ג'ים פלייר והיהלום הנעלם

ג'ים פלייר הוא נער רגיל שחי חיים פשוטים בעירו והפחד הכי גדול שלו הוא לאחר לחזור הביתה להוריו המודאגים. לאחר משחק כדורגל עם חבריו הוא מוצא את עצמו נדחף לפח זבל. מכאן מתחיל מסע מסחרר שאין ממנו דרך חזרה.

ג'ים מגלה עולם מקביל – עולם של קסם, סכנה ותעלומות עתיקות. הוא לומד שאינו נער רגיל, אלא ג'טקר - אדם נדיר בעל כוחות מיוחדים, שגורלו שזור בגורל יהלום עתיק שיכול לשנות את מאזן הכוחות בין הטובים לרעים.

בין בריחה מחוטפים מסוכנים, מפגשים עם דמויות מסתוריות וגילויים מטלטלים על עברו, ג'ים נאלץ לבחור – האם להמשיך בחייו הרגילים, או להיכנס עמוק אל תוך עולם הסכנה ולגלות מי הוא באמת?

ג'ים פלייר והיהלום הנעלם הוא ספר סוחף ונגיש, כך שכל אחד – צעיר או מבוגר, חובב פנטזיה או קורא מתחיל – יוכל להרגיש חלק מהמסע. עם דמויות מרתקות, רגעי מתח מסעירים ונגיעות של הומור, ייהנה הקורא מעולם מלא קסם ודמיון.

"תבעט אליי!" צעק קווין אל ג'ים, "אני פנוי!"

ג'ים בחן את המגרש. למרות שהשמיים כוסו בעננים, ג'ים נטף זיעה וניגב את שערו הג'ינג'י בחולצתו. הם היו תיקו וזה היה הגול הקובע. ג'ים בעט בעוצמה את הכדור לקווין, שהצליח להבקיע גול לקול התשואות של פרנק מהספסל.

הרגע הזה היה שווה את הצעקות שיחטוף מאימא שלו. לפי ההסכם הלא כתוב עם הוריו, ג'ים חייב לחזור הביתה מייד בסיום הלימודים. על אף שכבר חגג יומולדת שלוש־עשרה הם אף פעם לא הרשו לג'ים לצאת כשחשוך, לישון אצל חברים או להסתובב סתם מחוץ לבית.

"איזה גול!" אמר ג'ים בהתלהבות לקווין. הם מחאו כף אל כף תוך כדי ריצה קלה על המגרש.

"ג'ים," קרא פרנק מהספסל שליד המגרש, "כדאי שתסתכל על השעה!"

ג'ים בדק בחשש את השעה בשעון הישן שקיבל מהוריו ותמיד היה על ידו השמאלית. השעון הראה שהשעה כבר שלוש וחצי. אופס. הזמן חמק לו מהידיים.

הוא הוציא את הטלפון מהתיק שלו, שהמתין לו על הספסל. היו לו שלוש שיחות שלא נענו מאימא שלו. הוא בטוח יקבל איזה עונש הפעם.

"ביי חבר'ה!" צעק לחבריו, "נתראה מחר."

למרות שהיה מזיע ומותש, ג'ים אחז בילקוט שלו ומיהר הביתה.

כדי שאימו לא תילחץ, הוא שלח לה הודעה: אני בדרך הביתה.

לאחר כמה שניות הוסיף: סליחה שהתעכבתי.

כך קיווה שיצליח לקצר את שיחת הנזיפה שצפויה לו.

הוא הלך במהירות ברחוב כאשר אדם מבוגר, שנשא על כתפיו תיקים כבדים, מעד והתמוטט על המדרכה כמה מטרים לפניו. ג'ים רץ אליו הכי מהר שהצליח. הזקן היה שרוע על הרצפה בין פחי הזבל הירוקים הגדולים. המוצרים התפזרו מהתיקים והתגלגלו אל המדרכה.

ג'ים התכופף אליו וניסה לבחון את מצבו. דם נטף מפצע שנפתח בראשו, על פניו המקומטות ועל שערו הלבן.

הזקן פתח את עיניו באיטיות ונראה מבולבל. ג'ים עזר לו להתיישב. "אתה צריך עזרה?" שאל ג'ים את האיש בדאגה, "אתה רוצה שאני אתקשר למישהו?"

"כן, תודה רבה, ילד," אמר האיש בקול חלש.

ג'ים הוציא את הטלפון שלו. "לאן להתקשר?" שאל.

ג'ים המתין לתשובה, כאשר לפתע החל פרצופו של האיש המבוגר להפוך צעיר יותר ויותר בכל שנייה שעברה. גופו התעבה והתחזק. הוא חטף לג'ים את הטלפון מהיד וזרק אותו רחוק. ג'ים נבהל ונרתע לאחור.

"בעצם אני בסדר," אמר האיש הלא זקן בכלל ועיניו ננעצו בג'ים, "השאלה היא אם אתה תהיה בסדר."

מבלי שהספיק להבין מה קורה, דחף האיש את ג'ים לתוך אחד מפחי הזבל הגדולים. ילקוטו של ג'ים עף ממנו, אבל שאריות הזבל שנותרו בתוך הפח ריככו את הנפילה שלו. לפני שהספיק להבין מה קורה, שמע ג'ים המבוהל קול של משאית מתקרבת.