הכול כלול - זיכרונות מאייר בי אנד בי

עמודים: 308
תאריך הוצאה לאור: 2022

הכול כלול – זיכרונות מאייר בי אנד בי מקבץ בתוכו שמונים ואחד סיפורים קצרים המבוססים על מקרים שבהם הסופר השכיר דירות נופש לתיירים בירושלים. אבל לא כל הסיפורים הם של בעל בית מארח. הסופר נדד בעולם כולו וצבר במשך השנים חוויות מלינה במלונות המפוארים ביותר, כגון ה”דורצ’סטר” בלונדון, ה”בוורלי הילס הוטל” וה”בל אייר” שבלוס אנג’לס, מלונות הפאר של לאס וגאס ומוסקבה, אכסניות הנוער הפשוטות והבסיסיות ביותר, תאי שינה בספינות ובמעבורות, קרונות שינה ברכבות, מושבים אחוריים של מכוניות, על הרצפה בתחנות אוטובוסים ועל ספסלים בנמלי תעופה. בספר טמון אוצר בלום של סיפורים שעשויים לעניין, לשעשע, לסקרן, לרתק, להדהים ולעיתים גם להעציב. שמידט מצליח למקד את המבט על בני אדם ממדינות ומתרבויות שונות בעיניים מיוחדות, לעיתים ביקורתיות. על אף שייתכן שתחשדו שחלק מהסיפורים לקוחים מן הדמיון, הרי שלא כך הדבר. כולם קרו במציאות ונאמנים לעובדות.

אביחי שמידט, סופר בסוגות מתח, סיפורים קצרים ומדריכי התארגנות לחיים, נמנה במשך שנים רבות עם סגל הטלוויזיה הישראלית, הערוץ הראשון, והזדמן בנסיבות שונות למקומות רבים מחוץ לגבולות המדינה. היכרותו עם פינות עולם רבות, שונות ומיוחדות, ועם אורחות החיים הנהוגים בהן, הטביעה גם בספרו זה את חותמה על תיאור התרחשויות והרפתקאות חובקות עולם, ועל מגוון הדמויות האנושיות המאכלסות את הסיפורים שבספר, שנאספו במשך שנים ובתקופות חיים שונות של המחבר.

הכול כלול הוא ספרו החמישי. שני ספרים קודמים של המחבר, סוכן עיוור (מותחן פעולה פוליטי); אל תעזו למות לא מוכנים (מדריך התארגנות בחיים), דורגו כל אחד ב-2016 במקום הראשון באתר הספרים העולמי של “אמזון”. ספרים נוספים שלו, צופן בסיסי (מותחן פילוסופי מדעי); הכול סיפורים – מאה וארבעים סיפורים אמיתיים, ואחד לא, זכו לעניין רב ולביקורות נלהבות בכל אמצעי התקשורת.

אצבע בסכר
התיירת מהולנד ובעלה הגיעו בשעות אחר הצוהריים המוקדמות. הם הניחו את המזוודות במבואת הדירה, והגברת התנפלה מייד על חדר השינה. היא התיישבה על המיטה, קיפצה על המזרן כאומנית קרקס על טרמפולינה. היה ברור שהיא לא מרוצה ונראה היה שרצתה לומר משהו, אבל התחרטה. כשסיימה את המופע, היא נעמדה וסקרה את החדר מצד לצד ומלמעלה למטה בעיניים זועפות. כנראה לא היו לה הערות. ולמה שיהיו? המיטה הייתה מוצעת למופת, הסדינים מתוחים, הכרים תפוחים וציפות השמיכות קורצות בצבעים משובבי נפש. אבל משום מה ובכל זאת, ניכר היה שהגברת מאוכזבת. העניין היה שהיא עדיין לא מצאה את הסיבה לאכזבה, אז היא התכופפה אל מתחת למיטה וירדה על ברכיה, ולעיניו המשתאות, או שלא, של בעלה, העבירה אצבע על אריחי הרצפה.

היא התרוממה והזדקפה, זקרה אל מול פניי הנדהמות את האצבע המורה, שאותה קירבה אל קצה אפי, ואמרה בהדגשה מרובה, "ז ה ל א נ ק י!"

לא זו בלבד שנדהמתי, אולי אפילו נפגעתי ונעלבתי. התגובה הראשונה שלי הייתה להגיד לגברת שמצידי היא יכולה לתקוע את האצבע שלה בסדק של סכר הולנדי ולהציל את הולנד מפני הצפה, אבל אז נזכרתי בסיפור שסיפרה לי פעם מלצרית הולנדית חביבה. היא ניסתה לשכנע אותי שהדעה הרווחת על הקמצנוּת של ההולנדים אינה נכונה, שהם בעצם מחושבים מאוד וחסכנים ושהם נכנסים ללחץ היסטרי כשבחשבון הבנק שלהם קיימת יתרה שלילית של עשרה יורו. "אתן לך דוגמה," היא אמרה. "הם מגיעים לכאן, משפחה של ארבעה, נכנסים למסעדה ומתכוונים לאכול ארוחת צוהריים. מראש הם מתכננים לשלם בעבור הארוחה מאה יורו, אבל כשהם מסתכלים בתפריט, על פי חישוב שהם עורכים עלות הארוחה תסתכם, רחמנא ליצלן, במאה וארבעה יורו. בחוץ קר, רוח וגשם זלעפות, אבל זו לא סיבה מספיק טובה מבחינתם לשלם היום מאה וארבעה יורו, ומחר, אולי, להתקזז עם עצמם ולשלם תשעים ושישה יורו. לא. הם פשוט יקומו, יאמרו בנימוס 'תודה' ויֵצאו אל הסופה בחוץ. ככה הם. מה לעשות?"

אז למדתי משהו. כשאני מזהה הולנדים שמתקשרים אליי בטלפון או באמצעות הדואר האלקטרוני כדי לקבל הצעת מחיר לשכירות דירת נופש, אני שואל תמיד ודבר ראשון מהו התקציב שהחליטו עליו. חבל להפסיד עסקה שלמה בגלל ארבעה יורו ליום. אתם לא חושבים?

אז עכשיו, כשהאצבע מאיימת להינעץ בנחיריי כמו מטוש לבדיקת קורונה, התעשַתִּי מייד. "אני מצטער מאוד על עגמת הנפש," אמרתי. "נראה לי שהמנקים החדשים שלנו לא עומדים בסטנדרטים המקובלים. את צודקת. זה באמת לא נקי מספיק. אז אומר לך מה, אני אזכה אתכם בעלות של לילה אחד." האישה פערה את פיה בתדהמה. היא נראתה כמו נר יום הולדת שנשפו עליו או כבלון שתקעו בו סיכה. לא היה לה מה לומר מלבד "זה נדיב מאוד מצידך," וכעת נראה שהייתה מרוצה סוף סוף.

לאנשים יש תכונה ברורה מאוד. הם נוהגים לחזור על מהלכים שהצליחו להם בעבר. היה ברור לי שבפעם הבאה שהאישה הזו תחזור אלינו, והאמינו לי, היא תחזור, היא תנסה עליי שוב בדיוק את אותו תרגיל. מה שהיא לא יודעת הוא שיש לי פנקס שחור באחורי מוחי. אנשים כמותה אני זוכר היטב, ולדיראון עולם, וכבר אמרו לי בעבר שיש לי זיכרון של פיל. אז בפעם הבאה, אביא מראש בחשבון שאיאלץ לתת לה הנחה של לילה אחד, ואחשב זאת מראש בהצעת המחיר.