מארז בין חושך לאור
מארז בין חושך לאור המלא
האור שקורן ממנו מסנוור ממש. לפתע מסתננת לליבי תחושה איומה –
במקום שהוא יסלק את החושך שלי, אני אבלע את האור שלו.
סלנה, אחותה הצעירה של מונטנה, היא בחורה חייכנית, נמרצת וחסרת עכבות, וכל מי שפוגש אותה נשבה בקסמה. איש אינו יודע על הסוד האפל מהעבר שמחשיך את עולמה. אפילו לא אחותה.
ביקור מקרי בחווה בטקסס מפגיש אותה לראשונה בחייה עם גבר שהאור המסנוור שלו חזק מספיק כדי לסדוק את החשיכה שלה.
היא מאמינה שניית'ן יסיר את הקללה שרובצת עליה, ויאפשר לה סוף־סוף לחיות עם עצמה בשלום.
אך סלנה שקופה בעיניו. אולי גם מסוכנת עבורו.
הסערה שנוצרת סביבה מאיימת להטביע את כל היקרים לה, והאור הנכסף הולך ומתרחק ממנה.
נגיעות של תקווה הוא רומן ארוטי מסחרר ואפל שנקרא בנשימה עצורה.
ספר זה הוא החלק הרביעי בסדרה בין חושך לאור. קדמו לו נשיקות של חושך, שריטות של אור ולחישות של אופל.
ספריה הקודמים של דנה לוי אלגרוד היו כולם לרבי־מכר.
הסוס הפראי צוהל ונעמד על רגליו האחוריות, אך קינן צוחק ומסרב להניח למושכות. סמואל מתרחק מעט עם הסוסה שלו וארטמיס יושבת על הגדר ומביטה בהם בהנאה. כעבור זמן מה אני מאבדת עניין באילוף וניגשת אל רחבת הסוסים הסמוכה. אני משעינה את זרועותיי על הגדר ומביטה בעובדיו של ניית'ן מוליכים את סוסי הפוני בתוך השטח המגודר. הילד שיושב על הפוני האפור סובל מהפרעת קשב וריכוז, אך נראה מרוכז לגמרי בהנחיות של המדריך שלו.
אני מביטה בילדה שעומדת בגבה אל הגדר ומאכילה את אחד מסוסי הפוני. בשבוע שעבר שמעתי את אימא שלה מספרת לאחת האימהות האחרות שהיא סובלת מהצקות בלתי פוסקות מחבריה לכיתה, ובעקבות כך פיתחה הפרעת אכילה. עכשיו היא מפצירה בפוני לאכול ומסבירה לו בקולה המתוק שזה יחזק אותו.
ניית'ן עובר ליד הילדה ומלטף את ראשה, ובלי משים אני מחליקה את כף ידי על ראשי. חולצת הטריקו הלבנה מתוחה על כתפיו הרחבות, וכל שריר בזרועותיו קורא לי לחקור אותו. גופו האתלטי נע בביטחון בממלכה שלו ועיניו החומות, המוסתרות למחצה תחת מניפת ריסים כהה, מבחינות בכל מה שקורה סביבו. תווי פניו חזקים ולסתותיו מסותתות, וכובע הבוקרים משלים את המראה המרהיב. הוא עוצר נשימה.
הנשים מתגודדות לידי ומביטות בו בהערצה ואני חשה דקירת קנאה. בראש שלי, הגבר המושלם הזה שייך לי.
הוא נעצר מול ילדה יפה כבת שבע ומחמיא לה על הרכיבה שלה, והיא מחייכת אליו בגאווה. הוא מזמין אותה להצטרף אליו ושואל אם היא מסכימה שיעזור לה לרדת מהפוני. היא מהנהנת, והוא אוחז במותניה ומניף אותה אל הקרקע. כפות ידיו מתנתקות ממותניה ואני רואה על פניה הקטנות שהמגע שלו לא היה נעים לה.
אימא שלה רצה לקראתה, אך ניית'ן מסמן לה לעצור במקומה. היא עוצרת ואיתה נעצרת הנשימה שלי.
"סלנה תלווה אותנו אל האורווה," הוא אומר לאימא ומחווה בראשו שאצטרף אליהם.
עיניי נפערות בהפתעה. זאת הפעם הראשונה שהוא מבקש ממני בקשה כזאת, ואני מתרגשת מכך שהוא בחר בי וממהרת להתקרב אליהם.
"אל תגידי מילה," הוא לוחש לי. "רק תוודאי שרייצ'ל יכולה לראות אותך."
אני מהנהנת ושותקת. מעניין למה הוא זקוק לי ליד הילדה הקטנה והמתוקה הזאת.
הם נכנסים לאורווה ואני נכנסת בעקבותיהם.
"רייצ'ל." ניית'ן כורע ברך מולה. "את יודעת למה ביקשתי מסלנה להצטרף אלינו?"
היא מציצה לעברי ונדה בראשה לשלילה.
"הסיבה שהיא כאן איתנו היא שאני גבר ואת ילדה קטנה, ואת אף פעם לא אמורה להיות לבדך עם גבר מבוגר ממך."
אני נושכת שפה. ההסבר שלו נשמע בוגר מדי עבור ילדה קטנה כל כך.
"אבל... אבל אני מכירה אותך," היא מגמגמת. "אימא אמרה שאני צריכה לעשות כל מה שאתה אומר."
"אימא שלך אישה חכמה, אבל בנושא הזה היא טועה." הוא מחייך אליה חיוך קטן. "את לא אמורה לעשות את מה שאני אומר אם אני מבקש ממך לעשות משהו שאת לא מרגישה נוח לגביו." הוא שותק לרגע ואז מוסיף, "מותר לך לסרב לכל גבר או אישה שמבקשים ממך לעשות משהו שלא נעים לך לעשות."
היא מסמיקה, כאילו הוא חשף את סודה.
"אם את רוצה, את יכולה להיכנס לתא של טייגר ולספר לו על כל מה שמציק לך."
"אני כבר גדולה." היא מצחקקת בעצבנות. "אני יודעת שסוסים לא מדברים."
"הם לא מדברים, אבל הם ממש טובים בלהקשיב." הוא פותח את התא ומשאיר אותו פתוח כשהם נכנסים פנימה. "הכי טוב לספר להם סודות בזמן שמברישים להם את הפרווה." הוא מגיש לה מברשת. "אני אצא עכשיו, אבל סלנה תישאר מחוץ לתא. אל תדאגי אם היא תשמע את הסודות שלך. היא לא אישה רגילה, היא אלה קטנה."
"אין דבר כזה אֵלים." רייצ'ל צוחקת. "הם קיימים רק באגדות."
"ראית פעם אישה כל כך יפה?" הוא מתעקש ודקירה מרעידה את ליבי. "רק אלת הירח בכבודה ובעצמה יכולה להיראות כמוה."
"היא באמת יפה..." הילדה לוחשת. "אבל אולי היא תספר לאנשים את מה שאני אספר לטייגר."
"אלים לא חושפים סודות של ילדות מתוקות," אני מתערבת למרות שלא התבקשתי. "אני נשארת כאן רק כדי לוודא שטייגר לא יספר את הסודות שלך לסוסים אחרים."
רייצ'ל פורצת בצחוק, וגומות החן של ניית'ן מעמיקות כשהוא מחייך אליי וגורם לליבי להחסיר פעימה.
"אשאיר אתכן לבד." ניית'ן יוצא מהתא, נוגע קלות בשולי כובעו לאות פרידה ועוזב את האורווה.
רייצ'ל מברישה את טייגר בריכוז ואני מתיישבת על החציר ולא מעיזה להוציא הגה. הדקות חולפות, ואני תוהה אם כדאי לקרוא לניית'ן ולומר לו שהיא לא מדברת. לפתע היא משמיעה את קולה המתוק ופותחת במונולוג ארוך ומטלטל.
דמעות פורצות מעיניי ואני מכסה את פי בכפות ידיי.
"טייגר, אל תספר לאף אחד," רייצ'ל מסכמת בקול רועד.
אני ממהרת לנגב את הדמעות ולובשת על פניי חיוך בניסיון להסתיר את סערת הרגשות שלי.
רייצ'ל יוצאת מהתא, מחייכת אליי חיוך ילדותי ורצה החוצה.
אני מצמידה את ברכיי לחזי ונאנקת.
כעבור זמן מה נשמעים צעדים באורווה, ואני מזדקפת ושולחת מבט מבוהל לצדדים.
"לא הייתי צריך לבקש ממך להישאר כאן," ניית'ן אומר בכאב וכורע מולי על ברכיו. "אני מתנצל. הייתי צריך לדעת שיהיה לך קשה לשמוע את זה."
"היא... היא..." אני מצביעה אל התא הריק. "הוא... הוא עשה לה..." אני משתתקת. "זה הסוד שלה. אני לא יכולה לספר."
"אני יודע מה קרה לה." ניית'ן מלטף את ראשי. "גם ההורים שלה יודעים. אבל היה חשוב שהיא בעצמה תספר את זה בקולה."
"אני שונאת גברים." אני מרחיקה את היד שלו. "עכשיו אני שונאת את כל הגברים. גם אותך."
"ואני בטוח שיש לך סיבה טובה," הוא אומר בארשת פנים רצינית. "את רוצה לדבר על זה?"
"מה שקרה כאן עכשיו לא קשור אליי." אני מתרוממת והוא נעמד מולי. "אני, בניגוד אליך, חושבת שהכי טוב להשאיר את העבר מאחור ולא להזכיר אותו שוב לעולם. אם אדבר על כל הסיוטים שלי יש סיכוי לא רע שאשתגע, וכבר השתגעתי יותר מדי." אני משתתקת ומהדקת את שפתיי כשאני מבינה שחשפתי הרבה יותר מכפי שהתכוונתי.
"זה היה יום ארוך." הוא פוסע שני צעדים לאחור. "אני לא אכריח אותך לדבר איתי, אבל אם תרצי ותרגישי שאת מוכנה, תדעי שאני כאן."
"אני נמצאת כאן כבר שנה." אני מגלגלת עיניים. "פתאום אתה רואה אותי?"
"המצב שלי במהלך השנה האחרונה לא אפשר לי לעזור לך," הוא משיב ברוך. "עכשיו אני במצב אחר."
"אם ארצה לחשוף את הסודות שלי אפנה אל טייגר." חיוך קטן עולה על שפתיי. "הוא ראה אותי מהרגע הראשון שהגעתי לכאן."
הגומות המהפנטות של ניית'ן נחשפות כשהוא צוחק. "טייגר תמיד היה הגבר הטוב ביותר בחווה הזאת." הוא קורץ לי ויוצא מהאורווה.
אני מביטה בחלל הריק שהוא הותיר אחריו ומעודדת את עצמי. הוא עוד יראה אותי. הוא יהיה האדם שיסיר את הקללה שרובצת עליי, אני בטוחה בכך.
"סלנה," קינן קורא לי, ואני מנערת את החציר מבגדיי ויוצאת מהאורווה.
עיניי נפערות בפליאה כשסמואל נכנס מבעד לשער ומוביל אחריו סוס אצילי בגון נחושת.
"אהבת?" קינן נעמד לצידי ומניח יד על כתפי.
"הוא יפהפה." אני מהנהנת. "אתה רוצה שאכניס אותו לאורווה?"
"זאת מתנה," הוא אומר בגאווה.
"מתנה למי?" אני מלטפת את בטנו של הסוס.
סמואל וקינן שותקים, וארטמיס מתקרבת אלינו בעיניים בורקות מהתרגשות.
"לאיזבל?" אני מחפשת אותה במבטי.
"נראה לך שנבזבז על העירונית הזאת סוס גזעי? היא בקושי מצליחה להשתלט על בלה!" סמואל צוחק ושולח מבט אוהב אל הכלבה המפונקת שלו. "הדבר היחיד שאיזבל יודעת לרכוב עליו זה העצבים שלי."
"אז למי הוא?" אני מקמטת את מצחי.
"ראינו אותו במכירה הפומבית והיה לנו ברור שהוא שלך." קינן מסובב קיסם בלשונו וחושף את הגומה היפה שלו.
"מ... מה?" אני מחווירה. "קנית אותו בשבילי?"
"לא רק אני." קינן פורע את שערי. "זאת מתנה מכולנו."
אני בוהה בסוס בנשימה עצורה. "אף פעם לא קיבלתי מתנה." עיניי מתרוצצות ביניהם בחוסר שקט. "כלומר, לפעמים אני מקבלת כל מיני דברים ממונטנה, אבל אף פעם לא מאנשים אחרים. ובטח לא מתנה כל כך יקרה."
"זה מגיע לך," ארטמיס מכריזה. "לכל אחד מאיתנו יש סוס והגיע הזמן שגם לך יהיה."
"אני... אני לא יכולה לקבל אותו." קולי רועד. "זאת מתנה..."
"את בת משפחה," קינן קוטע אותי. "והסוס הזה שלך."
דמעות גודשות את עיניי ואני מסתערת עליו בחיבוק מגושם.
"את צריכה להעניק לו שם." הוא צוחק וטופח על גבי.
"פרד," אני שולפת את השם הראשון שעולה בראשי.
"פרד?" סמואל שואל בחלחלה. "זה סוס גזעי. הוא צריך שם גזעי."
"פרד," אני מתעקשת. "קוראים לו פרד."
"אולי תחשבי על זה קצת?" קינן מציע בזהירות.
"אם האלה הקטנה רוצה שיקראו לו פרד, זה יהיה השם שלו." ניית'ן מרכיב עליו את האוכף. "הוא עבר נסיעה ארוכה. כדאי שתוציאי אותו, שיפרוק קצת אנרגיות."
"זה באמת הסוס שלי?" אני מתקשה לשלוט בסערת הרגשות שלי.
"רק שלך." ניית'ן קורץ לי.
"אני אלווה אותך ברכיבת הבכורה על פרד." ארטמיס רצה אל האורווה.
"וואו..." אני ממלמלת, "סוס במתנה." אני מטפסת על גבו של פרד ומחבקת את צווארו. "קיבלתי את המתנה הכי שווה בעולם."
"בואי נראה מה פרד שלך שווה." ארטמיס צוחקת ומטלטלת את המושכות של לולה. הסוסה השחורה פותחת בדהרה ומותירה אחריה ענן אבק.
"פרד, אל תאכזב." אני מצמידה אליו את קרסוליי ונוקשת בלשוני. הסוס מנתר קדימה, ואני מהדקת את האחיזה במושכות וצוחקת בהנאה.
לולה דוהרת בשדות כמו רוח סערה, וכעבור זמן קצר פרד דוהר לידה.
"אל תעצרי," ארטמיס צועקת.
"תנסי לעמוד בקצב." אני מטלטלת את המושכות, ושערי מתבדר ברוח ומצליף בפניי כשפרד שועט קדימה.
אנחנו מתרחקים ממנה אל שדרת העצים ופרד מדלג בקלילות מעל ענף שבור.
"תאטי!" ארטמיס צועקת.
אני מושכת במושכות באי־חשק ופרד מאט.
"קיבלת סוס מדהים." היא מצחקקת כשלולה מאיטה לידי. "אבל שיהיה ברור שנתתי לך לעקוף אותנו. אף אחד לא מנצח את לולה שלי." התלתלים שלה נלכדים בענף והיא מרימה את ידיה ומנסה לשחרר אותם. לפתע היא מאבדת שיווי משקל וגולשת מהגב של הסוסה.
עיניי נפערות בבעתה.
"לא קרה כלום," היא מרגיעה אותי. "אבל נראה לי שעיקמתי את הקרסול."
אני משקיפה עליה מלמעלה בחוסר אונים.
"תקראי לקינן," היא מבקשת ונשכבת על גבה.
אני מנסה לטלטל את המושכות, אך ידיי לא מצייתות לי. גופי מתאבן. אני ממצמצת בחוזקה בניסיון להדוף מראשי את דמותה של ג'וזלין השוכבת על האדמה ודם ניגר משפתיה בקולות חרחור. החשיכה שולחת אליי את זרועותיה.
"סלנה!"
עוד מצמוץ ואני בוהה בארטמיס.
"מה קורה לך?" היא מעסה את הקרסול שלה. "תקראי לקינן לפני שאמות כאן מבושה."
"אהה... כן. לקרוא לקינן," אני ממלמלת בבלבול ונוקשת בלשוני. פרד פותח בדהרה מהירה, וכעבור כמה דקות אנחנו מגיעים אל הרחבה.
סמואל מביט בי בגאווה, אך קינן כבר מביט בדאגה אל עבר השדות.
"ארטמיס נפלה." אני משפילה מבט. "היא לא נפצעה. זה רק ה..."
אני לא מספיקה לסיים את המשפט ושני הגברים כבר יושבים על הסוסים ונעלמים בענן של אבק.
אני מניחה את כף ידי על ליבי ומנסה להסדיר את נשימתי.
"אנחנו במקום בטוח," אני לוחשת ומקפצת מגבו של פרד. "אנחנו במקום מואר." אני מכניסה אותו לאורווה וממשיכה להתנשף גם כשאני סוגרת את דלת התא.
כשאני יוצאת מהאורווה, קינן וסמואל חוצים את השער עם ארטמיס. היא יושבת על הסוס של קינן והוא יורד מהסוס ואוסף אותה בזרועותיו.
"אל תביך אותי," היא צועקת וצוחקת. "זאת סתם מכה קטנה."
קינן מתעלם מההפצרות שלה ונכנס איתה הביתה, וסמואל מוביל את שלושת הסוסים לאורווה.
אני ניגשת אל הבקתה שלי ומתיישבת על הספסל שבחזיתה. הזיכרון המבעית עדיין מטלטל אותי, ואני משפשפת עיניים בניסיון לסלק את התמונות.
איזבל נכנסת לחווה עם ניקה, אתנה וגבריאל. ניקה רצה אל ניית'ן והוא מניף אותה באוויר וממטיר עליה נשיקות. המראה שלהם מחמם את ליבי.
אתנה מבחינה בי ראשונה ומנופפת לעברי בהתלהבות, וניית'ן נעצר מולי. ניקה מתפתלת בזרועותיו ומפצירה בו להוריד אותה.
"סללה," היא מעוותת את שמי כרגיל, "הבטחת לנו מסיבת תה. נכון, אבא? נכון שהיא הבטיחה?"
"אני תמיד מקיימת את ההבטחות שלי." אני אוחזת בכף ידה ומחכה שאתנה תצטרף אלינו. "חיכיתי לכן. לא רציתי להתחיל את המסיבה בלעדיכן."
"אבא לא הגיע," אתנה אומרת ברוגז, "ואיזבל איחרה. רק ניקה ואני נשארנו בגן. חשבתי שאבא שלה הלך לעבודה ולא יחזור אף פעם, כמו אימא שלה."
ניית'ן נוהם מאחוריי אך לא אומר מילה.
"התנועה הייתה נוראה," איזבל מסבירה בהתנצלות ונכנסת עם גבריאל לבקתה שלהם.
"לפעמים אבא או אימא רק מאחרים," אני אומרת בנימה קלילה. "ויש כאן בחווה הרבה אנשים שדואגים לכן. לא הייתן נשכחות בגן."
"נכון." ניקה חובטת בה. "סללה תמיד כאן. היא אף פעם לא הולכת לשום מקום."
תחושת אשמה מכווצת את בטני. אם ניסיון הפיתוי שלי ייכשל אצטרך לעזוב, ואז אהיה רק עוד מישהי שתשבור את ליבה.
"לפעמים אני אצטרך ללכת לכל מיני מקומות," אני מסבירה כשאנחנו נכנסות לבית. "אולי ארצה לנסוע לבקר את אחותי."
"בסדר, אבל תלכי רק כשאימא שלי תחזור," ניקה מסכמת והבנות מדלגות במדרגות בקולות צחקוק.
אני שולחת מבט לאחור ורואה שניית'ן נכנס בעקבותינו. החיוך הכאוב שלו מרעיד את חזי.
הלילה ירד. ניקה שוכבת במיטה ואני נושקת למצחה ויורדת לקומה התחתונה. כולם יושבים יחד בסלון וניית'ן נעמד ומציע לי לתפוס את מקומו בכורסה.
"אני הולכת להתקשר אל אחותי. אני חייבת לספר לה על המתנה שקיבלתי." אני מחייכת בהתנצלות ומתרחקת אל הדלת.
ניית'ן מקדים אותי ופותח אותה עבורי.
"את באמת אלה קטנה." הוא פורע את שערי כפי שהוא פורע את התלתלים של אתנה. "בכל פעם שהבת שלי צוחקת בזכותך אני מאמין שירדת אלינו מהאולימפוס."
"אני ממש לא אלה." אני מגלגלת עיניים ויוצאת מהבית.
מבחינתו אני בסך הכול גלגל הצלה עבור הבת שלו, אבל הלילה הוא יראה אותי כפי שאני רוצה שיראה אותי, גם אם כתוצאה מכך איאלץ לעזוב את גן העדן שלי.
אתר ביבוקס הוקם מתוך אהבה גדולה לספרים, ומתוך מטרה להנגיש לקוראים חוויית רכישה וקריאה איכותית, נוחה ומהירה – בכל מקום ובכל זמן.
אנו מציעים מגוון עשיר של ספרים, הן במהדורות דיגיטליות לקריאה ישירות דרך האפליקציה שלנו, והן במהדורות מודפסות הנשלחות עד לפתח הבית. בין אם אתם מעדיפים לדפדף בעמודים או להחליק על מסך – אצלנו תמצאו את הדרך שמתאימה לכם לקרוא.
המבחר שלנו כולל רבי מכר, קלאסיקות, ספרי עיון, ילדים ונוער, ספרות מקור, ספרות מתורגמת ועוד – כולם במחירים משתלמים ובשירות מוקפד.
