אינטמיות פיננסית

נתחיל דווקא מהסוף

18.3.2020. קשה לשכוח את התאריך שציינו בו את חמש שנות הזוגיות שלנו, אך לא משום כך הוא נחקק בי. הימים היו ימי תחילת הקורונה, ובחדשות דנו בשאלה אם ישראל בדרך לסגר מוחלט שתאכוף המשטרה. רוב הישראלים נענו להנחיות ונשארו בבתיהם, והתנועה בתל אביב הידלדלה. באותה תקופה גרנו יחד כבר שלוש שנים והתקשורת שלנו הייתה מעולה. דיברנו על הכול בכנות ובפתיחות ואם נתגלעו בינינו חילוקי דעות, תמיד פתרנו אותם תוך שעות ספורות. אהבתי אותו והוא אותי. אומנם לא יכולנו לצאת כדי לחגוג את האירוע ולציין אותו, אך האמת היא שחגגנו את הזוגיות שלנו 365 ימים בשנה.

עד אותו יום הייתי בטוחה שמצאתי את בן הזוג האידיאלי עבורי, את הגבר שכל חיי חלמתי שיהיה לצידי. הרגשתי שקרה לנו נס, שהיחסים שלנו באמת יוצאי דופן. באותו יום הבנתי שכנראה טעיתי. שכבתי במיטה, קפוצה כולי ומאוכזבת כמו שמזמן לא הייתי. לא ידעתי מה לעשות בכל התחושות שבערו בי. כעסתי. בדרך כלל אני יודעת איך להרגיע את עצמי בשעות כמו אלו, אך הפעם נסגרתי. יום קודם לכן שלחה לי סופי, גיסתי לשעבר, הודעת טקסט שבה שאלה לשלומי וכיצד אני נערכת כלכלית לנוכח המצב. בלי לחשוב הרבה כתבתי לה: "בפעם הראשונה בחיי גבר יפרנס אותי".

הקלדתי את התשובה והתרסקתי. גיסתי לשעבר, שהקשר איתה קלוש, שאלה לשלומי ובן הזוג שלי לא שאל? הוא יודע שאני עצמאית ושהתבטלו לי פגישות אימון, שהעסק שלי חטף בעיטה רצינית. מדוע אינו אומר דבר כשהוא עד להתרוקנות היומן שלי מפגישות? אומנם חשתי שביעות רצון מפרנסתי ועמדתי בהתחייבויותיי הכלכליות, אך לא היו בידיי כל רזרבות או חסכונות ליום סגריר. רק כמה שנים קודם, עם גירושיי, התחלתי להפריש סכום צנוע לפנסיה ולקרן השתלמות. העובדה שדובר במשבר עולמי ושאיש לא ידע לומר מה עתיד להתרחש הקלה עליי במעט, אך חששתי מפני ההשלכות הכלכליות הנוספות של הסגר הממשמש ובא, ולא ידעתי לומר אם הגבר שלי יסכים לפרנס אותי בתקופה הקרובה אם אצטרך.

לפני שעברנו לגור יחד חתמנו על הסכם ממון. מה ששלו — שלו ושל ילדיו לאחר מותו. ומה ששלי — שלי ושל בנותיי לאחר מותי. רק שלי היה פחות. למעשה, הייתה בבעלותי דירה קטנה בנהרייה, שרכשתי להשקעה ושילמתי עליה משכנתה שאת רובה כיסה שכר הדירה שגביתי מהשוכרים. הייתי מודאגת גם בנוגע ליכולתם להמשיך לשלם בשל הסגר הצפוי.

בראשית יחסינו עשיתי הכול כדי להוכיח לו שהזוגיות שלנו נטולת אינטרסים כלכליים, הכול כדי שחלילה לא יהיה ולו שמץ של חשד, אף לא קל שבקלים, שהקשר שלנו תלוי בדבר, ובטח לא במצבו הכלכלי; בכל פעם שהוא שילם על הוצאה משותפת, החזרתי לו מייד את חלקי. שלא אישאר חייבת, או שהוא ישלם יותר ממני. חשבתי שאם אראה לו עד כמה אני עצמאית הקשר שלנו יתחזק והוא יאמין באהבתי.

ניהלנו חשבון משותף ושנינו העברנו אליו מדי חודש סכום קבוע להוצאות השוטפות: שכר דירה, מיסים, קניות ובילויים. הוא עבד בתפקיד מנכ"ל של חברה ולמרות הסגר קיבל אישור של עובד חיוני, וכך מצבו נשאר בטוח — המשכורות שלו המשיכו להיכנס כרגיל. בראשי הסתובבתי סביב המחשבות של עצמי והתעלמתי מהעובדה שגם הוא חווה חרדות כלכליות.

באחת הדופק הואץ, הראש התפוצץ, הבטן כאבה כאילו חטפה אגרוף. לא הצלחתי להתרכז בדבר. איך ייתכן שהקשר שלנו כה חזק, קרוב, פתוח אבל בנושא הכלכלי כל אחד מאיתנו דואג לעצמו? איך ייתכן שהוא קנה את הסיפור שאני עצמאית מבחינה כלכלית ומסתדרת מצוין ואינו דואג לי? איך ייתכן שאינו ער למצוקתי? מחשבות מסוג זה הסתחררו בראשי בקצב מסוכן. ידעתי שיהיה בסדר, שלא אגור ברחוב, אבל ברגעים האלה השתוקקתי שהגבר שלי יגיד, "ממי, אני כאן, אל תדאגי." והוא לא אמר.

שלא כהרגלי, לא חייכתי אליו או תקשרתי איתו, נשארתי חמוצה ועניתי על שאלותיו בלקוניות. מצד אחד ציפיתי מעצמי להיות עצמאית ובלתי תלויה, ומצד אחר רציתי ודאות שיהיה לי על מי להישען. לאורך כל היום חשבתי על הדברים שתכננתי לומר לו. היה ברור לי שהפעם אני הולכת עד הסוף כמו שהתחייבתי בפני עצמי וכפי שאמרתי לו בדייט הראשון: "בשבילי זוגיות זה הכול או כלום". בתחומים אחרים בחיי אני מוכנה לעגל קצת פינות, להתפשר, להתגמש. בתחום הזוגי — לא. אבל איך אבקש דבר כזה? איך אעביר את המסר שנפגעתי מכך שלא הציע לי את עזרתו?

הבנתי שאני נדרשת לסובב את ההגה ב־180 מעלות, שדבר מה בתוכי מבקש קרקע יציבה. הרי אימנתי זוגות רבים וידעתי שאם רצוני בחירות אמיתית, עליי להסכים להיות תלויה בו. להיות תלויה בו ולא להתבייש, ולא רק לא להתבייש, אלא לעמוד מאחורי אמירתי שכסף הוא רק אחד המשאבים שאנחנו מביאים לקשר הזוגי, ושברשותי משאבים יקרי ערך אחרים. הכרתי את הכללים: אני לא אמורה לצפות ממנו להציע לי עזרה. אם אני מרגישה שאני ראויה לכך, עליי להציג את בקשותיי, ואם הן לא תיענינה בחיוב, אבחר אם להמשיך ביחסים, או לקום וללכת. למען האמת, לא ידעתי לומר מה תהיה תגובתו. יש סיכוי של חמישים אחוז שהוא יסכים למוטט את הקיר היחיד שהפריד בינינו — קיר הכסף — וסיכוי של חמישים אחוז שלא, אבל עוד לפני השיחה החלטתי שאם הוא לא יושיט לי יד, זה יהיה סופם של יחסינו. הגיע הזמן שאעמוד בהבטחתי לעצמי: הכול או לא כלום.

מה שווה כל הזוגיות הזאת אם אני מרגישה בימים אלו לבד כל כך? איך נבנתה החומה הזאת שעומדת בינינו? נכון, כבר דיברנו על כסף בעבר, אבל מעכשיו נדבר עליו באמת. חמש שנים של זוגיות. אני כבר יודעת מי הוא, אני כבר יודעת שאני רוצה להיות שותפה שלו לכל החיים, והוא, מה הוא יודע? היו שתי אפשרויות: או שהוא לא יענה לבקשתי ואז ניפרד, או שנהפוך לשותפים גם מהבחינה הכלכלית מעתה ואילך.

ישבנו בסלון ביתנו והוא, המתוק, ביקש שאשתף במה שאני עוברת וכלל לא הבין מה מצפה לו. הצורך להחזיק בעמדת האישה העצמאית, החזקה, שיודעת להסתדר לבד, נגוז ופרץ ממני כאב שהצטבר במשך שנים רבות — כאב המאמצים לשרוד כלכלית. נשמתי כמה נשימות והתחלתי. הטחתי בו כמה אני מאוכזבת מכך שלא קלט את עוצמת הפחד שלי מצמצום הכנסותיי בתקופה הקרובה, סיפרתי על ההודעה מסופי שהייתה הטריגר להתקף החרדה, קולי רעד ודמעות זלגו מעיניי. הוספתי שאני יודעת שאחת מאבני הקשר שלנו היא העצמאות הכלכלית של כל אחד מאיתנו ושאני עומדת מאחורי הסכם הממון שחתמנו עליו. עם זאת, ברור לי שאם חלילה הוא יפוטר, אהיה איתו באש ובמים ושבימים כתיקונם אוכל לשאת בעיקר העול הכלכלי ולתמוך בו עד שימצא עבודה.

"אז איך יכול להיות שאתה לא רגיש אליי בימים המטורפים האלה? איך לא אמרת את מה שאני מייחלת כל כך לשמוע — 'ממי, אל תדאגי לכסף, אני כאן?' אין לי כוונה להישאר בקשר שאני לא בטוחה בו," הוספתי.

שרון, כמו שרון, הקשיב בסבלנות והכיל את כאבי שהתבטא לא בבכי, כי אם בהתייפחויות.

הגבר שכל חיי חלמתי שיהיה לי ענה: "את צודקת. אני מצטער. סלחי לי."

באותן שניות לא הענקתי תשומת לב מיוחדת להתייחסות יוצאת הדופן שלו, והמשכתי בשלי. רק מאוחר יותר, כששחזרתי שוב ושוב את הרגעים הללו, יכולתי להעריך את המהירות שבה בחר במילים שהביעו אחריות על חוסר הקשב לצרכיי, שהביעו הבנה נרחבת ועמוקה של מצוקתי.

"זוכר שאמרתי לך מהרגע הראשון שנפגשנו שאני חסרת פשרות בתחום הזוגיות? אם אתה לא נותן בי אמון מלא אחרי חמש שנים שאתה מכיר אותי כמו שאף אחד לא הכיר, אני מוותרת על הכול."

"מה בעצם את אומרת לי?" ראיתי שהוא נבהל ולא מבין מאיפה הגיעה סערת הרגשות והאמירה ההחלטית. "למה את אומרת שאני לא נותן בך אמון מלא? לא הבנתי, את רוצה להיפרד?"

מייבבת, עניתי שאני אוהבת אותו ורוצה בזוגיות איתו, אבל שחשוב לי להיות נאמנה לעצמי. "זה הכול או כלום," הוספתי.

לאחר חמש־עשרה שנים של מסע מסביב לכל הקשור בכסף, מסע שתקראו עליו בהמשך, ניצחתי את הפחדים העמוקים ביותר שלי. היום אני יודעת שהמילים שאמרתי לא היו קשורות כלל בשרון. זו אני. אני בניתי את החומה, נשאתי בדידות כלכלית בלתי נסבלת ושיתפתי פעולה עם החרדות שלו. הרבה שנים הענקתי לעצמי נקודות על עצמאות; "אני מסתדרת" היא ההוויה שנכתבה לי על המצח וש"מכרתי" לו, אבל בתת־מודע שלי חי פחד שיום יבוא ולא אוכל לקיים את עצמי; שאזדקק לעזרה; שאני לא חזקה כל כך ושאם אודה בחולשתי, הוא ידחה אותי; שהוא איתי רק בתנאי שלא יצטרך לתמוך בי כלכלית; שיהיה עליי לארוז מזוודה ושוב לפרק זוגיות. האמנתי שאין אדם בעולם שאני יכולה לסמוך עליו. זו הייתה הטראומה שלי. זה היה הסיפור שלי עם כסף. סיפור שהשתקף בזוגיות שלנו.

אם לא ההודעה שקיבלתי מגיסתי, הייתי ממשיכה להיות משוכנעת שאני בוחרת להיות עצמאית כלכלית, שנכון לי לא להיות תלויה באיש, שסוג השותפות שיצרנו ועיגנו בהסכם ממון ובהתנהלות השוטפת מספק אותי. כמו סנדלר שהולך יחף נפלתי למלכודת: סיפרתי לעצמי שאני חופשייה אבל בעצם הייתי שבויה באמונה של "אם אין אני לי מי לי".

"מה בעצם את מבקשת?" שרון שאל.

מה רציתי? מה בעצם ביקשתי? לא התכוננתי לשאלה הזאת. "את במשא ומתן על החיים שלך", הדהד קול בראשי.

"אני רוצה שלושה דברים," אמרתי בלי לחשוב יותר מדי. "אחד, שתגיד לי שאם בגלל הקורונה או כל משבר אחר אצטרך את התמיכה הכלכלית שלך, היא מובטחת לי. שתיים, שבכל סוף חודש תשאל אותי איך אני גומרת את החודש ושאם אצטרך עזרה, תתמוך בי. שלוש, שמעתה ואילך נהיה שותפים מבחינה כלכלית. מה שכל אחד מאיתנו צבר עד היום יישאר שלו, ושמעכשיו נאחד כוחות: נקבע מטרות כלכליות, נחסוך כספים ונשקיע יחד, נקבל החלטות פיננסיות משותפות. נהיה יחד באש ובמים. גם בכסף."

שרון הופתע. התשובה שלו לשני הסעיפים הראשונים הייתה ברורה מאליה וכלל לא היה צורך לבטא אותה בקול. כאמור, המחשבה שיהיה עליי להסתדר לבד הייתה "הסרט" שלי. בנוגע לסעיף השלישי הוא ביקש כמה דקות לחשוב. כיאה לו, הוא לא שלף תשובה מיידית.

לכל אחד יש סיפור עם כסף. גם לו היה. שש שנים חלפו מאז גירושיו וההתפרקות של משפחתו ושל השותפות הכלכלית עם אשתו. הוא ידע כמה מורכב להתחיל הכול מחדש ולהסתכן שיום אחד שוב יתמודד עם סוגיות דומות. התפכחות היא גם היתרון וגם החיסרון של פרק ב'. למודי ניסיון, אנחנו מבינים שגם אם כרגע הכול טוב, תמיד קיים סיכוי שיום אחד הכול יתפרק. שרון היה שכיר ובן חמישים וחמש. בסיפור שסיפרתי לעצמי הוא היה חזק ממני מבחינה כלכלית, אך בעיני רוחו הוא חי בחשש שיאבד את מקום עבודתו.

בעודו שותק וחושב הרגשתי ראויה מאי פעם לכך שהוא ייענה לצורך שהבעתי בסעיף שלוש. בתוך תוכי ידעתי, גם אם לא היו לי הוכחות, שביום שנשבור את החומה הזאת ונאחד כוחות, שנינו נצא נשכרים — נשגשג כל אחד מבחינה כלכלית ונחווה רווחה כלכלית זוגית. רציתי לאשש את הידיעה הזו בכל מאודי. לא הבנתי אז מדוע היא בוערת בי.

משבר הקורונה הפגיש אותי עם הפצעים העמוקים ביותר שנשאה נפשי. הוא אילץ אותי להישיר אליהם מבט ולבקש. הוא אפשר לגבר שלי להיענות לבקשותיי, לתת אמון בי ובקשר שלנו.

הנגיעה בפצעיי העמוקים במרחב הזוגי האינטימי הייתה לא רק שער להתנהלות פיננסית מאוזנת ונכונה וליצירתה של רווחה כלכלית, אלא לריפוי תחושת האמון ולמציאת מזור לבדידות עמוקה שתפסה מקום רב בחיי. חלף זמן מה מאז הקורונה ושילוב הכוחות שלנו הניב תשואות שלא חלמנו עליהן. כיום שנינו חווים רווחה כלכלית, צומחים מבחינה מקצועית, משתפים פעולה בעניינים פיננסיים ומחליטים יחד החלטות. אנחנו מציבים מטרות כלכליות ואף השקענו מעט כסף בפרויקטים משותפים, והכי חשוב — אנו חווים עליית מדרגה בקשר הזוגי שלנו ובמצבנו הכלכלי.

במהלך תשע־עשרה השנים שבהן אני חיה במרחבים של צמיחה והתפתחות למדתי שתחושת הסיפוק העמוקה ביותר נובעת מההרגשה שניצחנו את עצמנו, את מי שהתרגלנו להיות. אם עד אותו יום ליוויתי זוגות שחווים משבר כלכלי כחלק מתהליך אימון עסקי וכערך מוסף בתהליך, אותו יום היה קו פרשת המים. אז הכרעתי ביני לבין עצמי לסייע לזוגות לחזק את יחסיהם ולשלב כוחות מבחינה כלכלית. אז ידעתי שמצויים בידיי כלים לסלול את הדרך לתחום חדש: "תרפיה פיננסית לזוגות".

***

מדוע זוגות רבים כל כך חשים מצוקה סביב עניינים כלכליים? מדוע אנו מתקשים לדבר על כסף בפתיחות? מדוע זוגות רבים אינם מקיימים שותפות כלכלית ולמה כסף הוא מקור למריבות רבות כל כך, לסבל ולגירושין? מדוע רבים מאיתנו מתביישים ביחסים שרקמנו עם כסף?

אנחנו עשויים לחשוב שככה זה; שהעיסוק בכסף כרוך בקושי, במאבק, בהישרדות; שאם רק היו לנו כמה מיליונים בצד, הכול היה בסדר; שכולם במינוס וחווים קונפליקטים בזוגיות סביב הנושא הכלכלי; שכולם סובלים במידה כזו או אחרת. רבים מאיתנו נמנעים מפנייה לעזרה משום האמונה שהבעיה מקורה בבן או בבת הזוג ובהתנהלותם, שאם הם יסכימו להשתנות, הכול יהיה בסדר. רבים מאמינים שעליהם לפתור את הבעיות שלהם לבד. רבים מנסים ייעוץ זוגי או טיפול אך לא מקבלים מענה לבעיותיהם הכלכליות.

ספר זה, "אינטימיות פיננסית", חושף שיטת התערבות שפיתחתי ומסייעת לזוגות להשכין שלום בינם לבין עצמם ועם "מר כסף" הממרר את חייהם. השיטה מבוססת על יצירת מערכת יחסים בריאה עם כסף בשיתוף בני זוגנו, ועל שימוש בכלים מעשיים המפלסים את הדרך לחוויה של רווחה כלכלית בחיינו.

בשער הראשון — מי שגדלנו להיות, נכיר את מערכת היחסים האישית שיש לנו עם כסף וכן את זו שיש לבן זוגנו. בשער השני — מי שהתרגלנו להיות, נבין באילו אופנים מערכות היחסים השונות שאנו ובני זוגנו מנהלים עם כסף מתנגשות זו בזו ומונעות מאיתנו קשר זוגי מיטיב וחוויה של רווחה כלכלית. בשער השלישי — מי שנבחר להיות, נתרגם את המודעות להתנהלות חדשה הלכה למעשה — נלמד להשתמש בכלים שייצרו שיח נינוח על כסף, שיתוף פעולה פיננסי ויכולת לקבל החלטות משותפות. אשתף במסע הארוך שעברנו, מר כסף ואני, בבורות שנפלתי אליהם במהלך נישואיי (ובכלל), בחבלות שספגתי וגם בתהליך הריפוי שתם ביום שבו שרון ואני הפלנו את החומה וחתמנו על "חוזה" חדש.

לאורך הספר שזורים סיפורי מקרה על בעיות שכיחות שחווים זוגות בתחום הפיננסי, על תהליכים שעברו זוגות בתהליכי אימון אמיתיים שהתרחשו בחדר העבודה שלי. שמותיהם שונו כמו גם פרטים מזהים נוספים, והם שהיוו את ההשראה לכתיבת ספר זה. נוסף על קבלת אישור בכתב, השקעתי מאמצים רבים במטרה להסוות כל פרט בר זיהוי, ובמקרים מסוימים ייחסתי לזוג חומרים ומצבים שנאספו מסיפוריהם של כמה זוגות.

אני מזמינה אתכם לעבור מסע זוגי שבסופו לא רק תהיו קרובים יותר זה לזה, אלא תוכלו לומר בפה מלא שאתם בדרככם לרווחה כלכלית. לכל פרק נלווים תרגילים קצרים המסייעים בהטמעת הידע ובלימוד הכלים, והתורמים ליצירת יחסים בריאים עם כסף, כפרטים וכזוג, הלכה למעשה. אני ממליצה לתרגלם לפני המעבר לפרק הבא. הספר אינו עוסק במצבים שמעורבים בהם אלימות כלכלית, התמכרויות לקניות, הימורים, או התקפי חרדה. במצבים כאלו או דומים להם מומלץ לפנות לטיפול.

כסף הוא נושא טעון ומורכב עבור רובנו והיחסים שאנו מנהלים עימו טעונים ברבדים היסטוריים ורגשיים. בתהליך להבראת יחסינו עימו עשויים לצוף רגשות וזיכרונות ששהו במחשכים ועתה ניתָן להם מקום לומר את דברם. זכרו:

1. לכל אחד קצב משלו. קחו את הזמן להשתהות, לחשוב, לעבד ולהרגיע רגשות שיעלו. אל תאיצו בעצמכם או בבני זוגכם לסיים את הקריאה.
2. אם שניכם קוראים את הספר בו־בזמן, תוכלו לתרגל יחד לאחר כל פרק. לצורך כך אני ממליצה לקבוע מועד מוסכם ולקיים אחת לשבוע או שבועיים דייט פיננסי שבו תתרגלו יחד. ייתכן שאחד מכם בשל לעבור תהליך והשני נמנע ממנו. הסכימו לעבור תהליך בעצמכם ללא שיתוף הפעולה של בני זוגכם. שינוי במערכת היחסים שאתם מנהלים עם כסף יניע את בני הזוג להגיב לו. זו טבעה של דינמיקה זוגית.
3. אם בני זוגכם נמנעים מהקריאה בספר, תוכלו להקריא בקול קטעים נבחרים שנגעו בכם אישית, לשתף בנקודות שהוארו לכם ובהרגשתכם בנוגע לגילויים החדשים על עצמכם.

אני מוקירה אתכם על בחירתכם לצאת למסע של שיתוף פעולה זוגי ושל רווחה כלכלית, ומאחלת לכם שאט־אט תוכלו להסיר מכתפיכם עול ולהופכו לאוצר של ממש.

פרסונות שונות ביחסים עם כסף — כך נגלה את עצמנו

מאז שהפכתי למאמנת קראתי ספרים רבים שעוסקים בכסף (בדרכים להשיגו, לנהלו, לסחור בו) וספרות ענפה בנושא זוגיות (כיצד ליצור זוגיות טובה, כיצד להעצים אותה), אך לא נתקלתי בספר אחד בעברית שקושר בין שני התחומים הללו. זוגיות וכסף — כל תחום בפני עצמו הוא מאתגר, קל וחומר החיבור ביניהם. לא רק זו, אלא שגם בשפה האנגלית ראו אור רק ספרים בודדים (שאצטט מהם בהמשך). איך ייתכן שכה מעט נכתב על תחום בחיינו שעלול לטמון בחובו סבל רב כל כך?

המחשבה שאוכל להיות מפורצות הדרך בתחום מילאה אותי בהתלהבות.

בספר "What every couple should know about money and "relationship (2011) מרלו וכריס פלטון, יועצים פיננסים הנשואים זה לזה (לשניהם אלו נישואים שניים), מתארים את מסע הטרנספורמציה האישית והזוגית במערכת היחסים שהם ניהלו עם כסף. הם מבחינים בין ארבע פרסונות המייצגות נטיות ביחס לכסף: שולטים, מקדמים, תומכים ואנליסטים, ובין שלושה סוגי דפוסים: חסכני, בזבזני ונמנע. אני מזמינה אתכם לבחון לאיזו פרסונה אתם נוטים במיוחד ובאיזה דפוס אתם מזהים את עצמכם. עם התמשכות התהליך וההתבהרות שתחוו, תוכלו לבחון מחדש את אבחנותיכם.

המשך הפרק בספר המלא