גשר לרגש

רגשות הם כמו תווים שיוצאים מהלב. כשנשכיל “לנצח” עליהם ולנהל

אותם, בלי שהם ינהלו אותנו, יעלו מתוכנו ניגונים עמוקים וייחודיים.

בתוכנו נמצא כאב שגדל אתנו, אוסף של פגיעות שחווינו, כמו “אכזבות,

התעלמות, תוקפנות”. לעתים אנחנו מעדיפים להתרחק מהכאב,

מדחיקים אותו, אך הוא מנהל אותנו, ותגובותינו הופכות לדפוס שחוזר

על עצמו, תקיעות שמעכבת אותנו.

בניית גשר בתוכנו, בין הרגש שבלב להיגיון, תאפשר לנו להכיל את

רגשותינו, והאומץ להרגיש את הכאב יאפשר לנו חופש בחירה.

כולנו רקמה אנושית אחת. כל אדם שאנו פוגשים במסע חיינו, מביא

מתנה שמאפשרת לנו להתבונן לתוכנו פנימה… ולשנות.

ורד לויה, מחברת הספר, עוסקת שנים רבות בהוראה בחינוך המיוחד

ובאימון אישי רגשי.

שירים ראשונים:

לָגַעַת בַּכְּאֵב

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר אוֹ עוֹשֶׂה לִי מַשֶּׁהוּ כָּזֶה,

שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ לַחַץ גָּדוֹל בֶּחָזֶה,

כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ לִי עָמֹק בְּתוֹךְ הַכְּאֵב,

זֶה מַרְגִּישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ תָּקוּעַ בַּלֵּב.

פִּתְאוֹם אֲנִי הוֹפֵךְ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר,

צוֹעֵק, כּוֹעֵס, מִתְרַגֵּז, מְקַטֵּר,

זֶה מִתְרוֹמֵם כְּמוֹ גַּל וְאוֹתִי שׁוֹטֵף,

וַאֲנִי מִתְנַגֵּד, דּוֹחֵף וְהוֹדֵף.

חוֹלְפוֹת לִי בָּרֹאשׁ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל כְּאֵב

שֶׁמִּי שֶׁאָמַר לִי אֶת זֶה לֹא מִתְחַשֵּׁב,

שֶׁמִּי שֶׁעָשָׂה לִי אֶת זֶה, אוֹתִי לֹא אוֹהֵב.

וְזֶה כּוֹאֵב!

לִפְעָמִים אֲנִי בּוֹכֶה אוֹ שָׁר אוֹ מְנַגֵּן,

לִפְעָמִים רַק נוֹשֵׁם, אוֹ מַקְשִׁיב לְשִׁיר מִתְנַגֵּן.

אַט, אַט, הַכְּאֵב מִשְׁתַּחְרֵר וְהוֹלֵךְ, וּבָאוֹת תוֹבָנוֹת

הַמַּחְשָׁבוֹת בָּרֹאשׁ מִתְהַפְּכוֹת, מִשְׁתַּנוֹת.

שֶׁמִּי שֶׁ"אָמַר לִי", רוֹצֶה לְהָאִיר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבִּי,

וּמִי שֶׁ"עָשָׂה לִי" אֶת זֶה, מְאֹד אוֹהֵב אוֹתִי,

רַק שֶׁשָּׂם בְּתוֹכִי, יֵשׁ נְקֻדָּה מְאֹד רְגִישָׁה כְּאוּבָה

כְּשֶׁנּוֹגְעִים בָּהּ, אֲנִי פּוֹעֵל לְלֹא מַחְשָׁבָה.

וּכְשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּמַבָּט עָמֹק פְּנִימִי

אֲנִי מַמָּשׁ מֻפְתָּע ... הַאִם זֶה אֲנִי?

הוּא, הִיא, הֵם...

לִפְעָמִים שֶׁקָּשֶׁה לִי,

אֲנִי מַעֲדִיף לְהַאֲשִׁים אֶת הָאַחֵר.

הוּא אָמַר לִי...

הִיא לָקְחָה לִי...

הֵם עָשׂוּ לִי...

אֲנִי רַק מְקַטֵּר,

אֲבָל בִּפְנִים אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת,

שֶׁלִּפְעָמִים קָשֶׁה לִי, אֲנִי מִתְחַמֵּק.

מִתְחַמֵּק מִלְּהִתְבּוֹנֵן עָמֹק בְּתוֹכִי,

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַכְּאֵב וְהַפַּחַד שֶׁבִּי.

יֵשׁ בְּתוֹכִי הַרְבֵּה כֹּחוֹת לְהִתְגַּבֵּר,

עַל הַכְּאֵב הַגָּדוֹל שֶׁבְּתוֹכִי הִצְטַבֵּר.

הוּא, הִיא, הֵם,

הֵם רַק שְׁלִיחִים,

שֶׁשָּׁלַח לִי אֱלֹקִים.

כָּל אֶחָד מֵהֵם מֵבִיא לִי מַתָּנָה,

לְהָאִיר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, 

אִם רַק אַקְשִׁיב בִּתְבוּנָה,

אֱ     מ      וּ       נָ       ה.