נשמתי, בחמלה.

מקורקעת

בנוגע לנעליים,

למהירות שבה הן נרכשות,

לאושר שהן מסיבות,

לגודל הארון שהן דורשות –

העיקר שאשאר מקורקעת.

תכף יחטוף אותי עפיפון תועה,

יסתבך בתלתליי טרם יאפירו,

ואצא לדרכי התעופתית אל מחוזות אין קץ,

כמו שאני חולמת בלילות.

כדאי שאקנה עוד זוג נעליים.

כבדות.

"המילים של תמר מנגנות לי, מנגנות אותי, מהדהדות. מצחיקות, דוקרות, מדויקות ופותחות. מילים מלאות. אני לא יכול להתנגד. וגם אין סיבה, אלו מילים טובות".

אביתר בנאי

זהו ספרה השני של תמר אלרם, רופאת נשים, מנהלת בית חולים, בת זוג ואם לחמישה ילדים.

בדיעבד

הכול מתחיל ונגמר בראש השנה.

פשוטים שאנו – 

לא מסוגלים לראות.

לוּ ידענו בדיעבד

את מה שלא רצינו לראות,

אולי היינו נוהגים אחרת.

במקום זאת

בחרנו להישאר מוגנים

מפני עומס ההתחלות והסופים.

עד שזה צף, בקע, נבט, הפציע,

נולד.

מת.