החתול של שרדינגר נכנס לכיתה

האם חתול יכול ללמד פיזיקה? מתי כיתות זוחלות בחומר?
ולמה המורה לחנ"ג מרימה ידיים?
לצערנו, תשובות לא תמצאו כאן, אבל כן תזכו להצצה הומוריסטית ובלתי חינוכית בעליל אל עולם בית הספר – ובעיקר אל כל הדרכים להבין לא נכון את מה שהמורים מנסים ללמד.
מאחורי הספר עומדים שלושה בני משפחה:
ברק אטקין
מורה, מחנך ומכשיר מורים למשימה הבלתי אפשרית: כניסה לכיתה.
עדן ילמה
מעצבת גרפית ומאיירת, שהתמחתה בהברזה משיעורים.
טורי אטקין
אנימטורית שידועה ביכולתה לפלח כוסות תה מחדר המורים.
אז הנמיכו ציפיות, צאו מריכוז –
ותתחילו ליהנות!

חיוך פתיחה
לפי אגדה תלמודית, מי שמצליח לשמח אנשים – מובטח מקומו בעולם הבא (תענית כ"ב ע"א). אם כן, אנו ננסה לשמח אתכם בין דפי ספר זה. ענייננו כאן הוא במילים, בביטויים ובאופן השערורייתי שבו מוחות צעירים ובלתי מרוסנים עשויים להבין את המתרחש במסגרת הנקראת חינוכית.
הכול החל לפני שנים רבות, כשהלכתי לבית הספר בפעם הראשונה בתחילת כיתה א'. אני זוכר בבירור את הטקס שבית הספר הכין לנו; תלמידי כיתה ח' ניצבו בשני טורים כדי לקבל את פנינו – הצוציקים העומדים להיכנס למערכת החינוך. מוחי הצעיר לא ממש הבין את הסיטואציה. היה נדמה לי ששני טורי התלמידים, שאנו עומדים בעוד רגע לעבור ביניהם, הם ענקים העומדים לרמוס אותנו תחת רגליהם. אמרתי לאימי שעמדה לידי: "הלוואי שהייתי כלב ". "מדוע?" שאלה. "כי כלבים לא צריכים ללכת לבית הספר ", השבתי. כמה חכם הייתי אז! רגע לאחר מכן נטשה אותי בינתי לעולמים ונכנסתי בשערי בית הספר.