סדהנה דארמה

תהליך האימון הרוחני האישי הוא תהליך של אינטגרציה של מחשבה, רגש ופעולה. מטרתו היא להביא לשחרור אישי מעריצות נסיבות החיים החיצוניות ולהסתמכות על מקור פנימי לכוח, לשלווה ולמהות שמצויים בכל אדם. מבחינה ביולוגית האדם בן ימינו אינו שונה מאבינו הקדום הצייד־לקט, ועם זאת נסיבות חייו שונות באופן קיצוני מאלו שהתקיימו בעולם לאורך 220,000 שנות קיומו של ההומו־סאפיינס. העידן של היום, שנתפס כשיא ההתפתחות האנושית, מטשטש את מקומו של האינדיווידואל ומחליש אותו רוחנית, רגשית וגופנית. החיים בעולמנו הקפיטליסטי, הדיגיטלי והמחובר תמידית הפכו את הצעידה על דרך האימון הרוחני של הדארמה למשימה קשה מתמיד.

דווקא בתקופה כזו יותר ויותר אנשים נמשכים אל האימון הרוחני, שמפנה אותם חזרה פנימה אל הכוחות ואל המציאות היציבה שבתוכם. סדהנה דארמה הוא מדריך מעשי ופשוט המבוסס על שנים ארוכות של התנסות אישית ועל מחקר של מגוון תרבויות, דתות ושיטות אימון. הוא מציג גרסה יעילה במיוחד לדרך האימון הרוחני, המותאמת לאתגר הגדול שעומד בפני האדם המודרני, שתביא להתקדמות מהירה ולשיפור מורגש ואמיתי בחייו. זהו מסע של חופש אישי ושל הפסקת הסבל, המביא את האדם לחיים פעילים ולאני האמיתי שבתוכו.

יובל בהרב הוא מורה לדארמה וחוקר של ההיסטוריה של הדתות. במקביל פעל כמשקיע הון סיכון, ניהל מספר חברות סטארט־אפ, היה בכיר בחברת טכנולוגיה גדולה ועסק במחקר בתחום הבינה המלאכותית וחקר המוח. כמו כן נמנה עם מקימי ארגון חירום לסיוע לפליטים. בשני העשורים האחרונים, בד בבד עם פעילותו המקצועית, יובל עוסק באימון דארמה ובלימוד של האימון הרוחני ממגוון זמנים ותרבויות.

מבוא: סדהנה דארמה – על אימון חובק־כול

Whatever you do, make it an offering to me – the food you eat, the sacrifices you make, the help you give, even your suffering.

In this way you will be freed from the bondage of karma,

and from its results both pleasant and painful.

Then, firm in renunciation and yoga, with your heart free, you will come to me.

- The Bhagavad Gita

מספרים על הספרטנים שנהגו לתת לכל ילד בתחילת אימוניו עגל קטן של פרה. כל ילד היה אחראי לדאוג לצרכיו של העגל, להאכילו ולטפל בו. מדי יום ביומו היה הילד צריך לשאת את העגל בזרועותיו ולהקיף איתו את האצטדיון. ההקפות נמשכו עד שבגר העגל והגיע לגודל מלא. בכל יום גדל עוד קצת, ובכל יום התחזק הילד עוד קצת. במובנים רבים התפיסה האימונית של דרך הדארמה היא פשוטה ואינטואיטיבית כמו האימון הספרטני. היעד מתחבא בדרך. העיקרון האימוני דומה לאימון של כל שריר, מיומנות או התנהגות אחרים באדם: אם אנחנו רוצים להיות טובים במשהו, עלינו להתאמן בו. להתחיל בקטן ובכל יום להתחזק מעט. אם אנחנו רוצים להיות מסוגלים לרוץ רחוק, כדאי שנתחיל להתאמן בריצות למרחקים ארוכים. נתחיל במרחק צנוע ונגדיל אותו מחודש לחודש. אם אנחנו רוצים לקפוץ גבוה, כדאי שנתחיל להתאמן בקפיצה. נתחיל בקפיצה נמוכה ונגביה אותה בהדרגה. על פי הדארמה, את אותה הגישה בדיוק עלינו לאמץ גם לאימון המיינד ולשינוי ההתנהגות הנלווה לו. אם אנחנו רוצים להתנהג תמיד באופן מסוים – בכל יום, בכל שעה ובכל מצב – כדאי שנתחיל להתנהג באופן זה לאורך פרקי זמן הולכים ומתארכים, ולא רק נמתין לשינוי פנימי שבבת אחת, כאילו מעצמו, יוביל לשינוי התנהגותי מוחלט. גם שינוי מוחלט יגיע, אך הוא יגיע בזמנו ואחרי מאמץ רב־שנים.

מעניין לשוחח עם ספורטאים מקצועיים או עם ספורטאי סיבולת מנוסים ולברר מה דרוש לדעתם על מנת להשלים אירוע ספורטיבי קיצוני כגון ריצת אולטרה־מרתון של 100 קילומטר, מרוץ אופניים של שלושה שבועות, טריאתלון איש ברזל או Thru-hike של מאות ואלפי קילומטרים. התשובות שיתקבלו יהיו שונות מאוד מכפי שישער האדם הממוצע, שאינו קרוב לתחום. לא מדובר באימון חד־ממדי שמשפר יכולת מסוימת אחת. הכושר הדרוש על מנת לרוץ 100 קילומטרים בהרים אינו גבוה פי עשרה מזה הדרוש על מנת לרוץ 10 קילומטרים. אנשים שעומדים במשימות כאלו לא ניחנו בפיזיולוגיה על־אנושית. הם לא בורכו גנטית במבנה גוף מיוחד שמאפשר להם ״להתעייף אחרי כולם״ או לרוץ עד בלי די ללא מאמץ. הם אינם מגיעים לכושר גופני מהסוג שבו ריצת 80 קילומטרים היא לא אתגר גופני קשה. האתגר שבפניו הם עומדים, אינו דורש מהם להפגין יכולת מסוימת או להיות בני־מזל בהגרלה הגנטית האתלטית, אלא הוא בוחן את מי שהם באמת. הניצחון בקרבות אלו, שבהם הם בחרו להשתתף, יוכרע לא בעולם הפיזיולוגיה של המאמץ אלא בתוך ראשו של הספורטאי. מה שנדרש, כפי שיסבירו לנו הספורטאים הוותיקים, הוא שילוב של שלושה תחומים: רגשי, רוחני וגופני. מי שלא יכין את עצמו כהלכה בשלושת התחומים הללו – לא יעמוד באתגר. אין אדם שיכול לרוץ 100 קילומטרים או להשלים תחרות איש ברזל בלי לחוות סבל, בלי להתמודד, בלי להיתקל במכשולים בלתי צפויים, בלי לעבור משברים ובלי לפקפק בעצמו. הכושר הגופני וההתניות הגופניות המוקדמות אולי ישפיעו על משך הזמן שיידרש לספורטאי כדי להשלים את התהליך, אבל לא הם יקבעו אם ישלים אותו ויצלח את המשברים או לא.

מה שמאפשר לאדם לצלוח אתגר כזה הוא תהליך חובק־כול שמשפיע על כל היבט בחייו. בתהליך הזה עליו לשנות את עצמו דרך אימונים ארוכים ומאתגרים ושינוי מלא של אורחות חייו, עד שיהפוך למי שיכול לקושי, שעומד במאמץ ושמתגבר על האתגר. במישור הגופני מדובר באימון יום־יומי שבו הספורטאי מפתח את ההיבטים הפיזיים השונים הנדרשים: סיבולת, כוח ויציבות, טכניקה, סימטרייה, גמישות. הדרך היחידה להשיג שינוי בממדים הפיזיים הללו היא שגרת אימונים קבועה, יציבה ומאוזנת, שבה המתאמן מתאמץ קצת יותר בכל פעם ובכל אחד מהממדים הללו. רק כשהאדם מתאמץ מעבר לאזור הנוחות שלו, מייצר קושי ומתמודד עימו – רק אז מושג השיפור. אולם לא די בסרגל המאמצים הפיזיולוגי. על ספורטאי כזה לחזק את עצמו רגשית ורוחנית כדי שיוכל לעמוד בלחצים, בפחדים, בכאבים ובמשברים הצפויים והמפתיעים שהמסלול יציג בפניו. הדרך הפשוטה ביותר להבין את האימון הרגשי והרוחני היא להתייחס אליו, לפחות בתחילת הדרך, כאל שריר נוסף שיש לאמן. האימון של השריר הזה מושג בדיוק באותו האופן שבו אנחנו מפתחים את גופנו הפיזי: אימון קבוע, יום־יומי ומתמיד שמותח ובונה עוד ועוד את החוזק המנטלי, את הנחישות ואת המיקוד המוחלט במטרה. ועם זאת, לא די באימונים הללו – האדם שבוחר בדרך הזו, נדרש לסגל לעצמו משמעת בכל ההיבטים של חייו, ובכלל זה תזונה בריאה ומתאימה, שעות שינה מספיקות וקבועות, הימנעות מפעילויות שעלולות לגרום לפציעה, והרשימה ארוכה.

התהליך האימוני הרוחני הוא דומה. מתאמן הדארמה הופך את עצמו במרוצת השנים לאדם שיכול לאתגר את עצמו ושראוי למטרה שהציב לעצמו. הוא אינו מגיע אל המטרה אלא הופך את עצמו לתמונת הראי שלה. כדי להיות האדם הזה עליו להקדיש את כל כולו לתהליך האימון ולשנות את כל אורחות חייו. אימון הדארמה אינו עוד פעילות שאנחנו מוסיפים לסדר היום שלנו, כמו אימון בחדר הכושר או בחוג שחמט. זהו תהליך שבו אנחנו מושיטים יד למטרה בכל נים בגופנו ובכל מאודנו, והשגת המטרה פירושה שינוי של גופנו ושל נפשנו והפיכתנו למי שיכול לעמוד באתגר שלקח על עצמו. חומר הגלם של המתאמן הרוחני, כמו גם של הספורטאי, הוא גופו עצמו ונפשו. הכלים שברשותו הם אימון אינטנסיבי יום־יומי בכישורים המנטליים, הרוחניים והגופניים הדרושים. מדובר בשינוי הדרגתי באופן שבו מתאמן הדארמה מתנהג לעצמו ולאנשים סביבו, ובבחירות נכונות בכל היבטי החיים. כל אלו יחדיו יביאו את גופו ואת נפשו של המתאמן לשיאם הפוטנציאלי. המשמעת של מתאמן הדארמה אינה חיצונית. העולם אינו מאלץ אותו לבחור באתגרים הללו, לקום בשעות הבוקר המוקדמות לאימון המדיטציה ולאימון הגופני, לשנות את התפריט מקצה לקצה או להשקיע שעות באימונים. אין חוקים, קנסות כספיים או אכיפה כלפי מי שאינו עומד ביעדים שהציב לעצמו. המשמעת הזו נובעת ממסירות אישית לאידיאל פנימי. השינוי חייב להיות מלא: בתזונה, בשינה, במבנה היום ולא פחות מכך – במערכות היחסים של האדם עם העולם סביבו. מי שיתאמן באופן רציף, רציני ונלהב וינהל את חייו בצורה הטובה ביותר שהוא יכול בכל שלב של האימון – הוא זה שישיג את מטרותיו. אין קיצורי דרך, רק מאמץ יביא לשינוי.

המילה Sādhanā בסנסקריט מתארת את סך המשמעת, הפעילויות וההקרבות שמתאמן מקבל על עצמו במסגרת אימון הדארמה. מכיוון שאלו נוגעים בכל היבט בחייו, כל הווייתו הופכת ל״סדהנה דארמה״. מדובר בתהליך של התקדמות רוחנית המבוסס על שילוב של מדיטציה עם פעולה נכונה ומוסרית בעולם. לכן המנטרה של הדארמה הזורואסטרית היא:  "Good Thoughts, Good Words, Good Deeds"  (באבסטה:  "Humata, Hukhta, Huvarshta" ). לא מדובר רק בשינוי של פעולות כלפי הסביבה אלא גם בחתירה לשינוי פנימי שמתחיל במניעים הפנימיים, ממשיך אל המחשבות והרגשות ולבסוף מוביל לפעולה. מכיוון שמדובר בשינוי כה עמוק שנוגע לכל היבט בחייו של המתאמן, התהליך הזה מכונה בכל בתי הספר של הדארמה ״חתירה לשלמות״, וההגעה אל האני האמיתי מכונה בפשטות ״שלמות״. בסנסקריט שלמות רוחנית היא siddhi (सिद्धि). הסוּפים משתמשים במונח בערבית Ihsan (إحسان), ותרזה מאווילה, אחת מענקיות הדארמה של הנצרות המערבית, בחרה בו לכותרת ספרה The Way of Perfection. אסור להיבהל מההגדרה הזו. מתאמני הדארמה אינם מצופים להגיע לשלמות זו בראשית אימונם ואף לא להתקרב אליה. ההשגה המלאה שלה אפשרית רק עם השלמת המסלול. עם זאת, המודעות לאידיאל של השלמות הזו, שמגולם בחייהם של מורי הדארמה הגדולים של הדתות השונות, היא חיונית עבור חיי היום־יום של המתאמן, שכן היא מעניקה השראה ותורמת להתקדמות התהליך האימוני. העיקרון המנחה של הסדהנה דארמה הוא אינטגרציה של הפקולטות הקוגניטיביות של האדם דרך אימון דו־כיווני – שינוי פנימי שמונע על ידי אימון המדיטציה והטמעה עמוקה שלו על ידי שינוי מודע של ההתנהגות. שינויים אלו, בשילוב חיזוק הגוף ומשק האנרגייה שלו וניקויו מרעלים פיזיים ונפשיים, יעצימו את המתאמן רוחנית, רגשית ופיזית עד שיצלח את המסע ויחיה חיים של שיפור פנימי מתמיד.

Continue doing what’s right. Be strong. Look forward and let go of what happened yesterday. Look at your weaknesses, not at your strengths, and pay attention to what you still need to do, instead of rehearsing in your mind what you’ve already accomplished.

- Anonymous