סדרת האחים הקדושים

תאריך הוצאה לאור: 06-2020 מספר עמודים: כ-600 סדרת האחים הקדושים מכילה 2 ספרים.

קדוש מעונה

תאריך הוצאה לאור: 11-2019 מספר עמודים: כ-300

לקליי קינקייד היו חיים קשים, הוא נאלץ לגדל את שני אחיו לבדו. עכשיו הוא גבר בעל אמצעים שעוזר לאנשים ולכן זכה בכינוי ‘הקדוש קליי’, אבל הוא מצולק רגשית וגם חיצונית ובכל הנוגע לחייו האישיים הוא רחוק מלהיות הקדוש שכולם חושבים שהוא. קליי לא הטיפוס שיתחייב למערכת יחסים ארוכת טווח, אלא יסתפק בכל היתרונות הלוהטים שיש למפגשים חד־פעמיים עם נשים יפות להציע. הוא הטיפוס החוטא, הוא אוהב את זה מהיר ומלוכלך, וזאת הסיבה לכך שכאשר סמנתה היפהפייה והמיוחסת נכנסת לבר שלו הוא יודע שאין מצב שהוא ייגע בה.

סמנתה ג’יימיסון מאסה בכך שכל הזמן נאמר לה מה לעשות, עם מי לצאת, איזה בגדים ללבוש ועם מי להתחתן. סמנתה לא מוכנה לקבל יותר ביקורת מאף גבר, כולל מ’הקדוש קליי’ המסתורי והסקסי. כל חייה היא הייתה מהוגנת ולה זה מספיק. היא מוכנה ומזומנה לטעום קצת מכל החטאים שיש לקליי להציע.

קדוש מעונה נכתב על ידי שתי סופרות מוכשרות שחברו זו לזו, קרלי פיליפס ואריקה ויילד.  זה הספר הראשון בסדרת האחים הקדושים, רומן רומנטי, עכשווי וסקסי על הרצון לפרוץ גבולות ולהכניס לחיים מסתורין וחטאים. כל ספר בסדרה על גיבורים שונים ויכול להיקרא כספר יחיד. הסדרה כבשה את רשימות רבי המכר של ‘אמזון’, ‘יו.אס.איי טודיי’ וה’ניו יורק טיימס’.

קדוש מקועקע

תאריך הוצאה לאור: 06-2020 מספר עמודים: 300

מייסון קינקייד שובר לבבות ידוע, וזה מה שהוא עושה הכי טוב. ‘רק כיף בלי לערב את הלב’ הוא המוטו שלפיו הוא חי, ועם מוניטין ה’ילד הרע’ שדבק בו והקעקועים שמעטרים את עורו, לא חסרות נשים ששמחות לבלות איתו במיטה. הכול מתנהל על מי מנוחות עד לילה לוהט אחד בחברת האישה היחידה בחייו שהוא הבטיח לעצמו שלעולם לא ייגע בה.

מייסון היה החבר הכי טוב של קתרינה סנדס מאז התיכון. הוא היחיד שנחלץ לעזרתה כשהייתה צריכה הגנה ומאז גונן עליה בכל דרך אפשרית, אך קתרינה יודעת שיש דבר אחד שמייסון לעולם לא יוכל להגן עליה מפניו – רגשותיה כלפיו. מייסון לעולם לא יוכל להיות שלה מפני שהוא לא בקטע של מערכות יחסים. לילה גורלי אחד מעמיד בסכנה את חברותם רבת השנים. איך תוכל קתרינה להמשיך לנהל מערכת יחסים חברית עם מייסון? איך תוכל לצפות מדי יום ביומו במייסון ממשיך בדרכיו הנלוזות?

קדוש מקועקע נכתב על ידי שתי סופרות מוכשרות שחברו זו לזו, קרלי פיליפס ואריקה ויילד. זה הספר השני בסדרת האחים הקדושים, רומן רומנטי עכשווי וסקסי על הרצון לשבור את מסגרות העבר הכובלות ולבנות עתיד טוב יותר. הספר כבש את רשימות רבי המכר של ‘אמזון’, ‘יו.אס.איי טודיי’ וה’ניו יורק טיימס’ ואף הופק לסרט.

פרק 1

"אני חושב שהגיע הזמן שתציע לבתי נישואין, הריסון."

סמנתה ג'יימיסון נעצרה במקומה רגע לפני שדפקה על דלת חדר העבודה של אביה כששמעה את הכרזתו של קונרד ג'יימיסון, שנאמרה כלאחר יד וגרמה לליבה לזנק בחזהּ. כבר שמונה חודשים שהיא יוצאת קבוע עם הריסון בלקוול השלישי, אבל לאחרונה החלה לחשוב על כך שאולי היא רוצה לסיים את מערכת היחסים שלה איתו, לא להתחתן איתו.

נראה כי לאביה היו תוכניות אחרות וסמנתה נותרה נטועה במקומה מעברה השני של הדלת.

"אני יודע שנראה כאילו אני דוחק בך," המשיך קונרד בקולו העמוק והסמכותי, "אבל הוכחת את יכולתך כמנהל בכיר והגיע הזמן להצניח אותך לעמדת המנכ"ל. הנישואים לסמנתה יקדמו את המטרה ויבטיחו כי החברה תישאר במשפחה."

"קונרד, זה כבוד גדול עבורי שכך אתה רואה אותי," ענה הריסון באיפוק, בחוסר הרגש האופייני לו, "למעשה, קיוויתי שזו תהיה התוצאה הסופית של הקשר שלי עם סמנתה."

תחושת גועל עלתה בגרונה של סמנתה כשהבינה שהחיזור של הריסון היה מכוון לבסס את מקומו בחברה וכדי להשיג משרה בכירה בה. לקשר שלהם לא היה דבר וחצי דבר עם רגשות רומנטיים מצידו אלא היה בבחינת הסכם עסקי לשני הגברים ותו לא. על אף ששקלה לאחרונה לסיים את הקשר, היא נכנסה אליו מלכתחילה מתוך מניעים כנים, אבל ניכר בבירור שהוא לא.

החברה של אביה, 'ג'יימיסון גלובל', הייתה קרן גידור וחברת השקעות מובילה, שנוסדה בידי סבה של סמנתה, שנפטר מדום לב לפני כעשר שנים. אביה נטל לידיו את מושכות העסק ולאור חוסר העניין שגילתה סמנתה הצעירה בעסקי המשפחה, נראה שקונרד החליט לסדר עבורה נישואין בשידוך לגבר שהגיע ממשפחה עשירה ובעלת השפעה לא פחות ממשפחתו.

הסידור בין אביה להריסון לא היה אמור להפתיע את סמנתה כלל. כל חייה הייתה מודעת לכך שהוריה מטפחים אותה לקראת תפקיד שייעדו לה. היא למדה בבית ספר יוקרתי לבנות כדי להבטיח שהיא תלמד איך להתנהג בחברת בעלי ההון ולהתרועע איתם. לרוב בעשרים ושש שנות חייה סמנתה הייתה דוגמה ומופת לנערה טובה - צייתנית ומכבדת את רצונות הוריה תוך הדחקת הדחף האמיתי שלה למרוד בתוכניתם להפוך אותה לרעייה הקטנה והמושלמת. כעת החל דחף זה לטפס בציפורניים שלופות אל פני השטח במהירות ובזעם.

היא נשענה על הקיר והבליעה צחוק מריר בעודה מקשיבה לשני הגברים משוחחים על אודותיה כאילו הייתה חפץ, ולא אישה בעלת רגשות וחלומות משלה, שהיו גדולים מאיזה תפקיד של רעייה מאולפת וצייתנית, מארחת מושלמת עבור גבר מצליח שיראה בה לא יותר מאשר נכס. בדיוק התפקיד שמלאה אימה, קסנדרה, עבור אביה של סמנתה - רעייה יפהפייה הממלאת את חובותיה ונהנית ממעמד גבוה הכולל את כל ההטבות ואת כל הפינוקים שיכול להעניק לה בן משפחת ג'יימיסון העשירה.

"קסנדרה כבר רכשה טבעת אירוסין לפי טעמה וסגנונה של סמנתה וכך המטלה המייגעת נחסכה ממך," המשיך אביה בנימה עסקית, "כל מה שנדרש ממך כעת הוא להחליק את הטבעת על אצבעה של בתי וקסנדרה תתחיל בהכנות לחתונה."

לסמנתה לא תהיה זכות להביע את דעתה בעניין. לא בבחירת החתן, לא בבחירת הטבעת ולא בעתידה. ההנחה שמן הסתם היא תגיב בחיוב גרמה לה להיכנס לחדר העבודה ולהחזיר לעצמה את השליטה בחייה.

בלי לדפוק תחילה, פתחה בדחיפה את הדלת ונכנסה לחדר. כניסתה הפתאומית הבהילה את שני הגברים.

היא נעמדה בסמוך לכיסא העור שעליו ישב הריסון ומבטה פגש את מבטו הדרוך. "לא אתחתן איתך, הריסון, אז אל תטרח לבקש."

"סמנתה!" אביה נבח את שמה, משתמש בנימת קול שלרוב הייתה מעמידה אותה במקומה.

אבל לא הפעם. היא לא נסוגה, סירבה להיכנע ולוותר. באותו הרגע הבינה שהיא נמצאת ברגע מכריע בחייה - לבחור לציית להוריה כפי שתמיד עשתה או לחיות את חייה כפי שתמיד רצתה.

שפתיו של הריסון נמתחו לקו דק. "אני מניח ששמעת את השיחה שלנו?"

אפילו לא הייתה לו את ההגינות להיראות אשם על שנתפס משתמש בה כדי לזכות בקידום ב'ג'יימיסון גלובל'.

"שמעתי כל מילה. אני לא חתיכת חפץ ואינני שייכת לאף אחד מכם. אין לכם את הרשות להשתמש בי כדי לסגור עסקה."

אף לא אחד מהגברים הכחיש את הצהרתה, והתסכול והכעס רק גברו בה.

"את לא חושבת שהתגובה שלך מוגזמת?" שאל הריסון בטון מפייס בעודו נעמד, כופה עליה להרים אליו את מבטה.

הוא היה גבוה ורזה והיא שנאה כשהשתמש בגובהו באופן שהיה בו כדי לקבוע את סמכותו עליה. זה היה משהו שהחלה לשים אליו לב לאחרונה - כשהריסון לא קיבל את מה שרצה, נקט טקטיקות הרתעה מרומזות.

"התגובה שלי בכלל לא מופרזת." לעיתים תכופות הייתה אימה אומרת כי סמנתה היא עקשנית וסמנתה לא היססה להוכיח כעת את הטענה הזאת. "אני לא אוהבת אותך ואתה לא אוהב אותי."

בשמונת חודשי הקשר שלהם, מעולם לא הצהירו על אהבתם זה לזה. הקשר היה נטול אינטימיות, תשוקה וכבוד הדדי - כל הדברים שגרמו לאדם להתאהב - וסמנתה סירבה לבלות את חייה בנישואים נטולי אהבה, כמו שאימה עשתה, רק לטובת העסק המשפחתי.

הריסון תחב את ידיו לכיסים הקדמיים במכנסיו, חוסר סבלנות קל ניכר על פניו. "אכפת לי ממך, סמנתה. זה מספיק עבורי."

היא הנידה בראשה, בעוד אביה צופה מהצד בלי לומר מילה. הוא לא ישנה את דעתו ויתמוך במה שהיא רוצה. גם כך כל זה לא ממש היה קשור אליה.

"זה לא מספיק עבורי. אני רוצה יותר מהאכפתיות שלך. מגיע לי יותר ולא אתחתן איתך לעולם."

אביה נאנח והסגיר את כעסו הרב. "הפסיקי להיות כזו דרמטית, סמנתה. הסידורים כבר נעשו. את והריסון הולכים להתחתן."

הפגנת השליטה גרמה לבטנה לצנוח מפני שידעה היטב שאם תישאר לגור בבית, הרי שבסופו של דבר תהפוך לאשתו של הריסון. "יהיה קשה לקיים חתונה בלי כלה," אמרה, הסתובבה והחלה ללכת לעבר הדלת.

"לאן את הולכת?" דרש אביה לדעת.

קולו הרועם של אביה תמיד הצליח לגרום לליבה לפעום בחשש ולרוב גרם לה להתעשת ולציית לדבריו, אבל היא לא הפגינה שמץ פחד כשנעמדה על מקומה והביטה באביה. "אני לא יודעת לאן אני הולכת ולא אכפת לי. אני עוזבת את הבית ולא אחזור בזמן הקרוב. לא עד שתקבל את העובדה שאני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו שאני לא אוהבת."

קונרד צמצם את עיניו והבעתו הפכה ערמומית. "אם תעזבי את הבית הלילה, תצאי עם הבגדים שלגופך בלבד."

אביה לא העמיד פנים; האיום היה ממשי מפני שקונרד ג'יימיסון יעשה הכול כדי לנצח במאבק הכוח שהתחולל באותו רגע. הוא בהחלט יכול היה לנצח לנוכח העובדה שסמנתה הייתה תלויה בהוריה לחלוטין - טקטיקה שהייתה מכוונת וכעת היא הבינה מדוע. אבל היא הייתה יותר מכלי משחק בעסקיו של אביה, ואם היא אכן שנאה את התלות הזאת, שגרמה לה לחוש חלשה ופגיעה, הרי שהגיע הזמן לשנות זאת.

האיום לנשל אותה מכל מטעמי החיים, שאותם תמיד לקחה כמובן מאליו, הפחיד ושיתק אותה. אבל הפחד הזה לא היה חזק כמו המחשבה על להיכנע לרצונו של אביה, להתחתן עם הריסון ולהיות אומללה כל ימי חייה.

ההחלטה נעשתה. היא המשיכה ללכת לכיוון הדלת.

"אל תדאג, היא תחזור," שמעה את אביה אומר בביטחון להריסון, "היא לא תגיע רחוק בלי הכסף שלי."

דמעות זעם חנקו את גרונה של סמנתה אך היא בלעה אותן. העובדה שאביה סבר שאין ביכולתה לדאוג לעצמה הייתה כמו סכין בליבה ורק גרמה לה להיות עוד יותר נחושה להעמיד אותו על טעותו.

היא יצאה בסערה למסדרון וכמעט התנגשה באימה, היפהפייה ונטולת הגיל בזכות זריקות בוטוקס וניתוחים פלסטיים, שעמדה מחוץ לחדר העבודה. בהתחשב במבט האימה שעל פניה, נראה היה שאף היא צותתה לשיחה הערב.

"סמנתה, את לא יכולה לעזוב," אמרה קסנדרה בייאוש, "למה שלא נבקש ממגי להכין לנו כוס תה ונדבר על כך?"

סמנתה אהבה את מגי, מנהלת משק הבית המתוקה והחביבה שהתגוררה בביתם כבר עשרים שנה. כשהייתה ילדה, מגי הייתה מנענעת אותה על ידיה עד שנרדמה בלילות במקום אימה וניגבה את דמעותיה כשבן זה או אחר פגע ברגשותיה.

סמנתה בלעה בכוח את דמעותיה ונאחזה בנחישות בהחלטה שקיבלה. "אין על מה לדבר, אימא. אני אוהבת אותך, אבל אני לא מוכנה לשמש חפץ עובר מיד ליד בהסכם עסקי ולא אתחתן עם גבר שאני לא אוהבת."

"אל תהיי מגוחכת, סמנתה. בואי נשב ונדבר. לא יכול להיות שאת באמת מתכוונת להשאיר את כל זה מאחור."

"החיים שלי צריכים להיות יותר מכל זה," אמרה והניפה את ידה כדי להצביע על כל מה שסביבן - האחוזה הראוותנית שהשתרעה על לא פחות מאלף מטרים רבועים שבהם התגוררו, וכל העושר והפאר שבמחיצתם גדלה ושבזכותם נהנתה מהטוב ביותר שכסף יכול לקנות.

"אביך צודק. לא תגיעי רחוק לפני שתביני איזו טעות עצומה עשית," אמרה קסנדרה בניסיון לשנות את דעתה.

היא חייכה. "פשוט אצטרך לקחת את הסיכון."

היא הלכה למבואת הבית ונטלה את תיק היד מתוצרת 'לואי ויטון' משולחן הכניסה, שם הותירה אותו מוקדם יותר. היא יצאה מבעד לדלת הכניסה הכפולה והמסיבית.

עם מפתחות רכבה בידה, התיישבה במזראטי 'גראן־טוריסמו' היוקרתית שקיבלה מהוריה ליום הולדתה העשרים וחמישה. מוחה קדח בעוד רכבה מתרחק מאחוזת 'ריבר פורסט' המסיבית, עד שהגיעה לחוצות שיקגו.

ביודעה היטב שזה רק עניין של זמן עד שאביה יאתר את מיקומו של הרכב, נכנסה לחנייה של סופרמרקט הפתוח עשרים וארבע שעות ביממה. היא עצרה את הרכב באחת החניות הקרובות לפתח החנות כדי שהשומר יוכל לשים עין על הרכב למשך כמה שעות, כיוון שהייתה בטוחה שזה הזמן שיידרש לאביה למצוא את המזראטי.

היה ברשותה סכום כסף קטן, ולא היה אפשר לדעת כמה זמן עוד תוכל להשתמש בכרטיסי האשראי שלה לפני שיוקפאו. היא התקשרה להזמין מונית, יצאה מרכבהּ, השליכה את המפתחות ואת הטלפון הנייד שלה מתחת למושב - מפני שאביה יוכל לאתר אותה גם באמצעותו - ונעלה ידנית את הרכב.

תוך כמה דקות הגיעה המונית למקום שבו המתינה סמנתה. מאחורי ההגה ישבה בחורה חביבה בשנות העשרים לחייה, והיא סמכה על האישה הצעירה שתמצא מקום מתאים לחגוג בו את ליל החופש הראשון שלה. מקום שבו אף אחד לא ידע מי היא, לא ישפוט אותה ולא יצפה ממנה להתנהג יפה, כמו שתמיד ציפו ממנה.

"שמי אנג'י." הנהגת הביטה בה מעבר לכתפה בחיוך ידידותי. "לאיפה אני לוקחת אותך הערב?"

"לבר האהוב עלייך באזור שיקגו."

אנג'י הרימה גבה בתמיהה בעת העיפה מבט בתיק היד היוקרתי ובבגדיה היקרים של סמנתה. "את בטוחה? הבר האהוב עליי רחוק מאוד ממסעדת 'אביארי' היוקרתית," אמרה וציינה את המסעדה המפוארת שאותה פקדו העשירים כדי לראות ולהיראות. "אני הולכת למקום שהוא קצת... על הצד המחוספס," אמרה בצחוק.

סמנתה חייכה. "בדיוק על זה אני סומכת."

פרק 2

קליי קינקייד העיף מבט אחד באישה היושבת בקצהו המרוחק של הבר ומייד תייג אותה כ'קאפקייק' - מונח שאחת הברמניות שלו המציאה לסוג הנשים שלא שתו יותר מדי אלכוהול והשתכרו מהר. כך נראתה הבלונדינית היפהפייה שישבה על הבר ונעצה מבט בכוסית הריקה שעמדה לפניה.

מצד שני, היא יכלה להיות 'קאפקייק' מסיבה שונה לגמרי. היא נראתה עשירה, מתוקה ומפונקת, כמו אחד המעדנים המפתים שבהם היה נועץ מבטים רעבים מבעד לחלון הקונדיטוריה כאשר היה ילד. מעולם לא הזדמן לו לטעום מאחד המעדנים האלה, אבל אפילו כעת, בגיל שלושים ושתיים, יכול היה לזכור איך פיו היה נמלא ריר בכמיהה לטעימה, ואיך קיבתו הריקה כאבה וגרגרה מרעב, עד שבעלת הקונדיטוריה הייתה מגרשת אותו כי לא רצתה שבן עלוב למשפחת קינקייד, בנה הממזר של זונה מכורה לקראק, ירתיע לקוחות מלהיכנס לקונדיטוריה המפוארת שלה.

הגרסה הנשית הזאת של 'קאפקייק' הייתה מפתה לא פחות, ובמחשבותיו הזדוניות עלתה תשוקה לנגוס ממנה טעימה ערבה לחיך כדי לראות אם היא מתוקה כמו שהיא נראית, ואז ללקק את עורה הרך והקטיפתי ולחלל את פיה הוורוד והמושלם ואת גופה מלא הקימורים, שכאילו נועד לעונג ולחטא.

איברו זע במכנסיו בעודו רואה בעיני רוחו תמונות אלו, אבל בזה זה יסתכם. פנטזיה מלוכלכת. היה ברור שהאישה לא מהאזור. השיער המשיי והמבריק, עורה המושלם ושרשרת הפנינים שהבהיקה סביב צווארה צעקו מעמד עליון ועושר. שאר לבושה - חולצת קטיפה ורודה ומכנסיים בצבע קרם - עמדו אף הם בסתירה בוטה לאווירת הג'ינס וחולצות הטי בבר 'קינקייד'ס'.

הוא הלך אל מאחורי הבר, שם טארה, הברמנית הערב, הכינה משקה. השעה הייתה עשר ארבעים וחמש בליל יום ראשון והיא כבר הכריזה על סבב משקאות אחרון לפני סגירה, מה שהוציא את קליי מהמשרד כדי להחליף את טארה באחת־עשרה. היות שימי ראשון היו הערבים החלשים של השבוע, המקום בדרך כלל התרוקן כבר באחת־עשרה ועשרה ולא היה אכפת לו לסגור את המקום בעצמו.

"מי זו הקאפקייק שבקצה הבר?" שאל את טארה בקול נמוך.

"אין לי שמץ של מושג," השיבה במשיכת כתף ומזגה ליקר קפה לתוך כוסית. "מעולם לא ראיתי אותה כאן."

הברמנית היפה, בעלת השיער השחור והארוך, העיניים האקזוטיות ועגיל היהלום שהיה תקוע מעל שפתה העליונה, הייתה שילוב מרתק של רכות וקשיחות. רכות בעלת לב ענק אך קשוחה דיה כדי להתמודד עם הבולשיט של כל גבר. בהתחשב בעד כמה שיכורים ופרועים יכלו להיות כמה מהגברים שפקדו את המקום, הידיעה שלטארה יש חוכמת רחוב ויכולת לכסח במכות כל מי שנזקק לכך, הייתה הסיבה העיקרית לכך שהעסיק אותה. היא הייתה חסרת מורא. מלבד זאת, היא הייתה ברמנית מעולה.

קליי נשען על הדלפק הנמוך והניח למבטו לנדוד בחזרה לבלונדינית, שישבה כאשר סנטרה שעון על ידה. גופה היה נינוח ואפילו מצידו המרוחק של הבר זיהה את המבט הזגוגי והמעורפל בעיניה, שהעיד כי היא בהחלט בדרכה להיות שיכורה.

"היא הגיעה עם מישהו?" שאל בסקרנות.

טארה הוסיפה מנה של ליקר 'בֶּיילִיז' לכוסית המשקה שאליה שפכה את ליקר הקפה. "לא. היא הגיעה לבד."

"היא הלכה לאיבוד?" זו הייתה האפשרות היחידה שנראתה לו הגיונית.

"אני לא חושבת," השיבה טארה, פיה מתעקל בחיוך בעת שהוסיפה קצפת על המשקה. "היא התיישבה על הבר ואמרה לי שהיא רוצה את הקוקטייל עם השם המלוכלך ביותר בתפריט, אז הכנתי לה 'זיון מלכותי'. היא הורידה את המשקה בלגימה אחת והזמינה עוד שניים ואמרה לי להמשיך להגיש אותם, כמה שיותר חזק ומלוכלך - ככה יותר טוב. אחרי שלושה 'זיונים מלכותיים', המשיכה ל'אורגזמה מצווחת', 'זיון איטי ונוח' ו'מציצה'. עכשיו היא שותה 'גרון עמוק'," אמרה טארה והרימה את המשקה הפורנוגרפי שזה עתה סיימה להכין.

קליי לא הצליח להבליע את הצחוק המשועשע שנפלט מפיו. לעזאזל, מתחת לחזות העשירה והמפונקת, הקאפקייק הייתה שובבה. הוא היה חייב להודות שכעת התעוררה סקרנותו לגבי הסיבה לכך שהיא מצאה את עצמה בחלק המחוספס יותר של העיר, בעוד מישהי כמוה אמורה הייתה לשבת על כוס 'קוסמופוליטן' עם חבריה, אנשי החברה הגבוהה, בבר אופנתי ובטוח באזור היוקרתי של העיר.

טארה הגישה את המשקה לאישה והלכה לפנות את השולחנות בבר ולבדוק אם מעט הלקוחות שנותרו רוצים להזמין משקה אחרון לפני סגירה.

קליי החל להניח את בקבוקי האלכוהול במקומם והתבונן בסתר באישה הבלונדינית כשטבלה את לשונה בקצפת ואז עטפה בשפתיה את שולי הכוסית, זרקה את ראשה לאחור והטילה את הקוקטייל עמוק לגרונה, בדיוק כפי ששמו מרמז.

וואו, פאק.

אנחה שקטה נפלטה מפיה בעת שבלעה. כשסיימה, ליקקה באיטיות את שאריות הקצפת מזוויות פיה, ריסיה מטילים צל על עיניה. פעולותיה היו תמימות ובלתי מיומנות, אבל סקסיות כל־כך שהן הדליקו אותו והזכירו לו שעבר יותר מדי זמן מאז הזיון האחרון שלו.

הודעה זריזה למכרה שאיתה היה לו קשר של סקס מזדמן יכלה לשנות זאת בקלות, אבל ראשית הוא היה צריך לוודא שהקאפקייק עוזבת את המקום בבטחה ושהוא יכול לסגור. לנוכח התגובה שלו לבלונדינית על הבר, שהייתה בבירור מחוץ לליגה שלו, הוא בהחלט יצטרך לפנק את עצמו בזיון חזק ולוהט.

טארה חזרה עם מגש מלא בכוסות ריקות והניחה אותו בכיור שמאחורי הבר. אחרוני הלקוחות יצאו אל הלילה ושניים מלקוחותיו הקבועים נופפו לו לשלום בדרכם ליציאה.

"נתראה מחר, הקדוש קליי," קרא אחד הגברים המבוגרים יותר.

קליי היה חוטא יותר משהיה קדוש, אבל מאז שאחיו, מייסון, העניק לו את הכינוי לפני שנים רבות רק כדי לעצבן אותו - והצליח - השם דבק בו. היה קל יותר להשלים עם הכינוי מאשר להילחם בו.

"לילה טוב טד, צ'רלי," השיב בהרמת יד, "תשמרו על עצמכם שם בחוץ."

טארה תפסה מטלית רכה והחלה לעזור לו בניקוי.

"אני אסיים פה," אמר קליי, "אני יודע שיש לך מבחן אמצע סמסטר מחר אז לכי הביתה ללמוד ותישני טוב לפני הלימודים מחר."

טארה למדה במכללה לקראת תואר בעסקים וקליי ניסה לעזור לה בכל דרך שהיה יכול.

היא חייכה ונראה שרווח לה. "תודה. אני מעריכה את זה. אבקש מהבלונדינית לשלם את החשבון ואז אלך."

"עזבי את זה," אמר והניח בקבוק וודקה 'גריי גוס' בחזרה על מדף המשקאות. "היא הלקוחה האחרונה, אני אטפל בה."

"מובן שתטפל בה, הקדוש קליי," אמרה באיטיות ובנימה מקניטה, "בהחלט יש לה אנרגיות של עלמה במצוקה, על אף הבגדים והאביזרים היקרים שלה."

לקליי הייתה היסטוריה - או יותר נכון הרגל רע - של עזרה או הצלה של כאלו שמזלם לא שפר עליהם באופן כזה או אחר. כולל טארה בעצמה, שעשתה כברת דרך מהנערה השבורה והכועסת שהייתה כשהחלה לעבוד ב'קינקייד'ס'. לעזאזל, רוב העובדים שהעסיק היו זקוקים נואשות לתלוש משכורת, וכן לדרך להוכיח לעצמם שיש להם ערך. רבים מהם הגיעו תחת נסיבות פחות מאידיאליות, או שניסו להחלים מעברם המזוויע והפגוע, בדומה לזה של קליי עצמו.

אבל הבלונדינית לא הייתה מאותם הטיפוסים והוא הטיל ספק בכך שהיה לה צורך בהצלה כלשהי - בוודאי לא ממנו. היא פשוט הייתה מטרד יפה שהצריך מקליי לעשות את מה שהיה צריך לעשות ומה שהיה עושה עם כל אחד מלקוחותיו שהגיר לקרבו משקה אחד יותר מדי.

בגבו לבלונדינית, הביט בטארה, שילב זרועותיו על חזהו ונתן לה מבט חודר. "אטפל בה בדיוק כפי שאני מטפל בכל לקוח שיכור אחר," אמר בנימה ישירה, "היא תשלם את החשבון, אזמין עבורה מונית ואשלח אותה הביתה כדי שלא תנהג תחת השפעת האלכוהול. בתור הבעלים של המקום חלה עליי האחריות לוודא שהיא עוזבת בבטחה, לא יותר."

טארה הושיטה את ידה וטפחה על לחיו. "אתה יכול לנסות להצדיק את עצמך כמה שאתה רוצה, אבל אתה איש טוב, הקדוש קליי."

על אף הכינוי והסיבה לכך שזכה בו, הוא לא היה קדוש. מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. הוא עשה במהלך חייו הרבה חרא לא חוקי ולא מוסרי ולא היה גאה בכך. על אף שעשה כמיטב יכולתו לכפר על כל אותם הדברים, עדיין הייתה בתוכו אפלה שתמיד תישאר.

"לילה טוב, טארה," אמר. הטון הנחרץ הבהיר כי השיחה הסתיימה.

"להתראות מחר, בוס," אמרה בחיוך חצוף. היא תפסה את ארנקה ואת הז'קט שלה מהארון שמאחורי הבר בדיוק כששוטף הכלים של הבר - בחור צעיר שקליי תפס לפני כמה חודשים

מחטט בפחים בסמטה האחורית בחיפוש אחר שאריות מזון - יצא מהמטבח שבחלקו האחורי של הבר. הוא הוציא מהמחסן אופניים חבולות למראה, שהיו אמצעי התחבורה שלו. שקית פלסטיק הייתה תלויה מהכידון וקליי ידע שהכילה כלי קלקר ובו שאריות מזון מהערב. קליי התעקש שייקח איתו אוכל בסוף כל יום עבודה, מפני שחשד שאוכל זה הוא מקור המזון היחיד של הנער.

"אָלָייגָ'ה, תלווה בבקשה את טארה למכונית שלה בדרך החוצה?" ביקש מהבחור. בדרך כלל קליי בעצמו ליווה את העובדות שלו למכוניותיהן בסוף המשמרת, אבל מטעמי ביטוח לא יכול היה לעזוב את הבלונדינית לבד בבר ולו לכמה דקות.

"כן, אדוני," השיב אלייג'ה בנימוס. הכעס המתמיד שקינן בו בשבועות הראשונים לעבודתו בבר היה כעת זיכרון רחוק.

קליי המתין עד שהשניים יצאו מהבר ושמע את טארה נועלת את הדלת הראשית, לפני שפנה לטפל בבלונדינית. הוא ניגש אליה בקצה הרחוק של הבר, שם ישבה וליטפה באצבעה את שפת הכוסית שלפניה, סנטרה שעון על ידה האחרת. כשהתקרב, הפנתה אליו את מבטה באיטיות כבדת־עפעפיים, ואז העבירה את מבטה לאורך גופו, בוחנת אותו ברעבתנות.

כשעיניה הכחולות מצאו את דרכן בחזרה לפניו, פלטה אנחה קלה. "אתה כל־כך לוהט," אמרה. דבריה הבוטים העידו על כך שאכן הייתה שיכורה כהוגן. היא הביטה בכוסה הריקה והזעיפה פנים. "אני חושבת שאני צריכה עוד זיון מלכותי, או שאולי תוכל לתת לי אורגזמה מצווחת." היא צחקקה כמו ילדה קטנה ושובבה. "מעולם לא ביקשתי מבחור אורגזמה מצווחת, אבל האחרונה שקיבלתי הייתה טובה כל־כך שאני רוצה עוד אחת."

זוויות שפתיו רטטו בשעשוע שלא יכול היה להסתיר. לעזאזל, הוא בכלל לא רצה לחבב אותה. הוא לא רצה לראות בה שום דבר אחר מלבד האישה העשירה והמפונקת שהיא והמטרד שציין קודם לכן. מחשבה זו דחפה אותו לסיים את הערב שלה.

הוא נטל את הכוסית מידה והניח אותה בכיור שמאחורי הבר. "אני חושב שהיו לך מספיק זיונים מלכותיים ואורגזמות מצווחות ללילה אחד, קאפקייק."

"קאפקייק?" עיניה היפות ניצתו ולחייה היו סמוקות מאלכוהול. "אני אוהבת קאפקייקס. אהבתי לאפות אותן ואהבתי לאכול אותן. כשאף אחד לא הביט, הייתי מלקקת את הזיגוג," אמרה בלחישה מהוסה וצופנת סוד.

פאק. הוא היה מת ללקק את הזיגוג שלה. קודם את השפתיים המלאות האלה, ואז את השדיים המלאים ואת הפטמות המהודקות, ולאחר מכן להמשיך בדרכו מטה, שם ללא ספק הטעם שלה יהיה מתוק מסוכר. מחשבות הזימה עברו בראשו עם זרם ריגוש שגרם לו לחשוק שיניים.

המשיכה הפיזית שלו אליה לא הייתה דומה לשום דבר שחווה אי פעם - פראית, לוהטת ודוחקת. היא אפילו לא הייתה קרובה להיות מסוג הנשים שאליהן נמשך בדרך כלל, אבל היא הייתה חידה עבורו והוא ידע שהיכנעות לפיתוי מהסוג הזה רק יוביל לצרות. הוא ניער את ראשו, בעיקר כדי להכניס קצת היגיון למוחו, ניגש לקופה והדפיס את החשבון שלה. כשפנה אליה, תפס את מבטה נעוץ בישבנו, וכעת נעצה ללא בושה מבט במפשעתו.

היא ליקקה באיטיות את שפתיה והרימה את עיניה המזוגגות לעיניו. "גם המציצה הייתה טעימה," אמרה בקול צרוד, נימה זדונית קלה בקולה. "אולי אקח עוד אחת מהן."

תמונה לוהטת בטירוף של שפתיה הרכות והוורודות עוטפות את איברו בעוד היא מוצצת לו הבזיק במוחו. איברו משולח הרסן תמך ברעיון והוא החניק אנחה.

אלוהים אדירים, היא הרגה אותו.

"הבר סגור וכבר מאוחר." הוא הניח את החשבון על הבר מולה. "אם תוכלי לשלם את החשבון, נשלח אותך הביתה." והוא היה סמוך ובטוח שלעולם לא יראה אותה שוב, תודה לאל.

הבעת הזעף שבה לפניה, מלווה בעננת דאגה שהעיבה על עיניה. היא פתחה את תיק היד שלה ופשפשה בתוכו במשך כמה רגעים שלאחריהם הוציאה ארנק שהיה עליו הדפס זהה לזה שעל תיק היד שלה. באצבעות מסורבלות, ניסתה להוציא את כרטיס האשראי שלה מהכיס בארנק, וכשלבסוף הצליחה, הושיטה לו אותו.

הוא בהה לרגע בכרטיס ה'אמריקן אקספרס' השחור. הוא שמע עליהם וידע שאלו הם כרטיסי אשראי אקסקלוסיביים שנועדו עבור אלו שהיו עשירים כקורח, אבל מעולם לא ראה אחד. הלקוחות שלו היו לרוב ממעמד הפועלים ושילמו במזומן או בכרטיס אשראי רגיל. הוא חזר לקופה והביט בשם המוטבע על הכרטיס.

סמנתה ג'יימיסון.

כן, היא אכן נראתה כמו סמנתה, חשב והעביר את הכרטיס בקופה. לאחר כמה שניות המילה 'סירוב' הופיע על הצג. בטוח כי חלה טעות, העביר שוב את הכרטיס, אבל התשלום נדחה שוב.

שיט. היא הצליחה לעבור את תקרת האשראי שלה עם כרטיס בעל מסגרת האשראי הגבוהה ביותר שיש? הוא לא ציפה לזה. הוא שב לסמנתה, אבל לפני שיכול היה לומר משהו, הביטה בו בעיניים פעורות ומבינות.

"זה לא עבר, נכון?" שאלה בטון כאוב.

"לא," השיב והחזיר לה את הכרטיס. "יש לך כרטיס אחר שהיית רוצה להשתמש בו?" הוא היה בטוח שיש לה חצי תריסר כרטיסים שמהם יכלה לבחור אחד. היא בלעה את רוקה והנידה בראשה. "לא. אף אחד מהם לא יעבור," אמרה בשקט, אי־אמון מאפיל את תוויה היפים. "הוא באמת עשה את זה. אבא שלי לגמרי נישל אותי," מלמלה בהשלמה.

לפני שהצליח לעכל את ההצהרה מעוררת העניין, היא התנודדה על כיסאה וקליי הושיט באינסטינקט את ידו מעבר לבר כדי לתפוס בזרועה לפני שתצנח מהכיסא לרצפה ותנחת על הישבן. היא תפסה בזרועו והתנודדה הצידה.

"החדר מתחיל להסתחרר," היא צמצמה את עיניה בניסיון למקד בו את מבטה. "אתה נראה... קצת מטושטש."

אכן, קאפקייק הייתה שיכורה. כבר לא היה אכפת לו מהחשבון שלה, אבל הוא היה צריך לחשוב מה לעשות איתה. "סמנתה, אני צריך את הטלפון הנייד שלך כדי שאוכל להתקשר למישהו שיבוא לאסוף אותך."

"נפטרתי ממנו," מלמלה ולחצה את אצבעותיה לרקותיה. "אני לא רוצה שאבא שלי ימצא אותי."

התגובות שלה נעשו יותר ויותר מוזרות ולא היה לו מושג אם היא דוברת אמת או שהאלכוהול מדבר מגרונה. מי נפטר מהטלפון הנייד כדי שלא יימצאו אותו, אלא אם הוא בורח מצרות? וכעת היא הייתה הצרה שלו. פאקינג נהדר.

הוא משך אותה קדימה בעדינות עד שזרועותיה נשענו על הבר ותמכו ברוב משקלה, כדי שלא תתנודד הצידה שוב. הוא הקיף במהירות את הבר וסובב את כיסאה כך שפניה היו מולו. היא מצמצה ונראתה עצובה ואבודה כל־כך, עד שהוא חש צביטה מוזרה בחזהו.

הוא פלט בתסכול נשיפת אוויר. "חייב להיות מישהו שאליו אני יכול להתקשר. אולי אקח את הכתובת מרישיון הנהיגה שלך ואזמין מונית שתיקח אותך הביתה - "

היא הנידה בפראות בראשה וגל שיער ריחני נשפך על כתפיה. "אני לא יכולה לחזור הביתה. אל תכריח אותי לחזור."

הוא רצה להיות בן־זונה קר ואכזרי ולשלוח אותה הביתה על אף זאת כדי שהיא לא תהפוך לכאב הראש שלו, אבל לנוכח מצבה הנפשי והאלכוהול בדמה, היא הייתה בעמדת נחיתות אדירה ולא תוכל להתמודד עם מה שהיא ניסתה לברוח ממנו.

פאק, פאק, פאק.

היא הושיטה ידה ותפסה בחולצת הטי שלו, עיניה בורקות מלחות. "אלוהים, מה עשיתי? אין לי... כלום. אין לי כסף. אין לי לאיפה ללכת..." כאילו רק כעת הבינה עד כמה חמור מצבה, השליכה את עצמה על חזהו ופרצה בבכי.

לאישה הזאת לא היו גבולות מפני שלפתע הייתה דבוקה אליו, זרועותיה כרוכות סביב צווארו ופניה טמונות בגרונו בעודה עוברת התמוטטות עצבים קלה - ואיכשהו הוא נעשה גלגל ההצלה שלה. הוא היה מורגל בשיכורים מעצבנים ובהתנהגות בריונית של לקוחות שהגיעו לבר, אבל זה... לא היה לו שמץ של מושג מה לעשות עם האישה הרגשנית והנזקקת הזאת, שריחה היה רך ונשי להפליא.

הוא כרך בזהירות את זרועו סביב מותניה כדי להבטיח שלא תקרוס וחש את שדיה מעוכים נגד חזהו ואת גופה הנשי שהתאים את עצמו לגופו בכל המקומות הנכונים. וכן, איברו המתקשה שם לב לכך גם הוא ולא היסס להביע עניין.

לבסוף היא נרגעה והשמיעה רק משיכות באפה. הוא כמעט וצחק כשניגבה את אפה הזולג בחולצתו. המעשה היה כה לא נשי ומנומס, כה גס עד כי היה בטוח שלעולם לא הייתה עושה זאת לו הייתה צלולה. אבל היא נראתה עוד יותר פגיעה ואמיתית, בכלל לא אשת החברה הקרירה והמרוחקת שחשב שהיא.

היא פלטה אנחה רכה וחלושה ונשימתה הלחה ליטפה את צווארו. "אני עייפה כל־כך ואני לא יודעת מה לעשות, לאיפה ללכת." מילותיה, שנאמרו בלחש, דעכו והיא נצמדה אליו עוד יותר, סומכת עליו, אדם זר, שיטפל בה.

קליי חשק את שיניו, קיבל החלטה מהירה בתוך שבריר שנייה והתפלל שלא יתחרט עליה מאוחר יותר. היא לא הייתה במצב ללכת לאף מקום והוא לא היה אידיוט גדול עד כדי כך שישאיר אותה לנפשה, כשברור לחלוטין שהייתה שיכורה ובעלת יכולת שיפוט לקויה.

הוא תפס את תיקה והמשיך להחזיקה סביב מותניה כאשר הוביל אותה לחלקו האחורי של הבר וכיבה את האורות. היא לא הייתה יציבה על רגליה ואפילו לא שאלה להיכן הוא לוקח אותה, אלא קיבלה כמובן מאליו שהוא בחור נחמד שישמור עליה - טיפשות תהומית מצידה.