רכות מברזל - על נשים ונשיות בישראל שלאחר שבעה באוק

האם נשים הן חלשות וזקוקות לעזרה והצלה או חזקות ונחושות? האם לאחר שבעה באוקטובר, הנשים בישראל רכות כחמאה או מחושלות כברזל? הספר "רכות מברזל" מנסה לשפוך אור על מציאות של 'גם וגם', ואינו מתפתה, כמעט, לתשובה חד-ממדית. גם אם חטאנו בכך בפרק זה או אחר, הרי שהמכלול מהווה קליידוסקופ מורכב ועשיר של זוויות ראייה.

"רכות מברזל" נכתב עבור הקהל המשכיל העסוק בשאלות חברתיות בישראל, מתוך הקשת הרחבה של פרקי הספר עולות תובנות מעודדות, מנחות ולעיתים רדיקליות, על ההווה והעתיד של החברה הישראלית. את פרקי הספר כתבו וסקרו חוקרות מובילות בישראל בתחומי מדעי החברה, פסיכולוגיה והיסטוריה, בתקופה של מלחמה ממושכת, בגישה איכותנית המזמינה דיאלוג עמוק בין עולמן הפנימי של החוקרות לעולמן הפנימי של הנחקרות והקוראות.

עורכת הספר, הפסיכולוגית ד"ר ורדה זילברברג, היא אשת מקצוע בכירה בתחום מדעי החברה. "רכות מברזל" מצטרף לשני ספריה הקודמים שהתפרסמו בהוצאת איפאבליש, וסוגר את הטרילוגיה 'כשדברים מתפרקים': "לחודים בתקווה – מה למדנו על עצמנו בתקופת הקורונה?" ) 2021 ( הספר התפרסם בגרסתו באנגלית Pandemic Psychology (eBookPro, 2023) ; ו"קריעה, היבטים פסיכולוגיים בתקופת המחאה בישראל 2023 , שלפני אירועי ה 7- באוקטובר" ) 2024 (, שאותו ערכה יחד עם ד"ר אורית אבן שושן –רשף. ספרי הטרילוגיה עוסקים במשברים העיקריים שעימם מתמודדת החברה הישראלית מאז משבר הקורונה.

ורדה זילברברג

לקראת סוף הריאיון עם רחל — אותה ראיינתי לפרק 'יצירת חיים', שאלתי מה הייתה רוצה להוסיף והיא אמרה: "אחד הדברים שאני יותר מבינה והייתי רוצה להגיד, שאנחנו הנשים חזקות ברמות... חוזק פנימי, נפשי, פיזי, כאילו — הכול."

אז... מה קרה למיתוס של 'המין החלש'? נשים מחפשות עכשיו עבודה ב'מוישה הובלות'?

שם הספר- 'רכות מברזל'- מייצג את המורכבות הדיאלקטית של תקופה בה קשה לתת תשובות פשוטות שנפשנו יוצאת אליהן: מי צודק? מי מנצח? מה זה ניצחון? יש מישהו שלא מפסיד?

במלחמה הזאת הפסדנו הרבה מאד בכל המישורים. מעבר לאובדן החיים הנורא התערערו הבסיסים העמוקים ביותר של קיומנו במדינה ישראל. שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו הטילו צל אפל על הלקח העמוק ביותר מהשואה: "לעולם לא עוד". המציאות הפוליטית בישראל ובעולם מעוררת ברבים וטובים תחושה של ייאוש וחוסר אונים — אין מפלט מהרוע, ושאלות יסוד הנוגעות למוסר ולערכים יהודיים ואנושיים מאיימות לקעקע כל מראית עין של נורמליות.

השם 'רכות מברזל' ניתן לספר בהשראת התערוכה "רכה כבזלת" של מעצבת התכשיטים סמאח בטחיש, שהוצגה במוזיאון ישראל בשנת 2023 — 2024 כחלק מהתערוכה "מעצבים בערבית" שאצר רמי טריף. בטחיש עוסקת במתח שבין המסורת לבין המציאות העכשווית בשיח ובחיים של האישה הדרוזית בגולן. סרט הוידאו שהוקרן בתערוכה, ובו מציגה בטחיש בישיבה מזרחית את יצירותיה ומתארת את האתגרים של האישה הדרוזית, חיבר אותי לרעיונות שנבטו בי לקראת ספר זה על המצבים הבלתי אפשריים של נשים בתקופת המלחמה שהחלה בשבעה באוקטובר וסופה עדיין לא ברור. המלחמה נקראה "חרבות ברזל", והנשים במציאות הזו נדמו בעיניי 'רכות מברזל'.

ואת? מה איתך? בת שבע סדן, שכתבה את הפרק 'הטראומה נשארה בבית', אמרה: "נראה שהמלחמה הזאת לקחה את נשות המילואימניקים, אחורה במאבק לשוויון וחזרנו לתפקידים הסטראוטיפיים של גברים בחזית ונשים בבית מאחור". מצד שני, גם בכיתות הכוננות, במשטרה, בצבא ובזירה החשובה של המחאה ושל שומרי הסף — נשים מסתכנות ומצילות מה שאפשר וכמה שאפשר ונאבקות לעתיד טוב יותר. האם נשים הן חלשות וזקוקות לעזרה והצלה או חזקות ונחושות? האם הנשים בישראל שלאחר שבעה באוקטובר רכות כחמאה או מחושלות כברזל? הספר "רכות מברזל" מנסה לשפוך אור על מציאות של 'גם וגם', ואינו מתפתה, כמעט, לתשובה חד-ממדית. גם אם חטאנו בכך בפרק זה או אחר, הרי שהמכלול מהווה קליידוסקופ מורכב ועשיר של זוויות ראיה.

מדוע להתעכב על נשים ונשיות? הפילוסוף עמנואל לוינס (1906 — 1995) ראה במגע עם האחר את מהותו של המצב האתי. האתגר להיפתח אל ה'אֲחֵרוּת' הוא מבחינתו תמצית מסע (ומשא) חייו של האדם. בתהליך התפתחות הגותו של לוינס היה שלב שבו הוא דן בנשי, באהבה, בפוריות, וביחס שבין אב לבן (filiation) ובין גבר לאישה (שידלובסקי, 2024, עמ' 85-83). הפילוסופיה המערבית לדורותיה נבנתה בעיקר מנקודת מבט גברית, ועסקה בסובייקט "ניטרלי" לכאורה מבחינה מגדרית — החל בפילוסופיה העתיקה הכוללת את סוקרטס, אפלטון ואריסטו, המשך בפילוסופיה המודרנית הכוללת את מקיאבלי, שפינוזה, קאנט, ניטשה וראסל (Russell, 1945) וכלה בפילוסופיה הפוסט-מודרנית והפוסט-קולוניאליסטית הכוללת את היידגר, בובר והומי באבא (Silberberg, 2016). במובן זה לוינס שונה. לוינס דן גם ב"אֲחֵרוּת" של האישה. מבחינתו היא לא רק שונה מהגבר, אלא גם מייצגת את מושג ה"אֲחֵרוּת" מעצם העובדה שבתהליך יצירת החיים היא נפתחת ומטפחת את 'האֲחֵרוּת' בתוכה. אישה בהיריון אינה רק בבחינת 'אני', אלא גם 'אנחנו'. תהליך ההיריון עשוי להמחיש 'הכנסת אורחים', שהוא מושג מרכזי בהגותו של לוינס. 'הכנסת אורחים' מתמצתת את ההיפתחות אל האחר השונה, מתוך אחריות המתבטאת בנכונות לסייע לו במצוקתו אך עם זאת גם מתוך כבוד לנִפְרַדוּת ולמסתורין הגלום בו (שידלובסקי, 2023, עמ׳ 113—115).

לוינס, כמו פילוסופים פוסט-מודרניים אחרים (למשל: Waugh, 2012), אינו רואה ב'נשיות' וב'גבריות' תכונות של נשים וגברים בהתאמה, אלא הוויה אנושית המאפיינת גברים ונשים כאחד במינונים שונים. לפיכך המצב האתי הגלום במפגש עם האחר הוא מבחינתו הפילוסופיה הראשונית. כיוון שהנשיות פתוחה לאחר מעצם טבעה, האתיקה של לוינס היא נשית באופייה — מכוונת ושואפת למאפיינים נשיים של מגע והכלה. התבוננות בנשי עשויה להטיל אור הן על הבנה טובה יותר של נשים בתקופה חשוכה זו, והן על המגע האנושי בכלל ועל מה שלפעמים אנו כל כך כמהים אליו בתוך הרוע.

בספר "רכות מברזל" ארבעה אשכולות העוסקים בנשים ובנשיות בישראל שלאחר שבעה באוקטובר ממספר נקודות מבט.

האשכול הראשון, "מי אנחנו?", מאפשר הצצה מכמה זוויות להווייתן של נשים בישראל שלאחר שבעה באוקטובר.

הפרק הראשון- "הבחורות בדלת ממול", שכתבו ד"ר ורדה זילברברג ואיה אליה, מציג גלריה של גיבורות. גיבורות שהן אנטי-גיבור, אף אחת מהן איננה סֵלֵבּ וכולן אדם ככל האדם, כמו השכנה ממול או הבחורים המיוחדים במחזה של טום גריפין, "הבחורים בדלת ממול". אבל מתוך ה'רְגִילוּת' הזו, בנסיבות הלא רגילות לאחר שבעה באוקטובר, יצרה כל אחת מהן משהו מיוחד ויוצא דופן הרבה מעבר לתפקיד, לתוכנית האישית, או להכשרה הייעודית שלה. הפרק השני מתמקד במנהיגות חברתית של נשים. חודשים ספורים לפני שהאדמה רעדה, במרץ 2023, בריאיון עם רוני דורי ב"כלכליסט" אמרה ד"ר חנה ספרן: "אם תהיה לנו תקומה, היא תבוא רק מנשים... מה שמשנה זה אם יש לך איזו תפיסת עולם ואם את מתארגנת" (דורי, 2023). הפרק השני — "מנהיגות נשית, מפת ארגוני הנשים — ישראל 2024", שכתבה ד"ר ורדה זילברברג, מציג ומתעד את מפת התארגנויות הנשים בישראל בשנת 2024, ומציע ניתוח תאורטי של המנהיגות הנשית המשתקפת במיפוי. הפרק השלישי שכתבה ד"ר חנה ספרן ביחד עם חברות, "תקווה היא תוכנית פעולה: פמיניסטיות מדברות בעת מלחמה", מתעד מפגש של קבוצת נשים פמיניסטיות-רדיקליות החושפות ומשתפות את מצוקתן ותקוותיהן בעקבות שבר שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו. הפרק הרביעי לוקח את הקורא מהפמיניזם הרדיקלי, הדוגל בחתירה מתמדת לשינוי יסודי של החברה כדי להביא לשוויון מהותי בין המינים, אל הפמיניזם הליברלי שעיקרו המאבק רב השנים והתהפוכות לשוויון מגדרי. ד"ר אופיר שפר ופרופ' גד יאיר מציגים בפרק "לא כולן הן גל גדות, אבל נשים בישראל הן וונדר וומן", מחקר מבוסס מדיה, שבחן את השפעת מאורעות התקופה על השינוי בדימוי החברתי של לוחמות בישראל.

האשכול השני, "כאב", נוגע בכאב הלאומי ובכאב האישי הממלאים את הלבבות בשנה הקשה הזאת. באשכול השני שני פרקים. בפרק החמישי "זה קודם כל אנחנו" מציגה פרופ' חנה יבלונקה את "בבואת השואה בשבעה באוקטובר". בריאיון עם ד"ר ורדה זילברברג מאפשרת יבלונקה הצצה לתפיסת עולמה האישית והמקצועית כחוקרת 'היום שאחרי השואה', ולהבנתה את הזיקה בין השואה של העם היהודי לבין שבעה באוקטובר והמציאות בישראל שאחריו. כהשלמה לכאב הלאומי העמוק שמשקפת יבלונקה, בפרק השישי "עד שבני", חנה וכהולדר כצמן, אימו של חיים כצמן אשר נרצח בשבעה באוקטובר, כשהוא מסתתר בארון בגדים, לאחר שהגן בגופו על משפחות בקיבוץ חולית, פורסת יומן אֶבֶל שנע, ללא הרף וללא מנוחה, בין הממלכתי לאינטימי והפרטי.

האשכול השלישי, "רַכּוּת וחמלה", נפתח אל הנשיות והנשי ביחסים בין א.נשים, הן בטיפול האישי והקבוצתי והן ביחסים בין אדם לחברו. בפרק השביעי מציגה הפסיכולוגית הקלינית ד"ר קלאודיה קוגן את הגותה "על טראומה, פגיעוּת וכוחו של הרוך, החיפוש המתמיד כיצד להיות אדם". קוגן מביאה דוגמאות לעקרונות הטיפוליים שהיא מתארת בפרק זה מספרה של נאווה סמל "צחוק של עכברוש" (סמל, 2001), סיפור שיקומה של ילדה ניצולת שואה, ומעבודת ההתנדבות שלה עצמה עם פליטים אוקראינים בפולין. בפרק השמיני "תקווה ירחית", מציגה ד"ר יפעת שלם-צפרי, מומחית לטיפול בתנועה ובמחול, עבודה טיפולית בתנועה עם קבוצות נשים בתקופה שלאחר שבעה באוקטובר. בעבודתה היא נעזרת בכוחו הפלאי של הירח וביכולותיה הפואטיות כדי להעלות ארוכה לנפשותיהן של נשים בחתכים שונים. הפרק התשיעי, "רסיס נהרה", הוא נרטיב מחקרי וספרותי שבו פותחת פרופ' סמדר בן אשר אשנב לגילויי אנושיות וחמלה בין אדם לחברו שהתרחשו בשבעה באוקטובר והיוו קרן אור באפלה של אותו יום ובימים שאחריו.

האשכול הרביעי, "מה עובר עלינו?", מציג התמודדות של נשים בשלושה מצבי חיים שונים.

בפרק העשירי- "הטראומה נשארה בבית", מציגה ומדגימה הפסיכותרפיסטית בת שבע סדן מודל טיפולי מקורי, המושתת על הפסיכולוגיה היהודית (רוטנברג, 2004; 2010), להתמודדות עם טראומה של נשים שבני זוגן שירתו ועדיין משרתים גם בעת כתיבת שורות אלו, תקופות ארוכות במילואים. המשתתפות בקבוצת הקשישות המוצגת בפרק האחד-עשר על ידי ד"ר ריטה אלוני, דימו את הפגישות השבועיות שהתקיימו בחודשים הראשונים לאחר שבעה באוקטובר ל"כוכב של שפיות" בתוך שמיים אפלים של מציאות חייהן הקשה בישראל. הפרק השנים-עשר, "יצירת חיים", שכתבה ד"ר ורדה זילברברג, חותם את האשכול הרביעי ואת הספר כולו. פרק זה מביא את קולן של עשר נשים שהיו בהיריון ושל שמונה נשים ששקלו היריון, בעזרת מודל שנבנה בגישה של תאוריה מעוגנת בשדה (grounded theory — Glaser and Strauss, 1967; 2017).

הספר בכוליותו מאפשר התבוננות מזוויות שונות בנשים ובנשיות בתקופה שלאחר שבעה באוקטובר בישראל. זוויות אלה יוסיפו להעסיק אותנו גם בעתיד, ואם ספר זה יתרום לפיתוח כיווני מחשבה מעניינים אשר יעמיקו את ההבנה ויעשירו את הדיון בנושאים המוצגים כאן — דיינו.

את הספר מלווים שיריה של עירית ענבר1 (ezundynami@gmail.com) המתפרסמים כאן לראשונה ופותחים את השער לכל אחד מארבעת האשכולות.

בגלל הגיוון בעולמות התוכן ובנקודות המבט שהנחו את הכותבות, הועבר כל פרק לסוקר.ת אחרת, ולהן.ם תודה מעומק הלב: פרופ' סמדר בן אשר, ד"ר רועי זילברברג, ד"ר ברוך כהנא, ד"ר מעיין מורג, ד"ר אסתי נווה, ד"ר רבקה נריה-בן שחר, ד"ר רעות קמחי ופרופ' תמר קרון — אשר תרמו ממקצועיותן ותבונתן לאיכותו של הספר.

ואחרונות חביבות — תודה לגאיה אלשטיין התחקירנית שעשתה בקסמיה במציאת א.נשים וחומרים, ולאיה אליה העורכת ועוזרת המחקר שלי שחיזקה את ידיי ותרמה לספר ולי מאור ליבה, מתבונתה וממיומנויותיה הרבות.