על השמיים Περὶ Οὐρανοῦ

ממה עשויים השמיים, מה מושך את האדמה למטה, ולאן עולה האש? לפני למעלה מאלפיים שנה, עם מעט מאוד ידע על העולם שסביבו, כשלרשותו רק המסורות העתיקות, הגותם של עמיתיו היוונים, ותורתו של מורו אפלטון, צירף אריסטו פרט אל פרט וטווה את תורתו השלמה על העולם ועל השמיים שסביבו. ב"על השמיים" פורש אריסטו את משנתו על חוקיו ומבנהו של היקום, ומתאימה לתורתו הרחבה יותר על חוקי הטבע ועל הקיום האנושי.

אריסטו היה מהפילוסופים החשובים בהיסטוריה, ועד להופעת המדע המודרני, הוא שעיצב את התפיסה האנושית על אודות העולם שסביבנו. בכוח סמכותו האדיר, אשר נבנה גם על בסיס הגותו המעמיקה על רזי הגוף, הנפש והחברה האנושית, יצק אריסטו יסודות עמוקים ויציבים לחוקי הפיזיקה, וכן לסיבות הגורמות להם להיות כפי שהם. הצבת האדמה במרכז, כשמסביבה המים, האוויר, האש, והכוכבים הסובבים אותנו, התאימה היטב לתצפיות האסטרונומים ולמגוון מראות היום־יום, והתאימה גם לאופן בריאת העולם המתוארת במסורות הדתיות החזקות.

לכן כה קשה הייתה מלאכתם של ניקולאוס קופרניקוס וגלילאו גליליי, שלמרות אלף ושמונה מאות השנים שחלפו מאז מות אריסטו במאה השלישית לפני הספירה, נאלצו להיאבק ולמרוד בממסד הדתי כדי להפריך את תורתו של אריסטו על השמיים, ולהקדיש את חייהם לציור היקום כמות שהוא, עם האדמה החגה סביב השמש.

דביר ילין נולד וגדל בקיבוץ מרום גולן, השלים תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבל את הדוקטורט בפיזיקה ממכון ויצמן למדע, ושהה חמש שנים בפוסט־דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בבוסטון. דביר מכהן כפרופסור חבר בפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון ועומד בראש המעבדה לאופטיקה ביורפואית. בנם של סולי ואלישע, נשוי לרונית, ואב לקשת והילה.

דבר המתרגם

אל הספר "על השמיים" של אריסטו התוודעתי בעת עבודתי על תרגום ספריהם של ניקולאוס קופרניקוס "על הקפות כיפות השמיים" ושל גלילאו גליליי "דיאלוג". במטרה לשכנע את קוראיהם, ולמעשה את העולם המדעי כולו, בכך שכדור הארץ סובב על צירו וגם מקיף את השמש, נאלצו קופרניקוס וגליליי להקדיש את חייהם על מנת להפריך כמעט כל טענה וכל הנחת יסוד שקיבע אריסטו במחשבתן של הבריות. עומק מחשבתו וכוחה העצום של סמכותו, שאותה צבר אריסטו בשנים של הגות רחבת אופקים על אודות הגוף והנפש, האתיקה, הפוליטיקה, הפואטיקה, הביולוגיה והפיזיקה, הן שאפשרו לו לא רק לצקת יסודות עמוקים ויציבים של חוקי הפיזיקה המוכרים לו, אלא גם לנסח סיבות מפורשות לכל דבר הנתון לתפיסת חושינו. היסודות הללו הם שהפכו במרוצת השנים לאמונה יוקדת אשר הכתה שורשים עמוק בליבם של בני העולם המערבי.

עבודתו של אריסטו שכותרתה "על השמיים" (לטינית: De Caelo, יוונית: Περὶ οὐρανοῦ), מורכבת מארבעה ספרים. בספר הראשון עוסק אריסטו במהותם של השמיים, בשלמותם, ביסוד האֶתֶר שממנו הם עשויים, בהיותם ראשוניים וראויים למשכן האלים, בתנועתם המעגלית האין־סופית, ובאי־יכולתם להיווצר ולהישמד. בספר השני מפרט אריסטו את מבנה היקום ואת סידור הכוכבים בו. בתום סקירה ממצה של הדעות האחרות בנושא, אריסטו מגדיר את הכיוונים ביקום, את צורתו כספרה מושלמת, את תנועת הכוכבים והסיבה לאור שהם מפיצים, את תנועות הפלנטות, ואת האדמה הניצבת במרכז. בספר השלישי אריסטו יורד אל כיפת היסודות, ומתוך התנועות מעלה ומטה הוא מסביר מדוע יש ארבעה יסודות שהם האדמה, המים, האוויר והאש (בנוסף לאתר השמיימי), ומדוע הם אינם נצחיים אלא נוצרים זה מזה. בספר הרביעי והאחרון מתמקד אריסטו במושגים "כבד" ו"קל", מגדיר מהם הכבד והקל המוחלטים, ואז מצרף הכול ומגדיר את הסיבות לתנועות ולחוקי הטבע הנראים סביבנו.

אריסטו היה ללא ספק כותב מוכשר ומורה כריזמטי, אולם הספר "על השמיים" שלפניכם, בדומה לכל ספריו ששרדו והגיעו לידינו, לא היה מיועד כלל לפרסום, וניתן ללמוד זאת גם מתוך סגנון הכתיבה הענייני והיבש. הספרים הללו, שאותם כינה אריסטו עצמו "אזוטריים", נדמים כאוסף של רשימות אקדמיות, או אולי כחומר להרצאות שייתכן שהוצגו ב"ליקיון" (Λύκειον), הוא בית הספר שייסד עבור תלמידיו וממשיכי דרכו. ספריו של אריסטו שאותם ייעד לפרסום לא שרדו עד לימינו, והותירו את הכתבים האזוטריים כמקור האמין ביותר לתורתו. הם מאוגדים כיום ב"מהדורת האקדמיה הפרוסית למדעים של יצירותיו השלמות של אריסטו".

לצורך תרגום הספר "על השמיים" השתמשתי בטקסט הנמצא בכרך השני של "Aristotelis Opera" שערך אוגוסט עמנואל בקר בשנת 1837 (268a-313b על פי מספור בקר), וכן בגרסה אלקטרונית הזמינה לכל בפרויקט "Scaife viewer" המציג גרסאות דיגיטליות לספרים בשפות היוונית והלטינית. בצמוד לטקסט המקורי נעזרתי רבות בשני תרגומים של הטקסט לשפה האנגלית. האחד הוא של הפילוסוף הבריטי ג'והן לאופריק סטוקס משנת 1922, תרגום שהוא קל יחסית לקריאה ולהבנה, והשני של פרופסור דויד ריב (C. D. C. Reeve) משנת 2020, אשר באדיבותו הרבה חלק עימי עותק דיגיטלי של ספרו. ספרו של ריב אומנם קשה יותר לקריאה, אך הוא מדויק יותר ומקפיד על תרגום עקבי ומנומק של כל מילה ומילה. הערותיו של ריב בצמוד לטקסט המתורגם סייעו לי רבות בהבנת הסוגיות השונות שעלו לא פעם במהלך עבודת התרגום.

תרגום "על השמיים" היווה עבורי משימה מורכבת למדי, שדרשה לימוד והיכרות רחבה עם הגותו של אריסטו, בעיקר בתחומי הפיזיקה והלוגיקה. למדתי שעבודתו של אריסטו נגעה כמעט בכל תחום שבו נוגעת הסקרנות האנושית, והבנתי שבעולמו קיימת סיבה לכל דבר, והכול קשור ברצף מסודר ומנומק של טיעונים לוגיים.

קשה שלא להתרשם מדרך מחשבתו של אריסטו ומשאיפתו הכנה והאמיתית להבין את הטבע שסביבו. באופן אישי, עם זאת, בהכירי את דרכיו של המחקר המדעי המודרני, אני נזכר כמה מעט אנו יודעים על העולם שסביבנו, ונבהל מעט מהשגיאות הקשות העלולות להיווצר רק מהתבססות על הנחות מוצא (אריסטו מכנה אותן "נקודות ראשית") שפשוט אינן נכונות. למשל, מסקנותיו החד־משמעיות שכדור הארץ ("האדמה") שלנו נמצא במרכז והשמיים נעים סביבנו במהירות, היו לא פחות מקטסטרופה עבור העולם המדעי כולו. עדות לכך היא גורלם המר של קופרניקוס וגליליי, שחטאם היחיד היה שאזרו אומץ לצאת נגד רעיונותיו של אריסטו, כמעט אלפיים שנים מאוחר יותר. קופרניקוס חשש מאוד מפרסום עבודתו על מרכזיות השמש ועל מסלולי הפלנטות, ונאות לפרסמה רק לפני מותו, וגליליי הוחרם על ידי הכנסייה ונשפט למעצר בית לשארית חייו, רק כי תמך בגישת קופרניקוס והוכיחה בעזרת הטלסקופ שבנה.

אילו מהנחות היסוד המשמשות אותנו כיום תימצאנה בעתיד כשגויות לחלוטין? אם כל מה שעומד לרשותנו הם חושינו הדלים, ואם נבקש, כמו אריסטו, להבין את הסיבות לכול, האם אי־פעם נוכל להגיע לאיזושהי מסקנה מעניינת, שתהיה גם נכונה?

בתקווה שתיהנו מקריאת הספר כפי שאני נהניתי לתרגמו.

דביר ילין

מילות מפתח

οὐρανὸν ("אוראנון"): שמיים או יקום. רבים: οὐρανός ("אוראנוס").‏

ἐπιστήμη ("אֶפּיסטמי"): ידע מדעי.

φύσις ("פיסיס"): טבע.

μέγᾰθος ("מגָתוֹס"): גודל.

ἀρχὴ ("אָרכֶה"): נקודת ראשית.

οὐσία ("אוסיָה"): מונח אריסטוטלי שפירושו המילולי "ישות". לעיתים הוא משמש במשמעות "מהות" ולעיתים במשמעות "עצם".

πρότερος ("פרוטֶרוס"): ראשוני (לעיתים גם נעלה, נשגב, קודם, עיקרי).

τέλειος ("טֶלֶיוס"): מושלם.

τὸ πᾶν ("טו פּאן"): המכלול.

παντός ("פּאנטוס"): הכול.

πάντα ("פּאנטָה"): הדברים כולם.

όλος ("אולוס"): שלם.

φιλότης ("פילוטֶס"): אהבה.

νεῖκος ("נֵיקוס"): מריבה.

ὁμοιομερές ("אומואיאומרס"): הומואיאומרי. שלם שחלקיו נותרים הוא עצמו.

δύναμις ("דונאמיס"): יכולת או יכולת צפונה.

ἀδυναμία ("א־דונמיה"): אי־יכולת.

πάθη ("פאתֶה"): נטייה.

ἔργον ("אֶרגון"): פעולה.

ἐνεργείᾳ ("אנרגיה"): הפעלה של יכולת. התממשות.

ἐντελέχεια ("אֶנתֶלֶכֶיָה"): התגשמות (של יכולת).

κοῦφος ("קופוס"): קלות.

βαρύς ("בארוס"): כובד.

ἀπλῶς βαρὺ καὶ κοῦφον: כבד וקל באופן מוחלט.

ῥοπὴ ("רוֹפּי"): משקל או משקל מאזניים.

πλῆρες ("פּלֶרֶס"): פלנום, חלל מלא בחומר.

κενὸν ("קֵנון"): ריק, חלל.

κατηγορία ("קטגוריה"): קטגוריה.

ποιόν ("פּיון"): תכונה.

διαφορά ("דיאפורָה"): תכונה מבדלת.

γένος ("ג'נוֹס"): סוג.

τοιοῦτος ("טויוטוס"): מאותו הסוג.

μορφή ("מורפי"): צורה.

σχῆμα ("סכמה"): צורה.

εἶδος ("אידוס"): אידאה. מעין צורה פעילה של החומר. האידאה קיימת או מגולמת בדבר לאחר התממשות של יכולת שהייתה טמונה בחומר היוצר אותו.

ὕλη ("אילֶה"): חומר.

ὄγκος ("אוּנגוֹס"): מסה.

στερεός ("סטרֵאוֹס"): גוף מלא.

στοιχεῖα ("סטוכיאה"): יסודות.

γῆ ("גֵ'י"): אדמה.

ὕδωρ ("אידוֹר"): מים.

ἀέρα ("אֶרָה"): אוויר.

πῦρ ("פיר"): אש.

αἰθέρα ("איתרה"): אֶתֶר.

χαλκός ("חאלקוס"): ארד, נחושת.

הספר הראשון

פרק 1. שלמות היקום.

הידע המדעי (ἐπιστήμη) על אודות הטבע (φύσεως) מתמקד, כך נראה, בגופים (σώματα) ובגדלים (μεγέθη), בנטיותיהם (πάθη) ותנועותיהם, וכן בנקודות הראשית (ἀρχάς),‏[1] רבות ככל שתהיינה, של סוגי המהויות (οὐσίας) הללו; כשמבין הדברים הטבעיים, ישנם הגופים והגדלים, ישנם אלה שיש להם גוף וגודל, וישנן נקודות ראשית עבורם.

דבר רציף, על פי הגדרתו, הוא זה הניתן לחלוקה לחלקים שבעצמם ניתנים לחלוקה, והגוף הוא זה הניתן לחלוקה בכל כיוון. הגודל הרציף בממד אחד הוא הקו הישר, בשני ממדים זהו המישור, ובשלושה ממדים זהו הגוף. מעבר לאלה אין כל גודל נוסף, שכן שלושה ממדים הם כל מה שיש, וכשאומרים "שלושה כיוונים" מתכוונים ל"כל הכיוונים". למעשה, כפי שמסכימים גם הפיתגוראים, המכלול (τὸ πἄν)‏[2] והדברים כולם מוגדרים על ידי המספר שלוש, שהרי הסוף, האמצע ונקודת הראשית, מספרם הוא כשל המכלול, והם השלשה.‏[3] את השלשה הזו אנו שואלים מהטבע עצמה,‏[4] כאילו הייתה אחד מחוקיה, ומשתמשים בה גם עבור פולחן האלים. גם בשפת היום־יום אנו מתייחסים לשני דברים, או לשני אנשים, במילה "צמד", אך איננו משתמשים ב"כולם", שהרי לכך המספר הראשון שיתאים הוא השלשה. כל זאת, כאמור, אנו עושים בהשראתה ובהובלתה של הטבע עצמה. ואם הדברים כולם (πάντα), המכלול (τὸ πᾶν) והמושלם (τὸ τελείαν) אינם שונים זה מזה בכל הנוגע לאידאה (ἰδέαν)‏[5] שלהם, וההבדלים ביניהם, אם ישנם כאלה, טמונים רק בחומר (ὕλη)‏[6] ובאופן שבו מתייחסים אליהם, אזי מכל הגדלים, רק הגוף הוא המושלם, כי רק הוא מוגדר על ידי המספר שלוש, וזהו המכלול.

ובהיותו ניתן לחלוקה, הגוף מתחלק בכל כיוון, בעוד שמבין האחרים יש הניתנים לחלוקה בכיוון אחד, ויש בשניים. ובהתאם לכיווני החלוקה, כזו היא גם הרציפות: האחד רציף באחד, השני בשניים, והסוג שלפנינו רציף בכולם. כך מובן שכל הגדלים הניתנים לחלוקה הם גם רציפים, אם כי לא ניתן להסיק מכל אלה את ההפך, כלומר שכל דבר רציף הוא גם ניתן לחלוקה.

יש לומר זאת בבירור: מעבר לגוף, לא ניתן להמשיך אל סוג (γένος) אחר באופן שבו עברנו מאורך למשטח וממשטח לגוף. זאת מכיוון שהגוף לא יהיה אז גודל מושלם, שהרי מעבר כזה מוכרח לנבוע ממחסור, אך הגוף אינו חסר דבר באף כיוון.

על פי הטיעון (λόγον) שלעיל, הגופים שהאידאות שלהם הן כשל המרכיבים היסודיים (μορίου),‏[7] אף הם מושלמים, במובן שלכל אחד מהם יש את כל הממדים (διαστάσεις). כל חלק מהם מוגדר על פי מגעו עם שכניו, ולכן גופם הוא במובן מסוים גופים רבים. לעומת אלה, המושלם שאלה הם חלקיו מוכרח להיות שלם בכל דרך,‏[8] כפי שמרמז שמו, ולא רק בדרך מסוימת.

[1] נקודת ראשית (ἀρχάς) היא עקרון יסוד. היא סיבתם הראשונית של דברים רבים, ודבר אינו גורם לה. [חזרה]

[2] היקום החומרי, הטבע. [חזרה]

[3] τριάδος. קבוצה של שלושה פרטים. [חזרה]

[4] אריסטו מתייחס אל הטבע כאל נקבה. [חזרה]

[5] משמעות האידאה של אריסטו נתונה לפרשנויות רבות. בשונה מהאידאה של אפלטון, זו של אריסטו מבטאת את צורת החומר שדרכה הוא מגשים את ייעודו.‏ [חזרה]

[6] כאן המילה הזו משובשת במקור (ὕiρ). [חזרה]

[7] כלומר היסודות והגופים המורכבים מהם. [חזרה]

[8] שלמות של דבר מושגת בכמה מובנים: זה שמחוצה לו אין אף חלק שלו, זה שדבר מסוגו אינו יכול להתעלות על פניו, וזה שהגשים את ייעודו. [חזרה]