פרק 1
הגדרת הבגרות השנייה
60 עד 70 אחוזים משעות הערות של מבוגר בישראל מושקעות בעבודה. הישראלי עובד הרבה יותר מאשר עמיתו האירופי ומעט יותר מעמיתו האמריקני. זהו מרחב עצום בעוגת החיים הכוללת, ולמרחבי הפנאי והמשפחה נותר מעט בעוגה זו של האדם העובד. אלו מרחבי חסר, ותמיד קיימת התחושה ש"איני עושה מספיק לעצמי ולמשפחתי".
לפיכך, אך טבעית היא החשיבה לפיה: "בפנסיה אשלים פערים, אממש את חיי הפנאי שלי, אנוח, והכי חשוב – אשקיע יותר במשפחתי". כך התפתחה במשך השנים תפיסת הפרישה בישראל. בכל תוכניות ההכנה קוימו דיונים על אודות מיצוי זמן פנאי איכותי ועל דילמות זוגיות ומשפחתיות. כמובן שהודגשו בעיקר הנושאים הכלכליים, הביטוחיים והמשפטיים הקשורים ליציאה לגמלאות. אולם, לא הוצעו אבחנות לגבי מהות וערך שלל העיסוקים והפעילויות בחיים החדשים. דובר על אפיקי התנדבות (אפיק חשוב בבגרות השנייה), אך אלה הוצעו בנשימה אחת יחד עם עיסוקים ופעילויות לשעות הפנאי.
כאשר המוח איננו יודע לבצע אבחנות בין מושגים, יש סיכון לבלבול ולהטיה. אנחנו צמאים להגדרות מובחנות ולמיקוד חשיבתי. רק כך נוכל לתכנן עתיד נכון בעבורנו. האבחנות והמיקוד יבואו לידי ביטוי בהגדרת הבגרות השנייה.
זמני הפנאי והמשפחה, כאמור, יתרחבו מאוד בחיים החדשים. לא נוכל להציע עיסוקים אינטנסיביים, מפרכים ומחייבים שהיו נחלת הבגרות הראשונה. זו גישה לא ראויה שאין לה סיכוי להתקבל בקרב רוב הציבור. אנשים רוצים "הקלה בעומס". אנשים לא מוכנים יותר ללחצים מרובים ולרמת תובענות גבוהה. והכי חשוב... אנשים רוצים להיות אדונים לעצמם! ("רק אני מחליט מה, איפה, מתי, כמה ולמה...").
פעמים רבות נשאלתי: "למעשה, אתה מציע לפתח קריירה נוספת, שנייה".
תשובתי הנחרצת היא: לא. אינני מציע לפתח קריירה נוספת. בהחלט מובנת עצם הצגת השאלה: המאזין קלט את המונחים 'חיי עשייה'...'חיי תוכן'... 'יצירה'... 'אקטיביות'... 'השפעה'... 'מעורבות'... וזה נשמע לו מוכר ובעיקר מעייף ("די, כבר היינו שם..."). באופן אוטומטי המוח עושה קישור של מונחים אלו לעולם הקריירה. ולא כך היא!
עולם הקריירה מבוסס על –
הישגיות: הצורך לחתור להישגים, לעמוד בציפיות, להוכיח לעצמי ולעולם שאני אדם מוכשר.
אינטנסיביות: קריירה מכל סוג שהוא דורשת עמידה בלחצים, ביעדים מוכתבים, בלוח זמנים עמוס ועוד.
מחויבות: ארגונים ומעסיקים תובעים מחויבות והזדהות עמוקות. עובדים רבים מאוד מפתחים גם רמת מסירות גבוהה למקום עבודתם ומוסר עבודה גבוה.
הצלחה: עולם הקריירה מבטא אלמנטים סמויים וגלויים של הצורך, הדחף והשאיפה להצליח. אנחנו חיים בחברה המקדשת הצלחה.
הכנסה: לא נימלט מהעניין הכלכלי בחשיבה מוטת קריירה. קודם כול ומעל לכול, אנשים עובדים כדי לפרנס את עצמם ואת בני משפחתם.
רוב בני ה-55 ומעלה מבטאים באופן נחרץ וחד-משמעי את השחיקה שלהם מחיי העבודה במשפטים כמו:
"אינני מוכן להמשיך את מרוץ העבדים הזה, שבעתי ממנו לגמרי".
"אין לי שום צורך להמשיך ולהוכיח את עצמי. עשיתי את זה במשך 30 או 40 שנים. מסע ההישגים וההצלחות המוכחות מאחוריי. יש לי גלריה של מדליות וירטואליות המעידות על העשייה שלי".
"מיציתי לחלוטין את מבוכי המערכות, הארגונים, ענייני הפוליטיקה הפנימית, הצורך לרצות אחרים, לעמוד בנורמות ערכיות ומוסריות שאיני מסכים להן, להיות כפוף למנהלים שאינני מעריך אך נאלץ להישמע למרותם, ועוד כהנה וכהנה".
אני מסכים לחלוטין עם הסתייגויות אלה. כעת אנחנו ב"משחק חדש" של החיים. אין שום היגיון להיכנס אליו עם תוכנות ישנות שמיצו את עצמן בחיי העבודה. בבגרות השנייה נטעין את המוח שלנו בתוכנות חדשות:
במקום הישגיות – ביטוי עצמי. הצורך העמוק של בני האדם לבטא את אישיותם וכישרונותיהם ביצירה, בעשייה ובמעורבות בחיי אחרים.
במקום מחויבות – אדון לעצמי. אין כל רע במחויבות. נהפוך הוא, היא חשובה מאוד. היא מדרבנת, היא יוצרת מסגרות חיים מוגדרות, אך בתנאי שאני, ורק אני, שולט ומגדיר אותה. האחד יפתח מרכיבי בגרות שנייה בהיקף של שעתיים בשבוע, והאחר בהיקף של 30 שעות שבועיות. שניהם "חוקיים" באותה מידה.
במקום הצלחה – הכרה והערכה. לא נחפש יותר הצלחות בעלות אופי של נראות חיצונית (כמו בשיר הידוע של פוליקר: "גם אני רוצה בית יותר גדול, מכונית יותר גדולה, חשבון בנק יותר נפוח..."). במקום זאת, נבקש הכרה בעשייה ייחודית משלנו, ונזכה בהערכה ובמשוב חיוביים מסביבתנו הקרובה והרחוקה.
במילים אחרות, לצד מרחבי הפנאי והמשפחה, שיורחבו משמעותית לאחר סיום הקריירה המקצועית, נזכה לפתח מרחב חדש של בגרות שנייה. מרחב זה יכלול עיסוקים ופעילויות שיתבססו על הפלטפורמות הבאות:
עבודה. עבודה הינה פעילות או עיסוק המתוגמלים כספית, אך אנו מדברים על עבודה מהנה, כפי שאמר קונפוציוס: "כשתעבוד במה שאתה אוהב, לא תעבוד יותר ולו יום אחד נוסף בחייך". להגיע לעידן שאחרי העבודה ולפעול מתוך עבדות? ממש לא.
התנדבות. אפיק נפוץ וראוי בבגרות השנייה. הכוונה לפעילות או עיסוק שאינם מתוגמלים כספית.
תחביב. עיסוק או פעילות מהנים שהעוסק בהם עושה להנאתו מבלי לצפות לגמול כספי או לערך כלכלי.
יזמות. עיסוק או פעילות שהעוסק בהם מצפה לתגמול כספי או לערך כלכלי.
וכאן נגיע לחלק השני של ההגדרה: "ובתנאי שעיסוקים ופעילויות אלו יעניקו לעוסק בהם את החוויות הבאות":
חדוות יצירה. הצורך העמוק ביותר של בני אדם הוא הצורך ביצירה. זו יכולה להיות יצירה בחומר, יצירה במילים או בשירה, או יצירה רוחנית עם ולמען אנשים / קהילות.
מעורבות והשפעה. בני האדם הם יצורים חברתיים, ולרובם יש דחף פנימי לפעול למען ועם בני אדם אחרים. (מי שאינו זקוק לכך או אף נרתע ממעורבות אנושית, ובכן, נא לחזור לסעיף הקודם – יצירה).
הכרה והערכה. לכל בני האדם חשובה הכרה והערכה על פעילותם. העובדה שפעילותי זוכה להכרה חברתית או להערכה אישית, מהווה דלק חיוני לחיים מספקים.
ביטוי עצמי. לכולנו כישרונות גלויים וסמויים. כל אדם הוא "נזר הבריאה" (בעל איכויות ייחודיות). כשאנו זוכים לבטא את עצמנו דרך ובאמצעות כישרונות ואיכויות אלה, אנו חווים סיפוק עצום.
חיים שיש בהם חוויות כאלה הם חיי ערך, חיים עם משמעות. והלא זוהי אחת המשאלות הגדולות ביותר של בני האדם: לחיות חיים ששווה לחיות אותם.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
