עג'מי

בספר זה מוצגים צילומים מחיי היום – יום בשכונת עג'מי ביפו, מלווים בראיונות מוקלטים עם תושבי השכונה הערבים.

באמצעות התצלומים והראיונות מתוארת המציאות היומיומית בגטו הערבי שנוצר בשכונת עג'מי. תנאי הקיום הקשים, בעיות החינוך והדיור, היחסים בין מוסלמים לנוצרים, החיים בצל  "תוכנית מדרון יפו" (תוכנית שנועדה להקים שכונות מגורי יוקרה ומרכזי תירות על חורבות בתי ערבים מפונים) והנסיונות הפתטיים לשמור על  אזרחות ישראלית וזהות לאומית- פלשתינית כאחד:  ניסיונות המתועלים בעיקר למאבק ציבורי- חסר שיניים מבחינות רבות- לשוויון זכויות כאזרחים ישראלים.

 הצלומים וההקלטות לספר זה נערכו בין השנים 1983- 1987. בתקופה זו גרו בעג'מי כ- 2000 משפחות ערביות, מהן 800 משפחות נוצריות ו- 1400 משפחות מוסלמיות.

"תוכנית מדרון יפו" הייתה עדיין בתהליכי אישור, אך מדיניות של הטלת  איסורים על שיפוץ בתים ערבים ישנים ופינוי בתים נוטים ליפול מתושביהם המקוריים היתה בשיאה.

בסוף תקופה זו אימצה קהילה אמריקאית את שכונת עג'מי והחלה בשיקום השכונה בצורה סלקטיבית, באופן שהתפרש על ידי תושבי השכונה כעולה בקנה אחד עם תוכנית מדרון יפו. עד כה עוכב מימוש תוכנית מדרון יפו בעקבות שורת התנגדויות לתוכנית המופקדת בוועדה המחוזית.

עיריית תל- אביב מכינה תוכנית חדשה.

אנחנו לא נעזוב את האזור הזה, לא נעזוב את השכונות

האלה...

הם בנו לנו איזה גטו באזור שכונת ג'באליה. שיכון עובדים

בנה ברחוב יפת לעדה המרונית שלושה בניינים בסגנון

שבונים בשכונות היהודיות. אז הנוצרים, העשירים, שהיה להם

כסף, הלכו וקנו בתים שם. ואז הם בנו עוד 83 יחידות דיור,

שמהם הצליחו אולי למכור עשר יחידות, ואת השאר הם לא

יכולים למכור. למה לא  רוצים לקנות? מפני שהיהודים בנו לנו

שכונה חדשה בלי שירותים: חנות מכולת, קופת חולים, גן

וכו' . והרי לא מדובר באוכלוסייה עשירה, שלכל אחד יש רכב

ויכול להגיע לאן שהוא רוצה. אם היו שירותים, אז לפחות

האנשים שנמצאים במצוקה, הצעירים, הזוגות הצעירים -  היו

קונים בית בשיכון. אבל אלה שגרים בבתים ערביים שלהם -

הם לעולם לא יעזבו אותם, כי אין מה להשוות בית ערבי

לשיכון. בבתים שלנו יש לנו את הפרטיות, החדרים הגדולים,

הייחוד של הבית הערבי, בעוד בשיכון אתה כבול מכל

הצדדים, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה לא חופשי.

אין ביפו בתים שאי אפשר לשקם ולכן אנחנו מתנגדים

ל-"תוכנית מדרון יפו". אנחנו רוצים "תוכנית מדרון יפו", שתשרת

את השכונה ותושביה ולא תהיה מיועדת מראש לתושבים

חדשים. אנחנו דוגלים בתוכנית אלטרנטיבית, כזאת שאינה

מנשלת אותנו מבתינו, מהרכוש המועט שלנו ומהעיר

ההיסטורית שלנו, העיר הערבית היחידה שעוד נותר בארץ,

חוץ מנצרת ומעכו. מצדנו, שתתוכנן "תוכנית מדרון יפו", שיבנו

קוטג'ים באזור הים, אבל שייקחו גם אותנו בחשבון.  אל

תשכחו אותנו. אנחנו לא נעזוב את האזור הזה. אנחנו לא

נעזוב את השכונות האלה. ואם ינסו לאלץ אותנו, אם ימשיכו

בתוכניות בלי להתחשב בנו, אז נאמר להם – עד פה וזהו.

אנחנו לא ניתן.