האם אפשר להבין את הטרור מעבר לכותרות החדשות? האם הטרור הוא אסטרטגיה מחושבת, אידאולוגיה רדיקלית או כורח פוליטי שנולד מתוך מציאות מורכבת?
הספר שבידיכם צולל אל לב הסוגיה הבוערת ביותר של זמננו –
תופעת הטרור והשפעתה על העולם בכלל ועל ישראל בפרט. באמצעות ניתוח מעמיק, סקירה היסטורית ועדויות ממקור ראשון, הספר חושף את הדינמיקה המורכבת של ארגוני טרור, בדגש על אש"ף - ארגון שבמהלך השנים עבר שינוי תדמיתי מעמיק: מסמל של מאבק מזוין לכוח פוליטי עם לגיטימציה בין־לאומית.
אל"מ במיל' בני כהן לוקח אותנו למסע המתחיל בדיון תיאורטי במספר הגדרות מסובכות במדעי המדינה: מהו טרור? מה מבחין בין טרור וגרילה? ומהם מאפייני וגבולות ה"מאבק המזוין" כאמצעי להשגת יעדים מדיניים?
בהמשך בני מנסה ליישם ההגדרות וההבנות שלו על מקרה הבוחן של אש"ף מול מדינת ישראל. וכשהוא כמעט מסיים את הספר בראייה חיובית ובקורטוב של אופטימיות, מגיע החמאס ומבצע את הטבח הנורא של ה־7 באוקטובר.
לפנינו ספר המאתגר את החשיבה העדכנית בציבור הישראלי. אל"מ בני כהן דבק באבחנה בין אש"ף לחמאס. בעידן בו רבים וטובים איבדו כל תקווה להסדרה מול הפלשתינים - הוא קורא לחשיבה שונה ולמדיניות אחרת.
אלוף במיל' עמוס ידלין
בני כהן שימש אל"מ בהגנה האווירית על שמי המדינה ובהגנה על עוצבות היבשה; היה סגן דובר צה"ל ויועץ הרמטכ"ל לתקשורת חוץ, ועסק בקידום מודעות לצדקת הצבא בלחימה. בעל תואר ראשון במדעי המדינה מבר אילן ובעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה - שניהם בהצטיינות.
מתבונן על מציאות חיינו בהשתאות ותקווה.
מבוא
האלימות מלווה את האנושות מאז ומעולם, וימי הטרור הפוליטי הם כימי המאבקים הפוליטיים. נדמה כי לעיתים השניים שלובים זה בזה.
העיסוק באלימות ובטרור בהקשר של אש"ף הוא למעשה עיסוק במציאות חיינו. זוהי משימה מורכבת המלווה בתחושות סותרות: מצד אחד היא מעוררת פחד ואימה, ומצד אחר - עניין, סקרנות ובמקרים מסוימים אפילו הזדהות פוליטית.
אש"ף מעורר עניין עולמי. בעיני רבים הוא מייצג מאבק לאומי לשחרור, ובקרב חלקים נרחבים בחברה המערבית הוא אף נתפס כלגיטימי. עם זאת, עבור רבים אחרים אש"ף הוא מקור לחשש ולאיום ממשי. נקודת המפגש הזו, בין הפחד להזדהות, היא זו שהופכת את תופעת אש"ף למורכבת כל כך.
כמי שחי במציאות הישראלית, הרצון להבין לעומק את אש"ף מלווה אותי יום־יום; אינני בוחן את הארגון רק מבחינה תאורטית, אלא גם נוגע בסוגיות המעסיקות אותי כאדם וכיהודי, שחווה את הקונפליקט בין הצורך בהתגוננות ובין הניסיון להבין את הדברים לגופם.
הספר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
אש"ף, שהוקם בשנת 1964, אומנם פועל כיום בצל הרשות הפלסטינית ופת"ח, אולם מעמדו המיוחד כישות עכשווית ולא כפרק סגור בהיסטוריה יוצר אתגר משמעותי: שינויים בפעילותו מתועדים באופן מתמיד - בעיתונים, בטלוויזיה ובאינטרנט - אולם לעיתים קרובות הם ממוקדים באירועים מיידיים ונקודתיים. התוצאה היא תמונה חלקית ולעיתים מעוותת שמקשה את ההבחנה בין העיקר לטפל.
אוטוסטרדת המידע שמאפיינת את ימינו מחייבת מעקב יום־יומי קפדני, שכן ההיסטוריה והאידאולוגיה מתמזגות לעיתים לבלי היכר; האידאולוגיה מעצבת את העבר, והעבר משמש בסיס לאידאולוגיה.
השאלה המרכזית, שנותרת ללא מענה חד־משמעי לאורך הדיון כולו, היא מהו מקומו של הטרור בתמונה הגדולה; האם הוא אסטרטגיה או טקטיקה? האם הוא אמצעי להשגת מטרות, מטרה בפני עצמה, אידאולוגיה שלמה או שמא כורח המציאות, על רקע נסיבות פוליטיות וחברתיות מורכבות?
טרור הוא אסטרטגיה הננקטת על ידי גורמים חלשים, שמשקפת פערי כוחות משמעותיים בינם ובין מדינה ריבונית. פער זה מאפשר להם לעיתים לשתק מדינות גדולות ועשירות במשאבים צבאיים אדירים, בדיוק כפי שאפשר להתגבר על חולשה פיזית באמצעות תחכום ותחבולה. הטרוריסטים מנצלים מסורות משפטיות ותרבותיות שמאפיינות מדינות דמוקרטיות - אלה המדגישות איפוק והגינות והרואות בקדושת החיים ערך עליון - ומנסים להכתיב ליריביהם כיצד להגיב.
אחת מאסטרטגיות הטרור היא לנצל את המתח בין חירות ובין סדר, שטבוע בכל חברה דמוקרטית ושהוא חלק בלתי נפרד מהעידן המודרני. במעשיהם, הטרוריסטים שואפים לשחרר אסירים שנשפטו כחוק, לכפות מדיניות חדשה ולעיתים אף לשנות את הסדר החברתי הקיים. בכך הם פוגעים בסמכותו של השלטון, כלומר במסגרת הדמוקרטית שמייצגת את העם. מדובר בקומץ אנשים שמתנגדים לסדר הקיים ומשוכנעים שהם פועלים להשגת מציאות טובה וצודקת יותר.
הטרור הוא אלימות שנועדה לזרוע פחד. באמצעות הפחד הזה הטרוריסט מקווה להשפיע על גורם שלישי ולהביא אותו לכדי פעולה שעולה בקנה אחד עם מטרתו של הטרוריסט. בעוד שחייל פועל בדרך כלל על מנת לשמר את הסדר הקיים, הטרוריסט פועל באופן פרדוקסלי: הוא מבצע מעשים שתוצאותיהם המיידיות אינן בהכרח רצויות עבורו.
לדוגמה, הטרוריסט עשוי לירות באדם מסוים לא משום שהוא מבקש את מותו, אלא כדי לעורר תגובה ברוטלית מצד רשויות השלטון שתיצור שינוי בתנאים הפוליטיים באופן שיקל על גורמים מהפכניים לפעול להפלת הממשלה. כך, הרצח הופך לכלי אסטרטגי - חלק ממערכת שלמה שנועדה לערער את הסדר הקיים.
מהם שורשיה של אסטרטגיית הטרור? שאלה זו תידון בהרחבה בפרק א.
עם השינויים שחלו במהות המלחמה במרוצת השנים השתנתה גם הגדרתה. בעבר הוגדרה מלחמה כסכסוך שמתקיים בין מדינות ריבוניות וצבאות סדירים. כיום המונח מלחמה מתייחס לסכסוכים מסוגים שונים, ובהם מלחמת גרילה - עימותים שלעיתים מעורבים בהם אזרחים הפועלים להפלת משטר קיים, מקומי או זר, שנתמך על ידי צבא סדיר.
מלחמת גרילה היא בראש ובראשונה תנועה פוליטית. אף שבמקרים מסוימים פעולותיה נושאות השפעה צבאית משמעותית, כפי שאירע בווייטנאם, במקרים רבים אחרים מטרתה אינה אלא לשמש מנוף להשגת תמיכה פוליטית. באלג'יריה, לדוגמה, הצרפתים נסוגו לא משום שלא יכלו לנצח מבחינה צבאית, אלא משום שמעמדם הפוליטי נעשה בלתי נסבל. דינמיקה דומה התקיימה במאבק המחתרות היהודיות נגד הבריטים בארץ ישראל ומאוחר יותר בפעולות אש"ף, שיעדן היה עוצמה פוליטית ולא ניצחון צבאי.
בישראל הייתה נטייה להעריך מחבלים פלסטינים על פי הישגים צבאיים, עד אשר נאומו של יאסר ערפאת על בימת האו"ם העיד על הצלחתם המדינית. הצלחה זו באה לידי ביטוי בכך שמספר המדינות המכירות בצדקתן של תביעות אש"ף עלה בהרבה על אלו המקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
כמו כל מלחמה, גם מלחמת גרילה שואפת לניצחון, אך ההבדל העיקרי טמון באמצעים. מאחר שלוחמי גרילה אינם מצוידים דיים כדי לפגוע בצבא היריב בצורה פיזית משמעותית, הם מתמקדים בהשפעה על רוחו. משום כך, תנועות גרילה מייחסות חשיבות רבה לאינדוקטרינציה, לתעמולה וללוחמה פסיכולוגית.
גרילה היא נשקו האופייני של החלש. אומנם לא כל חלש נוקט מלחמת גרילה, אך ברור כי הצד החזק אינו נזקק לצורת לוחמה זו. עבור חלשים שאין להם די כוח לבצע הפיכה מוצלחת, הגרילה מאפשרת תקיפה ולא רק התגוננות. לראיה, הדמויות המרכזיות שהפעילו מלחמת גרילה לאורך ההיסטוריה החלו בעמדת נחיתות מוחלטת: לורנס איש ערב פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי, כשהוא משלב יכולות צבאיות, פוליטיות ודיפלומטיות; מאו טסה־טונג, מנהיג המהפכה הקומוניסטית בסין, יישם אידאולוגיה מרקסיסטית בשילוב עם לוחמת גרילה; הו צ'י מין, מנהיג צפון וייטנאם, הצליח לסלק את השלטון הצרפתי ולבסס שלטון סוציאליסטי; אחמד בן בלה, מנהיג המאבק לשחרור אלג'יריה, פעל נגד הצרפתים באמצעות טרור; ופידל קסטרו, מנהיג המהפכה הקובנית, הפך את קובה לקומוניסטית והצליח לעמוד מול ארצות הברית במאבק "מפרץ החזירים". דמויות אלו, שהחלו את דרכן בפעילות מצומצמת, הצליחו להשיג השפעה פוליטית רחבה באמצעות לוחמת גרילה.
מה מאפיין את לוחמת הגרילה ומהם שלביה? שאלה זו תיבחן בפרק ב.
כל תוכנית אסטרטגית להתמודדות ארוכת־טווח עם הטרור הבין־לאומי חייבת לחצות את גבולות המדינה ולהתמקד בגיבוש תגובה בין־לאומית. את יכולתה של הקהילה הבין־לאומית להתמודד עם התופעה יש לבחון על רקע עולם שבו האלימות מעבר לגבול משמשת אמצעי של מדינות, ארגונים וקבוצות קטנות.
בשנים האחרונות ניכרת התרחבות משמעותית בפעילות הטרור הבין־לאומי. תנועות טרור רבות פיתחו שיטות פעולה גלובליות, כיוונו פגיעותיהן למטרות מחוץ לגבולותיהן ואף יצרו קשרים עם ארגוני טרור אחרים. למרבה הצער, עד כה לא נוצר שיתוף פעולה הדוק בנושא זה. האו"ם, בדומה לקודמו - חבר הלאומים - הוכיח את עצמו כחסר אונים בטיפול בתופעה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהאו"ם משקף את עמדות המדינות החברות בו, ורבות מהן רואות בטרור אמצעי לגיטימי במאבק לשחרור לאומי או להשגת מעמד חברתי. מדינות כמו סין, ברית המועצות ומדינות ערביות מסוימות אף השתמשו בטרור דרך שליחים כאמצעי לכפייה פוליטית, ובעקבות זאת שוב ושוב מנעו את קידום הדיונים וההחלטות האפקטיביות לפעולה בין־לאומית נגד טרור.
המשפט הבין־לאומי, המבוסס על הסכמה רחבה בין מדינות, מתקשה לגבש תמימות דעים בנוגע להתמודדות עם הטרור. מדוע? שאלה זו תידון בהרחבה בפרק ג.
הטרוריסטים שואפים להטריד את אויביהם באמצעות פגיעה במטרות סמליות שתעורר הד ציבורי נרחב. הטרור הוא מעין "תיאטרון" - אולם לא תרבותי ואומנותי, אלא כזה שזורע אימה ופחד. מטרתו להותיר רושם עמוק בקרב הציבור על מנת להפעיל לחץ על החברה ועל ההנהגה הפוליטית ולגרום לשינויים במדיניות, ובה בעת לשמור על מעמדו של הארגון בעיני תומכיו. כישלונות מהדהדים ולעיתים אפילו הצלחות מוגזמות עשויים לפגוע במורל הארגון, להבריח מתנדבים ולצמצם את כוחו. למשל, כישלון הטרוריסטים במוגדישו באוקטובר 1977 פגע משמעותית במורל שלהם וביכולתם לגייס מתנדבים חדשים. לעיתים נמנעו ארגונים מלקבל אחריות לביצוע פעולות טרור מחשש לנזק, למשל הפיצוץ בארון אחסון בנמל התעופה לה גרדיה שבניו יורק ב־1975, שגרם למותם של אחד־עשר בני אדם, או מזימות לפגוע באפיפיור פאולוס השישי.
מהי הדינמיקה המאפיינת את אסטרטגיית ההטרדה של הטרור ומהי יכולתה הפוטנציאלית? שאלה זו תידון בהרחבה בפרק ד.
מכיוון שטקטיקת הטרור נובעת מאסטרטגיית הגרילה, לעיתים קל להתמקד בטרור עצמו ולהתעלם מהאסטרטגיה הרחבה והמתמשכת, שמתקדמת שלב אחר שלב לקראת יעדיה. נוסף על כך, הנטייה להיצמד לשיח על "טרור" לעיתים נוחה מבחינה פוליטית, על מנת להימנע מלהתעמת עם המיתוס הרומנטי של "מלחמת קודש" שנלווה לעיתים למושג "מלחמת גרילה". עם זאת, נטייה זו אינה מאפשרת לנו לראות את המהלך הכולל שמולו אנו ניצבים ואת הדרכים להתמודדות יעילה עימו. ישראל נוקטת גישה דומה ומפנה משאבים רבים לסיכול הטרור הערבי, אולם בפועל היא עומדת בפני מציאות שבה מספר הנציגויות של אש"ף ברחבי העולם גדול יותר ממספר השגרירויות הישראליות והתמיכה הבין־לאומית באש"ף הולכת וגוברת.
"המאבק המזוין", שהוא הליבה של אסטרטגיית הגרילה, עומד במרכז האידאולוגיה של הארגונים הפלסטיניים. גישה זו הנחתה את הפת"ח, הארגון הוותיק והבכיר שבהם, מראשית דרכו. בהתאם לכך, "המאבק המזוין" מופיע תכופות בכתבי הארגונים הפלסטיניים כשם נרדף ל"מהפכה הפלסטינית" כולה.
מרכזיותו של "המאבק המזוין" יוצרת מכנה משותף עקרוני בין הארגונים השונים, שבא לידי ביטוי ב"אמנה הפלסטינית" ובהחלטות אש"ף. הארגונים מדגישים את חשיבות "פריצת המהפכה", שמסמלת את הפעולה הצבאית הראשונה של הפת"ח בינואר 1965, כשלב בדרך למימוש יעדיהם.
כיצד, אם כן, אש"ף מביא לידי ביטוי את אסטרטגיית הרדיקליזם ואת טקטיקת הגרילה ברמה הרעיונית והמעשית? שאלה זו תידון בפרקים ה ו־ו.
לאורך הספר מובאים ראיונות עם אנשי צבא, מודיעין ומחקר, שחוו וחקרו לעומק את שדה היחסים, הזירות והמהלכים שבין ישראל לפלסטינים. הראיונות מציעים זווית ייחודית, מעשית ומחקרית, שמבוססת על עשרות שנות ניסיון. כמובן לא נפקד הדיון בטבח הנורא שאירע ב־7 באוקטובר 2023 ובמלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיו, בדרום הארץ ובצפונה, שמרחיב את נקודת המבט על המציאות הרדיקלית שארגוני הטרור מביאים עימם - מציאות שבה האזור כולו שוקע בבוץ שקשה מאוד להיחלץ ממנו.
"ההיסטוריה מלמדת אותנו
שהאדם אינו למד דבר מההיסטוריה"
(הגל, 1810)
הטרור הוא רק קצה הקרחון, מסתיר מאחוריו אלמנטים משמעותיים שהם "המסה הקריטית" שמאחורי החלק הגלוי. הבעיה המרכזית היא שהטרור עצמו אינו בהכרח משקף טקטיקה של גרילה, ובוודאי אינו חושף את האסטרטגיה הרדיקלית העומדת בבסיסו.
המציאות שמולה אנו ניצבים היא של אסטרטגיה רדיקלית מהפכנית, שממנה נגזרת טקטיקה של גרילה, והביטוי המעשי הראשוני שלה הוא הטרור. דוגמאות להצלחת טרור במסגרת טקטיקת גרילה אפשר לראות במאבקים של הודו ואלג'יריה לשחרור, וכן בפעולותיו של בוקו חראם בניגריה, זמן רב לפני שיאסר ערפאת עלה לנאום באו"ם בשנת 1974.
קוצר הראייה של ישראל, המתמקדת בטרור כאמצעי טקטי בלבד ואינה מזהה אותו כחלק ממהלך גרילה רחב להשגת יעד מהפכני, משחק לידי אש"ף. בעוד ישראל מסכלת את מהלכי אש"ף באמצעים צבאיים, אש"ף מצליח להמיר אותם למהלכים מדיניים אלטרנטיביים, המניבים הישגים בזירה הבין־לאומית. יתרה מזאת, ככל שהתגובה הצבאית של ישראל ברוטלית יותר, כך ההישגים המדיניים של אש"ף ניכרים יותר.
בזירה המדינית, ישראל מוגבלת על ידי קונפליקטים פוליטיים בין ימין לשמאל שמונעים ממנה לנקוט יוזמה מדינית. מנגד, גם אש"ף מתמודד עם קשיים, בעיקר בנוגע למימוש רעיון "ממשלה גולה" והשגת הכרה הדרגתית מצד העולם - עד להכרזה אפשרית על מדינה פלסטינית על אפה ועל חמתה של ישראל.
המפתח למי שישיג יתרון טמון ביציאה מהקיפאון המדיני. ישראל, אם תתפוס את הטרור כסימפטום של תהליך כולל ולא רק כתופעה נפרדת, תוכל להיערך טוב יותר ולא להיות מופתעת כפי שקרה באוקטובר 2023, אז נחשפה במלואה הקונספציה המוטעית, שהובילה לשבר עמוק בעקבות הטבח הקשה ולמציאות דמונית שהתעצבה לאחר חג שמחת תורה.
אירועים אלו ייבחנו בהרחבה בפרק ז, שיעמוד על שורשיו של השבר ועל השלכותיו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
