פילוסופיה של הטכנולוגיה

פתח דבר

לכתיבתו של ספר זה אני מגיע מרקע ארוך ומקיף של עיסוק בטכנולוגיה באקדמיה ובתעשייה. מדובר בפעילות במגוון תחומים ותפקידים שבהם התאפשר לי להכיר ולחוות לעומק את תהליכי המחקר והפיתוח (מו"פ) הטכנולוגי על כל מרכיביו, התהליכים העסקיים והניהוליים ופעילות בשוק הבין־לאומי.

הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלי בפילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לפילוסופיה, בלשנות ולימודי מדע, בהנחייתו של מורי ורבי פרופ' יוסף אגסי ז"ל, ואני מכיר לו תודה. לעניות דעתי, נוסף על תחום הפילוסופיה, ספר זה אמור לעניין גם את העוסקים בתחומי הטכנולוגיה והניהול. הראייה האינטר־דיסיציפלינרית בטכנולוגיה, הכוללת את ההיבטים הפיזיקליים, הניהוליים, הסוציולוגיים והפילוסופיים, מאפשרת מתן מענה "נכון" יותר לבעיות הטכנולוגיות שעל הפרק ומאפשרת תהליכים מבוקרים יותר של ההתפתחות הטכנולוגית, לתועלת החברה וצמצום האפשרויות לפגיעה בה.

בשונה מתחומי הטכנולוגיה והניהול, העוסקים בתכנים ובמתן פתרונות לבעיות ולצרכים, הפילוסופיה איננה עוסקת בתכנים ובמתן פתרונות. היא עוסקת במהות הדברים - בהטלת ספק, בדיון ביקורתי, בהעלאת שאלות כגון למה ומדוע וכיצד זה מן האפשר, והשאלות הענייניות בכל תחום שבו היא עוסקת הן החלק החשוב. גם אם אין תשובות, השאלות מאפשרות את הדיון - העלאת היפותזות, הפרכתן והעלאת היפותזות חדשות, וחוזר חלילה, וכך הדיון מופרה והעניינים מתבהרים.

מטרתו של ספר זה להרחיב את היריעה בממד הפילוסופי של הטכנולוגיה ולבחון את השפעת ההתפתחות הטכנולוגית המואצת על ההתפתחות המדעית והאינטראקציה בין המדע לטכנולוגיה.

הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, עודנה בראשית דרכה. מאמצע המאה ה־20 התחילו פילוסופים להתעניין בה, וזאת עקב ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, שנבעה בעיקר ממלחמות העולם והמלחמה הקרה. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק גדול מהמדע הוא מדע יישומי, שנגזר הן בדרישותיו והן בתקציביו מהדרישות הטכנולוגיות והתקציבים הטכנולוגיים. במציאות עניינים זו ניכרת חשיבות רבה לשאלת הרציונליות בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית, על מאפייניה הייחודיים, ולאינטרקציה עם המדע, וטרם הוצגה לכך הנהרה פילוסופית הולמת.

בהיבט החברתי, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה נמצא בתחילת דרכו, ולא נראה שהגורמים העיקריים העוסקים בטכנולוגיה - הממשלות, בתי הספר בתחומי הטכנולוגיה והניהול, ומנהלי הפירמות הטכנולוגיות־עסקיות בתעשייה - מקדישים לכך את מלא תשומת הלב הנדרשת. בתחום הטכנולוגיה התפיסה היא מדעית בעיקרה, בתחום הניהול התפיסה ממוקדת בניהול מדעי־טכנוקרטי, ובתעשייה התפיסה היא בעיקרה רציונליות אינסטרומנטלית, בראייה קצרת טווח.

בחינוך הטכנולוגי, לימודי הטכנולוגיה הם מבוססי מדע (במיקוד בתחומי ההתמחות), על פי התפיסה שהטכנולוגיה היא יישום מדעי, דבר שגורר השלכות חברתיות. אין דיון פילוסופי השואל למה ומדוע או מטיל ספק בגישות בתחומי ובשיטות הלימוד, או בהיבטים אחרים.

בלימודי הניהול, בתי הספר למינהל עסקים באוניברסיטאות נמצאים במעמד דומה לבתי הספר בתחומי הטכנולוגיה. התפיסה הרווחת בהם היא תפיסה של ניהול מדעי, שמעיקרה היא ניהול טכנו־חברתי, המכשיר יותר לכיוון הטכנוקרטיה. גם כאן, אף על פי שמדובר בתחום הכולל גם את ההיבטים האנושיים והחברתיים על כל מורכבותם, אין דיון פילוסופי מעמיק. בסופו של דבר, הבוגרים שמקבלים הכשרה ניהולית בלימודיהם הם אלו המנהלים את התעשייה, ובכלל מנהלים את חיינו, בתפיסה טכנוקרטית בעיקרה. ניהול זה אינו ממצה את מה שניתן להשיג, לא בתחום הטכנולוגי ובוודאי לא בתחום הניהולי, ובעיקר איננו מקדם פתרון לסכנות ההולכות וגדלות שמציבה הטכנולוגיה בפני כלל המין האנושי.

בפירמות בתעשייה, הגישה בעיקרה היא של רציונליות אינסטרומנטלית, גישה המנסה לעשות אופטימיזציה של כאן ועכשיו בכל רגע נתון ובכל היבט, וזאת כאשר מדובר בתעשייה מתקדמת מאוד, שהמשאב העיקרי שלה הוא המשאב האנושי. וכך, החל בחברי הדירקטוריונים, עבור במנהלי החברות וכלה בדרגי הניהול לאורך שדרת הניהול בפירמות, הדגש הוא בעיקר על הרווחיות ברמה הרבעונית (ומצב מניית הפירמה בשוק ניירות הערך), כלומר, בחינה במשקפיים תועלתניות, בראייה קצרת טווח. במצב כזה, כשהניהול בעיקרו טכנוקרטי ובראייה קצרת טווח, ללא ראייה אסטרטגית וללא חזון, לא ניתן לבנות פירמות עסקיות גדלות ופורחות על פני טווחי זמן ארוכים, ולא לתת מענה כנדרש להיבטים החברתיים של הטכנולוגיה.^[1]

עם תחילת התהוותה של הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדיסציפלינה נפרדת, היא התמקדה בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות (Humanities Philosophy of Technology), והשאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות בנוגע לטכנולוגיה (Analytic Philosophy of Technology), נחקרו אך מעט. הפילוסופים התייחסו לטכנולוגיה כדבר נתון מובן מאליו, כקופסא שחורה (black box), ולא ירדו לרמת ניתוח של תוכנה, מהותה ואופן התהוותה.^[2] כיום, העניין הגדל בטכנולוגיה מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי. לדברי וולטר וינסנטי (Vincenti), הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית, מרחב שונה ונפרד, שכולל ידע עשיר ומעניין יותר מהיישום המדעי גרידא, תחום דעת שאינו רק אוסף כלים שבעבר פותחו באמצעות ניסוי וטעייה וכעת מפותחים באמצעות יישום מדעי.^[3] לאור זאת, בדיון בפילוסופיה של הטכנולוגיה, ישנו צורך בהעמקה גם בשיטה הטכנולוגית^[4] המתארת את תהליכי המו"פ הטכנולוגי, במדע ההנדסי,^[5] במרחב הפיתוח הטכנולוגי ובפעילות הפירמה הטכנולוגית־עסקית שבה מתקיים הלכה למעשה רובו ככולו של הפיתוח הטכנולוגי. ככל הנראה, עקב מורכבותם, תהליכים אלו לא נלמדים בבתי הספר למנהל עסקים,^[6] ומניסיוני האישי, בדרך כלל הידע הזה נרכש במהלך ההתנסות בפעילות בתעשייה.

[1] Agassi, Technology: philosophical and social aspects, pp. 28-29; שנהב, אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונאליות, עמ' 14.
[2] שם, עמ'. xv
[3] Vincenti, What Engineers Know and How They Know It, pp. 4-5
[4] Layton, "Technology as Knowledge", pp.31-41; Vincenti, What engineers know and how they know it
[5] Vincenti, What engineers know and how they know it, p. 112
[6] Bucciarelli, Designing Engineers, pp. 23-24

הקדמה

ספר זה עוסק במערכת היחסים ההדדית בין המדע לטכנולוגיה, בהתמקדות בהשפעת ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בתקופתנו^[7] על התפתחותו של הידע המדעי. מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, והטכנולוגיה נתפסה כיישום מדעי. בתפיסת הידע הייתה היררכיה: הידע המדעי שויך לתיאוריה ששויכה לפילוסופיה - ידע טהור ונשגב, לעומת הידע הטכנולוגי, שזוהה עם העשייה.^[8] ואולם בעשורים האחרונים תמונת מצב זו משתנה בקצב מואץ - הטכנולוגיה מהווה מרכיב משמעותי גדל בכל אחד מתחומי חיינו; העיסוק בה מקיף את מרבית האנושות - כמפתחים וכמשתמשים; יישומיה הולכים ומתרבים, ותקציבי המו"פ שלה גדולים במידה ניכרת מתקציבי המחקר המדעי.^[9]

בראשית, חלק הארי של המחקר המדעי היה מחקר בסיסי ומיעוטו מחקר יישומי. לעומת זאת, כיום המחקר היישומי והמו"פ הטכנולוגי הנגזרים מהדרישות והתקציבים הטכנולוגיים במישורים העסקי והחברתי הולכים וגדלים, וחלקו היחסי של המחקר המדעי הבסיסי הולך ופוחת. הלכה למעשה, המחקר המדעי הפך בעיקרו למחקר יישומי בשירותה של הטכנולוגיה, המפוקח על ידי צרכניו בלבד. בעקבות זאת, הסדר שלפיו הטכנולוגיה נגזרת מהמדע, הוחלף בסדר שלפיו המדע נדחף על ידי הטכנולוגיה.^[10]

מצב זה ביחסי מדע־טכנולוגיה מעלה מחלוקות הדורשות בירור: מחד גיסא, הקהילה המדעית טוענת שתהליך זה פוגע בהתפתחות הידע המדעי, שמקור הידע המדעי הוא המחקר הבסיסי, לפי רוחו של המדען, ושמדובר במודל ליניארי: מהמחקר הבסיסי למחקר היישומי, ומהמחקר היישומי למו"פ הטכנולוגי ולחדשנות;^[11] ומאידך גיסא, ישנם גורמים אחרים המחזיקים בתפיסות שונות מזו של הקהילה המדעית, כגון:

הפוסטמודרניסטים רואים בתפיסת הקהילה המדעית דרישה למונופול על הידע המדעי,^[12] וטוענים כי תהליך החדשנות הוא תהליך מדעי־טכנולוגי משולב, המתפתח בלי סדר מוגדר.^[13] אחד ההיבטים של מחלוקת זו מתבטא ב"מלחמת המדע" (דוגמה לכך היא "התרמית של סוקל" - Sokal Hoax).^[14]

הפרגמטיסטים טוענים שהמדע אינו מערכת יציבה אלא תהליך דינמי בהתהוות אין־סופית, והמדע האידיאלי, בהתייחסו לעתיד, נראה כאוטופיה פילוסופית יותר מדבר הניתן להשגה, וברור לחלוטין שגם תיאוריית היחסות של איינשטיין תוחלף בעתיד.^[15] דוגמה לתפיסה הפרגמטיסטית ביחסי המדע והטכנולוגיה ניתן לראות בתפיסתו של ג'יימס קוננט (Conant),^[16] שטען שאין הפרדה חדה בין המדע לטכנולוגיה, וש"שיטה מדעית" אינה קיימת. זה הוביל אותו לפיתוח הצעות לארגון מחדש של תפיסת מחקר חדשה: מדעית־טכנולוגית, שלדעתו סייעה לארצות הברית בהצלחה במלחמת העולם השנייה ובמלחמה הקרה.^[17]

הטכנולוגים מתנגדים לתפיסה הקשיחה שלפיה הטכנולוגיה כפופה למדע וכי היא רק יישום פרקטי. לטענתם, תפיסה זו אינה תואמת את הרקורד ההיסטורי המורכב של מערכת היחסים בין המדע לטכנולוגיה.^[18] הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית שכוללת מרכיב משמעותי של מחשבה ייחודית, הדומה למחשבה המדעית, בהיותה יצירתית וקונסטרוקטיבית. אמנם הטכנולוגיה יכולה ליישם מדע, אך למעשה, אינה בדיוק יישום מדעי.^[19] יתרה מזאת, ישנם טכנולוגים המרחיקים לכת וטוענים שההתפתחות הטכנולוגית המואצת (כגון תחום ה־Big data‏^[20] - אחד התחומים בחזית הטכנולוגיה כיום - האפשרות לגזור תובנות מריבוי הנתונים המתאפשר בעידן הדיגיטלי) מאפשרת גילוי ידע מדעי חדש, ולמעשה מייתרת את השיטה המדעית.^[21]

הממשלות (המממנות את המחקר המדעי) נוכחו שבתקופת מלחמת העולם השנייה, הטכנולוגיה הייתה אחד הגורמים המכריעים במלחמה, וכן שהשילוב ההדוק מאוד בין המדע לטכנולוגיה היה פורה.^[22] לאור תובנות כגון אלו, הממשלות נוטות יותר לתפיסה פרגמטית - מחקר מדעי מנקודת ראות גם של צורכי החברה, דבר המגדיל את חלקו היחסי של המחקר היישומי והמו"פ הטכנולוגי באופן יחסי למחקר המדעי הבסיסי.^[23]

הפילוסופים של הטכנולוגיה מעלים על נס את חשיבותה של הטכנולוגיה בכל תחומי חיינו, ואף נותנים לה קדימות על פני המדע. דוגמאות לכך: היידגר^[24] שטען שהטכנולוגיה מקדימה את המדע והפך את סדר הערכים מדע־טכנולוגיה לטכנולוגיה־מדע; הוא גרס שבמקום לייצג את הטכנולוגיה כיישום של המדע, מדויק יותר לומר שהמדע הוא תיאוריה טכנולוגית. פילוסוף אחר הוא ג'ון דיואי (Dewey),^[25] שטען שיש לתת עליונות לפרקטיקה ולחוויית הסביבה והעולם. הוא פעל לצמצום המרחק בין הפילוסופיה, המדע והטכנולוגיה.

הפילוסופיה של המדע עברה מהנאורות השמרנית (תפיסת ההוכחה והוודאות) לנאורות החדשה (גישה פרגמטית יותר)^[26] כגון: תפיסותיהם של פופר (ביקורת ולימוד מטעויות),^[27] אגסי (Science in flux),^[28] קוהן (תפיסה שכוללת נטייה רלטיביסטית), לקאטוש (תפיסה מגשרת בין פופר לקוהן) ופייראבנד (תפיסה פלורליסטית, "במדע הכול הולך"!).^[29]

בנסיבות אלו ניכרת חשיבות רבה לדיון בהתפתחות הטכנולוגית המואצת, על מאפייניה, מורכבותה, והשפעתה על התפתחות הידע המדעי, וטרם הוצגה לה הנהרה פילוסופית הולמת. מטרתו של ספר זה לדון במחלוקות אלו בין הקהילה המדעית לבין הגורמים המצוינים לעיל בנוגע להתפתחותו של הידע המדעי בעידן שלנו; להרחיב מעט את היריעה בתחום זה; לבחון אפשרות לאופטימיזציה הדדית ככל הניתן בין המחקר המדעי, המו"פ הטכנולוגי וצורכי החברה, ולהרחיב את בסיס הדיון במדיניות המדע.^[30]

ספר זה כולל שני חלקים:

החלק הראשון - עוסק בבירור המושגי הנגזר מנושא הדיון: א. מהו ידע מדעי? האם ידע המפותח במחקר מדעי בסיסי הוא המקור היחיד למחקרים יישומיים, ליישומים טכנולוגיים ולחדשנות (המודל הליניארי)? האם המניעים למחקר בסיסי אמורים לבוא רק מרוחו ודמיונו של המדען? ומה מעמדו של ידע המפותח במחקר יישומי ובמסגרת מו"פ טכנולוגי?; ב. מהי טכנולוגיה? מהי הגדרתה של הטכנולוגיה? מהו המרחב הטכנולוגי? מהם הגורמים המשפיעים והמעצבים את הטכנולוגיה? מהם מאפייניו של תהליך הפיתוח הטכנולוגי? מה סטטוס הבקרה על הטכנולוגיה והשליטה בה?; ג. מה בין המדע לטכנולוגיה? המדע והטכנולוגיה חולקים מכנה משותף - עולם הטבע, אבל למרות המכנה המשותף ישנו שוני גדול ביניהם. הקשר בין מדע לטכנולוגיה אינו פשוט כפי שמציגה התפיסה ההיסטורית, שלפיה המדע מגלה והטכנולוגיה מיישמת. הקשר הוא רב־ממדי, וכך הוא צריך להיבחן.

העניין הגדל בטכנולוגיה מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי. כעת אנו מוצאים שהתלות הישירה של הטכנולוגיה במדע נמצאת בסימן שאלה, ומגלים את קיומה של תלות הדדית וסבוכה מבחינה היסטורית. תקופתנו מאופיינת כתקופה טכנו־מדעית, וישנם גם מצבים שבהם הטכנולוגיה מקדימה את המדע. תהליך זה מתרחב, עקב ההשקעות ההולכות וגדלות בטכנולוגיה לעומת ההשקעות במחקר המדעי הבסיסי.

החלק השני - עוסק בשאלה המרכזית בדיון: כיצד משפיעה ההתפתחות הטכנולוגית המואצת על התפתחות הידע המדעי? בהתייחס לחמש ההיפותזות הבאות:

היפותזה א': ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מביאה להתפתחות ידע שדינו כדין ידע מדעי למעשה, היפותזה זו תואמת לתפיסתו של פאול פייראבנד, שטען שאין שיטה במדע - במדע "הכול הולך".

*המשך הפרק בספר המלא*

הערות:

[7] קורצוייל, עידן המכונות החושבות, עמ' 30: "הצמיחה המעריכית הנמשכת של הטכנולוגיה בשני העשורים הראשונים של המאה ה־20 השתוותה לזו של כל המאה ה־19. כיום אנו עדים לשינויים משמעותיים המתרחשים בתוך פרק זמן של שנים בודדות".
[8] Godin, "The linear model of innovation", p. 641; Plato, Timaeus and Critias, p. 19; Durbin, Philosophy of technology, p. 98
[9] OECD Statistics: R-D expenditure by sector of performance and type of R-D
[10] Ihde, Philosophy of technology, p. 42; Mitcham, Thinking through technology - The path between engineering and philosophy, p. 52; Stokes, Pasteur’s Quadrant, p. 21, "Hence, more and more science has become technology derived"‎
[11] Godin, "The linear model of innovation", p. 640
[12] Sarewitz, Pielke Jr., "The neglected heart of science policy", p. 7
[13] Rothwell, "Successful industrial innovation", p. 222; This article points to the article Mowery and Rosenberg, "The Influence of Market Demand upon Innovation"‎
[14] Sokal, "Transgressing the Boundaries: Toward a Transformative Hermeneutics of Quantum Gravity"‎; רם, מעמד הידע באקדמיה הישראלית: ישעיהו ליבוביץ, עמותת "בשער" והאתגר הפוסט-מודרני, עמ' 254-255.
[15] Marsonet, "Pragmatism and Science", p. 105
[16] יועץ מדעי בממשל בתקופת המלחמה הקרה, התמקד בפעילות אינטראקטיבית בין מדע, טכנולוגיה ופוליטיקה.
[17] Biddle, "Putting pragmatism to work in the Cold War", pp.552-561
[18] Vincenti, What engineers know and how they know it, p. 5
[19] Layton, "Technology as Knowledge", pp. 31-41
[20] Jagadish, "Big Data and Science: Myths and Reality", p. 49
[21] Anderson, The End of Theory
[22] Biddle, "Putting pragmatism to work in the Cold War", p. 555
[23] אגסי, הפילוסופיה של הטכנולוגיה, עמ' 8.
[24] Ihde, Philosophy of technology, p. 39
[25] Durbin, Philosophy of technology: practical, historical, and other dimensions, p. 81
[26] אגסי, הנאורות החדשה, עמ' 15, "עצם הרצון לבקר הוא רצון טוב. זו תורת הנאורות החדשה".
[27] פופר, על אי-קיומה של המתודה המדעית, עמ' 283. אומר פופר: "אין שיטה לגילוי תורה מדעית; אין שיטה לוודא אמיתות תורה מדעית; לשון אחר, אין שיטה לאימות השערות. אין שיטה לוודא האם השערה היא סבירה".
[28] Agassi, Science in flux
[29] Feyerabend, Against method, pp.14-19
[30] Agassi, Science and culture, p. 249