שביל ייעודך

שי חיון – שביל ייעודך

מדריך מסע

עמודים: 235

ז’אנר: עיון

שנת הוצאה: 215

“שני הימים החשובים ביותר בחייו של אדם הם היום שבו נולד והיום שבו גילה למה”
מארק טוויין

יותר ויותר אנשים שואלים את עצמם: “למה אני כאן? האם אני בכיוון הנכון? האם אני מממש את עצמי?” אם גם בכם מקננות שאלות אלו, המשמעות היא שאתם מוכנים לצאת למסע של חייכם אל עבר הגשמת ייעודכם בעולם הזה. אדם יכול לבחור הכל בחייו למעט שני דברים: את הוריו ואת ייעודו (משימה). בחירה בחיים של הגשמה מחייבת אותנו להיות מזוהים בנתיב שבו אנו צועדים.

לכם החפצים להתבונן על חייכם ממעוף הציפור, לגלות את ייעודכם ולבחון את השביל שבו נכון לצעוד כדי להגשימו, מוגש באהבה מדריך זה שילווה אתכם צעד אחר צעד במסע. תוכנית מעשית בת 42 ימים שכוללת אבחון אישי, תרגולים ומשימות אשר יאירו עבורכם את הדרך.

המדריך נכתב בעקבות מסע אישי בן שני עשורים שבו השתלבו חוכמות עמוקות, שלהן נחשפתי עם ניסיון חיים מעשי כהורה, כיזם, כמג”ד במילואים וכמדריך טיולים.

מיישמי התוכנית מעידים:

“המדריך משאיר לכל אחד את המקום לגלות את התובנות האישיות בדרך מופלאה שכמה שהיא מעשית ופשוטה כך היא עוצמתית ומפילת אסימונים.”

“התרגיל ‘עצור סיכה’ חזק מאוד: פתאום אסופה של נקודות התבארו כציור.”

“המסע אפשר לי להשתחרר מכבלים שמנעו ממני להתקדם בנתיב שיועד לי.”

שי יהושע חיון ממושב גאליה. MBA, סגן אלוף (במיל), מדריך טיולים וסופר. מנכ”ל ובעלים של חברת SQ  (sqm.co.il) למחקר יישומי  ומייסד השיטה (shitta.co.il) לפיתוח ארגוני ואימון להגשמת ייעוד. מחבר הספרים: ‘מבצע לורנס’, ‘משלוש יוצא אחד’, ‘לרדת מהעץ’ ו’שביל ייעודך – מדריך מסע’.

פתח דבר

מספרים על זקן שירד מירושלים לכיוון השפלה. בדרך ראה אדם הסוחב על גבו אבן גדולה במעלה הדרך. כאשר התקרב אליו הבחין בארשת פניו הזעופה ובזיעה שניגרה מהן ושאל אותו לפשר מעשיו.
"מה מעשיך אדון נכבד?" שאל הזקן. "מה, אתה לא רואה?" ענה האיש בטון כועס, "סוחב אבנים כבדות לירושלים". "היה בריא במסעך". השיב לו הזקן.
בהמשך המורד הבחין באדם נוסף שעולה במעלה ואבן גדולה על גבו. כשהתקרב אליו ראה שהוא אדם מבוגר. גם על פניו היו אגלי זיעה, אך ארשתו לא הייתה זעופה, אלא להיפך, פניו נמתחו בחיוך רחב והוא פיזם לו בשמחה.
"מה אתה עושה אדון נכבד?" שאל הזקן. "אני?" ענה המבוגר בחיוך, "אני נושא אבנים לירושלים שישמשו לבניית בית-המקדש".

כשאתה מודע לייעוד שלך ולייעוד של מעשיך - אתה מאושר יותר וחדור מוטיבציה. הייעוד שלנו נקבע עבורנו מראש. לנו ניתנה הבחירה לגבי הדרך שבה נממש אותו. אדם שצועד בנתיב ייעודו ופועל למען הגשמתו הוא אדם מאושר.

המסע אל עבר הייעוד הוא מסע מעבדות לחירות. עם ישראל השתחרר מעבדות קשה במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוציא האל את העם.

היום, כ-3,300 שנה אחרי הגאולה ההיא, אני שואל את עצמי האם אני בן חורין? האם באמת יצאנו מעבדות לחירות? האם עבדות היא רק כאשר מעמיסים עליך עבודה קשה, או שמא יש גם עבדות מנטאלית? עבדות שנמצאת אצלנו בראש? האם חירות וחופש זה אותו דבר?
למה אני עבד היום? אולי להרגלים לא טובים? לפרדיגמות? לתפיסות? לעצלנות? לקפיאה על השמרים? האם אני עבד לתחרות עם הסביבה? עבד למה שחושבים עליי? האם עבד למה שכבר עשיתי? או אולי אני עבד למה שלא הספקתי לעשות? האם אני עבד לצרכים שמוּנָעים מן היצר, לרצונות סרק, לרכוש שלי?
אולי אני עבד של הזמן? האם אני עבד למוסכמות, לחוקים של הטבע, לחוקי המדינה? האם אני עבד לאחר שמניע אותי לכיוון שמשרת את האינטרס שלו ומסיט אותי מהמסלול שלי? האם אני עבד לאגו שלי ולצורך שלי בהכרה? האם אני עבד ליוהרה ולרצון להראות את הישגיי ואת חוזקותיי? האם אני עבד לכסף ולעולם של תענוגות?
משפטים שמבליטים את העבדות שלי הם: "הייתי צריך לעשות...", "אני חייב לעשות...", "חבל ש..." וכדומה. משפטים אלו הם משפטי עבדות שכובלים אותי אל התסכול ומרחיקים אותי מהחירות ומן ההגשמה העצמית. העולם של היום מלמד אותנו לחיות בפחד מעונש ובכמיהה לשכר. כך אפשר לשלוט בהמונים ולהניע אותם אל עבר הכאוס - העבדות הקולקטיבית.

חירות אמתית היא כאשר אני שלם עם עצמי לחלוטין. אדם שלם לחלוטין רק כאשר הוא במסלול של הגשמת ייעודו. אהיה בן חורין כאשר לא אפחד ולא אתנה את האהבה שבי בצורך לקבל משהו בתמורה.
אם אחקור את זה הלאה, עמוק יותר, יכול להיות שאגלה שאני בעצם עבד למסע של חיפושים אחרי חופש. אבל חופש הוא לא חירות, גם חופש הוא מושג שנכלל בעבדות. "אני בחופש" משמעו כיף לי יותר מאחרים ולכן אני מצליח במשימת התחרות. אני בחופש כי "אני צריך את זה". אני עובד קשה ולכן החופש הוא התמורה שלי. להיות בן חורין זה לא להיות בחופש. להיות בן חורין זה לעבוד, ולעבוד קשה.

הצעד הראשון ביציאה לחירות מתחיל בזיהוי העבדות. כדי להשתחרר נצטרך יד חזקה וזרוע נטויה, נצטרך אותות ומופתים ועשר מכות. אחרי השחרור נצא למסע ארוך של היטהרות שבמרכזו נקבל את התורה - סיפור הדרך במסלול אל עבר ייעודנו.

אני מזמין אותך לצאת למסע אל החירות. המסע מתחיל בגילוי של הסנה הבוער שלך. אותו חיבור אישי של כל אחד ואחד מאתנו אל הקול הפנימי שלו. אותו קול שנקי מרעשים של הסביבה ומכוון אליך בלבד.

את המסע שלי התחלתי על קרקע של בית מסורתי שבו גדלתי. בית שהשריש בי ערכים ואמונה בכוח עליון ובהשגחת הבורא. לא המנהגים הדתיים וודאי שלא הכפייה הדתית הובילו אותי במסע לחיפוש אחר האלוהים שלי. האמונה והיא בלבד היא שהניעה אותי. אמונה שיש כוח שהוא מעבר לבינתנו. האמונה שלכל אחד מאתנו יש ייעוד בעולם הזה, שמסונכרן עם מטרה אחת גדולה. האמונה בהשגחה שנועדה להוביל אותי אל עבר אותו ייעוד.

במילון "אבן שושן" יש למילה "ייעוד" כמה הגדרות:
1. קביעה, מינוי, בייחוד בענייני אישות.
2. הבטחה.
3. תעודה, תפקיד, שליחות.
4. הכוונה, זימון, עריכה.

יש הגדרות שונות לייעוד. בכל הגדרה מודגשים אספקטים מסוימים שקשורים בייעוד. כדי לפשט ולייצר קו מנחה ברור בנושא זה, אגדיר ייעוד בדרך הבאה: ייעוד הוא המשימה שלי בעולם הזה בתוך מארג המשימות הכללי. כשאדם שואל את עצמו מה הייעוד שלו, הוא בעצם שואל את עצמו מה התפקיד שלו בעולם? מהי השליחות שלו?
ייעוד אינו מטרה אלא הנתיב שבו צריך לצעוד. ייעוד זו המשימה הפרטית שלי בתוך מארג המשימות של כלל בני האנוש. ייעוד אינו הכוון תעסוקתי - מקום העבודה שלי יכול להיות אמצעי להגשמת ייעודי אבל הוא ודאי אינו הייעוד עצמו.
ייעוד אינו חזון - החזון והיעדים שלי הם כלים שמניעים אותי להתקדם אך הם לא הייעוד שלי. גם הם רק אמצעי ואבני דרך. מציאת ייעוד היא מסע אישי, שבו אדם מגלה את התשובה לשאלות החשובות ביותר בחייו: למה אני פה? מה הייתה תכלית הבאתי לעולם הזה? מה המשימה שלי?
התשובה לשאלה הזו היא עמוקה ופשוטה באותה מידה. מתוך התשובה לשאלה ייגזרו החזון, המטרות, מקום המגורים, מקום העבודה, הזוגיות, ההורות, הסביבה ועוד נושאים שיהוו את הקרקע המתאימה ביותר לכל אדם ואדם להגשמת ייעודו. אדם לא צריך בהכרח לשנות מקום מגורים, מקום עבודה או סביבה כדי להגשים את ייעודו, אך לעתים כן נדרשים שינויים.
שני דברים אדם לא יכול לבחור: הורים וייעוד. כל השאר הן בחירות שלי. אם אבחר נכון אגשים את ייעודי. ייעוד הוא אישי, אך יש גם ייעוד לקבוצה שהוא מצרף של כלל הייעודים של חברי הקבוצה.
מצד אחד, תמיד טוב לתת דוגמאות כדי לדייק את ההגדרה. מצד שני, דוגמאות עלולות להשפיע בתהליך האיתור האישי שלכם את ייעודכם. כולי תקווה שדוגמאות אלו לא יהפכו להיות רשימה שממנה תבחרו את הייעוד שלכם, והגילוי שלכם יהיה נקי מהשפעות. עם זאת, יכול להיות שאחרי שתעברו את התהליך תמצאו את ייעודכם כמתאים או דומה לאחת מהדוגמאות.

דוגמאות לייעוד:
• להוות אוזן קשבת לאנשים
• להפיץ אור
• לעזור לאנשים להיות מאושרים
• לחבר בין אנשים

יש גם דוגמאות לייעוד שקשור בייעוד של אנשים אחרים בסביבתי:
• להיות אדם שיזרים נכסים, ידע או מידע של אנשים יצרניים ויצירתיים כדי שתורתם תופץ ברבים.
• להיות נזקק כדי שאחרים יוכלו להגשים את ייעודם בצדקה וחסד.
• להיות רע כדי לגרום לאחרים סלידה ולסמן איך לא צריך לנהוג.
ועוד...

את המסע שלי התחלתי לפני שמונה-עשרה שנים. היה זה במהלך שירותי בצבא קבע. ואיני יכול לשכוח איך פתאום הבנתי שאני עבד. זיהיתי כל כך הרבה כבלי עבדות שאוחזים בי. התחושה הזו יצרה בי מוטיבציה לפעול כדי להשתחרר מאותה עבדות ולצאת למסע של היטהרות. אני יכול להעיד מניסיון אישי שזה לא תהליך מהיר.
עברו שנים רבות מאז אותו גילוי עד שהתחלתי בתהליך השחרור. בשנים אלו עסקתי במחקר מעמיק ובלימוד של מהות העבדות, ולמדתי על תפיסות שונות בנושא חופש, חירות וייעוד. זיקקתי את כל התיאוריות שלמדתי במהלך התארים האקדמיים שלי, וגייסתי את כל הפרקטיקה והניסיון מחיי העבודה במעגלי העיסוק השונים שלי. רק אחרי יותר מעשר שנים של לימוד ומחקר, שבהן גיליתי שאני יותר ויותר קשוב לקול הפנימי האישי שלי, הרגשתי את תחילתו של השחרור. גם תהליך השחרור אינו קצר.
לקח לי זמן לאזור אומץ ולעשות מעשה שיקדם את תחילתו של המסע. עם השנים התפתחה בי מיומנות שיח עם הקול הפנימי שלי, והמסרים שלי הפכו לברורים ולצלולים יותר.
לאלו ששואלים אם הצלחתי במסע שלי, אענה שאני עדיין בדרך. בהחלט עשיתי כברת דרך ארוכה והשלמתי הרבה מהשלבים שאתאר בכתב זה. את התוצאות אני מרגיש כבר עכשיו. אני מגדיר את עצמי בן חורין במובנים רבים. אבל יש לי עוד דרך לעשות ואני ממשיך בה.
לאלו ששואלים מה העיתוי המתאים ביותר לצאת למסע זה, אענה כי לכל אחד מתאים עיתוי שונה. אין הנחיה ברורה מתי נכון להתחיל. לזמן ולגיל אין משמעות בהקשר הזה. אדם שמרגיש את העבדות ייטה לצאת למסע זה יותר מאשר אדם שחי מיום ליום ונשטף בנחל החיים.
המסע הזה נכון לכל אחד אבל הוא לא נראה נכון ונחוץ בכל עת. על האדם להרגיש שהוא צריך לצאת למסע הזה. כל אחד מוצא את העיתוי הנכון עבורו. יש כאלו שיזהו את העבדות שלהם אחרי משבר, ויש שיזהו אותה דווקא בזמן שמחה או בזמן שינוי.

אלברט עבר את המסע הזה, וכך הוא מספר:
רשמי מסע אל הייעוד: לפני הכול אני רוצה לומר שהדברים מובאים כאן על פי הבנתי, לכן יכול להיות שחלקם לא יהיו ברורים ועל כך אבקש סליחה. אנשים מתפלאים על תהפוכות, או אם תרצו - עליות ומורדות בחייהם. ניסיוני לימד אותי שדברים לא קורים מעצמם, אנחנו אלו הגורמים להם לקרות, מי במודע, מי בתת מודע, ומי בלא מודע. זו דעתי האישית.
כל חיי רצתי אחרי הזמן ואחרי הלא נודע. אף פעם לא התקרבתי כהוא זה אל המטרה האמתית. הרגשתי שאני עושה ומתקדם אבל למדתי להבין שההתקדמות שלי לא מובילה אותי לשום מקום. בשלב מסוים בחיי נתקלתי במדריך "שביל ייעודך", שיצא אז בגרסת פיילוט. המדריך סיקרן אותי, ואחרי קריאה של שלושת העמודים הראשונים הבנתי שכאן אצטרך להקדיש יותר מאשר קריאה רגילה כמו בכל ספר. עם התקדמות הקריאה נוכחתי לדעת שאני לא קורא סתם סיפור, אני קורא את הסיפור של חיי.
מי שייקח על עצמו להתעמק ולבצע את ההנחיות שיש במדריך צפוי לגלות סודות רבים על חייו ועל המציאות שהוא חי בה. הספר כתוב כך שהוא משאיר לכל אחד לגלות את התובנות הייחודיות שלו, אלו שנכונות עבורו. עד מהרה גיליתי קשר הדוק בין התובנות שהוארו לי מהקריאה לבין מה שקורה בחיי.
המדריך מביא דוגמאות עוד מתקופת התנ"ך, וגם מהתקופה העכשווית והסברים בעלי משמעות, הוא מאיר בצורה פשוטה וברורה איפה יכול להיות שטעינו בניווט חיינו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי למצוא את הייעוד שלנו, איך אנחנו מתחברים לדברים בצורה נכונה, איך כל אחד יכול למצוא את האלוהים שלו. זה לא ספר שקוראים על הדרך, או בין לבין. כדי להצליח במשימה צריך להתמסר להנחיות ולמדריך, אחרת לא תופק התועלת החבויה בו. האתגר הגדול הוא לרצות לצאת למסע.
אחרי שהחלטנו שאנחנו רוצים, האתגר הבא הוא להתמיד ולפעול לפי ההנחיות במשך כל 42 הימים שהוא נמשך.
המקריות של המפגש עם המדריך בעיתוי מסוים בחיי עודדה אותי להתמסר אליו. פיניתי לי זמן והתחלתי לעבוד לפי הנחיותיו. יצאתי למדבר ופעלתי על פי ההנחיות, ואני אומר לכם: הדברים באמת עובדים. אם רוצים ומתרכזים בתהליך, וממש מתנתקים מהרעש וההמולה של היום-יום ולוקחים את המסע ברצינות עם כל הכוונות, זה אמִתי וזה עובד. שלא יובן מדברי שזה עניין פשוט וקל. זה אפילו קשה ומאתגר. אין כאן מטה קסמים או מילת קסם שלאחר אמירתה הדברים קורים מיד.
המסע הוא מסע ארוך שהמדריך מצעיד אותנו את הצעדים הראשונים והכה חשובים שלו. זהו תהליך שאדם צריך לעבור לאט ובסבלנות ובאורך רוח. אדם יצטרך אומץ להבטיח לעצמו שהוא הולך ישר ומתחיל ליישם את התובנות שיעלו מהמסע. ואם יגלה שיש צורך להשתנות בדברים מסוימים, עליו להתחייב לעשות את השינוי מתוך הבנה שבכך ישפיע על הסביבה באופן חיובי. צריך להיות מוכן לנקות את הנשמה שלנו מעכבות העבר ולפרוץ לדרך חדשה שמובילה אותנו קדימה אל עבר העתיד שלנו. אני קראתי, התמקדתי ונכנסתי לאקסטזה של ריכוז ורצון.
המדריך מתחיל בתרגילי מיפוי אישיים שכל אחד יכול לעשות ביום-יום. אחרי התרגילים מגיע השיא של מסע הפתיחה הזה (הצעדים הראשונים) והוא יציאה אל המדבר לבד.
אין ספק שהרתיע אותי בהתחלה לצאת למדבר לבד, גם אם שוהים באורחן מסודר, כפי שממליץ המדריך. אבל הדרך שבה המדריך מסדר את השלבים ומפרט את ההכנות ומה צריך לעשות בצורה כל כך ברורה ומאורגנת חיזקה בי את תחושת הביטחון. אתה ממש מרגיש שמחבר המדריך מלווה אותך צעד אחר צעד לכל אורך הדרך ואין ספק שזה צמצם את הפחדים הראשוניים. במדבר תרגלתי את כל התרגילים לפי לוחות הזמנים שמפורטים. נכנסתי לתוך זה מרצון טוב ומצאתי שזה בעצם תענוג גדול - התרגילים עשו לי סדר וגילו לי דברים שלא היו ברורים לי לפני היציאה למסע. תרגילי המדיטציה בדמיון מודרך פשוטים וקלים לביצוע מצד אחד, אך עוצמתיים ומפילי אסימונים מצד שני. פתאום אסופה של נקודות התבארו כציור, מצאתי קשר בין דברים שלפני זה כלל לא היה לי ברור.
התרגיל שהכי תפס אותי הוא תרגיל "עצור סיכה", תקראו ותבינו לבד. אני מאוד נהניתי מהמדריך ומהתהליך. אני מרגיש שהוא תרם לי מאוד. אני מתכוון בלי נדר להמשיך בתהליך כפי שממליץ הספר ולשוב על כל המסע עד שאגיע לשלמות.

עד כאן רשמיו של אלברט.
מדריך זה יוביל אותנו דרך שלוש התחנות:
1. זיהוי העבדות ושחרור מכבליה
2. גילוי הייעוד
3. ומסע הגשמתו.

בדיוק כמו מסעו של עם ישראל, שהפך לעם אחד שראוי לקבל את התורה רק אחרי שחרור מעבדות קשה שבה היה נתון תקופה ארוכה. כאשר גילה העם את ייעודו (התורה) יצא למסע של הגשמה שנמשך עד עצם היום הזה, וצפוי להימשך על פי האמונה עד ביאת המשיח, עת הגאולה השנייה - הגאולה הגדולה.
בספרי משלוש יוצא אחד אפשר למצוא העמקה בנושא חיזוק השלם שבי ככלי תומך וחשוב בדרך אל החירות. אפשר לעשות אבחון מחקרי לזיהוי עוצמת השלם ודרך זה אולי גם לזהות חלק מכבלי העבדות שאוחזים בנו בשלב זה של חיינו. גילוי זה יוכל להוות זרז לכניסה לתהליך של מסע אל הייעוד. בהמשך מדריך זה מתוארת בקצרה תפיסת "להיות שלם".
המסע הזה אינו מסע פיזי בלבד, הוא בעיקר מסע מנטאלי שיש בו מספר תחנות, חלקן עוברות ממש ביום-יום שלנו, אצלנו בבית ובעבודה, וחלקן בנופים מדבריים. השילוב של מסע פיזי דרך הגוף עם מסע מנטאלי דרך המחשבה יעצבו את הדרך שלנו ויובילו אל התוצאה הרצויה.

את ההחלטה על כתיבת מדריך זה קיבלתי באחד מביקורי במדבר. כחלק מהמסע האישי שלי אני נוהג לצאת למדבר אחת לשנה. ימים אלו מהווים עבורי מעין הפסקה להתבוננות ממעוף הציפור ולחיבור אמִתי לקול הפנימי.
באחד מהביקורים במדבר הבנתי שכתיבת מדריך זה תומכת במסלול ייעודי. מצאתי כי נכון יהיה לחשוף אחרים לשיטה ולמהות של המסע מתוך רצון להיות לעזר לכל מי שרוצה להגשים את ייעודו. אני רואה בהגשמת הייעוד האישי גאולה פרטית וככל שיותר אנשים יצעדו בנתיב ייעודם כך תקרב הגאולה הקולקטיבית.
כמו ספר מדריך לטיול באתר מסוים, שנשען על המלצות של אנשים שהיו במקום ולמדו אותו לעומק וחוסך לתייר המבקר את הצורך לעסוק בלימוד מעמיק של המקום, כך גם מדריך זה.
אני רוצה להאמין שקריאה בו תקצר תהליכים למעוניינים לגלות ולהגשים את ייעודם. אני מקווה שהצלחתי בעזרת מספר מועט של מילים לכנס ולזקק את התהליך העמוק שאני עצמי עברתי במשך שנים.
"החיים באמת מיטיבים עם מי שחי את הייעוד שלו" , אמר סנטיאגו, גיבור הספר האלכימאי, כאשר מצא את האוצר שעליו חלם באותו מקום שממנו יצא אל המסע הארוך ורצוף התלאות עד הפירמידות במצרים בחיפוש אחריו.
לשואלים אותי אם נצליח להגיע אל הארץ המובטחת, אענה שהתשובה נמצאת בידיהם. לאלו שמחפשים חיים קלים ופתרונות קסם בדמות עגל זהב, אציע לא להצטרף בשלב זה. אולי מאוחר יותר. לסקפטיים בינינו שאולי שואלים למה לצאת למסע שבסופו, כמו משה, לא אזכה להגיע אל הארץ המובטחת, אבטיח התייחסות לסוגיה זו בסוף המדריך. לאלו שמוכנים להקריב ולעבוד קשה אציע להתכונן, "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם."

החפצים במסע יצטרכו להצטייד ב-ר ו ח: רצון וחזון.

החפץ במלוכה יחפש עבדות. המסע שלך התחיל.