נשים בוראות עולמות חדשים

אסופת מאמרים זו מציגה את החזון הפמיניסטי כמדריך לשינוי חברתי. בספר משתתפות אקטיביסטיות וחוקרות מדיסציפלינות וחברות שונות כדי לבחון תפיסות קיימות ולמפות אפשרויות לשינוי ובכללן: פרופסור היידה גוטנר-אבנדרות', מייסדת הדיסציפלינה לימודים מטריארכליים מודרניים, פרופסור ברברה אליס מאן, בת שבט האירוקוואה מצפון אמריקה, ד"ר חנה קהת המציעה ראיית עולם אלטרנטיבית על בסיס היהדות, בניית עולם על יסוד נתינה אימהית (ג'נביב ווהן), דרך למידה אלטרנטיבית שמקורה במורשת האתיופית (בת אל משאשה אשכנזי), פרופסור קום־קום בהבנאני וחברותיה מציעות תפיסה אחרת של פיתוח; פרופסור אורלי בנימין מציעה עבודה אחרת.

מאמרים אחרים מביאים מנסיונן של נשים ברחבי העולם  (ראונה קוקאנן, גרשיה נרוואז ועוד) או חזון חדש (גלעד פדבה על הומוסקסואליות). כל אלו ואחרות שלא הזכרתי כאן, הן מקורות השראה לפעולה ולחשיבה חלופית.

אני מאמינה שהפמיניזם הישראלי והפעילים לשינוי חברתי בשלים לראות חזון רחב, וספר זה מציע חיים אחרים שמחכים מעבר לפינה, אם רק נבחר לראותם.

ד"ר אראלה שדמי הינה פעילת שלום פמיניסטית, חוקרת נשים ופמיניזם וקרימינולוגית המתמחה בלימודי משטרה. בעברה הייתה סגן ניצב במשטרה, שם מילאה תפקידי תכנון, דוברות וניהול משאבי אנוש. היא ממייסדות המחלקה ללימודי משטרה  ועמדה בראש התוכנית ללימודי נשים במכללה האקדמית בית ברל . בין פרסומיה הרבים: תולדות משטרת ישראל, חלק א וחלק ב (1947-1958), דרך אם (2015), מורשת האימהות (2023),ארץ מאובטחת (2012), והספר הרואה אור בימים אלו ואולי המשטרה צועדת לסופה, עורכת שותפה של  (2005) Sappho in the Holy Land ושל בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל (2013). ד"ר שדמי יזמה את הקמת המרכז הפמיניסטי בירושלים "קול האישה", את תנועת השלום "האם החמישית" ואת המוזיאון לתרבות ויצירה של נשים שהקמתו מתעכבת. היא האישה הראשונה שהשתתפה בקורס פו"מ במשטרה, המייסדת והעורכת הראשונה של כתבי העת "משטרה וחברה" ו"מראות המשטרה", וזכתה במלגת פולברייט. מחקריה מתמקדים בין היתר בזהות האשכנזית ובהתפתחות קהילות מקומיות כאקטיביזם טרנספורמטיבי.

בגיליון חורף 2002 של כתב העת "פנים", כתבה דוקטור ויקי שירן ז"ל – אֵם הפמיניזם המזרחי, עמיתה למאבקים פוליטיים וחברתי הטובה – את המאמר: "לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש". במאמר היא כתבה שההגות הפמיניסטית העכשווית אינה מסתפקת בשוויון אלא מבקשת להציע מבנה חברתי חדש במקום הפטריארכליות.

ויקי אמרה גם: "כאשר אישה מגדירה עצמה מזרחית [ואני מוסיפה – פמיניסטית], היא לומדת לפענח את מבנה הכוח ומתחילה לחלום ולברוא עולם חדש".

דבריה של ויקי היו ההשראה לספר זה ולכנס השנתי לזכרה ב־22 במרץ 2006 במכללת בית ברל. כנס זה הוא הבסיס לספר שמציג את החזון הפמיניסטי כמדריך לשינוי חברתי. אם הפעילות הפמיניסטית בשטח היא הגוף וההגות היא החוכמה, הרי שהחזון הוא הנשמה של הפמיניזם.

בספר השתתפו אקטיביסטיות וחוקרות מדיסציפלינות שונות כדי לבחון תפיסות קיימות ולמפות אפשרויות לשינוי. הספר כולל מאמרים שנכתבו מנקודות מבט שונות ומתמקד בארבעה שערים: השער הראשון, "לגעת בחלום", בוחן תפיסות פמיניסטיות של חזון מכמה נקודות מבט, כמו המטריארכיה (היידה גוטנר־אבנדרות), ראיית עולם אלטרנטיבית על בסיס היהדות (חנה קהת) וסדר עולם אחר מנקודת מבט פמיניסטית (אראלה שדמי).

השער השני, "לשבור כבלים", מציג איך לשבור כללים כדי ליצור עולמות חדשים: בריאת עולם חדש אצל דוקטור ויקי שירן ז"ל (ורד מדר), בניית עולם על יסוד נתינה אימהית (ג'נביב ווהן), דרך למידה אלטרנטיבית שמקורה במורשת האתיופית (בת אל משאשה אשכנזי) והצעה לשלום במזרח התיכון (אראלה שדמי).

השער השלישי, "לכלכל", עוסק בקיום, כלכלה ועבודה: קום־קום בהבנאני, ג'והן פראט ופריה קוריאן מציעות תפיסה אחרת של פיתוח; אורלי בנימין מציעה עבודה אחרת.

השער הרביעי מעיד כי אנו כבר עדים לתחילת פיתוחם של עתידים פמיניסטיים כאן ועכשיו: קום קום בהבנאני ועמיתותיה, ורד מדר, פינה שחאדה, רג'אני קנת וגלעד פדבה חושפים את ניצני השינוי או האפשרויות לשינוי בתחומים שונים כמו בחינוך, בשלום במזרח התיכון, בהוויה של נשים וקווירים, במהלך מעבר ליורוצנטריזם. כל אלו הם מקורות השראה לפעולה ולחשיבה חלופית.

אני מאמינה שהפמיניזם הישראלי והפעילים לשינוי חברתי בשלים לראות חזון רחב, וספר זה מציע דרך לצאת מהמציאות הקיימת לעבר עתיד מלא תקווה ודרך חדשה.

הספר פונה לכלל החיים בישראל, על תרבויותיהם ומסורותיהם השונות, במאמץ להציע חיים אחרים שמחכים מעבר לפינה, אם רק נבחר לראותם.