האמת על הסטטינים

שנת הוצאה: 2012 מס’ עמודים: 201 ז'אנר: ספרי בריאות ותזונה האם התרופות הנפוצות ממשפחת הסטטינים עלולות להזיק לנו? ד"ר ברברה רוברטס, קרדיולוגית אמריקאית ידועה ומוערכת, חושפת בספר חשוב זה את האמת מאחורי הסטטינים. המחברת מגלה את המציאות המכוערת שמסתתרת מאחורי הפרסומות הוורודות לתרופת הפלא להורדת הכולסטרול. הספר דן לעומק בתועלות ובסיכונים הבריאותיים של תרופות פופולאריות אלה ואינו נרתע מלגלות את המדע המפוקפק שעומד מאחורי המחקרים. ד"ר רוברטס מתארת בספרה מדוע תרופות ממשפחת הסטטינים נרשמות לנו ביד קלה כל כך על-ידי הרופאים והיא מסייעת לנו להכיר תחילה את העובדות, כדי שנוכל לדון על כך בחופשיות עם הרופאים שלנו על מנת להגיע להחלטות מושכלות לבריאותנו.  

  הספר מציג בפנינו מידע בדוק ומגובה מחקרית על התרופות הנפוצות ביותר בעולם. הנתונים עשויים להדהים, אבל הם גם יכולים להציל את חייכם. במקום סטטינים מתווה לנו ד"ר רוברטס דרכים בטוחות יותר לטפל בלבנו. היא מציעה לנו לאמץ דיאטה ים-תיכונית טעימה ומותאמת לבריאות הלב ואף מלמדת אותנו להבין את משמעות ערכי הכולסטרול כדי שנדע לפרשם בצורה מושכלת.  

  על מחברת הספר ד"ר ברברה רוברטס (M.D.), רופאה קרדיולוגית אמריקאית ידועה ומנהלת המרכז לבריאות הלב לנשים בבית החולים ע"ש מרים ברוד-איילנד. ד"ר רוברטס מכהנת כפרופ' בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בראון. היא עוסקת במחקר על ההיבטים המגדריים של מניעת מחלות לב בקרב נשים וזכתה בו לפרסים ולתוארי כבוד רבים. ד"ר רוברטס פרסמה את מחקריה המדעיים בכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם והרצתה רבות על ממצאיה בארה"ב ובמדינות אחרות.

פרק 1
הרופא רוצה שאטול תרופה ממשפחת הסטטינים
מהן השאלות שעליי לשאול אותו?
גברת ר"ג היא אישה בת ארבעים וחמש שבריאותה טובה. כל שנה היא נבדקת על-ידי הרופא שלה. רופאהּ הורה לה לרדת במשקל. היא עובדת במשרה מלאה כמנהלת חשבונות ויש לה שני ילדים בגיל-העשרה. היא גם מטפלת בהוריה, שניהם בשנות השבעים המאוחרות שלהם וסובלים ממחלות כרוניות: אמה לקתה בדלקת מפרקים קשה ואביה עיוור בשל ניוון רשתית. מאחר שאין לה זמן רב לפעילות גופנית, היא הוסיפה 15 ק"ג למשקלה מאז סיימה את לימודיה בקולג'. היא גם מתמודדת עם לחץ רגשי בעזרת עוגיות וממתקים. הבדיקה שעברה לאחרונה גילתה שרמת הכולסטרול הכללי שלה בדם היא 255, של הטריגליצרידים (עוד שומן בדם) 200 (הרמה הנורמאלית היא 150), של ה-HDL או הכולסטרול "הטוב" שלה היא 50, ושל ה-LDL או הכולסטרול "הרע" שלה היא 165.

רופאה הורה לה לעבור לתזונה דלת-שומן ורשם לה את תרופת הסטטין "סימבסטטין" (סימוביל, סימבקור, סימבקסון), כדי להוריד את רמת הכולסטרול הרע שלה. שבועיים לאחר שהתחילה לקחת תרופה זו, החלה גברת ר"ג לסבול מכאבי שרירים קשים ומהפרעות ריכוז. היא נכנסה לאינטרנט וחיפשה מידע על תופעות הלוואי של התרופות ממשפחת הסטטינים. היא הייתה משוכנעת שהיא סובלת מהשפעות שליליות חמורות של הסימבסטטין, ולכן התקשרה אל הרופא שלה. רופאהּ ביקש ממנה לעבור בדיקת דם, כדי לבדוק האם נגרם נזק לשרירים. תוצאות הבדיקה היו תקינות. מכאן הסיק רופאה שלא הסטטין הוא שגורם לתסמינים שלה. למרות זאת הפסיקה גברת ר"ג לקחת את התרופה, ותוך כמה שבועות נעלמו כאבי השרירים וקשיי הריכוז שלה.

שיעור קצר על כולסטרול
מהו הכולסטרול ולמה עלינו לדאוג אם רמתו נחשבת גבוהה? אם הרופא שלכם אומר לכם שהכולסטרול שלכם הוא 250, לדוגמה, מה משמעות הדברים?

הכולסטרול נמצא במזונות מן החי, בנוסף לייצורו על-ידי הגוף, בו הוא ממלא תפקידים חשובים. הוא מהווה חלק בלתי-נפרד מהדופן שמקיף כל תא בגופנו, ומונע את דליפתם החוצה של החומרים שבתוך התא. הוא אבן-הבניין של מולקולות אחרות שגופנו זקוק להן כדי לתפקד, כגון ויטמין D, ושל הורמונים רבים. הכולסטרול משמש לייצור חומצות-מרה, שעוזרות בעיכול.

הכולסטרול נע בזרם הדם בעזרת חלבונים ייעודיים שמכונים ליפופרוטאינים, שמוגדרים בהתאם ליעדם (ליפו – lipos ביוונית משמעותו "שומן"). מכאן שכולסטרול-LDL (low-density lipoprotein) הוא כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה ("כולסטרול רע"), וכולסטרול-HDL (high-density lipoprotein) הוא כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה. כולסטרול-VLDL (very low-density lipoprotein), שמכיל בעיקר טריגליצרידים, הוא ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד; כאשר רמתו של זה בדם גבוהה מאוד, גובר הסיכון למחלת הלב וכלי-הדם (atherosclerotic cardiovascular disease - ASCVD). יחדיו מכונים ליפופרוטאינים אלה "שומנים בדם" (blood lipids). אף על פי שהכולסטרול חיוני בהחלט לחיים, רמה גבוהה של ליפופרוטאינים מסוימים (ורמה נמוכה של הכולסטרול הטוב) עלולה להזיק; זאת, משום שהיא מגבירה את הסיכון להתפתחות רבדים טרשתיים (משקעים) בעורקים, כלי-הדם שדרכם מגיע דם נושא חמצן אל כל תאי הגוף. תהליך זה, שמכונה טרשת עורקים (atherosclerosis), הוא הגורם לרוב התקפי הלב ומקרי השבץ.

רמת הליפופרוטאינים בגופנו נקבעת על-ידי התורשה ועל-ידי אורח החיים שלנו. לדוגמה, לאנשים שתזונתם עתירת-פחמימות עמילניות יש, לעיתים קרובות, רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם. אצל אנשים שאוכלים כמויות גדולות של שומן מהחי (שנמצא בבשר ובמוצרי חלב כגון משקה חלב, חמאה ויוגורט) ניתן, תכופות, למצוא רמה גבוהה של כולסטרול רע. יש שירשו ממשפחתם נטייה נדירה לכולסטרול גבוה, ורמת הכולסטרול הרע בדמם גבוהה מאוד אפילו כשהם צמחונים מובהקים.

איך מודדים כולסטרול
בדרך כלל מודדים כולסטרול וטריגליצרידים בדם אחרי צום. תתבקשו לצום במשך 12 שעות (אתם רשאים לשתות מים, אבל אסור לכם לאכול או לשתות כל דבר שיש בו קלוריות). עובד המעבדה ייקח מכם דגימת דם ויסחרר אותה בצנטריפוגה, כדי להפריד את תאי הדם האדומים מהנוזל הצלול של הדם (פלזמה). אחר כך תבדוק מכונה את הפלזמה, ותמדוד את הכולסטרול הכללי, את רמת הטריגליצרידים ואת הכולסטרול הטוב (HDL). בהמשך תחושב רמת הכולסטרול הרע (LDL) באמצעות נוסחה (אפשר למדוד אותו ישירות, אבל שיטה זו מיושמת רק אם רמת הטריגליצרידים בדם גבוהה מאוד, משום שבמקרה זה התוצאה אינה מדויקת).

ערכי הכולסטרול מוצגים כמיליגרם לדציליטר, ובקצרה mg/dl. גרם הוא יחידת משקל, מיליגרם הוא אלפית הגרם. צ'יפס אחד שוקל בערך גרם אחד (אלף מיליגרם), מכאן שאנחנו מדברים על כמויות קטנות. דציליטר הוא עשירית הליטר או בערך 85 גרם נוזל. לכן, כולסטרול כללי ברמה של 250 mg/dl משמעותו שב-95 גרם פלזמה יש כולסטרול במשקלו של רבע צ'יפס.

תרופה-על-בסיס-הוכחה
סיפורה של המטופלת בתחילת פרק זה מורכב מסיפוריהם של אנשים רבים שפגשתי במרפאה שלי במשך השנים. לכל אורך ספר זה תקראו את חוויותיהם של מטופלים שנפגעו על-ידי סטטינים; אבל השתמשתי בגברת ר"ג כדוגמה לחולים שאני פוגשת לעיתים קרובות, שמקבלים סטטינים אף שהם אינם עומדים בהנחיות שחלות על השימוש בתרופות אלה. היום דוחקים ברופאים לנהוג בשיטת "תרופה-על-בסיס-הוכחה". במילים אחרות, דוחקים בנו להשתמש אך ורק בתרופות או בהליכים שמחקר קליני, מבוסס מבחינה מדעית הוכיח שהתועלת בהן רבה על הסיכון.

בפרק 7 אדון בהיסטוריה מגוונת, במידת מה, של המחקר הקליני, אבל למטרות הפרק הנוכחי הייתי רוצה לפשט כאן נושא מורכב. את התשובה לשאלות מתי ואיך לטפל בכולסטרול, על בסיס ההוכחות המדעיות הטובות ביותר שעומדות לרשותנו, אפשר למצוא בהנחיות Adult Treatment Panel III מהתוכנית הלאומית להדרכה בנושאי כולסטרול (National Cholesterol Education Program - NCEP), שהוקמה על-ידי המכון הלאומי ללב, לריאות ולדם. לרוע המזל, ההנחיות נכללות במאמרים ארוכים שהרופא הממוצע עסוק מדי מכדי שיוכל להעמיק בהם. רופאים רבים קוראים שכולסטרול רע "מיטבי" צריך להיות פחות מ-100, והם מאמינים שכל אדם שרמת כולסטרול ה-LDL בדמו גבוהה יותר, צריך לקבל תרופה. התוצאה היא שרבים נוטלים תרופות ממשפחת הסטטינים שלא לצורך, וחלק גדול מהם ניזוק בשל כך.

בין תופעות הלוואי הידועות היטב של הסטטינים אפשר לכלול כאבים ודלקות בשרירים, ונזקים לאיברים רבים אחרים, כולל הכבד, הגידים, העצבים והמוח. מאחר שהכולסטרול חיוני להתפתחות הנורמאלית של העובר, עדיף שנשים הרות, או נשים שעומדות להרות, לא ייקחו תרופות אלה.

איך מפחיתים הסטטינים את רמת הכולסטרול
הסטטינים פועלים על-ידי דיכוי אנזים החיוני לייצורו של הכולסטרול על-ידי הגוף (אנזים הוא חלבון ייעודי שעוזר בהאצת ריאקציה כימית. לדוגמה, אנזימי העיכול שלנו עוזרים בהאצת פירוקו של מזון למולקולות פשוטות שהגוף יכול אז לספוג). הסטטינים גם מגבירים את ספיגת כולסטרול-LDL על-ידי הכבד, וזו דרך נוספת שבעזרתה הם מפחיתים את רמתו בדם. האנזים שהסטטינים בולמים פועל מוקדם מאוד בנתיב הסינתטי (נתיב סינתטי דומה לפס ייצור במפעל; זוהי סדרה של תהליכים כימיים שמתרחשים בתוך התאים כשהגוף מייצר מולקולות שהוא זקוק להן, כדי לשרוד). בלימה של אנזים זה עשויה להפחית גם את רמתן של מולקולות אחרות, כגון קואנזים Q10 (נפרט יותר בהמשך) בדמם של אנשים שלוקחים תרופות אלה.

האם אני צריך לקחת סטטין כדי להפחית את רמת הכולסטרול שלי?
לאור מה שנאמר למעלה, מה אתם צריכים לעשות אם הרופא אומר לכם שעליכם לקחת סטטין? התשובה לשאלה האם עליכם לפעול על-פי העצה הזאת או לא, תלויה בגילכם, במגדר שלכם, והאם אבחנו אתכם כחולים בטרשת עורקים או לא. הניחו לי להסביר.

טרשת עורקים
בטרשת עורקים מצטברים רבדים טרשתיים על דופנות העורקים וגורמים, בסופו של דבר, להיצרות החלל של כלי-הדם. כשהעורק נעשה צר מאוד, החמצן והמרכיבים התזונתיים, שנישאים על-ידי הדם, אינם יכולים להגיע אל האיבר שתלוי בעורק, והוא פשוט גווע ברעב. לדוגמה, עורקי הלב מביאים דם אל שריר הלב. אם הוא אינו מקבל את כמות הדם שהוא זקוק לה – בעיקר כשהוא צריך לעבוד קשה יותר, כגון בעת פעילות גופנית או בזמן מתח רגשי – נאמר עליו שהוא איסכמי. איסכמיה (ischemia) משמעותה מחסור יחסי באספקת דם. מכאן המונחים מחלת לב איסכמית (IHD - ischemic heart disease) או מחלת עורקים כליליים (CHD - coronary heart disease, עורקים כליליים הם עורקים שמקיפים את הלב).

כאשר ליבו של אדם אינו מקבל כמות מספקת של חמצן, הוא סובל מתסמין שמכונה אנגינה פקטוריס (angina pectoris). התחושה היא כעין סחיטה, צריבה או לחץ בחזה שנגרמים, כצפוי, על-ידי פעילות גופנית או מתח רגשי; התסמין נעלם תוך חמש דקות בעזרת מנוחה, רגיעה או תרופה ששמה ניטרוגליצרין.

בנוסף לחסימת עורקים עד כדי פגיעה בזרימת הדם, רבדים טרשתיים מסוגלים להתבקע. רובד כזה שהתבקע דומה למורסה (אבצס) או כיב (פורונקל) על דופן העורק. כשהחומר שבתוכו מגיע לכדי מגע עם הדם שזורם דרך עורק זה, הגוף מנסה לחסום אותו על-ידי יצירת קריש דם (תרומבוס). אם נוצר קריש מעל לרובד שהתבקע, הוא עלול להפסיק לגמרי את זרימת הדם בעורק זה, ושריר הלב, שנמצא במורד הזרם, ימות תוך כמה שעות, אם הזרימה לא תחודש. נזק לשריר הלב, בגלל הפסקתה של אספקת הדם, מכונה אוטם שריר הלב (myocardial infraction): וזהו בעצם התקף לב.

גורמי סיכון
אנחנו יודעים טוב למדי מהם גורמי הסיכון שמגבירים את הסבירות להתפתחות מחלת הלב וכלי-הדם. רק שניים מהם לא ניתן לשנות: הגיל שלכם וההיסטוריה הרפואית של משפחתכם. אתם יכולים לשקר בעניין גילכם, אבל מובן שזה לא ישנה אותו. אולי הייתם רוצים משפחה אחרת או תורשה אחרת (תמיד רציתי להיות גבוהה יותר), אבל אנחנו תקועים, פחות או יותר, עם הגנים שנולדנו איתם. כל שאר גורמי הסיכון – כגון עישון, יתר לחץ דם, רמה חריגה של שומנים בדם, סוכרת, דלקת, אורח חיים חסר פעילות גופנית והשמנת-יתר – ניתנים לשינוי, למניעה או לטיפול.

ככל שמספר גורמי הסיכון שיש לכם רב יותר, כך גדל הסיכוי שלכם לפתח את מחלת הלב וכלי-הדם. אבל ההנחיות מתמקדות בעקר ברמת הכולסטרול בדם. ההנחיות של היום למניעת מחלת הלב וכלי-הדם קובעות שהרמה ה"מיטבית" של הכולסטרול הכללי בדם צריכה להיות מתחת ל-200; שהרמה ה"מיטבית" של כולסטרול-LDL (הרע) בדם צריכה להיות מתחת ל-100; ושהרמה "המיטבית" של הטריגליצרידים בדם צריכה להיות מתחת ל-150. לאחרונה נקבע שרמת הטריגליצרידים צריכה להיות מתחת ל-100, אף על פי שרמה של 150 עדיין נחשבת כגבול הגבוה ביותר של הנורמאלי. שימו לב שאלה הן רמות "מיטביות": אין זה הכרחי להגיע אליהן, בעיקר מאחר שאנשים רבים יכולים לעשות זאת רק בעזרת תרופות, בהתחשב בתזונה הלקויה ובאורח החיים הלא-בריא שלהם.

ההנחיות שהרופאים אמורים לפעול על פיהן, כדי למנוע את מחלת הלב וכלי-הדם, קובעות שעל הרופא שלכם לקבוע את מספר גורמי הסיכון שיש לכם, פרט לרמת כולסטרול-LDL (הכולסטרול הרע) שלכם. אחר כך, על בסיס אלה, הוא יחליט האם אתם נמצאים בסיכון נמוך, בינוני או גבוה. גורמי הסיכון האמורים כוללים גיל (45 שנה או יותר אצל גברים; 55 שנה או יותר אצל נשים), עישון, יתר לחץ דם (לחץ דם של 140/90 או יותר או נטילת תרופה להורדת לחץ הדם), כולסטרול-HDL נמוך (פחות מ-40 אצל גבר, פחות מ-50 אצל אישה); והיסטוריה משפחתית של מחלת עורקים כליליים בגיל מוקדם של קרוב משפחה מדרגה ראשונה (אב, אח, בן) שגילו פחות מ-55 שנה, או של קרובת משפחה מדרגה ראשונה (אם, אחות, בת), שגילה פחות מ-65 שנה (בשל סיבות שאין אנו מבינים, נשים, גם אם הן ברמת סיכון זהה, נוטות לפתח מחלת לב וכלי-דם 15-10 שנה מאוחר יותר, בהשוואה לגברים).

אם אנשים כבר חלו במחלת הלב וכלי-הדם או לקו בחולי שווה-ערך לה (סוכרת נחשבת שוות-ערך מבחינת הסיכון להתפתחות מחלת עורקים כליליים), "המטרה" צריכה להיות הפחתת הכולסטרול הרע אל מתחת ל-100. אם מישהו חלה במחלת הלב וכלי-הדם ויש לו עוד גורמי סיכון רבים, יש לשאוף לרמת כולסטרול-LDL נמוכה מ-70.

אם למטופל אין בכלל גורמי סיכון או שיש לו אחד בלבד – במילים אחרות, מישהו בסיכון נמוך – המטרה היא שרמת כולסטרול-LDL בדמו תהיה נמוכה מ-160, וההנחיות קובעות שיש לשקול טיפול תרופתי אם רמתו היא 190 או יותר.

אם למטופל יש שני גורמי סיכון או יותר, המטרה היא שרמת כולסטרול-LDL בדמו תהיה נמוכה מ-130;* ואם אדם אובחן כחולה במחלת כלי-דם או סוכרת, המטרה היא שרמת כולסטרול-LDL בדמו תהיה נמוכה מ-100. ההנחיות קובעות שהטיפול הראשון, בכל מקרה, הוא שינוי אורח החיים – נעסוק בכך בהרחבה בפרק 5.

לרוע המזל, רופאים רבים אינם קוראים את סדרת ההנחיות במלואה. הם רואים שהמטרה ה"מיטבית" היא כולסטרול-LDL מתחת ל-100, ומחוסר ברירה הם מייעצים לכל מי שרמת כולסטרול-LDL בדמו גבוהה יותר לקחת סטטין.

הנחיות אלה נכתבות על-ידי ועדות של מדעני רפואה יוקרתיים. רבים מהם ניהלו את הניסויים הקליניים שהניבו את הממצאים שאחר כך נעשה בהם שימוש, כדי להצדיק את ההמלצות של אותן ההנחיות עצמן. ניסויים אלה, בהם השתתפו עשרות אלפי אנשים מכל רחבי העולם, השוו תרופות (בדרך כלל ממשפחת הסטטינים) לפלצבו. רבים מחוקרים אלה מרוויחים סכומים גדולים מאוד כשהם מנהלים ניסויים אלה, שממומנים, תכופות, על-ידי אותן חברות לייצור תרופות שמייצרות את התרופה שנבדקת. לעיתים קרובות אותם חוקרים מועסקים במשרד הדובר של חברת התרופות, והם מקבלים תשלום נדיב מאוד תמורת הרצאות על התועלת שבמוצרים שלה. הסוגיה של ניגוד אינטרסים מטרידה היום את תחום הרפואה כפי שלא הטרידה מעולם בהיסטוריה.

האם ההנחיות חלות על נשים?
בעיה נוספת בהנחיות קיימת אם אתן נשים. רוב המשתתפים בניסויים הקליניים, שהתכוונו להוכיח את התועלת שבהפחתת הכולסטרול, היו גברים. ניסויים קליניים מסוימים לא כללו בכלל נשים, ובאחרים מספרן היה קטן מאוד. בניסויים רבים כאלה מספר המשתתפות לא הספיק על מנת לקבוע אם הטיפול בעזרת סטטין מועיל לנשים.

פעם חשבו שניתן להחיל את תוצאותיו של ניסוי קליני שנערך בגברים, גם על נשים. אבל ככל שבוצעו מחקרים רבים יותר בנשים, כך התברר שהתועלת שהן עשויות להפיק מתרופות מסוימות פחותה יותר, יחסית לגברים. תרופות ממשפחת הסטטינים שייכות לקטגוריה זו, אבל ההנחיות לא מביאות בחשבון עובדה זו.

אירועי לב למרות הסטטינים
אפילו התומכים הנלהבים ביותר בתרופות הסטטינים חייבים להודות שלמרות הטיפול באמצעותן, רוב הגברים והנשים שחלו במחלת הלב וכלי-הדם, ממשיכים לסבול מאירועי לב ומתים מהמחלה. גם אם רמתו של הכולסטרול הרע בדמם נמוכה, הם עדיין נתונים בסיכון שאריתי גבוה מאוד. למעשה, הסיכון האבסולוטי לאירוע לב שנתון בו אדם שלוקח סטטין כדי להוריד את רמת הכולסטרול שלו, בין שיש לו מחלת הלב וכלי-הדם או לא, פוחת רק בכמה אחוזים בודדים.

ייתכן שהסיבה לכך היא שכולסטרול-LDL הוא לא כל הסיפור. למעשה, לרוב החולים בטרשת עורקים אין רמה גבוהה מאוד של כולסטרול-LDL בדמם. לעומת זאת יש להם סדרה של גורמי סיכון שמכונה תסמונת מטבולית. לתסמונת זו יש חמישה מרכיבים, ואם יש לכם שלושה מהם, יאבחנו אתכם כלוקים בה. חמשת המרכיבים הם:

השמנה בטנית (abdominal obesity) או תוך-בטנית (visceral obsesity); משמעות הדבר היא מידת מותן שעולה על 100 ס"מ לגבר ועל 87 ס"מ לנשים.

רמת טריגליצרידים גבוהה של 150 או יותר בדם.

כולסטרול-HDL (כולסטרול טוב) פחות מ-40 אצל גברים ופחות מ-50 אצל נשים.

לחץ דם 130/85 או יותר.

גלוקוז (סוכר) בדם בבדיקה אחרי צום, ברמה של 100 או יותר.

מטרתן העיקרית של תרופות ממשפחת הסטטינים היא להוריד את רמתו של כולסטרול-LDL בדם, וההשפעה שלהן על טריגליצרידים או כולסטרול-HDL מועטה מאוד; למעשה, מינון גבוה של תרופות אלה מפחית, בדרך כלל, את הכולסטרול הטוב. לכן, עדיין קיים סיכון שאריתי גבוה להמשך התפתחותה של טרשת עורקים אצל אנשים שלוקחים אותן, בעיקר אם הם מתמידים בתזונה ואורח חיים לא בריאים.

כפי שתראו בפרקים הבאים, אם אבחנו אתכם כחולים במחלת הלב וכלי-הדם, תרופה ממשפחת הסטטינים תפחית במידה מתונה את הסיכון שלכם לאירוע, כגון התקף לב. אם אתן נשים שחולות במחלה זו, הסיכון שלכן יפחת במידה מועטה, יחסית לגברים. אם אתם גברים עם גורמי סיכון ולא אובחנתם כחולים במחלת הלב וכלי-הדם, נטילת ססטין, כדי להוריד רמה לא בריאה של כולסטרול, תפחית במידה מועטה גם את הסיכון שלכם לאירוע לב בעתיד. אבל אם אתן נשים בריאות, אין כל הוכחה לכך שנטילת סטטין תפחית את הסיכון שלכן להתקף לב או למוות ממחלת לב.

על בסיס התוצאות של ניסוי JUPITER ("הצדקה לשימוש בסטטינים במניעה ראשונית: ניסוי התערבותי להערכת ניסוי ברוזובסטטין") אישר מנהל התרופות והמזון של ארצות הברית התוויה נרחבת לרוזובסטטין (קרסטור). עכשיו נכללו בה גם מטופלים בעלי המאפיינים הבאים: נשים בנות שישים ומעלה וגברים בני חמישים ומעלה; בעלי רמה תקינה של כולסטרול-LDL בדמם; שאובחנו כלוקים בדלקת חזקה על בסיס תוצאה גבוהה מ-2 של בדיקת HsCRP (חלבון מגיב-C בעל רגישות גבוהה) ועוד גורם סיכון אחד. אבל אני פוגשת יותר ויותר נשים בריאות בשנות השלושים לחייהן שכבר מקבלות תרופה זו, משום שרופאיהן אינם קוראים את האותיות הקטנות. אישה בריאה בשנות השלושים לחייה יכולה לצפות לחיות עוד חמישים שנה. אין כל היגיון בנטילת תרופות חזקות שעלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות, מסוכנות לחיים – במשך עשרות שנים – כשאין כל הוכחה לתועלת שבהן. זאת בעיקר משום שאתם יכולים להפיק את כל התועלת שיש בתרופות הסטטינים מבלי לקחת אותן, פשוט על-ידי שינוי אורח החיים שלכם.

שאלות שרצוי שתציגו בפני הרופא שלכם
אם כן, אילו שאלות רצוי שתציגו בפני הרופא שלכם, אם הוא רוצה שתיקחו סטטין?

האם אני יכול לנסות, תחילה, לשנות את התזונה שלי ולראות אם יחול שיפור ברמת הכולסטרול שלי? אם כן, באיזו דיאטה כדאי לי לבחור?

האם תוכל להסביר לי את משמעותם של מספרי הכולסטרול ואיך, על-פי ההנחיות היום, אני עומד בקני המידה לנטילת סטטין?

האם אתה יכול לחשב את דרגת הסיכון שלי על-פי פרמינגהם, ולומר לי מה הסיכוי שלי לסבול מאירוע לב בעשר השנים הבאות (האתר של "המכונים הלאומיים לבריאות" מאפשר לכם לבדוק בעצמכם את דרגת הסיכון שלכם – www.nhlbi.nih.gov/guidelines/cholesterol/risk_tbl.htm#men).

אם דיאטה לא תשפר את רמתו של הכולסטרול שלי, האם אוכל לקחת תרופה אחרת, בטוחה יותר מסטטין?

האם מינון הסטטין שאתה רושם לי נחשב גבוה, נמוך או ממוצע?

אתה אומר שהרמה של חלבון מגיב-C שלי גבוהה, ושאף על פי שרמתו של הכולסטרול שלי אינה גבוהה אני צריכה לקחת סטטין. אבל אין לי גורמי סיכון אחרים ואני בת 45 שנה. האם אין משמעות הדבר שאיני עומדת בקני המידה לנטילת סטטין?

מעולם לא היה חשוב יותר שתהיו מטופלים מיודעים, שתציגו שאלות בפני הרופא שלכם ושתעמדו על קבלת תשובות שתוכלו להבין. חמושים במידע שבפרק זה תוכלו לקבוע, טוב יותר, האם אתם באמת זקוקים לטיפול תרופתי, כדי להתמודד עם רמת הכולסטרול שלכם. בפרק הבא נעסוק בפירוט רב יותר ב"מדע" שמנוצל להצדקת השימוש בתרופות ממשפחת הסטטינים, ובמגבלות האמיתיות של ניסויים קליניים.

* אם למטופל יש גורם סיכון אחד או יותר, נדרשים הרופאים לקבוע את הסיכון האבסולוטי שהוא נתון בו לאירוע לב בעשר השנים הבאות, וזאת עליהם לעשות באמצעות מדד הסיכון של פרמינגהם. מדד זה מביא בחשבון גיל, כולסטרול כללי, כולסטרול-HDL, עישון, מגדר ולחץ דם. מדד פרמינגהם של 20% או יותר מצביע על סיכון למחלת הלב וכלי הדם. מדד 10%-20% נחשב לסיכון בינוני, ומדד נמוך מ-10% מצביע על סיכון נמוך. כאשר אנשים נמצאים בסיכון נמוך, גם אם יש להם שני גורמי סיכון, המטרה היא שרמת כולסטרול-LDL שלהם תהיה נמוכה מ-160, והם נדרשים לקחת תרופה אם רמתו של כולסטרול-LDL בדמם היא 190 ומעלה; לעומת זאת, כאשר אנשים נמצאים בסיכון בינוני המטרה היא שרמת כולסטרול-LDL בדמם תהיה נמוכה מ-130, והם צריכים לשקול טיפול רפואי אם רמת כולסטרול-LDL בדמם נמוכה מ-160.