דף הבית > הוכחה מוצקה
הוכחה מוצקה / רייצ´ל גרנט
הוצאה: קוראים - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 2014
קטגוריה: ספרי רומנטיקה וארוטיקה
מספר עמודים: 352

הוכחה מוצקה

         
משתתף במבצע מבצע החודש
משתתף במבצע מבצע החודש
תקציר

לפני שנה היא איבדה הכל. עכשיו היא מבקשת נקמה.

אריקה קסלינג היא ארכיאולוגית ימית צעירה ויפה, שהואשמה בגניבת אוצרות אמנות משרידי אונייה טרופה בת 500 שנה. נחושה לטהר את שמה, היא מסתירה את עברה ומצליחה להשיג משרה,
שאמורה לתת לה גישה אל האדם שרכש את אוצרות האמנות הגנובים. היא סופסוף מתחילה להתקרב אל היעד שלה, כשלפתע מסיח את דעתה מתמחה סקסי וכריזמטי להפליא, שגורם לה לרצות עוד משהו מלבד נקמה.

אריקה תמיד ידעה שהתשוקה גורמת לה לאבד את הראש, וכעת היא מרגישה שהיא מאבדת גם נקודות איי.קיו, כשהיא רק מסתכלת על המתמחה הצעיר והחתיך.

אבל לי סקוט הוא לא באמת מתמחה. הוא מחפש את האשם בקנוניה בינלאומית להברחת אוצרות אמנות, ואריקה היא החשודה העיקרית שלו. הוא יעשה כל מה שצריך כדי לפתות אותה, ויפעיל את קסמיו כדי לזכות באמונה ולגרום לה לגלות את סודותיה.

בעוד אריקה ולי מנסים להסתיר זה מזה את תוכניותיהם האמיתיות, הם לא מצליחים להסתיר את המשיכה העזה ביניהם. המתח המיני מורגש בכל פגישה ובכל שיחה ביניהם, וגורם לסיפור
להפוך למותחן סקסי להפליא.

כשהמבצע של אריקה מעמיד את חייה בסכנה, לי חייב לבחור בין נאמנות ישנה לבין אישה שמעולם לא ציפה להתאהב בה.

פרק ראשון

פרולוג
נובמבר 1952
בסיס חיל המצב של צבא ארה“ב, פורט בלמונט, מרילנד
הוא הגיע לביתה של רג‘ינה גֶ רֶ רֹו במועד הרגיל. כשפסע בשביל
הכניסה לבית, נפנף לעבר בנה, ריקי, ששיחק בחצר. הפעוט בן
הארבע חייך. עיניו החומות הפקוחות לרווחה היו החלק היחידי בפניו
שלא היה מכוסה לכלוך. ג‘ינה צריכה להשגיח טוב יותר על הילד הזה.
היא פגשה אותו על מפתן הדלת, ואז מעדה כשהובילה אותו לסלון
ביתה הצפוף, בית של אנשי צבא. לעזאזל, היא כבר שיכורה. הוא
רצה לדבר איתה על עתידם, אבל כשהיא שיכורה, הסקס חפוז
ואחריו היא מאבדת את ההכרה.
ארגזים היו מסודרים בערמה ליד הקיר. פרץ מייסר של תקווה גרם
לו להחסיר פעימה. ”התחרטת. את עוזבת את קלאודיו ומצטרפת
אליי כשמסמכי ההעברה שלי יהיו מוכנים.“
”בחור טיפשון,“ היא צחקה בקול קר וקשוח ונכנסה למטבח, כנראה
כדי למלא מחדש את כוסה שהתרוקנה.
הוא הלך אחריה, פניו בוערות מעלבון.
היא לקחה את בקבוק הוויסקי שעמד על השיש ומילאה את כוסּה.
בעודה לוגמת, בחנה אותו מעל שולי הכוס, ואז שלחה יד לעבר
מכנסיו. ”אין לנו הרבה זמן. הבייביסיטר של ריקי ביטלה.“ היא
מיששה את זקפתו וחייכה. ”לפעמים הגיל שלך הוא יתרון.“
חבל שסיפר לה ששיקר בקשר לגילו כדי להתגייס. עכשיו, כשהיא
יודעת שהוא רק בן 16 ,היא כל הזמן מתלוצצת על גילו, ולא
חשוב מה הוא עושה כדי להוכיח שהוא גבר. הוא הדף אותה
ממנו. ”אנחנו צריכים לדבר.“
”לא הזמנתי אותך לכאן כדי לדבר.“ היא שוב שלחה יד לעברו.
הוא עצם את עיניו כשידה חפנה אותו. הם יוכלו לדבר אחר כך...

לא. אחר כך רג‘ינה תשקע בעלפון חושים, והוא יצטרך לשמור על
ריקי. שוב. הוא פקח את עיניו והתרחק ממנה. ”למה את אורזת?“
”אנחנו נוסעים לגור עם ההורים שלי במונטריאול, בזמן שקלאודיו
נמצא בקוריאה.“
דבריה ניפצו את תקוותו הנלעגת. ”אבל מעבירים אותי לסן דייגו.
אני רוצה שתבואו איתי.“ הוא רצה בכך, היה זקוק לכך. הוא היה
אחוז בהלה מהמחשבה שייאלץ לחיות כל כך רחוק ממנה.
”אנחנו הולכים לגור עם הוריי,“ אמרה וחיסלה את המשקה שלה
בלגימה אחת ארוכה.
”בבקשה, ג‘ינה, אני אוהב אותך. אני יכול לטפל בך ובריקי. את
יכולה להתגרש, להתחתן איתי, ונהיה מאושרים.“
”קלאודיו בחיים לא ייתן לי לקחת ממנו את ריקי. והוא לא ייתן
לי לעזוב, כי הוא צריך אמא שתגדל את הבן שלו.“ מבטה נדד
מעבר לחלון המטבח והתביית על הילדון. ”כל עוד יש לי את
ריקי, אני לכודה.“ ואז פנתה אליו שוב, עיניה לחות מדמעות.
הוא אסף אותה אל זרועותיו.
נשיקותיה היו פראיות כמו ידיה, והוא תהה אם יחסי מין תמיד
אמורים להיות קשוחים כל כך. היא התיישבה על השיש במטבח
ונשכה בחוזקה את תנוך אוזנו כשגמרה, בעוד בנה משחק בחוץ
ממש ליד החלון.
אחרי שגמרה דחפה אותו ממנה והחליקה מהשיש. ”אני צריכה
לשכב קצת,“ אמרה והתנודדה לעבר חדר השינה.
הוא סגר את רוכסן מכנסיו והביט מהחלון. הילד, מכוסה כולו בוץ,
שיחק בצינור בגינה. הוא הרים את חלון הזכוכית. ”ריקי,“ אמר,
”אתה צריך להתרחץ. אמא רוצה שאקח אותך לסרט.“
כעבור חצי שעה, ריקי היה נקי ולבוש, בדרכו למשאית, והוא הביט
ברג‘ינה. היא הייתה שקועה בשינה עמוקה, פיה פעור. הוא כתב לה
פתק שהם הולכים לראות את "סינדרלה".
”סינה?“ שאל ריקי אחרי חצי שעה של נסיעה.
נדרש לו רגע כדי לקלוט מה שואל הילד, שדיבר ספרדית וצרפתית
טוב יותר מאנגלית. ”במקום ללכת לסרט, אנחנו נוסעים למקום

מיוחד מאוד.“ הוא קיווה שהילדון מבין אותו, אבל זה לא היה חשוב.
הם נסעו עוד חצי שעה, ואז פנה ליד שלט ישן, שסימן את הכיוון
לבית ספר ”קרלטון“ לילדים אינדיאנים. הוא נסע בכביש הגישה
הארוך וחנה מול הבניין הישן. מועצת בתי הספר של פנסילבניה
הייתה מזבלה של יתומים אינדיאנים. זה היה מקום מושלם בשביל
ריקי גררו. כך תוכל ג‘ינה לעזוב את קלאודיו ללא חשש. הם כבר
לא יהיו תקועים עם ילד לא רצוי.
המנהל, גבר מבוגר וכחוש, קיבל אותם בדלת הכניסה. ”זה תלמיד
חדש? אני לא יכול לקבל ילדים מתחת לגיל חמש.“
”הוא בן חמש,“ שיקר. ”קטן לגילו.“ הוא עצר את נשימתו, מקווה
שהילד לא ידבר ויהרוס הכול. אבל ריקי רק נראה מבולבל. הוא
דחף את הילד קדימה.
”הוא יתום?“
”הוריו מתו בתאונת דרכים לפני שבועיים.“
המנהל לא טרח להביט שוב בילד. ”איך קוראים לו?“
איך קוראים לו? איזה חרא. הוא חייב להמציא משהו שנשמע
אינדיאני! הסמל של בית הספר התנוסס מעל הדלת הקדמית: נשר
מתכונן לנחות, כנפיו פרושות, טפריו שלופים. ”טלון,“ אמר, בוחר
במילה האנגלית ל“טפר“ כשם משפחה, ואז ניסה לחשוב על שם
פרטי. איך קראו לצ‘יף המפורסם ההוא? אה, כן, ג'וזף.
”ג'וזף טלון,“ אמר.
הילד אמר משהו בשילוב של ספרדית וצרפתית צייצנית.
המנהל הקדיר פנים. ”אנחנו לא מרשים לדבר כאן שפות
אינדיאניות,“ אמר.
”הוא מבין אנגלית, אבל לא מדבר.“
”מאיזה שבט הוא?“
”מנניצ‘וֹק,“ פלט בלי לחשוב הרבה את שם השבט ששכן בעבר על
אדמת פורט בלמונט.
המנהל הנהן. ”יש לו תעודת לידה?“
הוא נד בראשו. ”הוא נולד בתוך טיּפי, אין ניירות.“
המנהל הביט בו במבט עקום, והוא קלט שעשה שגיאה. לעזאזל.

אולי הוא היה אמור להגיד ויגוום? איגלו? צריף? בתוך מה לעזאזל
גרים בני שבט מנניצ‘וק? ”אין לו משפחה, והילדים בבית היתומים
הציקו לו משום שהוא אינדיאני. מדינת מרילנד חשבה שעדיף
שהוא יהיה כאן, יחד עם אחרים כמוהו.“
”אף אחד לא התקשר אליי.“
הוא משך בכתפיו. ”מישהו עשה טעות. תבין, אני רק עושה את
המשלוח. קיבלתי הוראות להביא לכאן את הילד, וכך עשיתי.“
הוא פנה לעזוב.
”חכה. אני אקח אותו, אבל אני צריך שתחתום לי על טופס
התחייבות שהוא אינדיאני, אחרת הממשלה לא תשלם בעדו.“
עוד תלמיד פירושו תקציב גדול יותר לחלוב. הוא הבליע חיוך.
אחד החיילים ששירתו איתו נמלט מבית ספר ”קרלטון“; אתה
לא יכול לדעת מתי מידע ששמעת במקרה בחדר האוכל יוכל
להיות לך שימושי.
הוא מילא את הטופס וחתם שם מזויף בתחתיתו. הוא העניק לג'וזף
טלון אמא לבנת-עור ואבא אינדיאני, כדי להסביר למה הוא לא
נראה ממש אינדיאני.
הוא ליטף את ראשו של הילד ופנה לחזור למשאית שלו, בקושי
מסוגל להאמין שזה הלך כל כך בקלות. ואז התחיל הילד לבכות
ורץ אחריו. ריקי — עכשיו ג'וזף — חיבק את רגלו ונצמד אליו. הוא
ניתק ממנו את ידיו הקטנות של הילד וחש רחמים כלפיו, אבל
פשוט אין בררה אחרת.
בנסיעה חזרה התחיל להרגיש טוב יותר. הבעיות שלהם נפתרו.
ג‘ינה יפה יותר מריטה הייוורת‘ ומהאישה של הסמל שלו גם יחד.
ג‘ינה תבוא איתו לסן דייגו, ושם כל החיילים יעשו לו כבוד בזכותה.
הוא צחק בקול רם והצטער קצת שלא חשב קודם על הרעיון הזה,
לקחת את ריקי לבית הספר. במשך שבועות היה חולה מרוב חרדה
וחשש לאבד את ג‘ינה.
כשהגיע, מצא אותה כורעת מול ארגז קרטון. שמלתה הייתה רעננה,

תסרוקתה והאיפור שלה היו מושלמים, והסימן היחיד לכך ששתתה
קודם היה עיניה האדומות.
”איפה ריקי?“ שאלה באדישות, תשומת לבה ממוקדת בספרים שארזה.
”בחוץ.“
היא נעמדה ויישרה את שמלתה. היא לא רק נראית כמו כוכבת
קולנוע, היא גם מתנועעת כמו כוכבת.
”יופי. אני אביא לך משקה.“ היא פנתה לעבר המטבח.
הוא הלך בעקבותיה, מתקשה להאמין שהיא תהיה שלו לתמיד.
היא הושיטה לו כוס. הוא לקח לגימה גדולה וכמעט ירק הכול; זה
היה משקה לא מהול שצרב בגרונו.
היא חייכה.
היא תמיד עושה שטויות כאלה, שגורמות לו להרגיש כמו ילד קטן.
כאילו בגיל 23 היא הרבה יותר מבוגרת וחכמה ממנו. אם היא
חכמה כל כך, למה הוא זה שצריך לפתור לה את הבעיות?
כל חייו עד כה היו מסכת מבחנים מידי בן-הזונה המרושע ביותר
עלי אדמות. ג‘ינה גררו היא כלום לעומת אבא שלו. הוא חיסל את
המשקה והניח את הכוס הריקה על השיש.
היא צחקה ועיניה נצצו בהערכה.
הוא הרגיש פרץ של גאווה, והמלים שהשתוקק לומר נשפכו
מפיו. ”הצרות שלך נגמרו. מצאתי בית לריקי. את יכולה לבוא
איתי לסן דייגו.“
”אמרתי לך, אנחנו הולכים לגור עם הוריי.“
היא כל כך טיפשה לפעמים, כל כך אטומה. ”את לא צריכה לדאוג בגלל
ריקי או קלאודיו.“ הוא דיבר לאט כדי שתבין. ”אני מטפל בך מעכשיו.“
”אתה? אתה רק ילד. אתה לא יכול לטפל בנו.“
הוא הרגיש פרץ של זעם, מהסוג שהשתדל מאוד להחניק, כשאביו
אמר לו שהוא טיפש וחסר תועלת. ”הבן שלך יותר מלוכלך מחזיר.“
היא סטרה לו מכה מהירה וקשה, בדיוק כמו שנהג לעשות לו אביו.
הוא הרים את ידו כדי להכות אותה, אך עצר בעצמו והניע בראשו,
מנסה להדחיק זיכרונות של אגרופים קשים ושל חגורות עור. הוא

לא יהיה כמו אבא שלו. הוא גבר עכשיו, חייל. ”את אוהבת אותי,
ג‘ינה. אני יודע שאת אוהבת אותי.“
”בתור ילד-פלא, במסלול מהיר לקצונה, אתה די טיפש. אני לא
אוהבת אותך. אתה סתם זיון בשבילי בזמן שקלאודיו לא פה.“
זה בטח המשקה המדבר מגרונה!
”אתה מגושם במיטה ואתה גומר מהר מדי. אתה לא גבר כמו קלאודיו.“
אתה לא גבר. הוא שמע את אביו מתגרה בו, ומשהו בתוכו פקע.
הוא הכה אותה, וכל משקל גופו היה באגרוף שהטיח בלסתה.
היא הסתחררה אחורנית ונחבטה במקרר. ראשה פגע בידית, והיא
החליקה לאט למטה, על הרצפה. זרזיף דם ניגר מהידית הכסופה
שעל הדלת הלבנה, והסתיים במקום שבו ראשה נשען על המקרר
בזווית לא טבעית.
”ג‘ינה!“ הוא נגע בפניה, יישר את צווארה הרפוי בניסיון לתקן מה
שעשה. ”סליחה, אני מצטער!“
עיניה רק בהו קדימה, ריקות.
יבבה עלתה מחזהו. ”אני אוהב אותך, ג‘ינה. אני אוהב אותך.“
אך הוא ידע שהיא לא יכולה לשמוע אותו. אלוהים, מה הוא
יעשה עכשיו?

פרק 1
יולי 2011
בתסדה, מרילנד
המוזיקה פעמה מבעד לאוזניות של אריקה קסלינג, כשהניפה גבוה
את רגלה ובעטה בשק האיגרוף בדיוק במקום שבו היו אמורות
להיות פניו של ג‘ייק נובק. אגרופיה העטויים כפפות מצאו אותה
נקודה, ושתי חבטות ברצף מהיר הבטיחו לרסק את אפו הדמיוני
של ג‘ייק. הבעיטה הבאה פגעה במפשעתו. במוחה, הוא התקפל
והתחנן לרחמים.
היא גילתה כלפיו אותה מידת רחמים שגילה כלפיה. אילו זה היה
אמיתי, הבעיטה המעגלית הזאת הייתה מחסלת אותו.
הבעיטות החוזרות ונשנות שפשפו את עור כף רגלה, עד שפסי
דם הסתמנו על השק הכחול. היא התעלמה מהכאב. כל פצע, כל
חבורה, רק חישלו אותה. היא תהיה מוכנה כשתתייצב שוב מול
צייד האוצרות הנוכל הזה.
בעודה מתעללת בג‘ייק הדמיוני, חשה תקווה אמיתית בפעם
הראשונה מאז יצאה מהג'ונגל לפני שנה. היא בדיוק בעטה בבטנו
של ג‘ייק, כשהדלת נפתחה וגבר גבוה בבגדי ספורט נכנס לחדר.
הוא בירך אותה במנוד ראש וניגש הישר למשקולות.
אריקה סימנה לו בראשה, נרגזת על שהאימון הפרטי שלה הסתיים.
היא מעולם לא ראתה את הגבר הזה בחדר הכושר במשרד, אך
חברת טלון את דרייק העסיקה יותר מ-200 עובדים בבתסדה ועוד
כמה מאות בסניפים אחרים. יכול להיות שהוא ההידרולוג מהסניף
בבוסטון, שהגיע לעזור בבתסדה במשך חודש. אחת הכימאיות
סיפרה לה שההידרולוג חתיך והכריזה מראש שהוא שלה.
היא חשה במבטו הנח עליה, כשהרים את המשקולות. היא חיכתה
עד שיפנה את מבטו ובחנה אותו, מתרשמת משרירי הכתף
והקיבורת, שהיוו בסיס נאה לפניו היפות. הוא היה לא מגולח,

ושערו הקצר, החום בהיר, היה סתור באופן שגרם לה לחשוב שהוא
הגיע לחדר הכושר ישר מהמיטה. הוא בטח ההידרולוג. אפילו
השער הפרוע שלו והלסת המכוסה זיפים היו סקסיים.
היא החזירה את מבטה אל שק האיגרוף ושתלה עוד בעיטה בבטנו
של ג‘ייק. לגבר הזה אולי יש פנים יפות וגוף הורס, אבל היא עדיין
רצתה את חדר הכושר לעצמה.
היא בעטה וחבטה באגרופיה עד שכולה נטפה זעה ונשימותיה היו
מאומצות. בזווית עינה ראתה את הבחור מניח את המשקולות וניגש
אליה. היא הסתובבה ובעטה בשק בעיטה אחורית. האיש נעצר
מאחורי שק האיגרוף ואחז בו. הוא באמת היה מרשים, עוד יותר
גבוה מכפי שחשבה בהתחלה.
”את צריכה לעשות הפסקה,“ אמר.
היא טפחה על האוזניות בידה העטויה כפפת איגרוף ושיקרה: ”לא
שומעת!“ ואז שלחה אל השק בעיטה שמאלית, הסתובבה ושלחה
בעיטה ימנית, מרוכזת כולה. האדרנלין שצף בה, התוקפנות שלה
הייתה בשיאה. אף אחד לא יגיד לה מתי היא צריכה להפסיק!
כף רגלה התקרבה אליו במידה מסוכנת, אך הוא לא הניד עפעף.
”אני רוצה סיבוב על שק האיגרוף,“ צעק.
”אני מקבלת את השק כל בוקר עד שבע.“ דעתה הוסחה, והיא
החטיאה את המטרה. כף רגלה החליקה על הוויניל החלקלק של
השק והיא עפה בחוזקה על הרצפה. האוזניות נפלו על המזרן לידה.
לעזאזל. כמה מגוחכת אני בטח נראית.
אריקה עצרה את נשימתה והעוותה את פניה, ואז ניסתה להסיט את
השער מפניה, אך הכפפה המסורבלת גרמה לה להרגיש מגושמת
עוד יותר, כפי שחששה. מובסת, נשפה אוויר כדי לסלק את קווצת
השער מעיניה והביטה למעלה, אליו. ”ולפעמים השק מקבל אותי.“
ידיים חמות עטפו את פרקי ידיה באזור שמתחת לכפפות. הוא
עזר לה לקום על רגליה, והאור בעיניו רמז על חיוך. ”זאת לא
אשמתך. השק התחמק.“
”הוא מתנקם בי!“
הוא הרים את האוזניות שנפלו והשתמש בחוט שלהן כדי למשוך

אותה אליו בתנועות חלקות, מלאות ביטחון. היא לא היססה
להתקרב, אך לא הבינה מדוע.
פחות מחצי מטר הפריד ביניהם, ואז אמר: ”יש לך תחת משגע. חבל
ליפול עליו.“ עיניו נצצו באתגר משועשע — מחכה שתתנגד? — ואז
חייך, סידר את האוזניות על ראשה והלך משם.
היא עקבה אחריו במבטה, המומה. אלמלא החיוך המתגרה הזה
שלו, היא הייתה נעלבת. אבל במקרה זה, הואיל והפנה לה את הגב,
עצרה כדי להעריך את ישבנו, שהיה בהחלט שווה, לדעתה. היא
טלטלה את ראשה, כאילו כדי להתנער מהמראה. יש לה ממצאים
ארכיאולוגיים למצוא, שם טוב שצריך להגן עליו וצייד אוצרות
שהיא צריכה להכניס לכלא. פלירטוטי תיכוניסטים עם ההידרולוג
החדש נמצאים ממש בתחתית רשימת העדיפויות שלה.
היא נמלטה למקלחת. כעבור חצי שעה, לבושה ומוכנה לעמל יומה,
ניגשה אל בר המיצים בלובי של בניין המשרדים הגדול ופינקה את
עצמה בשייק פירות. חמישה דולרים על משקה זה מחיר מופקע,
בזבזני, אבל היום היה יום מיוחד במינו. או לפחות אמור להיות,
אם הבוסית תיתן לה לעשות את תסקיר ההשפעה הסביבתית של
התֶ רְ מֹו-קֹון בשבט מנניצ‘וק.
עם המשקה בידה עלתה במעלית לקומה השמינית וניגשה הישר
למשרדה של המנהלת. היא עצרה ליד הדלת הפתוחה ולגמה
מהשייק כדי לאזור אומץ.
”יופי, את כאן,“ אמרה ג‘ניס רבינוביץ‘. ”אנחנו צריכות לדבר.“
טון הדיבור של ג‘ניס עורר בה חשש. אם לג‘ניס נודע על הטעויות
שעשתה אריקה לפני שנה, היא עלולה לפטר אותה. אריקה נשמה
נשימה עמוקה ואטית ואילצה את עצמה להיראות רגועה.
”מה קורה?“
”ארכיאולוג חדש מתחיל לעבוד היום, או מחר. למען האמת, אני
לא יודעת בוודאות.“
בסדר, אז ג‘ניס לא רצתה לדבר על מה שקרה במקסיקו.
אך ההקלה הייתה זמנית בלבד. חרושת השמועות בקהילת
הארכיאולוגים מתודלקת באמצעות פועלי השטח הנודדים.

ארכיאולוג חדש — בעיקר אם הגיע מהחוף המערבי — אולי שמע
את הגרסה המעוותת של ג‘ייק על אירועי מקסיקו.
ג‘ייק לא יוכל לומר את האמת מבלי להפליל את עצמו, אך האמת
הייתה עלולה להרוס אותה ממש כמו השקרים שלו. עד כה השקרים
האלה לא חצו את הרי הרוקי ולא הגיעו לאוזניה של ג‘ניס. הודות
לנתק בין החוף המזרחי למערבי, ולעובדה שארכיאולוגים ימיים לא
נמצאים באותם מקומות שבהם נמצאים עמיתיהם היבשתיים, אריקה
יכלה להחזיק מעמד ששה חודשים בחברת טלון את דרייק. ועכשיו,
כשהפרויקט שכל כך חיכתה לו היה סופסוף בהישג ידה, רכש חדש
עלול להוביל לפיטוריה. ”קיבלת מישהו חדש לעבודה בסוף השבוע?“
”הוא הונחת עלינו מהמשרד הראשי. אמור להיות כאן להתמחות
של ששה שבועות. אני רוצה שאת תפקחי עליו. הוא יחלוק איתך
את המשרד.“
לא סביר שלמתמחה יהיה מספיק ניסיון בשטח, והוא כנראה לא
שמע עליה. אך שותף למשרד שלה עלול לשבש מאוד את תכניותיה.
”אין לי זמן להדריך איזשהו מתמחה מפונק. אני מוצפת במגדלים
הסלולריים, ולמען האמת, קיוויתי שתתני לי את הכנת תסקיר
ההשפעה על הסביבה של התרמו-קון.“
ג‘ניס סידרה את משקפיה. ”בגלל זה תצטרכי עוזר, אריקה. היססתי
אם לתת לך את המשימה במנניצ‘וק בגלל עומס העבודה שלך, אבל
המתמחה יוכל לעזור. הוא יעבוד בהדרכתך על פרויקט המגדלים
הסלולריים.“
אריקה גנחה. ”אני מעדיפה ללעוס נייר אלומיניום ולא להסביר שוב
את הפרויקטים של המגדלים הסלולריים.“
ג‘ניס צחקה. ”אז אני מקווה שאין לך סתימות בשיניים.“
”אנחנו באמת חייבים לקחת את הטיפוס הזה?“
”שלחו אותו מההנהלה. ממש מלמעלה. השיחה הגיעה מהמזכירה
האישית של ג'וזף טלון ג'וניור. הילד הזה הוא כנראה איזה אחיין
של בן-דוד של שכן, מדרגה שנייה.“
אריקה נאנחה. ”ממש יופי. ילד עשיר מפונק, שמקווה להניח את
ידיו על האוצר.“

”זה אולי נכון, אבל אנחנו חייבים לקבל אותו. כשמישהו מהמשרד
הראשי מבקש טובה, ומה שיותר חשוב — משלם תמורתה — אני לא
יכולה לסרב.“
בפעם האלף, אריקה הצטערה על שאין לה אומץ לספר לג‘ניס על
מקסיקו. תמיד יש סיכוי שג‘ניס תאמין לאמת: היא ניסתה להציל
את הממצאים, לא לגנוב אותם.
המילים התגבשו בגרונה, ואז נתקעו שם והקשו עליה לנשום.
בגלל ג‘ייק, אריקה נאלצה לעזוב את תחום הארכיאולוגיה הימית.
היה לה מזל, שארכיאולוגיה הייתה תחום שבו רשימה ארוכה של
פרויקטים בקורות החיים זה כל מה שצריך כדי להראות שהיא
יודעת לעבוד עם כף חפירה. מעסיקים שמחפשים עובדים בדחיפות
בודקים המלצות רק לעתים נדירות, וג‘ניס לא הייתה שונה.
אריקה קרעה את התחת כדי למנף את עבודת השטח לכדי משרה
מלאה במשרד, והנה היא עכשיו. היא לא יכולה להסתכן בפיטורין
בייחוד כעת, כשכמעט הניחה את ידיה על פרויקט מנניצ‘וק.
”בסדר,“ אמרה, מתנחמת בעובדה שהמתמחה יהיה צעיר, בלתי
מנוסה ונוח לשכנוע. ”אבל אם הוא לא מתמצא במחשבים, הוא
לא יוכל לגעת בפרויקטים של המגדלים הסלולריים. עבדתי שעות
בתיקון בסיס הנתונים אחרי שהביולוגים שיבשו אותו.“
”אז הוא יוכל לעזור לך עם תסקיר ההשפעה על הסביבה במנניצ‘וק.“
אריקה התנשמה. ”את נותנת לי את התרמו-קון?“
ג‘ניס חייכה. ”כן. תצטרכי עוד ניסיון בפרויקט סביבתי, אם את רוצה
להתחיל תואר שני בספטמבר. אבל יש חדשות רעות: דוח תסקיר
ההשפעה על הסביבה אמור להיות מוגש בעוד שבוע בדיוק.“
לבה של אריקה הלם במהירות רבה יותר מרפרוף כנפיו של יונק
דבש, והיא הבליעה חיוך שהיה עלול לגלות לג‘ניס יותר מדי. אבל
אז קלטה את החדשות הרעות, וכבר לא התחשק לה לחייך.
”לפי תנאי המכרז יש חודש לכתוב את תסקיר ההשפעה על
הסביבה. מה השתנה?“

”יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. פקידת איכות הסביבה
מטעם השבט התקשרה אליי בשעה מאוחרת ביום שישי והודיעה
לי על השינוי בלוח הזמנים של הפרויקט. מחיתי, והיא אמרה שאם
לא נצליח לעמוד בזמנים, הם ימצאו מישהו אחר.“ ג‘ניס הושיטה
לאריקה מעטפת מנילה. ”הנה כל המידע שיש לנו על תרמו-קון.“
שבעה ימים. שבעה ימים כדי להפיק את תסקיר ההשפעה על
הסביבה הכי טוב אי-פעם עם הלוגו של טלון את דרייק, וכדי
להשיג דריסת רגל אצל ראש השבט, סם ריברסונג. שבעה ימים כדי
להשיג התקדמות בעניין הממצאים הארכיאולוגיים.
”מחר אני רוצה שתבדקי את עניין תרמו-קון בארכיונים הלאומיים,“
אמרה ג‘ניס.
”אבל מחר אצטרך להדריך את המתמחה. אנחנו צריכים לדחות את
העסקת העובד החדש עד אחרי סיום תסקיר ההשפעה על הסביבה,“
אריקה חייכה, בחושבה שמצאה טיעון מושלם לעכב את ההדרכה.
”או שתוכלי להדריך את המתמחה היום ועדיין לגשת לארכיונים
מחר,“ נשמע קול עמוק ממפתן הדלת.
אריקה הסתובבה וראתה את הגבר מחדר הכושר נשען על מסגרת
הדלת בחינניות שלווה, גופו הארוך ממלא את כל הפתח. הוא כבר
התרחץ והתגלח, ושערו החום הקצר היה לח והזדקר לצדדים. בגדיו
המגוהצים היו שילוב מושלם של לבוש עסקי נינוח, שגרם לו להיראות
סמכותי וסקסי. הוא ניתַ ק ממסגרת הדלת בתנועה חלקה ואלגנטית, על
אף גופו הארוך, ואריקה הרגישה פרפרים לא רצויים בשיפולי בטנה.
זה ממש לא סטודנט עם חצ‘קונים.
”לי סקוט.“ הוא הושיט את ידו לג‘ניס. ”מתמחה מפונק, ילד שמנת
בן עשירים.“
כמה זמן הוא עמד שם? אריקה התאבנה וחשבה על עוד כמה שמות
תואר שהיו יכולים להתאים לו.
הוא צנח לתוך הכיסא הסמוך אליה, מבהיר בחיוכו שהוא נהנה
להוציא אותה משיווי משקלה... שוב. ”מצטער, לא קלטתי את שמך.“
”אריקה קסלינג.“ היא חיכתה לזיק של הכרה מצדו, אך לא ראתה
דבר בעיניו הירוקות, החודרות.

”לי, אם אתה כבר כאן, אריקה תעדכן אותך בפרויקטים שלנו,
ושניכם תוכלו לצלול לתוך תסקיר ההשפעה הסביבתית של
התרמו-קון. אנחנו כותבים את הדוח עבור שבט מנניצ‘וק.“
”אין לי שמץ מושג מה זה תרמו-קון.“
”מעט מאוד אנשים יודעים מה זה,“ אמרה ג‘ניס. ”תרמו-קון הוא
סוג של בטון שתופח כמו בצק שמרים אחרי היציקה ומתקשה
אחרי שהגיע לגודל של פי שניים וחצי מגודלו המקורי. ככל הידוע,
הבית היחיד שנבנה מתרמו-קון הוקם בתחילת שנות ה-50 בשטח
השמורה האינדיאנית של שבט מנניצ‘וק. אריקה תסביר לך הכול.“
”אני לא מבין איך זה קשור לארכיאולוגיה.“
”אריקה תסביר לך גם את זה. אבל קודם כול, ספר לנו על עצמך.“
הוא משך בכתפיו. ”אני סטודנט באוניברסיטת קולומביה בחוג
לספרות אנגלית, אבל החלטתי שאני רוצה ללמוד משהו מדליק
יותר. הגעתי למסקנה שכדאי לי לראות אם ארכיאולוגיה מתאימה
לי, לפני שאקבל עוד החלטה גרועה. כבר עברתי מלימודי קדם-
רפואה ללימודי מדעי המדינה ומשם לספרות אנגלית.“
ממש יופי. סטודנט נצחי שחולם להיות אינדיאנה ג'ונס. החלפת
החוגים מסבירה את גילו, קרוב יותר ל-30 מאשר ל-20 .החדשות
הטובות הן שהוא לא יודע כלום, וכנראה אין לו שום קשר עם
חרושת השמועות בקרב הארכיאולוגים בשטח. החדשות הרעות:
הוא לא יודע כלום, ולכן לא יוכל להביא תועלת כעוזר. ”אז מה
אתה כן יודע על ארכיאולוגיה?“ שאלה אריקה. ”מלבד העובדה
שאתה חושב שהדינוזאורים מגניבים, כמובן.“
שעשוע הבהב בעיניו. ”ניסיון יפה, אבל פליאונטולוגיה לא מעניינת
אותי, למרות העובדה שבגיל שש אכן חשבתי שהדינוזאורים מגניבים.“
ג‘ניס צחקה.
אריקה רשמה לו נקודת זכות על הטיפול האלגנטי בשאלה הנבזית
שלה. ”אילו קורסים בארכיאולוגיה לקחת?“
”אף אחד בינתיים, אבל אני קורא על הנושא. אני מתעניין במפגש

שבין ארכיאולוגיה לבין חוקי איכות הסביבה. אני יודע שחוק
ההגנה על הסביבה עולה בקנה אחד עם חוק העתיקות, ואני
תוהה אם כדאי לי לחשוב על דו-חוגי, ביולוגיה וארכיאולוגיה. אני
מתאר לעצמי שניסיון בשני התחומים האלה ייחשב שימושי בעיני
מעסיקים פוטנציאליים.“
”אז קראת.“ היא הרגישה צמרמורת. מילותיו כאילו נלקחו
ישירות מתוך טופס הרישום שלה לתכנית למדעי איכות הסביבה
באוניברסיטת אמריקן, שאותה היא אמורה להתחיל בספטמבר.
תכנית ההכשרה המקצועית של טלון את דרייק תשלם את שכר
הלימוד שלה — סיבה נוספת לשמור על מקום העבודה הזה.
”זאת תכנית מעולה, לי,“ אמרה ג‘ניס. ”אתה צודק שבחרת
בהתמחות כדי לבדוק אם הבחירה שלך נכונה. תקבל ניסיון טוב עם
הפרויקטים של המגדלים הסלולריים שלנו. הם שילוב מושלם בין
חוקי איכות הסביבה לבין חוקי העתיקות.“
”מה אתם עושים בפרויקטים של המגדלים הסלולריים?“ שאל.
”אנחנו מוודאים שהמגדלים החדשים שנבנים אינם פוגעים
בעתיקות או בסביבה,“ השיבה ג‘ניס. ”אריקה, בחורה מבריקה
שכמותה, פיתחה מסד נתונים לניהול הפרויקטים. אתה ממלא את
המקומות הנכונים בבסיס הנתונים, והופ — הדוח מוכן.“
”אני לא טוב בבסיסי נתונים,“ אמר. צחוקו הפך לשיעול נבוך.
”עד כמה לא טוב?“ שאלה אריקה.
”מחקתי בטעות את האחרון שעבדתי עליו.“
אריקה הצטמררה. היא לא יכולה לתת לו להתקרב לנתונים שלה.
”אבל אני טוב בתכנת וורד,“ אמר. ”בכל אופן, בגרסה הישנה, לפני
שעשו את כל השינויים הטיפשיים.“
”אריקה תוכל ללמד אותך את כל מה שאתה צריך לדעת,“ אמרה
ג‘ניס וחייכה אליה בגאווה אמהית. ”אתה תחלוק איתה משרד. כבר
הזמנתי בשבילך מחשב.“
”אני לא צריך מחשב, הבאתי את המחשב שלי.“

”אז תצטרך לתת לאנשי המחשב שלנו לבדוק אותו ולהתקין את
אמצעי ההגנה על הרשת.“
”השארתי אצלם את המחשב לפני שבאתי לכאן.“
”מצוין. אריקה תיקח אותך למחלקת כוח אדם כדי שיסדרו לך תג
עובד. מחר תלכו יחד לארכיונים הלאומיים. יש לך מזל, לי. המחקר
בארכיונים הוא אירוע נדיר והזדמנות מצוינת ללמוד.“
אריקה נעמדה, מחזיקה בידה את קלסר הפרויקט. ”אני רוצה ללכת
היום לבית התרמו-קון כדי לצלם.“
”קחי איתך את לי,“ אמרה ג‘ניס ופנתה לענייניה.
אז היא קיבלה את הפרויקט. סופסוף. היא החזיקה את הקלסר
צמוד לחזה כשפסעה במסדרון, לי צועד לצדה. היא הרגישה שביב
של תקווה וצחקה בהקלה.
”מה כל כך מצחיק?“ שאל.
היא נעצרה ופנתה אליו. הוא היה גבוה ממנה ב-30 סנטימטר לפחות,
והוא בחן אותה בעיניו הירוקות. היא הרגישה משיכה כלפיו וקיללה
אותו על שטמן את הזרע הזה במפגש הראשון שלהם, בחדר הכושר.
עכשיו כבר היה קשה לה להתייחס אליו בצורה אחרת. הוא עמית
לעבודה, המתמחה שלה, והיא ויתרה מזמן על הרעיון להתיידד עם
קולגות, שלא לדבר על מעורבות עמוקה יותר. חברותיה בלימודי
התואר הראשון שפטו אותה בחומרה על בסיס חצאי-אמיתות
ושקרים. היא לא מוכנה לחשוף את עצמה שוב ליחס כזה.
הוא הקיש באצבע צרדה מול פניה. ”הלו?“
אריקה הנבוכה ביטאה בקול את מה שהטריד אותה: ”אתה לא
מה שציפיתי.“
”למה ציפית?“
”למישהו צעיר יותר. בן כמה אתה בכלל?“
הוא משך בכתפיו. ”זה חשוב?“
”זה חשוב, אם אתה חושב שאתה מבוגר מכדי לעשות עבודה של
מתמחה זוטר.“

”אני בן 25 .כפי שאמרתי, החלפתי את החוג הראשי שלי כמה
פעמים.“
לפי ההתנהגות שלו, אריקה הייתה נותנת לו 30 ,אולי אפילו יותר.
קרוב לוודאי שהוא נולד עם ביטחון עצמי. ”כמה זמן אתה כבר
לומד באוניברסיטה? שבע שנים?“
הוא הנהן.
”כבר יכולת לעשות שלושה תארים.“ לה עצמה היה תואר שני שהיא
לא יכלה להשתמש בו, והיא בקושי הצליחה להסתדר עם פרנסה,
בעוד שהוא נהנה משבע שנים של תואר ראשון באוניברסיטת
קולומביה, למען השם.
”אני אוהב ללמוד. מה הלחץ לסיים את הלימודים?“
מפונק זה לא מילה.
הגבר שפגשה בחדר הכושר לא נראה לה עצלן. גם עכשיו השפריץ
סביבו אנרגיה. איזה בזבוז.
הוא סקר אותה במבטו, והיא התנועעה באי-נוחות. הלוואי שהוא
לא היה כזה חתיך! היא מאבדת את הראש כשהיא נמשכת למישהו.
הוא הטה את ראשו ומלמל: ”היה לי הרבה יותר קל אם לא היית
כזאת יפהפייה.“
וואו.
היא לא יכולה להרשות לעצמה לאבד עכשיו את הראש. הגיע
הזמן לשים אותו במקומו. ”קודם היית זר לא מוכר בחדר הכושר,
אבל עכשיו, כשאני המפקחת שלך, אני מצפה ליחס של כבוד. אם
אתה לא מסוגל, אני יכולה לבקש מכוח אדם לשלוח אותך לקורס
ברגישות חברתית.“
היא פנתה על עקביה וצעדה לעבר המשרד שלה. המשרד שלהם.
לכל הרוחות. היא הגיעה לחדר המחניק, חסר החלונות, ופתחה
בתנופה את הדלת. היום בכלל לא מתנהל כמצופה.
היא הצביעה על שולחן מעבדה גדול. ”אתה יכול לעבוד שם.“ אחרי
ששמטה את התיק שלה על השולחן, הפעילה את המחשב שלה,
מתעלמת מהנוכחות הגברית שנראתה בזווית העין שלה, וחיכתה

שתחלוק כל מה שלמדה על ארכיאולוגיה באמצעות עבודה קשה
ולימודים יקרים.
היא הקליקה על תכנת הדואר הפנימי של טלון את דרייק, מחפשת
משהו שיסיח את דעתה ממנו. הוא מפונק, והיא מקנאה. היא תתגבר
על זה; היא פשוט צריכה רגע כדי להתעשת.
היא עברה על רשימת המיילים החדשים. אחד מהם משך את
תשומת לבה, והרוגז שחשה נשכח מיד. היא הניחה את ידיה משני
צדי המקלדת כדי לייצב את עצמה, עיניה הצטמצמו, מצחה התכסה
זעה קרה.
ג‘ייק נובק יצר קשר. שורת הנושא הייתה ריקה. אריקה שקעה
בכסאה והקליקה על המייל באצבעות רועדות.
המסר שלו הופיע שם, שחור על גבי לבן: יש לך ג'וב טוב בחברת
טלון את דרייק, אבל אני יכול לקחת אותו ממך.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי33 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 59 ₪
דיגיטלי33 ₪ 29 ₪
מודפס59 ₪ 98 ₪
דיגיטלי 150 ₪
מודפס 200 ₪
עוד ספרים של קוראים - הוצאה לאור
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
קינדל38 ₪ 30.4 ₪
מבצע החודש
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
קינדל38 ₪ 30.4 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il