מאת הסופרת הארפר ל' וודס, מגיע מקוללת, הפרק השני בדואט מעגל של עצמות – רומן פנטזיה סקסי ומקפיץ דופק, שבו הקוסמים פוגש את גוטיקנה.
בגידה.
הוא היה ההונאה שחיכתה לי בחשכה, והאמת שלא ראיתי את זה מגיע. אחרי חיים של מניפולציה, סוף־סוף גיליתי את האמת. הייתי המריונטה שלו – על אף שמעולם לא ראיתי את החוטים שמחזיקים אותי.
ואפילו כשאני מבינה עד כמה עמוקה הבגידה שלו, אני לא מצליחה להימלט מהחיבור הבלתי ניתן להכחשה בינו לביני – איך מבט אחד ממנו מעורר את נשמתי. אנחנו לא אותו דבר. אנחנו אויבים, ומוכנים להילחם על עתיד הדבר היחיד שרציתי להשמיד.
עם היעלמות המעגל, הנקמה שחלמתי עליה כבר לא בעדיפות הראשונה שלי. המכשפות שנותרו לא היו אחראיות למותה של דודתי, והאדם היחיד שעומד בדרכי לתקן את העיוותים הוא גם האיש שמאוד רוצה לשמור אותי במיטתו.
אבל חברי המעגל שנותרו לעולם לא יסלחו לי על התפקיד ששיחקתי בהפלתם ובדיכוים, והחלק הגרוע ביותר הוא שאני לא יכולה אפילו להאשים אותם בכך. הייתי תמימה, והאמנתי באשליית הגדוּלה שלי, כאשר לגורל היו תוכניות אחרות עבורי. תוכניות שיצאו לדרך מאות שנים טרם לידתי.
וגם אם הכול היה שקר, עכשיו מחובתי לעשות כל מה שבכוחי כדי לבטל אותו.
להגן על המעגל שלי מהשנאה של בעלי – לא משנה המחיר.
אזהרות תוכן/ טריגרים
הסכמה מפוקפקת
הזנה בכפייה
אלימות ועינויים גרפיים
תוכן מיני קשוח ומפורש
קרבה כפויה ותרחישי שבי
בגידה
התייחסות להתעללות בעבר ותגובות טראומטיות להפעלת טריגרים
אלימות עם סכין
תיאורי דם גרפיים
נזק פיזי שנגרם לדמות הראשית
רצח פולחני
אונס של קטינ/ה על ידי מבוגר (לא מתואר, הקשר היסטורי)
פגיעה עצמית/ חיתוך למטרות כישוף
קסם דם
המורשת של קריסטל הולו
מכשפות קריסטל (ידועות גם כלבנות)
בית פטרה
בית בלטרן
מכשפות קוסמיות (ידועות גם כסגולות)
בית ריאלטה
בית אמאר
מכשפות אדמה (ידועות גם כירוקות)
בית מדיזה
בית בריי
מכשפות אוויר (ידועות גם כאפורות)
בית אוראי
בית דווֹ
מכשפות מים (ידועות גם ככחולות)
בית תת'יס
בית הות'ורן
מכשפות סקס/ תשוקה (ידועות גם כאדומות)
בית ארוטס
בית פיבודי
מכשפות אש (ידועות גם כצהובות)
בית קולינס
בית מדלוק
מכשפות אוב (ידועות גם כשחורות)
בית הֵקטה
שבעת מלכי הגיהינום:
בעל זבוב
שטנוס
לווייתן
בעל פעור
לוציפר
ממון
אשמדאי
פרולוג
לוציפר מורנינגסטאר
חמישים שנה קודם לכן
לורליי הקטה שוטטה במסדרונות, והשיער השחור העמוק שלה התנודד בזמן שזזה. פיסת האוניקס שאחזה בכף ידה לא יכלה להגן עליה מהיצור שרדף אחריה, אבל זה לא עצר בעדה מלהיצמד אליה כמו לגלגל הצלה, בזמן שעקבתי אחריה בין הצללים. חברתה הטובה ביותר הייתה מכשפה לבנה, שנתנה ללורליי את האבן כדי שתגן עליה מהתחושה המציקה שעוקבים אחריה — שהיא פשוט לא הצליחה להיפטר ממנה.
ההגנה היחידה שמצאה לעצמה הייתה להיות מוקפת אנשים, והיא הייתה מספיק טיפשה כדי לעזוב את ביטחון מיטתה בלילה. לא נדרש ממני הרבה כדי לפתות אותה לצאת החוצה, רק ללחוש קריאה עדינה כל כך, שלא הפעילה את הקמע סביב צווארה.
עקבתי אחריה, מודע לצללים שלי כדי להימנע מלהיחשף. הייתי זקוק למקום הנכון עבור המוות שלה, כי על אף שהייתה צריכה למות, לא רציתי שהיא תסבול. לא היה לי שום צורך שרגעיה האחרונים יהיו מלאי פחד ואפלה.
המוות שלה לא היה אישי. למעשה, המוות שלה היה קורבן שנועד להביא הכול לידי הגשמה.
מאות שנים של תכנון התנקזו לרגע הזה והסתמכו על דום ליבה, אבל התפקיד ששיחקה בשנים שקדמו לכך זיכה אותה באות כבוד ממני.
לורליי נעצרה לפתע, והסתובבה להביט בי. הכחול העמוק שבעיניה זרח בחשכה כאור הירח עם גוון סגלגל עדין, שכל כך הזכיר את זה של אימה הקדמונית, שרלוט. מצחה התקמט ופיה נפתח בצרחה חנוקה, בזמן שהיא זזה והפילה את אבן האוניקס על הרצפה.
ההגנה של האבן נשכחה ברגע שגילתה שאני עוקב אחריה. היא לא ידעה את האמת על מי שהייתי, על מה שהייתי, מתחת לחליפת הבשר שכיניתי בית, אבל שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מכלי שרדף אחר הטרף שלו בלילה.
פסעתי צעד אחד לעברה, ונעצרתי כשמבט לא תואם הביט לכיווני. אישה צעדה תחת האור המעומעם שחדר מהחלונות, וניגשה בהיסוס ללורליי. היה משהו לא אמיתי בגוף שלה, כאילו היא הייתה שם אבל לא, ותהיתי מה יקרה אם אושיט את ידי לגעת בה — האם אמצא בשר או רק את הלחישה הקלושה של זיכרון חצי נשכח.
לורליי ברחה, רצה קדימה והתקדמה אל הפנייה במסדרון, בזמן שהאישה בחנה את הצללים של גופי. היא לא ראתה דבר, ומבטה המשונה ומשולב הצבעים קפץ ממקום למקום בחיפוש, כאילו היא יכלה להרגיש אותי אך לא לראות.
אבל אני ראיתי אותה.
והרגשתי אותה. ברגע שהעין הסגולה והעין הענברית ננעצו בשלי, ידעתי בדיוק מה היא — מי היא. שיער הדיו הכהה שלה נשפך על כתפיה בגלים רכים, והגוון האדמדם העדין בקצוות הזכיר לי יין מרלו איכותי. הגוף שלה היה מקומר ורך עם ירכיים עבות שממש יכולתי לדמיין איך הן ייכרכו סביב ראשי, ושדיים שיקפצו כשאזיין אותה.
הכוונות שלי בנוגע לבת השתיים מעולם לא היו להפוך אותה לשלי או לשמור עליה. אלא רק להשתמש בה עבור מה ששילוב הקסם הייחודי שלה יכול היה להציע לי.
כל זה השתנה כשנהמה רעמה בחזה שלי ושקעה בגופי. הרצפה רעדה מתחת לכפות רגליי מהעוצמה והחלונות שקשקו בזמן שפיסות הגורל הקישו יחדיו בסימפוניה נצחית, כמו קרקוש עצמות שמתנדנדות ברוח.
לורליי אחזה בכוח בשקיק העצמות שעל ירכה, בזמן שמכשפת הקטה הצעירה הסתובבה ועקבה אחר דודתה, ובבואת פניה הבהבה באור הירח. מבטה נפל אל שקיק העצמות כאילו חשה את הקריאה וזיהתה שיום אחד הן יהיו שלה.
היא רצתה אותן, וכל מה שאני רציתי היה לקחת את מה ששייך לי.
אותה.
"אין לי את מה שאתה מחפש," אמרה לורליי אל הכלום. המבט שלה נותר מקובע עליי, והגוף שלה נרתע בכל צעד שעשיתי. המסדרונות פעמו בזיהוי מה שנע דרכם כששחררתי את מעט הכוח שהיה זמין לי באותה צורה ושטפתי את האוניברסיטה בנוכחותי.
מכשפת הקטה הצעירה יותר — האישה שעדיין לא נולדה — מעדה ואיזנה את עצמה עם יד על הקיר. הבל פיהן של שתי המכשפות ריחף לפני פניהן, כשטמפרטורת המסדרון צנחה נמוך כל כך עד שזה צרב.
"לורליי!" קראה המכשפה הצעירה בבהלה. מבטה של לורליי זינק הצידה כאילו גם היא ראתה את המכשפה המשונה, ועיניה התרחבו כשזיהתה אותה. היא הסירה את ידיה משקיק העצמות שהעניק לה כוח, והגוף שלה קפא בזמן שצפיתי במשהו שנוצר ביניהן.
"רוצי, שרלוט. רוצי!" היא צרחה, כשהמכשפה השנייה התקרבה כדי לעזור לדודתה.
שרלוט.
בהחלט היה בה משהו מוכר שפעם ממנה בגלים והזכיר לי את המכשפה המקורית. האחת שקראה לי באותו לילה ביער והתחננה שאתן לה את הכלים לנקמתה.
אבל השם היה לגמרי לא נכון עבורה, כאילו החלק בה שנותר בלתי תלוי בהיכרות ההיא, מרד ברעיון להיות קשור כל כך ביסודיות לאם הקדמונית שהחלה הכול.
תקפתי, יד מלאה טפרים החליקה מחוץ לצללים במהירות רבה כל כך, שהייתי בספק אם המכשפה החדשה בכלל ראתה אותי. החזה של לורליי התפרץ באדום, שלושה חתכים עמוקים קרעו אותה והדם השפריץ על פניה של המכשפה הצעירה. לורליי הושיטה את ידה כשנפלה על ברכיה, ותפסה בזרוע אחייניתה בזמן שהרצפה רעדה תחתיה. עשיתי צעד לקראתן, מוכן לקחת את מה שהיה שלי אפילו אם זה יהרוס הכול.
הגוף שלי נע כמו בטרנס, כאילו היא השתמשה בעצמות שלא היו לה כדי לשלוט בגופי.
"תתעוררי, ווילו," לחשה לורליי כשעיניה התגלגלו לאחור.
ווילו.
השם הזה היה נכון. התקרבתי עוד, ותשומת ליבי הייתה מרותקת לא אל המכשפה שבאתי להרוג, אלא אל האחת שתכננתי שתהיה שלי ביום מן הימים.
העברתי את הטפרים שלי על הכתף שלה בשלוש תנועות חדות ומהירות. ווילו צרחה כשהדם שלה חדר מתחת לציפורניי, כיסה את אצבעותיי וגרם לי להרגיש שלם בפעם הראשונה זה מאות שנים. קירבתי אותן אל פי והרווחתי את הטעימה הראשונה של העתיד שלי.
היא זזה כדי להביט בי, ותהיתי אם היצור הסקרן יראה אותי עומד שם. תהיתי אם היא כבר הייתה שלי כשרכנתי קדימה והעברתי את אפי מבעד לשערה אל אחורי ראשה ושאפתי את הריח שלה.
"תתעוררי!" צרחה לורליי.
האדמה רעדה מתחתיי כשהזעם שלי התגבר, והמכשפה שדיממה למוות עשתה ככל יכולתה כדי לקחת את המכשפה הצעירה שלי ממני. ווילו נפלה, והברכיים שלה כבר היו מוכנות להתנגש באבן.
ואז היא נעלמה.
המורשת של קריסטל הולו
מכשפות קריסטל (ידועות גם כלבנות)
בית פטרה
בית בלטרן
מכשפות קוסמיות (ידועות גם כסגולות)
בית ריאלטה
בית אמאר
מכשפות אדמה (ידועות גם כירוקות)
בית מדיזה
בית בריי
מכשפות אוויר (ידועות גם כאפורות)
בית אוראי
בית דווֹ
מכשפות מים (ידועות גם ככחולות)
בית תת'יס
בית הות'ורן
מכשפות סקס/ תשוקה (ידועות גם כאדומות)
בית ארוטס
בית פיבודי
מכשפות אש (ידועות גם כצהובות)
בית קולינס
בית מדלוק
מכשפות אוב (ידועות גם כשחורות)
בית הֵקטה
שבעת מלכי הגיהינום:
בעל זבוב
שטנוס
לווייתן
בעל פעור
לוציפר
ממון
אשמדאי
פרולוג
לוציפר מורנינגסטאר
חמישים שנה קודם לכן
לורליי הקטה שוטטה במסדרונות, והשיער השחור העמוק שלה התנודד בזמן שזזה. פיסת האוניקס שאחזה בכף ידה לא יכלה להגן עליה מהיצור שרדף אחריה, אבל זה לא עצר בעדה מלהיצמד אליה כמו לגלגל הצלה, בזמן שעקבתי אחריה בין הצללים. חברתה הטובה ביותר הייתה מכשפה לבנה, שנתנה ללורליי את האבן כדי שתגן עליה מהתחושה המציקה שעוקבים אחריה — שהיא פשוט לא הצליחה להיפטר ממנה.
ההגנה היחידה שמצאה לעצמה הייתה להיות מוקפת אנשים, והיא הייתה מספיק טיפשה כדי לעזוב את ביטחון מיטתה בלילה. לא נדרש ממני הרבה כדי לפתות אותה לצאת החוצה, רק ללחוש קריאה עדינה כל כך, שלא הפעילה את הקמע סביב צווארה.
עקבתי אחריה, מודע לצללים שלי כדי להימנע מלהיחשף. הייתי זקוק למקום הנכון עבור המוות שלה, כי על אף שהייתה צריכה למות, לא רציתי שהיא תסבול. לא היה לי שום צורך שרגעיה האחרונים יהיו מלאי פחד ואפלה.
המוות שלה לא היה אישי. למעשה, המוות שלה היה קורבן שנועד להביא הכול לידי הגשמה.
מאות שנים של תכנון התנקזו לרגע הזה והסתמכו על דום ליבה, אבל התפקיד ששיחקה בשנים שקדמו לכך זיכה אותה באות כבוד ממני.
לורליי נעצרה לפתע, והסתובבה להביט בי. הכחול העמוק שבעיניה זרח בחשכה כאור הירח עם גוון סגלגל עדין, שכל כך הזכיר את זה של אימה הקדמונית, שרלוט. מצחה התקמט ופיה נפתח בצרחה חנוקה, בזמן שהיא זזה והפילה את אבן האוניקס על הרצפה.
ההגנה של האבן נשכחה ברגע שגילתה שאני עוקב אחריה. היא לא ידעה את האמת על מי שהייתי, על מה שהייתי, מתחת לחליפת הבשר שכיניתי בית, אבל שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מכלי שרדף אחר הטרף שלו בלילה.
פסעתי צעד אחד לעברה, ונעצרתי כשמבט לא תואם הביט לכיווני. אישה צעדה תחת האור המעומעם שחדר מהחלונות, וניגשה בהיסוס ללורליי. היה משהו לא אמיתי בגוף שלה, כאילו היא הייתה שם אבל לא, ותהיתי מה יקרה אם אושיט את ידי לגעת בה — האם אמצא בשר או רק את הלחישה הקלושה של זיכרון חצי נשכח.
לורליי ברחה, רצה קדימה והתקדמה אל הפנייה במסדרון, בזמן שהאישה בחנה את הצללים של גופי. היא לא ראתה דבר, ומבטה המשונה ומשולב הצבעים קפץ ממקום למקום בחיפוש, כאילו היא יכלה להרגיש אותי אך לא לראות.
אבל אני ראיתי אותה.
והרגשתי אותה. ברגע שהעין הסגולה והעין הענברית ננעצו בשלי, ידעתי בדיוק מה היא — מי היא. שיער הדיו הכהה שלה נשפך על כתפיה בגלים רכים, והגוון האדמדם העדין בקצוות הזכיר לי יין מרלו איכותי. הגוף שלה היה מקומר ורך עם ירכיים עבות שממש יכולתי לדמיין איך הן ייכרכו סביב ראשי, ושדיים שיקפצו כשאזיין אותה.
הכוונות שלי בנוגע לבת השתיים מעולם לא היו להפוך אותה לשלי או לשמור עליה. אלא רק להשתמש בה עבור מה ששילוב הקסם הייחודי שלה יכול היה להציע לי.
כל זה השתנה כשנהמה רעמה בחזה שלי ושקעה בגופי. הרצפה רעדה מתחת לכפות רגליי מהעוצמה והחלונות שקשקו בזמן שפיסות הגורל הקישו יחדיו בסימפוניה נצחית, כמו קרקוש עצמות שמתנדנדות ברוח.
לורליי אחזה בכוח בשקיק העצמות שעל ירכה, בזמן שמכשפת הקטה הצעירה הסתובבה ועקבה אחר דודתה, ובבואת פניה הבהבה באור הירח. מבטה נפל אל שקיק העצמות כאילו חשה את הקריאה וזיהתה שיום אחד הן יהיו שלה.
היא רצתה אותן, וכל מה שאני רציתי היה לקחת את מה ששייך לי.
אותה.
"אין לי את מה שאתה מחפש," אמרה לורליי אל הכלום. המבט שלה נותר מקובע עליי, והגוף שלה נרתע בכל צעד שעשיתי. המסדרונות פעמו בזיהוי מה שנע דרכם כששחררתי את מעט הכוח שהיה זמין לי באותה צורה ושטפתי את האוניברסיטה בנוכחותי.
מכשפת הקטה הצעירה יותר — האישה שעדיין לא נולדה — מעדה ואיזנה את עצמה עם יד על הקיר. הבל פיהן של שתי המכשפות ריחף לפני פניהן, כשטמפרטורת המסדרון צנחה נמוך כל כך עד שזה צרב.
"לורליי!" קראה המכשפה הצעירה בבהלה. מבטה של לורליי זינק הצידה כאילו גם היא ראתה את המכשפה המשונה, ועיניה התרחבו כשזיהתה אותה. היא הסירה את ידיה משקיק העצמות שהעניק לה כוח, והגוף שלה קפא בזמן שצפיתי במשהו שנוצר ביניהן.
"רוצי, שרלוט. רוצי!" היא צרחה, כשהמכשפה השנייה התקרבה כדי לעזור לדודתה.
שרלוט.
בהחלט היה בה משהו מוכר שפעם ממנה בגלים והזכיר לי את המכשפה המקורית. האחת שקראה לי באותו לילה ביער והתחננה שאתן לה את הכלים לנקמתה.
אבל השם היה לגמרי לא נכון עבורה, כאילו החלק בה שנותר בלתי תלוי בהיכרות ההיא, מרד ברעיון להיות קשור כל כך ביסודיות לאם הקדמונית שהחלה הכול.
תקפתי, יד מלאה טפרים החליקה מחוץ לצללים במהירות רבה כל כך, שהייתי בספק אם המכשפה החדשה בכלל ראתה אותי. החזה של לורליי התפרץ באדום, שלושה חתכים עמוקים קרעו אותה והדם השפריץ על פניה של המכשפה הצעירה. לורליי הושיטה את ידה כשנפלה על ברכיה, ותפסה בזרוע אחייניתה בזמן שהרצפה רעדה תחתיה. עשיתי צעד לקראתן, מוכן לקחת את מה שהיה שלי אפילו אם זה יהרוס הכול.
הגוף שלי נע כמו בטרנס, כאילו היא השתמשה בעצמות שלא היו לה כדי לשלוט בגופי.
"תתעוררי, ווילו," לחשה לורליי כשעיניה התגלגלו לאחור.
ווילו.
השם הזה היה נכון. התקרבתי עוד, ותשומת ליבי הייתה מרותקת לא אל המכשפה שבאתי להרוג, אלא אל האחת שתכננתי שתהיה שלי ביום מן הימים.
העברתי את הטפרים שלי על הכתף שלה בשלוש תנועות חדות ומהירות. ווילו צרחה כשהדם שלה חדר מתחת לציפורניי, כיסה את אצבעותיי וגרם לי להרגיש שלם בפעם הראשונה זה מאות שנים. קירבתי אותן אל פי והרווחתי את הטעימה הראשונה של העתיד שלי.
היא זזה כדי להביט בי, ותהיתי אם היצור הסקרן יראה אותי עומד שם. תהיתי אם היא כבר הייתה שלי כשרכנתי קדימה והעברתי את אפי מבעד לשערה אל אחורי ראשה ושאפתי את הריח שלה.
"תתעוררי!" צרחה לורליי.
האדמה רעדה מתחתיי כשהזעם שלי התגבר, והמכשפה שדיממה למוות עשתה ככל יכולתה כדי לקחת את המכשפה הצעירה שלי ממני. ווילו נפלה, והברכיים שלה כבר היו מוכנות להתנגש באבן.
ואז היא נעלמה.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
