הספרות ההיסטורית והתאורטית שנכתבה בשנים האחרונות מאפשרת התבוננות רבת עניין בסוגיית הסדרי השלום שחתמה ישראל עם מצרים וירדן. ספרות זו מהווה אתגר לדון בהתנהלותם הפוליטית של מנחם בגין ויצחק רבין כאירוע היסטורי מפרספקטיבה תאורטית. מה בתכונותיהם של השניים שעוצבו בשנות ילדותם ובגרותם גרם להם לפצח את הקודים האופרטיביים של הנשיא סאדאת והמלך חוסיין ולשנות את מצבה האסטרטגי של ישראל ממלחמה להסדרי שלום? סוגיה היסטורית זו נדונה בהרחבה בספר זה לאורן של תאוריות מתחום המנהיגות והיא עשויה לעורר עניין רב אצל שוחרי הדעת.
באמצעות כלים תאורטיים של התנהגות אפקטיבית וקבלת החלטות מורכבות דן המחבר בסדרה של אסטרטגיות מתוחכמות שנקטו השניים בהצלחה שעשתה אותם ראויים לתואר קברניטי השלום. בשונה מההנחה הקלאסית הרואה בכישוריו האפקטיביים של המנהיג את הגורם המכריע להצלחתו, מצביע המחבר על חשיבות המוטיבציות הרגשיות ותחושת השליחות של המנהיג המניעות את כישרונותיו הקוגניטיביים.
הספר אינו רק סיפור היסטורי על קורותיהם ודרך התנהלותם הדיפלומטית של שני מנהיגי שלום דגולים. הוא כולל גם תובנות אקטואליות. התחושה של בגין ורבין שהם נושאים על כתפיהם את ההיסטוריה היהודית והישראלית הניעה אותם ליצור לישראל עתיד בטוח יותר. ייתכן שאנו זקוקים למנהיגים מסוגם. כישלון היישום של הסכם אוסלו והניסיון שלא צלח להניע שלום עם הסורים מהווים תמרורי אזהרה שכדאי ללמוד מהם.
המחבר מציב אתגר בפני תאורטיקנים שהדגשתם מרכיבים קוגניטיביים, ארגוניים ורגשיים בסגנונם של מנהיגים לוקה בחסר. הוא טוען שיש להשלימם במרכיבי הנעה תחושתיים ולבחון כיצד עוצבו כלקחים בעברם. סביבת השחקן חשובה משתי בחינות נוספות; אין להתעלם ממשתני התחרות הפוליטית וגם לא ממשתני הסביבה האופרטיביים שבו פועל השחקן.
ד"ר דניאל בן-חורין חוקר את המנהיגות הפוליטית ואת ביטוייה בסכסוך הערבי-ישראלי. הוא לימד באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל והוא מחברם של הספרים: מבט אחר; ענת חושבת פוליטיקה; חוכמת המהסס; חידת דיין. המאבק לשלום הוא ספרו החמישי.
תופעת המלחמה ריכזה אליה תשומת לב רבה בספרות ההיסטורית והתאורטית. רבות נכתב על גורמיה, מהלכיה ודרכי סיומה. מתקבל הרושם שהאלימות היא בטבע האדם והמלחמה היא אחת מגילוייה, ואילו השלום הוא אירוע זמני וחריג. לכן תשומת הלב למנהיגי מלחמה הקסימה וריתקה חוקרים רבים ואילו חקר השלום נותר עלום במידה רבה. כך למשל סקירת הספרות המחקרית תגלה עיסוק נרחב במלחמות ישראל, ואילו להסכמי השלום ניתנה תשומת לב מועטה. יוצאים מכלל זה מספר מצומצם של ספרים שיצאו לאור בשני העשורים האחרונים.[1] כתוצאה מכך לא ניתנה תשומת לב מחקרית ראויה לאופן שבו הושגו הסכמי השלום עם מצרים, ירדן והפלסטינים, ולא נלמדו הלקחים ההיסטוריים מהצלחת השלום ומידת הרלוונטיות שלו לתקופתנו.
ספר זה הוא ניסיון צנוע להדגיש את חשיבות הסכמי השלום, ואת מנהיגי השלום: מנחם בגין ויצחק רבין, תוך תיאור וניתוח סגנון מנהיגותם והגורמים הקשורים להצלחתם. אציג שתי פרספקטיבות תאורטיות, המסייעות לנו להבין נושא זה: התיאוריה של המנהיגות האפקטיבית והתיאוריה של קבלת החלטות מורכבות במעבר ממלחמה לשלום.
התיאוריה האפקטיבית מתארת סדרה של תבחינים למנהיגות, שאם יתקיימו תהיה דרך פעולתו של המנהיג יעילה ותשיג את מטרותיה מבלי לחרוג ממכלול האינטרסים הלאומיים. בהקשר זה צוין כושר השכנוע של המנהיג, יכולותיו התקשורתיות, הקוגניטיביות, הפוליטיות והרגשיות. ככל שהמנהיג עושה שימוש יעיל יותר לשכנע את עמיתיו ואת הציבור הרחב להתגייס, וככל שהוא מצליח באמצעים ארגוניים לגבש יעדים ברי השגה, ולעשות להם תומכים באמצעי התקשורת הציבוריים, וככל שהוא בעל יכולות קוגניטיביות לעבד מידע, וככל שהתנהגותו אינה מוטה בהטיות רגשיות, ניתן לצפות למידה רבה יותר של אפקטיביות בהתנהגותו.[2]
הפרספקטיבה התאורטית השנייה, שבאמצעותה נתבונן על הסוגיה ההיסטורית הנדונה, גורסת כי המעבר ממלחמה לשלום מציב בפני מעצבי מדיניות בכירים בעיות מורכבות המקשות עליהם לקבל החלטות. מנהיגי השלום, בגין ורבין, פעלו למען השלום בתקופת המעבר שבין מלחמת יום הכיפורים וחתימת הסכמי השלום עם מצרים וירדן, והיה עליהם לגבש הכרה והבנה נכונה על המצב החדש, שהשלום אפשרי להשגה, ולשנות עמדות בסיסיות וערכים כדי להפחית אי ודאות ומורכבות ערכית הנלווית לעשיית ויתורים למען השלום, וכן לגבש לגיטימציה רחבה בציבור ובניית קואליציה פוליטית למען השלום.
אם לשלב בין שתי הפרספקטיבות הללו, ניתן להניח שמנהיג אפקטיבי אינו רק מי שניחן בתכונות מסוימות, כפי שציינתי, אלא גם שניחן בהבנת השינויים המתרחשים בסביבתו ומגבש אסטרטגיות לפעולה כמו השהייה, לקיחת אחריות, הדרגתיות ועוד, שעליהן נלמד בהמשך.
שתי התיאוריות מניחות שתכונות מנהיגותיות נרכשות ונלמדות מלקחי העבר של המנהיג. הן יוצרות את הפריזמות הרגשיות והקוגניטיביות להבנה ולפעולה במצב אופרטיבי נתון. מתוך היגיון זה אנו דנים בלקחיו המוקדמים של מנחם בגין ומנתחים את סגנונו והחלטותיו לאור הנחות היסוד של שתי הפרספקטיבות. דרך דומה אני נוקט לגבי יצחק רבין.
מטרתי היא לא רק לתאר מציאות הקשורה בהם ובתקופתם, אלא לנסות ולהבין מכך על הקשיים שבהם מנהיגים נתקלים בניסיונם להביא להסכמי שלום מאז ועד עתה. קיסינג'ר, בספרו האחרון, מביא את תשובתו של צ'רצ'יל לכתב העיתונות, השואל כיצד יכול פוליטיקאי להיות מנהיג. תשובתו הייתה: "הכול מצוי בספרי ההיסטוריה".[3]