השכן שלך רוצח

השכן שלך רוצח מסיר את המסכות מעל הרוצחים הסדרתיים המתוחכמים בהיסטוריה. הספר מתאר את המעשים המזעזעים, את הפשיטות המשטרתיות ואת חוסר האנושיות המזוויע שמאחורי המסכה, במסע מצמרר שכולל תיאורים מפורטים, ישירים ולעיתים בלתי מצונזרים על חייהם של שישה רוצחים שהסתירו את הפשעים שלהם מחברים לעבודה, משכנים ואפילו מהמשפחה שלהם. אף אחד לא האמין בזוועות שהם ביצעו, עד שהבלון התפוצץ להם בפנים.

זהו ספרו הראשון של מוטי, שבו הוא מתאר את הפשעים מתוך שילוב של תחקיר מעמיק וגישה אישית וייחודית. הספר מציב אתגר לקוראים לשאול שאלות על טבע האדם ועל המפלצות שיכולות להסתתר בכל אחד מאיתנו.
מוטי וקנין התחיל להתעניין בתחום הפשע האמיתי כבר בגיל עשר, כשהיה צופה נלהב של תוכניות פשע טלוויזיוניות, וכיום מרבית תעסוקתו היא בהצגת תוכן על פשע אמיתי מהארץ והעולם. מוטי הוא הבעלים של ערוץ היוטיוב המצליח "Blackbeard" והמנחה של הפודקאסט "פשע בתשע", שבו הוא מגיש סיפורים מרתקים מעולם הפשע בדגש על רוצחים סדרתיים, שודדים, הונאות ומקרי אלימות.

פנטזיה מינית היא מחשבה, דמיון או תסריט המגרים אותנו מבחינה מינית. פנטזיות מתחילות בדרך כלל כאשר אנחנו מתחילים להיות פעילים מינית, אי אז בגיל ההתבגרות, אף על פי שיש מקרים שבהם הן מתחילות עוד קודם לכן. פנטזיות מיניות יכולות להיות שונות ומגוונות מאוד ועשויות לכלול מצבים, דמויות, פעילויות או מקומות אשר מעוררים את התשוקה המינית של האדם.
פנטזיות מיניות הן בדרך כלל נורמליות, והן אפילו מפתחות את המוח ואת הדמיון, אך מה קורה אם פנטזיה מינית מתחילה להיות קצת מטרידה ואפילו אלימה? מה בנוגע לפנטזיה סדיסטית? או מזוכיסטית?
חניקה ארוטית, לדוגמה, היא מהלך מיני שמבוצע בזמן יחסי מין. לא אסביר בפירוט איך היא מתבצעת, כי זוגות שונים מבצעים זאת באופן שונה. אבל מה אם אותה פנטזיה, שמלאה ברגשות ובאינטימיות עמוקה, מתחילה להיות אובססיבית עד כדי כך שהיא גורמת לגירוי מיני גבוה אך גם לנזק עצמי? מה אם היא מגיעה יחד עם סטייה מינית של מציצנות מסוג וויריזם (Voyeurism), שהוא הצצה לאחרים כאשר הם מבצעים יחסי מין?
השילוב של וויריזם עם מוח סדיסטי יכול להביא לתכונות אופי מפחידות מאוד.
לכן חשבתי שיתאים מאוד לפתוח את הספר בסיפורו של רוצח מתוחכם מאוד, שפעל במשך שלושים ואחת שנים ושהצליח להתחמק מרשויות החוק כאשר הוא גובה את חייהם של עשרה בני אדם, ובתוכם, למרבה הזוועה, משפחה שלמה.
העניין המצמרר שהופך את הדמות שלו למטרידה כל כך הוא שהרוצח הזה היה איש משפחה, אב לשני ילדים ונשוי לאישה אוהבת, בעל עבודה מסודרת ומשכורת שבועית מכובדת בתור טכנאי ומתקין מצלמות אבטחה. נוסף על אלו הוא היה אדם מנומס ונערץ בקהילת הכנסייה שלו, שם שירת בתור עוזרו הראשי של הכומר. בשל כל אלו שום אדם לא האמין או חשד שהוא מסוגל לבצע מעשי רצח מזוויעים כמו אלו שביצע.
שיטת הפעולה שלו הראתה לחוקרים שמדובר במעשי רצח מתוכננים שנועדו לממש פנטזיה מינית סדיסטית המעורבת בסטייה קשה. שיטה זו הוכיחה שהרוצח ביקש לספק את היצרים הנוראיים שלו באמצעות רצח אלים במיוחד, שבגללה קיבל את הכינוי שלו – BTKג (Bind, Torture, Kill) – לקשור, להתעלל, לרצוח. דניס ראדר.
התאריך היה 27 ביוני 2005. בבית המשפט המחוזי של סדג'וויק אשר בוויצ'יטה, קנזס, נשמעה הודאה קשה ביותר על מעשי רצח אלימים ונוראיים. השקט והמתח ששררו בחדר גרמו לשערות הנוכחים לסמור כאשר הם שמעו את עדותו של דניס.
בקור רוח ובקול רגוע, ללא פחד או חרטה, הוא תיאר את מעשי הזוועה שביצע בקורבנות שלו בזה אחר זה. הוא סיפר כיצד נהג לקשור אותם, לצפות בהם כאשר הם מבוהלים, להתעלל בהם נפשית ופיזית ולבסוף לחנוק אותם למוות.
המקרה הראשון שתיאר התרחש ב־15 בינואר 1974 בוויצ'יטה. משפחת אוטרו, משפחה עם ארבעה ילדים, עברה לשכונה שדניס ראדר התגורר בה. השעה הייתה 7:30 בבוקר, דניס ראה את ג'ואי בן התשע מכניס את הכלב לבית ומשאיר את הדלת האחורית פתוחה. הפרצה קראה לדניס והוא נכנס לתוך הבית ללא חשד, חתך את קו הטלפון ובאיומי אקדח התחיל להתעמת עם ג'וזף, אב המשפחה.
“מי אתה?" שאל ג'וזף.
"אני מבוקש במדינת קליפורניה ובדרך לניו יורק, אני צריך את המכונית שלכם ואוכל," השיב דניס.
"אין לנו כסף, אבל אתה יכול לקחת את המכונית שלי שחונה בחוץ, רק אל תפגע בנו!"
"תשכב על הרצפה עם הפנים למטה, אם אני אשמע ציוץ אחד קטן אני יורה בך ובכל המשפחה שלך," אמר דניס ואיים עליו באקדח הריבולבר שבידו.
הכלב של המשפחה, שהיה בבית, התחיל לנבוח, ודניס הורה לג'וזף להוציא אותו החוצה. ג'וזף קרא לג'ואי הקטן וביקש ממנו להוציא את הכלב. לאחר שהוציא את הכלב קשר דניס את ידיהם ואת רגליהם של ג'וזף, של ג'וליה ושל ג'ואי הקטן, ולפתע הוא ראה מולו את ג'וזפין בת האחת־עשרה, המומה ומשותקת מפחד, עומדת על יד המדרגות לקומה השנייה. הוא תפס גם אותה וקשר את ידיה ואת רגליה. דניס לקח את כולם אל חדר השינה, שהיה בקומה השנייה, והושיב את ג'וזף, את ג'וזפין ואת ג'וליה על הרצפה בידיים וברגליים קשורות כשמחסום לפיהם, בעוד ג'ואי הקטן יושב על המיטה.
ג'וזף אוטרו סבל מפציעה באחת הצלעות שלו בשל תאונת דרכים שעבר, והוא חש כאב מהישיבה על הרצפה בחדר השינה, קשור. כדי להקל עליו, דניס שחרר מעט את הקשר ההדוק. אומנם בבית המשפט הוא הודה שהרצח של המשפחה היה מתוכנן, אבל כשהוא נכנס אל הבית שלהם הוא לא ידע שהוא הולך להיתקל באב המשפחה; הוא היה בטוח שהוא לא יהיה בבית.
כשארבעת בני המשפחה היו בחדר השינה כפותים בידיהם, דניס הבין שהם ראו את הפנים שלו ושיוכלו לזהות אותו בקלות אם ישאיר אותם בחיים.