נעורים במצור

"טקס סיום בית הספר היה מרגש. דניאל לא קיבל תעודת בגרות מלאה אך התגאה בתעודת סיום התיכון שלו. חיבקתי אותו ואמרתי לו שלמרות הכול אני גאה בו. הוא חיבק אותי ואמר: 'למה ציפית מנער ממשפחת מצוקה שעבר כל כך הרבה בחיים?'

ואז הוא עלה לבמה, אחז במיקרופון והודה לי מול כל הקהל: 'ירון היקר, תודה על הרגעים שעברת איתי. אתה הקביים של הנוער'."

אתגרי גיל הנעורים זהים בכל שדרות החברה. כדי לעזור לבני הנוער להתמודד עימם, יש להתמסר לתהליך אישי ואותנטי, לדבר אליהם בגובה העיניים ולהדריך אותם ברגישות. חונך נוער פרטי הוא איש המקצוע המתאים להתמודדות הזאת, שאינה פשוטה כלל.

חונכות נוער פרטית היא מקצוע יחיד מסוגו. ירון תדמור ראה מקצוע זה בחזונו וגיבש ופיתח אותו במשך עשרים שנים ויותר, והוכיח שאפשר לעבוד עם בני נוער בשיטות ייחודיות ולא שגרתיות, ולהצליח.

בספרו נעורים במצור מתאר ירון ברגישות את התפתחותו המקצועית המפליאה, שלא הייתה מתאפשרת לולא יצירתיותו ויכולתו המדהימה לחשוב אחרת, לפעול בלי לחשוש ולהציע את חידושיו המקצועיים ללקוחותיו, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה להשפיע וזקוק להשראה.

ירון תדמור, בוגר תואר שני בקרימינולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית, זוכה פרס ארצי לעבודה עם נוער, מתגורר בחיפה וחונך נוער בכל הארץ. נעורים במצור הוא ספרו הראשון.

הקדמה

"לפתע שון נפתח בפניי.

הוא סיפר לי על חברתו לשעבר, על אהבתו לאומנויות הלחימה, על חבריו הטובים; הוא סיפר על הבילויים עם החברים; הוא סיפר על אהבתו לאחיו הקטנים, על הכבוד שהוא רוחש להוריו, על התחושה שאִכזב אותם; הוא סיפר על אותו ערב שבת. הוא סיפר שהיה מצוברח כי רב עם ידידה שלו ועשה משהו שבדרך כלל הוא לא עושה – הוא ברח לאלכוהול.

הוא סיפר שהיה עצבני כשהגיע החבר שלו עם נער נוסף, אותו נער ששון הרביץ לו. שון הבהיר שמעולם לא הסתבך, שאף פעם לא ניצל את הידע שלו באומנויות לחימה ולא נהג באלימות כלפי אחרים. ‘לא יודע מה עבר לי בראש באותו ערב, ירון. פשוט רציתי לפרק מישהו.'

הוא סיפר על המעצר בתחנת המשטרה – על התא הקטן והמסריח, על הטראומה שעבר ביומיים האלה שנדמו כנצח. הוא לא ישן טוב, בקושי אכל, היה מדוכדך. הוא סיפר שהוריו שכרו עורך דין ‘תותח' שהוציא אותו למעצר בית, וציין כמה הוא מעריך אותם על כך. הוא אמר שהכול חסר לו, ורע לו.

זה היה מונולוג נדיר, אחד המרגשים ששמעתי. שון דיבר במשך שעה בלי הפסקה. הופתעתי מהפתיחות שלו."

את השיחה המרגשת הזאת עם חניכי שון לא אשכח. נכונותו להיפתח בפניי הוכיחה לי שאנחנו בדרך הנכונה; שתהליך החונכות מוביל אותו למקום טוב ועוזר לו לגבש תובנות מהותיות על חייו, על הנסיבות שהובילו אותו לרגע הנורא ההוא, ועל מה שנדרש ממנו כדי לחזור לעצמו, כדי לחזור למוטב.

בכל שנות עבודתי כחונך נוער פרטי חוויתי רגעים מרגשים רבים כמו הרגע ההוא עם שון. המקצוע הזה, שגיבשתי, עיצבתי וטיפחתי במו ידיי, היה הדבר הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון לא רק לשון אלא גם לאין ספור נערים אחרים; נערים שנעוריהם נקלעו למצור בשל נסיבות חיים לא פשוטות, בגלל מערכת שלא ראתה אותם, משום שהלכו לאיבוד ואיבדו את עצמם בדרך. בשיטות לא שגרתיות ובתהליכים ייחודיים הצלחתי לעזור לנערים האלה להשתקם, לחזור למוטב ולעבור מנעורים מאתגרים לבגרות טובה ומיטיבה. ובה בעת, בשיטות לא שגרתיות ובתהליכים ייחודיים הצלחתי לבנות עסק יוצא דופן, יחיד ומיוחד בנוף העסקי בארץ בכלל ובתחום הטיפול בנוער בפרט, ולשגשג.

ספר זה מתבסס על יומניי האישיים ויומני העבודה שלי, והוא נכתב כדי לספר לכם איך גיבשתי מקצוע בשתי ידיים, עיצבתי אותו ופיתחתי אותו לכדי עסק יוצא דופן; ואיך בדרך, למרות כל האתגרים, הצלחתי להשפיע על לקוחותיי הצעירים ולהטביע חותם בחייהם. המקצוע הזה והעסק הזה היו הדבר הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון גם בשבילי.

אני ירון תדמור, חונך נוער פרטי. וזהו סיפורי.

***

כשהתחלתי לכתוב את הספר הזה, בינואר 2023, נשקתי לגיל חמישים. בתחילת תהליך הכתיבה עבדתי כשכיר בחברת תקשורת. מצבי התעסוקתי החדש התהווה בתקופת משבר הקורונה, לאחר שהעסק שלי, עסק שהקמתי בעמל רב – חונכות פרטית לנוער, התרסק. במשך עשרים ושתיים שנות עבודה ליוויתי יותר ממאתיים וחמישים נערים מכל שדרות החברה הישראלית בתהליך חונכות ייחודי. אך נסיבות יוצאות דופן ואילוצים כלכליים הסיטו את מסלולי והובילו אותי לכאן.

והמקום הזה הוא המקום המתאים ביותר לספר את סיפורי.

נולדתי בחיפה ב־1975. אבי, כיום גמלאי של חיל האוויר, היה איש נוקשה. זה שנים רבות אין לי קשר עימו. אימי עבדה ברשות הדואר במשך כל חייה הבוגרים, וכיום היא גמלאית. בילדותי עברתי עם הוריי ממקום מגורים אחד למשנהו בגלל עבודתו של אבי. כשהייתי בן שמונה, התגוררנו בחיפה. חלמתי לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי חיפה, אך חלומי לא התגשם כיוון שנאלצנו לעזוב את חיפה די מהר. מכיתה ג' ועד כיתה ה' למדתי במושב נהלל, ובכיתה ו' מצאתי את עצמי בבית ספר יסודי ברחובות. הייתי התלמיד החדש בכיתה. כולם הכירו זה את זה מכיתה א'.

נקלעתי למשבר רגשי קשה.

בשנות הנעורים המוקדמות למדתי בחטיבת הביניים של בית הספר אורט ברחובות. אלה היו שנים קשות למשפחתי. אבי בגד באימי. אימי עזבה אותו, חזרה איתי לחיפה ורשמה אותי לבית הספר התיכון עירוני ג' כתלמיד כיתה י'. הוריי התגרשו לאחר תהליך גירושים מכוער שהותיר בי צלקת רגשית. התברר לי שאבי הביא לעולם ילד מחוץ לנישואים אך הסתיר זאת מאימי וממני. הצלקת הזאת צורבת בתוכי עד היום.

מלבד ההתמודדות המשפחתית התמודדתי גם עם הצורך להשלים פערים רבים בלימודים ולהתאקלם מבחינה חברתית. בהיבט המשפחתי, נותרנו אימי ואני לבד, ועברנו יחד תקופה לא פשוטה שהקשתה עליי הן בלימודים והן בחיי החברה. אַחֶיהָ של אימי, זכרם לברכה, תמכו בנו באותה עת, ועל כך אני מכיר להם טובה לנצח.

כנגד כל הסיכויים ובקושי רב סיימתי את לימודיי בתיכון וקיבלתי תעודת בגרות מלאה. בצבא שירתי כמש"ק שלישות במכון וינגייט, ולאחר מכן בפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, שם נחשפתי לראשונה לעבודה עם בני נוער. ב־1998, לאחר שהשתחררתי משירות צבאי סדיר, עבדתי בעבודות מזדמנות וכעבור זמן מה עברתי לגור באילת, שם עבדתי כפקיד קבלה במלון.

בשנים 2000–2003 למדתי לתואר ראשון בקרימינולוגיה וחינוך במכללת הגליל המערבי. בה בעת עבדתי בפרויקטים שונים עם נוער. השלמתי את לימודיי ב־2003, אך במשך חצי שנה הייתי מובטל. התקשיתי למצוא עבודה בתחום הנוער אך לא ויתרתי. בדרכים מופלאות ומפתיעות, שאספר עליהן בהמשך, מצאתי את עצמי מנהל עסק עצמאי של חונכות פרטית לנוער. פתחתי את העסק ב־1 בינואר 2005.

במשך שבע־עשרה שנים פעלתי כעוסק מורשה עצמאי; ניהלתי תחום חדשני שבורא עולם עזר לי להביא לעולם. זכיתי ללוות יותר מ־250 נערים בתהליך חונכות אישי ולקבל על כך שכר. בשגרת העבודה שלי הגעתי מדי שבוע לבית החניך לפגישה שארכה שעה ורבע ולפעמים הייתה ארוכה יותר. מלבד פגישותיי עם חניכיי בבתיהם נפגשתי עם צוותי חינוך בבתי ספר, הגשתי דוחות לקציני מבחן, הופעתי מול שופטים בבתי משפט לנוער והשתתפתי בישיבות חינוך ברשויות מקומיות שונות. ב־2011 סיימתי את לימודיי לתואר שני בקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וזהו אחד מהישגי חיי.

סביר להניח שאלמלא משבר הקורונה הייתי ממשיך לנהל את העסק שלי ועובד עם בני נוער עד לפרישתי לגמלאות. אך משבר הקורונה טרף את כל הקלפים. נאלצתי לצמצם את פעילות העסק, למצוא עבודה כשכיר ולעבוד עם נוער במתכונת חלקית בלבד.

***

במשך שנים רבות רציתי לכתוב ספר על עבודתי, וכעת הגיע הזמן. חיי המאתגרים היו לי לעזר רב בגיבוש המקצוע המיוחד הזה ובפיתוחו ובפיתוח העסק שלי. במשך השנים למדתי שיצירתיות, תעוזה ונכונות לעבוד בשיטות לא שגרתיות הן המפתח להצלחה עסקית, גם בתחום החונכות הפרטית לנוער. כמו כן, גיליתי שחניכיי, בני נוער שעבדתי איתם שהתנסו בעצמם בקשיי החיים, מגיבים טוב יותר לתהליך חונכות המאופיין בעבודה לא שגרתית וייחודית היוצאת מגדר הרגיל.

בחרתי לספר כאן על האירועים המרתקים והמאתגרים שליוו את שנות עבודתי עם חניכיי. יש לי סיפורים רבים, אך קצרה היריעה ואיני יכול לספר את כולם. לא היה פשוט להחליט אילו סיפורים ייכללו בספר זה ואילו לא. עם זאת, כל האירועים המסופרים כאן מייצגים נאמנה את עבודתי ואת אתגריה הרבים ומעידים על הכלל.

ואתחיל מההתחלה.