבודתה, מהאנשים עימם עבדה, נהנתה לעבוד עבור מרקוס והכי חשוב – היא הייתה זקוקה לעבודה! חוץ מזה, איך זה יראה בקורות החיים שלה כשתיאלץ לכתוב שפוטרה מעבודתה בשל התנהגות לא הולמת וחוסר ציות לחברה של הבוס שלה?

היה זה נחמד, חשבה, אם מרקוס יכול היה לראות אותה אחרי העבודה, לראות איך נראתה באמת, כששערה מפוזר והיא לא מרכיבה אותם משקפיים המסתירים את האור המשתקף ממבט עיניה האפורות-כהות, זוג מכנסי כותנה נוחים שהתאימו ל –

"ובכן?" אמר מרקוס בחדות, מתופף בחוסר סבלנות באצבעותיו על מכתבתו, בעודו ממתין לקית שתסביר מדוע היא נכנסת ומפריעה, אחרי שהורה מפורשות שאסור לאף אחד להפריע לו. בדיוק באותו זמן, בו ניפץ את בועת האשליה בה שגתה קית, ממש כמו בסרט הוליוודי, ראה מרקוס כיצד קית משתנה – מגולם לפרפר – ומייד התאהב בצורתה. סיפור אגדה!

היא הזדקפה. "העלמה רוול מבקשת לראות אותך," ענתה לו בזריזות.

"מתי?"

"עכשיו. היא ממתינה במשרדי," הסבירה, בעודו מביט בה בזעף.

גבותיו התכווצו בשאלה, "מדוע, אם כן, לא אמרת לי זאת מיד כשנכנסת?" הוא קם על רגליו ופנה כדי לפתוח את דלת המשרד בעצמו, עוקף אותה בחוסר סבלנות. "היכנסי, אנדראה," הזמין. "התכוונתי להתקשר אלייך בכל מקרה בעוד כמה דקות; אני צריך לדבר איתך על משהו."

גופה של קית התקשה משנכנסה האשה האחרת לחדר והביטה בה במבט מנצח בעוברה על פניה. ידיה של קית נתלו כמשקולות משני עברי גופה ולסתותיה נתהדקו זו אל זו. אנדראה, בכוונה, אחזה קודם בזרועו של מרקוס לפני שנעמדה על קצות אצבעותיה כדי לנשק אותו ברכות על פיו. קית חשה שקיבתה מתהפכת כשמרקוס רכן לעבר אנדראה כדי לנשק אותה בחזרה, והיא מיהרה ועזבה את החדר. היא סגרה את הדלת והשעינה עליה את גבה, כשהיא חשה שכוחה עוזב אותה.

הנה, זה מה שקרה עם אזהרתה של אנג'י דיוור!

עד לסוף שבוע העבודה הראשון, כבר ידעה קית שהיא נמשכת, מאוד, למרקוס. לא היה זה הדבר החכם ביותר שעשתה במשך חייה, אך גם לא היה זה הדבר הגרוע ביותר. אחרי הכל, למרקוס לא היה מושג מה קית חשה כלפיו, כך שלפחות גאוותה לא נפגעה. היה זה רק ליבה שילל ופעם בחוזקה בכל פעם שהתבוננה בו!

אם רק...!

היא ניערה את ראשה, התעשתה ונכנסה בחזרה למשרדה. היא בהחלט יכולה לצחוק על עצמה, מכיוון שבמשך ששת חודשי עבודתה כאן, אנדראה רוול הייתה האשה השלישית שמרקוס יצא איתה – והן כולן היו באמצע שנות השלושים שלהן, קטנות קומה, בלונדיניות ושופעות – לא בנות עשרים ושש, גבוהות, גרומות ובעלות שיער אדמוני. במילים אחרות, גם אם שערה לא היה אסוף בקפידה מעל ראשה, גם אם לא הייתה מתאפרת, גם אם לא הייתה לובשת אותן חליפות חסרות צורה, עדיין לא הייתה הטיפוס של מרטין מייטלנד. זה היה –

"תתקשר אלי כשתחזור," אמרה אנדראה, קולה מעיר באחת את קית מהזיותיה, ויצאה בסערה ממשרדו של מרקוס. "אולי אחליט לראות אותך שוב – אבל יכול להיות שיהיה לי משהו אחר, חשוב יותר, לעשות!" זרקה וטרקה את הדלת אחריה. פניה היו מכוערות מרוב כעס. היא התכופפה לעבר קית, גחנה אליה מעבר לשולחנה, עד שמרחק קצר הפריד ביניהן. "את חושבת שאת כל כך חכמה, נכון?" שרקה בזעם. קית מצמצה בהפתעה נוכח המיתקפה שהתרגשה עליה. "אבל אנחנו עוד נראה מי תצחק אחרונה," התיזה בבוז והזדקפה, ובהינף אחרון של שערה הבלונדיני המלא, יצאה בפרובוקטיביות מן החדר.

מה זה היה, לכל הרוחות? תמהה קית בפיזור בעודה מתבוננת באנדראה הולכת, מזועזעת קימעה מהתעוזה ומהחוצפה של האשה.

דלת משרדו של מרקוס נפתחה בשנית, הפעם בעדינות. הוא עמד בפתח הדלת. "היא הלכה?" חקר.

"האם אתה מתכוון לעלמה רוול?" שאלה קית בתמימות.

הוא הביט בה בעיניים מכווצות בעודו אומד אותה, חיוך מתעקל בזוויות שפתיו המפוסלות בחושניות. "כן, אני מתכוון לעלמה רוול," אישר ביובש. נראה שכעסו שכך ומצב רוחו הטוב שב אליו.

קית נדה קצרות בראשה. "נראה שהיא עזבה, כן," אישרה את דבריו של מרקוס, עדיין המומה מן המיתקפה הבלתי צפויה של אנדראה עליה.

עיניו של מרקוס הבהיקו בכחול עמוק כשהתבונן בקית בתשומת לב. "את יודעת, מק'גוויר, לפעמים נדמה לי שאת בכלל לא כמו שאת נראית..."

כלפי חוץ נראתה קית שקטה ושלווה, אבל בפנים קיבתה התכווצה ומחשבותיה רדפו אחת את רעותה. מה אם הוא יודע... מה אם הוא ניחש את הקשר שלה ל...? אבל אין שום סיבה שיעשה את הקישור הזה, סילקה מייד את המחשבות מראשה.

"העלמה רוול נראתה – כעוסה כשעזבה," אמרה בזהירות, משנה בכוונה את נושא השיחה.

מרקוס חייך חיוך רחב עוד יותר, נשען על אחת המזוזות הדלת ושילב ידיו על חזו. "את מתכוונת לומר שהיא רתחה מכעס?"

"ובכן... כן," אישרה קית בקרירות.

הוא נד בראשו, האור גורם לשערו לזהור בגוון כחול-שחור. "אני חושש שזה באשמתך," לגלג.

עיניה התרחבו. "שלי? אבל – אני רק עשיתי את עבודתי," התגוננה. "חוץ מזה, היא התנהגה אלי בגסות," הוסיפה בשקט.

גבותיו הכהות של מרקוס הזדקפו "כן?"

"כן, היא – " קית עצרה בלשונה. חשדה שלמרקוס לא היה כל מושג מה התרחש לפני כן מעבר לדלת משרדו התאמת. "מדוע בדיוק כועסת עלי העלמה רוול?" שאלה באיטיות.

הוא משך בכתפיו הרחבות, העטויות חולצת משי לבנה ומעיל כהה מחוייט. "היא מתנגדת – ואני בספק אם בשל כך נתראה שוב – לעובדה שבסוף השבוע הזה את ולא היא באה איתי."

קית הביטה בו במבט אטום.

מתי הוא –

מתי הם –

מתי היא –

על מה הוא מדבר?

2
"ובכן, העוזרת האישית הקודמת של מרקוס הזהירה אותך שתצטרכי לנסוע איתו מדי פעם לנסיעות עסקים," הקניטה אותה פני, שותפתה לדירה, מאוחר יותר באותו יום, כאשר השתיים הכינו ביחד ארוחת ערב.

כן, אנג'י דיוור אמרה לקית שתנאי העסקתה כוללים, בין היתר, נסיעות עם מרקוס מייטלנד לצורך עסקים; אלא שחלק זה של עבודתה לא הטריד את קית במיוחד, מאחר שבששת החודשים האחרונים, ועד לסוף שבוע זה, מרקוס העדיף לקחת איתו את לואיס כשיצא לנסיעת עסקים. לא שנסיעה עם מרקוס מייטלנד היוותה בעיה. הבעיה היתה טמונה בדרך שבה מרקוס הודיע לה על הנסיעה ואז צחק מרוצה מעצמו נוכח תדהמתה. למעשה, זה הפריע מאוד לקית.

"אל תיראי כל כך מודאגת, מק'גוויר," אמר מרקוס בחיוך רחב, משקית בהתה בו נוכח הכרזתו, מיד לאחר עזיבתה הסוערת של אנדראה רוול. "אני לא רומז שאני מתכוון להתחיל איתך," אמר לה בליגלוג. "אני פשוט זקוק לכישורייך בסוף השבוע הזה, יותר משאני זקוק לכישוריה הגופניים הבולטים של אנדראה!"

קית לא הייתה בטוחה שהוא מחמיא לה, אבל מאחר שטרחה בכוונה להיראות לא מושכת במקום העבודה, לא יכלה לומר דבר להגנת כישוריה הגופניים שלה גופה. מה היה מרקוס אומר אילו ראה אותה כעת, תהתה. שערה, שהיה אסוף בקפידה בעבודה לפקעת מהודקת על קודקודה, היה מפוזר כעת, מגעו משיי וצבעו להבה, יורד מעבר לכתפיה. חולצת טי זעירה ומכנסי ג'ינס תואמים צמודים לחמוקיה הדקיקים. היא גם לא הרכיבה משקפיים שיסתירו את עיניה הגדולות ואת מבטן האפור העמוק, המוקפות ריסים כהים וצפופים. היא נראתה צעירה לפחות בעשר שנים מאותה מק'גוויר, עוזרת אישית יעילה וקפדנית! אך מכיוון שידעה שמרקוס מעדיף בלונדיניות קטנות, הייתה בטוחה שגם אם היה רואה אותה כך, כפי שהיא באמת, עדיין לא הייתה מצליחה לעורר בו עניין ולהרשים אותו.

"אז לאן בדיוק אתם נוסעים בסוף השבוע?" חקרה פני בתמימות מעושה, בעודה חותכת עגבניות לסלט.

קית, שבדיוק פתחה את בקבוק היין, עצרה לרגע, נרתעת נוכח מילותיה המתגרות של חברתה. "אנחנו לא נוסעים לשום מקום," תיקנה את פני ברוגזה. "מרקוס קיבל את הזמנתו של דזמונד הייס – "

"טייקון חברות התעופה דזמונד הייס?" קטעה פני את דבריה, עיניה מביטות בה בעניין במבט כחול.

"את מכירה עוד דזמונד הייס?" החזירה קית, נהנית מכך שהצליחה להרשים את חברתה ושותפתה לדירה בשל אותו דזמונד הייס, שהזמין אותם – את מרקוס ואותה – להתארח אצלו למשך סוף השבוע.

"לא דזמונד הייס ששווה משהו," סיכמה פני. "וואו. אז את נוסעת לסוף שבוע לדזמונד הייס," המשיכה בהערצה מהולה בקנאה.

קית כיווצה את שפתיה בחוסר שביעות רצון. "אני הולכת לבלות את סוף השבוע הזה עם דזמונד הייס, באותה מידה בה אבלה אותו עם מרקוס מייטנלד; כלומר, בכלל לא. זוהי נסיעת עסקים," קבעה בנחישות.

"כן," אמרה פני, "אבל עדיין תהיי שם, לבדך, עם שני גברים מקסימים – "

"כנראה שיהיו עוד אנשים שיבואו להתארח בסוף השבוע הזה," אמרה קית בזריזות.

"די, תפסיקי לנפץ לי את האשליה!" רטנה פני בחוסר רצון ולגמה מכוס היין שלה, לפני שהביטה בקית בכעס. "למען השם, אל תגידי לי שאת מתכוונת להגיע לסוף השבוע בדמותה של מק'גווייר העוזרת האישית," נזפה בה, משראתה את קית זוקפת גבותיה באישור. "הו, קית, את לא יכולה – "

"בטח שאני יכולה," אמרה קית בכעס מה. "זוהי נסיעת עסקים, עבודה, פני, למקרה ששכחת – "

"לא שכחתי," השיבה פני ברצינות. "אחרי הבלגאן שהיה לך עם מייק ריינולדס בזמן שעבדת אצלו, אי אפשר לבוא אלייך בטענות שאת זהירה הרבה יותר, אולי אפילו יותר מדי, במקום העבודה אצל מרקוס מייטלנד. אבל את עובדת בתור העוזרת האישית שלו כבר שישה חודשים, קית; את בטח כבר יודעת איזה מין בן אדם הוא."

הו, כן, קית כבר ידעה בדיוק איזה מין בן אדם הוא מרקוס מייטלנד. הוא היה חכם, איש עסקים ערמומי וממולח ובוס הוגן, שדורש תמורה מלאה עבור כספו. אבל, כפי שהזהירה אותה אנג'י דיוור, הוא החליף נשים כמעט באותה מידה בה החליף את החולצות שלבש.

"את עומדת לפגוש את דזמונד הייס בסוף השבוע הזה," אמרה פני בחוסר סבלנות. "דזמונד הייס, קית; אחד האנשים העשירים ביותר בארץ!"

קית חייכה קלושות. "בהחלט יכול להיות, אבל בפעם האחרונה ששמעתי עליו, הוא נישא בפעם השלישית, וזה היה לא מזמן!"

"לא, הנישואין האלה הסתיימו לפני כמה חודשים," אמרה פני.

קית נדה בראשה בנחישות. "אם כך," התעקשה, "הוא בטח בהליכי גירושין מכוערים. בכל מקרה, אני לא מעוניינת," המשיכה, לפני שפני תאמר דבר מה. "האם לדעתך אני מתכוונת לשנות משהו בהופעתו לקראת סוף השבוע? לא ולא. אחרי הכל, מדובר בנסיעה לצורך עבודה." אם תמשיך ותאמר כך, אולי תוכל להתחיל להאמין בכך בעצמה! חלק ממנה ציפה בהתרגשות לבלות עם מרקוס מחוץ למשרד – כמובן, במרחק בטוח, כאשר היא מסתתרת מאחורי אותה דמות אשר יצרה, אותה עוזרת אישית של הבוס, קרירה ובלתי נגישה, מק'גווייר.

פני נאנחה. "את פשוט מטורפת!"

קית חייכה. "אשתדל לזכור זאת."

"מטורפת!" אמרה פני בתחושת גועל לפני שהרימה את קערת הסלט ונשאה אותה לעבר שולחן פינת האוכל, קית בעקבותיה, מחזיקה את צלחות הסלמון האפוי.

אולי, חשבה קית, היא באמת לא שפויה אם היא ממשיכה לשחק את דמותה של העוזרת האישית אותה יצרה, כשהיא מרגישה כך כלפי מרקוס. אבל היא לא ידעה איך תוכל להפסיק עם העמדת הפנים הזו...

"סליחה?" קית התבוננה במרקוס בספקנות משדיבר אליה למחרת אחר הצהריים, לאחר שאיפשר לה לעזוב את המשרד מוקדם יותר כדי שתוכל להספיק ולהתכונן לקראת הנסיעה לביתו של דזמונד הייס.

הוא נאנח. "שאלתי, אם תוכלי להתלבש בצורה קצת פחות – רשמית," חזר על דבריו בקצרה, בעודו מתבונן בביקורתיות בחליפת הפשתן בצבע קרם שלבשה ובנעליה השטוחות. "דזמונד מצפה לבואה של בת זוגי הנוכחית, לא לעוזרת האישית שלי," הסביר באיטיות מוגזמת, כאילו היה מבוגר המדבר לילד סורר.

"אבל – אבל – "

"את נשמעת כמו תקליט שבור," אמר, מושך את הברות המילים בלגלוג, ונכנס למסדרון דירתה, בעוד היא עומדת נטועה במקומה. פני, תודה לאל, הייתה עדין בעבודה, אחרת לבטח הייתה עושה מטעמים מדבריו של מרקוס. קית הייתה נבוכה. למה בדיוק התכוון כשאמר שהיא צריכה להיראות כבת זוגו הנוכחית ולא כעוזרת אישית? בטח הוא לא מתכוון ש –

"הירגעי, מק'גוויר," פקד מרקוס בעודו ניצב במסדרון ביתה ומביט בה מלמעלה – חידוש כשלעצמו. ממרומי מאה ושמונים הסנטימטרים שלה, נוכחה קית לדעת שהיא גבוהה מרוב הגברים. "רק אמרתי שדזמונד הייס מצפה ממך להיות בת זוגי – לא שאני מצפה לזאת ממך!"

היא הרגישה איך הדם מציף את פניה נוכח טון דיבורו והבעת פניו המלגלגים. איך יכלה להגיב אחרת לאחר דברים אלה?

מרקוס נאנח בשנית. "זה מאוד פשוט, מק'גווייר, סוף השבוע הזה, מבחינתי, הוא לעסקים בלבד. דזמונד כנראה רואה את זה בצורה שונה מעט ממני. בגלל זה –"

"בגלל זה אתה רוצה שאיראה כאילו אני חברה שלך," סיימה קית בפיזור את דבריו.

"בדיוק," חייך מרקוס בהקנטה. "ידעתי שבסוף תביני!"

אין לה מה ללבוש!

רק עכשיו הזכיר מרקוס את הפן הזה של סוף השבוע. האם עשה זאת בכוונה? תהתה, בעוד היא מביטה בו בחשד.

חיוכו הפך לעגני. "כפי שאמרתי לך אתמול, אני לא מתכוון להתחיל איתך!"

קית לא הייתה זקוקה לתזכורת. היא ידעה שהוא מוצא אותה לא מושכת בעליל, היא פשוט לא הבינה את ההגיון שבדבריו. כנראה שמרקוס תיכנן לנסוע עם אנדראה לדזמונד הייס בסוף השבוע והתנהגותה הארסית של האישה אתמול היא הוכחה לכך שאכן, זו הייתה כוונתו המקורית של מרקוס! אם כך, מדוע הוא לוקח אותה – את קית – איתו, כשלמעשה הוא מעמיד פנים בפני מארחו שקית היא בעצם החברה שלו?

"זה מאוד פשוט, מק'גווייר – "

"אתה כל הזמן אומר את זה," אמרה קית בחדות.

"אבל את אינך חושבך כך," השיב מרקוס בשיניים חשוקות. "אני נשבע שבסוף השבוע הזה אני זקוק לניסיון שלך כעוזרת אישית ולא כאישה."

"את הדבר הזה טרחת במיוחד להבהיר!" הצליפה, מוטרדת מעט מכך שמרקוס נתן בה מבט מעריך, נוכח התעוזה שהפגינה בדבריה אליו. "ובצדק," הוסיפה בחופזה. "אבל מה אתה רוצה שאעשה? כלומר, בתור העוזרת האישית שלך," המשיכה להתעקש, מנסה נואשות לשוב ולהיאחז באותה תדמית נוקשה של עוזרת אישית, תדמית שהייתה בטוחה שעתה איבדה לנצח, משום שאכזבה ניכרה בקולה נוכח דבריו של מרקוס, כי הוא זקוק לכישוריה כעוזרת אישית, אבל לא זקוק לכישוריה שלה, האישיים, כאישה. טיפשה, נזפה בעצמה. כאילו שמרקוס יגלה בך עניין אי-פעם.

"הקשיבי," השיב מרקוס בטון ענייני, "יש שמועות שדזמונד הייס בצרות מבחינה כלכלית, לשם שינוי, ולא בצרות בחייו האישיים. שלוש נשים!" נד בראשו כלא מאמין.

"אני משערת שאתה חושב שהוא לא היה צריך להתחתן עם אף אחת מהנשים הללו, אבל רק – אה – מה שהתכוונתי – " קית חדלה בפתאומיות, נרתעת בחוסר נוחות משהבינה את כוונת דבריה, לחייה בוערות.

"אבל רק היה צריך לשכב איתן – כמוני," השלים מרקוס את משפטה. "האם זה מה שהתכוונת לומר?"

כן. זה בדיוק מה שהתכוונה לומר. אמנם באמצע המשפט הבינה עד כמה היה זה לא נבון מצידה לומר זאת ולכן השתתקה, אבל מרקוס הבין בכל זאת את כוונתה!

"את יודעת, מק'גוויר," לחש וחיוך שוב זורח מעיניו הכחולות, "אולי, אחרי הכל, לסוף השבוע הזה תהיה גם מטרה נוספת. את עובדת עבורי כבר שישה חודשים והגיע הזמן שאכיר אותך קצת יותר טוב. " הוא הביט בה מחויך, בעוד היא מביטה בו בדאגה.

שמרקוס יכיר אותה טוב יותר. זה לא משהו שרצתה בו במיוחד! היא התחמקה במכוון ממבטו. "מה אומרות השמועות לגבי הקשיים הפיננסיים של דזמונד הייס?" שינתה את נושא השיחה, נחושה בדעתה להציב ביניהם מחדש את הגבול שנפרץ ולהציבו על תלם הולם ועסקי יותר.

"עד עכשיו, כל מה שידוע הוא שיש לו צרות ואני רוצה שננסה לברר מהן אותן צרות במשך סוף השבוע."

"אתה לא חושב שהעלמה רוול יכולה הייתה לעזור לך יותר ממני בנושא זה?" השיבה קית, משוכנעת שאנדראה, בהתנהגותה החתולית, תגרום לדזמונד הייס לשחרר את חרצובות לשונו ביתר קלות ממנה. אחרי הכל, דזמונד הייס היה ידוע בחולשתו לנשים יפות. פני המסכנה, חשבה קית, היא תהיה מאוד מאוכזבת לשמוע שדזמונד הייס כבר איננו אחד האנשים העשירים ביותר באנגליה!

שפתיו של מרקוס הפכו צרות. "הקשר שלי עם אנדראה נגמר," אמר בהחלטיות. "חוץ מזה, תמיד הקפדתי על הפרדה מלאה בין חיים פרטיים לבין עסקים."

"מוזר, דווקא שמעתי את ההיפך – " אמרה קית ושוב נרתעה נוכח דבריה שלה.

"ממי שמעת כך, אם אפשר לשאול?" דרש.

"מישהו ציין זאת. שכחתי מי." אמרה קית בנחישות, בעוד מרקוס מביט בה בחוסר אמון.

חיוכו הפך כעת אפל. "לאנג'י תמיד היה פה גדול," הרהר. "זאת אחת הסיבות לכך שלא הייתה עוזרת אישית טובה. בעוד שאת – "

קית כיווצה את גבותיה הערמוניות בשאלה. "אני?"

מרקוס חייך אליה בהערכה. "את כל כך דיסקרטית, שאפילו חייך הפרטיים הם ספר חתום! דרך אגב, יש לך דירה נחמדה." הוא התבונן אליה בהערצה. "מאוד מינימליסטית," אישר. מן המסדרון נשקף חדר האורחים. רצפתו עשוית קורות העץ הייתה חשופה ומקושטת בשטיחים בהירים שהיו פזורים בחן בפינות שונות של החדר, במקום שטיח מקיר לקיר שהיה מסתיר את יופיין של הקורות. החדר עצמו לא היה עמוס ברהיטים. היו בו ספה בצבע קרם, כסא וארון ספרים. "יפה מאוד," שב ואמר באיטיות. "אני כנראה משלם לך יותר מדי," אמר לה בהתגרות משועשעת.

קית הייתה המומה מכך שהעיר לה כי חייה הפרטיים הם כמו ספר חתום, אבל מה שאמר על הדירה שלה, כשהוא מתקרב אליה על עקביו, גרם לה לקמט את מיצחה בזעף.

"אני לא גרה לבד," אמרה לו בחדות, "ואתה בהחלט לא משלם לי יותר מדי!"

מרקוס צחק, שיניו לבנות מאוד וישרות מאוד, בוהקות כנגד עורו השזוף, עיניו זורחות בכחול עמוק. "חשבתי שאפילו לך יהיה מה להגיד בנושא," הגיב.

"אפילו לי?" ענתה, תוהה למה בדיוק התכוון במילותיו אלה.

"ובכן, כפי שכבר אמרתי, את עובדת עבורי כבר שישה חודשים, אולי מעט יותר, ועדיין אני יודע עלייך מעט מאוד."

והוא גם לא ידע עליה כלום אם זה תלוי בה!

חייה, למעשה, היו משעממים למדי ואם היה משהו שמצאה שאינו משעמם, הרי שמרקוס לא היה מתלהב ממנו במיוחד. היא התכוונה להמשיך ולשמור על חייה הפרטיים כספר חתום!

"אני לא רואה בכך משהו רע," אמרה לו בחריפות. "הדברים היחידים שאני יודעת על חייך הפרטיים – מוטב היה להם אם היו נשארים בלתי ידועים – " הפסיקה באמצע המשפט, משהבינה, ששוב חצתה את הגבול שביקשה לשים ביניהם משהחלה את עבודתה כעוזרת האישית של מרקוס. "סליחה," מילמלה והיפנתה מבטה ממנו.

מרקוס אמד אותה במבטו. "לא נכון. את לא מצטערת," אמר בנינוחות. "אמרת שאת לא גרה לבד?" המשיך.

אחד הדברים שהעריצה ביותר בגבר זה, הייתה חכמתו – אם כי לא הייתה בטוחה שכעת המשיכה להעריץ תכונה זו, לאחר שכיוון את חיצי חכמתו כלפיה! היא חשבה שהוא לא שם לב להערתה לגבי שותפתה לדירה, אבל כנראה שחיכה לרגע המתאים – עכשיו – כדי לספק את סקרנותו.

"כן," ענתה בחוסר רצון, "אני לא גרה לבד. טוב, אם אתה לא רוצה שאלבש את חליפות העסקים שלי בסוף השבוע הזה, מה כן אתה רוצה שאלבש?" היא התבוננה במכנסי הג'ינס השחורים שלבש ובחולצה בעלת המיפתח בצוואר, שציבעה היה כחול כהה.

"הכל חוץ מחליפות עסקים," ענה. "מה שאת לובשת זה בסדר ומתאים – אם את הולכת לבקר קרוב משפחה מבוגר! אני בטוח שהחליפות שאת לובשת למשרד מהודרות ביותר ומתוחכמות – "

"אבל?" קטעה קית את דבריו בזהירות, נעלבת מהערתו לגבי חליפת הפשתן בצבע קרם שלבשה. למרות שגיזרתן של ארבע החליפות הכהות שלבשה לעבודה היו בגדר הסביר, הן נחשבו למהודרות ואופנתיות לגבי סוגן – והן גם היו יקרות.

"אבל, הן לא מתאימות לסוף שבוע קייצי בכפר," המשיך מרקוס, וכל התנצלות לא נשמעה בקולו. "ארזת ביקיני?"

"בהחלט לא!"

"ובכן, לדזמונד יש בריכה אולימפית מחוממת. יש לו גם אורווה, אם תרצי לרכוב – "

"לא ארצה." קית ניסתה להשתלט על הרעד שאחז בה למחשבה שתיאלץ לרכב על סוס. סוסים היו בהחלט חיות מרהיבות – ממרחק! – אך יותר מדי בלתי צפויות לטעמה. "אני אוהבת ללכת," אמרה בקלילות, תוהה אם אחרי הכל סוף השבוע הזה יהיה עינוי צרוף במקום להיות מהנה, כפי שחשבה.

"אם כך, תזדקקי לנעלי הליכה וכך אף אני," הודיע לה מרקוס בשמחה. "זוג ג'ינס וכמה עליוניות נוחות למשך היום ועוד משהו, זוהר יותר, לארוחות ערב – "

"בסדר, בסדר," הרימה קית ידיה כמתגוננת. "אני מבינה."

"יפה," נד מרקוס בראשו בסיפוק. "לכי להחליף בגדים וארזי את הבגדים המתאימים. בינתיים, אני אשב לי כאן ואציץ באוסף הספרים שלך," הודיע לה ביהירות, לפני שצעד בניחותא לתוך הסלון.

קית בהתה בגבו בחוסר אונים. היא אמנם מבינה מה מרקוס רוצה ממנה, אבל איך, למען השם, תוכל להמשיך ולקיים את דמותה של מק'גוויר חמורת הסבר והעניינית בג'ינס? או גרוע מזה – בביקיני?