"הלב שלי רדוף ואני לא בטוח שאי פעם ארגיש שלם באמת." ד"ר אליסון הארט עשיתי כל שביכולתי להיצמד לחיים ולהתרחק מהמוות, שחג סביבי וליווה אותי בעבודתי, אך למדתי בדרך הקשה שהגורל בלתי צפוי. ליבי התמים נסגר בפני אחרים, ולמרות ניסיונותיי להגן עליו, גיליתי שאיני יכולה לשלוט בכול. הוא נכנס לתוך חיי במצב הכי פגיע שלי ומאז הוא חלק בלתי נפרד ממני, משתלט על כל פינה בליבי. פעם אחר פעם דרכינו הצטלבו וגילינו עד כמה חזקה המשיכה בינינו. הלבבות שלנו רדופים ושבורים, מסרבים להשתחרר מכבלי העבר שאוחזים בהם.
היה לי הכול עד שלא נותר לי דבר. לילה אחד גורלי שינה את חיי לעד ולעולם אתחרט על ההחלטות שקיבלתי. נשאבתי לתוך מרה שחורה והשארתי אחריי רק הרס וחורבן, כמו אחרי סופת טורנדו שמכה באדמה. מהרגע הראשון היא הצליחה לסדוק את מעטה הקרח שעטף את ליבי. רציתי להתרחק ממנה כמו מאש, אבל היא פלשה וכבשה כל חלקה בי. הלבבות שלנו רדופים ומעונים, נלחמים בשדים שמסרבים לשחרר אותנו לחופשי. לב רדוף הוא רומן שיסחף אתכם אל תוך השעות הקטנות של הלילה, יגרום לכם לצחוק, לכעוס, להתרגש, להתאהב ואף לדמוע. אילור צבר־סטולרו, ילידת 1989, בעלת תואר ראשון בפיזיותרפיה ומתגוררת זמנית בניקוסיה, קפריסין. לב רדוף הוא ספרה הראשון. סיפורה הקצר מתוך החשכה ראה אור באנתולוגיית יותר מסתם אגדות, אשר יצאה לאור בהוצאת יהלומים. בספר זה ניתן לקרוא "טעימה מהספר" בחינם.
פרולוג
שנתיים וחצי קודם לכן
בשניות הספורות ששהינו בחוץ, כיסה השלג את שערות ראשינו, ומיהרנו להיכנס לתוך הרכב ולהסתתר מפניו. הערתי לחיים את המנוע והדלקתי את החימום. היא ישבה לצידי ונשפה על כפות ידיה הקפואות, מנסה להפשיר אותן. היא נראתה יפה כל כך כשחייכה אליי ולא יכולתי להפסיק להביט בה, אבל היינו צריכים לצאת לדרכנו.
התחלתי לנסוע, מנסה לראות מבעד לשלג הכבד שרק הלך והתגבר, אך הכביש החלק והדרך החשוכה הקשו על הנהיגה.
ידיי התהדקו סביב ההגה, מנסות להחזיק בו יציב כנגד הרוח שהשתוללה בחוץ וניסתה להסיט אותנו ממסלולנו.
היא הניחה את כף ידה על כתפי, ושרה עם המוזיקה שהתנגנה בחלל הרכב. ידעתי שהילדים שלנו יהיו ברי מזל להירדם בכל לילה לצליל קולה הערב.
עצרתי את הרכב כשהרמזור הפך לאדום והרשיתי לעצמי להעיף לעברה מבט חטוף. היא המשיכה לשיר, שולחת לעברי חיוך זוהר וידעתי שאיתה זה יהיה לנצח. אהיה המאושר באדם כשאתעורר בכל בוקר למשמע קולה ולמראה חיוכה.
"מותק, הרמזור השתנה לירוק," היא הפנתה את תשומת ליבי וחזרתי להביט בכביש מבעד לשלג הלבן, שנערם על השמשה הקדמית וטשטש את הראות.
הרכב החל להתקדם לאיטו לתוך הצומת ומזווית עיני הבחנתי באורות חזקים שסינוורו אותי.
כמו בהילוך איטי ראיתי את הרכב מצמצם את המרחק בינינו ואת האורות מתקרבים עוד ועוד. עיניה היפות נפערו בבהלה וקולה המפוחד פילח את השלווה שעטפה אותי. רציתי למנוע את הבאות ולהגן עליה, להגן עלינו, אך קפאתי. לא יכולתי להניע את איבריי. צווחת אימה התערבבה בעוצמת המכה שהכריעה את עתידנו ומאית שנייה לאחר מכן הכול הפך לשחור.
מאז אותו לילה גורלי העתיד שלנו נמחק, העבר נשאר מאחור ואילו ההווה – הפך לסיוט מתמשך שלא הצלחתי להתעורר ממנו.