טבע יקר, בעיר ובספר: "חבר, אתה חסר!"

האם אי פעם תהיתם איך נראים החיים בשכונה ישראלית לאורך 25 שנה? ספר זה מזמין אתכם למסע מרתק בחייהם של ילדים, נערים ומבוגרים החיים בשכונה במרכז הארץ, מילדותם ועד בגרותם.
אנו עוקבים אחר גדי ואנה, שני הגיבורים הראשיים, בעודם מתמודדים עם אתגר מרכזי בחיי כל ישראלי: המתח בין פיתוח עירוני לבין שמירה על הסביבה. דרך עיניהם נחווה את השינויים הדרמטיים שעוברת הארץ – מנוף של שדות ופרדסים, לנוף עירוני צפוף.
הסיפורים בספר מתארים את מאבקם של תושבי השכונה לשמור על איכות חייהם: הם נאבקים על כל עץ, מקדמים מִחזור ומנסים ליצור איזון בין הצורך בדיור ובין הרצון בריאות ירוקות.
כסטודנטים לאקולוגיה גדי ואנה מובילים את המאבק הזה. הם מביאים את הידע שלהם על עצים ועל זיהום אוויר אל השכונה, ומנסים להשפיע על עתידה.
ספר זה מעלה שאלה חשובה: האם נוכל להמשיך לחיות כאן בלי לטפח ולשמור על הטבע, גם בתוך העיר? דרך סיפורים אנושיים ומרגשים, נגלה יחד את התשובה.
הצטרפו אלינו למסע מרתק זה, ותגלו איך קהילה אחת מנסה לשנות את פני העתיד.

הקיץ לא נוסעים לחו"ל - קבלו ביטול

אֶתְמוֹל אִמָּא וְאַבָּא הָיוּ בַּגִּנָּה הַחֲדָשָׁה,
שָׁם הֵם קִבְּלוּ חֲתִיכַת אֲדָמָה.
מֵעַתָּה נוּכַל לָבוֹא בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי
לַעֲדֹר, לִשְׁתֹּל וְלִקְטֹף חָפְשִׁי...
כֵּן... לֹא צָרִיךְ יְרָקוֹת מֵהַסּוּפֶּר לִקְנוֹת,
נִזְרַע וְנַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת
וְהַיְּרָקוֹת יִגְדְּלוּ עוֹד וָעוֹד.
אַבָּא נָסַע לִקְנוֹת מַעְדֵּר בַּמִּשְׁתָּלָה
בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּנוּ מִהַרְנוּ לָרֶדֶת לַגִּנָּה.
חִכּוּ שָׁם שְׁלוֹמִית וְעִדִּית
וְעוֹד כַּמָּה שְׁכֵנוֹת,
וְגַם הִכַּרְתִּי שְׁתֵּי יְלָדוֹת.
כֻּלָּם שָׂמְחוּ עַל הַהִזְדַּמְּנוּת
לְקַבֵּל עֲרוּגָה,
אָכֵן הָיְתָה הֵעָנוּת!
"לֹא בְּכָל יוֹם תְּקַבֵּל אֲדָמָה."
אָמַר אַבָּא, וְאִמָּא הִנְהֲנָה.
נִפְלָא כְּשֶׁלֹּא צָרִיךְ עוֹד יְרָקוֹת לִקְנוֹת
וּמֻתָּר לֶאֱכֹל יָשָׁר מִן הַגִּנָּה בְּלִי בְּעָיוֹת
וְאֵין פַּחַד מֵחָמְרֵי רִסּוּס מְסֻכָּנִים
כִּי אֲנַחְנוּ לֹא נְרַסֵּס תַּ'גִּדּוּלִים...
בַּגִּנָּה עָמַד לוֹ מֹשֶׁה הָרַכָּז
וְהִבְטִיחַ שֶׁזּוֹ אֲדָמָה פּוֹרִיָּה וִיקָרָה מִפָּז.
"הַכֹּל יִגְדַּל כָּאן נֶהֱדָר,
רַק אַל תִּשְׁכְּחוּ לָבוֹא וּלְטַפֵּל כְּבָר מִמָּחָר."
אַבָּא שִׁלֵּם עֲבוּר זְרָעִים וּשְׁתִילִים,
וּמֹשֶׁה הִבְטִיחַ לְהָבִיא מָחָר אֶת שְׁאַר הַדְּבָרִים.
כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְמָחֳרָת,
קִבַּלְנוּ לֹא רַק עֲרוּגָה,
אֶלָּא גַּם צִנּוֹרוֹת וְטַפְטָפוֹת לְהַשְׁקָיָה.
עָדַרְנוּ וְהִרְכַּבְנוּ צַנֶּרֶת עִם טַפְטָפוֹת
וּבַשָּׁבוּעַ הַבָּא נַתְחִיל בַּשְּׁתִילוֹת.
אֶל הַגִּנָּה יָרַד גַּם הַיֶּלֶד יָאִיר,
שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ עוֹד יֶלֶד שֶׁהִכִּיר.
יַחַד הֵם עָדְרוּ מַמָּשׁ קָשֶׁה
בַּמַּעְדֵּר שֶׁנָּתַן לָהֶם מֹשֶׁה.
מָחָר יַגִּיעוּ שׁוּב, הֵם בְּטוּחִים,
לִבְנוֹת עִם כֻּלָּם
אֶת הַשְּׁטָחִים הַמְּשֻׁתָּפִים.

גַּם אֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ עִם הֲמוֹן צִפִּיָּה.
עָדַרְנוּ לְכָל אָרְכָּהּ שֶׁל הַגִּנָּה
תְּעָלוֹת לְנִקּוּז וּלְהַשְׁקָיָה...
חָפַרְנוּ תְּעָלוֹת מַמָּשׁ גְּבוֹהוֹת וַעֲמֻקּוֹת
כְּדֵי שֶׁמֵּי הַגֶּשֶׁם יִזְרְמוּ בֵּין כָּל הָעֲרוּגוֹת.
וְכַאֲשֶׁר גֶּשֶׁם חָזָק יֵרֵד עַל הַגִּנָּה,
הַמַּיִם יִזְרְמוּ בַּתְּעָלוֹת בְּרִנָּה.
וָאוּ, אֵיזוֹ גִּנָּה יָפָה וּמְסֻדֶּרֶת!
עֲרוּגוֹת מַלְבְּנִיּוֹת וּבֵינֵיהֶן צַנֶּרֶת.
בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ שָׁתַלְנוּ שְׁתִילִים
וּבְיוֹם שִׁשִּׁי כְּבָר הִגַּעְנוּ לְחַפֵּשׂ נִצָּנִים.
אוֹפִיר הִסְבִּיר שֶׁבַּהַתְחָלָה זֶה רַק הַפְּרָחִים
וְרַק אַחַר כָּךְ יִצְמְחוּ עַגְבָנִיּוֹת וּפִלְפְּלִים.
בֶּחֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים הָיִינוּ מְלֵאִים הִתְלַהֲבוּת,
סִדַּרְנוּ וְעָדַרְנוּ מַמָּשׁ בִּמְסִירוּת.
מִדֵּי שִׁשִּׁי הָיִינוּ נִפְגָּשִׁים,
בְּרַחֲבַת הַשֶּׁטַח הַמְּשֻׁתָּף הָיִינוּ יְשׁוּבִים.
לָרְחָבָה הֵבִיאוּ סַפּוֹת וּמוֹשָׁבִים,
הָיוּ שֶׁדָּאֲגוּ לְמִשְׂחָקִים עֲבוּר הַיְּלָדִים
וּלְתֶרְמוֹס עִם קָפֶה וְעוּגוֹת טְעִימוֹת
וַאֲפִלּוּ לְסֻכָּרִיּוֹת.
הַמְּבֻגָּרִים הִסְתּוֹבְבוּ עִם מֹשֶׁה בֵּין הָעֲרוּגוֹת,
הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַגִּדּוּלִים וְסִפְּרוּ עַל בְּעָיוֹת.

לִפְעָמִים יוֹאָב הָיָה מַגִּיעַ מִ"קַּיָּמוּת",
מְחַיֵּךְ אֶל הַיְּלָדִים בַּחֲבִיבוּת,
מַדְרִיךְ אוֹתָנוּ אֵיךְ לְטַיֵּב אֶת הָאֲדָמָה,
לְנַכֵּשׁ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים, לְדַשֵּׁן, וּמַסְבִּיר לְמָה...
וְהָיוּ גַּם הַצָּעוֹת חֲדָשׁוֹת:
סַבָּא אֵלִיָּהוּ בִּקֵּשׁ בִּשְׁבִילוֹ שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת.
הוּא טָעַן שֶׁעֲרוּגָה אַחַת לֹא מַסְפִּיקָה
לְכָל שֵׁשֶׁת נְכָדָיו
כִּי הַמָּקוֹם בַּעֲרוּגָה אַחַת אֵינוֹ רַב,
לִדְבָרָיו.
וְהַהוֹרִים שֶׁל אֵלָה מַצִּיעִים לְהָקִים גָּדֵר
כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַגְּנֵבוֹת מַהֵר...
אוּלַי גַּם שֶׁלֶט אַזְהָרָה כְּנוּרָה אֲדֻמָּה
לְהַזְהִיר גַנָּבִים מֵעֲנִישָׁה אֲיֻמָּה.

וְאוּלַי לְהַצִּיב מִחְזוּרִית וְלִיצֹר מַחְסָן,
לְאַחְסֵן אֶת כָּל כְּלֵי הָעֲבוֹדָה, הַדֶּשֶׁן
וְהַזְּרָעִים כַּמּוּבָן.
לְהַקִּיף אֶת הַגִּנָּה בְּגָדֵר שׁוֹפַעַת חַיָּה,
לִשְׁתֹּל גֶּפֶן אוֹ פָּסִיפְלוֹרָה
אוֹ מְטַפֵּס אַחֵר שֶׁתָּבִיא לָנוּ אַיָּה.

זוֹ הָיְתָה אֲסֵפָה שֶׁל עֶרֶב,
לְפֶתַע הוֹפִיעָה אָרְנָה עִם הַכֶּלֶב.
אָרְנָה אָמְרָה שֶׁחֲסֵרִים עֵצִים
כִּי אֶת הַנּוֹי וְהַיָּרֹק כְּדַאי לְהַעֲצִים.
כָּל עֵץ יִתֵּן מֵעַצְמוֹ הֲמוֹן יֹפִי וְגַם צֵל,
הֲרֵי מֵעֹמֶס הַחֹם וְהַמַּחֲנָק – הָעֵץ גּוֹאֵל.
אָרְנָה הֵבִיאָה הֲמוֹן תְּמוּנוֹת
וּבָהֶן עֵצִים יָפִים בְּגִנּוֹת קְהִלָּתִיּוֹת.
הִיא הִסְבִּירָה שֶׁעֵצִים בָּעִיר הֵם צַו הַשָּׁעָה,
עֵצִים בָּעִיר הֵם דְּבַר־מָה נִפְלָא.
הָעֵצִים מַעֲנִיקִים חַמְצָן
וּבוֹלְעִים אֶת דּוּ־תַּחְמֹצֶת הַפַּחְמָן.
אֲבָל הַמְּבֻגָּרִים אָמְרוּ: "לֹא נָכוֹן,
הָעֵצִים יִתְפְּסוּ הֲמוֹן מָקוֹם.
הֵם יַפְרִיעוּ לְשִׂיחֵי הַיְּרָקוֹת לִגְדֹּל,
שָׁרָשֵׁיהֶם יְקַלְקְלוּ אֶת הַשְּׁבִילִים וְהַכֹּל...
הֵם יְלַכְלְכוּ אֶת הַגִּנָּה
יְצַמְצְמוּ אֶת שֶׁטַח הַשְּׁתִילָה
וּבִכְלָל, גִּנָּה זֶה לִירָקוֹת,
עֵצִים יָבִיאוּ צִפּוֹרִים, לִכְלוּכִים וּבְעָיוֹת..."

יוֹם אַחֵד לִפְנֵי ט"וּ בִּשְׁבָט,
הוֹפִיעָה אָרְנָה עִם עֲגָלָה בַּיָּד.
חֲמִשָּׁה שְׁתִילִים שֶׁל עֵצִים עָמְדוּ בִּצְפִיפוּת
וְאָרְנָה חִיְּכָה בְּבַיְשָׁנוּת:
"אֵין מָקוֹם לַשְּׁתִילִים הַלָּלוּ בַּגִּנָּה..."
"נוּ, אָרְנָה... גַּלִּי קְצָת הֲבָנָה,
אִי אֶפְשָׁר לְהַתְקִין לָהֶם הַשְׁקָיָה!
וּבִכְלָל, עֵצִים עִם עֲרוּגוֹת זֹאת בְּעָיָה."
"אֶפְשָׁר רָחוֹק, בַּצְּדָדִים, מִסָּבִיב.
כַּמָּה עֵצִים בַּצַּד, דַּוְקָא חָבִיב!"
"לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה!" הִכְרִיזוּ הַמְּבֻגָּרִים,
וְאָנוּ רַק הִבַּטְנוּ מֵרָחוֹק בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים.
הָעֵצִים, כָּךְ הֻחְלַט, אֵינָם מַתְאִימִים לַגִּנָּה,
וּבַשֶּׁטַח שֶׁלְּיַד תִּסָּלֵל חֲנָיָה.
אָז אָרְנָה הִשְׁאִירָה אֶת הַשְּׁתִילִים בַּפִּנָּה...

לְמָחֳרָת יָצָאתִי עִם אִמָּא לְהַחְזִיר אֶת מַתָּן
וְרָאִיתִי אֶת אָרְנָה מוֹצִיאָה כֵּלִים מֵהַמַּחְסָן,
בְּעֶזְרַת מַעְדֵּר חוֹפֶרֶת בּוֹר בָּאֲדָמָה
וּלְתוֹכוֹ מְפַזֶּרֶת דֶּשֶׁן מִשַּׂקִּית חוּמָה.
מִיָּד אַחַר כָּךְ, בְּאֹפֶן יָעִיל,
דָּחֲפָה עָמֹק אֶת הַשְּׁתִיל,
בִּזְרִיזוּת שָׁפְכָה מַיִם מִן הַדְּלִי
וּבְחִיּוּךְ הִבִּיטָה לַכִּוּוּן שֶׁלִּי.
"בּוֹא, גָּדִי... תַּעֲזֹר לִי,
יֵשׁ כָּאן אַרְבָּעָה שְׁתִילִים נוֹסָפִים
שֶׁמַּמְתִּינִים לְגַנָּנִים כָּמוֹךָ, מְיֻמָּנִים."
אֲבָל אִמָּא מָשְׁכָה אוֹתִי בַּשַּׁרְווּל,
עִקְּמָה אֶת פִּיהָ בְּבִטּוּל:
"אֵין לָנוּ זְמַן עַכְשָׁו לִשְׁטוּיּוֹת...
לֹא מִתַּפְקִידֵנוּ לְהָקִים כָּאן גִּנּוֹת.
לִנְטֹעַ עֵצִים סְתָם – זֶה אָסוּר.
הַגְּבֶרֶת אָרְנָה לֹא קִבְּלָה לְכָךְ אִשּׁוּר."
אָז חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה עִם אִמָּא וּמַתָּן
וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָגַע הַרְבֵּה זְמַן...
בַּסּוֹף רַצְתִּי לְכִוּוּן הַגִּנָּה,
לְצִדָּהּ עָמַד שֶׁטַח לְלֹא מַטָּרָה.
אָרְנָה מִיָּד שָׁלְפָה מַעְדֵּר:
"נוּ, נִרְאֶה אֵיךְ אַתָּה חוֹפֵר...
נִשְׁאֲרוּ לִי עוֹד שְׁלוֹשָׁה שְׁתִילִים,
רְאֵה כַּמָּה הֵם עֲדִינִים.
נִשְׁתֹּל אוֹתָם כָּאן, לֹא?
מָה אַתָּה אוֹמֵר?"